אני לא באמת מרגישה שיש לי קשר עם מישהו שיכול להבין אותי החברה הכי טובה שלי היא בערבון מוגבל אני מאד אוהבת אותה אבל היא קנאית מאד רק עכשיו מתחתנת עוד שבועיים וכל הזמן הזה שהייתי נשואה ונולד לי ילד היא רק קינאה בי וכל הזמן אמרה לי כמה טוב לי וכמה היא מסכנה למרות שעברתי בהריון גיהנום עם ממצאים לא פשוטים כל היום היא הייתה אומרת לי שהיא יותר מסכנה הלוואי שהייתה לי אמא שאפשר לחלוק איתה דברים גם אם הייתי מתקשרת אליה עכשיו לדבר איתה על הפאה התגובה הראשונה שלה הייתה למה קנית פאה את בזבזנית תמיד היית כזו אין לך אחריות ורק הייתה נוזפת בי 

אז עדיף להתרגש לבד …

שלא ניסיתי כל פעם שהיא לא הייתה עונה לי הייתי אומרת בטח עסוקה עם הבנות וכזה אבל כשזה חוזר על עצמו בשיטתיות כבר אין מקום לזה כי כמה אפשר לא לראות וכמה אפשר להיות עסוקים ואם כל כך לחוץ לך ולא מסתדר לך לבוא אלי איך זה שאת אומרת שאם כולם יגיעו את תגיעי אבל לבד לא … בעלה הוא אח מאד קרוב של בעלי ואם הייה משהו כזה של גירושין או משהו הוא הייה אומר לו קשה לי לראות שכל זה רק צירופי מקרים פה היא לא רואה ופה היא עסוקה אבל רק בשבילי בשביל כולם היא הכי פנויה בעולם

שתי הבנות תמיד זה בסדר יש להם זמן כי בעלה מאד קרוב לבעלי אז הוא רוצה לבוא והיא בעלה בגללו ובגלל שנחמד לה לא לבשל ולבוא לערב אבל כשזה צריך להיות משהו איתי גם אם את מאד עסוקה וגם אם את רוצה להיות דודה כביכול אוקיי אין לי בעיה גם דודה פעם בשנתיים וחצי יכולה להפגש איתי לבד היא לא כל כך אוהבת את המשפחה של בעלי עם 2 הגיסות הגדולות אין לה קשר גם לי לא כי הן עם 8 ילדים כל אחת וגרות בעיר אחרת עם אחיות שלה יש לה זמן לצאת ולבלות בעלי מדבר עם אחיו אז הוא אומר לו היא יצאה עם אחותה לקנות בגדים יום אחד היא מטיילת וכאלה עכשיו כמובן שאני לא משווה אותי לאחיות שלה אבל פעם בשנתיים וחצי מותר לה להפגש גם איתי לבד אני מבינה מה שאת אומרת על הכל או כלום באמת יש לי את זה כי אני בנאדם שאם אני חברה שח מישהי היא נותנת לה את כל הלב והנשמה אבל כאן זה לא המקרה בסך הכל רציתי פעם אחת לשבת איתה לשיחת נשים לבד לשתף אותה לדבר עם ילדים חיים וכאלה חיכיתי הרבה זמן לילד הזה וגם כשהוא הגיע הייה לי הריון מהגיהנום כל היום בדיקות ואיש פודים ברוך השם נולד ילד מהמם בריא ושלם אבל כל התקופה הזו היא ידעה מה עובר עלי ושאני לבד אין לי אמא לחלוק איתה לא התקשרה אלי אפילו פעם אחת לשאול מה איתי אפילו לא הגיעה לבית חולים הברית הייתה בשבת לקחנו מלון הם הכי עשירים במשפחה של בעלי ובמלון השתתפנו חצי חצי עם מי שהגיע אבל רק להם לא הייה נאה להגיע כל האחים של בעלי הגיעו חוץ מהם רק אח של בעלי בא ברגל והיא הגיעה באיחור בקיצור היא אפילו לא מתנהגת ברמה של קשר משפחתי

מדברת על חמש פעמים בתקופה של משהו כמו שנה בפעם הראשונה שהיא לא ענתה ניתקתי אנחנו גרים 10 דקות אחד מהשני אז למפגשים דווקא נראה שמאד נוח להם לבוא ולהנות על חשבוננו אני ממש לא חונקת אותה בשנה וחצי האחרונות לא דיברתי איתה בטלפון אפילו לא פעם אחת רק בעלי מזמין אותם דרך בעלה אפילו את המספר שלה שמרתי רק לאחרונה כי לא הייה שום קשר אבל דווקא כשהיא רצתה איזה שידוך לאחותה פתאום היא מתקשרת לבעלי 3 פעמים ביום לבעלי לא אלי …

אולי היא מקנאה בך מסיבה מסויימת?

לא בטוח שכל ההתעלמות הזו זה בגלל זילזול בך, אולי היא פשוט מקנאה בך ולכן משתדלת לשמור מרחק ממך

זה בפירוש לא התנהגות ראויה, זה גם מוכיח על מידות לא כ״כ טובות, אבל אל תקחי את זה בקטע אישי, כמו שכולן הציעו כאן-פשוט תשחררי ממנה

אגב-ההתנהגות שלה לגיסות האחרות שונה?

והוא מתנפץ לך בפרצוף

יש לך חסר גדול של אחים ואחיות ואת לא תצליחי למלאות אותו לעולם,את צריכה להשלים עם זה. גם אם היתה לך גיסה מאוד נחמדה.

זה בחיים לא יהיה כמו אחות.

את החסך את מנסה למלאות בכח. ואת לא מרגישה היענות.

