אבל צריך אומץ לזה. לוותר על כל המוזמנים המיותרים ולעשות ארוע קטן של עשרות אנשים או לא יותר ממאה.

נקווה שיצליח

מכירה מישהי שהתחתנה שם והיא אמרה שעלה להם בערך כפול 

כי היה צריך לשלם גם על השולחנות והכיסאות שצריך להביא במיוחד בנוסף לקייטרינג  

והסעות 

ואבטחה 

זה גם מתכון די בטוח לנסיונות קשים בשמירת נגיעה.

יש גם היום קהילות שיש הרבה זמן בין האירוסין לחתונה, אבל הם גם לא נפגשים בכלל בתקופה הזאת.

זוגות מאורסים שרואים שהמצב הכלכלי שלהם עומד להשתפר רק בעוד 5 שנים (חובות/לימודים/חוסר יכולת להתפרנס וכו') צריכים לחכות 5 שנים. לא הגיוני. כשבני הזוג מוכנים להתחתן ולממש את הקשר שלהם אבל דוחים את החתונה, זה תוקע את הזוגיות. וכידוע כשלא נותנים לקשר להתקדם, הקשר נסוג ויכול להדרדר.

לג'ינג'ים?

לנמוכים?

שישנו את התכנונים שלהם כדי שיפסיקו להיות כאלה כמה שיותר מהר

גרים בשכירות/משכנתא?

אז אתם עשירים.

מצב כלכלי לא טוב זה כשלמשפחה אין הון התחלתי כדי לקחת משכנתא.

למה שלא תמשכנו את הבית? יהיה לכם יותר מרווח נשימה.

ככל הידוע לי ילדים להורים בלי דירה גם מתחתנים, והכל בסדר. כל שכן ילדים להורים עם דירה. בקיצור, אני לא רואה פה בעיה אמיתית.

אתה ממליץ לו שיבקש מההורים שלו למשכן את הדירה שלהם?

הוא חושב איך אפשר לחסוך בהוצאות החתונה בשביל לא "ליפול" על ההורים שלו.

אבל אצלינו במשפחה הכסף של ההורים ושל הילדים הוא משותף והחלטות על הוצאות מתקבלות פחות או יותר ביחד. כמו בין בני זוג, אנחנו הרי משפחה אחת, לא? ככה אף אחד לא "נופל" על אף אחד ואין בעיות.

אם למשפחה יש דירה אבל היא לחוצה כלכלית, סימן שהם לא מתנהלים נכון, וצריכים למשכן את הבית. זה כמו בן אדם רעב שלא רוצה לחתוך לחם כי הוא מעדיף להשאיר את הכיכר שלם ויפה.

הוא שאל איך אפשר לחסוך בהוצאות לחתונה.

לא חושב שאנחנו צריכים להכנס לכיס של ההורים שלו ולדון על ההתנהלות הכלכלית שלהם (בטח כשלא יודעים בכלל פרטים).

שכירות על בית במצטבר לעולם לא תגיע לשווי הבית. אפילו לא לאחוז אחד משווי הבית, היא מכסה רק את הריבית. לא את הקרן. זה לא ששוכר שגר בשכירות 50 שנה באותו בית יכול להגיע לבעל הבית ולהגיד לו: "שילמתי לך את שווי הבית, עכשיו תעביר לי עליו בעלות".

גם אם מקווים שבית לכל משפחה זה בסיסי, שאיפות לחוד ומציאות לחוד. לא כולם יכולים להרשות לעצמם מותרות כאלה. ואם משפחה רואה שהיא לא יכולה לעמוד בזה, היא צריכה להיות מספיק כנה עם עצמה ולהגיע למסקנה שבעלות על בית זו רמת חיים גבוהה מדי בשבילם.

וכמו שכתבת, פיתרון נוסף זה להזכיר את הדירה ולשכור דירה זולה או קטנה יותר, אבל לא תמיד זה מתאים לגודל המשפחה.

רק מהשכירות שהוא הניב. זה עוד לפני עליית ערך.

