אבל צריך אומץ לזה. לוותר על כל המוזמנים המיותרים ולעשות ארוע קטן של עשרות אנשים או לא יותר ממאה.

נקווה שיצליח

מכירה מישהי שהתחתנה שם והיא אמרה שעלה להם בערך כפול 

כי היה צריך לשלם גם על השולחנות והכיסאות שצריך להביא במיוחד בנוסף לקייטרינג  

והסעות 

ואבטחה 

זה גם מתכון די בטוח לנסיונות קשים בשמירת נגיעה.

יש גם היום קהילות שיש הרבה זמן בין האירוסין לחתונה, אבל הם גם לא נפגשים בכלל בתקופה הזאת.

זוגות מאורסים שרואים שהמצב הכלכלי שלהם עומד להשתפר רק בעוד 5 שנים (חובות/לימודים/חוסר יכולת להתפרנס וכו') צריכים לחכות 5 שנים. לא הגיוני. כשבני הזוג מוכנים להתחתן ולממש את הקשר שלהם אבל דוחים את החתונה, זה תוקע את הזוגיות. וכידוע כשלא נותנים לקשר להתקדם, הקשר נסוג ויכול להדרדר.

לג'ינג'ים?

לנמוכים?

שישנו את התכנונים שלהם כדי שיפסיקו להיות כאלה כמה שיותר מהר

גרים בשכירות/משכנתא?

אז אתם עשירים.

מצב כלכלי לא טוב זה כשלמשפחה אין הון התחלתי כדי לקחת משכנתא.

למה שלא תמשכנו את הבית? יהיה לכם יותר מרווח נשימה.

ככל הידוע לי ילדים להורים בלי דירה גם מתחתנים, והכל בסדר. כל שכן ילדים להורים עם דירה. בקיצור, אני לא רואה פה בעיה אמיתית.

אתה ממליץ לו שיבקש מההורים שלו למשכן את הדירה שלהם?

הוא חושב איך אפשר לחסוך בהוצאות החתונה בשביל לא "ליפול" על ההורים שלו.

אבל אצלינו במשפחה הכסף של ההורים ושל הילדים הוא משותף והחלטות על הוצאות מתקבלות פחות או יותר ביחד. כמו בין בני זוג, אנחנו הרי משפחה אחת, לא? ככה אף אחד לא "נופל" על אף אחד ואין בעיות.

אם למשפחה יש דירה אבל היא לחוצה כלכלית, סימן שהם לא מתנהלים נכון, וצריכים למשכן את הבית. זה כמו בן אדם רעב שלא רוצה לחתוך לחם כי הוא מעדיף להשאיר את הכיכר שלם ויפה.

הוא שאל איך אפשר לחסוך בהוצאות לחתונה.

לא חושב שאנחנו צריכים להכנס לכיס של ההורים שלו ולדון על ההתנהלות הכלכלית שלהם (בטח כשלא יודעים בכלל פרטים).

שכירות על בית במצטבר לעולם לא תגיע לשווי הבית. אפילו לא לאחוז אחד משווי הבית, היא מכסה רק את הריבית. לא את הקרן. זה לא ששוכר שגר בשכירות 50 שנה באותו בית יכול להגיע לבעל הבית ולהגיד לו: "שילמתי לך את שווי הבית, עכשיו תעביר לי עליו בעלות".

גם אם מקווים שבית לכל משפחה זה בסיסי, שאיפות לחוד ומציאות לחוד. לא כולם יכולים להרשות לעצמם מותרות כאלה. ואם משפחה רואה שהיא לא יכולה לעמוד בזה, היא צריכה להיות מספיק כנה עם עצמה ולהגיע למסקנה שבעלות על בית זו רמת חיים גבוהה מדי בשבילם.

וכמו שכתבת, פיתרון נוסף זה להזכיר את הדירה ולשכור דירה זולה או קטנה יותר, אבל לא תמיד זה מתאים לגודל המשפחה.

רק מהשכירות שהוא הניב. זה עוד לפני עליית ערך.

