ןתמיד משתמשת בגז צחוק כולל בתפרים אחרי לידה.ממש  ממש עוזר.לא יודעת איך הייתי מסתדרת בלעדיו

גם אני מרגישה קצת מסטולה מיזה-אז מה?זה כיף.הצירים רחוקים ויש מן תחושה של כביכול שליטה שאת מחליטה מתי ללחוץ

בשערי צדק אפשר לקבל גז צחוק כבר בקבלה

בהצלחה

זריקת הרדמה.למה לסבול?

את שואפת את זה, וא את מרגישה מין תחושת כבדות ושלווה. ז"א כל הגוף רפוי, ואת מנומנמת

בגדול סטלה נפלאה!

אני הייתי עם זה רצוף איזה 3 שעות וזה מה שהציל אותי בלידה ללא אפידורל

לא יודעת מה להגיד על זה, כנראה זה מרצון..

כי זה ללדת כל שנה עגולה

לא יודעת איך הגוף יכול לשרוד את זה

היא מתרגשת מכל ילד.

אמא שיש לה עשרה ילדים מתרגשת מכל ילד? כמובן! ויותר מזה, ההתרגשות רק גוברת ככל שמספר הילדים עולה, כי מעמיקה ההבנה במהות הילד.

אז גם היא, עם 21 ילדים, מתרגשת.

סליחה על התקיפות, השאלה קצת עצבנה אותי..

שזה עיצבן אותך כמובן

הפורום הוא מקום רחב וגם אני אפילו נפגעת מתגובות מסוימות.

סליחה אם זה היה לא במקום

השאלה הרטורית נבעה מהמחשבה ש21 ילדים היה נשמע לרגע כמו איזה תחרות

זה בכל זאת לא מצוי במיוחד

מי שעושה מאהבה לקב"ה ומתוך שליחות בטוח שמתרגשת מהמתנות שהיא זוכה לקבל.

יעקב אבינו התרגש שנולד לו הילד ה12?

ילדתי עם בדואיות וראיתי שאפילו הן מתרגשות מלידת הילד הלא יודעת כמה שלהן, אומרים שפרה מצטערת ובוכה שמרחיקים ממנה את העגל שלה, אז בודאי שאישה יהודיה שהקב"ה שתל בה רגשות מעובדים ואהבה טבעית וחמלה כלפי הילדים שלה ודאי שהיא מתרגשת. 

מילא מתרגשת

איך זוכרים את כל השמות??

ועוד מילא האמא

אבל הילדים חחח

ילד בן 4 צריך לזכור שמות של 20 אחיםםם

😱

איך לא מתפרקים נפשית? פיזית ?

בטח יש המון תמיכה מהרבה כיוונים

והיא עושה זאת מתוך בחירה, מה הבעיה בזה?

זה אפילו יותר קל עם הזמן.

אם ילדה בת 12 יכולה להחזיק תינוק בידיים, להרגיע אותו לתת לו חלב אז ברור שגם ילדים בני גדולים יותר ויש לה כמה כאלו יכולים לעזור משמעותית.

נשמע לי מקסים ביותר. 

הילדים

מעניין איך הם עם זה 

תפיסת החיים של ההורים שלו והוא משלם על זה מחיר מסוים.

לפעמים הוא גדל עם זה באהבה, לפעמים הוא משלים עם זה ולפעמים הוא בועט.

ילד שגדל עם הוריו מעבר לקו הירוק לא משלם מחיר?

ילד שגדל עם הוריו מתוך שליחות בעיר פיתוח לא משלם מחיר?

ילד שנמצא עם הוריו בשליחות בחו"ל של חב"ד או אפילו חילוני לא משלם מחיר?

אם ההורים קשובים ואוהבים ומאפשרים לילדים גם אופציית בחירה או תמרון בעיניי זה מחיר קטן לשלם.

זה כי בעיניי ילדים זו ברכה ואידיאל ואני רואה את זה בעין טובה ממש.

הלוואי שהקב"ה ייתן לי עוד ילדים ועוד כוחות.

וגם לך אם תרצי ❤️

אמן!

שה' ישלח כוחות

אני מאוד רוצה

וב"ה יש כבר חמישה, בתקווה בעז"ה לשבט מבורך

יגדלו להיות בוגרים בשלים יותר ולוקחים יותר אחריות

לא בא לי להצית להבות, אז מסייגת את זה שכמובן שהכל במידה

אבל אני מאמינה שאישה שכל כך אוהבת ילדים ומביאה ב"ה 21 ילדים

גם יודעת איך להתנהל על הילדים שכבר נולדו ולשמור על בריאות נפשם

אצל חמותי שהבנות שלה שותפות באופן מלא מלא בגידול

וכיף להן והן נהנות

ואוהבות את האחים מאוד

ומי שפחות טובה עם הילדים עוזרת יותר בבישולים ואוהבת את זה

ובגדול הן מרגישות שזה מכין אותן לחיי משפחה ושמחות בזה

הייתה איתי בחדר בביות מלא אישה ירושלמית כזו של מאה שערים שילדה את הילד ה15

שאלתי אותה ברוב חוצפתי וסקרנותי, איך? איך יש כח, אם היא לא רוצה זמן לעצמה אם לא קשה לה מידי

והיא ענתה לי כזאת תשובה מתוקה ומלאת לב

שכשמבינים מה זאת נשמה ואיזה דבר גדול זה

כשמתעסקים עם נשמות 

זה נותן כח

עכשיו בפורום זה נשמע יבש כי זה כתוב

אבל היא אמרה את זה עם כל החצי יידיש שלה

וואלה היה לי מטורף

נתן לי שיעור לחיים שהייתי צריכה באותו הזמן

אגב היה גם סצנות קורעות מצחוק שהבת הנשואה הגיעה עם הנכד והאחים לבקר את האמא/סבתא

שעשוע גדול בשמיים

זכיתי לבקר את חמותי אחרי לידה (לא בבי"ח אבל הרעיון)

כשלי כבר הייתה ילדה

ולגיסתי היו כבר שניים ואמא שלה ילדה פעמיים אחריה ועוד פעם אחת קצת אחרי החתונה שלה

וכמה שנים בין הבכורה לקטן?