היא לא אשמה בחלום שלך,אולי היא טיפוס לא חברותי. וכנראה שיש לה משפחה משלה ואת לא חסרה לה.

זה כואב ממש,אבל לדעתי ברוב המשפחות אין קשר כזה קרוב עם אישה של האח של הבעל. לי יש כמה ועם אף אחת אין לי קשר קרוב בכלל.

ואם מישהי היתה מנסה בכח,כנראה הייתי מגיבה כמו גיסתך.זה פשוט לא חסר לי,יש לי אחיות משלי.ואני לא מחפשת עוד

תשקיעי בקשרים שטובים לך,כמו חברה טובה או שכנה

ליבי איתך

בהצלחה

תודה לך אנסה באמת אולי בתחום החסד זה משהו שבטוח עושה טוב תודה שהשקעת והקדשת מהזמן שלך כדי לעשות לי טוב אני מעריכה את זה מאד את מיוחדת ועשיית לי טוב על הלב…

מבינה אותך לגמרי היא זאת שלא בסדר כנראה מקנאה ולא רוצה קשר קרוב זה יכול לקרות מהרבה סיבות..אני גם ניסיתי להיות בקשר עם הגיסה שהכי קרובה אליי רציתי חברה כי אין לי חברות אבל היא תמיד התרחקה .התעלמה. תמיד שהייתי שולחת לה תתמונות של הילדים שלי היתה מתעלמת ולא מגיבה ( אנחנו משפחה יפה בלי להשוויץ) אני תמיד החמאתי לה באופן כללי והיא עד היום שרואה אותי עושה לי פרצופים. זורקת הערות לא במקום. למדתי להתרחק ממנה לאט לאט לא שאני שונאת אותה.כן? פשוט שלום שלום לא יותר. אנחנו לא חברות וכנראה שלא נהיה יש נשים שהקנאה אוכלת אותן!ועדיף לשמור מהן מרחק!

נהייה חברות וזהו כמו הרבה דברים בחיים שלי להפנים שאמא שלך תמיד תראה בך רע ותתן ביקורת לא משנה מה תעשי להתבייש ללכת איתה למקומות כי היא תמיד רבה עם כולם ויש לה תלונות על כל דבר הרופא אחר בדקה היא מתלוננת וכו…שאבא שלי עסוק בחייו יותר מבי ושאין לי אחים ואחיות לחלוק איתם את כל הלבד הזה אבל אלו החיים ואם השם בחר אותם בשבילי הם כנראה הכי טובים לי הרבה שנים לא קיבלתי ולא הפנמתי את זה אבל מגיע השלב שזהו שאת אומרת זה מה שיש מפה רק עולים למעלה ולא וויתרתי רגע היום יש לי בעל מדהים וילד מהמם (אחרי ציפייה והריון מהגיהנום שאמרו לי ממצאים. מחרידים) אם היא לא רוצה בחברות אין לי מה לחפש שם יותר להזמין אני גמרתי נמאס לי לעשות טוב ולהרגיש רע די מיציתי את הדבר הזה בחיים 

תודה על הכל את מדהימה

תכלס זה הכי חשוב

לא האמנתי שמצאתי את עצמי בשנאת בנות דוחה כזאת, אבל לא אני התחלתי..

זאת גיסה שלדעתי פחות חכמה משאר המשפחה, מרקע יותר חניוקי. ואולי פחות יפה.. אז דווקא בגלל זה היא כנראה משתחצנת בלי סוף. כשהצטרפתי למשפחה דווקא מאד הייתי לצידה, דיברתי איתה הרבה גם במפגשים משפחתיים כי קצת ריחמתי עליה שאולי היא משתחצנת כי היא מרגישה נחותה. אז עוד לא חשבתי שהיא לא יפה ולא חכמה, רק חשבתי שהיא חושבת שהיא כזאת.

אבל בהמשך היא העירה דברים לא יפים על חמותי מאחורי גבה, ואני חושבת שחמותי מקסימה!! אישה נדירה ממש. וגם אם היא לא מעריכה אותה, מוטב לשתוק. ואחר כך גם שאלה אותי שאלות מביכות בפורום רחב. שאר הגיסות נחלצו להגנתי - עד כדי כך השאלות היו פוגעות. ומאז אני שונאת אותה, ואפילו די בגלוי, לבושתי. זהו, יש אנשים מגעילים. ואולי לפעמים גם אני כזאת.

כיף להודות בזה ככה בגלוי. בעלי לא מבין לגמרי, הוא אומר שאשים עליה פס וכו'. 

חבל עלייך, מתאמצת לעשות טוב ונחמד ואנשים לא מעונינים.

תשחררי.

לא רוצה לא צריך...

יש לי רק 2 גיסות והן ככ לא הסגנון שלי.

אין לי בעיה להתחבר עם בנות שהן לא הסגנון שלי, אבל לא סגנון שיכביד לי את החיים. ויעיק עלי

אחת שנה מעלי וסגנון מאוד זקן, לחוץ, הסטרי ודאגני שלא מעניין אותה שיחות בכלל, ותמיד מייעצת לי עיצות חפרניות כאילו אני הבת שלה, נחמד והכל , אבל התחושה שהיא מעבירה בייעוץ זה שאני צריכה הדרכה......בואיייייי.

ומדברת רק על הילדים והילדים, מתי עשו בטיטול ואיזה שמחה שעשו , עלה החום ירד החום , נר אקמול,  (תמיד הבת שלה עם חום- הזוייי) רעבים צמאים...לא מזלזלת כמובן, ברור שהילדים לפני הכל. אבל יש גם חיים, אפשר לדבר על דא ועל הא, או על חוויות בחיים, או לצאת יחד להנות . אין לי סבלנות לאנשים כאלה.

