בדיוק. כל מילה

בכך שכידוע לכל מי שדרך על מפתנו של הרב, שיש לו ייחודיות גדולה בכך שכתביו הם אינספור רבדים, שלפי רמת האדם, היקף ידיעותיו ואיכות הבנתו, הוא מעלה את התובנות מהרב באופן מצומצם יותר או רחב יותר וכו'. משהו נדיר ביותר. 

נ. ב. דברי מכוונים אך ורק לחלק הזה, ולא הבעתי שום עמדה על נושא השרשור עצמו.

כל נקודות האמת שהוא רואה בכל האידיאות שפרחו בימיו כפטריות...

במיוחד למי שמכיר את שמנה קבצים... שמה הדברים ללא סינון...

הפיסקה מדברת על יחס נפשי ביני לבין החזיון,

או יותר נכון - לתארי החיזיון.

זה מניח את הסובייקטיביות 'מבית מדרשו של קנט',

שלא אליו נשוב אלא להר סיני (אגרות ראי"ה מד),

אבל למה זה בהכרח מניח את ההנחה שהכל סובייקטיבי מצד הפרשנות,

בדומה לשימוש הפוסט-מודרני בביטוי 'הכל סובייקטיבי'?

לגבי ה'ישועות בקרוב בע''ה'- הישועה הכי גדולה תקרה כשנהיה מכבדים זה את זה

תלמידי ר' עקיבא לא נהגו כבוד כלפי לימוד התורה של האחר (כך ע"פ מהר"ל ומהרש"א),

ובודאי היו להם סיבות מספיק טובות למה הם לא הסכימו. ובכל זאת

וגם ל@והוא ישמיענו (לפני העריכה).

לא דנתי לרגע על תוכן הדברים של @אנונימי פלוס,

אלא על הדרך בה הם (לא ) הוסקו מדברי הרב.

הייתי מאוד ענייני, גם אם קצת ציני ותקיף,

ולא היה שום דבר אישי בביקורת.

לגופו של עניין נטו.

@אנונימי פלוס, אתה מספיק טוב כדי לומר דברים בשם עצמך,

אתה לא צריך להתחבא מאחורי פסקה ברב שלא אומרת את זה

אף אחד לא חשב שהתכוונת רעה, חלילה,

ומחילה אם נגרמו לך תחושות לא נעימות...

@מדרשיסטית20, לאדם מותר ללמוד תורה ולטעות,

הוא אפילו מצווה בכך (הקדמה לתפארת ישראל, והמכשלה הזאת וגו'),

ואין אדם עומד על ד"ת אא"כ נכשל בהם תחילה. מעולה. 

@חדשכאן, 

אדם צריך לנקות את עצמו לפני שהוא ניגש ללמוד תורה,

לנסות להיפתח ככל יכולתו כדי להבין מה ה' רוצה לומר פה.

אדם חייב להתרגל לשבור תבניות, ולבדוק את עצמו שוב ושוב.

האם קורה לכולנו שאנחנו מגיעים לתורה עם מטען ורואים אותו שם?

ברור! ועם זאת, העבודה היא להתנקות, להיטהר,

להיפתח להתחדשות שיש במקור החיים של התורה.

שנזכה..

אמרתי שאני אמור לגשת לסוגיא עם מינימום הנחות יסוד.

כמובן, אם למדתי את הסוגיא הקודמת ויש לי הנחות יסוד בדין יאוש / מוקצה,

למשל (סוגיות ארוכות שנבנות אחת על גבי חברתה),

נבוא איתם לסוגיא הבאה.

אבל!!! אהיה מוכן בכל רגע לנפץ או להחליף הנחה,

ואקבל שכר על הפרישה כמו על הדרישה.

"אמר אביי: אמרה לי אם: רביתיה דינוקא...

גדל פורתא תבורי מאני (רש"י: הפקיר לו כלים לשבר ולמלאות תאותו),

כי הא דרבה זבין להו מאני גזיזי דפחרא לבניה ומתברי להו

(רש"י: כלים סדוקים של חרס בדמים קלים) " (יומא פח, ב).

מעבר ל'מקור חז"לי לתאנטוס', יצר ההרס והמוות,

שמעתי בשם הרב טאו שליט"א,

שרבה נתן לבניו לשבור כלים כדי שיתרגלו לשבור תבניות חשיבה,

וכך להרחיב, לשכלל ולתאגר באופן תדיר את הכלים שלהם.

לא יודע אני קורא עברית ומנתח את מה שאני קורא.

ברור שיש לי הנחות יסוד וכיוונים שאני ממרחיב את הדברים לאיפה שאני רוצה לקחת אותם.

כל עוד לא עיוותתי את הדברים, למה לא לקחת אותם?

שאני יבין לפי ההנחת יסוד שלך - כשאדם מביא מקור הוא מתחבא מאחוריו?  - לא.

הבאת מקור בעניינים של אמונות ודעות (לא הלכתיים) זה נטו מבחינת הסגנון ולא מחייב כי אין אף אחד שיכול לחייב מה לחשוב.

יש דברים שגם אני יודע אותם, עצם זה שהפסקה שאני רואה מכניסה לי את מה שאני כבר יודע לתור הגדרות - זה אחלה של דבר. זה מאפשר להשתמש עם הידע שכבר היה לי באופן שימושי. זה נותן לי את התמונה הכללית ועושה לי סדר בראש.

בהקדמה לעין אי"ה הרב מחלק בין פירוש לביאור,

אבל יש מדרגה שלישית שהיא ה'טרמפ'.

לוקחים רעיון שיש לי, דוחפים אותו בכוח לתוך מקור,

ואז יוצא שהדברים שלי 'נשענים' על דברי הרב. פשש.. שכוייח.

כשאדם מביא מקור שטוען את הטענה שלו זה אחלה,

גם אני כמובן עושה את זה.

אבל צריך שהמקור יהיה קשור בוודאות לטענה,

ולא טוען משהו כללי כזה,

שאולי ביום עם ראות טובה יכול להזכיר לי בדל של צל של בחינה של התנוצצות של רעיון שיכול לרמוז לדברים שלי.

זה כמעט כמו לומר (ואני יוצא על רבנים, ספציפים, ידוע)

איך מתעלמים מכל התורה בגלל 2 פסוקים בספר ויקרא,

כי כל התורה אומרת אהבה וקבלת האחר,

אז זה ששני פסוקים אסרו משכב זכור לא מוציא מזה.

או כיוון שדרך ארץ קדמה לתורה, כלומר הנורמליות קדמה לתורה,

והנורמליות שהחברה מעורבת - קמ"ל התורה בעד חברה מעוברת.

נו בחייאת..

אני דן רק על סגנון הטענות ולא על התוכן.

יש היום סגנון שלם של 'לימוד אמונה', 

בו שני ביינישים יושבים מול ספר פתוח,

והם מברברים את כאבי הבטן שלהם לדעת.

בעיקר נחמד לעשות את זה בר' נחמן, 

כי ברור שמה שאני חושב הוא 'בחינת' החן והחשיבות,

או כל הנפצה אחרת.

זה לא לימוד תורה, זה מקסימום שחנ"ש מאולץ.

(יש לי השערה שזה קשור בניאו-שג"ריזם פוסט-מודרני,

אך טרם אימתתי זאת ואשמח לראיות בנושא)

השתדלתי להיות ענייני, גם אם מאוד מאוד ציני,

ואין לי בלבי עליך כלום, אח יקר ואהוב.

כנראה נישאר חלוקים.

מועדים לשמחה לגאולה שלמה!

מ'מחוזותי', כי בכל זאת אני יהודי פשוט ולא רואה את עצמי שייך לאיזה אליטה כלשהי, או מחוז כלשהו, ובכל זאת זו לא תופעה כזאת לא מוכרת..

