הגבר בכתובה הבטיח לזון ולפרנס. לא האישה. 

ביהדות אין שום חובה לאישה לעבוד וזה מעולם היה כך בעבר הרחוק.

לא יודעת מי החליט במהלך השנים שבית של תורה זה בית שהאישה עובדת והגבר מובטל.

בדיוק נפתח על זה שרשור שיש אברך שקם מאוחר, ואגב, לא הגבתי שם אבל אני אישית מכירה הרבה כאלה שלא יודעים ללמוד תורה ולהציב לעצמם זמנים כמו שצריך אבל חיים תחת השם "אברך"..

מעטים אלה שתורתם אומנותם באמת.. כל השאר לדעתי נהנים לא לעשות כלום או רק לטייל כל היום..

לגבי העבודה של האישה- אך ורק מה שהיא אוהבת ורוצה. אבל אין ספק שעבודה במשרד החינוך הרבה יותר נוחה כשיש ילדים.. השיקול הוא אינדיבדואלי..

נהנים לא לעשות כלום...? ח''ו זה ממש לא נכון

צעולם לא היה כך...? פסוקים מפורשים 

דָּרְשָׁה, צֶמֶר וּפִשְׁתִּים;    וַתַּעַשׂ, בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ.
הָיְתָה, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר;    מִמֶּרְחָק, תָּבִיא לַחְמָהּ.
 זָמְמָה שָׂדֶה, וַתִּקָּחֵהוּ;    מִפְּרִי כַפֶּיהָ, נטע (נָטְעָה) כָּרֶם.
חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ;    וַתְּאַמֵּץ, זְרוֹעֹתֶיהָ.
טָעֲמָה, כִּי-טוֹב סַחְרָהּ;    לֹא-יִכְבֶּה בליל (בַלַּיְלָה) נֵרָהּ.

נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ;    בְּשִׁבְתּוֹ, עִם-זִקְנֵי-אָרֶץ.

מלבי''ם שם: "נודע", והיא תחזיק יד בעלה שיעסוק בתורה, עד שיהיה איש גדול מצוין בשבתו עם הסנהדרין והזקנים יושבי שער:

וברור מקצוע שהאשה אוהבת... אני מדבר מהצד של בחירת אשה.

ולא הוצאתי שם רע על אף אחד. אמרתי שאני מכירה הרבה כאלה שלא עושים כלום, לא שכולם ככה.

האישה העובדת לפי הציטוטים שלך הכוונה לעבודות הבית! לא לעבודה בחוץ. אם פעם אישה היתה הולכת ברחוב היו קוראים לה "יצאנית".. 

ולימוד תורה עד שהיה גדול כמו הזקנים, לא סותר עבודה ופרנסה. תנאים ואמוראים היו עובדים ולומדים, לא רק ישבו ללמוד. 

הדבר הטוב ביותר זה שילוב של תורה ועבודה. ושאף אברך לא ישלה את עצמו שהוא עושה את רצון ה' אם אישתו צריכה לסבול בלעבוד קשה גם בחוץ וגם בבית וגם לגדל ילדים והוא בתוך התורה. ה' לא צריך תורה כזאת.

זו לא עבודת בית.

ומהשכר שהיא מקבלת היא קונה שדה וכרם (ראי מפרשים על 'זממה שדה'), סימן שהיא מרוויחה הרבה.

וכתוב בבא בתרא "עושה אדם את ביתו חנוונית", זה כן היה.

"מעטים אלה שתורתם אומנותם באמת.. כל השאר לדעתי נהנים לא לעשות כלום", זה שם רע על 90% מהאברכים.

בימינו אי אפשר להגיע לדרגת אמורא (יחסית לדורינו) בלי רק ללמוד כל היום. כל הפוסקים והרבנים אומרים את זה גם השו"ע. עת לעשות לה' הפרו תורתך (כס"מ הל' ת''ת פרק ג)

אני עוצר את הדיון כאן.

תודה ובהצלחה

האישה היא פשוט שפחה.