13 בלי עין הרע

הבכורה בת 24 אולי כבר 25 אאל"ט

הקטן בן חצי שנה

ילדה לא מזמן את הילד ה-15 שלה.

ויש לה כבר 4 ילדים נשואים (אחת מהם התחתנה חודש אחרי הלידה של האחות ה-14) וכמה נכדים בלעה"ר...

לא יוצא לי לפגוש אותה הרבה, אבל כשכן נפגשנו פעם ממש הרגשתי איך היא רואה בכל ילד ברכה אמיתית...

זה באמת דורש המון ואני לא חושבת שאני מסוגלת, אבל מעריכה מאוד את מי שכן.

וממש התגעגעה לתחושת ההריונןת.

אני אוהבת את התחושה ההריונית, ברור לי שגם אני אתגעגע לשלב הזה בהמשך, כשכבר אסיים ללדת..

הזיההה

לדעתי יש לזה המון מחירים גם אם מקדשים את זה עם אמירות על נשמות וקדושה

קדימה, עגבניות

זה מה שמדהים, שיש מי שכן מתחברת, כן שמחה בזה, כן מתרגשת מזה ורואה בזה ברכה.

כל אחת והנפש שלה והדברים שמחים אותה.

ברור שזה לא מתאים לכל אחת, זה רק לנדירות ביותר.

יש את המשפט - "והריקותי לכם ברכה עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם מלומר די די די! "

זה בדיוק מה שהייתי מרגישה אם היו לי 21 ילדים 😅

לכל בחירה אחרת בחיים. אין שום דבר שאין לו מחירים.

לי זה באמת נשמע מטורף לגמרי מכל הבחינות, אבל אם לה זה מתאים, כנראה שהיא שקלה את המחירים של זה והחליטה שזה מתאים לה.

שלא מתאים להם ונשמע להם שזה על חשבון הילדים וכל האמירות המתנשאות האלה,

שבתל אביב אומרים אותו דבר עליכן על זה שיש לכן 5 ילדים כל 3 שנים לידה ולא 2 ילדים וכלב.

אז קחו הכל בעירבון מוגבל.

ותבינו שכל מה שלא בסגנון שלכם ובאוירה שלכן נשמע לכן פסיכי.

לא ממש נאור הייתי אומרת.

ואני לא עם מאה ילדים ולא בכיוון ולא מגיעה מבית כזה.

אני עם 2 ילדים ומבחינתי לעצור פה ואני עפה על זה אפילו שאני חיה בחברה ממש לא כזו.

כי זו הבחירה שלי ואני שמחה איתה. וכשאני ירצה עוד בעז"ה אני יביא עוד.

אבלל

אני ממש לא מתנשאת על מי שמביאה יותר. או רוצה יותר. או חולמת על יותר.

וגם לא על מי שרוצה 1.

או לא רוצה בכלל.

למה אם זה אחרת ממני זה אידיוטי או מזניח??

זה עוד יותר גורם לי להסתכל עליהם בהערצה...

אשכנזים קוראים לעצמם וולף או זאב, או שניהם יחד.

אבל זה לא מהתנ"ך.

בכל מקרה שמות יפים שאני ממליצה ואוהבת ממש:

איתי, עידו. 

שזאב איננו שם של יהודי במקורות.

ואם הכוונה היא כפי שאת טוענת, לא הייתי רואה בזה כשם טוב בכלל וקשה לי להאמין שיהודי יקרא על שם אותו הזאב מספר תהלים.

בעדות אשכנז היה מקובל לקרוא על שם בעל חיים כתוספת כוח בזמן שהייתה הרבה תמותה ולכן נפוצים שמות של בעלי חיים ומכאן יש יהודים ששמם הוא זאב או דב או אריה וכך גם לנכדים שלהם.

ככה לפחות מקובל גם כיום אצל החרדים.

ולכן מהסיבה שמדין הם עם עוין לישראל ובפרק הזה שאת מפנה המשורר מקלל את העם ואת זאב המלך יש לי יסוד להאמין שאין זה הזאב התנ"כי שהיהודים קראו על שמו.

נכון שזה לא שם יהודי או של יהודי, ונכון שהשם המקובל זאב הוא לא על שמו. אני גם לא בטוחה שכל מי שקורא לבן שלו עידו מכוון שזה יהיה על שם הדמות התנכית...

אבל רק אומרת אשכנזים לא המציאו את הרעיון של לקרוא על שם בעל חיים - חמור, זאב, עורב, גמלי, סוסי, נחשון (זה מנחש), שפן ועוד הרבה שמות בתנך מבוססים על שמות בעלי חיים, וזה רק שמות של גברים. קיים גם בשמות של נשים (דבורה, יעל, רחל, חולדה, לפי חלק מהמפרשים -לאה).

אלא שבעדות אשכנז היה מקובל.

בזמנים שהיה מקובל לקרוא בשמות מהתנ"ך לכל חריגה מהרשימה המקובלת הייתה סיבה.

אז לקרוא דבורה ויעל זה טבעי וזה היה קיים בכל עדות ישראל בגולה כי השם תנכי.

לקרוא אריה ודוב וזאב היה מקובל רק בארצות אשכנז  כשהייתה מגיפה, כשהילד היה חולה או כשאחיו לפניו נפטר.

אח"כ נולדו נכדים וקראו להם בשם הסבא והסבתא, או על שם רבנים או כשכבר עלו ארצה והשם השתרש.

נדיר מאוד למצוא זאב אבוחצירא, אבל כנראה שנמצא  יעל ודבורה אבוחצירא

גם לאבא שלי יש שם נוסף שהוא שם של חיה, וזה על שם מישהו (אשכנזי נראה לי).

(אין לי מושג לגבי הנושא. סתם מעלה השערה).

זה דבר נדיר ביותר באמת.

למרות שכבר פגשתי מרוקאים שעלו ארצה עם השם הרצל (שהוא שם גרמני) כשהם טוענים שהשם הוא על שמו של חוזה המדינה 😆 אז מי יודע

אבל עדות המזרח

וגם הרצל יש להם🤭

והוא לא האריה היחיד הספרדי.

