לאו דווקא במה שסיפרו לך מראש.

יכולים להיות המון מאפיינים:

מי הציע? (חברה? שדכן? משפחה?)

האם הבחור לומד? עובד? חכם או טיפש? גבוה או נמוך? שמן או רזה?

אם תצליחי לבודד כמה מאפיינים שנמצאים רק אצל אלה שנכשלו או רק אצל אלה שהצליחו, תחשבי אם זה מקרה או שיש קשר בין המאפיין לבין הסיבה שהיתה אי התאמה. זה לא אומר לפסול כל מי שיש אצלו אחד המאפיינים "השליליים" - אבל לצאת איתו רק אם ההצעה מבטיחה במיוחד. ואז... אולי תצליחי להחליט שבעצם המאפיין הזה הוא לא סיבה לפסול.

זה באופן פרטני.

באופן כללי יותר - תמיד תשאלי יותר. אל תשאלי אם הבחור טוב לב. תמיד יגידו שכן, ויכול להיות שיהיה לך הרבה יותר כיף עם בחור מרושע ואכזרי, תעשו חיים משוגעים ביחד. תשאלי מה האופי שלו. תנסי להבין אם את מרגישה שאת רוצה את האופי הזה, את התכונות האלה. אחד הדברים שלמדתי לעשות זה לשאול שאלות פתוחות ולהבין איך מאפיינים את הבחורה - תמיד יהיו דברים ייחודיים ומעניינים, לפעמים כאלה שיתאימו לי.

ובסופו של דבר - אפשר אולי לצמצם, בטוח לא להוריד לאפס.

אם ההצעה מגיעה ממישהו שמכיר את שני הצדדים, כמו משפחה וחברים, כמעט ולא פסלתי הצעות כאלה.

אם ההצעה מגיעה ממישהו שלא מכיר את שני הצדדים (לרוב - מקבוצות שידוכים כאלה ואחרות), וההצעה נשמעת לי פרווה, אני כמעט תמיד פוסלת, אלא אם כן יש שם משהו שבאמת נשמע יוצא דופן.

אני מנסה לשאול שאלות כלליות, אבל עדיין עם התשובות שאני מקבלת אני לא מצליחה לשים את הקו ולהגיד שזה לא זה.

לא פוסלת אדם על גובה, עדה, עיסוק, שקט\רועש ועוד הרבה דברים אחרים. 

אם ההצעה מגיעה מישיבה שפחות מתאימה להשקפה שלי, אני תמיד אומרת משהו, ותמיד אומרים לי שזה לא התלמיד הטיפוסי של הישיבה הזו (מעניין אם בכלל לומדים בישיבות תלמידים טיפוסיים...). אני מנסה לברר מול חברים, וגם הם בעצמם לא תמיד יודעים לענות. פעמיים יצא לי לדבר עם מי שהציעו לי ולשאול אותם ישירות, אחד ניתק לי בפרצוף (כנראה נעלב מהשאלה), ועם השני הגענו למסקנה שפנינו לכיוונים שונים. אבל שתי השיחות האלה היו מאוד טעונות.

והנה מגיע השרשור הזה, ואני מאוד מזדהה. קרה לי הרבה פעמים, וזה אחרי שניסיתי לברר.

ואני עומדת עכשיו מול הצעה, ומתלבטת - אולי זה זה, ואולי ממש לא? אני מרגישה שאין לי מספיק מידע כדי לקבל החלטה, ומצד שני אנשים לא רצים לשתף את המידע המאוד אישי הזה עם כל העולם ואשתו, ואולי לכן פגישה היא בלתי נמנעת?

@לב אוהב, לצערי, רחוק מאוד ממתחילה... אשמח להחכים...

מצטערת לשמוע....

בגדול בגדול אם את כנה, פתוחה, מודעת לעצמך ומצליחה להביא את זה גם בשיחה

אין סיבה שלא תרגישי את מה שאת מרגישה בפנים מול פנים...