עובדת קשה, עושה עסקים, באה הביתה, מבשלת מנקה, מחנכת את הילדים, כשהבעל בא הביתה שוטפת לו את הרגליים, מגישה לו אוכל ושתיה, הוא עושה פוצי מוצי לילדים ואז הולך שוב להתפלל וללמוד והיא נשארת לנקות אחריו ולהשכיב את הילדים, ונשארת לבד עד שמגיע בשעות הקטנות של הלילה כשהיא גמורה ואז הוא מצפה לסקס. חחחחחחחחחחחחחחח....

מסכנה אישה כזו.. לא מקנאה במי שנשואה לכזה.

זו לא דרך תורה. שילמד תורה 24/7 והוא עדיין יגמור בגיהנום.

אתה מטריף לי את הדעת.

כמה אנוכיות יש בהודעות האלו שלך.

אתה מגייס את התורה לראייה הצרה שלך.

בעצם מה שאתה שואל כאן זה,

אני כבר קבעתי שאני אברך.

ואני רוצה אישה שתפרנס אותי.

מי יכולה לפרנס אותי הכי טוב?

אה, לא רק אותי, את כל המשפחה!

אתה בא לנישואים מעמדה של מקבל.

וגבר שבא ככה- 

מתכון לאסון בשביל האישה.

חביבי,

תתאפס.

ככה לא מתחתנים.

תשנה גישה דחוף.

ורבנים לא הכריחו אותך?

ממש אומללות

*נכתב בציניות*

היום רוב הזוגות עובדים 2 בני הזוג משרה מלא

אז זה ממש לא קשור לאבא אברך או לא!

מכירה מלא (גם קרובי משפחה) שגרים בחו"ל והם אברכי כולל בדיוק כמו בארץ.

לא יודעת מי הוציא את הסטיגמה הזו שבחו"ל כולם עובדים,זה פשוט לא נכון,אין לזה שום קשר לצבא.

מי שרוצה להתחמק מהצבא,לא צריך את הכולל בשביל זה.

בציבור החרדי יש חסידים וליטאים

אצל הליטאים יש ציבור הרבה יותר גדול שנשארים אברכים לכל החיים,אני מכירה נשים שעובדות עד מוות בשביל לכלכל את הבית,אבל זו זכותם.

אצל החסידים (אני מהציבור הזה) הרבה יותר מקובל ללמוד כמה שנים ואז לצאת ללמוד /לעבוד וכו' (יש גם אברכים לכל החיים,אבל בהרבה פחות מהליטאים)

אני מכירה בחו"ל אברכים מהציבור שלי שלמדו כמה שנים וחלקם הגדול יצא בסוף לעבוד,מה שהיה קורה גם אילו היו גרים בארץ.

אני לא מכירה ליטאים מחו"ל.

ולגבי הפותח (אני מניחה שהוא ליטאי,לפי סגנון השאלה) אז אם אני לא טועה בהשתייכותו לקהילה מאוד מסוימת,מאוד מקובל שם לבחור כלה גם לפי המקצוע, אני מניחה שזה לא בגלל שהוא מתכנן חופשות באיטליה,אלא שיהיה קל יותר כלכלית בבית. בנוסף לסכום כסף האגדי שהכלה אמורה להביא לחתונה (מי שיש לו בית של בנות,הוא מסכן )

הם היו מוציאים חוק אחר שיפטור את החרדים מהצבא,אל תדאגו

שרוצים שאבא של הבחורה יהיה אברך,ומנגד יממן דירות. מאיפה???

פשוט עצוב

הפכו את היהדות לדבר שאם מתחזקים בו אז גם סובלים בו.

פשוט הפכו את התורה לעבודה זרה מבחינתי. לא מבינה אנשים. פשוט לא מבינה.

זו קהילה מאוד מסוימת

אני מהמיגזר החסידי,עד לפני כמה שנים,ההורים עזרו לקנות דירה,מי שהיה לו כסף התחלק חצי חצי בין ההורים של החתן וההורים של הכלה.