הרצל ספרדים באמת לרוב נקראו על שם בנימין זאב הרצל (שאגב הסיבה לקרוא זאב אריה וכו היתה הרבה פעמים ממש לא קשורה למגפות אלא לברכות של השבטים כמו פה - בנימין זאב, יהודה אריה, נפתלי הירש (צבי))

"וַיִּלְכְּדוּ שְׁנֵי שָׂרֵי מִדְיָן אֶת עֹרֵב וְאֶת זְאֵב וַיַּהַרְגוּ אֶת עוֹרֵב בְּצוּר עוֹרֵב וְאֶת זְאֵב הָרְגוּ בְיֶקֶב זְאֵב וַיִּרְדְּפוּ אֶל מִדְיָן" (שופטים ז', כ"ה)

תהלים פ"ג מזכיר את הסיפור הזה...

(ואני מסכימה שהשם היהודי 'זאב' הוא וודאי לא על שם זאב הזה, שהיה אחד משרי מדיין ואויב של עמ"י)

שאני חשבתי שלגמרי חדש. אבל נמצא בתיעוד ארכיאולוגי מסוף בית ראשון או משהו כזה. 

כך שגם אם לא מופיע בתנ"ך מאוד יכול להיות שהיה בשימוש בתקופת התנ"ך

ועידו היה הסבא של זכריה הנביא שגם כן היה נביא בעצמו....

והשפה העיברית היא עדין השפה העיברית של אלפי שנים, גם אם איבדנו חלק מאוצר המילים בעקבות הגלות... כך שאולי גם בתקופת התנ"ך היה אגם, ים וכו

חלק כשמות בתנך וחלק כמילים בתנך

איתמר

אלקנה

דביר

ישי

מלאכי

עוזיה

עמיחי

אליאב

אימרי

אביה

רואי

אחיה

אלחי

אלרואי

בניה

מתניה

שניהם מהממים בעיניי, ושניהם מהתנך.

בסוף בחרנו אלנתן.

שזה תלוי בכם בעיקר ובה

וגם - מה עם פסח? תהיו בבית? צריך להתארגן לחג גם

הייתי נשארת אצל החמות עם כל הקושי

מקווה שזה לא אשליות

אני יודעת שזה תלוי בנו, אבל אנחנו לא יודעים מה לעשות

לכן ביקשתי עצות

וכרגע ההחלטה שלי היא להישאר, כי ברור לי שאם נצטרך לצאת מהבית למקלט הילדים יתעוררו וילך לי הלילה, ועכשיו כשזה ממד בתוך הבית הם כן חוזרים לישון...

מסייגת- אני אצל ההורים שלי ומאוד כיף ונוח לי פה, אז זה גם שיקול משמעותי אם אצלך פחות נוח.

לק"י

כי עם ההתרעה אפשר להספיק לרדת עם ילד (גם יותר מאחד) כמה קומות וללכת עד למקלט.

אלא אם כן, זה ממש רחוק. אבל אם זה עד 5 דקות, תספיקו בלי לחץ.

אם היית אומרת שכל הלילה יש אזעקות, אז זה משהו אחר..

החלטנו לחזור הביתה. ואני מרגישה שפעמיים שלוש ביום, אפילו אם זה בלילה, ממש שווים את הלהיות בבית שלי!! בסוף באור שזה אישי וכל אחד והעדפות שלו...

אבל לגבי האזעקות- יש לנו בכניסה לבית תיק עם דברים לתינוק וכל מה שצריך לאזעקה.... בלילה יישנה עם קפוצ'ון וכובע, מכנסיים עם חצאית מעל. ופשוט כשיש אזעקה יוצאים.... לוקחים את זה בתור טיול קליל חוזרים לשגרה

תחשבי שזה סה'כ שעה ביום עם הגזמתי, ויש לך עדו 23 שעות להנות בבית שלך בנחת שלך ובשגרה שלך ושל הילד...

ומתארגנת עם מנשא נוח.

כשיש התרעה את קמה, קושרת אותו במנשא, ויורדת למקלט. סיכוי טוב שהוא בכלל לא יתעורר מזה...

אפשר להשכיב אותו לישון בעגלה, ואז אם יש אזעקה לרדת איתו כשהוא ישן ומכורבל בעגלה, וכך בע"ה הוא לא יתעורר.

(אנחנו עושים כך עם בת הארבע שלנו, אחרי שפעם אחת היא התעוררה כשירדנו למקלט ולקח לה הרבה מאוד זמן לחזור לוויסות. יש לנו מעלית, אז יורדים איתה בהתרעה במעלית. אבל הייתה פעם אחת שבדיוק שכנים חזרו מקניות, אז ירדתי איתה במדרגות והיה בסדר... חבל שאין לנו עוד עגלה, ואז גם עם התינוקת היינו עושים כך אבל אצלה זה קצת פחות נורא כשהיא מתעוררת)

אבל כמה קשה לו לחזור לישון אחרי שהוא מתעורר? (אצלנו שאר הילדים, מגיל 7 ומעלה, יורדים לבד, ואח"כ חוזרים לישון די מהר...)

אני שמחה שבמקרה הזה היא נדירה לכיוון החיובי...

ואם יהיה בלתי נסבל נוסעת שוב אחרי כמה ימים

שווה לנסות אפילו בשביל כמה ימי שפיות בבית שלכם

כולנו כבר השתגענו מחוץ לבית

מקווים לא להצטרך לצאת בלילה בגשם.

אין לנו מדרגות אבל המקלט רחוק..

חושבים לחזור היום לבית לנסות לראות איך הולך

פסח בכל מקרה אני ללא כוחות לעשות בבית 

סגרנו לכמה שנים ב"ה אז שווה לנו להשקיע במקום שחלק מהמטבח שלי יהיה בחדר שינה, השאלה כמה עולה ?

כי להשקיע 1000-2000 ומקסימום לא ישלמו בסדר אבל יותר מזה אין סיכוי 

תדברו איתם מלכתחילה שתעשו חצי חצי,

לבעלי דירה זה משתלם בד"כ, והרבה פעמים הם אוהבים להשתתף בחצי (כמובן אם מתאים להם תקציבית וכו'). לאחר מעשה לדעתי אין סיכוי שישתתפו.

זה דירה חדשה אז יש להם את כל ההוצאות כמו סורגים וכו' שביקשנו שיוסיפו.

לכן לא אשקיע הון כי חבל אם בסוף לא נקבל בחזרה( הם נשמעים מאוד הוגנים אבל עדיין ) 

ולא יקר.

רוצה גם להוסיף שהיום אפילו באופנה להוסיף למעלה או בחלק מהמטבח צבע שונה מה שנקרא שובר צבע.

אז אם את לא מוצאת בדיוק את אותו הצבע באיקאה, אפשר לחפש צבע אחר ולשאול את הבעלים אם מתאים להם לשלב. 

הייתי רוצה ללכת לראות מה המחירים ומה הם מציעים ואז לשאול את הבעלים

אבל זה בסדר לקבע פגישה עם לא בהכרח בסוף אקנה ?

אפשר להכניס שם מידות ולראות מה הם מציעים, אנחנו ניסינו שם לפני הפגישה כדי לראות אם זה בכלל שווה, ולדעתי שם כבר אפשר לראות אופציות לעיצוב כמה בערך ייצא המחיר.

מניחה שאפשר גם לקבוע פגישת ייעוץ ולא לקנות בסוף.

נפגשים,

מסבירים שרוצים לבדוק עם בעל הבית או שבודקים עוד הצעות וזהו מעדכנים לאחר מכן.

זה ביזנס - הם לא לוקחים אישית והם גם רגילים.

הרבה פעמים אנשים מפרקים מטבח ומוסרים אותו חינם בתמורה לזה שיבואו ויפרקו להם. זה קורה בעיקר סביב פסח או בקיץ כשאנשים מחדשים מטבחים.

אם תוכלו למצוא מישהו שילך לפרק מטבח למסירה ויביא לכם את הארונות שאתם צריכים זה אולי יהיה זול יותר מלקנות חדש וגם לשלם על הובלה והתקנה.

כדאי לבדוק באגורה או בקבוצות באזור שלכם וגם לכתוב שאתם מחפשים כי אנשים יוכלו לקשר אתכם אם הם מכירים משהו רלוונטי

ראיתי אחד כזה

אין סיכוי שבעלי עושה את זה ( גם שונא וגם עסוק מאוד)

גם אני צריכה 1.5 מטר לא הרבה, אז לפרק למשהו מטבח שלם כדי לקחת 2-3 ארונות לא שווה לי 

להורים של בעלי יש 2 רכבים אז הם השאילו לנו לתקופת המילואים כי באמת לא היה רלוונטי שאהיה בלי רכב

אולי יש חברים עם שני רכבים או משפחה שיכולים לתת לכם?

או לקנות רכב מיני קטן וזול ולמכור אותו בסוף המילואים? יכול לצאת יותר זול מלהשכיר רכב..

האמת שלנו יש 2, לא רואה את עצמי מסתדרת בלי

אבל, מלבד פעמים בודדות בחופשה שלא עבדתי ולא התכוונתי לנסוע לשבת- תמיד היה ברור שאני צריכה את הרכב ואין ברירה.

אח שלי לעומת זאת קנה עוד רכב בגלל המילואים.

אני חושבת שעם כל הקושי שלו להיות בלי רכב

בגלל שאת לבד עם הילדים אז זה בכלל לא שאלה מי צריך להישאר עם הרכב

או שבדרך מישהו מהמחלקה מקפיץ אותו קצת.

אין להם הרבה יציאות ובכל מקרה אין ברירה אחרת.

היה ברור לשנינו שלא משאירים אותי להתמודד עם תיחזוק בית ושמירה על סדר יום בלי רכב.

הוא גם התבאס ליסוע ככה והיה מחפש פתרונות אבל בשביל יציאה במקרה הטוב פעם בשבוע אין סיבה לתקוע אותי

אגב, גם אותי כאשתו זה היה מבאס כי הוא יכל להגיע

מוקדם יותר הביתה אם היה לו רכב זמין.

אולי בעלך יכול להשכיר רכב עד אזור שבו יש סניף של חברת ההשכרה וניתן להחזיר את הרכב ומשם להצטרף למישהו שנוסע למילואים וככה לא לשלם על השכרת רכב שנמצא בחניה

שולחת כוחות🙏🏻

אבל קנינו רכב זול שישמש אותו לצורך הזה וככה הרבה יותר רגוע לנו.

לגביו שינסה להסתדר.

אולי אפשר שאת תקחי/ תחזירי אותו לפעמים מנקודה נוחה יותר.

נניח מהעיר הקרובה, או בטרמפ מסודר עם חבר שגר באיזור ואז מקפיצה או אוספת מהחבר.

לשכור רכב בשביל שרוב הימים הוא יישאר בבסיס ללא תזוזה זה לא משתלם.

אולי יש לכם חברים/ משפחה עם שני רכבים שפחות צריכים את הרכב השני עכשיו?

לקנות רכב שני כשגרים במקום בלי תחבצ סביר, זה ממש הגיוני.

מה אתם עושים ביום יום? הוא לא צריך רכב לעבודה?

בכל הסבבים שהיו לנו עד עכשיו.

מבחינת שנינו זה ברור.

שבסופו של דבר עלי יש עול הרבה יותר גדול.. אז הוא יעשה את ההקרבה ויסע בטרמפים ותחבצ.

וזה יכול להאריך לו את הדרך פי 5 אם אין לו רכב..

כמובן שזה קשור גם לתפקיד שלו במילואים...

אבל בשביל להחזיק את הבית אני חייבת רכב.

(גרה במקום שאפילו כדי להגיע לגן בפרק זמן הגיוני צריך רכב. ולכל קנייה במכולת)

אין אף אחד באזור שלכם שנוסע עם רכב?

אני כמה פעמים הסעתי אותו אל טרמפ או לקחתי או אותו אל/מ תחנת רכבת ואז זה בהחלט חסך לו בנסיעה.. (תחנות רכבת זה שעה נסיעה מאיתנו..)

ולא מעט פעמים אספתי אותו מצמתים בדרך (סביב ה20 דקות נסיעה) שהיה לו טרמפ עד אליהם. גם עם ילדים באוטו. 

באחד הסבבים שהיה ארוךך

במצב כנו שלך.. הרגשתי שזה לא אפשרי אחרת

לא מתחרטת כמ עכשיו חייבת גם בלי קשר..

אבל בישובים זה המציאות גם בלי קשר למילואים,.לרוב מי שמכירה יש 2 רכבים

גך בתוך הישוב קשה להתנייד בלי כי המרחקים,המעון,המכולת החברים לילדים...לא הכל במרחק הליכה

קניתי כמובן רכב זול יחסית .

ובלי קשר חיבוק

מילואים זה קשוח מאוד מבינה אותך

כן חושבת שכדאי לשכור רכב במצב הזה..

נכון זה סכום לא פשוט, אבל ייתן לכם קצת יותר אויר בתקופה שגם ככה קשוחה.

אלא אם כן אין לכם מאיפה להוציא את הסכום בכלל.. 

וגם לפני שהיה לנו, היה ברור שהרכב נשאר אצלי

גם ככה זה סיוט להשאר לבד עם הילדים..

אני אישית לא משתמשת הרבה בהחזרי בייביסיטר ולכן את שאר הדברים שמקלים עלי כמו אוכל לשבת, ניקיונות וכו' עושה על חשבון החזרים מבייביסיטר.

ויש מצב שיצא לבעלך יותר זול להשתמש המוניות כשהוא צריך מאשר להשכיר עוד רכב, תבדקו את זה

עונה במרוכז.

ברור שלי קשה יותר בלי רכב כי אני עם הילדים אבל בסוף גם נוח לי שיש לו רכב כי ככה הוא קופץ לפעמים וגם כשהוא בלי רכב זה מקצר לנו את הזמן שהוא בבית גם כשהוא יוצא וגם כשהוא חוזר.

וגם המילואים לא קלים לו בכלל ואני כל כך רוצה לפרגן לו שיהיה לו נוח, ככה הוא למשל יכול לקפוץ לקנות לעצמו משהו לאכול לפעמים.

לגבי לקחת רכב מהמשפחה- הוא באמת לקח מההורים שלו בשבוע האחרון אבל זה יצר קונפליקט עם אחותו הקטנה (היא לא באמת קטנה) שמשתמשת גם כן ברכב וביקשו מאיתנו להחזיר.

בתקופה הזאת אני בגישה של לא לחסוך כסף אלא להוציא על מה שאפשר כדי שהחיים יהיו פשוטים יותר. אז נראה שנלך על להשכיר רכב למרות העלויות.

לקנות רכב נוסף לא רלוונטי זה יקר להחזיק שני רכבים וביום יום אנחנו ממש מסתדרים מצויין עם רכב אחד.

אם אני מסתכלת על החלק של תנועות לא מתוכננות.

ובכל מקרה, ממש כדאי לפנות להתפתחות הילד ולתת להם להחליט.

בהתפתחות בילד מאבחנים מגיל צעיר ממש ואין צורך לציין שהחשש שלכם נוגע בהפרעות קשב אלא בקושי כללי מול הילד.

אני כן מציינת משהו שרופא ילדים אמר לי כשהוציא לי הפניה להתפתחות הילד: עדיף לכתוב שיש יותר בעיות ולהעצים בעיות קיימות כדי לקבל שבכלל יכניסו אותך להתפתחות הילד.

האבחנה הסופית בין כה וכה נקבעת רק כשנוירולוג ופסיכולוג בוחנים בעצמם את הילד, ולכן הרצון הוא רק לקבל הפניה.

כמובן שכל אחת תעשה כראות עיניה וכפי הבנתה. 

בהצלחה.

באמת עד היום לא התחלנו איתו תהליך

אני חושבת שהעיקר שבבית ירגיש מוצלח ושהוא טוב

דבר שני לגבי פתרונות תזונתיים - הוכח מחקרית שתזונה בריאה ולא מתועשת אכן מאזנת את ההתנהגות במקרה של היפר

איך השינה שלו אגב? 

אבל איך עושים את זה כשכל היום רודפים אחרי כיבוי שריפות?

זה מעגל בלתי נגמר של קושי...

לגבי התזונה - בבית אנחנו אוכלים בריא

הבעיה שהוא מקבל בגן ובעוד מקומות מחוץ לשליטתנו (תהילים וכדומה) 

והוא ברמה שעולה על השיש לקופסת סוכר ומלקק סוכר

אם אנסה להחליף איתו ממתק במשהו הוא לא מסכים

ואם אאסור הוא יברח או פשוט יאכל לפני שאדע

אין לי באמת שליטה עליו לצערי (נראה לי בעיקר כי גם לו אין מספיק שליטה על עצמו)

הוא ישן טוב

אתם לא יכולים להיות בטוחים שמדובר בהיפראקטיביות, וגם אם כן - אז לפעמים מאבחנים את זה גם בגיל קטן, ואז אפשר לעזור. (יודעת את זה מהגן חנ"מ שעשיתי בו שירות לאומי - היו שם שני ילדים עם היפראקטיביות. אולי היו להם עוד דברים ולכן עברו אבחון, אני לא יודעת בוודאות...)

בכל אופן, אבחון לא פותר את הבעיה, אבל כן יכול לכוון לטיפול מתאים...

כמו ריפוי בעיסוק (בדגש על קוג-פאן), הדרכת הורים אצל מומחית לילדי קשב והרבה ספורט.

כל הכבוד על המודעות ועל הרצון לטפל!

זה אחרי איבחון אבל?

כשמקבלים בעצם ריפוי בעיסוק?

הם רואים הרבה ילדים ויש להם ניסיון.

גם לי נשמע שהכיוון הוא ריפוי בעיסוק - אבל זה לוקח זמן...