אם מה שאתה אומר היה נכון, אחרי 30 שנה שוכר יכול לבוא לבעל הבית ולדרוש את הבית כמו שכתבתי. זה כמובן לא יקרה.

1.ב30 שנה האחרונות זה התייקר לא בטוח לגבי ה30 הבאות

2.אם אתה קונה עכשיו בית אז אתה משלם לפי המחיר עכשיו כך שודאי זה עדיף על שכירות

3.גם אם בסוף תשלם למשכיר פי 100 משווי הבית זו עדיין לא סיבה שהבית יהיה שלך 

1. כן בטוח, כי דיברתי על תנובת השכירות שלו. לא על עליית הערך. כל בית מניב שכירות גם אם הוא לא משנה את ערכו.

2. לא הבנתי מה רצית להגיד.

3. האם אני יכול עכשיו להיכנס כשוכר לבית ולעשות עסקה עם המשכיר שאני משלם לו דמי שכירות במשך 30 שנה וכך קונה את הבית? האם זה משקף את ערך הבית? התשובה היא לא, פשוט כי הבית עולה יותר מדמי השכירות שלו.

לאורך כל השרשור אני טוען כמו שאת אומרת שבדמי שכירות אי אפשר לעולם לקנות בית. ולכן המסקנה היא שמי שגר בשכירות לא זורק את כספו לפח, להפך, הוא חוסך כסף שלא יכול היה לחסוך אם היה בוחר לקנות את הבית ומשלם הרבה יותר מסך כל דמי השכירות שלו.

השכירות של דירה היא בערך 2-2.5% ברוטו מערך הדירה כולה. יותר משתלם למעשה לשכור דירה ואת הכסף לשים בניירות ערך לטווח הארוך.

מקובל גם להניח שבערך חודש שכירות הולך על תחזוקת הדירה או על זמנים שבהם היא עומדת ריקה.

התועלת הגדולה בלקנות דירה היא בזה שלא יפנו אותך כי לבעל הבית מתחשק להעביר לשם את הבן שלו, או להעלות שכ"ד, או לא לתחזק את הדירה או כל דבר אחר.

1.הרשמה למי שבטוח מגיע דרך אפליקציה- כדי לא להזמין מנות מיותרות

2. מנות "משמחים" לחברי החתן והכלה אולי גם לכל המשתתפים- פשטידות ועוד, מוכנים מראש והגשת המנה למי שמגיע ולא להניח כלי משותפים על השולחן (כך אפשר יהיה לשמור את האוכל שנשאר גם בעידן הקורונה), כמו בחתונות קטנות של  הציבור החרדי.  שולחן לחברים או אפילו הזמנה של המשפחה לפני החופה וחברים מהחופה ואחריה (בציבור שלנו אי אפשר בלי חברים וריקודים בחופה...)

3. לבקש מהאולם להזמין את "קבלת הפנים" (עוגות, שתיה ועוד) - אחרי החופה, בשביל החברים, במקום לאנשים שבאים שעה לפני החופה ולהודיע על חופה בשעה מדוייקת.

4. לקחת רשימת מתנות חתונה (מאתרים או מחנויות כלי בית) ומי שלא שואל אפשר לומר שעדיפות ראשונה מזומן, כדי לכסות את ההוצאות (היום כולם מצטמצמים בגלל הקורונה) שיבחרו פריט מהרשימה. קובץ משותף שאפשר לערוך כדי לדעת מה נמחק מהרשימה

5. טייפ ורמקולים פשוטים- לבקש ממישהו מהמשפחה שאפשר לסמוך עליו. לא צריך מערכת הגברה לאולם קטן, אלא רק רמקולים איכותיים.

6. לגבי דחיית החתונה- כשמקפידים על ההלכות, קשה ולא מומלץ אירוסין ממושכים אם נפגשים יומיום

אבל זה  לא מאוד יקר. אפשר לקנות בכמה מאות שקלים מערכת בשביל ארוע קטן יחסית, או לשכור (עדיף).

גם ככה יש סעודה שלימה אחרי זה! וזו הסעודה שהיא הסעודת מצווה!

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"