בדיוק. כל מילה

בכך שכידוע לכל מי שדרך על מפתנו של הרב, שיש לו ייחודיות גדולה בכך שכתביו הם אינספור רבדים, שלפי רמת האדם, היקף ידיעותיו ואיכות הבנתו, הוא מעלה את התובנות מהרב באופן מצומצם יותר או רחב יותר וכו'. משהו נדיר ביותר. 

נ. ב. דברי מכוונים אך ורק לחלק הזה, ולא הבעתי שום עמדה על נושא השרשור עצמו.

כל נקודות האמת שהוא רואה בכל האידיאות שפרחו בימיו כפטריות...

במיוחד למי שמכיר את שמנה קבצים... שמה הדברים ללא סינון...

הפיסקה מדברת על יחס נפשי ביני לבין החזיון,

או יותר נכון - לתארי החיזיון.

זה מניח את הסובייקטיביות 'מבית מדרשו של קנט',

שלא אליו נשוב אלא להר סיני (אגרות ראי"ה מד),

אבל למה זה בהכרח מניח את ההנחה שהכל סובייקטיבי מצד הפרשנות,

בדומה לשימוש הפוסט-מודרני בביטוי 'הכל סובייקטיבי'?

לגבי ה'ישועות בקרוב בע''ה'- הישועה הכי גדולה תקרה כשנהיה מכבדים זה את זה

תלמידי ר' עקיבא לא נהגו כבוד כלפי לימוד התורה של האחר (כך ע"פ מהר"ל ומהרש"א),

ובודאי היו להם סיבות מספיק טובות למה הם לא הסכימו. ובכל זאת

וגם ל@והוא ישמיענו (לפני העריכה).

לא דנתי לרגע על תוכן הדברים של @אנונימי פלוס,

אלא על הדרך בה הם (לא ) הוסקו מדברי הרב.

הייתי מאוד ענייני, גם אם קצת ציני ותקיף,

ולא היה שום דבר אישי בביקורת.

לגופו של עניין נטו.

@אנונימי פלוס, אתה מספיק טוב כדי לומר דברים בשם עצמך,

אתה לא צריך להתחבא מאחורי פסקה ברב שלא אומרת את זה

אף אחד לא חשב שהתכוונת רעה, חלילה,

ומחילה אם נגרמו לך תחושות לא נעימות...

@מדרשיסטית20, לאדם מותר ללמוד תורה ולטעות,

הוא אפילו מצווה בכך (הקדמה לתפארת ישראל, והמכשלה הזאת וגו'),

ואין אדם עומד על ד"ת אא"כ נכשל בהם תחילה. מעולה. 

@חדשכאן, 

אדם צריך לנקות את עצמו לפני שהוא ניגש ללמוד תורה,

לנסות להיפתח ככל יכולתו כדי להבין מה ה' רוצה לומר פה.

אדם חייב להתרגל לשבור תבניות, ולבדוק את עצמו שוב ושוב.

האם קורה לכולנו שאנחנו מגיעים לתורה עם מטען ורואים אותו שם?

ברור! ועם זאת, העבודה היא להתנקות, להיטהר,

להיפתח להתחדשות שיש במקור החיים של התורה.

שנזכה..

אמרתי שאני אמור לגשת לסוגיא עם מינימום הנחות יסוד.

כמובן, אם למדתי את הסוגיא הקודמת ויש לי הנחות יסוד בדין יאוש / מוקצה,

למשל (סוגיות ארוכות שנבנות אחת על גבי חברתה),

נבוא איתם לסוגיא הבאה.

אבל!!! אהיה מוכן בכל רגע לנפץ או להחליף הנחה,

ואקבל שכר על הפרישה כמו על הדרישה.

"אמר אביי: אמרה לי אם: רביתיה דינוקא...

גדל פורתא תבורי מאני (רש"י: הפקיר לו כלים לשבר ולמלאות תאותו),

כי הא דרבה זבין להו מאני גזיזי דפחרא לבניה ומתברי להו

(רש"י: כלים סדוקים של חרס בדמים קלים) " (יומא פח, ב).

מעבר ל'מקור חז"לי לתאנטוס', יצר ההרס והמוות,

שמעתי בשם הרב טאו שליט"א,

שרבה נתן לבניו לשבור כלים כדי שיתרגלו לשבור תבניות חשיבה,

וכך להרחיב, לשכלל ולתאגר באופן תדיר את הכלים שלהם.

לא יודע אני קורא עברית ומנתח את מה שאני קורא.

ברור שיש לי הנחות יסוד וכיוונים שאני ממרחיב את הדברים לאיפה שאני רוצה לקחת אותם.

כל עוד לא עיוותתי את הדברים, למה לא לקחת אותם?

שאני יבין לפי ההנחת יסוד שלך - כשאדם מביא מקור הוא מתחבא מאחוריו?  - לא.

הבאת מקור בעניינים של אמונות ודעות (לא הלכתיים) זה נטו מבחינת הסגנון ולא מחייב כי אין אף אחד שיכול לחייב מה לחשוב.

יש דברים שגם אני יודע אותם, עצם זה שהפסקה שאני רואה מכניסה לי את מה שאני כבר יודע לתור הגדרות - זה אחלה של דבר. זה מאפשר להשתמש עם הידע שכבר היה לי באופן שימושי. זה נותן לי את התמונה הכללית ועושה לי סדר בראש.

בהקדמה לעין אי"ה הרב מחלק בין פירוש לביאור,

אבל יש מדרגה שלישית שהיא ה'טרמפ'.

לוקחים רעיון שיש לי, דוחפים אותו בכוח לתוך מקור,

ואז יוצא שהדברים שלי 'נשענים' על דברי הרב. פשש.. שכוייח.

כשאדם מביא מקור שטוען את הטענה שלו זה אחלה,

גם אני כמובן עושה את זה.

אבל צריך שהמקור יהיה קשור בוודאות לטענה,

ולא טוען משהו כללי כזה,

שאולי ביום עם ראות טובה יכול להזכיר לי בדל של צל של בחינה של התנוצצות של רעיון שיכול לרמוז לדברים שלי.

זה כמעט כמו לומר (ואני יוצא על רבנים, ספציפים, ידוע)

איך מתעלמים מכל התורה בגלל 2 פסוקים בספר ויקרא,

כי כל התורה אומרת אהבה וקבלת האחר,

אז זה ששני פסוקים אסרו משכב זכור לא מוציא מזה.

או כיוון שדרך ארץ קדמה לתורה, כלומר הנורמליות קדמה לתורה,

והנורמליות שהחברה מעורבת - קמ"ל התורה בעד חברה מעוברת.

נו בחייאת..

אני דן רק על סגנון הטענות ולא על התוכן.

יש היום סגנון שלם של 'לימוד אמונה', 

בו שני ביינישים יושבים מול ספר פתוח,

והם מברברים את כאבי הבטן שלהם לדעת.

בעיקר נחמד לעשות את זה בר' נחמן, 

כי ברור שמה שאני חושב הוא 'בחינת' החן והחשיבות,

או כל הנפצה אחרת.

זה לא לימוד תורה, זה מקסימום שחנ"ש מאולץ.

(יש לי השערה שזה קשור בניאו-שג"ריזם פוסט-מודרני,

אך טרם אימתתי זאת ואשמח לראיות בנושא)

השתדלתי להיות ענייני, גם אם מאוד מאוד ציני,

ואין לי בלבי עליך כלום, אח יקר ואהוב.

כנראה נישאר חלוקים.

מועדים לשמחה לגאולה שלמה!

מ'מחוזותי', כי בכל זאת אני יהודי פשוט ולא רואה את עצמי שייך לאיזה אליטה כלשהי, או מחוז כלשהו, ובכל זאת זו לא תופעה כזאת לא מוכרת..

