לאו דווקא במה שסיפרו לך מראש.

יכולים להיות המון מאפיינים:

מי הציע? (חברה? שדכן? משפחה?)

האם הבחור לומד? עובד? חכם או טיפש? גבוה או נמוך? שמן או רזה?

אם תצליחי לבודד כמה מאפיינים שנמצאים רק אצל אלה שנכשלו או רק אצל אלה שהצליחו, תחשבי אם זה מקרה או שיש קשר בין המאפיין לבין הסיבה שהיתה אי התאמה. זה לא אומר לפסול כל מי שיש אצלו אחד המאפיינים "השליליים" - אבל לצאת איתו רק אם ההצעה מבטיחה במיוחד. ואז... אולי תצליחי להחליט שבעצם המאפיין הזה הוא לא סיבה לפסול.

זה באופן פרטני.

באופן כללי יותר - תמיד תשאלי יותר. אל תשאלי אם הבחור טוב לב. תמיד יגידו שכן, ויכול להיות שיהיה לך הרבה יותר כיף עם בחור מרושע ואכזרי, תעשו חיים משוגעים ביחד. תשאלי מה האופי שלו. תנסי להבין אם את מרגישה שאת רוצה את האופי הזה, את התכונות האלה. אחד הדברים שלמדתי לעשות זה לשאול שאלות פתוחות ולהבין איך מאפיינים את הבחורה - תמיד יהיו דברים ייחודיים ומעניינים, לפעמים כאלה שיתאימו לי.

ובסופו של דבר - אפשר אולי לצמצם, בטוח לא להוריד לאפס.

אם ההצעה מגיעה ממישהו שמכיר את שני הצדדים, כמו משפחה וחברים, כמעט ולא פסלתי הצעות כאלה.

אם ההצעה מגיעה ממישהו שלא מכיר את שני הצדדים (לרוב - מקבוצות שידוכים כאלה ואחרות), וההצעה נשמעת לי פרווה, אני כמעט תמיד פוסלת, אלא אם כן יש שם משהו שבאמת נשמע יוצא דופן.

אני מנסה לשאול שאלות כלליות, אבל עדיין עם התשובות שאני מקבלת אני לא מצליחה לשים את הקו ולהגיד שזה לא זה.

לא פוסלת אדם על גובה, עדה, עיסוק, שקט\רועש ועוד הרבה דברים אחרים. 

אם ההצעה מגיעה מישיבה שפחות מתאימה להשקפה שלי, אני תמיד אומרת משהו, ותמיד אומרים לי שזה לא התלמיד הטיפוסי של הישיבה הזו (מעניין אם בכלל לומדים בישיבות תלמידים טיפוסיים...). אני מנסה לברר מול חברים, וגם הם בעצמם לא תמיד יודעים לענות. פעמיים יצא לי לדבר עם מי שהציעו לי ולשאול אותם ישירות, אחד ניתק לי בפרצוף (כנראה נעלב מהשאלה), ועם השני הגענו למסקנה שפנינו לכיוונים שונים. אבל שתי השיחות האלה היו מאוד טעונות.

והנה מגיע השרשור הזה, ואני מאוד מזדהה. קרה לי הרבה פעמים, וזה אחרי שניסיתי לברר.

ואני עומדת עכשיו מול הצעה, ומתלבטת - אולי זה זה, ואולי ממש לא? אני מרגישה שאין לי מספיק מידע כדי לקבל החלטה, ומצד שני אנשים לא רצים לשתף את המידע המאוד אישי הזה עם כל העולם ואשתו, ואולי לכן פגישה היא בלתי נמנעת?

@לב אוהב, לצערי, רחוק מאוד ממתחילה... אשמח להחכים...

מצטערת לשמוע....

בגדול בגדול אם את כנה, פתוחה, מודעת לעצמך ומצליחה להביא את זה גם בשיחה

אין סיבה שלא תרגישי את מה שאת מרגישה בפנים מול פנים...

בשיחת טלפון אפשר להרגיש זרימה בדיבור, אפילו מבחינת ההומור... זה דברים שבד"כ לא משתנים בפנים מול פנים

מה כן יכול להשתנות? מציאת חן ושפת גוף... זה אי אפשר לדעת בשיחה

מה כן אפשר לשמוע בשיחה?

שזורם,שלא נתקע, - תחשבי על זה שאם תהיו זוג אז תצטרכו לעשות שיחות טלפון הרי... אז משהו שם צריך לעבוד גם במישור הזה...

שאת מרגישה שלדברים שהוא אומר יש לך מה להגיב וזה מעניין אותך ומשהו נוצר שם

יכול להתפתח הומור, אבל לא חייב....

שאת מרגישה שמשהו בקול שלו מדבר אלייך! זה חלק מהמציאת חן!!! אם הוא אומר את השם שלך- מה את מרגישה? שזה שייך לך או שזה זר לך? תנסי להרגיש... 

הסגנון דיבור שלו מה הוא גורם לך לחשוב? "ואי איזה חמוד" "ואי לא" "אוף הוא מעצבן" "ואי הקול שלו מרגיז" "היה מעניין"

תנסי לבדוק איזה תחושות עולות לך בשיחה, איזה תגובות, מה השיחה מוציאה ממך יותר ביישנות , אולי יותר יזמות, אולי יותר צחוקים, אולי יותר רצינות, אולי יותר עומק... כל אחד מביא איתו משהו אחר.

אצלי לפעמים אני יכולה להיות ממש שותקת ולפעמים דברנית ממש, זה נטו תלוי בכימיה בינכם. וזה אומר הרבה. לרוב זה לא כזה משתנה בין הפגישות. אבל זה נטו תלוי בך ובפתיחות שלך, בכנות, ביכולת ליצור שיחה אמיתי ולא מזויף!

אגב תרגישי אם את מצליחה להביע דברים כנים ולא מנסה להיות "נחמדה" כי לא נעים. לפעמים שיחה שמוציאה מאיתנו זיופים זה בגלל שבאמת משהו שם בכימיה לא זורם ואנחנו נאלצים להיות אובר נחמדים או אובר מנומסים... זה אגב בכל קשר חברתי, לאו דווקא עם בחור... 

שמשהו עובד בכימיה בעיקרון את צריכה להרגיש ש*לא מעיק* לך ... שמשהו שם זורם, טבעי, משוחרר... 

נגיד אני יכולה לשתף ב דוג:

יצא לי לשוחח עם בחור מאוד מאוד שכלתן, שבשניה הראשונה ששמעתי את הקול שלו זה היה קול מונוטוני כזה מהיר, מחושב, לא מתחשב ברגשותכ זה... אפילו בקטע קצת קיצוני כזה... אז ישר ידעתי שלא שייך בכלל.. (כמובן שלא שללתי על השניה הראשונה, אלא אחרי השיחה

כתבתי בצורה מבולגנת... אבל מקווה שהועלתי במשהו.. 

העלית נקודות מאוד חשובות, אבל מבחינתי הם לשלב של פגישה. 

קרה לי פעם-פעמיים שדיברתי עם מישהו שיחה ראשונה, וזהתוכן הבהיר שפנינו לכיוונים שונים ובזה זה נגמר. מעניין לציין שבמקרים אלו היה מדובר במרחק נסיעה גדול, וכנראה שזה עזר בחישוב של תועלת מול בזבוז זמן.

בסופו של דבר, אני מאמינה שעם רוב האנשים בעולם אני מסוגלת לנהל שיחת רעים במשך שעתיים, ובוודאי שיחת טלפון קצרה. אין לי אינטואציה להסיק משהו מאיך שהוא אומר את השם שלי.

אני לא מרגישה שאני יכולה לומר שאני פוסלת מישהו כי הקול שלו לא היה נשמע לי בטלפון. ובכלל, אני מתקשה למצוא סיבות למה לפסול הצעות. אבל זה מאוד מאוד מייגע.

אז גם טוב, העיקר לא להימרח באמת...

וחלילה לא פוסלים כי הקול לא נשמע... הבאתי פשוט את הדברים שיכולים לעלות בשיחת טלפון, יש באמת הרבה דברים...

אבל מבינה אותך...

ובשמחה   

נשמע שאת עובדת די נכון

אבל כדאי לננסות לפתח אינטואיציה לזהות מי מתאים ומי לא

אבל זה לא מתאים למדוייט מתחיל... 

ואין לי כח לפרט.. אם תרצי אפשר בפרטי

אם הייתי פוסלת לפי תמונה, כנראה שהייתי מפספסת את הקשרים הארוכים שהיו לי.

ותבני סביבם כל מיני תיאורים, ועליהם תשאלי - הבחור הוא X Y Z? איך זה קור אליו.. ואם את לא מקבלת איזה גוון ייחודי כלשהו על בחור והוא נשאר ב"שמח" ו"אוהב לטייל", אל תצאי.. סתם יכול לשחוק. ולא כדאי לבנות על ניסים..

שהמשמעות שאני מעניקה להם שונה ממה שאנשים אחרים מעניקים להם.

ניקח לדוגמה את הקלישאה של 'דוס אבל פתוח' - אם תשאל פה, אני בטוחה שתקבל שלל פרשנויות למונח הזה. ניסיתי לפרוט דברים שחשוב לי שיהיו, ואני בד"כ שולחת למי שזה לא יהיה, והבעייה היא שהתגובה היא בדרך כלל - זה בול זה!

לא בונה על נס, אבל מאוד מקווה שיקרה...

לפרט יותר. 

אנגיד את רוצה מישהו דוס אז את יכולה לפרט על זה - מתפלל 3 תפילות במניין, קובע עיתים לתורה, מקפיד מצוות, מתלבש צנוע ;) וכולי.. הפירוט יוצר תמונה כללית יותר רחבה ויותר בעלת משמעות מסתם אמירות כלליות שלא אומרות כלום בפועל.

תחשבי על כמה שיותר מאפיינים שיכולים לבוא לידי ביטוי במה שאת מחפשת ועל זה תשאלי. זה דורש קצת מחשבה אבל זה לא קשה. אחרי שאת בחרת במספר מאפיינים רב אז כבר זה יכול לתת למי שבאת לברר אצלו תחושה אם זה הסגנון ולענות בהתאם עד כמה זה קשור למי שאת מחפשת.

בפרט שכל אחד מתרגם ומפרש דברים באופן אחרת...

מה שצריך לראות האם באלי לצאת או לא האם אני חושב/ת שהבחורה/ה מתאים לי או לא.

אם הכנתי לעצמי רשימה של דברים שחשובים לי והם חלק בלתי נפרד ממני וכדי להבין אותי ולהתחבר צריך להיות קשור לאותם דברים אלי אז אני אשאל עליהם.

ואם אקבל תשובות שאני אוהב לשמוע שאני מתחבר אליהם אז מצויין - מסתבר שמתאים. ואם לא - אז כנראה שעדיף לחסוך כאב וכאב ראש מיותר.

מה האלטרנטיבה שאת מציעה?

לא לעשות בירורים? לצאת על פרש?

נכון שהרבה פעמים כל אחד מפרש כל מיני מושגים והגדרות באופן שונה - אבל לא צריך להתייאש מהבירורים בגלל זה.

צריך למצוא את הדרך לומר את מה שאתה מחפש באופן שלא משתמע לשני פנים.

אם אתה מכיר דרך חבר/ה או שדכנית זה לא רלוונטי. כי אתה לא מדבר איתו לפני.

ובדתי לאומי בעיקרון הבחורים לא שוללים, לפעמים דווקא מעדיפים את זה.. 

כי רובנו לא מרגישים בנוח לשווק את עצמנו או להוכיח בפני משהו על זה שאנחנו איכותיים או טובים.

זה מביך וקשה לעשות זאת.

בדתי לאומי בחורים שוללים, צר לי לאכזב, זה גם קורה.

זה שיחה נעימה כמו שעכשיו אני אדבר עם ניקית חדשה מהפורום וארצה להכיר אותה יותר... 

היא לא תשווק את עצמה נכון? 

אבל נכון לא לכולם זה מתאים... ואגב גם אני מתביישת בזה בהתחלה, אבל זה רק בדקה הראשונה

אח"כ כבר יותר זורם .. לשני הצדדים...

כי הרבה יותר דוגרי. חוסך חוסר נעימויות ואפשר דרכו להשיג הרבה יותר בתכל'ס

אם הגעתי למצב של שיחה עם הבחור זה אומר שכל הפרטים היבשים התאימו לי פחות או יותר..

ונשאר לי לברר יותר זרימה, כימיה, חיבור... אופי

תכונות אופי, כיוון בחיים, מחשבות, שאיפות - זה דבר שאפשר לקבל מחבר טוב של הבחור וזה חוסך ה-מ-ו-ן דייטים מיותרים. אם בודקים רק פרטים יבשים זה ממש הרבה אופציות לא מסוננות.

ורואה את הכיוון של הבחור דרך התמונה ודרך הפרטים שמספרים עליו הראשוניים...

(וזה באמת ככה. לא זכור לי שהופתעתי...)

החלק של השיחה זה לבדוק אם זורם שם .. אבל קשה להסביר.. 

פעם שמעת על איך מבררים דרך חבר בצורה יעילה יותר מבדר"כ?

בוא תסביר לי  מה הבנת... 

כי כתבתי כבר מלא פעמים את הרעיון ... 

הצעתי פה ל @WHO איך לברר בצורה יותר יעילה דרך חבר.

ואת דחית את דברי ואמרת שעדיף לשאול את הבחור עצמו שזה קונספט פחות מוכר..

אז המטרה שלי להגיד שגם בקונספט המוכר של בירור רציני דרך חבר אפשר לעשות זאת בצורה יעילה שמסננת כמו שצריך. זה מה שרציתי להגיד בשאלה הזאת.

יש לה שתי אופציות מה שאני הצעתי ומה שאת הצעת, חבל להפסיד התבננות באת משתי האפשרויות הללו, אם נוח לה היא תבחר בזו אום נוח לה היא יכולה לבחטר גם בשנייה

כן, ברור, לא הייתי אומרת לאנשים אל תבררו רק תשמעו את הבן אדם בעצמיכם...

אבל לדעתי כן כדאי לדבר בטלפון גם אחרי הבירורים (כלומר במידה וזה נשמע אחרי הבירורים...)

השאלה רק על מה זה נופל- רוב הקשרים לדעתי נופלים בגלל חוסר התאמה בכימיה ובזרימה ופחות בגלל חוסר התאמה עניינית וטכנית.

ואין מה לעשות התאמה בכימיה ובזרימה גם אם תדבר עם אלף חברים שלו, לא תדע עד שתיפגשו.. (או בשיחת טלפון, אבל שוב זה לא מתאים לכולם)

אם מדברים כמו שצריך - אפשר לחזות באופן כלשהו אם יהיה חיבור.

ברור שהחיבור הכימיה עצמה זה בפגישה בטלפונים שלאחר ממנה.

את מציעה קונספט עם יתרונות וחסרונות, אני אישית חושב שהוא פחות יעיל מהקונספט היעיל שלשאול חבר ולא לבחון בשיחת טלפון הראשונה.

אם השיחה אם החבר יעילה - זה ממש ממש חוסך לבחון אותו טלפונית.

אין הרבה שיחות כאלה ואכן זה אתגר גם מצדד המברר וגם מצד החבר.

לא אמרתי אל תבררו...

אין בעיה, תבררו כמה שאפשר , וגם תנסו שיחת טלפון ותנסה להרגיש שם דברים...

זה הכל... 

זה נטו כדי לחסוך פגישות מיותרות.. 

א' בירור טלפון נשמע לי לא יעיל. יכול לסנן הצעות שיכולות להפתיע בפגישה (ביחס לשיחת הטלפון) .

ב' בירור דרך חבר, אם הוא נעשה בצורה יעילה הוא מספיק ביותר ולא מצריך בחינה בטלפון. שיכולה להזיק כאמור.

יש הבדל גדול באיזה שלב אני משקיע יותר -

בשיחת  טלפון הראשונה עם הבחור או עם חבר.

במיוחד עם מישהי שלא מכירים

ואז את תחליטי שלא לפגוש אותו על סמך שיחה כזאת, כי לא היתה זרימה

ולא האישיות שלו ולא כלום...

מבוכה זה דבר נורמלי וטבעי

ולא על סמך זה מרגישים דברים.. 

לי זה נראה שאת סומכת על עצמך יותר מדי.

התחושה שלי - חבל על הרבה פגישות שהתפספסו, מצד הבחור שקיווה ופסלת אותו (אני מקווה שאת לפחות מבהירה שרק אחרי השיחה תחליטי אם לפגוש, כן?), ומצידך, שיכול מאד להיות שהיו בחורים טובים שפספסת

וכן ברור שאני אומרת..

ימים יגידו בקיצר

יש בררנים ובררניות שהתחתנו בקלות. לא בגלל שהם לא בררנים, פשוט היה להם מזל. או בלק-אאוט זמני

אני תמיד עוברת על הרשימת בחורים שהכירו לי או שנפגשתי

ולא יכלתי לראות את עצמי מתחתנת עם אף אחד מהם... (כאילו לא מדויק, היו כמה שטכנית אם היינו מתחתנים אז יכל להיות זוגיות טובה... אבל רציתי בית יותר תורני)

כאילו זה יושב על דברים קריטיים מבחינתי...

אבל באמת בעז"ה כשאמצא אותו אז בטוחה שיהיו לי יותר תובנות...

ההגדרה של בררן זה מישהו שיש לו נטיה חזקה מדי לא להייות מעוניין במישהו או במשהו.

אז מה שאת מספרת כאן מחזק את זה ולא מחליש את זה.

ובכלל לא נכנסתי לשאלה אם את עצמך בררנית או לא.

אבל אם באמת מכל הבחורים שהציעו לך - 

אני מנחש שהיו כאלה שלא היו בכיוון מבחינתך, וזה הגיוני ולגיטימי

ואלה שעברו את זה, את רובם פסלת על סמך אינטואיציה/התרשמות מהטלפון הראשון

ומאלה שפגשת, את לא רואה את עצמך מתחתנת עם אף אחד מהם

אגב, יכול להיות שזה שהם לא דתיים מספיק בשבילך קשור לזה שאת מצליחה לראות אותם כאופציה? (יכול להיות אחד משני דברים שאני חושב עליהם - או שאת מחפשת סגנון שקשה למצוא אותו אצל בחורים חזקים מבחינה דתית, או שבגלל שגם ככה הם לא רלוונטיים את מרשה לעצמך להרגיש את הרצון להתחתן איתם)

אז יש אחד מאלף מבחינתך שהוא בכלל אופציה....

אז קודם כל, אני חושב שזה נקרא בררנות. אבל הטרמינולוגיה זה הדבר האחרון שמשנה כאן.

במבחן 1/5 של הרב יהושע שפירא הוא מדבר בדיוק על זה - אם כדי למצוא מישהו שמתאים לך את צריכה 1/200, והסיכוי שאותו 1/200 ירצה אותך הוא נאמר 1/30 (כי נגיד שחלק מההתאמה גוררת רצון, אז זה לא 1/200*1/200) - אז המצב על הפנים. עמוק בבוץ.

מצטער שזה חריף, אבל את מה שאת מציירת זה בעיני תמונה ממש מפחידה שאת בכלל לא מודעת עד כמה.

יש לי קליטה ממש טובה לאנשים... ב"ה..

ובדקתי את זה.. 

רגשות הם רגשות ותחושות הם תחושות

אם קלטת על אנשים דברים, זה לא סתם...  

לא דמיינת את זה...

ואגב זה לא רק לקלוט עליהם

זה פשוט בעיקר להרגיש אם זורם לי ולא מעיק לי, ואם זה מתחבר לי ומרגיש לי שייך...

אם זה עבר את השיחת טלפון

אז כנראה שמשהו שם ממש עבד וזה לא ייגמר רק בפגישה אחת... 

האמת מי שהרבה פעמים שם לב לזה זה הבחורים בעצמם...

כי לפעמים באמת יוצא לזהות או להרגיש כל מיני דברים שזה מגניב כזה שאפשר לשים לב

ולגבי החברות חח... כן בטח הם גם כאלה בעצמן ;) (כאילו לא כולן אבל הרבה...)

ולגמרי אפשר לפתח את זה אגב... 

אבל אני לא אפגש אם לא דיברתי עם הבן אדם... 

אם זה לא מתאים לו, אז בסדר, לא צריך... 

אם יודעים לברר כמו שצריך אצל חברים/ות זה פותח אופציות רבות

אם בכלל מה להרתע מזה. זה מאוד מאוד יעיל.

וסליחה, הייתי נחרצת זה לא נכון מה שאמרתי, כן לפעמים יצא לי לשמוע חבר... 

מדובר באמת באמת במצב שאני רוצה להכיר את הבחור מבחינת הפרטים שהביאו לי... 

שהחבר לא יוסיף ולא יעלה לי כלום, כי אני מעוניינת.. 

בחרת מצידך לא להשתמש וככה טוב לך - מצויין. לדעתי זה צורך גדול לרוב האנשים ורק צריכים לדעת איך להשתמש בו.

אני יכול להכיר אופציה שהחבר לא יוסיף ולא יעלה אבל הרבה פעמים זה לא כך

אנשים יכולים לספר לי מפה ועד להודעה חדשה על האופי שלו- וזה יישמע מתאים לי

ואכן ברור שאני שואלת על האופי של הבחור דרך השדכנית או החברה שהציעה ומנסה להבין קודם אם זה מתאים.

ברגע שאני רואה שהכל מתאים- רק אז אני עושה את השיחה. 

ואז בעצם בשיחה אני בודקת איך מרגיש לי.. 

דרך השדכנית דרך חברה מה זה משנה.

גם שיחה זה אנרגיות...

אני לא אוהבת את זה.. זה קשה ברמות.. 

התכוונתי שלא תמיד בררתי אצל חבר כי לרוב קיבלתי את המידע שאני צריכה דרך השדכנית או דרך החברה...

שאפשר לשפוט עליו האם לתת צ'אנס.

יש לי חבר מהשיעור שממש התבאס מהשיחה הראשונה עם אשתו בטלפון.

בנאדם מתרגש קצת, קצת לחוץ וגם זה טלפון... נשמע לי מוזר לשפוט על פי זה.

באמת שלא שופטת...

לרוב האנשים שאני מדברת איתם, הם אנשים מדהימים, עם מידות טובות שאני נהנית לדבר איתם...

לא יצא לי ששללתי מישהו בגלל משהו שלא נראה לי במידות...

זה יותר בקטע של חיבור...

שב"ה עם הזמן אפשר להרגיש אתזה גם על סמך טלפון ולא רק על סמך פגישה... 

התכוונתי להכריע האם מתאים או לא מתאים.

לא כזה מאמין במה שאת אומרת אבל אם את מאמינה בזה.

אם מישהו היה שואל אותי על סמך שיחת טלפון (אלא אם כן ממש הזוי) הייתי ממליץ שלא ככה זה בדר"כ. אני גם בחיים לא בא לשיחה הזאת עם ציפיות כלשהן אז אני לא כ"כ מבין בכלל את הסיטואציה.

את לא תפסלי על סמך משהו ששמעת ממישהו אחר

אבל את בעצם תפסלי אותו כל עוד הוא עצמו לא ידבר איתך.

בטוחה שכדאי?

את האנרגיות שלי בדייט ולא אחשוף חלקים אישיים שלי בדייט

שאני לא יודעת במי מדובר

מבחינתי חבר זה נחמד וטוב, אבל אין כמו משמע אוזניים ... 

למרות שזה לא 'מדע מדוייק' אפשר למצוא בזה חוקיות מסויימת ולעבוד על פיה.

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

לפיו יש להאמין שהקדשת שיר השירים מועילה למציאת זוגיות. בניגוד למה שכתוב בגמרא לגבי צדקה עליה נאמר במשלי: "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת".

עם זאת, אני לא שולל את האפשרות הזו. וגם לא זלזלתי בדבריך.

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

ואז מתברר שנכסי צאן ברזל הם המצאה המצאתית, כפי שהראה הרב מונדשיין ב"סיפורים וגלגוליהם"

פרק ג:

תודה שהבאת את דמותו המיוחדת לידיעתי.

יישר כחך.

וחייב לומר שזה מרשים שרב חב"דניק לא עושה הנחות לסיפורי חסידים, ומראה עד כמה מקורותיהם של הסיפורים הכי קלאסיים הם בעצם מפוקפקים ביותר.

האמונה היהודית לא צריכה חיזוק מסיפורי 'מויפתים' חסרי ביסוס...

והלך הרוח הקיים בקרב קהילות חסידויות מסויימות לעשות את המיסטיקה והמויפתים עיקר ואת התורה טפלה חייב לעבור כבר מן העולם.

אם עד עכשיו חשבתי שיש מקום להציץ מדי פעם על סיפורים בעלוני שבת מסויימים ואולי לקבל איזה חיזוק (על אף הספקנות, כמובן שעליה לא ויתרתי). מעתה אדע שזה בזבוז זמן מוחלט.

כה חבל שאנשים עם כוונות טובות משקיעים את מרצם וזמנם בלערוך ולפרסם סיפורים מפוקפקים ובכך מטילים בספק גם סיפורים מחזקים אמיתיים, הגם שהאמיתיים פחות מפוצצים...