כשהיינו מאורסים ועוד לא הכרתי אותה התקשרה אלי לחפור לי על הצלם של החתונה שלה לקחת אותו כי הוא זול ומצלם טוב (ואני עובדת במקצוע...כאילו מה??)

והשניה קטנה ממני בשנה - בת יחידה עם 3 אחים מאוד מאוד מפונקת. איתה כן יש לי שיחות אבל רק כנפגשים, נחמד, אבל מרגיש לי תמיד שהכל פוזות אצלה ולא אמיתי, יותר בקטע של תשומת לב, וכולם נזהרים ומתייחסים לתגובות ולרצונות שלה ביראה.

פעם שוחחתי איתה על מקרה מסויים, אמרתי לה אתקשר אלייך, כי בדיוק נפרדנו והיא בלי להתבלבל אומרת לי "בלי להתגאות אבל תמיד הייתי הפסיכולוגית של חברות שלי" הייתי בהלם, עניתי לה משהו כמו יכול להיות שאת מקשיבה ונותנת תחושה טובה.

וכמובן שלא התקשרתי אליה.

היא מפונקת מאוד ברמה כזו שיצאנו לצימר יחד אחרי תחנונים אליה, ביום שבת לא התארגנה, אלא ישבה בחדר והמתינה לבעלה שיחזור והוא יעזור לה להתארגן. לקח להם להתארגן שעתיים!!! אכלנו מאוחר בגלל השטויות שלה.

מה קשה להתארגן לבד ולארגן 2 ילדים ????

לא, בעלה יעזור לה. קשה לה.

ותמיד צריך להתחנן אליה לבוא למפגשים משפחתיים, והיא עושה טובה ולא מביאה את הילדים שלה כי זה מכביד ולא נהנים איתם.

יצאנו לעל האש ורק הם באו בלי ילדים...זה היה נראה פשוט מוזר.

פעם אחת ביטלנו בגללה צימר משפחתי כי לא היה בא לה לבוא ואמא של בעלי לא הסכימה שהבן שלה (בעלה) יפסיד אז הכל בוטל .

היא מתקשרת אלי לאחל חג שמח או שנה טובה. אני ממש לא.

זה לא הסגנון שלי אני מאוד פתוחה וזורמת ,לא כבדה יכולה לסדר ולארגן משפחה של 10 ילדים בלי יותר מידי פוצי מוצי, ולא יבטלו בגללי מפגשים כי אין לי עניין להרוס, בעיקר שזה נחמד וכיפי

וזהו.

2 גיסות הזויות מהחלל. זה מה יש.

וגם בין שתייהן אין קשר בכלל

זה מפריע לפעמים בעיקר בחופשים. אבל יוצאים עם מי שיש. אחיות, בנות דודות...

אותי זה ממש הרגיז.

כאילו בואיייייייייייי, ב"ה ותודה לה'. זה באמת חסדי ה'.

אבל זה לא יום הולדת

בעלי היה אומר לי את זה על הילדים שלנו, ותמיד המבט שלי אליו היה עם עיניים פעורות. ומיד הייתי אומרת. איזה יופי מזל טוב. חייבים לפצוח בריקוד, ומתחילה למחוא כפיים.  עד שקלט שזה הזוייייי.

היום אנחנו ממש צוחקים על זה.

אבל זה משהו משפחתי אצלהם. חפירות ארכיאולוגיות בכל מה שקשור לילדים.

מה אכלו , מה שתו, נשמו, הרגע סיימו לאכול וחמותי ממשיכה רוצים בננה, מי רוצה יוגורט, רוצים לחם, מי רוצה בטטה. הכרס כבר ברצפה עוד רגע

דודה יקרה, הם שבעים. אכלו הרגע..

ת - ר  -ג - ע  -ו .

נס שבעלי נרגע ב"ה.

חג זה זמן משפחה.

אנחנו באנו עם הילדים וגיסתי האחרת באה עם הילדים.

מראש זה תוכנן שיהיה יום יציאה לפארק עם הילדים.

והיא אמרה שזה ממש לא הנאה.

על האש עם ילדים זה לא הנאה??

מילא תגידי יוצאים למסעדה יחד, או שבת במלון יחד,  אני מבינה זה באמת תקוע. וממש לא מתאים עם ילדים

אבל יצאנו לפארק......מה זה אם לא בשביל הילדים?

אני לא בדיוק בכיון של להתגלש ...או להתנדנד

לשום מקום היא לא באה עם הילדים. כאילו הם נטל.

יש לי 2 גיסות שדי דומות לסגנון של גיסות שלך

אחת לא סותמת מלדבר על הילדים,הילדים,הילדים

והשניה מפונקת ולא מרימה אצבע בלי שבעלה יעזור לה

חוץ מזה יש לי עוד 2 גיסות מהממות מהממות,אין מילים

וכל אלה מהצד של בעלי

אצלי זה מה יש. השתיים הללו.

אבל ב"ה.

משפחה לא בוחרים.

הם חמודות. אבל מרחוק

ואת יודעת מה את צודקת.

אני באמת אדם ביקורתי. צריכה לעבוד על המקום הזה.

אבל זו הדרך שגדלתי עליה, ולשנות זה קשה.