בשיחת טלפון אפשר להרגיש זרימה בדיבור, אפילו מבחינת ההומור... זה דברים שבד"כ לא משתנים בפנים מול פנים

מה כן יכול להשתנות? מציאת חן ושפת גוף... זה אי אפשר לדעת בשיחה

מה כן אפשר לשמוע בשיחה?

שזורם,שלא נתקע, - תחשבי על זה שאם תהיו זוג אז תצטרכו לעשות שיחות טלפון הרי... אז משהו שם צריך לעבוד גם במישור הזה...

שאת מרגישה שלדברים שהוא אומר יש לך מה להגיב וזה מעניין אותך ומשהו נוצר שם

יכול להתפתח הומור, אבל לא חייב....

שאת מרגישה שמשהו בקול שלו מדבר אלייך! זה חלק מהמציאת חן!!! אם הוא אומר את השם שלך- מה את מרגישה? שזה שייך לך או שזה זר לך? תנסי להרגיש... 

הסגנון דיבור שלו מה הוא גורם לך לחשוב? "ואי איזה חמוד" "ואי לא" "אוף הוא מעצבן" "ואי הקול שלו מרגיז" "היה מעניין"

תנסי לבדוק איזה תחושות עולות לך בשיחה, איזה תגובות, מה השיחה מוציאה ממך יותר ביישנות , אולי יותר יזמות, אולי יותר צחוקים, אולי יותר רצינות, אולי יותר עומק... כל אחד מביא איתו משהו אחר.

אצלי לפעמים אני יכולה להיות ממש שותקת ולפעמים דברנית ממש, זה נטו תלוי בכימיה בינכם. וזה אומר הרבה. לרוב זה לא כזה משתנה בין הפגישות. אבל זה נטו תלוי בך ובפתיחות שלך, בכנות, ביכולת ליצור שיחה אמיתי ולא מזויף!

אגב תרגישי אם את מצליחה להביע דברים כנים ולא מנסה להיות "נחמדה" כי לא נעים. לפעמים שיחה שמוציאה מאיתנו זיופים זה בגלל שבאמת משהו שם בכימיה לא זורם ואנחנו נאלצים להיות אובר נחמדים או אובר מנומסים... זה אגב בכל קשר חברתי, לאו דווקא עם בחור... 

שמשהו עובד בכימיה בעיקרון את צריכה להרגיש ש*לא מעיק* לך ... שמשהו שם זורם, טבעי, משוחרר... 

נגיד אני יכולה לשתף ב דוג:

יצא לי לשוחח עם בחור מאוד מאוד שכלתן, שבשניה הראשונה ששמעתי את הקול שלו זה היה קול מונוטוני כזה מהיר, מחושב, לא מתחשב ברגשותכ זה... אפילו בקטע קצת קיצוני כזה... אז ישר ידעתי שלא שייך בכלל.. (כמובן שלא שללתי על השניה הראשונה, אלא אחרי השיחה

כתבתי בצורה מבולגנת... אבל מקווה שהועלתי במשהו.. 

העלית נקודות מאוד חשובות, אבל מבחינתי הם לשלב של פגישה. 

קרה לי פעם-פעמיים שדיברתי עם מישהו שיחה ראשונה, וזהתוכן הבהיר שפנינו לכיוונים שונים ובזה זה נגמר. מעניין לציין שבמקרים אלו היה מדובר במרחק נסיעה גדול, וכנראה שזה עזר בחישוב של תועלת מול בזבוז זמן.

בסופו של דבר, אני מאמינה שעם רוב האנשים בעולם אני מסוגלת לנהל שיחת רעים במשך שעתיים, ובוודאי שיחת טלפון קצרה. אין לי אינטואציה להסיק משהו מאיך שהוא אומר את השם שלי.

אני לא מרגישה שאני יכולה לומר שאני פוסלת מישהו כי הקול שלו לא היה נשמע לי בטלפון. ובכלל, אני מתקשה למצוא סיבות למה לפסול הצעות. אבל זה מאוד מאוד מייגע.

אז גם טוב, העיקר לא להימרח באמת...

וחלילה לא פוסלים כי הקול לא נשמע... הבאתי פשוט את הדברים שיכולים לעלות בשיחת טלפון, יש באמת הרבה דברים...

