מהסיבה שזה יזיז את הגבינה שלהם וישמוט את השטיח מתחת למה שהם התרגלו להאמין בו ולקדם אותו.

כלומר היה פעם איזה רב שפגע מינית בתלמידים, והוא הוקע על ידי הציבור ואף הורשע בבית משפט.

אבל מה לך כי תכעס על הכותרת שלי, זה הרי רק עניין עריכתי...

כתבה: "רכב דרס אנטילופה בגוודלחרה"

וזה לא קשור ללאהוב מי שיש לו בעיה מכל סוג שהוא.

אלא לעזור לעלות מזה, ובוודאי לא להיכשל בפעל.

ואלה שמנסים היום לעשות מזה תופעת טבע נייטרלית ולמנוע מוטיווציה לחיים נורמליים, הם גורמים ליותר אנשים למצב שהר"מ הזה הזהיר ממנו. 

וזה כמובן לא סותר את הדבר הנכון והאמיתי לגמרי, שאדם יאהב את עצמו, גם אם הוא נאבק עם בעיות שונות. האדם הוא אדם, ויש לו דברים חזקים יותר וחזקים פחות. להגדיר את כל האדם לפי ענין ספציפי, זה עצמו בעיה.

ראיתי את הכותרת בעמ' הראשון של העיתון, לא היה לי ענין לקרוא.

אני לא התכוונתי "צודקים" בכתבה הספציפית, אלא כללית במאבק נגד הטרור שמנסה לקבע כאילו זו המציאות הנורמלית ואין מה לעשות. וכאילו מה זה משנה בכלל וכד'. כל מיני תיאוריות שאינן מתחילות כלל מהמציאות, אלא מתפיסות פילוסופיות רדיקליות, מופקרות, שמנסות להשתלט בכח על השיח ולסתום פה לכל מי שאומר דברים פשוטים ונורמליים. מאמללות חבר'ה צעירים, מייאשות אותם, הורסות להם את החיים.

אז ההתמדה באי היסחפות אחרי זה, בהבאת דברים מהכיוון השני, בזה הם צודקים.

כנ"ל, לגבי הכתבה הזו, אינני מתווכח כלל. איך אדון על מה שלא ראיתי?....

(רק שאני לא מכנה זאת טרור...).

ויש דרכים לנהל את המאבק הזה בחכמה וברגישות, בלי לרמוס אנשים ישרים בדרך, בלי להוריד עד עפר אנשים שנמצאים על לא עוול בכפם בסיטואציה בלתי אפשרית.

כי להגיד "אפשר לבחור לחיות עם אשה, כל אחד יכול לעשות את זה", ולהביא בתור דוגמה בחור ביסקסואל שמאז ומעולם נמשך לנשים - זו רשעות.

מעודד כל כך לשמוע שיש ר"מים כל כך רגישים בעם ישראל.

מחזקת אותך מאוד.

אתה צודק, זה פיקוח נפש ממש לפרסם כתבות כאלה.

אני איתך.

(לרוב, דומני, גם סטאטיסטית), הוא דווקא לא לפרסם שאפשר לצאת מזה ולעלות ושיש תקוה. ושלא סותר כבוד לאדם והערכה להתמודדות, את העידוד שיש שכר לפעולתו.

ויש להניח שגם הר"מ הזה, בא לשים לאב את מרכז הכובד. בלי שאדם יראה את הטוב שבעצמו - מלבד הערך העצמי שבכך - מניין ימצא כח להתמודד. אבל לא בא לומר כאילו "לא נורא" שכך האדם יחיה תמיד בפעל. הרי אינו יכול להמציא תורה חדשה.

כנ"ל, לא מדבר ספציפית כל הכתבה שהובאה. לא קראתי אותה.

זה בהחלט לקח חשוב מהראיון הזה, שאפשר לצאת ממעגל של בגידות עם העזרה הנכונה. וזה לא משנה בהקשר הזה אם הבגידות נעשות עם גברים או נשים.

א. המשיכה שלו לגברים נותרה בעינה גם אחרי שטס עד לאנגליה בשביל טיפולי המרה. אז השינוי שחל אצלו (הפסקת הבגידות) לא קשור בשום צורה ודרך לטיפולי המרה.

ב. הרב יגאל לוינשטיין (מכינת עלי), שבעברו תמך באופן נלהב בטיפולי המרה, הגיש לפני שבוע תביעת דיבה נגד גלי צה"ל בגלל שהם טענו שהוא *עדיין* בעד טיפולי המרה.

"על פי הדיווח של העיתונאי שלומי הלר, הרב לוינשטיין טוען כי דבריו בגל''צ הובאו באופן סלקטיבי, ערוך ומוטה, והשתמע כי הוא תומך בטיפולי המרה לקטינים הומוסקסואלים בזמן שהוא הודיע במהלך אותו שיעור כי הוא מתנגד להם מכל וכל."

כלומר הטיפולים האלה כ"כ מחוץ לקונצנזוס, עד שהרב שפעם סימל את התמיכה בהם, תובע דיבה את מי שטוען שהוא עדיין תומך בהם.

ג. גם עולם קטן, שבעבר תמך בגלוי ובמוצהר בטיפולי המרה, כבר שינו את הקו שלהם (וזאת למעשה הייתה הכותרת של הכתבה, שכבר לא מדובר בטיפולי המרה).

ד. בהתחשב בכל הנ"ל, איך זה שעדיין יש אנשים המסיקים מהראיון הזה את החשיבות/נחיצות שבטיפולי המרה?

אני עניתי בהתייחס לכתבה שפורסמה, מכיוון שהדיון היה סביבה.

אם הדיון עבר להיות באופן כללי על טיפולי המרה - אהלן וסהלן 

האמת היא שבעבר, אחרי מה שאני עברתי, היה לי מאוד מאוד קשה לשכנע אנשים על הסכנה שבטיפולים האלה. פשוט היו כל כך הרבה רבנים שתמכו בהם, והיו כ"כ מעט עדויות על מה שקורה בפנים.

אלא שמאז הרבה מים עברו בנהר, והרבה גומיות כבר לא נכרכות על פרקי ידם של נערים להט"בים:

1. אני חושב שהדיון יצא לפומבי אחרי הכתבה הזאת בעובדה, שהראתה חלק מהשיטות שיש בטיפולי המרה. 

2. כבר יצאו אינספור מחקרים בעולם, על קשר ברור וישיר בין טיפולי המרה לבין התאבדויות, דכאונות, התנהגות מינית קומפלסיבית ועוד, לעומת קשר אפסי שנמצא בין טיפולי המרה לבין שינוי נטייה מינית.

3. עזבי מחקרים. גם הרבנים שבעבר תמכו בכך, ושלחו את תלמידיהם לטיפולים האלה, יוצאים היום נגד השיטה הזאת. הם ראו את התלמידים שלהם חוזרים כבויים ודיכאוניים, ראו את התלמידים שלהם משתמשים בנשק הצבאי שלהם כלפי עצמם (לרב אבינר זה קרה). 

אין היום (או שכמעט ואין) רבנים שתומכים בכך, בגלוי או בסתר.

4. אני מכיר להט"בים שהתחתנו עם נשים, כולל כאלה ששינו בפועל את נטייתם המינים (היוש ).

לעולם לא תשמעי אותי טוען שזה בלתי אפשרי.

אלא שזה לא אפשרי לכולם, ובוודאי שזה לא יקרה בעזרת טיפולי המרה, אשר מביאים רק נזק.

"טיפול המרה" הוא בשום פנים ואופן לא טיפול פסיכולוגי.

הוא טיפול התנהגותי שאינו אינדבדואלי (כלומר לא נבנה בהתאם למטופל הספציפי, לרגשות שלו, להיסטוריה שלו וכו'), הכולל דברים הזויים שקשה להאמין.

החל מכאב עצמי והענשה עצמית על משיכה, אוננות תוך כדי צפייה בפורנו (את שני הדברים האלה אמרו לי לעשות אבל סירבתי לעשות את השני), לבישת בגדי נשים, הליכה לבתי בושת, צעקות על בובה היושבת על כסא (הבובה היא "אבא שלי", ואני צריך לצעוק ולהגיד לו כמה הוא פגע בי בכך שההתנהגות שלו הפכה אותי להומו), מלמול טקסטים שנכתבו על ידי כמרים נוצרים ועוד.

מישהי פה בפורום כתבה שאמרו לה למשוך את העגילים באוזן עד שהאוזן כמעט נתלשת, כי הכאב צריך להיות ליד המוח מכיוון שהמשיכה שלה לנשים מגיעה מהמוח.

"אבל טיפולים שעברת אחר כך והצליחו" - שום טיפול לא הצליח. זה תהליך שעברתי עם עצמי.

"אין בעיה לקרא לזה טיפולי המרה" - גם אין בעיה לקרוא לתפוח אננס, ולקרוא לעיפרון משקפיים.

לא הבנתי מה זה "אין בעיה לקרוא לזה" - או שזה זה, או שלא.

תכננתי משהו חגיגי יותר...

נו טוב, נחכה לחגיגות ה-2,000.

אומר לך הבנאדם בעל הניסיון שהיה בבפנוכו של הבפנוכו של הנושא, שחור על גבי פורום, הלוך וחזור שטיפולי המרה לא עוזרים. מה אתה צריך יותר מזה?

עצרתי באמצע.

על רבנים / עלונים.... לא ידעתי שזה ככה ייפתח. אז בבקשה תפסיקו.... ביקשתי מהמנהל לנעול

מצד אחד, ברור שכל אדם שבחר להתחתן, וזה בכלל לא משנה אם הוא הומו/בי/סטרייט, מחויב להיות נאמן לבן/ת הזוג. כל עוד האדם בריא בנפשו ולא סובל מהפרעה נפשית/הנמכה קוגנטיבית וכו', אז הוא אחראי למעשיו וצריך להימנע ממעשים רעים, תהא נטייתו המינית אשר תהא. 

עם זאת, הקושי לא זהה. זה לא "בדיוק כמו אדם רגיל". לביסקסואלים הרבה יותר קשה לשמור על זוגיות מונוגמית, ואכן בפועל אחוז הביסקסואלים שלא מעוניינים לקיים קשר מונוגמי (או מעוניינים אבל מעידים שהם לא מסוגלים לעשות זאת) גבוה מאחוז הסטרייטים שמעידים זאת (גם בקרב גברים וגם בקרב נשים). זה נתון שחוזר על עצמו שוב ושוב במחקר, למשל כאן וכאן.

כדי להבין את ההבדל צריך קודם כל להבין מה זה ביסקסואליות, ואכמ"ל.

ומי יודע, כמה חברה צעירים שהתלבטו עם עצמם (או כדרכם של צעירים לא פעם, התחילו לחשוד בעצמם על לא-כלום ונבהלו מהאופנה לנסות לקבע כאילו "אין מה לעשות" חלילה..), קיבלו כח בזכות זה, ויישרו לעצמם דרך בצורה פשוטה.

וגם, שזו לא "אובססיה" (בכלל, למה צריך כינויים כאלה כשמתווכחים על משהו..) - אלא אצבע קטנה יחסית בסכר של הנסיון לשטוף את המח בכיוון ההפוך, מכל מיני כיוונים, לצערנו.

המינון.

אני לא ממש עוקב, לי היה נראה שזה לא בתדירות שציינת.

בכללי, זו אכן ההתלבטות לא רק בדבר הזה.

כל נושא שמדברים עליו יותר מידי (למשל מקומות שכל הזמן מדברים על "שמירת העיניים" וכד'), יש צד שזה מכניס לראש דברים שלא חשבו עליהם..

מצד שני, בהיות שמה נעשה, הנוער לא קורא רק "עולם קטן", ובכל פינה שוטפים את השכל מהצד השני, אז צריך לעמוד נגד זה.

נכון, צריך במינון נכון. לומר בהיר - אבל לא להתעסק עם זה כל הזמן.

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

תלוי מי הקבוצה, כל אחת לוקחת הביתה או משהו שיוצר קולז

לרב זה על קנווס, עם מדבקה צובעים ומסירחם את המדבקה אז יוצא לכולן יפה ..

אפשר להזמין דברים ספציפיים.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).