אמנם אני כבר בשלב מתקדם בחיים ובכל זאת הכנסתן אותי באהבה לזה.
אז ככה:
שבוע 39+ 2
יש לי תור לרופא מקצועי כל שהוא, נוסעת עוברת טראומה כי זה היה באזור שמאד לא נעים להסתובב בו.
הולכת לבדוק חנויות של ציוד לתינוקות וחוזרת הביתה הכל באוטובוסים.
בלילה הראש כואב לי מאד התקשרנו למוקד, הרופא אומר, היה יום חם, גם לי כואב הראש.
שתיקח אקמול... כמובן שזו היתה תשובתו אחרי תיאור השלב של ההריון..
למחרת עוברת ליד הטיפת חלב ומחליטה להכנס לבדוק האם יש לי תור למחרת או עוד יומיים.
האחות אומרת לי בואי נמדוד לחץ דם. היה גבוה.
אמרה לי ללכת לנוח לאכול מתוק להרגיש תנועות ולחזור לתחנת טיפת חלב בצהריים.
חוזרת.
עדיין גבוהה אך ממשיכה מעקב.
אמרה לי שתבוא לביתי למדוד לי בסיום העבודה שלה.
הגיעה. גבוה.
אמרה לי לבוא למחרת בבוקר לטיפת חלב והיא נותנת הוראה לאחות שתהיה לתת לי הפנייה לבית חולים.
מגיעים לבית חולים ללא שום תנאים ללידה חוץ מלחץ דם גבוה.
3 שעות הייתי בחדר קבלה ככה היה פעם.
ואז הועברתי לחדר לידה.
נתנו לי ככל הנראה פיטוצין ולאט לאט התקדמה הלידה.
באנו ביום רביעי בצהריים ללא אוכל או שתיה. זוג צעיר שלא מבין בקטעים האלו.
היה שלב שהיינו מורעבים. הביאו לי מגש והתחלקנו באוכל...
ילדתי רק למחרת ביום חמישי אחרי 21 שעות בחדר לידה.
היה שלב שהייתי מתה שירטיבו לי את השפתיים.
היה לי קר וכיסו אותי בעוד שמיכה.
שומעת צרחות של נשים.
זוכרת שאמרתי לאחותי שילדה כמה שבועות לפני, שאני לא רוצה שבעלי ישמע אותי צורחת.
והיא ענתה: מי אמר שחייבים לצרוח...
ואכן לא צרחתי.
בקיצור, נולדה נסיכה אחרי 21 שעות בחדר לידה.
כיום אני סבתא ב"ה.
באתי עם בנותי ללידה שלהן למי שיכולתי.
הגשתי עזרה כמה שיכולתי כי זכרתי כמה זה היה חסר לי כשהאיש לא יכול כבר לעזור.
אם המשפט הזה יעזור למישהי, דייני.
בשורות טובות ובקלות לכולן
שבת שלום
איך שהנסיכה נולדה
)