בכל אופן, נראה לי שלא צריך להמשיך את הדיון ונישאר באי הסכמה (מעריך אותך.. פשוט לא כ"כ נעים לי להתווכח ). הרב לימד אותנו שאסור לזלזל בשום דבר חיובי, לא הרהור, לא רעיון כלשהו, לא מעשה; שום גחלת של קדושה אסור לכבות מעל המזבח. מבחינתי כל יהודי שלומד תורה זה קודש קודשים. כל השאר יבוא אח"כ

ולקרוא לדבר שהוא לא תורה בשם תורה,

זה להשקות צמאים בחומץ.

על זה באה כל המחאה

(ואני רחוק מלהיות קווניק קיצוני ונרגן).

בניסוח אחר: אם אין חפצו של אדם בתורת ה',

תורתו, דיליה, לא שווה הרבה, אם בכלל.

גילוי נאות:

הייתי לי אישית חברותא בספר מוסר,

בה עסקנו בכוונת תחילה סביב הנושאים שבספר,

וניסינו להבין איפה אנחנו מול הנושאים הללו.

חשבתי שזו הדרך בה אוכל לקיים את דברי הרב והרמח"ל,

לגבי עיון ביראת ה' היא חכמה וכתיבת ספר מוסר לעצמו.

כשלב שני זה נפלא!

כשלב ראשון זה כמעט אסון.

אשריך צדיק!

המתיקות שלך מעלה אצלי הרבה חיוכים

לכן איני רואה צורך להוסיף להגיב על התוכן של דבריך. כבר הגבתי עליהם.

אתה אומר שאני משתמש באופן ציני בדברים שהרב קוק כותב לצורך הרעיון שאני מביא - זה בודאי לא נכון ולא אמיתי אבל אין לי שום צורך להוכיח את זה כל עוד אתה לא מבסס את הדברים שלך. אתה מוזמן לבוא איתי לפרטי עך זה כי זאת לא המטרה של השרשור לדון על איך מתייחסים ללמיוד כתבים הראי"ה או כל אדם אחר.

באמת הדברים הנ"ל הם משמעותיים עבורי לא בגלל שהרב קוק כתב אותם אלא בגלל שאני חושב שהם נכונים.

אני משתמש בפלטפורמה של פסקה של הרב קוק בגלל שהוא כותב באופן ממש מדוייק ויפה וגורם לי לעורר את המחשבה.

אם מה שרצית זה להוריד את החותמת של "הרב קוק אמר" על הדברים שהבאתי - אז ממש תודה לך! הדברים שרציתי להביא הם משמעותיים (או שלא משמעותיים) בגלל שאני חושב שהם נכונים, לא בגלל שאדם כזה או אחר (גדול שיהיה) חשב אותם.

לא באתי לעצבן אף אחד, אם יש לך הערות על תוכן הדברים אשמח לשמוע

נ.ב - אולי באמת כדאי שאחדד את המטרה שלי שאני מביא דברים של הרב קוק. קיבלתי את התוכן של הערה שלך.

הרבה פה ראו להגיב לך על כך שכביכול ההאשמת אותי (לא באופן אישי כמובן) בצביעות. מלבד שזאת ההאשמה קשה, קשה לי לראות אפשרות רצינית לבחון את נכונותה (גם על כל משתמש אחר שכותב פה), לכן לא הייתי מרבה להשתמש בה.

הייתי מדייק מעט את המשפט האחרון - "לקבל הכרעות ע"י אמירות דתיות" - גם הביטוי עצמו לא נשמע טוב וגם לשלול אותו יכול להוביל לטעות. 

אולי אפשר לנסח זאת כך: לא להכריע בשאלות מעשיות עפ"י תפיסה אמונית מנותקת מציאות, ולקבל מוטיבציה מתפיסה שכלית-רציונלית, אלא להכריע עפ"י שיקולים הגיוניים ולקבל מוטיבציה מתפיסת עולם אמונית-כללית.

(זו בעצם החלוקה בכל החיים - בין המישור ההלכתי-מעשי ובין המישור האמוני-תפיסתי. לדעת ש"הכל לטובה" אבל גם "הנה אנכי נותן לפניך את הרע ואת הטוב, את החיים ואת המוות... ובחרת בחיים".)

ישנן שתי השקפות שונות והם עדיין שני השקפות שונות גם אחרי שאתה 'מאחד' אותם.

המהות של האיחוד לפי הבנתי היא ההבנה של האדם שגם אם מסתכל על הדבר מצדדים שונים, בסופו של דבר זה דבר אחד.

לעניינו - זה שאני מסתכל גם בהשקפה הרציונאלית וגם בהשקפה המיסתית - אני יודע ששניהם השקפות שונות שלי על העולם, אבל העולם עצמו  - הוא אותו עולם. מבחינה אובייקטיבית אמיתית לא שייכת חלוקה. בגלל שאנחנו סובייקטיבים מוגבלים אז אנחנו רואים צדדים שאנחנו לא יכולים לחבר בינהם עד הסוף.

רציתי בסופו להדגיש בסוף, שבסופו של דבר גם אם זה אחד, אנחנו מתנהלים בשני חשיבות שונות שאסור לערבב בניהם.

בנאדם לא מנהל משק בית או עסק כלכלח ע"פ אמירות דתיות, אל ע"פ דברים טכניים לכן אם בדברים טכניים שקשורים ללנ"ו הוא אומר הרבה אמירות דתיות ולא עושה את הדברים הטכניים כמו שעושים בכל דבר הוא פועל בצורה של מקדמת.

שאתה נמצא בעולם פרקטי אתה משתמש בחוקים של הפרקטיקה המסויימת שאתה עובד איתה. לא עם אמירות על השגחה וכולי. זאת הכוונה.

בפרקטיקה - יש מוקם רק להשקפה שיכלית.

להתייחסות לדבר כשלעצמו - יש מקום לעולם הנסתר ה'לא פרקטי'.

ודאי שהמוטיבציה צריכה לנבוע מעולם נסתר שמעל העולם המעשי.

אמירות דתיות הכוונה לתובנות לא פרקטיות אלא תובנות מאוד כלליות על השקפת עולם כללית שהיא בעיקר מקור למוטיבציה ולא כלי מעשי. יש תובנות שהם גם פרקטיות - מסכים.

החלוקה הזאת היא לא חלוקה ברורה, זאת סקאלה רחבה.

אני לא מבין למה את מתכוונת

אני חושב שהיא ממחישה ממש את מה שכתבתי.

'אמירות דתיות' - אין הכוונה שלי לזלזל בהם. אך כל אמירה דתית היא מאוד מאוד כללית. 

אם ננתח את הדברים שלך אז זה לא ברור מאליו שהאדם הוא א-להי. יש בו הרבה דברים מוגבלים. ז"א כדי להעמיד את הדברים שלך למעשה באופן מבורר את תצטרכי לסייג אותם להעמיד אותם במקומם.

לכן להגיד - "הכל זה השגחה פרטית" זה נכון, אבל דורש בירור. בלי עבודת הבירור - אני לא יכול לקחת את הדברים באופן פרקטי - כי אחרת אני אשתמש בהם באופן מעוות.

מלבד העניין של הבירור אני מקבל את דבריך.

צריך אמירות מבוררות בלי קשר אם הם דתיות או לא. להיפך אמירות דתיות מבוררות הם ברכה גדולה. 

הנשמה היא חלק א-לוה ממעל. הגוף הוא חומרי גשמי.

במתח הזה שבין שני החלקים הללו יוצר את מה נקרא אדם, למיטב הבנתי.

כדי לדעת מה אני צריך לברר מה אני, זהו.. לא?

שכדי שלתכונה הא-להית שאת מדברת עליה תהיה השלכה פרקטית צריך להתבונן ביחס שלה לגוף. איך הגוף יוכל לשמש ע"פ דרכו את הנשמה הא-להית.

כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?

(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).

ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.

תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.

בהצלחה♡

כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.

תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.

לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.

ואני מבינה שלאמר "זה לא אתה, זה אני" - ישמע כתירוץ נדוש ומוכר. אז אם זה באמת כך, לא לאמר את זה.

סבורה שאם בכל זאת נפגשתם במשך חודשיים תמימים, יש לך דברים טובים לאמר עליו ואליו.

אולי באמת לאמר קודם בטלפון (או בדרך התקשורת הרגילה שלכם) שחשבתם קצת (או הרבה)

ואתם רוצים לשתף אותו בזה. כך שהוא יבין במה דברים אמורים, לפחות במקצת. אבל בצורה

מאוד עדינה ובלי לפגוע בכלל.

בהצלחה!

הגיוני מאוד שיכאב לבחורה, אך השאלה איך זה יעשה בצורה מכובדת  שתמזער נזקים

בגדול - להקשיב ולהבין מה היא תרצה.

אני נוטה לחשוב שרוב האנשים ירצו שיודיעו להם בטלפון, לפחות ברמז, ואז לעשות פגישת פרידה שבה מדברים על חוויות, רגשות, מחשבות וכו'

אבל יש כאלה שהם לא אוהבים "להתבחבש" ברגשות, אלא מעדיפים לברוח - וזה הכי לגיטימי שבעולם!!

אז לכן הכי חשוב להקשיב לה - אם היא רוצה לברוח תנסה לעודד אותה ותתן לה לברוח, אם היא רוצה להביע רגש, תן לה להביע מה שתרצה.

כמובן שזה יכול להיות קשה לך שהיא תביע כאב וצער. נראה לי היא שווה ש"תסבול" את זה אם הייתם ביחד חודשיים.

בהצלחה רבה!!

זה אף פעם לא נעים, גם לא אחרי דייט אחד ובטח לא אחרי חודשיים.

כי זו חרב. אין דרך שזו תהיה כרית רכה, חלומית או פלומתית. זו חרב, להט חרב מתהפכת, דוקרת כמדקרות פגיון. ואתה תכאיב, תדקור, תפלח כבכידון מלובן לוהט דרך קרבי האדם בו זה יינעץ.
ואף על פי כן, כך תעשה. והרחמן המרחם על בריותיו שבשמיים, הטוב כי לא כלו רחמיו, יכפר. וכולי האי ואולי.

ומכל זה רק למדים, ומדייקים יותר להבא, וקמים מכשלון ומעפר, וזזים הלאה בחיים.
ולדעתי בשיחה בטלפון, אין עניין אחר. ותקומו איש ואישה בתום הדיבור הקצר, ותהיו לבדכם כל אחד אחת בנפרד במקומותיכם, ותבכו את השריפה אשר כלתה, ותתאוששו כאבלי ציון, ותקומו מאפר.

הבה נשאיר את להט החרב המתהפכת למקרים אחרים. יש, בלי עין הרע (או עם), מספיק כאלה...

אני כן בעד פגישה. למרות שזה קשה יותר, בכל זאת פנים מול פנים - לא פשוט.

אולי אפילו להביא משהו קטן, מנחם?  אבל לא בטוחה לגבי זה כי אז אולי זה י קשה

עליו יותר.

אלא אם כן מדובר במישהו שלילי ביותר. אז שיחת טלפון קצרה וחדה היא פתרון מצויין.

לא נשמע לי כזה...

וזה בסדר ולגיטימי,

יש אנשים בחבשנים (כמוני) שצריכים לעבד ביחד את החוויה. כשמעבדים ביחד את החוויה אפשר להחשף ליותר צדדים של הסיטואציה ולהבין אותה יותר טוב.

אבל אם מרגישים שאין צורך/כוח לזה, אז סבבה אפשר טלפונית. 

אהבתי את המטאפורות המוגזמות שלך חחח

כשלמעשה, זה באמת לפעמים מרגיש לא רחוק, הרבה פעמים יכול להרגיש בצורה הכי טבעית שיש, שהשמיים נפלו.

הצד המסיים צריך לבוא לקראת הצד שמסיימים איתו (גם אם לצד המסיים גם קשה) 

אם היה קשר משמעותי בחודשיים האלה כדאי לעשות הכנה לפני ואז לתת אפשרות איך היא רוצה להיפרד. 

אם היה קשר משמעותי אני ממליצה מאוד בפגישה כדי לאפשר לסיים את הדברים באמת. 

השתדל להגיע אליה ו/או כל דבר שיקל על הסיטואציה 

בהצלחה! 

– ראשית אין לי מושג מה אומר "חודשיים" במושגים כאלה יש אנשים שתוך שבועיים מתחתנים ומצד שני יש לי משלוחים מאמזון שלקח להם גם יותר זמן להגיע. אין לי מושג עד כמה שניכם הייתם מושקעים בזה הקשר, באיזו תדירות כו' כו'.

– מה אני אישית כחתול זמני הייתי מעדיף אם היו נפרדים ממני? הייתי מעדיף שייפרדו ממני בשיחה או בהודעה מה הטעם לגרור אותי לפגישה שצריך לתכנן להתכונן אליה להתקלח להתלבש לנסוע הלוך ושוב אחרי העבודה במיוחד אם מדובר במרחק משמעותי רק כדי לומר לי "אה טוב אתה מוזמן לחזור הביתה". כאילו לא יודע לא שאין לי סנטימנטים פשוט אני לא אוהב שמזבלים לי במוח. בשלב השידוכין זה לא שהפכנו לחברי ילדוּת מהטובים שבטובים ועוד רק תוך חודשיים. בסדר היה נגמר כל סוף הוא תמיד התחלה חדשה.

– מאחר ולא כולם חתולים זמניים, הייתי מחלק את האנושות לשלוש קטגוריות:

1. חתולים זמניים, שזורמים עם הזרם הגדול של החיים ומקבלים את מה שיש לקב"ה להציע באהבה (ייסורים מקבלים באהבה או שלא מקבלים בכלל)

2. אנשים שלא משנה כמה דיפלומטי תהיה איתם יתבאסו על החיים שלך (במקרה כזה הייתי ממליץ לעשות מה שהכי פחות פוגע בעצמך כי גם ככה זה לא משנה)

3. איפשהו באמצע, כאלה שבדיו המילים הנכונות תוכל לרכך את המכה, אם אנחנו שייכים לקבוצה 3 אז פשוט לנסות לנסח משהו דיפלומטי, אם היו לי הערות משמעותיות הייתי אומר אותן בעדינות (הגעתי בסופו של דבר למסקנה שאני מחפש מישהי עם גישה קצת שונה לגבי XYZ כו') או מושך את האש אליי (בדיעבד הבנתי שאני לא לגמרי XYZ ברמה הכללית של הדברים)

אם הם מאוד סנטימנטליים אולי עדיף פגישה

אם לא אז לא

אבל טלפון לדעתי החתולית הזמנית האובייקטיבית זה מתכון לאי־נעימות

ובכל זאת, מקבלים אותם באהבה.

ולא כולם חייבים להיות במדרגה הגבוהה של קבלת יסוריים באהבה וזה בסדר גמור.

בגדול - לא לכל מה שכתבת מלבד ספידדייטים וזום, אם לא מוצאים אפשרות אחרת.

בכלל - הרוב המוחלט של המיזמים האלו נולדו איפהשהו על הרצף בין דת"ל ממוצע לדתי לייט-מסורתי. 

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).