פרקתי את מה שישלח על הלב 

שבת שלום לכולן 

ותודה רבה זה לא מובן מאליו

עד עכשיו לא הבנתי במה יש לה לקנאות בי החיים שלי הם לא אגדה אולי דווקא הפוך אבל אין ספק שאני מפונקת לא מבחינת לעשות דברים כמו בזה שגדלתי בבית שכסף לא הייתה הבעיה בו (הרבה דברים אחרים כן אבל לא כסף) ההורים שלי תומכים בנו עד היום אני לא עובדת בעלי לומד ועדיין אנחנו חיים ברמה גבוהה ובעלה עובד עד שעות מאד מאוחרות בשביל להגיע לרמת החיים שלנו אז אולי היא מקנאה בעניין הכסף אין לי מושג אבל עד עכשיו ממש לא חשבתי בכיוון

יום אולי עכשיו פתאום זה ממש הפריע לה שאני לא עובדת ובכל זאת הכל מסודר איתנו מי יודע אולי בגלל זה עכשיו היא הגיבה כמו שהגיבה

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

להסתכל על איבחון כזה הגאולה זו ממש ראיה מיוחדת ויפה של המציאות

(וכן, אני מכירה מקרוב לצערי מה המשמעויות של אוטיזם לא מאובחן בזמן, ועדיין להסתכל על איבחון כזה כגאולה זה וואו בעיני)

בזמן (הבן הגדול שלי)

לכן אני יודעת להוקיר את האבחון המוקדם של הבת שלי...

השם הטוב נתן לנו 2 אוצרות בבת אחת

מתנה עצומה ומעצימה

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

אין עוד מלבדו🌸

לידה של ילד מתוק ופלאי, מתנה ממש, גדילה והתבגרות של שני האחים הגדולים שלו, כל אחד בכיוון שלו, גם מתוקים ופלאיים.

התבגרות וצמיחה שלנו כהורים וכמשפחה.

כבר הספדתי את כל פסח, ונהיה אסורים וזה..

ופתאום הוא הגיע

בקרוב אצלי...

אני ב"ה שמחה שלא הייתי לחוצה בחרדות (יש לי OCD כידוע)

וכמו שכתבתי בשרשור לפני כמה ימים

אפילו הצלחתי להכין עם הילדים עוגה ליומולדת בקייטנה ביום שני!!!

והספרון סוף-סוף יצא לאור השנה

וזו ממש גאולה.

תודה על השרשור הזה!

היה נראה כמו איזה משו תכנותי..

פשוט מלא מלא מלא מלא שרשורים של טסטים

איזה 3 עמודים ראשונים של הפורום...

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.

•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...

אחרי שנים שזה היה בלית ברירה, היום אנחנו לא מוכנים להתארח בשום מקום

רוצים רק סדר פרטי עם הילדים....

וגם באשר החגים. בשל מורכבות משפחתית א"א להתארח אצל הוריי והורי בעלי כבר בשלב שמתארחים אצלי הילדים.

אני למדתי שאת האוירה אנחנו עושים

שום דבר חיצוני/אורחים.

עורכים שולחן סדר מפואר

לבושים בבגדים יפים

בעלי מספר את ההגדה בצורה מרתקת ומוסיף להם סיפורים מעניינים

את שאר אמירת ההגדה "המשעממת" אנחנו מריצים...

יש אוכל טעים

והכל נראה חדש ונקי.....

בהצלחה לכם.

בונים כל שנה בליל הסדר שולחן נמוך מיוחד.

שולחן בגובה שולחן סלון, וכולם יושבים על כריות מסביב. דמייני מאהל בדואי כזה? אז ככה.

זה ממש נצרב לילדים שלי, וגם כמה אורחים שהתארחו אצלנו אימצו אח''כ את הקונספט. זה שונה ומיוחד ממש.

אפשר גם להחליט שחלק מהסדר עושים בכלל בספות (מתבקש ה'מגיד' וה'הלל נרצה'), ולהוסיף לספות מיליון כריות להסבה.

מעצבים מרכז השולחן עם בדים כחולים ובאמצע אנשי פליימוביל, או חיות פלסטיק קטנות שצריך למצוא לאן במהלך ההגדה הן שייכות (חיות של ערוב, צפרדעים, קורבנות).

השנה ביקשתי מכל ילד לכתוב שלוש משימות על פתקים נפרדים, ובמהלך כל שיר נעביר קופסא עם הפתקים, ומישהו שלא יסתכל יגיד 'סטופ' ויצטרכו לבצע את המשימה (סוג של חבילה עוברת). נראה איך יהיה.

אהבתי את הרעיון של שולחן סלון ממש! חייבת להציע לבעלי לשנה הבאה

כרגע

במצב של החודש האחרון, שיש עומס של החיים בצורה די קיצונית, הכל ביחד

פלוס זה שאני אדם רגיש

מוציא ממני משהו מאוד דומה למה שאת מתארת

משהו כמו הקש ששבר את גב הגמל רק בצורה יומיומית

דברים קטנים שמהם נשברים אבל בגלל שהעומס הכללי הוא ענק

אני אסביר

בתור אדם רגיש מאוד,  כל דבר שסביבי הולך איתי.

בקשת העזרה של השכן

הילד שחורק עם הכסא

אם אני צריכה לגעת בדברים שאני לא מסוגלת לגעת בהם או להרגיש את המגע שלהם 

כמות העומס שעלי מורגשת והולכת איתי

ואז כל דבר קטן, יכול להיות הצעקת 'די אני כבר לא יכולה יותר'

וזה יכול לבוא לידי ביטוי ב'איזה טפט גרוע' וב 'אוף על איקס ואי זד'

לחיות כבנאדם רגיש זה דורש עבודה ולימוד

מאוד קשה להיות הבת זוג/בן זוג של אדם שקשה לו להכיל את המציאות. שמורכב לו. אני מודה...

