וגם יצאו שבועיים והחליטו.

זה ענין אישי.

העיקר להיות אמיתיים ולא לחקות אחרים - לשום כיוון.

וכמובן, גם אין צורך "למרוח" סתם כשלא צריך..

יום כן יום לא יום כן יומיים לא.

וסוגרים.

את התחלת ''להתכוון'' 

סיימתי פה. הצלחה

(נ.ב. אל תקראי לי נשמה, נשמה)

והכל בשם ישו בכלל

היא כתבה "אנשים השתגעו"  לא על עצם המעשה, ותראי שהיא לא הגיבה לפותחת

אלא לתגובה הזאת למה זה מציק לך..?   שבפנים כתוב ש"שבועיים בהחלט מספיקים כדי להכיר"

כאילו אנשים כבר מדברים בהחלטיות שזה הכי קל והגיוני להכיר ולהתחתן תוך שבועיים.

היא לא זלזלה בדרך של אחרים. 

והיא צודקת, זה גם יכול להיות מסוכן במידה מסויימת.

אי אפשר להגיד "בהחלט" כי לא לכולם זה בהחלט מספיק.

אם הבנתי נכון, היא התכוונה השתגעו, שאומרים את זה כאמירה כללית לכולם.

בהתחלה כתוב שיש נפשות שזה מתאים להם..

אבל משם - 

"כי בסוף אתם לא באמת תכירו לפני החתונה" -->  "אז מה בכל זאת? מחליטים שעם האדם הזה אני רוצה לעבור הכל"--->  "על סמך המידות שראיתי.. לא כל כך קשה לעלות על זה, ושבועיים בהחלט מספיקים וכו'

זה נראה שזה מדבר על כולם, רק שאותם נפשות קלטו את העניין מה שאחרים עוד לא הבינו.

ככה לפחות אני הבנתי, אז הגיוני שעוד אנשים יבינו ככה.

בקיצור... לא ממש ברור 

@כי בשמחה תצאו. תסביר לנו מה התכוונת ותביא שלום 

יש נפשות שלא צריכות הרבה עיכול,

פשוט רואים שהפרטים מתאימים, כיף יחד - חתונה.

יש לי חבר כזה:

פגישה שלישית החלטה,

רביעית ההורים שלה,

חמישית שלו,

שישית - וורט.

נשואים באושר פלוס 4, לדעתי, אולי שכחתי מישהו..

אם אני זוכר נכון,

הוא סיפר שבנות לפניה הגיבו להתנהלות הזאת בשוק,

והן אכן לא נשואות לו, ב"ה.

אחרים צריכים זמן, לעכל, לנשום, לחוות.

מי שכבר חווה קשר משמעותי,

או אתגר רגשי מורכב אחר בחיים,

יצטרך עוד זמן כדי ליצור אמון, למשל.

מבקש, יקירי, שמח שאתה מעריך את מה שכתבתי,

אבל אני לא מקור מוסמך,

וכמו שאתה מבין - אני לא נשוי...

מה שכתוב בתגובה שם זה ששבועיים מספיקים בהחלט לא כדי להכיר,

כי בשביל זה צריך 40 שנה, כולי האי ואולי.

שבועיים מספיקים בשביל הרשימה שהבאתי שם,

שזה הבסיס עליו קם בית שיש בו שלום עם עבודה נכונה,

לדעתי הענייה מאוד.

אם אפשר לקרוא לזה הכירו

אם זאת הייתה תחושה שזה מתאים על ההתחלה,

או שזה בא מנחישות להתחתן ולהתמודד עם מה שלא יהיה.  (רק הלואי שזה באמת יצליח)

 מי שמתאים לו, זכותו לנהוג כך. לא?

למה להזדעזע ממי שעושה את זה? 

אם יש כאלה שעשו את זה והלך להם, כנראה שזה אפשרי וטוב בשבילם. 

הלכתי רחוק אבל יצחק אבינו התחתן ככה.  ואולי יש כאלה שיש להם את אותה הסתכלות

לגבי הדעות, את צודקת במובן מסויים שזה לא טוב לדבר על זה כאילו זה הנורמלי.

כי לרוב זה לא מתאים

התכוונתי שלפזר אמירות החלטיות שיגמרו לאנשים לחשוב שזה מתאים לכולם - זאת הבעיה. 

שתי האפשרויות נכונות על פי התורה.

להתחתן בצורה כזאת זה מתאים למי שמתאים 

אבל לא להגיד שזה הנורמה, כי מישהו עלול ללכת על זה למרות שזה לא מתאים לו.

כן? 

אני מדבר על המחשבה שעומדת מאחרי העניין - שהיא כן שייכת לתורה ולא עיוות. 

ויתכן שגם אפשרית בדורנו

הנה, ראית בתגובות שיש אנשים בדורינו שזה מתאים להם.  

אשמח שתסבירי יותר את דעתך...

אני חושב שאי אפשר להגיד שזו "דעת תורה" כי הרי זה לא מתאים לכולם..

אבל בהחלט יש כאלה שזה עבד להם כי הם באו בגישה אחרת כנראה שאני לא ממש יודע איך להסביר.. אבל בגדול זה להתמודד עם מה שיהיה.  וזה עובד להם יופי.  

(לא רוצה להגיד בהחלטיות, אבל מי יודע, אולי זאת הרמה הגבוהה של האדם)

סליחה אבל לא. 

אני הייתי פעם בקשר שמהתחלה היה מטורף הכל היה מתאים. 

ממש. 

החלטנו אחרי חודש להתארס.

מזל שדחינו את זה קצת כי לא רצינו להלחיץ את המשפחות כי אחרי עוד חודש קלטתי דברים שוואלה, ידעתי אותם אבל פתאום נפל לי כל מיני אסימונים על דברים אצלו שאני לא באמת מסוגלת להסתדר איתם.

ועד היום אני מודה לה' שחיכינו קצת עד שהאסימונים נפלו...

שבועיים (וגם חודש בעיני) זה פשוט לא מספיק. 

מישהי שאני מכירה נורא טוב התארסה בפחות משבועיים (ועוד בזמני השיא של הקורונה)

ועוד כמה חברות.

חשבתי על זה הרבה,

יש באופן הזה משהו מאוד בריא ונכון,

בונים קשר זוגי/ חברי עמוק רק אחרי אירוסין.

וקודם לכן בעיקר בודקים האם קיימת היכולת לזה.

קיצר,

מקווה גם

אני לא חושבת שנפגשים לתקופה ארוכה רק כדי להשאיר את האופציה של פרידה פתוחה למשך ארוך. (כמו זמן החלפה ארוך למוצר..)

ממש מתחשק לי לכתוב על הנושא כמה מילות, אבל אין לי כ"כ זמן עכשיו. אז בעז''ה אח"כ.

בנתיים, אני חושבת שאופי הפגישות, הפגושים, הבירורים קודם, והידיעה שהנורמה היא אירוסין בסביבות השבועיים גורמים לכך שבעזרת עבודה נכונה ומדויקת, האירוסין והנישואים במקרים כאלה הם לא טעות.

אני לא יודע אם אני לחלוטין אובייקטיבי, אני חושב שכן קצת נטיתי לכיוון מסויים בדברים.

יש לי פשוט איזה נגיעה אישית בענין.. לא משנה, זה לא לכאן 

אבל באמת אני סומך על רוב האנשים שהם יודעים מה שהם עושים (משתדל.. שוב, יש לי קצת קושי בנושא הנ''ל), ומשמח לשמוע על אנשים שה' עוזר להם להתחתן בזמן כ"כ קצר

לא ששופט אך נראה לי שחשוב תשעני לעצמך על השאלה הזאת.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"