רופא ייתן לכם הפניה מתאימה.

וגם  ימליץ לכם האם יש טעם לפנות לפרטי בינתיים.

במקרה דומה - הרופא נתן לי טיפים לבנתיים (כמו חשיפה למרקמים, איך להגיב להתקפי זעם ועוד) שמאוד עזרו לי 

לצד בדיקה ואבחון במידת הצורך, אבל יעזרו גם במידה ויאובחן משהי וגם במידה ולא

הרבה חום, אהבה, קשר, פידבקים טובים,

ליזום זמן איתו, מילים טובות, קשר עין, חיבוק, התכרבלות, כיסוי.

לעזור לו לפרוק אנרגיות בדברים חיוביים כמו טרמפולינה או משחקי כדור לגיטימיים, קפיצות וגילגולים במקומות שלא מפריע.

אפילו משימות בבית שבסדר מבחינתך יכולות ממש לתת בטחון ומשמעות לצד פורקן.

נניח לנקות ארונות מטבח, להעביר סל כביסה, לטאטא.

כל זה יכול לעזור מאד לווסת אותו, ולעזור לו לבנות קשר טוב ובריא איתכם שהוא מקור לבריאות נפש,

לתת לו הרגשה שהוא טוב ורצוי ואהוב ומוצלח.

יש דברים שגם מתאזנים עם הגיל, ובכל מקרה איסוף וקשרטוב מאפשרים לו גם להרגיש יותר בטוח ונינוח בע"ה.

ואו דברים טובים לעכשיו

גזרתי שמרתי

רק שימו לב לא להדביק לו תוויות בלי אבחון מקצועי, ממה שאת מתארת הביטחון העצמי גם ככה נמוך, אז חשוב לא לתייג אותו ולשים אותו המשבצת מסויימת שיהיה לו קשה לצאת ממנה.

מצטרפת למי שכתבה שזה מתאים גם לוויסות חושי, והטיפול בזה הוא על ידי ריפוי בעיסוק.

התחנה הראשונה היא רופא ילדים, ובקשה להפנייה להתפתחות הילד לאבחון ומשם להתקדם הלאה.

בינתיים, לנסות להכיל אותו ולכוון אותו.

לא להגיד רק מה אסור, אלא גם מה מותר.

לנסות להסתכל דרך העיניים שלו, הוא לא מתכוון להציק, יש לו קושי והוא כנראה לא מצליח להתנהל בצורה מותאמת.

סתם דוגמה לגבי מגע בכם ובאנשים בצורה מציקה - זה יכול להיות רצון למגע, ולקרבה. אז במקום להתרחק או לכעוס,  להגיד בצורה נעימה, זה לא נעים בי כשאתה נוגע בי ככה, אבל הנה, אפשר חיבוק גדול ואז לחבק.

כוס שנשפכת באופן קבוע - אפשר לעבור לבקבוק עם קש או לשים פחות מים, חבל להכניס כרגע את ההתמודדות הזו.

מגע בתינוק - בתיווך איתכם. וואי, אתה ממש רוצה לשחק עם אח שלך? אז בא נעשה לו טובה בעדינות. ואז עושים יחד, ומחמיאים לו.

לגבי דיבור - אני עשיתי המחשה על דיבור מותאם בעזרת סולם. שלב 1- שתיקה, מתאים לזמן מפגש בגן או כשמקשיבים למישהו, שלב 2 - לחישה, כשרוצים לספר סוד, שלב 3 - דיבור רגיל, שיחה רגילה בין שני אנשים קרובים, שלב 4 - הרמת קול, כשרוצים למשל לקרוא לחבר שנמצא בקצה של החצר. שלב 5 - סכנה, ילד רץ לכביש רוצים להזהיר את אמא ואבא.

ואז אחרי שעשינו את ההדגמה על הסולם בבית, בכל מיני סיטואציות אני מזכירה את זה. וככה יש אמצעי עזר מוחשי להדגים איך מתאים להתנהג באיזו סיטואציה.

אני כן רוצה להגיד על התקווה שריטלין ישנה הכל, אני לא יודעת מה הקושי שלו, לא יודעת אם זו הבעיה. אבל אל תתלי בזה תקוות. אני הכי בעד טיפול, וזה מאוד עוזר. אבל אל תחכי ליצור אמון ואהבה רק אחרי טיפול. אני יודעת שזה קשה ובלתי נסבל, אבל הזמן ליצור אמון הוא עכשיו, דווקא בקושי שלו, ולא לחכות למשהו חיצוני ורק אחר כך להתחיל.

קצת חפרתי ואולי זה לא הכי ברור, אבל לסיכום:

1. להתחיל תהליך אבחון דרך קופת החולים כמה שיותר מהר (אגב, מה עם הגננת? מה היא אומרת? אתם סומכים עליה?)

2. לנסות לגייס את עצמכם מולו, למצוא בו רגעי חן ולהעצים אותם. לתת לו להרגיש אהוב למרות הכל. תחשבי שכמה שאתם מתוסכלים, הוא מתוסכל פי כמה. לזכור שאתם ההורים המובילים וזה העוגן שהוא צריך עכשיו. המון חמלה, תוך הצבת גבולות במקום שצריך. לא לקחת דברים כמובן מאליו, אלא ללמד. ללמד טון דיבור מותאם, ללמד הפעלת כוח מותאמת, ללמד מגע נעים ולא נעים. ללמד הכל הכל. זה קשה, זה מאתגר. אבל זה הרבה פעמים עובד.

עונה רק מהניסיון שלי

יש דברים שאני אומרת 1000 פעמים, באמת המון המון, ורק אחרי זמן ותקוםה ובפעם האלף ואחת זה נקלט.

יש דברים שאני אומרת, זה מחזיק לפעם אחת ואחר כך צריך להגיד שוב פעם.

כמה שיותר משתדלת לא להגיד לא בלי להגיד מה כן. בכל מה שקשור למגע אני חושבת שמאוד חשוב ללמד גבולות, וחשוב גם לילד שידע שיש מגע שהוא לא מתאים. אבל אני אציע מגע אחר. חיבוק, ליטוף ביד במקום בצוואר למשל, אגיד לו לשאול לפני כן.