מעריכה ממש את בעלי וגם הוא משתגע מזה לפעמים

אני יודעת שכשאני מעל המים מבחינת שינה, אוכל, זמן לעצמי, זמן זוגי- אני לא לוקחת קשה..

וגם אני גם מנסה להכיר במתנות שיש ברגישות הזאת, כמו יכולת הזדהות, הבנה עמוקה של דברים ועוד

זה מה שיש לי לכתוב

ממש כל הכבוד לך, אני באמת מעריכה את הצד השני של אנשים כמונו

ובתור אני מנסה ללמוד להקליל, להבין שהחיים מורכבים ולא הכל חייב להיות במאה אחוז דיוק

זה קשה (ממש)

וגם לעבוד על לבקש את הצורך שלי כדי לקבל אותו

ושלא יתבטא בעצבנות כללית כזאת כי אף אחד לא מבין מזה שיש כאן צורך שלא מולא

אבל זה הקטע

אנחנו חיים במקום בלי אזעקות כמעט

אומנם הילדים בבית ואני עובדת כרגיל אבל הוא במילואים! דווקא במילואים אצלו יותר נחת מהעבודה ( בדכ עובד מאוד קשה)

אז למה הפתיל הקצר הזה?

ובכל אופן, מה לדעתך החלק שלי בסיפור?

אני לא ככ יודעת איך להתייחס לזה..

מצד אחד צריך פה הכלה כנראה

מצד שני לא מוכנה לקבל האשמות

הצורך ללמוד מקום חדש

או ליצור קשרים חברתיים חזקים חדשים במילואים

או אדם שלא מסתדרים איתו במילואים

או הנסיעות 

או כל דבר שאת חווה כמשהו קטן ומעצבן ולאדם רגיש מאוד ולא מספיק בטוח בעצמו יכול להשפיע מאוד על מצב הרוח

החלק שלך

קודם כל לדעת ש'את' לא הסיפור פה... לא מאשימים אותך, אלא את המציאות ואת הקושי

ולשקף שזה מאוד לא נעים

אם הוא באמת אדם רגיש מאוד הוא יתנצל ויקח לתשומת ליבו

אחכ לנסות לדייק מה הצורך שלא ממומש אצלו או מה יושב עליו

אלופה ממש!

כי חיפשתי ל@טוט את השרשור על המקווה 😅 אגב לא מצאתי.. באסה.

זאת אני אל דאגה❤️

כמה הוא זכה בך!!

ואיזה כיף למשוע שגם את בו!!

כותבת בקצרה כי אני ביום מעוך אז הראש לא עובד..

יכול להיות שיש לו "פוסט טראומה " קלה מהמילואים?

זה ממש הגיוני .. ולפעמים מגיע באופן קל..

אבל בסוף השנתיים וחצי האחרונות מטורפות לגמרי...

מקווה שזה בסדר לכתוב...

בכל מקרה חיבוק ענק

ובע"ה שתהיה לכם מלא סיעתא דשמיא להיחלץ ולהתעלות מהכל!!

על פניו לא נראה לי...

מצד שני גם אם כן- אין לי ככ מה לעשות עם זה... הוא טיפוס שלא מוכן ללכת לשום טיפול, בטח אם אין טריגר מסויים שהוא מרגיש אותו... מה שאני באה לומר זה שבאן כללי הוא לא ילך לשום טיפול בלי שהוא ירגיש צורך. וגם אז זה רק כשזה יבוא לגמרי ממנו...

כרגע הוא לא מרגישככ בעיה לדעתי למרות שניסיתי קצת לשקף לו (גם בזהירות. כי איזה לא כיף זה לשמוע יותר מידי שאתה עצבני כל הזמן...)

ולא צריכה לספוג את כל זה בשקט.

אבל אם זה ממשיך נגיד אחרי החג, תמצאי זמן רגוע ותפתחי את זה איתו בצורה נעימה.

ובזכות עכבס בלוטוס גיגלתי אתמול...

וואלה באמת יש מצב!

באמת גם יש לו קטע עם רעשים קצת, ובכלל כל מיני דברים שכתובים שם.

מצד שני זה לא היה ככה חזק תמיד....

וגם. שוב מחזיר אותי לשאלה מה החלק שלי בסיפור.

בנות כותבות פה וזה עוזר.

אם יש לך עוד תובנות אשמח לשמוע❤️

לפי כמה אני טרודה/עצבנית

אבל אני לא חושבת שיש לך כ''כ איך לעזור לו, זה יותר שלו מול עצמו.

תמיד אוהבת לקרוא אותך.

לא יודעת אם מתאים, אבל פעם @אמאשוני כתבה על שפת הפה לעומת שפת הלב בהקשר של ילדים ואני משתמשת בזה המון איתם וזה עוזר להבין את הדברים שנאמרים בהקשר האמיתי שלהם.

הכוונה שיש את מה שיוצא מהפה ויש את מה שהלב מרגיש.

ילד יכול לראות חבר שלו עם משחק חדש ולהגיד לו כמה זה משחק דפוק ומשעמם כשבעצם הוא רק מרגיש קנאה והיה מאוד שמח במשחק כזה.

נשמע שבעלך לא מספיק יודע להביע במילים בדיוק מה הוא מרגיש (לא איש של מילים..), קל לו יותר להטיח בך דברים.

במקום להגיד: זלדה, אני ככ מבואס שיצא כזה מכוער ועוד עבדתי על זה ככ קשה ואיזה חבל שלא יצאתי בעצמי לקנות סוג אחר של טפט

הוא אומר לך: זאת את, את אשמה, את שוכחת, את מתעלמת ממני ומהבקשות שלי

כשלומדים לשמוע את שפת הלב מבין המילים הכל נראה אחרת.