אבל מבינה אותך...

ובשמחה   

נשמע שאת עובדת די נכון

אבל כדאי לננסות לפתח אינטואיציה לזהות מי מתאים ומי לא

אבל זה לא מתאים למדוייט מתחיל... 

ואין לי כח לפרט.. אם תרצי אפשר בפרטי

אם הייתי פוסלת לפי תמונה, כנראה שהייתי מפספסת את הקשרים הארוכים שהיו לי.

ותבני סביבם כל מיני תיאורים, ועליהם תשאלי - הבחור הוא X Y Z? איך זה קור אליו.. ואם את לא מקבלת איזה גוון ייחודי כלשהו על בחור והוא נשאר ב"שמח" ו"אוהב לטייל", אל תצאי.. סתם יכול לשחוק. ולא כדאי לבנות על ניסים..

שהמשמעות שאני מעניקה להם שונה ממה שאנשים אחרים מעניקים להם.

ניקח לדוגמה את הקלישאה של 'דוס אבל פתוח' - אם תשאל פה, אני בטוחה שתקבל שלל פרשנויות למונח הזה. ניסיתי לפרוט דברים שחשוב לי שיהיו, ואני בד"כ שולחת למי שזה לא יהיה, והבעייה היא שהתגובה היא בדרך כלל - זה בול זה!

לא בונה על נס, אבל מאוד מקווה שיקרה...

לפרט יותר. 

אנגיד את רוצה מישהו דוס אז את יכולה לפרט על זה - מתפלל 3 תפילות במניין, קובע עיתים לתורה, מקפיד מצוות, מתלבש צנוע ;) וכולי.. הפירוט יוצר תמונה כללית יותר רחבה ויותר בעלת משמעות מסתם אמירות כלליות שלא אומרות כלום בפועל.

תחשבי על כמה שיותר מאפיינים שיכולים לבוא לידי ביטוי במה שאת מחפשת ועל זה תשאלי. זה דורש קצת מחשבה אבל זה לא קשה. אחרי שאת בחרת במספר מאפיינים רב אז כבר זה יכול לתת למי שבאת לברר אצלו תחושה אם זה הסגנון ולענות בהתאם עד כמה זה קשור למי שאת מחפשת.

בפרט שכל אחד מתרגם ומפרש דברים באופן אחרת...

מה שצריך לראות האם באלי לצאת או לא האם אני חושב/ת שהבחורה/ה מתאים לי או לא.

אם הכנתי לעצמי רשימה של דברים שחשובים לי והם חלק בלתי נפרד ממני וכדי להבין אותי ולהתחבר צריך להיות קשור לאותם דברים אלי אז אני אשאל עליהם.

ואם אקבל תשובות שאני אוהב לשמוע שאני מתחבר אליהם אז מצויין - מסתבר שמתאים. ואם לא - אז כנראה שעדיף לחסוך כאב וכאב ראש מיותר.

מה האלטרנטיבה שאת מציעה?

לא לעשות בירורים? לצאת על פרש?

נכון שהרבה פעמים כל אחד מפרש כל מיני מושגים והגדרות באופן שונה - אבל לא צריך להתייאש מהבירורים בגלל זה.

צריך למצוא את הדרך לומר את מה שאתה מחפש באופן שלא משתמע לשני פנים.

אם אתה מכיר דרך חבר/ה או שדכנית זה לא רלוונטי. כי אתה לא מדבר איתו לפני.

ובדתי לאומי בעיקרון הבחורים לא שוללים, לפעמים דווקא מעדיפים את זה.. 

כי רובנו לא מרגישים בנוח לשווק את עצמנו או להוכיח בפני משהו על זה שאנחנו איכותיים או טובים.

זה מביך וקשה לעשות זאת.

בדתי לאומי בחורים שוללים, צר לי לאכזב, זה גם קורה.

זה שיחה נעימה כמו שעכשיו אני אדבר עם ניקית חדשה מהפורום וארצה להכיר אותה יותר... 

היא לא תשווק את עצמה נכון? 

אבל נכון לא לכולם זה מתאים... ואגב גם אני מתביישת בזה בהתחלה, אבל זה רק בדקה הראשונה

אח"כ כבר יותר זורם .. לשני הצדדים...

כי הרבה יותר דוגרי. חוסך חוסר נעימויות ואפשר דרכו להשיג הרבה יותר בתכל'ס

אם הגעתי למצב של שיחה עם הבחור זה אומר שכל הפרטים היבשים התאימו לי פחות או יותר..

ונשאר לי לברר יותר זרימה, כימיה, חיבור... אופי

תכונות אופי, כיוון בחיים, מחשבות, שאיפות - זה דבר שאפשר לקבל מחבר טוב של הבחור וזה חוסך ה-מ-ו-ן דייטים מיותרים. אם בודקים רק פרטים יבשים זה ממש הרבה אופציות לא מסוננות.

ורואה את הכיוון של הבחור דרך התמונה ודרך הפרטים שמספרים עליו הראשוניים...

(וזה באמת ככה. לא זכור לי שהופתעתי...)

החלק של השיחה זה לבדוק אם זורם שם .. אבל קשה להסביר.. 

פעם שמעת על איך מבררים דרך חבר בצורה יעילה יותר מבדר"כ?

בוא תסביר לי  מה הבנת... 

כי כתבתי כבר מלא פעמים את הרעיון ... 

הצעתי פה ל @WHO איך לברר בצורה יותר יעילה דרך חבר.

ואת דחית את דברי ואמרת שעדיף לשאול את הבחור עצמו שזה קונספט פחות מוכר..

אז המטרה שלי להגיד שגם בקונספט המוכר של בירור רציני דרך חבר אפשר לעשות זאת בצורה יעילה שמסננת כמו שצריך. זה מה שרציתי להגיד בשאלה הזאת.

יש לה שתי אופציות מה שאני הצעתי ומה שאת הצעת, חבל להפסיד התבננות באת משתי האפשרויות הללו, אם נוח לה היא תבחר בזו אום נוח לה היא יכולה לבחטר גם בשנייה

כן, ברור, לא הייתי אומרת לאנשים אל תבררו רק תשמעו את הבן אדם בעצמיכם...

אבל לדעתי כן כדאי לדבר בטלפון גם אחרי הבירורים (כלומר במידה וזה נשמע אחרי הבירורים...)

השאלה רק על מה זה נופל- רוב הקשרים לדעתי נופלים בגלל חוסר התאמה בכימיה ובזרימה ופחות בגלל חוסר התאמה עניינית וטכנית.

ואין מה לעשות התאמה בכימיה ובזרימה גם אם תדבר עם אלף חברים שלו, לא תדע עד שתיפגשו.. (או בשיחת טלפון, אבל שוב זה לא מתאים לכולם)

אם מדברים כמו שצריך - אפשר לחזות באופן כלשהו אם יהיה חיבור.

ברור שהחיבור הכימיה עצמה זה בפגישה בטלפונים שלאחר ממנה.

את מציעה קונספט עם יתרונות וחסרונות, אני אישית חושב שהוא פחות יעיל מהקונספט היעיל שלשאול חבר ולא לבחון בשיחת טלפון הראשונה.

אם השיחה אם החבר יעילה - זה ממש ממש חוסך לבחון אותו טלפונית.

אין הרבה שיחות כאלה ואכן זה אתגר גם מצדד המברר וגם מצד החבר.

לא אמרתי אל תבררו...

אין בעיה, תבררו כמה שאפשר , וגם תנסו שיחת טלפון ותנסה להרגיש שם דברים...

זה הכל... 

זה נטו כדי לחסוך פגישות מיותרות.. 

א' בירור טלפון נשמע לי לא יעיל. יכול לסנן הצעות שיכולות להפתיע בפגישה (ביחס לשיחת הטלפון) .

ב' בירור דרך חבר, אם הוא נעשה בצורה יעילה הוא מספיק ביותר ולא מצריך בחינה בטלפון. שיכולה להזיק כאמור.