עבור מגע חזק שאני מרגישה שיש צורך - אני מציעה כרית, בובה או ספה.

ומשתדלת גם לתת מגע יזום משלי, בצורה שמתאימה לי.

חוץ מזה, אם יש ילד שזקוק למגע, אפשר נגיד אחרי המקלחת ללטף. אפשר לעטוף בשמיכה חזק ולחבק, לתת לו להגדיר איך נעים לו, איזו עוצמה (ומתוך זה שהוא לומד להגיד על עצמו, הוא מבין שגם לאחרים יש את הגבול שלהם. אבל זה נותן מענה גם בפני עצמו).

ובאופן כללי, עוזר לי להסתכל על זה בעוד צורך. כמו שאני צריכה לאכול ולשתות, יש כאלו שהקטע של מגע או חושים לא מווסת מספיק, והם צריכים מענה לצורך הזה. אם ניתן אותו במהלך היום בצורה שנעימה וטובה לכולם, זה יפחית את הרגעים הפחות נעימים.

לגבי הסולם, נראה לי הכי קריטי אצלנו ללמד אותו איזה מגע מתאים מתי

איך פרקטית מבצעים את זה במוצר מוחשי?

כי לא כל כך הבנתי וזה נשמע לי פתרון שיעזור לנו

הרבה פעמים ילדים עם הפרעות קשב אבל גם עם קושי בויסות או קושי אחר בהתארגנות חווים את עצמם בעולם באופן שלילי כמו שכתבת עושים המון דברים בטעות ומקבלים משבים שליליים, מהסביבה אבל גם מעצמם.

הייתי מנסה ליזום כמה שיותר אינטראקציות של משחק, של סיטואציות שהוא יחווה הצלחות כדי למקסם עד כמה שאפשר את הסיכוי שיחווה הצלחה, לחשוב בראש שלו, מה יכול להתפקשש, ולעזור לו להתמודד.

ומצטרפת להמלצה לאבחון ולטיפול תואם ולהדרכה מתאימה עבורכם איך להתמודד בהתאם לקושי

גם הסרבול, גם עולים פה קשיים בוויסות חושי.

וגם אם יש הפרעת קשב יש כלים מועילים בריפוי בעיסוק ותרופות בכל מקרה פחות רלוונטי בשלב הזה.

אז לכי לכיוון הזה. גם הדרכת הורים תמיד טוב, לכולנו...

אבחון בהתפתחות הילד- לבדוק כיוון של ריפוי בעיסוק

הדרכת הורים

אולי משהו בסגנון של שחייה טיפולית, רכיבה טיפולית, ספורט טיפולי

(מקבלים דרך סל של ילד אחר)

היא זאת שאמרה שזה כנראה קשב

נתחיל באיבחון...זה באמת הכיוון הכי פרקטי עכשיו

אבחון מלא על פי כלים קבועים מראש ומשווה ובודקת יחד עם רופא נוירולוג האמירה שלה לא משמעותית בכלל.

גם תלוי איזו פסיכולוגית זו?

האם מדובר בפסיכולוגית התפתחותית? 

עברנו כבר אבחנה עם פסיכולוגית לילד רצף

אז תכלס מבינה על מה את מדברת

תודה שנתת לי לראות את זה

לא חשבתי על זה עד עכשיו

מנסיון, זה די קל לאבחן ילד היפראקטיבי והרבה פעמים האבחון מתבצע ע"י שאלון פשוט. 

והיפראקטיביות זה לא אותו הדבר.

בסה"כ נתתי נקודה למחשבה עד לביצוע אבחון רציני ומלא לאם מודאגת.

לא שללתי אבחון,אפילו המלצתי למעלה לפנות לאבחון בהתפתחות הילד והפותחת ענתה לי ולאחרות שבכוונתה לעשות זאת.

היה לי חשוב להדגיש ואני עומדת מאחורי הדברים

שהרבה אנשי מקצוע אומרים הרבה מאוד דברים שלא לפי האתיקה ולא לפי ההיגיון.

אני אומרת מניסיון של אבחנה על שקיבלתי מפסיכולוגית חינוכית שאילולא היה אאוטינג הייתי מפרטת. 

אצל רופאים מקצועיים

היד קלה מאד על ההדק ממה שראיתי...

יש המון ילדים שמציגים תסמינים של ADHD או ADD

אצל הרבה מהם זו תגובה הגיונית למצבי רקע - קשיים רגשיים, קושי משפחתי וכו'

הנוירולוג/פסיכיאטר לרוב לא מתעמקים ברקע אלא בתסמינים ומאבחנים את ההפרעה ומשם לעתים קרובות לטיפול תרופתי

כשיש הרבה מה לעשות לפני כן.

קצת ממשיכה את פאז..

כותבת מניסיון אישי (אני ורוב ככל הילדים שלי עם בעיות קשב) וקצת תפיסת עולם מקצועית

קושי בויסות קשב, זה מצב שבו ה"מנהל" (האונה הקדמית) של המח לא הגיע לעבודה עדיין והפועלים עושים מה שנראה להם, כלומר מה שנראה כרגע הכי דחוף.

אצל הרבה ילדים האיזור הזה מתעכב להבשיל, כלומר הוא מתפתח אבל באיחור. ואז אנחנו נראה ילד בן 7 עם שליטה בדחפים שמתאימה לגיל 4. כשהוא יגדל זה יתאזן,

אבל עד אז הוא עלול לחוות המון פידבקים שליליים על ההתנהגות שלו ולסחוב דימוי עצמי שלילי.

הביקורת פוגעת מעוד שני כיוונים -

לטווח הקצר, ילד שיש לו קושי בוויסות קשב יתקשה מאד להתרכז במה שהוא אמור לעשות, כשכועסים עליו, לדוגמא, או כשיש מתח בבית. זה תופס המון רוחב פס אצלו על חשבון פניות ללמידה.

לטווח הארוך, ההבשלה של תהליכים מורכבים ויכולת דחיית סיפוקים מתרחשת כשילד נמצא במנוחה רגשית, וכמה שקשה להגיע למצב כזה עם ילד שההתנהלות שלו מעצבנת נורא - זה קריטי לשים לב שהוא מרגיש אהבה ללא תנאי.

כתבת שאתם נותנים לו הרבה פידבקים חיוביים, וזה מהמם. שימי לב למה שקורה דוקא כשהוא מפשל, מעצבן, מתפרץ - זה הזמנים הכי קריטיים להחזיק בהם את הקשר, להאיר את הכוונות הטובות.

בהצלחה!

לדעתי

כאילו, אם היא תגיע להסכם ולהפחתה - אחלה

אם זה נחתם כחוזה שאתם משלמים - צריך לשלם

אני בתקופת הקורונה הגעתי לסיכום של תשלום 50 אחוז, אבל זה לפני שחווינו 6 שנים מועדות לפורענות

את המשכורת שלה

אם לא תשלמי לא יהיה לה כסף לחודש הקרוב.

את אמנם לא שונה ממנה והייתי ממנה לקצת התחשבות ממנה

אבל זה לא אמור לשנות לה אם את מקבלת משכורת או לא 

לחודש הקרוב...

אם יש 2 נשים ששתיהן לא עובדות אז למה לאחת זה ברור שמשלמים ולשניה לא?!

על דעת זה שבמקרה ותהיה מלחמה היא משלמת - מבחינתי זה ברור

אחרת אל תחתומנה על סעיף כזה בתחילת שנה

לבעלת המשפחתון יש חוזה ושם ההורים משלמים מלא במקרה של מלחמה.

ולא מעניין אותה איזו אמא מקבלת משכורת, איזו לא, ומי מקבלת משכורת חלקית

היא לא גובה לפי הכנסות ההורים.

אצלנו במשפחתונים בתוך בתים שיש בהם ממ"ד פתחו.

אסרו התקהלות אבל גם ככה מדובר בקבוצות קטנות שמסוגלות להגיע לממ"ד בפרק זמן קצר.

אם היא סגרה זה אולי בגלל שיש לה ילדים בבית והיא לא יכולה לעבוד איתם תוך כדי.

זאת אומרת שהיא סגרה מסיבות התלויות בה ולא בגלל הנחיות פיקוד העורף, במקרה כזה אם אין התייחסות מפורשת בחוזה אני חושבת שכדאי לדבר איתה. 

אצלנו ביישוב פתחו ואני גם שלחתי

(אני עובדת מהבית וממש לא הייתה לי ברירה)

זה נדיר לדעתי

וכאמור גם אסור

תמהני איך אפשר לקחת 5 תינוקות ויותר למרחב מוגן בזמן לוודא שהם נשארים שם

לק"י

אפשרי, אם יש בממ"ד שטיח או מקום להניח מיד את התינוקות.

לא להתחיל לגרור לשם לולים....

אבל אני חושבת על קטנים יותר. כאלה שכבר הולכים- אפשר אולי לקחת 2 בידיים, להכניס לממ"ד, לסגור וללכת להביא עוד.

(נשמע מלחיץ להיות מטפלת בזמן כזה).

אפשר להכין להם מראש הפתעות בממ"ד ואז להזמין אותם לבוא לקבל הפתעות...

תלוי כמובן גם בגודל הקבוצה ובאופי הילדים.

האמת שאם הממ"ד גדול, יש מצב שאפשר פשוט לבלות שם את היום, או לפחות להשכיב שם לישון.

שבעה ילדים סביב גיל שנה וחצי

חלק הולכים חלק זוחלים

יש לה ממ"ד, היא מכניסה אותם בהתראה, לא מחכה לאזעקה.

משפחתון עד 7 ילדים לא מוגדר כמסגרת חינוכית אלא כעסק ועסקים מותר לפתוח אם יש מרחב מוגן

בכל מקרה המטפלת של הבן שלי לא עבדה וקיבלה תשלום מלא (חתמתי על כך בחוזה של תחילת שנה ולקחת את זה בחשבון - היה ממש סעיף שאם בתי הספר נסגרים היא גם לא עובדת..)

זה כבר בחירה של המטפלת אם לעשות ביטוח (כמו כל עסק שמבטח ילדים, קייטנות וכו')

אומנם לפי חוק היא לא צריכה רישיון (רק מעל 7 ילדים נדרש..) אבל ביטוח זה בנפרד

משפחתון עד 7 ילדים אינו מסגרת חינוכית אלא עסק

מותר לפתוח לפי החוק אם יש מרחב מוגן. כמו שאר העסקים

שבקבוק כשקם אם הוא רוצה

8:30 בערך ארוחת בוקר

11:30/12:00 ארוחת צהריים

כשקם מהשינה (סביבות 15:00 נגיד) בקבוק/ או ארוחת ביניים- במעון נותנים בד"כ כריך ופרי

אזור 17:00/17:30 ארוחת ערב

ואז אפשר לפני השינה עוד בקבוק אבל עדיף בגיל הזה שכבר יהיה מנותק מהשינה עצמה ושלא ירדם עם הבקבוק

אם הוא מסצדר איתם טוב אני חושבת שצריך 3 ארוחות "גדולות" ביום ועוד שתי ארוחות "קטנות".

למשל-

בבוקר כשהוא קם בקבוק ופרי/יוגורט

בתשע לחם עם גבינה, ביצה, עגבניה

ב12 קציצות עוף ופירה

אחרי השנ"צ פירות ופרוסת לחם

ואז ארוחת ערב

המלחמה ואין מעון

נניח היום:

בבוקר 8:30 אכל פריכית דקה עם ממרח אגוזים ותות

אח''כ ב10 בקבוק 100מל- לפני שינה

12:00 הצעתי לו חמין אכל כפית ולא רצה עוד

15:00 אכל שמנת עם שמן זית ולא רצה פיתה

18:00 הצעתי לו פתיתים ודג

לא אכל

ועכשיו שתה בקבוק לפני השינה 200מל

מקווה שזה יושב על זה ולא על בררנות וסרבנות

כי אני כבר חושדת