וואו תודה זה כיף לשמוע.

אני באמת מרגישה שיש פה את שפת הלב שאת אומרת.... אבל זה גם קצת משגע אותי. כאילו יאללה... אתה בנאדם בוגר. זה מעייף אותי ככה כל הזמן.. כי כאמור התדירות ממש גברה..

וגם. מודה שיש בי צד אגןאיסט שברגע שאני מקבלת האשמות אני עוברת להגנה ולא מוכנה לשמוע את הביקורת או הקושי שלו ש"אני מתעלמת מהבקשות שלו". כשאני חושבת על זה, הוא גם באמת אמר את זה לאחרונה שאני הרבה פעמים לא מספיק עונה לו ומתעלמת. ואני בהחלט הרבה יותר משתדלת לענות אבל חשבתי על זה, וזה מגיע בעיקר כי הדרך שהוא מדבר לא נותנת מקום לצד שני (למשל- לא הספקתי לשטוף, תצטרכי להביא בייביסיטר שתשמור על הילדים ואת תשטפי. אז לא היתה פה בקשה, או שאלה מה דעתי, אלא קביעת עובדה. אז מבחינתי קצת הרגשתי שלא ראה אותי/כיבד אותי. ובכל מצב קבע עובדה אז מה יש לי לענות? תוסיפי לזה גם טון קצת עצבני.. ואז הוא אומר לי- למה את לא עונה? בקיצור.....

ברור לי שיש פה צורך בלתי ממומש שלו

וגם קושי שלי לתת מענה כי נפגעת מהדרך שהוא מביע את זה

גם אני נוטה להיות חסרת סבלנות ולהאשים לפעמים.

לא נעים לי להגיד, אבל עוזר לי שמקרקעים אותי קצת.

(היי מותק, אני מבין שלא נעים לך, אבל ממש לא נעים לי שאת מאשימה אותי ככה

או זה באמת מכוער, מתנצלת, אבל דיברנו על זה כבר, אני אשמח שלא נדבר על זה כל היום).

כן הבנתי שזה קצת נצרך...

גם אחרי סיפור הטפט אמרתי לו את זה. שהעצבים שלו לדעתי חסרי פרופורציה לאירוע שזה.

זה אומנם קצת הפסיק את הויכוח, אבל לא הרגשתי שהוא הפנים את זה באמת...

התפקיד שלך זה לדבר עלייך ומה את מרגישה עם מה שהיה ועם ההתנהגות שלו. כל עוד את מכילה ומוציאה את עצמך מהתמונה או מדברת עליו רק - זה  מפספס את הנקודה שלך פה בעצם.

ומצטרפת לנכתב פה, את זהב לא פחות♥️

סבתא שלי היתה קוראת לזה "שפת האני"....

תודה על התזכורת❤️

שאת מחליקה בחיים.

אם את אומרת שזה משהו שהשתנה נשמע כמו קלאסי קשור למילואים, מלחמה. אנשים על הקצה, עצבניים.

כן, קשוח לחיות לידם.

ואת צודקת שאת יכולה להיות מכילה אבל עד האשמה אלייך. לא לאפשר לזה לקרות. יכול לחטוף כריזה, אני אכיל... אבל להפיל את האשמה עליי ועוד בחוסר פרופורציה. לא. לא. אני לא שק חבתות.

כן יכולה להזדהות איתו שדברים קטנים יכולים לגרום לי לעצבים מוגזמים. חיבוק

בגלל שאני יותר "פלואידית"- יותר יכולה ללכת לקראת ויותר מרגישה את האחר, וגם אין לי כמעט דרישות מהזולת

אז אני יותר רגישה לתחושות של ניצול או של מרמור.

כביכול אם הזולת רוצה משהו אני חייבת להיענות לו. בלי לבדוק אם רציתי בכלל. ויש תחושה של אשמה כבדה אם לא עשיתי.

כל ציפייה של האחר מכניסה אותי קצת ללחץ.

ויכול להיות שגם בעלך לא רוצה את הטפט

או שהוא רוצה להרגיש שהוא לא חייב לשים אותו. ושהוא חופשי להגיד לך לא. ואם הוא שם מתוך כפייה (גם אם פנימית ולא מצידך)- הוא ירגיש מרמור

ויכול להיות שהןא מרגיש שאפילו הבקשות של השכנים מחייבות אותו.

ואז הוא גם אשם כלפיהם שלא עזר.

או שהוא מרגיש אשמה ונחיתות כלפיי עצמו- אחרים נרתמו בכיף ואני לא. איזה מן בן אדם אני?

בקיצור הערך העצמי לא חזק דיו כדי להרגיש שלם עם הבחירות שלי.

לאנשים כאלה הכי טוב לפעול דרך מרחב ושחרור.

והרבה מחמאות וחיזוקים שהם טובים גם אם לא עשו כמו הציפייה מהם.

ממש כל מה שכתבת. ואני מודעת לזה.

ונותנת יםם של מרחב ושחרור. כנל על החיזוקים.

יש מצב שכשזה קשור אלי אני יותר מצפה/רגילה שהוא כן עושה.. ואז כשלא זה יותר קשה לי.

אבל אני באמת משתדלת המון לתת לו את כל הכבוד לומר שמשהו לא מתאים לו. ולכבד את זה.