יש הבדל גדול באיזה שלב אני משקיע יותר -

בשיחת  טלפון הראשונה עם הבחור או עם חבר.

במיוחד עם מישהי שלא מכירים

ואז את תחליטי שלא לפגוש אותו על סמך שיחה כזאת, כי לא היתה זרימה

ולא האישיות שלו ולא כלום...

מבוכה זה דבר נורמלי וטבעי

ולא על סמך זה מרגישים דברים.. 

לי זה נראה שאת סומכת על עצמך יותר מדי.

התחושה שלי - חבל על הרבה פגישות שהתפספסו, מצד הבחור שקיווה ופסלת אותו (אני מקווה שאת לפחות מבהירה שרק אחרי השיחה תחליטי אם לפגוש, כן?), ומצידך, שיכול מאד להיות שהיו בחורים טובים שפספסת

וכן ברור שאני אומרת..

ימים יגידו בקיצר

יש בררנים ובררניות שהתחתנו בקלות. לא בגלל שהם לא בררנים, פשוט היה להם מזל. או בלק-אאוט זמני

אני תמיד עוברת על הרשימת בחורים שהכירו לי או שנפגשתי

ולא יכלתי לראות את עצמי מתחתנת עם אף אחד מהם... (כאילו לא מדויק, היו כמה שטכנית אם היינו מתחתנים אז יכל להיות זוגיות טובה... אבל רציתי בית יותר תורני)

כאילו זה יושב על דברים קריטיים מבחינתי...

אבל באמת בעז"ה כשאמצא אותו אז בטוחה שיהיו לי יותר תובנות...

ההגדרה של בררן זה מישהו שיש לו נטיה חזקה מדי לא להייות מעוניין במישהו או במשהו.

אז מה שאת מספרת כאן מחזק את זה ולא מחליש את זה.

ובכלל לא נכנסתי לשאלה אם את עצמך בררנית או לא.

אבל אם באמת מכל הבחורים שהציעו לך - 

אני מנחש שהיו כאלה שלא היו בכיוון מבחינתך, וזה הגיוני ולגיטימי

ואלה שעברו את זה, את רובם פסלת על סמך אינטואיציה/התרשמות מהטלפון הראשון

ומאלה שפגשת, את לא רואה את עצמך מתחתנת עם אף אחד מהם

אגב, יכול להיות שזה שהם לא דתיים מספיק בשבילך קשור לזה שאת מצליחה לראות אותם כאופציה? (יכול להיות אחד משני דברים שאני חושב עליהם - או שאת מחפשת סגנון שקשה למצוא אותו אצל בחורים חזקים מבחינה דתית, או שבגלל שגם ככה הם לא רלוונטיים את מרשה לעצמך להרגיש את הרצון להתחתן איתם)

אז יש אחד מאלף מבחינתך שהוא בכלל אופציה....

אז קודם כל, אני חושב שזה נקרא בררנות. אבל הטרמינולוגיה זה הדבר האחרון שמשנה כאן.

במבחן 1/5 של הרב יהושע שפירא הוא מדבר בדיוק על זה - אם כדי למצוא מישהו שמתאים לך את צריכה 1/200, והסיכוי שאותו 1/200 ירצה אותך הוא נאמר 1/30 (כי נגיד שחלק מההתאמה גוררת רצון, אז זה לא 1/200*1/200) - אז המצב על הפנים. עמוק בבוץ.

מצטער שזה חריף, אבל את מה שאת מציירת זה בעיני תמונה ממש מפחידה שאת בכלל לא מודעת עד כמה.

יש לי קליטה ממש טובה לאנשים... ב"ה..

ובדקתי את זה.. 

רגשות הם רגשות ותחושות הם תחושות

אם קלטת על אנשים דברים, זה לא סתם...  

לא דמיינת את זה...

ואגב זה לא רק לקלוט עליהם

זה פשוט בעיקר להרגיש אם זורם לי ולא מעיק לי, ואם זה מתחבר לי ומרגיש לי שייך...

אם זה עבר את השיחת טלפון

אז כנראה שמשהו שם ממש עבד וזה לא ייגמר רק בפגישה אחת... 