בכל אופן, נראה לי שלא צריך להמשיך את הדיון ונישאר באי הסכמה (מעריך אותך.. פשוט לא כ"כ נעים לי להתווכח ). הרב לימד אותנו שאסור לזלזל בשום דבר חיובי, לא הרהור, לא רעיון כלשהו, לא מעשה; שום גחלת של קדושה אסור לכבות מעל המזבח. מבחינתי כל יהודי שלומד תורה זה קודש קודשים. כל השאר יבוא אח"כ

ולקרוא לדבר שהוא לא תורה בשם תורה,

זה להשקות צמאים בחומץ.

על זה באה כל המחאה

(ואני רחוק מלהיות קווניק קיצוני ונרגן).

בניסוח אחר: אם אין חפצו של אדם בתורת ה',

תורתו, דיליה, לא שווה הרבה, אם בכלל.

גילוי נאות:

הייתי לי אישית חברותא בספר מוסר,

בה עסקנו בכוונת תחילה סביב הנושאים שבספר,

וניסינו להבין איפה אנחנו מול הנושאים הללו.

חשבתי שזו הדרך בה אוכל לקיים את דברי הרב והרמח"ל,

לגבי עיון ביראת ה' היא חכמה וכתיבת ספר מוסר לעצמו.

כשלב שני זה נפלא!

כשלב ראשון זה כמעט אסון.

אשריך צדיק!

המתיקות שלך מעלה אצלי הרבה חיוכים

לכן איני רואה צורך להוסיף להגיב על התוכן של דבריך. כבר הגבתי עליהם.

אתה אומר שאני משתמש באופן ציני בדברים שהרב קוק כותב לצורך הרעיון שאני מביא - זה בודאי לא נכון ולא אמיתי אבל אין לי שום צורך להוכיח את זה כל עוד אתה לא מבסס את הדברים שלך. אתה מוזמן לבוא איתי לפרטי עך זה כי זאת לא המטרה של השרשור לדון על איך מתייחסים ללמיוד כתבים הראי"ה או כל אדם אחר.

באמת הדברים הנ"ל הם משמעותיים עבורי לא בגלל שהרב קוק כתב אותם אלא בגלל שאני חושב שהם נכונים.

אני משתמש בפלטפורמה של פסקה של הרב קוק בגלל שהוא כותב באופן ממש מדוייק ויפה וגורם לי לעורר את המחשבה.

אם מה שרצית זה להוריד את החותמת של "הרב קוק אמר" על הדברים שהבאתי - אז ממש תודה לך! הדברים שרציתי להביא הם משמעותיים (או שלא משמעותיים) בגלל שאני חושב שהם נכונים, לא בגלל שאדם כזה או אחר (גדול שיהיה) חשב אותם.

לא באתי לעצבן אף אחד, אם יש לך הערות על תוכן הדברים אשמח לשמוע

נ.ב - אולי באמת כדאי שאחדד את המטרה שלי שאני מביא דברים של הרב קוק. קיבלתי את התוכן של הערה שלך.

הרבה פה ראו להגיב לך על כך שכביכול ההאשמת אותי (לא באופן אישי כמובן) בצביעות. מלבד שזאת ההאשמה קשה, קשה לי לראות אפשרות רצינית לבחון את נכונותה (גם על כל משתמש אחר שכותב פה), לכן לא הייתי מרבה להשתמש בה.

הייתי מדייק מעט את המשפט האחרון - "לקבל הכרעות ע"י אמירות דתיות" - גם הביטוי עצמו לא נשמע טוב וגם לשלול אותו יכול להוביל לטעות. 

אולי אפשר לנסח זאת כך: לא להכריע בשאלות מעשיות עפ"י תפיסה אמונית מנותקת מציאות, ולקבל מוטיבציה מתפיסה שכלית-רציונלית, אלא להכריע עפ"י שיקולים הגיוניים ולקבל מוטיבציה מתפיסת עולם אמונית-כללית.

(זו בעצם החלוקה בכל החיים - בין המישור ההלכתי-מעשי ובין המישור האמוני-תפיסתי. לדעת ש"הכל לטובה" אבל גם "הנה אנכי נותן לפניך את הרע ואת הטוב, את החיים ואת המוות... ובחרת בחיים".)

ישנן שתי השקפות שונות והם עדיין שני השקפות שונות גם אחרי שאתה 'מאחד' אותם.

המהות של האיחוד לפי הבנתי היא ההבנה של האדם שגם אם מסתכל על הדבר מצדדים שונים, בסופו של דבר זה דבר אחד.

לעניינו - זה שאני מסתכל גם בהשקפה הרציונאלית וגם בהשקפה המיסתית - אני יודע ששניהם השקפות שונות שלי על העולם, אבל העולם עצמו  - הוא אותו עולם. מבחינה אובייקטיבית אמיתית לא שייכת חלוקה. בגלל שאנחנו סובייקטיבים מוגבלים אז אנחנו רואים צדדים שאנחנו לא יכולים לחבר בינהם עד הסוף.

רציתי בסופו להדגיש בסוף, שבסופו של דבר גם אם זה אחד, אנחנו מתנהלים בשני חשיבות שונות שאסור לערבב בניהם.

בנאדם לא מנהל משק בית או עסק כלכלח ע"פ אמירות דתיות, אל ע"פ דברים טכניים לכן אם בדברים טכניים שקשורים ללנ"ו הוא אומר הרבה אמירות דתיות ולא עושה את הדברים הטכניים כמו שעושים בכל דבר הוא פועל בצורה של מקדמת.

שאתה נמצא בעולם פרקטי אתה משתמש בחוקים של הפרקטיקה המסויימת שאתה עובד איתה. לא עם אמירות על השגחה וכולי. זאת הכוונה.

בפרקטיקה - יש מוקם רק להשקפה שיכלית.

להתייחסות לדבר כשלעצמו - יש מקום לעולם הנסתר ה'לא פרקטי'.

ודאי שהמוטיבציה צריכה לנבוע מעולם נסתר שמעל העולם המעשי.

אמירות דתיות הכוונה לתובנות לא פרקטיות אלא תובנות מאוד כלליות על השקפת עולם כללית שהיא בעיקר מקור למוטיבציה ולא כלי מעשי. יש תובנות שהם גם פרקטיות - מסכים.

החלוקה הזאת היא לא חלוקה ברורה, זאת סקאלה רחבה.

אני לא מבין למה את מתכוונת

אני חושב שהיא ממחישה ממש את מה שכתבתי.

'אמירות דתיות' - אין הכוונה שלי לזלזל בהם. אך כל אמירה דתית היא מאוד מאוד כללית. 

אם ננתח את הדברים שלך אז זה לא ברור מאליו שהאדם הוא א-להי. יש בו הרבה דברים מוגבלים. ז"א כדי להעמיד את הדברים שלך למעשה באופן מבורר את תצטרכי לסייג אותם להעמיד אותם במקומם.

לכן להגיד - "הכל זה השגחה פרטית" זה נכון, אבל דורש בירור. בלי עבודת הבירור - אני לא יכול לקחת את הדברים באופן פרקטי - כי אחרת אני אשתמש בהם באופן מעוות.

מלבד העניין של הבירור אני מקבל את דבריך.

צריך אמירות מבוררות בלי קשר אם הם דתיות או לא. להיפך אמירות דתיות מבוררות הם ברכה גדולה. 

הנשמה היא חלק א-לוה ממעל. הגוף הוא חומרי גשמי.

במתח הזה שבין שני החלקים הללו יוצר את מה נקרא אדם, למיטב הבנתי.

כדי לדעת מה אני צריך לברר מה אני, זהו.. לא?

שכדי שלתכונה הא-להית שאת מדברת עליה תהיה השלכה פרקטית צריך להתבונן ביחס שלה לגוף. איך הגוף יוכל לשמש ע"פ דרכו את הנשמה הא-להית.

ו"לא מתלהבים משטויות"...

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה