הבבלי במסכת שבת כ ע״ב דן במשנה של במה מדליקין. על המילים של המשנה ״ולא בזפת״ הוא מפרש ״זפת זיפתא״.
אבל בארמית יש עוד מילה לזפת והיא כופרא (למשל, בבלי שבת עד ע״ב, בבא מציעא מ ע״א).
תהיתי לעצמי, היות שהגמרא מציינת את התרגום משמע היא מייחסת לכך חשיבות, מדוע היא מתרגמת זיפתא ולא כופרא ? (או מציינת זאת בנוסף).
בשאלות בלשניות הכתובת הראשונה אליה אני פונה הוא בעל הערוך, אבל הוא לא מציין כלום. בהתחלה חשבתי שזה עניין של ״דיאלקט״, בבית מדרש שבו נשנתה הגמרא הזאת המילה המקובלת היתה זיפתא ולא כופרא, עוד חשבתי שיש עדיפות לתרגום של זיפתא, כי זה המונח שאונקלוס משתמש בו כדי לתרגם ״ובזפת״ (שמות פרק ב פס׳ ג. בהקשר של תיבת משה).
האופציה האחרונה שחשבתי עליה והיא זאת שיותר נראית לי היא כי המונח כופרא מכיל כמה משמעויות, וביניהן תמר בוסר, ואילו המונח של זיפתא הוא חד משמעי.
מה דעתכם ? אם יש מפרשים שהתייחסו לכך אשמח לשמוע. (במשתמע הנחתי כמובן שאלה מילים נרדפות לחלוטין. אם זה לא, אז זה משנה את כל התמונה...)