האמת מי שהרבה פעמים שם לב לזה זה הבחורים בעצמם...

כי לפעמים באמת יוצא לזהות או להרגיש כל מיני דברים שזה מגניב כזה שאפשר לשים לב

ולגבי החברות חח... כן בטח הם גם כאלה בעצמן ;) (כאילו לא כולן אבל הרבה...)

ולגמרי אפשר לפתח את זה אגב... 

אבל אני לא אפגש אם לא דיברתי עם הבן אדם... 

אם זה לא מתאים לו, אז בסדר, לא צריך... 

אם יודעים לברר כמו שצריך אצל חברים/ות זה פותח אופציות רבות

אם בכלל מה להרתע מזה. זה מאוד מאוד יעיל.

וסליחה, הייתי נחרצת זה לא נכון מה שאמרתי, כן לפעמים יצא לי לשמוע חבר... 

מדובר באמת באמת במצב שאני רוצה להכיר את הבחור מבחינת הפרטים שהביאו לי... 

שהחבר לא יוסיף ולא יעלה לי כלום, כי אני מעוניינת.. 

בחרת מצידך לא להשתמש וככה טוב לך - מצויין. לדעתי זה צורך גדול לרוב האנשים ורק צריכים לדעת איך להשתמש בו.

אני יכול להכיר אופציה שהחבר לא יוסיף ולא יעלה אבל הרבה פעמים זה לא כך

אנשים יכולים לספר לי מפה ועד להודעה חדשה על האופי שלו- וזה יישמע מתאים לי

ואכן ברור שאני שואלת על האופי של הבחור דרך השדכנית או החברה שהציעה ומנסה להבין קודם אם זה מתאים.

ברגע שאני רואה שהכל מתאים- רק אז אני עושה את השיחה. 

ואז בעצם בשיחה אני בודקת איך מרגיש לי.. 

דרך השדכנית דרך חברה מה זה משנה.

גם שיחה זה אנרגיות...

אני לא אוהבת את זה.. זה קשה ברמות.. 

התכוונתי שלא תמיד בררתי אצל חבר כי לרוב קיבלתי את המידע שאני צריכה דרך השדכנית או דרך החברה...

שאפשר לשפוט עליו האם לתת צ'אנס.

יש לי חבר מהשיעור שממש התבאס מהשיחה הראשונה עם אשתו בטלפון.

בנאדם מתרגש קצת, קצת לחוץ וגם זה טלפון... נשמע לי מוזר לשפוט על פי זה.

באמת שלא שופטת...

לרוב האנשים שאני מדברת איתם, הם אנשים מדהימים, עם מידות טובות שאני נהנית לדבר איתם...

לא יצא לי ששללתי מישהו בגלל משהו שלא נראה לי במידות...

זה יותר בקטע של חיבור...

שב"ה עם הזמן אפשר להרגיש אתזה גם על סמך טלפון ולא רק על סמך פגישה... 

התכוונתי להכריע האם מתאים או לא מתאים.

לא כזה מאמין במה שאת אומרת אבל אם את מאמינה בזה.

אם מישהו היה שואל אותי על סמך שיחת טלפון (אלא אם כן ממש הזוי) הייתי ממליץ שלא ככה זה בדר"כ. אני גם בחיים לא בא לשיחה הזאת עם ציפיות כלשהן אז אני לא כ"כ מבין בכלל את הסיטואציה.

את לא תפסלי על סמך משהו ששמעת ממישהו אחר

אבל את בעצם תפסלי אותו כל עוד הוא עצמו לא ידבר איתך.

בטוחה שכדאי?

את האנרגיות שלי בדייט ולא אחשוף חלקים אישיים שלי בדייט

שאני לא יודעת במי מדובר

מבחינתי חבר זה נחמד וטוב, אבל אין כמו משמע אוזניים ... 

למרות שזה לא 'מדע מדוייק' אפשר למצוא בזה חוקיות מסויימת ולעבוד על פיה.

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

יילחמו עם דובים

יפתחו שימורים

ויושיטו ידם למדפים הגבוהים

אתה רוצה שאמנה את הדברים שנשים עושות?

נשים מתאפרות

מול הארון שעות מתלבטות

רק דבר אחד אינן מבינות

כך או כך הן מספיק חמודות.

"לא התאפרתי כי אני מרגישה בנוח איתך".

כי אני דווקא לאחרונה חשבתי על משפט שמישהו אמר פה פעם, שהלוואי שנרצה תמיד להראות במיטבנו מול הבני זוג.

ויש סיפור על צדיק אחד שלפני שנכנס לבית לאשתו היה מסתכל במראה ומסתדר.

בלי איפור...

האיפור זה תוספת נחמדה להתייפות עוד יותר

גם תכשיטים זה תוספת..

אפשר להראות במיטבנו גם בלי תכשיטים

אני חושבת שהבסיס זה להיות נקיה ורעננה עם בגדים נקיים

וחיוך

יותר מזה זה תוספת

זה אני חושבת מול אנשים זרים אבל בבית כן להשקיע יותר. למה להישאר עם הבסיס?

לא סתם עזרא תיקן שימכרו בכול עיירה תמרוקים ותכשיטים. 

אישה אוהבת להתקשט ולהשקיע בנראות וכל הכוחות האלה נועדו בעיקר לבית וחבל שמשקיעים יותר ביציאה מהבית.

אולי אנחנו לא מדברות על אותו דבר...

ביום יום קשה להשקיע

ולכן חשוב לזכור שהבסיס הוא מהמם

ולא צריך להתאמץ כדי להיות רעננה ויפה לבעלך

מידי פעם אפשר גם להתקשט ולהוסיף

אבל כן לזכור שגם כשאין כוח להשקיע

עדיין יש דרך קלה לקבל את בעלך מהממת

וזה פשוט להתקלח ולהתלבש יפה ולחייך

להיות נקייה זה משהו בסיסי שמצופה מכל אחד גם אם הוא לא אישה\בעלי.

אבל אני כן מבינה שלא תמיד יש כוחות להשקיע וזה בסדר גמור!(:

 ויש נקייה ורעננה ומחייכת 😉

מפסיכולוג קנדי...

הוא ניתח את הרעיון של האיפור במבט תת-מודעי כזה, ואמר שהסיבה בגללה נשים התחילו להתאפר (לפני נצח בימי קדם קדמונים) זה למעשה כדי להראות בריאות. מכיוון שאישה בזמן הווסת היא עייפה יותר, חלשה יותר, וחיוורת יותר לפעמים אז האיפור נועד להחזיר את המראה הבריא ובכך לשדר לגבר (ולעולם) שהכל בסדר ותקין ב"ה.

מכאן זה כמובן התפתח למשהו קצת יותר תרבותי, כמו כל תופעה אנושית אחרת..

זה הסבר ששם דגש על היחסים הגופניים בעיקרו, אבל זה נשמע לי מעניין והגיוני. זהו, סוף שיתוף.

דווקא זה יכול להיות נחמד מהצד האומנותי שבזה (יש לי תפישה קצת אחרת ביחש ליופי אני חושב)

חושבני שיש משהו גם בזה וגם בזה

אני לא מתחברת לאיפור כבד...

וכל אחד ומה שהוא מתחבר

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

נכון, יש לנו דרישות מינימליות, כדאי להעריך את זה ;)

לחייך × מיליון.. גברים אוהבים שאישה מתנהגת באצילות חיוך לא להיות מנחוסית/ קרה

הכרת תודה : על הכל .. על הזמן על הידיעה אפילו על המים / מיץ/ התעניינות / חוכמה  ( אבל שזה יהיה אמיתי לא סתם להגיד תודה)

להקשיב לו באמת.. ( לדבר על רצונות שלו / פחות רגשות לא מרגישים בנוח כמונו)

להיות באנרגיה נשית תשאירי לו את הזכרי

גם אם הוא לא מתאים .  תהיי דבש

קארמה is a...

זהו  כל השאר מלמעלה

תשתף ותשאל

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.