מי שהיה לו פחות,או שבאופן עקרוני החליט שזה מספיק,נתן שליש והזוג לקח על עצמו שליש

יש לציין שהחסידים ברובם קנו בערים זולות מאוד ולא בב"ב או בירושלים. ככה שאצלי למשל שילמו כל זוג הורים שליש מהדירה,כשהדירה עלתה כ 400,000 ש"ח,ועוד שליש אנחנו לקחנו משכנתא. (להורים שלי ב"ה לא חסר כסף)

כיום הדירות יקרות מאוד,גם בפריפריות,ולכן מאוד מקובל היום שלא נותנים דירות (בציבור הליטאי למיטב ידיעתי,ממשיכים לבקש דירות על בחורים,ואפילו בב"ב ובי-ם),עוזרים לזוג עם השכירות בשנה או בשנתיים הראשונות,וזה מתחלק שווה בשווה בין ההורים, ונותנים סכום סימלי לזוג בשביל האפשרות לקנות דירה (בין 20 ל100 אלף ש"ח) בהתאם לכמה שההורים סיכמו בינהם.

זה שונה מאוד מאוד מהמיגזר הליטאי,

הפריפריות של החסידים הן:צפת,חיפה,נצרת עילית,עפולה וטבריה בצפון

קרית גת,ערד (גור) בדרום

שהם צריכים לכפר על הקטניות שהם אוכלים בפסח,לכן יש יותר סליחות

חחח

לכל עדה יש את היופי שלה

ספרדים,אשכנזים,אתיופים, מה זה משנה? כולנו אחים

והבנתי הכל

חרדי מעולם לא היה מוריד כיפה רק בגלל שאלות לא נעימות שמפנים אליו

אני חושבת שזה לא נכון להשוות בין הארץ לחו"ל,בחו"ל ההגדרה של חרדי היא שונה,פה  בארץ אף אחד לא היה קורא לו חרדי ואני גם מניחה שהכיפה שלו לא היתה שחורה.

ואת גם שוכחת שבאמריקה דווקא,המירוץ אחרי הכסף הוא ביחס לאמריקאים,זה חודר גם לחרדים אין מה לעשות. אני מכירה שם נשים שנמצאות מהבוקר עד הלילה בשופינג,זה חלק מאוד גדול מחייהם.

גם פה יש נשים כאלה,אבל שם זה ממש תרבות ודרך חיים.

ושוב יש לי בני דודים וקרובי משפחה משם,שחיים בעניות גדולה והם אברכים.

הגדרה של חרדי היא שונה בארץ ובחו"ל

ובכלל כל אחד יכול להגדיר את עצמו איך שבא לו

שלא תטעי ,אני גם חושבת שגבר אמור לפרנס,אלא אם כן חשקה נפשו בתורה והוא משקיע בה את כל כולו ואשתו מחזקת אותו,והם במסע הזה ביחד.

זה לא אוניברסיטה,לא באו ללמוד תורה בשביל להצליח ולעבוד בזה.

הם באים ללמוד תורה,כי זה ייעודם בעולם וזה חשוב להם. זה עניין של רצינות.

מי שרציני,ואפילו אם יש לו ראש חלש,אבל הוא לא מזלזל ולומד בכל רגע פנוי,אז מגיע לו בהחלט הכבוד

ומי שבא לכולל בשביל לשתות קפה ולפטפט,גאון ככל שיהיה,ובין לבין ללמוד תורה,שיצא לעבוד ויקבע עיתים לתורה.

אני הסכמתי על עניין העבודה

יש צדיקים שאין להם המוח הכי שפיץ,

תסתכלו בדורות קודמים היו כאלה שנקראו צדיקים , ולא הגאונים

כי כול כולם היה קשור לתורה מבוקר עד לילה ולעבודת ה' 

אבל הם לא היו חדי מוח,

אבל כן כל מחשבה ודקה שהייתה בהם הייתה קשורה לתורה , אפילו לחלקים "הקלים " שבה,

והיו מתייעצים ומבקשים מהם ברכות וכו'. והם היו באמת צדיקים, ודוגמא בעבודת ה'

זה היה קיים בכל הדורות.