אם מה שאתה אומר היה נכון, אחרי 30 שנה שוכר יכול לבוא לבעל הבית ולדרוש את הבית כמו שכתבתי. זה כמובן לא יקרה.

1.ב30 שנה האחרונות זה התייקר לא בטוח לגבי ה30 הבאות

2.אם אתה קונה עכשיו בית אז אתה משלם לפי המחיר עכשיו כך שודאי זה עדיף על שכירות

3.גם אם בסוף תשלם למשכיר פי 100 משווי הבית זו עדיין לא סיבה שהבית יהיה שלך 

1. כן בטוח, כי דיברתי על תנובת השכירות שלו. לא על עליית הערך. כל בית מניב שכירות גם אם הוא לא משנה את ערכו.

2. לא הבנתי מה רצית להגיד.

3. האם אני יכול עכשיו להיכנס כשוכר לבית ולעשות עסקה עם המשכיר שאני משלם לו דמי שכירות במשך 30 שנה וכך קונה את הבית? האם זה משקף את ערך הבית? התשובה היא לא, פשוט כי הבית עולה יותר מדמי השכירות שלו.

לאורך כל השרשור אני טוען כמו שאת אומרת שבדמי שכירות אי אפשר לעולם לקנות בית. ולכן המסקנה היא שמי שגר בשכירות לא זורק את כספו לפח, להפך, הוא חוסך כסף שלא יכול היה לחסוך אם היה בוחר לקנות את הבית ומשלם הרבה יותר מסך כל דמי השכירות שלו.

השכירות של דירה היא בערך 2-2.5% ברוטו מערך הדירה כולה. יותר משתלם למעשה לשכור דירה ואת הכסף לשים בניירות ערך לטווח הארוך.

מקובל גם להניח שבערך חודש שכירות הולך על תחזוקת הדירה או על זמנים שבהם היא עומדת ריקה.

התועלת הגדולה בלקנות דירה היא בזה שלא יפנו אותך כי לבעל הבית מתחשק להעביר לשם את הבן שלו, או להעלות שכ"ד, או לא לתחזק את הדירה או כל דבר אחר.

1.הרשמה למי שבטוח מגיע דרך אפליקציה- כדי לא להזמין מנות מיותרות

2. מנות "משמחים" לחברי החתן והכלה אולי גם לכל המשתתפים- פשטידות ועוד, מוכנים מראש והגשת המנה למי שמגיע ולא להניח כלי משותפים על השולחן (כך אפשר יהיה לשמור את האוכל שנשאר גם בעידן הקורונה), כמו בחתונות קטנות של  הציבור החרדי.  שולחן לחברים או אפילו הזמנה של המשפחה לפני החופה וחברים מהחופה ואחריה (בציבור שלנו אי אפשר בלי חברים וריקודים בחופה...)

3. לבקש מהאולם להזמין את "קבלת הפנים" (עוגות, שתיה ועוד) - אחרי החופה, בשביל החברים, במקום לאנשים שבאים שעה לפני החופה ולהודיע על חופה בשעה מדוייקת.

4. לקחת רשימת מתנות חתונה (מאתרים או מחנויות כלי בית) ומי שלא שואל אפשר לומר שעדיפות ראשונה מזומן, כדי לכסות את ההוצאות (היום כולם מצטמצמים בגלל הקורונה) שיבחרו פריט מהרשימה. קובץ משותף שאפשר לערוך כדי לדעת מה נמחק מהרשימה

5. טייפ ורמקולים פשוטים- לבקש ממישהו מהמשפחה שאפשר לסמוך עליו. לא צריך מערכת הגברה לאולם קטן, אלא רק רמקולים איכותיים.

6. לגבי דחיית החתונה- כשמקפידים על ההלכות, קשה ולא מומלץ אירוסין ממושכים אם נפגשים יומיום

אבל זה  לא מאוד יקר. אפשר לקנות בכמה מאות שקלים מערכת בשביל ארוע קטן יחסית, או לשכור (עדיף).

גם ככה יש סעודה שלימה אחרי זה! וזו הסעודה שהיא הסעודת מצווה!

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?