@אמא3 הטובה,

תודה על כל המילים האלה.

הן גרמו לי לבכות,

הן גרמו לי להרגיש שאני פחות לבד ממה שאני מרגישה.

הן גרמו לי קצת יותר להבין מה אני חווה

וקצת פחות להיות מתוסכלת ממה שאני לא מצליחה.

לגבי הסיפא -

אני לא כל-כך יודעת למי אני יכולה לספר

בעולם האמיתי...

זה מורכב...

אני רוצה מאד

אבל באמת שאני לא יודעת למי.

לשיתופים כאלה

צריך לבחור בפינצטה את האוזן הקשבת.

כדי לא להרגיש שהשיתוף היה לשווא.

כדי שהוא לא יזיק.

קשה.

נכון לעכשיו, טרם מצאתי

מבין בני משפחתי

וחברותיי.

זה נושא שדי לא דומה לאף נושא אחר...

בעזרת ה' יהיה בסדר.

הכנות שלך

ואיך את לא מייפייפת את המציאות או את עצמך

את לא מגזימה גם

את עומדת ישר ויציב כמה שאת יכולה ומנסה לעשות את הכי טוב שאת יכולה

וזוכרת שאת לא מושלמת ושגם לעצמך את צריכה קצת.

זה לא כשרון כתיבה. זה משהו שמשקף אותך עמוק.

וזה מרשים ביותר.

ולי לפחות עולה מזה 

שאת אמא מדהימה.

אמא מדהימה בעיני היא אמא שרוצה שיהיה לילדים שלה הכי טוב

שמנסה

נופלת

קמה

מנסה

חושבת

בודקת

שואלת

מנסה

נופלת

קמה

חוקרת

לומדת

אוהבת

בוכה

מתפללת

נופלת

קמה

זאת את. הכי. 

אמא מדהימה!

כנראה לא נולדת עם כוחות על למרות שנשמע שאת צריכה כאלה בדיוק.

אבל גיבורה.

גיבורה שנלחמת על האהובים לה

ולא שוכחת להילחם על עצמה

ועוד מסמנת מטרות.

גיבורה.

לא יכולתי שלא לכתוב לך

שמכל ההודעה שלך (וקראתי גם את ההודעה מהקישור שהבאת)

הדבר העיקרי זצועק לי זה - איזו אישה נדירה ומדהימה עומדת כאן!!!

כזו טובה

כזו מסורה

כזו אוהבת

כזו רוצה

כזו משתדלת

למען כולם.

אבל יקרה שלי, את *בנאדם*

בסך הכל בנאדם.

מדהים אומנם, עם המון כוחות אומנם, עם טונות של נתינה אומנם, אבל עדיין בנאדם.

ומתוקף היותך אנושית ולא מלאך - גם כוחותייך מוגבלים.

לכולנו יש אנרגיה מוגבלת.

כרגע את לגמרי לגמרי בתוך מצב של "הישרדות" - את כולך נלחמת כמו לביאה גם כשאת ערה וגם כשאת ישנה, גם במודע וגם בתת מודע - כל כולך מכוונת להיות אמא לביאה ששומרת על הגור הקטן שלה ודואגת לו שישאר בחיים!!!

קודם כל לשרוד.

קודם כל שהוא ישרוד.

את עוברת תקופה מאוד מאוד מאוד קשה *אובייקטיבית*

את ברגעים אלה ממש, ועוד לפני כבר תקופה, נמצאת במצב של הישרדות!!!

תארי לך אישה שהולכת עם רוצח צמוד אליה שמאיים עליה עם סכין שלופה לשסף לה את הצוואר חלילה בכל שנייה ושנייה - מה היא תרגיש???

רק רצון לנשום את הנשימה הבאה.

רק לעבור את השעה הבאה.

את היום הבא.

יום?1 זה נראה נצח!!!

כך גם את בדיוק יקרה ואהובה שלי!!!

את רק רוצה את הבן היקר שלך בחיים!

את רק רוצה לצעוק לקב"ה הטוב: ריבונו של עולם!!! "אל הנער *הזה* התפללתי!!! השם אתה שומע אותי! אל הנער *הזה* התפללתי!!!! אל תיקח לי אותו1 תיתן לי אותו!

תן לו בריאות!

בגוף!

בנפש!

בשלמות!

תן לו אורך ימים ושנים עד 120 ויותר שנים טובות ומאושרות!

שיצא מהחושך הזה לאור גדול!

שיאהב את החיים!

שיחיה בעוצמה ובטוב ובאושר שלם!

למשך עוד לפחות 100 ויותר שנים שלמות בבריאות ובשמחה שלמה!!!

כל הנשמה שלך זועקת את זה שנייה שנייה.

וגם השכל

וגם הרגש

וגם הגוף

וגם הנשמה

כולם כולם מרוכזים כרגע רק בהישרדות. של הבן. שלך בשבילו. של המשפחה כולה בשבילו ובשבילה.

ובהישרדות יקרה שלי כללל האנרגיה מתועלת רק לזה!

אפילו אדם שנמצא באיום - ביולוגית כל מערכת העיכול והשתן מפסיקות לעבוד והוא בכלל לא חושב על אוכל או שתייה או שירולתים, אלא רק עסוק בלשרוד!

אז איך יקרה שלי איך יהיו לך עוד כוחות גם להכיל עכשיו זוגיות???

או עוד משהו נוסף???

אני הייתי עוזבת את העבודה ומקבלת את כל התמיכה שאני יכולה בעולם

מאישי

מחברים

ממשפחה

משכנים

בייביסיטר

אוכל מוכן

קייטנות

פסיכולוגית לעצמי

מנסה להעיף לי מהעיניים כל דבר שהוא לא ההישרדות עצמה.

אחר כך שהכל ירגע ויהיה יותר טוב - אפשר להחזיר לאט לאט.

אבל את בנאדם יקרה שלי!!!

בנאדם שעובר דבר קשה, שורף,\ מפחיד, מאיים, ממש בעתה כל רגע!!!

אי אפשר לישון רגוע

אי אפשר לאכול רגוע

אי אפשר לנשום רגוע!!!

רק שהילד הזה יהיה לי בריא ה' הנשמה שלך זועקת בכל שנייה ובכל מאית שנייה שהלב שלך ושלו פועמים!

בזמנים כאלה של איום והישרדות -

צריך רק רק לשמור את הראש מעל המים.

וזהו.

כל השאר - אח"כ.

אח"כ אח"כ אח"כ.

קודםפ נהיה.

קודם נחיה.

אם תשקיעי את האנרגיה בזוגיות או דברים אחרים - היא בהכרח תפחת מההישרדות הזו.

כי לכל אדם יש אנרגיה מוגבלת!

וכאשר הוא מוציא אותה במקום א' - יש לו פחות ממנה למקום ב'.

תסבירי את זה בבקשה יקרה לבעלך!

אפילו תראי לו את השרשור הזה!

תאמרי לו: יקר שלי! אתה יודע כמה אני אוהבת אותך

אבל עכשיו אנחנו עוברים תקופה כ"כ קשה, ואני רק רוצה שתדע שאני תמיד אוהבת אותך ואם אני מתפרצת או חסרת סבלנות - זה רק הנשמה שלי והכאב והמצוקה *מהמצב הזה* וממש ממש לא ממך - וזה רק יוצא ממני כי הגוף כבר לא יכול להכיל את הכאב והפחד הזה אז הוא יוצא החוצה.

ואתה יקר שלי שם תמיד בשבילי, אז אני מרגישה בתת מודע נוח להוציא הכל עליך, אתה הכי קרוב אליי, בבקשה אל תיפגע ממני - תדע שכל צעקה שלי עליך או כל חוסר סלבנות - זה רק כאב שרוצה פשוט שהכל יהיה בסדר ויעבור בשלום... זה הכל...זה מה שזה, מבטיחה.

תאמיני לי שברגע שבעלך ידע את זה

אז כל צעקה או חוסר סבלנות וכו' - אם הוא יבין את המקום - הוא פשוט ירצה לתת לך חיבוק גדול גדול ולעטוף את הכאב הזה ותתחום אותו לתוך החיבוק שלו עד שיתפוגג לאט לאט ותהיי יותר רגועה. כמה שאפשר.

ואתם ביחד בזה!

וה' איתכם בזה!

כל שנייה!

ואנחנו כולנו כולנו בלב שלנו איתך בזה!!!

ואתם תצאו מזה!!!

חזקים!

מחוייכים!

מאושרים!!!

עם המון המון ניסיון חיים והערכה עצומה לחיים

ורגישות שרק לאנשים שעוברים כאלה דברים יכולה להיות!

וניסיון לעזור לנשים יקרות שיכולות חלילה להיות בעתיד במצב הזה - ואת את את תוכלי להציל אותן ולהרים אותן!

והילד המדהים הזה שיזכה לעזור לעוד רבים רבים שאולי יהיו במקום הזה

ויזכה ברגישות מדהימה דווקא בגלל זה! עוד יותר בגלל זה!

ויזכה לטרוף את החיים עוד יותר בגלל זה!!!

(אישית בגיל 13 גם הייתי על סף מוות וגם היו לי מחשבות אובדניות, ואני חושבת שמאז מתנת החיים שקיבלתי גרמה לי להרבה יותר רגישות והרבה זכיתי לעזור לילדות/נערות/נשיםפ שהיו במצבי דווקא בגלל זה, וזכיתי להעריך עוד יותר את מתנת החיים היקרה הזו!)

ובטח שנתפלל עלייך! אשמח ממש ממש לשם במסר אם תרצי, ואם לו הקב"ה בטוח ידע למה אני מתכוונת וכל אחת צדיקה שכאן!

ואם תרצי לדבר איתי בפרטי בשמחה ממש ממש! ואם גם בטלפון - תכתבי לי ואתן לך את המספר ונמצא זמן שמתאים לשתינו ובכיף תוכלי לפרוק חופשי חופשי!

שולחת לך אלף חיבוקים חזקים וחמים ואהבה אינסופית!!! :לב: :לב: :לב:

והייתי חייבת להגיב, וזה הפורום הכי מושלם שקיים בעולם, בכנות.

אין לי מילים על הנשים המדהימות אחת אחת שכאן...

ותודה לך!

הלוואי שאזכה לזמן להיות פה הרבה ולחוות מכל הטוב הזה שכאן

תנוחי ותאגרי כוחות

מחר יום חדש :לב:

הכל הכל בנחת, וגם לא חייב להגיב, העיקר שתתחזקי ותקבלי מכל אחת כאן את הכוחות שהיא מעבירה אלייך עם המון המון אהבה

בכיתי לאורך כל ההודעה הזאת שלך. תודה שהסברת אותי במילים שלך.

אני מאד מודעת לעצמי, באופי שלי, ועדיין השיקוף שלך כאב והקל עלי בו זמנית כל-כך.

תודה על על הזמן שהקדשת לי! תודה על היותך מציעה את עצמך בשבילי.

ותודה ששיתפת שהיית שם - ויצאת - ונהיית לאשה המדהימה הזאת שכתבה לי. נתת לי עוד קצת תקווה.

***

הבן שלי רק בן 7.5. זה מצב מורכב. מצד אחד העובדה שהוא קטן משחקת לטובתנו ב''ה (הוא מושגח מעצם היותו צעיר: הוא תמיד או בבית ספר או בבית איתנו; והוא גם, פיזית, פחות מסוגל לפגוע בעצמו ח''ו). מצד שני, הוא כן אומר ועושה דברים שמאד מדאיגים. מה שאומר שאנחנו כן נדרשים להיות ערניים מאד (גם בתוך הבית אנחנו צריכים לבדוק כל הזמן איפה הוא ומה הוא עושה). אז זה מצב מאד לא ברור. שמצד אחד, אולי אפשר להרפות קצת, כי הוא קטן. ומצד שאני, איך אפשר לקחת סיכון בכלל? במילים אחרות זה לא אינטנסיבי עד כדי כך שכל יום מרגיש לנו נצח, כמו שכתבת. אבל במידה מסויימת - זה כן ככה... 

לגבי להתפטר מהעבודה, לקבל את כל התמיכה שאפשר וכו'. אז ככה: אמנם יש לי מקצוע אבל אני עובדת מעט מאד בשנים האחרונה ועכשיו עם תינוקת בבית, לא עובדת בכלל. לגבי תמיכה שמצריכה שיתוף של אנשים שמכירים אותנו - אני ממש לא יודעת מה לעשות לגבי הנקודה הזאת, כפי שעניתי לאמא3... פסיכולוגית לעצמי - יש לי...

לגבי רעיון הענקת תפקידים לילד שלנו (כלפי ילד אחר / בע''ח [להבדיל]) - התחלנו לבדוק את מה שאת ו@מהמרחקים היקרה כתבתן. תודה רבה על הכיוון החשוב הזה.

תודה שוב על הכל,

אולי אעבור לאישי להשלמות. היי ברוכה!

נכנסת לי ללב ממש...

רציתי אולי גם להציע לך משהו:

כל ילד באשר הוא צריך להרגיש גם אהוב

גם רצוי

גם שייך

וגם שווה ובעל ערך.

אני בטוחה בטוחה שהבן שלך מרגיש אהוב בכמויות ורצוי בכמויות ושייך בכמויות.

לפעמים במצבים שאין ביטחון עצמי לילד שווה לגרום לו עוד יותר גם להרגיש *שווה ובעל ערך*

זאת אומרת *שהוא* תורם למישהו אחר,

שהוא תורם לסביבה

זה יכול להיות אפילו בטיפול בבעל חיים, שהוא יהיה אחראי וידאג לו,

או בחבר שלו שגם זקוק לעזרה,

או אח קטן,

או להתייעץ איתו אפילו את או בעלך בדילמות מהחיים

או לספר לו על קשיים שהיו לכם בתור ילדים ואיך עברתם אותם

לשתף אותו הרבה,

לתת לו להרגיש שהוא מועיל ותורם.

(אני זוכרת שבגיל 13 הצמידו אותי לעוד ילדה בת 13 שאעזור לה... והרגשתי ממש משמעותית...

ובאותה תקופה ילדה מהכיתה שלי רצתה להתאבד והתקשרה אליי ובאתי אליה ב23:00 בלילה ודיברנו המון וממש היא אמרה לי שעזרתי לה כ"כ והרגשתי שואי! אני משהו בעולם הזה ולא סתם וכלום ושום דבר! ושאני אשכרה יכולה אולי להועיל למישהו פה...

זה נתן לי המון המון...)

כמובן כדאי להתייעץ עם הגורמים המקצועיים וכו' והייתי בהחלט שואלת אותם כדי לקבל חד משמעית חותמת מקצועית לעניין,

אבל מניסיון אישי וממה שאני חושבת זה יכול לעזור גם.

שהוא ירגיש שהוא תורם.

שהוא טוב.

וגם להעצים אצלו את נקודות החוזקה

שהוא לא יהיה רק "הילד שכרגע בקושי"

אלא הילד שחזק ב___ וב___ וטוב ב___

שינסה לפתח את זה

לפתח תחביבים

לעזור לאחרים

ללכת אולי לחוג עם בעלי חיים

אולי גם ספורט שיוציא אנרגיה זה ממש עוזר

שיחווה הצלחות

אולי גם מוזיקה מתאימה שמחזקת

אולי אפילו כלבנות טיפולית או טיפול בסוסים טיפולי שהוא נקשר לבעל חיים

או לאמץ חיה? חתול? כלב? ארנב?

וזה שהוא שר וצוחק

לומד,

משתף אתכם

ויש לו חברים - זה מדהים!!! ברוך השם!!!

וזה שבסוף היום את בלי כוחות - זה הכי הכי טבעי בעולם,

וקחי לך את כל הזמן למחשב וטלפון שאת צריכה! כל מה שממלא אותך מבורך עכשיו!!!

וזה שעברתם את ובעלך הרבה בחיים ובכל זאת אתם ביחד בטוב - זה מדהים!!! לא פחות ממדהים!

ואת צודקת כ"כ,

זה ממש לא ישבור אתכם, זה רק גל מפחיד ואמיים במיוחד

שגם הוא יעבור

והזוגיות שלכם תצא עוד יותר מחוזקת ב"ה גם מזה!

יש לך חיים שלמים של הוכחות וקבלות לכך!

נכון שעכשיו קשה - אבל זה באמת קושי בל יתואר אובייקטיבית!

וגם הוא יעבור ב"ה!!!

צריך להתייחס למכלול - 

ולראות גם שבכל המכלול הזה יצאתם עדיין מחוזקים מהכל!

אז גם עכשיו!

ולא להיבהל ולפחד מזה!

הכל יהיה בסדר גם בזוגיות ב"ה!!!

ובטח שהחלק הבריא והגדול שבך זו אישה מדהימה מדהימה שמפרגנת, ותומכת, ומעודדת, ומתפעלת, ועוזרת לכולם,

ומלאה בנתינה ובלב טוב, 

ודווקא *בגלל* הרגישות שלך וכל מה שעברת את מי שאת היום!!!

ואני בטוחה שכל מי שמכיר אותך זכה!

זכה ברגישות הזו שלך

זכה באהבה הזו שלך

זכה בנתינה הזו שלך

זכה בלב הרגיש ובטוב והפועם הזה שלך

זו מתנה א ד י ר ה!!!

ובטח שלפעמים נשברים!

אין מישהו שלא נשבר!

ועוד במצב של הישרדות שכזה!

ממש ממש לא נורא שצעקת היום על הילדים! לא קרה כלום!!! יש להם חיים שלמים איתך ואינסוף חוויות של אהבה עם האמא המדהימה שלהם!!! תאמיני לי שילד זוכר את הכלליות, את האווירה, את האהבה, ולא צעקות פה ושם במצבי קיצון...

והסיפא שלך שאת חייבת להיות סופר אמא עכשיו

שמתישה אותך

וחונקת אותך

ומלחיצה ואתך

ומפחידה אותך -

זה הכי הכי טבעי ונורמלי בעולם שתרגישי כך בגלל הפחד הזה וההישרדות הזו שאתם עוברים כרגע!!!

זה באמת מפחיד!

זה באמת חונק!

נסי לדמיין רגע לאט לאט את כל מי *שעוד איתך* בזה.

את אישך.

את המשפחה כולה המורחבת והמצומצמת.

אותנו במרחב הוירטואלי.

את הקב"ה כמובן!

את כל מי שנמצא גם כאן 

ואת לא לבד!

את שומעת יקרה???

את

לא

לבד!!!

את לא לבד!!!

ויש לך גם את עצמך!

את "באורך" המדהימה!

שאחרי שהיא תנוח אפילו קצת ותאגור כוחות

ותתמלא באהבה 

ותיזכר מי היא ומה היא

ותיזכר בכוחות העצומיםםםם שבה

ותקבל אפילו טיפה עזרה -

היא תקום כמו לביאה עם כוחות מחודשים!

ותעשה הכל הכל!

וכל מי שאיתה כי הרי היא אף פעם אף פעם לא לבד גם יעשו!

והקב"ה יעשה את שלו!

והכל הכל הכל יהיה בסדר!!!

בעזרת ה' יתברך!

הכל יהיה בסדר!!!

ותודה גם על המילים הטובות. נכנסו לי ללב.

שהדפסתי את השרשור הזה. בגלל כל הכוח שהוא נותן לי והעזרה שאני מקבלת מכן. ה' יברך אתכן.

*** 

הסתכלתי בשרשור הקודם, וראיתי שכתבת שאת מחכה לעדכונים - @Small light, אז אני מתייגת גם אותך. תודה רבה...

חשבתי שתכתבי על ילדים שכל הזמן מבקשים מותרות. צעצועים, ממתקים, דברים שקנו לחברים וכד'.

אבל את כותבת על דברים שבאמת נצרכים.

צריך למצוא את הדרך לנהל את הקניות האלה בצורה שהכי נוחה לך.

אם זה לקנות דרך האינטרנט ולא להסתובב פיזית בחנויות.

אולי לנסות להיערך מראש ולא להיתקע עם משהו דחוף שחייבים לקנות. (למשל לקנות כמה בקבוקים, ואם נשבר מייד יש חדש).

אפשר לעשות רשימה של דברים שצריך לקנות, ולקנות באופן מרוכז.

זה תלוי גם אם אתם גרים במקום עם חנויות נגישות, או שכל קנייה זה לצאת במיוחד.

ודברים שאת צריכה לעצמך, תשלבי עם הקניות לילדים.

אפשר גם לבדוק כל דבר עד כמה הוא נצרך ודחוף, ועל חלק מהדברים לוותר או לדחות את הקנייה.

הנה הילדון קרע מכנסיים, הנה מדי בית ספר לילדה,הנה נקרע לה הרוכסן בחצאית שהיא הכי אוהבת

כיפות ציציות גרביונים קולקציית חורף טרנינגים פיגמות

ואצלי יש רק 2 ב"ה, אבל בן ובת ואין ירושות אז הכל חדש כל פעם וכן זו התעסקות

וזה עוד בלי העונה של הקלפים, גולות כי לכולם יש, ספרי קריאה.. ב"ה אין לזה סוף

אני עושה ככה: ביגוד זה עליי, כולל ציוד לימודי

כל השאר - בעלי כי זה בנוסף.לתחזוק של הבית באוםן בלעדי שלי כמעט

אבל אני לא מוותרת על עצמי האמת.

כמו לפני חגים, כמו לפני חופשים ולפני חזרה לבית הספר.

אין סיבה חודש אחרי תחילת הלימודים להיזכר שחסר בגדים או בקבוקים או נעלי צעד ראשון או מחשבון מדעי.

לדעתי את צריכה ליזום בתקופות של קניות הצטיידות מקיפה ולא רק חולצות סמל נגיד.

נכון שאין קשר בין נעלי צעד ראשון לתחילת הלימודים,

אבל זאת הזדמנות לעשות יישור קו על כל מה שצריך בתקופה הקרובה.

אם נשבר בקבוק חדש פתאומי שתיקח בקבוק מי עדן עד שתהיה הזדמנות לקנות, לא דחוף. אם נשברה קופסת האוכל שיקחו בשקית אוכל לבינתיים.

אם זה דברים קטנים כמו מתנה ליום הולדת של חבר או חטיף למחר או קרם לשיער שפתאום נגמר, אני שולחת אותם לבד לקנות בסופר הקרוב.

יש כרטיס אשראי אצלם ופירוט אשראי אני רואה מה סליקה עם כרטיס ומה בגוגל פיי ואז יש לי מעקב רציף אחרי החיובים שהם משתמשים.

לעצמי אני לוקחת יום חופש מרוכז מדי פעם וקונה.

זה מזכיר לי שב1.9 הלכתי לקנות משקפי שמש ובכל בחנויות נגמרו מבצעי הקיץ עד 31.8

והייתי בשוק מי מסיים מבצעים עד שסוף סוף אפשר ללכת לקנות בלי ילדים סביבי כל היום..

לא יודעת, זה מרגיש לי שזה לא נגמר.

מדובר בשישה ילדים, גילאים שונים.

פשוט לא מצליחה לרכז את זה!

וברור שקנית הכל ללימודים והצטיידנו מעל ומעבר אבל כל הזמן צצים עוד ועוד

וכמה שנראה לי שעשיתי להם קניות הם שוב צריכים דברים

מרגישה שזה לא סביר כל היום להזמין ולהזמין לקפוץ לפה לקפוץ לשם

(וכן, בכוונה לא התייחסתי למותרות. אבל הם אוכלים את הראש עם הבקשות האלו)

מאוד עזור לי לקפוץ מדי פעם לחנות יד2

וגם לבקש דברים בקבוצות מסירה ולא אוגרות בסביבה...

אני גם לא טובה בקניות בצורה די קיצונית

והייתי רוצה יותר להצליח לקנות מה שהם צריכים בזמן

אבל גם זה כן נראלי עוזר להרגיל אותם קצת לצרכנות יותר מווסתת...

קונה מראש ובזול.

בדר'כ בסופי עונה, המבצעים, עושה קניות של ביגוד לשנה הבאה. יכול לצאת לי זול ברמת עשרה שקלים לחולצה/מכנס/חצאית (תמנון, קיווי, גולף, פוקס). עושה ככה גם עם בגדי שבת.

יש לי בארון למעלה ארגזי בד של איקאה ובהם אני מכניסה את הביגוד החדש, לרוב כבר מכובס, מקופל ומוכן,(וגם את הבגדים שעוברים מאחד לשני ויהיו רלוונטים בשנה הבאה).

כך כשמגיעה עונה חדשה, אני פותחת את הארגזים ומגלה שפע. לרוב כמעט ולא צריכה השלמות.

היה לי לא מזמן מקרה שהיינו צריכים לצאת לאירוע, ובדיוק מכנסי השבת של אחד הבנים הוכתמו קשות והזוג השני נקרע. שניה לפני שנכנסתי לפאניקה נזכרתי בארגז, פתחתי והיו שם 3 זוגות חדשים.. אחד לקחנו ואת השאר השארנו לחדש בחגים.

עכשיו למשל, לראש השנה, היו לי לכל אחד מהילדים בגד חגיגי חדש, שאף לא אחד מהם נקנה עכשיו ולא הצריך אותי להתרוצץ ערב חג..

המינוסים שעלולים להיות:

• צריך טיפה מקום אחסון (כי אם ראיתי מכופתרות חגיגיות לשבת שבדר'כ עולות 60₪ יורד במבצע ל10 או 20, אקנה כבר כמה מידות הלאה ואשמור לשנה-שנתיים הבאות)

• עלולה להיות טעות בהערכה של המידה. כמעט כבר לא קורה לי.

• יצא לי שלא זכרתי שכבר קניתי וראיתי פריט במבצע וקניתי עוד מאותו סוג. (עדיין, שווה מבחינה כלכלית ומבחינתם הלחץ)

מתנהלת ככה גם לגבי פריטים אחרים. השנה למשל לא הייתי צריכה בכלל לקנות עטיפות שקופות לספרים ולמחברות, גם לא צבעים, טושים, מחקים, מחדדים וכדומה.. כי בשנה שעברה קניתי כמה סוגים ונשארה כמות. הציוד לבית הספר מאוחסן לי בארון פתוח במחסן, בקופסאות שקופות לפי נושאים, ופשוט שולפים כשצריך.

היום בבוקר, שניה לפני שיצא לתלמוד תורה, הבן שלי פתאום אומר לי שצריך מחברת 14 שורות.. אין בעיה חמוד שלי, לך למחסן, תוודא שהוצאת את קופסת המחברות הנכונה וקח מחברת. (וקח גם עטיפה שקופה מהקופסה ליד(;)

אגב, בן אחר היה צריך מחברת 14 שורות לפני שבוע ולא היה, כי קניתי בטעות חבילות של סוג אחר. אז נכון שהייתי צריכה לקנות. אבל כשכבר קניתי, קניתי חבילה של כמה וכמה. וכשייגמר, בע'ה מקווה לשים לב ולמלא מלאי ולא לחכות שהם יצטרכו.

כשקניתי בקבוקים לבית הספר, קניתי עוד אחד ספייר. כדי שאם יישבר/ יאבד/ או כל בעיה אחרת- יהיה לי לתת בשלוף.

(בקבוק פשוט של 5 שקלים מהסטוק).

אפילו מתנות לימי הולדת של חברים יש לי כמה במלאי לעת הצורך. השבוע היה יום הולדת לחברה מהגן של הבת שלי- פתחנו את הקופסה של המתנות, בחרנו מתנה, עטפנו, ברכה וביי.

אני מוצאת שהשיטה הזו אומנם תופסת קצת מקום בבית או במחסן,

אבל:

א. מוזילה לי עלויות בצורה דרסטית

ב. מאפשרת לי להיות מאובזרת מראש להרבה צרכים ולחסוך לי התרוצצות ברגע האמת.

אם קראת עד פה- סחטיין עליך.

הצלחה ושמחה!

לא בגדים, לא ספרים, כלום, גם פחות מוצלחת בזה ותמיד מבזבזת יותר משרציתי רק כדי לסיים.

עכשיו יש לי שני גדולים שיכולים לקפוץ פה לחנויות קרובות לעשות לי השלמות והם סבבה עם זה וכיף להם הסיבוב הזה.

אבל בגדים לחגים או מלתחות חדשות זה עוד לא מצאתי פיתרון

אבל אם זה בשגרה, אני צריכה לסנכרן עם זה שבעלי בבית והרבה פעמים יש לי זמן קצוב ואז אני צריכה בלחץ לרוץ ולקנות מה שיש....

משתדלת לרשום לעצמי את הדברים שצריך לקנות. לתעדף את הדחופים, ומה שלא דחוף יחכה כמה ימים.

וכן, לפעמים לוקחת יום חופש בשביל לעשות את זה בנחת. אין ברירה.

אז בגדול -

העקרון שלה הוא להנגיש ולתווך את הרעיון של העתיבה - כדי לכתוב נכון נדרשת יציבה נכונה/ חגורת כתפיים יציבה / למידה של אחיזת עפרון נכונה/ ועוד. היא יצרה דובי שקל לילדים להתחבר אליו וזה בעצם גירוי עקיף כדי לחזק אותם ולחזק אצלם את המיומנויות האלו, ולאחר מכן לחזק את אופן הכתיבה כך שהיא תהיה נכונה וקלה.

שולחת לך רעיון חמוד לחוברת שראיתי באתר אחידע -

מוכנות לכתיבה- תרגול כתיבה הגיל הרך דף עבודה קריאה הוראה מתקנת כתיבה רוחמה ארנד – אחיה ידע

לאיתור קשיים וטיפול בהם.

בהצלחה רבה!

אני די יודעת מה הקשיים, אלא אם יש עוד דברים.

כרגע הוא בעיקר צריך מוטיבציה לשתף פעולה.

הבעיה היא שהוא כבר לא בשלב של מוכנות לכתיבה.

הוא למד לכתוב, אבל לא מוכן לתרגל ולכתוב מה שצריך.

הוא צריך עוד עזרה בחיזוק של השרירים ובכתיבה בצורה נכונה.

ייקח זמן עד שהוא יקבל שוב ריפוי בעיסוק.

אלא אם אני אקח אותו לפרטי, או שהוא יקבל דרך בית הספר.

לא רואה טעם לתת לו דפי עבודה, כי הוא לא מוכן לבצע.

מה זה אומר

שבעצם הוא עושה פעילויות חווייתיות

למשל: תרגילי התעמלות/ לש פלסטלינה או בצק/ משחק בקצף / מעביר מצד לצד פריטים/ שולה בפינצטה חרוזים

מבחינתו כילד זה חוויה ופעילות נחמדה

את (בתור המבוגר המנחה) בעקיפין את יודעת שזה משפיע על היכולת שלו להתנהל נכון עם הגוף וממילא הכתיבה תהיה משימה שהוא יותר מצליח ופחות נמנע.

(הבנתי מייד מהפוסט שלך שהוא צריך חיזוק מוטורי)

לרוב הימנעות מצביעה על לקות/ בעיה קלה במוטוריקה/ אחר , שגורמת תסכול בעת הביצוע - וממילא הכי קל להימנע מהביצוע.

מה שהבאתי זה ספר של מרפאה בעיסוק (הרי ביקשת מישהי מקצועית) רעיונות לחיזוק הגוף (יש הרבה שרירים שמעורבים בפעילות הזו) על מנת שהכתיבה תהיה חלקה וקלה ממש לא אמרתי שצריך לתרגל איתו בבית כתיבה, התכוונתי לחזק את השרירים כדי שיהיו לו חוויות הצלחה, ואז בשלב הבא יהיה לו יותר קל ואולי אפילו מרצונו הוא ישב לכתוב.

בינתיים עד שייתפנה לך תור, יש דברים שאתם יכולים לעשות בבית ולהתקדם לבד .

אדרבה אם למדת אצלה, את יודעת כבר מה לעשות 😃

את יכולה כמובן להמתין לתור של אנשי מקצוע בלי קשר..

וברור שהוא צריך להמשיך בחיזוק של השרירים.

לי קשה לשבת איתו על הדברים האלה, עם שאר הדברים שיש לי לעשות.

היה הכי טוב אם הוא היה מקבל שעה שבועית של ריפוי בעיסוק דרך בית הספר.

שלא יהיה מוגבל רק לכמות מסוימת של מפגשים, ולא ידרוש ממני לבזבז חצי יום על לקחת ולהחזיר אותו.

אבל בשביל זה הוא צריך אבחון וזכאות.

אם לא נצליח לקבל, אולי אני אקח אותו פרטי.

יש לקות שנקראת דיסגרפיה.

הוא עוד קטן, האמת, אז לא יודעת אם הייתי רצה לשם כבר עכשיו, במיוחד שאתם מחכים לעוד אבחונים... אבל אולי כן כדאי לשקול את זה.

אני אישית כן הייתי מעדיפה להקל עליו בינתיים ולכתוב חלק במקומו, בתיאום עם המורה...

אבל אני לא מכירה לעומק את הלקות.

הוא יודע לכתוב את האותיות, והכלב שלו נראה לי בסדר לגיל.

זה לא שהוא כותב בכתב לגמרי לא קריא, אותיות הפוכות וכד'.

הוא יכול לכתוב את האותיות מלמטה למעלה ולא בצורה הנכונה, אבל זה נראה לי הגיוני בשלב הזה ופשוט מצריך תרגול.

בינתיים בכיתה הוא לא עובד, ובבית עושה שיעורי בית באופן חלקי כשלרוב אני כותבת לו הכל או חלק.

נראה שהמורים בבית הספר לא ממש דורשים ממנו, אז עוד יותר אין לו עניין להתאמץ.

כשהוא יקבל ריפוי בעיסוק, ידעו לאבחן או להפנות לאבחון אם יהיה צורך.

כדי לקבל עצות לגבי העבודה איתו בבית בינתיים. ואם נראה שיש צורך בהתאמות בשלב הזה.

אבל אני ממש לא מומחית בעניין.

בכל אופן, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע כמה נכון לדרוש ממנו כן להתאמץ...

כרגע הוא לא מטופל אצל אף אחד.

אפשר אולי גם פסיכולוגית ילדים שמכירה הרבה תחומים...

אבל אולי לפסיכולוג במשרד החינוך תהיה היכרות עם הנושא.

על הילד לכתוב... זה מהבחינה הרגשית.

אבל עם ניסיון עשיר בלהיות אצל מרפאה בעיסוק עם הילדים שלי...

בחוברות של חיה קושניר יש התייחסות לכיוון נכון של כתיבה והן גם נחמדות, אפשר גם למצוא ביוטיוב סרטונים לפי השיטה שלה כדי להראות לילד את הכתיבה הנכונה.

כתיבה בכיוון הלא נכון דורשת יותר מאמץ.

לפעמים גם הילד כותב חזק מדי או חלש מדי וזה גם גורם מאמץ יתר, אפשר לתרגל את זה בעזרת נייר קופי, לראות אם הכתב עובר/לא עובר.

כדאי לבקש עוד טיפול אצל מרפאה בעיסוק (לא לחכות כדי שאולי יספיק עוד שני סבבים לפני גיל תשע, שיותר מורכב לקבל).

ולא יודעת אם מרגיע או לא אבל גם הילדים שמשאירים מחברות ריקות, מצליחים לכתוב כשיש משהו שהם ממש רוצים, המתבגרים+ שלי שגם אחרי כמה סבבי ריפוי בעיסוק לא ממש כתבו בבית הספר (אחת מהם גם אובחנה עם דיסגרפיה), מצליחים לכתוב כשזה חשוב להם (סיכום של שיעור תורני שעניין אותם או מכתבי פרידה ארוכים לחניכות בסניף...).

בקושי לכתוב מילה אחת הוא מסכים.

אני אפנה שוב לריפוי בעיסוק.

מחכה שהמורה ימלא שאלון.

הוא יחסית מהקטנים בשנתון (עדיין לא בן 7), אז יותר סיכוי שנספיק.

תנסי לחשוב על לכתוב דברים שיעניינו אותו. אנ יגיד מכינה עפ הבת שלי חוברת מתכונים והיא מעתיקה מתכון למחברת ןאז מכינה אותו (זה עובד גם על ארגון של לעבור על כל החומרים וכל השלבים בצרה מסודרת), יצא לנן גםלכתוב דברי תורה לשבת

בינתיים לא הצלחתי למצוא משהו.

ניסיתי לתת לו תמונות שיחבר להן סיפור מתאים.

או שצייר ציור ויכתוב סיפור או משפט מתאים.

זה לא עזר.

היתה פעם שהוא התחיל להכין ספר עם בדיחות, אבל לא המשיך.

מה יכול לעניין ילד בן 7?

לשכנע אותו לכתוב- בסוף כל שורה שכתב מחכה לו שוקולד צ'יפס אחד או משהו חיצוני שמדרבן .

לשלב את הכתיבה בתוך משחק -

למשל את כותבת התחלה של סיפור, ומקפלת, הוא מוסיף שורה ומקפל וככה יוצא סיפור מצחיק.

הבן שלי מאד אוהב לבשל ולאפות, אז נתתי לו מחברת שירשום בה מתכונים.

משימות כתיבה שיש להן משמעות.

נניח שיכתוב פתק נחת לאח שבגן.

או רשימת קניות על המקרר.

או ימלא לעצמו טבלה של מערכת.

העיקר שהכתיבה שלו תועיל במשהו למישהו, ולא תהיה סתם תרגול מעיק.

התחיל עכשיו כיתה ו' וזה כיתה שיש בה הרבה סיכומים,

שנה שעברה המורה שלו חפר לי שהוא לא יצליח לסכם וללמוד גמרא.

השנה הילד התחיל לכתוב כי לא היה לו ברירה,

והנה הוא מתרגל כתיבה והכתב הולך ומשתפר ללא היכר בתוך חודש.

מצטערת על האנרגיה שהשקעתי כל השנים, (אבל אולי כן הניח לו את הבסיס...)

והבית להשלים זה מאוד מאוד קשה לו.

מודה שלא לוחצת על זה, רואה שהוא מבין את החומר, וגם כותבת לו לפעמים את התשובות.

בחופש כן ביקשתי ממנו לכתוב שלוש שורות של כל אות כל יום, אבל לא הצלחנו להתמיד.

הוא אוהב לכתוב כדאי מבקשת ממנו לכתוב מה כל אחד רוצה ארוחת ערב, או רשימת קניות .

חוץ מזה, אם אני יושבת לידם ומציירת מספר או סרטון הוא גם נהנה ומתרגל

עד שהוא יהיה מבוגר.

כבר היום אנשים מקליטים הרבה יותר מפעם

וגם אם צריך תמלול עושים המרה של אודיו לטקסט.

מתי פעם אחרונה את החזקת כלי כתיבה?

אפילו פתקים רושמים בנייד.

גם הקלדה כבר לא ממש יהיה בה צורך בעוד כמה שנים.

בשביל מיומנות בסיסית בכתיבה לא צריך לכתוב הרבה.

אבל זה לא קרה. עדיין כותבים פתק לילדים בבוקר, רשימת קניות על המקרר ועוד. מאוד קשה לו שהכתיבה שלו מסורבלת ולא ברורה

בשביל לכתוב משהו פעם ב- אין סיבה לאמלל ילד חודשים.

לא יודעת על סמך מה הבטיחו לבעלך כשהיה קטן,

היום עם התפתחות AI זה ברור שזה עניין של שנים ספורות עד שיהפוך להרגל.

כבר היום יש מחברות דיגיטליות זה לא מדע בדיוני.

שזה התקציר שלה

בזמן שמערכות חינוך בישראל ובעולם משקיעות הון במחשבים וב-AI, מורה אחת בארה"ב החרימה את המסכים והחזירה את התלמידים למחברות ולעפרונות. בתוך חמישה חודשים זינק הביטחון שלהם בקריאה ובהבנת הנקרא, ורבים העידו שקל להם יותר לחשוב ולכתוב

והנה המקור למי שמעניין

מחקרים מראים שכתיבה מפעילה אזורים נרחבים יותר במוח של כתיבה וזיכרון, בעוד שהקלדה מפעילה את המוח הרבה פחות.

אני לא אומרת שצריך להלחץ מכך שהילד לא אוהב לכתוב כרגע, אבל לא נראה לי שכדאי לוותר על המיומנות הזו.

זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!

אבל חבל על האנרגיות שלך

כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.

אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?

אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?

אז זה כן ערב פסח...

מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.

אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;

חח סתם בהומור.

בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)

אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!

אז בנחת ובבריאות בע'ה

בר מצווה חול המועד פסח יותר מסובך...

מי תביא דירה לשבת הגדול?

אני פעם הבאתי דירה לשבת בר מצוה בפסח אבל רק אחרי שהם התחייבו לי שהם לא מכניסים לבית אוכל. (יש אצלנו הקפדות מאוד גדולות בפסח ולא התאים לי החשש שנכנס משהו שיפסול לי את הכלים). כן השארתי להם כיבוד מפנק.

אבל דירה לשבת הגדול? עם כל הטירוף של אמצע הניסיונות.. וגם בדר'כ הרוב בבית שלהם בשבת כזו כי ההורים/החמות לא ששים לארח..

אבל באמת הרחקתי ממש(;

והכל שטויות

הכי חשוב בבריאות בע'ה

אני חושבת על האופציה של ברית בפסח😂 אנחנו לא אוכלים בפסח מחוץ לבית (שזה אגב חלק ממה שמלחיץ אותי באופציה של להיות מאושפזת בפסח) אז זה יהיה מורכב ממש

אני חושבת שאני רוצה בת רק כדי לחסוך לי את הלחץ מזה😂

כשאסור עדיין לאכול מצות וכבר אי אפשר חמץ. אכלו שם בערך גפילטע פיש וזהו. אבל זה היה לפני המון שנים.

כיום באמת שיש כ''כ הרבה דברים שאפשר לקנות בכשרויות הכי גבוהות ובלי שרויה ובלי כל מיני בעיות.. בע'ה שיעבור בשלום ובטוב!

אבל אצלנו קבעו אותה בשחרית של ותיקין כדי שיהיה אפשר עדיין לעשות המוציא על חמץ.

היה ערב חג מטורף אפילו יותר משנה רגילה...

אני איתך אחותי

המשוער שלי ביום האחרון של פסח

ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!

יום הולדת בפסח זה מיוחד, אז יש במה להתעודד😅

אז בלי

לחץ אחותי, הכל אפשרי😉

סתם כדי להירגע🙂

הספקתי להילחץ ולהתחיל לנקות לפסח.

חחחח......

משוגעת

עכשיו רק עצוב לי שלא זכיתי.

בעיני לא להילחץ אבל כן לחשוב על זה בשעשוע ואתגר במובן החיובי,

חלק מהחוויה של הריון, להיות במחשה על התלמ ועל המשמעות שלו (היה לי תלמ ביום כיפור לפני 8 שנים, חוויה עצומה היה להתלהב מזה.)

היה בסדר גמור. ממש דאגתי מהאוכל בבית חולים האמת (והייתי שם ארבעה ימים) והיה ממש לא נורא

אחת במעייני הישועה והיה סיוט כי לא נתנו שם בפסח להכניס אוכל, ואני איסטניסטית ולא נוגעת באוכל של הבית חולים אז היו צריכים לעבוד קשה להכניס לי אוכל🤦🏻‍♀️ היה סיוט. הייתי מאושפזת מלמחרת החג הראשון וילדתי רק בערב שביעי של פסח אחרי שבת חול המועד בבי"ח... אז השתחררתי רק אחרי החג. זה היה לפני הרבה שנים והמחלקה היתה ישנה והיתה לי חוויה על הפנים.

הלידה האחרונה שוב היתה בפסח אבל הפעם ילדתי באיכילוב והיה מושלם! זה חדרים פרטיים אז לא היה כ"כ משנה לי מבחינת האוכל וכו כי בכל מקרה כל אחת אוכלת בחדר שלה ואני אכלתי אוכל מהבית בנחת בלי להחביא😉.

מבחינת התארגנות לחג- רק הוצאתי חמץ מינימום בלי פרויקטים של ארגון ומיון שלא קשורים לחמץ, הכל בנחת ורגוע. דווקא היה נוח שחול המועד וכולם בחופש ועזרו עם הילדים בבית בשמחה, אבל יש לי משפחה מדהימה שגרים קרוב אז זה באמת מאד הקל. אחרי החג בעלי טיפל בכלי פסח והחמץ (ואחרי שהתאוששתי מהלידה סידרתי את הארונות מחדש😉). אם יש לך עוד שאלות- בכיף.

הייתי בטוחה שאלד בחג ראשון ואז הברית תהיה בחג שני שהיה יומיים ופחדתי מזה ממש

בסוף ילדתי לפני וככ שמחתי שלא היה לי אכפת מכלום חח

הברית הייתה בחול המועד, עשינו בבית הכנסת, הזמנו קייטרינג, היה מעולה.

חייבים להתחיל לחסוך לשבת בר מצווה באיזה מקום כי אף אחד לא ייתן את הבית שלו בשבת הגדול חח

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

אל דאגה...

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

ויותר מזה-

בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.

ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.

אין ערובה לשום דבר.

תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.

בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.

קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.

מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:

לא הייתי שמה לב לטעות.

לשים ספריי לשיער, כזה של תסרוקות, על סרט נגד החלקה. לא ניסיתי בעצמי אבל.

תסרקי אותו לאחור (לי נגיד יש פוני עם שביל בצד, ואחריו אני מסרקת לאחור), ככה הסרט יותר נעצר.

ועוברים לכובעים עם סרט מובנה.

פטנט לבובו עם סרט סילקון.

לדעת כדאי לנסות

יותר מבלי כלום

זה נמשך אחורה

על השיער ואז שמה את הבובו

זה מה שאני עושה רק באירועים מיוחדים ועבד לי מושלם בפעמים שניסיתי.

לא עושה את זה בשוטף כי זה מגעיל 😅

וגם יש שיטה של להשאיר כמו פוני כזה מקדימה ולשים אותו אחורה אחרי שקושרים צד אחד של הבובו. לא יודעת אם זה מובן ככה, ואם זה רלוונטי כי נשמע שאת לא בקטע של בובו.

על זה מגלגלת מטפחת ומוסיפה סרט החלקה

נשמע מסובך אבל זה שתי דקות

בובו פשוט לא החזיק לי.. עכשיו לא קורה שעפה לי המטפחת

מהסופר פארם. חזקות מאד

קניתי רק פעם אחת - בינתיים עברו יותר מ 4 שנים ומאד מרוצה

חפשי בחנויות פינק ליידי ובקמיליון.

ראיתי שהם התעדכנו ויש להם גם כמו בובואים כאלו

בעלי עשה בשבת שאחרי הלידה קידוש למתפללים בבית הכנסת וקרא שם, אני נחתי בבית בינתיים😉.

ברכת הגומל אפשר להגיד בלי קשר כשיש הזדמנות.

אין שום חובה להשקיע, אגב לא רק לבנות... גם בריתות עשיתי מצומצם ובלי הוצאות כמעט כי אישית לא התאים לי אחרי לידה אירוע רציני.

תעשי מה שנוח לך ונכון לך.

לגדולה עשינו קידוש בישיבה של בעלי, כשהיא היתה בערך בת חודשיים.

לקטנה בעלי עשה סיום והביא כיבוד לישיבה למחרת הלידה.

ואנחנו נוהגים לא לברך הגומל אחרי לידה.

גדולה אצל חמותי עם כל אחים שלי ושלו והוורים שלי (לחמותי יש בית גדול ממש ולב רחב ב"ה❤️)

ואתל הקטנה סגרנו מסעדה חלבית בדיוק חודש אחרי הלידה, גם הזמנו כזה אחים אחיינים הורים סבא סבתא (היו לנו 34 אנשים) ואכלנו ובעלי אמר דבר תורה, אני ניראלי בירכתי הגןמל לפני לא בטוחה מתי

וזהו

היה ממש כיף ואני מאוד מאוד שמחה שעשינו את זה

יש אומרים שיש עניין לעשות קידוש לבנות

אבל אני פחות מחזיקה מזה באופן אישי

עשינו מסיבת הודיה עם המשפחה הקרובים (ההורים והאחים שלנו) בערך חודשיים אחרי הלידה.

אצלנו בבית, ארוחה חלבית (את הרוב אני הכנתי כי אני אוהבת) ודיברנו קצת על השם והסיפור של הלידה.

מאמינה שבמשך השנים כשהמשפחה תגדל לא בהכרח נעשה דבר כזה.

בעיניי מה שתיארת ממש מספיק, אבל בסוף את צריכה להרגיש עם זה בנוח.

בסופו של דבר מי שהכי שמח בהולדת תינוק הם בני המשפחה

אנחנו אישית עושים קידוש לקהילה לבנות, כי לא רוצים להטריח את המשפחה שלנו להגיע. אנחנו עושים את זה בבית שלנו. אבל נשמע שאצלכם זה לא מתאים, מכמה בחינות, אז לא...

(לבת שלי שנולדה בקורונה עשינו "אירוע" בזום כשהייתה בת שמונה ימים - סתם כי זה מה שיצא - והקרנו בו מצגת שבסופה נחשף השם שבחרנו לה אבל עשינו לה גם קידוש שהייתה רגיעה בקורונה. בכל אופן, אולי זה גם משהו שאתם יכולים לעשות, אם זה מתאים לכם...)

רק שהייתי מזמינה גם את אחים והורים של בעלך אם מסתדר.

אנחנו עשינו ל2 הבנות אירוע קטן בבית רק עם ההורים והאחים של שנינו.

מבחינת גודל נשמע לי מעולה, אבל כן נשמע לי חסר שמשתפים רק צד אחד

תשלחי "הזמנה" למסיבת הודיה

תכיני עוגה שווה שהשם של הילדה רשום עליה

תבואו בבגדים חגיגיים (כולל התינוקת)

תחפשי ברשת ברכות או תפילות ל"זבד הבת" ותברכו

תכיני מזכרות קטנות (משהו סמלי)

אירוע בתוך חודש מהלידה

הזמנו את המשפחה הקרובה, לא עשינו קייטרינג ואירוע גדול אבל כן עשינו סעודת הודיה

אני חושבת שזאת הדרך היחידה לדעת.

ולא כדאי לקחת סיכון בשלב הזה, אם יש אפשרות לזהות דליפת מי שפיר ולשמור על ההריון.

כי עלול להיווצר זיהום

וכמה שאת נגד בדיקות פנימיות, אם ההריון חשוב לך, וזה נשמע שהוא באמת חשוב לך, חייבים לבדוק עם כל חוסר הנעימות וחוסר הרצון והכאב וכו' וכו'

שבוע 20 זה עוד מוקדם ממש והעובר עדיין לא בר חיות, ואפשר כ"כ הרבה לעשות במידה ומתפתח משהו, שחבל לאבד זמן יקר.

אם את חושדת שזה מי שפיר תלכי להבדק!!! אל תשחקי עם זה!!!!

אני מרשה לעצמי להגיב בנחרצות כזו כי חוויתי בעצמי הריון בסיכון גבוה עם מורכבות גדולה, וב"ה היו הרבה שליחים טובים בדרך שעזרו לי לשמור על ההריון.

בשורות טובות

תרגישי טוב

אם יש ירידת מים מתחילה לידה תוך מקסימום שבוע.

לפעמים באשפוז מצליחים לעצור את הלידה. אם זה באמת ירידת מים, אני לא חושבת שיש מה לעשות עם זה מחוץ לאשפוז...

כי לידה מוקדמת חלילה מסוכנת מאוד, לאם ולעובר...

יש לרפואה מה להציע- זריקה להבשלת ריאות, יש דרכים שונות לעצור צירים...

חושבת שכדאי להסיר ספק, להיבדק ובעזרת השם לגלות שנלחצת לשווא...

מבינה לגמרי את הצורך להמליץ לי ללכת למיון. אבל החשש שלי לא סתם.

יש לי היסטוריה מורכבת בהריונות. 2 מתוכם הסתיימו מוקדם מהצפוי והריון האחרון בנס ועם שליחים טובים (שהגיעו מהפורום דווקא) ניצל ולא אבד גם.

במיון בודקים אותי ויגינאלית והבדיקות האלה מובילות אצלי לדימומים, צירים, וסיבוכים כאלה ואחרים.

בהריון הקודם כבר הייתי עקשנית שלא יעשו ויגינאלי כי זה סיכון אבל יש להם נהלים ואסור להם לעבור עליו ולכן נאלצתי לקחת שיקולים על סמך סיפורים של בנות פה ותודה לה' זכיתי להגיע לחודש תשעי וללדת- אחרי לידה שקטה והפלה מאוחרת.

אז לגיטימי להציע מיון אבל מבחינתי זו סכנה יותר גדולה להריון מאשר להשאר בבית ולנוח. אבל עדיין רוצה אולי להחכים מבעלות ניסיון שחוו והצליחו לסתום חור של שק מי שפיר. ואולי זה בכלל הפרשה או בריחת שתן אבל הריח של הזרע קצת אומר לי אחרת...

אשתף גם שבהריון האחרון הייתי אצל רופאה של הריון בסיכון גבוה והיא המליצה לי לקחת נרות שהובילו לזליגת מי שפיר בשבוע 16, לא הצלחתי לתקשר איתה כדי להתייעץ אבל דווקא פה בנות סיפרו על מקרה זהה אחרי אותם נרות ולכן הפסקתי איתם ואחרי שבועיים שלוש ב"ה הפסיקו המים...

עכשיו אחרי כל ההכרות האישית שעשיתי -אני ממש ממש משתוקקת לטיפים למי שיש ניסיון. ובנתיים אשכב ואנוח שזה אף פעם לא מזיק.

ראיתי מישהי שכתבה על שתיית מי/שמן קוקוס שהוא באמת ידוע כמאחה ואולי מאחה את החור. אבל זו המלצה אחת בודדת ולא שמעתי על כאלה שחיזקו את ההמלצה הזו. ואשמח לשמוע המלצות נוספות או ניסיון של בנות פה

מחילה על האורך ושנה טובה ובשורות טובות

אבל ברור שעדיף להתייעץ עם רופא שיש לו הבנה ונסיון הרבה יותר מנשים אנונימיות.

תסבירי במפורט לרופא בדיוק מה שעברת ומה שגרמו הבדיקות הפנימיות, בסוף זה סיכוי מול סיכון, וברור שעדיף יעוץ רפואי מיעוץ פה בפורום. מאחלת לך בע"ה לסיים בשלום בחודש תשיעי בידיים מלאות.

והלכתי למיון יולדות. זה היה אחרי שבוע 24. ממה שזכור לי ברגע שיש חשד לדליפת מי שפיר, ממש אסור לבדוק וגינלית, אסור לבדוק פתיחה, כלום, מחשש שייכנס זיהום דרך החור.

יש בדיקה כזאת כמו נייר לקמוס? שבודקת אם זה מי שפיר. חיצוני לגמרי. לא אמורים לגעת בך.

ואם יש אכן דליפה יגידו לך להישאר באשפוז עד הלידה.. או לפחות כמה ימים כדי לקבל הבשלת ריאות ואנטיביוטיקה ואחר כך את יכולה לחתום סירוב אשפוז ולקחת את הסיכון בבית.

ככה היה אצלי לפחות. צר לי על החוויות הקשות שלך.

אגב את יכולה ללכת לאולטרסאונד ושיבדקו אם יש מיעוט מים. אבל גם אם אין זה לא בהכרח אומר שאין דליפה. אולי היא קטנה והמים מתחדשים מספיק מהר. קיצור זה לא מאבחן גם אם יש או אם אין.

הרבה בריאות ובהצלחה!!! שיהיה בידיים מלאות בע"ה

אסור להכניס שום דבר שאולי יזהם ולכן פתיחה למשל הם יבדקו עם ספקולום חדש ולא עם האצבעות.

ככה היה אצלי לפחות.

מניסיון של כמה פעמים הם כן בודקים אם יש ירידת מי שפיר עם ספקולום.

אמרו שאם זאת ירידת מים אז אין מה לעשות להציל את העובר. ברוך ה' לא הייתה.

אם יש חשד בודקים רגיל עם ספקולום והכל, אם החשד התאמת כבר לא בודקים בכלל בצורה וגינלית בגלל החשש מזיהום

הייתי גם בסרט הזה

יש מצב שאני המלצתי לך להפסיק עם הנרות שהובילו אצלי לירידת מים😏

היה לי עוד הריון עם ירידת מים בשבוע 20 ובאמת בדקו במיון ולדעתי ההתעסקות גרמה שירד עוד מלאא מים

ממליצה ממש לנוח אני כשגיליתי שזו אכן ירידת מים שכבתי רק במיטה בלי לעשות כלום..גם שתיתי מים עם סטיביה שאמרו לי שמחדש מהר את המי שפיר אבל אצלי כבר היה ממש מיעוט

כן כדאי אולי לעשות אולטרסאונד ולבדוק אם זה מי שפיר עם כל מה שהציעו פה, לצאת מהספק..

וואי בהצלחה ממש בעה..תפילות..

פה באישי אם תצטרכי 💕

אנצל את זה כדי להודות לך ממש

מבחינתי את הצלת נפש. ולי הצלת את הלב כי לא הייתי שורדת עוד מקרה...

היית שליחה מושלמת ועזרת לי מאוד ששיתפת אותי כי המקרה שלך היה זהה לשלי וזה שכנע אותי שאני חייבת להפסיק וככה עשיתי.

המון המון המון תודה לך. אין לי באמת איך להודות את באמת מלאך שהופיע בזמן המושלם

של עוד מי שפיר

החששות והעבר.

אני מבינה את הפחד, אבל יתכן מאד שבזמנו באת להבדק כי משהו לא היה תקין נכון? או שהיה לך חשש וכד' ואז התפתח דימום וכו'...

בעקרון בדיקה פנימית לא אמורה לגרום לדימום, בוודאי לא לצירים

ופשוט היה פה צירוף מקרים שבאת להבדק כי משהו התחיל להתפתח ואז היה דימום/צירים....

אבל אי אפשר להתווכח על לב של אמא

לכן הכי נכון בעיני זה לשבת מול רופא ולדבר על הכל....

בהצלחה יקרה

וכל רופא כזה עם התחום הספציפי שהוא טוב בו

מה שאת צריכה למצוא דרך הפורום זה המלצות לרופאים כאלה ולהגיע להיות מטופלת שלהם

דרך הפורום לא תצליחי לדעת אם יש לך ירידת מים או אם סיטואציה כזאת או אחרת מצריכה התערבות רפואית.

אין כזה דבר שיכריחו אותך להבדק וגינלית כי זה הנהלים, אם זה מסכן את ההריון הספציפי שלך, אין חיה כזאת!

יש דרכים להבדק גם לא וגינלית ואת צריכה סמכות רפואית בכירה שתתווה לך את הדרך

(סליחה אם אני נשמעת חריפה או תקיפה מידי, זה ממש לא הטון, זה טון אוהב ודואג )

המון הצלחה!

בתור התחלה הייתי בודקת שזה באמת מי שפיר, יש פדים לזיהוי - קונים בבית מרקחת. אני הייתי בטוחה שיש לי דליפה ומסתבר שזאת הייתה דלקת בדרכי השתן (היה ריח שונה מאוד משתן)

אני חושבת שאם תדעי בוודאות לכאן או לכאן, זה יכול להקל על הצעדים הבאים.

אבל אם את חושבת שזה ירידת מים הדבר היחיד הנכון לעשות זה להיבדק במיון.

אין שום דרך אחרת לדעת וגם אין לך שום דרך לאחות קרע שכבר קיים

ובטח אם ההריון בסיכון גבוה מאוד אני ממש לא הייתי לוקחת סיכון על התינוק

אצלי בהריונות היו ממש דליפות רציניות ופעם אחר פעם הלכתי לבדוק וגיליתי שזה שתן (ממש ברמה של מים נשפכים)

ובין לבין גם תחושת רטיבות במאמץ. דווקא זה שזה קורה במאמץ מחזק את זה שזה שתן, כי כשרצפת האגן חלשה אז כל מאמץ קטן

גורם לדליפה (שיעול, צחוק ואולי גם הרמת קול על הילדים)

מאחלת לכולכן הריונות טובים וקלים ושליחים טובים תמיד,

אבל לצערי לא תבין אותי מי שלא חוותה מה שחוויתי.

חוסר רגישות ואטימות לפרוטוקולים

ותמיד מחדש התנגדתי לויגינלי במיון אבל הלחיצו ואיימו שלא יתנו מכתב שחרור, היה מאוד לא נעים.

אז אני נמנעת מללכת מלכתחילה, גם ככה אין באמת מה לעשות בשבוע כזה.

נותר לי רק לשתות הרבה מים ולהחמיר עם המנוחה, וכמובן להתפלל לנס כי רק ה' יכול לעזור לי באמת וברחמים ובלי טעויות.

מכסים אנטיביוטית.

באמת מצער לשמוע מה שעברת, אבל בסוף לדעתי עדיף ללכת ולחתום על סירוב טיפול במקרה שמחייבים בדיקה וגינלית, אבל לפחות יהיו צדדי דלקת, או בדיקה של הנייר לוקמוס הזה שבודק ירידת מים

כמעט כל ההפלות התחילו אחרי בדיקות של אוס פנימי, יגידו שלא קשור אצלי זה כנראה כן

אבל, עם הזמן הבנתי שברגע שהקב"ה רוצה שתצאי בידיים מלאות מה שלא תעשי או כן תעשי זה יקרה, הגעתי לתובנה הזאת אחרי המון עוגמות נפש וצער גדול.

אני ממש מאמינה בזה אז כן בהריון האחרון היה צריך לעשות כמה פעמים אוס פנימי ןכמה שנמנעתי לא היה אפשר אחרת וב"ה נולדה תינוקת מושלמת

יכול להיות שאולטרסאונד וגינלי יגרום לדימום ברמה רצינית?

בפעמים שדיממתי בתחילת הריון (האמת אחרי אולטרסאונד וגינלי) לא קישרתי את זה לאולטרסאונד. ועוד עשיתי שוב כדי לוודא את סיבת הדימום (והדימום אכן המשיך)

זה לא מסתדר לי מבחינה הגיונית, כי

לכאורה מה ההבדל בין מתמר לבין קיום יחסים? אם קיום יחסים לא גורם לדימום, אז למה שאולטרסאונד כן יגרום לדימום?

באמת. מאתגרים בקני מידה שרוב הנשים אפילו לא מבינות ואני באמת מבינה מה זה

ועדיין אני אומרת אם יש כזה חשש אז יש לך אחריות ללכת ולבדוק דווקא בגלל שההריון הזה כל כך חשוב ואת רוצה לשמור עליו

וכמו שהציעו לך פה את לא חייבת ללכת דווקא למיון את יכולה ללכת לרופא פרטי או למישהו שאת סומכת עליו אבל בעיניי פשוט כל כך חבל לא לבדוק ולהצטער אחרי זה כל החיים....

הלוואי הלוואי הלוואי שאין כלום שהמנוחה שלך תספיק אבל לצערנו זה לא תמיד ככה ובאמת יכול להיות מציל חיים