צריך להבין שתורה זה לא רק ידע

בניגוד לתחומי לימוד אחרים בעולם.

זה לא קשור בהכרח רק לIQ שיכלי,

זה קשור לIQ רוחני ,

ולכן כל ההבדלה שרק 'העילויים' ישארו ללמוד

מבחינתי מוטעת לחלוטין ובכלל לא נקודת מוצא נכונה

כדי לבדוק את נכונות הצדקת השארתו של אותו יהודי תחת כנפי השכינה בין כותלי בית המדרש.

ועדין רבים למדו

זו תפיסת עולם חברה 

תתחילו לקבל ערכים של אחרים בכבוד ובהכלה

גם אם זה לא מתיישב לכם טוב על הלב

ובכלל בארה"ב ובאירופה גם יש הרבה כוללים ... ועדין לא ראיתי שצריך שם פטורים ודחיות.

תקבלו את השני.

ובתורה יש מספיק דוגמאות לצבא , ולניהול ולמשפט.

והתורה מספיק פיקחית וגדולי ישראל , 

מספיק חכמים ויודעים גם את כל זה ,

וראו ערך בהשקעה רק בלימוד התורה הקדושה למרות ובגלל....

(ועדין אם היה מצב שכל עמ"י ילמדו תורה אז בוודאי שחלק יצטרכו ללכת לצבא גם מתוך תלמדי החכמים, אבל ברגע שצבא = הרבה נגד רצון ה' וצריך לחרוק שיניים כדי לא להתגלש שמה(אני יודעת לא כולם אבל גם קצת מספיק) , (לדוגמא ראה ערך קבלת ההבנה לאי שמיעת שירת נשים ) במצב כזה הצבא לא יכול להיות מקום ללכת אליו במודע, זה רק מהפן הרוחני , חוצמזה שעם כל הכבוד את לא יווני ולא רומאי והם כבר עמים שנעלמו לגמרי מהמפה למרות שהם היו המודרני של אז, אז צריך לדעת שהתורה זה מה ששומר וזה השוני ויחודיות שלנו על פני הטבע בעולם , טבע שאומר שממזמן היינו צריכים לא להיות פה , ואנחנו פה, רק בגלל התורה הקדושה , היא מגן ומצילא לנו , בלי תורה שום צבא לא היה מחזיק כאן. ומודרני של היום עוד 300 שנה לא היה רלוונטי התורה כן!)

האישה שם שפחה וחסרת מעמד וטוב להן ככה. למה? כי ככה חונכו.

כל בן אדם נורמלי יודע שהמציאות שם זוועה. ולצערי אני רואה גם בתים של תורה שפשוט זוועה שם והאישה חושבת שהיא מאושרת.. ככה זה כשמחנכים את הילדים בתוך בועה.

אם הן היו יודעות מה מגיע להן ומה יכול להיות להן, הן לא היו מסתפקות בחיים כאלה.

אלה שגדלו בבית כזה- פשוט גדלו בתוך בועה. ואלו שחזרו בתשובה- חיות באפוריה.

חכו לרגע שיפול להן האסימון... רק זה יהיה מאוחר מידיי. ואז מתחילות הבעיות בשלום בית- בעלי לא מבין אותי, לא מתחשב בי, לא עוזר לי בלה בלה בלה.... אחרי 10 שנות נישואין לשייח סעודי פתאום הן מבינות איך גבר צריך להתנהג ואז לחנך שייח סעודי להיות בעל טוב ומתחשב זה כבר מקרה אבוד.

יש גם אברכים שהם אחלה גברים, אני מדברת על אלה שרגילים לא לעשות כלום לא בכולל ובטח לא בבית.. והכל מתוך תורה הצדיקים התמימים האלה.

זו פשוט תופעה בציבור הדתי והחרדי וזה חורה לי כי זה חילול ה' גמור!

טוב להם.. הם ילדות גדולות ובוחרות את הבחירות שלהם.

אתן חושבות שהאמת אצליכם... והן מאמינות במשו אחר

מיני לשונות רעות שרצות פה.

נשות אברכים הם בעלות שכל ובחירה בדיוק כמוך. גם את גדלת בבית מסויים וחברה מסויימת, ואי אפשר להגיד על כל בחירה שלך שהיא לא באמת בחירה כי אם היית מכירה משהו אחר היית עושה אחרת, נכון?

אני לא מבינה מאיפה החוצפה שלכם לפתוח פה ככה . ואל תגידי לי "זאת דעתי וזכותי להגיד אותה" כי זה לא דעה זה זלזול. מה בינינו לבין נשות ערבים או נשות בעלים שמתייחסים אליהן בזלזול???????

לא טוב לכם? יום טוב אל תהיו אברכים. מכאן ועד לזלזל ככה זה מאד רחוק.

בואי אני יספר לך שאבא שלי למד תורה המון שנים, אמא שלי עבדה במשרה מלאה והיתה מאושרת שבעלה לומד כל עוד הוא יכול. היא היתה מאושרת מסוג הבית שהיא חיה בו, מהערכים שהיא בונה את הבית שלה, ממה שהילדים שלה גדלים לתוכו.

היה חסר לי משהו? כלום

הייתי מוקפת אהבה? המון. מוקפת אהבה וערכים ושאיפה לגודל.

היה חסר לי כסף? יכול להיות. חיינו בצמצום בלי שום עננת פחד מעל הראש.

אבא שלי מתייחס לאמא שלי כמו מלכה ואמא שלי היא אצילית ביותר ולא שפחה ולא שום דבר אחר. כן למרות שגם אבא שלה היה לומד תורה. זאת היתה בחירה שלה (עובדה שאחיות אחרות שלה בחרו אחרת)

והנה אני אומרת לך שגם אני כרגע אשת אברך

ככל הידוע לי זה מתוך בחירה מלאה. 

ככל הידוע לי, אם זה לא חלק מהשטיפת מוח שעברתי, אנחנו עוצרים ממדי פעם ובודקים את הבחירה שלנו ואת האיזונים.

אני לא אומרת שרק בית שהאבא לומד תורה הוא בית גדול ומלא ערכים. בכלל לא. אבל למה אתם עושים את ההיפך ופוסלים את זה ככה??

אפשר להגיד שאפשר להגיע לחוסר איזון. מקבלת.

אפשר להגיד שצריך לא ללכת על אוטומט שאישה עובדת והכל והבעל מתבטל במקום ללמוד. מקבלת.

אפשר גם להגיד שיש אברכים בטלנים. נכון.

אבל אוףףף כל הזלזול שיש פה זה כל כך מכעיס. כאילו התופעה בכללותה זה חבורת בטלנים משתמטים.

אנשים לומדים תורה.

אנחנו יהודים.

על מה התסכול הגדול פה???

הן לא מסכנות,ואפילו שחלקן מוכות הן יודעות בדיוק מה טוב להן. ואצלן ההפרדה המגדרית היא בגלל התרבות בלה בלה בלה......

כמה התנשאות יש בפמניזם הקיצוני הזה

אפילו נגד בהרבה דברים.

רק בגלל שמביעים עמדה לטובת האישה ישר קופצים ואומרים "פמיניסטית".. נו באמת..

אברך שלא עובד הוא מובטל. אמנם לומד תורה אבל מובטל והוא מפיל את העול על האישה. איזה מן גבר זה? גועל.

נשמע שיש לך משהו נגד אברכים בלי קשר לנכתב פה,או שאת מכירה מישהו ספציפי ומכלילה ממנו על כולם.

אני מכירה אברכי משי,אנשים מדהימים שהתורה מעדנת אותם,והם חיים בפשטות ובאושר,שנשאר רק לקנא בהם.

האישה עובדת קשה מרצון,וכן כל חינוך שהוא הוא שטיפת מוח,גם אני וגם את שוטפות את המוח של הילדים שלנו בדרך שאנחנו מאמינות בה.

למה קשה לך לקבל את צורת החיים הזו? הם חיים בצמצום מאוד גדול.חיים לא קלים,למען מטרה מסוימת.זה יפה בעיניי.

זה מגיע בהסכמה משותפת של שני בני הזוג,מה רע בזה?

כמעט בכל בית שני,ויעידו השרשורים שנפתחים פה על הנושא הזה המון,יש מריבות על כך שהבעל לא עוזר מספיק בבית ,בלי קשר בכלל אם הוא אברך או עובד.

כבר כתבתי שאני לא מכלילה ושיש אברכים שהם אחלה גברים.

דיברתי על מקרים שאני ראיתי ושמעתי.

ולמה שאגיד סליחה על משהו שאני מאמינה בו? אני לא חוזרת בי מדבריי ולא מצטערת עליהם. מותר גם לאחרים להביע דעה שהיא לא כמו שלכם הדוסים שחושבים שרק אתם צודקים ושופטים את כל השאר שלא חושבים כמוכם.

אם כבר הזלזול הוא שלך שאת מבקשת ממני לבקש סליחה על מה שאני חושבת.

ולא, אין לי שום דבר נגד אברכים או לימוד תורה, לתדהמתכם הרבה.

וגימוד הערך של העולם שאחרי שהוא העיקר

אשמח לתגובות לשאלה ששאלתי תודה

בית תורני = הרבה ילדים. הרבה ילדים = המון הוצאות. קרי, משכורת של גננת/מורה לא בהכרח תספיק.

לעניות דעתי, אברך בהחלט יכול (ואף חייב) לעזור לאשתו בלהלביש, להאכיל ולהוציא ילדים.

ומעניין אותי לדעת האם מסלול החיים שלי מקבל תפנית משמעותית לכאן או לכאן בגלל הפרט הזה.

כל שני וחמישי יש להם חופש. ואז חופש גדול.

ואני זאת ש90 % נשארת עם ילד שלא מרגיש טוב

בבוקר אני מוציאה חלק ילדים והוא חלק 

בצהרים אני בעקרון בד"כ אוספת

עובדת בתחום הייטק

עבדתי בעבר בחברה הייטקית בשורה הראשונה תנאים ומשכורת ++ אבל בקושי פניות לחיים

ואז עברתי לעבודה פחות רווחית ועדין בתחום שלי, אבל הרבה יותר גמישה ומתאמת לבית עם ילדים 

וגם בסמיכות לבית 

ככה שכל אדם צריך לעשות חושבים ולראות מה מתאים ונכון לו,

והד"כ מי שהוא טוב יכל לתמרן ולמצוא עבודה לפי סדר העדיפויות שלו (ובטווח ההגיוני לתחום שהוא בחר בו )

ובעלי ב"ה ממשיך ללמוד (הלוואי שעוד הרבה שנים , וגם אם הוא יצא מתי שהוא לעבוד אני תמיד מתפללת שהתורה תמיד תשאר העיקר וכל השאר טפל )

ובחלק מהערבים לומד עם בחורים חילונים 

שזה גם מלגה מסוימת.

מי שלא מגיע מהעולם שראה את זה 

או שלא רוצה זאת בכל מאודו לא יבין איך זה בדיוק עובד

וחוצמזה בחברת הייטק שעבדתי בה 

היו מלא נשים ורובן היו נשים לבעלים שעובדים אף הם משרה מלא ...

למשל חברה שלי - למדה מקצוע מכניס, הלכה לעבוד חודש אחד, והחליטה שהיא בכלל לא רוצה לעבוד אלא להיות בבית עם הילדים.

אז היא פתחה משהו מהבית מן הסתם פחות מכניס.

אנשים משתנים מתפתחים עוברים שינויים,

וגם החיים עצמם לא ניתנים לחיזוי.

תתמקד במה שחשוב.

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר