כתומה כזו מסריחה

והמוח שלי מריץ 

כמו תמיד

אסוציאציות מילים מחשבות זיכרונות רעיונות ובעיקר

דרכים חדשת לבטא את עצמי 

וזה כמובן לא תמיד קשור אבל לא כל אחד היה בפנים שזה קרה כדי להבין את כל התהליך המניעים והגורמים

 

I feel something so right
Doing the wrong thing
I feel something so wrong
But doing the right thing

 

זה התחיל מזה

ובסוף הלב שלי הוא גוש פלסטלינה מסריח

שמשנה את צורתו כל פעם שזה יכול להועיל לו באיזשהו דרך

שלוקח ממך את כל הלכלוך, מחרטט לך שזה תרפיה ואתה מרגיש טוב יותר

נקי

ואני נשארת עם כל הסירחון שלך על הידיים שלי

ומחליפה צורה

כזאת חד פעמית, מעלה אופציה שומרת וממשיכה הלאה

כאילו שזה יעזור לי למצוא את הצורה של עצמי

כאילו שככה זו הדרך

 

ואני מחפשת את עצמי

בכל דרך אפשרית 

אבל במקום למצוא את עצמי אני הופכת לאדם הנכון במקום הנכון עם המילים הנכונות

מצילה איזו נפש ומגלה ששלי מלוכלכת מעט יותר

ועזבו אתכם מפלסטיניות מסריחות

(צחקתי עכשיו, נשבעת, תיקון שגיאות אוטומטי מפלסטלינות, אני אשאיר את זה ככה)

|תופס את עצמו|
|ממשיך|

עזבו אתכם 

תפסיקו לחפש את הקשר

עומד מולכם בנא שמבין שכרגע כל החיים שלו מסתכמים בלהיות כל תקופה מישהו אחר

בשביל מישהו אחר

ואיפה אני יכולה להיות אני בשביל עצמי

 

אולי עכשיו כשאני מחפשת כמעט באובססיה את הדרך שבה אוכל להעביר לאנשים שלא אכפת להם קצת מהעצמי הכי עצמי

המקום הזה היחיד שאני הכי מרגישה בו אני

ולמה עד שאני מגלה את זה אני חייבת לשתף

 

אולי כדי שיראו אותי

תמיד ראו איזו מסיכה בלי לדעת שהיא כזו

וזו לא מסיכה

סתם ניסיון מוצלח להיות האדם שמי שמולי היה רוצה לראות

 

איפה יש מישהו שפשוט ירצה לראות אותי
 

רק לפעמים

בימים כאלה שאני איתך כל כולי אבל גם בהרבה מקומות אחרים

שאני יודעת את האמת ובטוחה בה כמו שהכוכבים בשמיים אפילו שלא רואים אותם

 

חקרתי את זה

הם שם

אבל יש יותר מידי אור בתוך כל החושך והוא מסתיר אותם

משהו כזה

זה אמיתי

 

ותמיד אני חושבת על זה ונזכרת ביום הזה במדבר

שכבנו שם על הגב

והכוכבים עצרו לי את הנשימה מהיופי המרהיב שלהם

במדבר יש המון חושך

אולי פתאום אתה מבין כמה אתה קטן ולבד והם מרגישים צורך לבוא לחבק אותך

 

הצבעתי לך על אחד מהם רק בשביל הקלישאה הזאת שהייתי לאותם אנשים שצפו מרחוק

הייתי בימים של שקר

אז שנאתי את עצמי על שעשיתי את זה

 

היינו בתוך החיבוק הזה במדבר מתחת לכוכבים הכי יפים בעולם

נשמע קסום מה?

מעולם לא הרגשתי ככ לבד

 

וזוכרת אני איך הרגשתי שליבי נקרע ממש באופן פיזי מרחמים על אותו איש זר,

וראיתי שאיני יכולה לעמוד ברחמים האלה, שאני גוועת,

ובקשתי שזה ינטל ממני ושאעבור על ידו ככל אדם, מוגנת מן ההזדהות האיומה.

אבל כאשר זה קרה לי, ועברתי מוגנת, נבהלתי מן הלב השותק שלא נענה לייסוריו,

ורציתי לחזור ולהיות כמו קודם.

כי הרגשתי, במעומם כמובן, שממשהו חי, זורם, משתנה, מסוכן, הפכתי לדומם וקר.

(זלדה)

 

 

ואני מרגישה את זה שוב

בלב הרותח שלי

מבעבע ומשתולל וצורח לי להוריד קצת את האש

אש

בעיניים

מזדעזעת לגלות מחדש את ההיסטוריה הזו שחלפה עם השנים

וכל יום סוגר לי מעל אחר אבל משאיר עוד צלקת

 

מחר קמים מוקדם

ממש מוקדם

כי צריך לעבוד את כל הבטלה של היומיים האחרונים

בעזרת ה'

יהיה טוב

אני בסדר

(תמיד בסדר.)

 

תתעלמו, זה מעולם לא קרה - ריק ומוסתר

 

לא מנגו,  אבל אני אחלה

יש בי קטע שאחרי כל רוע מרוכז ושנאה עצמית אני מכינה לעצמי פטל שעושה לי טוב 

איזה יום מסכן שנסחב בעל כורחו 

 

הכנתי שוקלד ציפס

הכי טוב שיצא לי אבר

ספוטיפי

קבעתי איתה שצא היום ואני מרגשה את הסירחון הזה של השנאה מתנדף ממני ומתחיל להיות פחות פסימי

לא שיש תקווה

 

אבל הי

יש תקווה

 

למרות הכל ובגלל

אשכרה.