חושבת שבאמת יש שיפור בנושא... אבל אולי גם בגלל הוא יותר כועס בזמן האחרון? מרגיש לי שזה גם חלק מהלהביא את עצמו כמו שהוא ולא לשמור הכל בפנים ולהיות מרצה.... ובכל זאת... אני מצפה שיגיד "לא מתאים לי" בענייניות ואולי גם נדבר על זה. אבל לא לעצבים לא קשורים...

טוב  מבינה שיש דרך ולמרות שהןא מושלם הוא כנראה לא. ואולי טוב שכך.....

על הריצוי והאשמה - בעלי היה ככה (עדיין אבל הוא כן הלך לכמה מפגשים עם מישהו והוא במודעות)

אני חושבת שמאוד מאוד משמעותי פה שלא תקחי עלייך את הבלאגן הפנימי שלו, אני הרגשתי תקופה ארוכה שאסור לי להביע רגשות של תסכול לידו כי ישר אפילו אם זה בדקות הוא נכנס ללופ ממש לופ מתגונן וכמובן גם מאשים ואין איך לעצור אותו.

עד שלמדתי כן לשים לב הרבה יותר לעיתוי אם אני באמת מעוניינת בשיח שיוביל לאנשהו ולעשות הרבה הקדמות, ועדיין אם הוא יוצא מפרופורציה וזה קורה לו בהחלט הרבה יותר בתקופות לחוצות - אני אומרת לעצמי ברור את ההפרדה - ועם הזמן גם הוא למד להגיד לי אותה בעצמו שזה לא שייך אליי וזה רק הוא שלא מסוגל להכיל כלום עכשיו.

אבל זה באמת אחרי הרבה זמן של עבודה דו צדדית.

בהתחלה הוא היה כמו דובי לא לא חחח , כל בקשה שלי הוא היה בודק עם עצמו אם הוא עושה את זה כי הוא רוצה - מטריף

אבל הבנתי שזה שלב ושמחתי מזה כי עכשיו אחרי התהליך הרבה יותר כיף ונעים איתו, הוא נותן והוא חושב מה הוא רוצה לתת ולשים פה ולא כי הוא מרגיש חייב.

(אצלם בבית לאמא שלהם היה רצון מאודדדד חזק ולא היה כדאי שהיא תצא לא מרוצה )  

אני כן אומרת בזהירות שאם אני הייתי מנסה בכח להימנע לגמרי מפיצוצים -לא היינו מגיעים למודעות והקרבה של היום -פשוט הייתי מתרחקת וזהו, ותסמכי עליו שאם הוא אדם טוב לב ורגיש כמו שאת מתארת הוא יעשה את שלו ויתקדם בעז"ה .

וזה שאת נותנת את הכבוד אין טוב מזה - יכול להיות שזה בדיוק מה שמאפשר לו להרגיש סוף סוף בבית להרגיש רגשות ולעשות שינויים בעצמו שלא היו מתאפשרים קודם . 

זה עניין של ביטחון עצמי.

נדרשו לי הרבה שנים כדי להביא את עצמי לקשר. היה חי הרבה יותר קל להקשיב לבעלי ולהשתתף אתו בעולם שלו, מאשר להביא את עצמי.

גם כי לא ראיתי טעם בסתם לשתף כשהוא לא יכול לעזור לי (דברים מהעבר שלי)

וגם כי לא הייתי מספיק בטוחה שזה יעניין אותו.

היום יש לי כבר יותר ביטחון עצמי בקשר, כי גם פיתחתי יותר את העולם שלי, ואני מרגישה שיש לי עניין בתוך עצמי.

אבל פיתוח הביטחון העצמי זה מסע.

בתור בת זוג באמת להחמיא ולפרגן זה הכי חשוב. ככל שהוא יאמין שהוא חשוב לך, שאת מסתפקת בו כמו שהוא. שהוא כמו שהוא זה וואו, שהוא מספיק לך ואת אוהבת אותו-

הוא ירגיש יותר בטוח להביא את העולם שלו.

לאנשים שאין להם מספיק ביטחון עצמי ושלא עודדו אותם מהבית להגיד הכל בחופשיות, ולא שידרו להם קבלה עמוקה של מי שהם-

הנטייה הראשונית היא לברוח. לנוס.

האסטרטגיה הראשונה היא להדוף כל מתקפה על הסף.

גם אני כזאת. הודפת כל ביקורת ממני. כי המחשבה שאני פגומה בעיניו היא ממש קשה לי. זה נתפס לי כאיום על הבסיס, ולא כביקורת של מישהו שאוהב אותי מאוד, אבל בסה"כ רוצה שאתקן דברים קלים.

עם הזמן למדתי פחות לענות ויותר להקשיב. לא לפחד לשהות ברגש. לא לפחד להכיר בחסרונות שלי. להסכים לקבל אותם, ואותי כמו שאני.

הדיפת הביקורת היא מאוד מתסכלת עבורך, אני לגמרי מבינה, אבל זה נטו ממצוקה שלו. הוא כ"כ רוצה להיות מושלם עבורך, ורוצה להאמין שהוא יכול להיות מושלם עבורך.

בעיניו, אם הוא לא מושלם, אולי את תחפשי מישהו יותר מושלם ממנו... (שזה כמובן קשקוש, אבל ככה מדבר מוחצשל אדם כזה)

כתבו פה על אדם רגיש מאוד.

בתור אחת כזו - אני לא חושבת שזה הדבר היחיד שמציק לו. כלומר, יכול להיות שהוא אדם רגיש מאוד, אבל על זה התלבש משהו נוסף שמעצים הכול. (מצטרפת לרעיון שאולי זה קשור למילואים. זה בהחלט משהו שיכול להציף אנשים רגישים...)

כתבת שהוא לא יהיה מוכן ללכת לטיפול. אולי ביחד איתך הוא כן יהיה מוכן? ואם לא - אז אולי ללכת בעצמך לטיפול שיעזור לך בהתמודדויות איתו?

הרבה הצלחה, אישה יקרה❤️

הגיוני מאוד שהמלחמה+ מילואים+ הכנות לפסח מוציאים אותו מאיזון. אם זה מתמשך אפשר לפתוח איתו ולדבר על זה.

נגיד לגבי הטפסים מתאים לי לנסות לשים כי קנית ואז להתעצבן כי השקעתי וזה לא עבד ולא הייתי קונה מראש ורק בגללך ניסיתי... למרות שבראש אאני יודעת שזה לא הגיוני.

ולגבי זה שזה דומה בין בעלך לאחים שלו- רגישות היא גנטית.

אני יכולה להיות כמוהו גם על עצמי, כאילו, גם אם אני קניתי את הטפט ויצא גרוע לפעמים יהיה לי נורא קשה לשחרר.

למשל הלכתי לקניוות וקניתי מוצצים חדשים לתינוק כי באורח פלא כל המוצצים שלו נעלמו. כשהגענו הביתה אחרי שעשיתי סטריליזציה, גיליתי שקניתי מידה גדולנה מדי. התבאסתי על עצמי יומיים עד שנסעתי וקניתי מוצצים חדשים.

אם זה היה בעלי קונה הייתי מתבאסת באותה מידה רק שאז זה היה יוצא האשמה.

אני רוצה לומר שהוא בעצם מתקשה לשחרר את המציאות, לא כועס עלייך. 

וגם, מתחבר לי לפרק בפודקאסט "בחזרה ללב ההורות" שבו היא מדברת על ילדים שמאשימים את אמא במה שמתפקשש להם, "בגללך נ]לה לי הגלידה" אפילו אם הייתי בכלל בחדר אחר. אז היא אומרת שזה בעצם נובע מקושי להתמודד עם רגשות ליליים אז הופכים אותם להאשמה ואז מה שכדאי לעשות זה לא לדבר אל ההגיון ולהוכיח שזה בכלל לא אשמתי, אלא לתת מקום לרגש, זה באמת מאוד מאכזב...

מה לגבי ל את עם בעלך לתפילה והוא יקח את הילדים לגינה ואת תלכי לטבול ותחזרי זריז?

סקרנת עם הניסים.

בעלי אמור להתפלל יחד עם המארחים אז יהיה חשוד אם לא יבוא איתם לתפילה, הקטנה שלי תפטפט בלי הפסקה בביכ, אז לא שייך להכניס אותה.

מספיקים לחזור מהמקווה לפני שהתפילה מסתיימת? אם לא זה ממש פדיחה שאגרום לסעודה להתעכב

כנראה כתבתי מאנונימי

אצלי מה שהיה בסוף זה שסיפרתי לחברה שגרה שם באיזור והיתה באותה שבת על המקווה

קבעתי להפגש איתה כאילו סתם עם הילדים והכל

היא שמרה לי על הילדים בגינה קרובה ואני טבלתי..

בעקרון אם את מנוסה בטבילות ליל שבת את יודעת שזה די זריז ומוקדם.. אם תגיעי מספיק מוקדם ואם לא יהיה עומס חריג את אמורה לחזור בזמן

אגב אני טיפה התעכבתי כי היה עומס במקווה והוא גם היה ממש רחוק מהמארחים אבל זה התקבל טוב כי "היה ככ כיף עם החברה שלא שמנו לב לשעון..."

וניסים מעל הטבע..

כבר מאוחר אין חי כח לפרט אבל זה היה משהו לא נורמלי

אפילו בעלי לא האמין שדברים כאלה קורים

ואם נוסעים ויהי מה, אז לצאת כולם ביחד לתפילה עם הילדים, אחרי קבלת שבת (בחוהמ נראה לי מקוצרת) בעלך לוקח ממך את הילדים לטיול ואת הולכת למקווה. הוא משלים את התפילה בחדר ביחידות... 

לומר למארחת בשקט שחברה שלך ביקשה שתשמרי לה על הילדה לחצי שעה עכשיו...

שהיא תחשוב שהחברה צריכה ללכת למקווה ואת עוזרת לה

וזה יעיר אותם בוודאות להביא חבורת ילדים

אפילו לומר: יש לי חברה שחיפשה מישהי שתבוא בלי ילדים לשמור לה על הילד הישן... התנדבתי... 

כל אחת יודעת מה הדינמיקה שמתאימה במשפחה...

חמותי היתה ממש זורמת לענד

תלכי עם תבנית עוגה בתן0וך התבנית את יכולה לשים מגבת;)

להביא לחברה שלך ואת כמה דק חוזרת וזהו

מכל השרשורים פה היתי בטוחה שזה ממש דאורייתא לא לדחות

שאלתי רב גדול שידןע אפילו כמחמיר- וואלה הוא בכלל לא הציג כבעיה כל כך חמורה.. רצוי לשא ברור אבל אם יש כבר בן ובת וזה חד פעמי ולא הרגל קבוע ומוסכם על 2 הצדדים- אז אפילו לא אמר שבעיה לדחות אלא שפשוט אפשר.

אגב אני שאלתי על לדחות הפסק..לא טבילה

אז אולי הז קצת שונה

אבל אישית אם לא היה אפשר לדחות- היתי מבטלת בטענת מישהו לא מרגיש טוב או משהו שהוא לגמ רי שקר

או מגיעה ושולחת את הילדים עם הבעל אבל מציגה שהולכת איתו לתפילה