אמא שמבקשת (דורשת) מנערה בת 20 לא לנעול את דלת החדר בבית?
לא מחשש למשהו מסוכן שיקרה..
מבקשת כך כי אין צורך לנעול, לטענתה,
ואפשר להשאיר את הדלת סגורה ואחרים יכבדו וידפקו כשירצו להיכנס (זה לא קורה),
ואם אני נועלת אחותי הקטנה לומדת ממני.
מרגיש לי לא הוגן ולא מכבד את הפרטיות שלי.
מה אתם חושבים?
אני אשמח לשמוע גם בשתי מילים,
כדי להבין אם אני היחידה שחושבת שבגיל כזה אין זכות להורה לדרוש כזה חוסר פרטיות.
שאמא שלי לא רוצה שילדים קטנים יותר יתרגלו לנעול דלתות.
לא יותר הגיוני להסביר גם לעצמה וגם לאחותי שיש הבדל בין שתינו, ומבוגרים בבית יכולים לנעול, וילדים לא?
לדעתי זה לגיטימי בהחלט. נעילת דלת מראה על 'סימון טריטוריה', כאילו 'זה השטח שלי'. זה מונע מבעל או בעלת הבית האמיתיים להיכנס. וזה כן יכול להפריע להם, בהחלט. (אני כותב את מה שאני חושב שעובר בראש של האמא).
אבל, ואבל גדול, גיל 10 ואפילו גיל 15 לא דומה לגיל 20. אני חושב שכן יש מקום לאפשר כזה דבר, אחרי שבאמת כבר יש לאדם חיים פרטיים משלו.
לכן אני חושב שהטוב ביותר זה פשוט לדבר עם האמא ולהסביר לה את הצורך, גם לדבר עם האחות הקטנה על הבעייתיות שכן קיימת כאשר היא עושה את זה, ואני חושב שלא תהיה בעיה לשתיהן להבין את זה.
טוב לי בבית ב"ה וגם אם יש מתחים לפעמים ואי הבנה ביני לבין אמא שלי, אני לא אצא לחפש בגללם מקום אחר לגור. כשאתחתן, זה יהיה מסיבות אחרות
לי כאם דלת נעלה מלחיצה גם כשאת בת 20. אולי צריך יותר לעמוד על כך שאף אחד לא יכנס מבלי לדפוק בדלת
אני לא מבינה, הוא באותה מידה גם שלי ושל כל המשפחה בבית. לא באותה מידה, היא אכן בעלת הבית, אבל אני לא אורחת, וגם אם עברתי את גיל 18 זה לא הופך את הצרכים שלי לפחות חשובים.
אני שואלת בעיקר מבחינה מהותית, זה לא קצת משתלט וחודר לפרטיות, כזו דרישה?
השאלה האם זו פגיעה בפרטיות נורמאלית שדרושה לבנאדם
אם התשובה היא כן אז זה לא קשור של מי הבית כמו שלא יעלה על הדעת שאמא שלה תעמוד בתוך החדר שלה 24 שעות ביממה כי זה זכותה והבית שלה.
אם זו לא פגיעה בפרטיות
והתשובה שלך היא לא
זכותה להחליט איפה עומד הקו רק בדבר שהוא לא מוסכם שנחשב פגיעה בפרטיות וזה מה שהיא רצתה לבדוק אם לחייב דלת פתוחה נחשב אצל אנשים כפגיעה בפרטיות.
שאת סוברת שזה באמת פגיעה בפרטיות, אבל אין לה זכות לדרוש פרטיות בבית כיון שלא היא בעלת הבית.
לא היה אפילו מוצץ, הייתי מוצץ אצבע. ואפילו
לא את שלי, את הבוהן של אחי שמואל.
:/
אולי נסי לשים משולש גומי תחת הדלת?
זו לא נעילה וזה יתן לך מרווח של כמה שניות בריחה.
להסתיר את ה.. דבר הזה..
שלשמו התכנסנו
אני חושב שהכי טוב זה לשתף חברה טובה של אמא בעניין,
וכשהיא תבין את הצורך היא תעביר את המסר.
רק לזכור שזו צריכה להיות מישהי שמבינה עניין, שלא תעשה יותר נזק בסוף יעקרו לך גם את הדלת.
לפעמים בדיוק הבנאדם מחליף בגדים ובא מישהו ופותח בלי לחשוב.
זה לא נעים בכלל ומבייש
ולא קשור של מי הבית, דבר כזה הוא צורך בסיסי של בנאדם.
ופתרון משולש הגומי שנתתי, בעינו עומד.
זה אחלה, זה גמיש, זה משרת את כל הצדדים עד שנשמע את האם.
תדברי עם אמא ששלך, זה ממש לא מעניין אם זה לגיטימי או לא לגיטימי זה מעניין שאמא שלך לא מבינה אותך ואת לא מבינה אותה.
כשבאים ב'דרישות' אחד לשני אז כל אחד רק נסגר בתוכו ואין סיכוי להידברות ופתיחות ושקיפות בין הצדדים. כשבאים עם רצון לשמוע וללמוד ולהפתח אז יש סיכוי שגם הצד השני יפתח אליך.
פתיחות זה לא לעשות מה שהשני דורש. זה הקשבה לצרכים שלו. כך נראה לי גם מצידך לאמא שלך. יש לה צורך מסויים שאת יכולה קודם כל להקשיב לו, ואח"כ אם תקישיבי אולי גם היא תפתח לשמוע את הצורך שלך ותראו מה אתן עושות עם זה. בהצלחה.
נראה שבגיל כזה כבר אפשר להחליט לבד אם נועלים או לא...
אבל כדאי לנסות כמה שאפשר בדרכי שלום.
אולי פשוט לומר לה, שלמעשה לא קורה מה שהיא אומרת, ונכנסים גם בלי לדפוק..
הרצאות בפיזיקה שכעת הוא מעביר בזום, אז אין לו לוח של כיתה כדי לכתוב עליו.
יש לכם המלצה למשהו טוב ולא יקר שאפשר להשיג לאחרי פסח?
פעם הייתה לי אפליקציה שמשתמשת בסמארטפון כעכבר. אולי זה יהיה נחמד.
אפשרות שניה תוכנה כמו TEAMVIEWER/ANYDESK שתשלוט על המחשב מהטלפון ואז אפשר לצייר.
מתואמתאחרונהאבל האמת היא שלא חושבת שעשיתי סקר שוק ממש מקיף
יש כאלה פשוטים לכתיבה רגילה?
ורעיון באמת לשאול את הנהלת המוסד אם הוא יכול לקבל מהם כזה.
למרות שלא רצה עוד משהו שמתחבר לאינטרנט...
אבל איך אפשר לעשות זום במקביל? בשביל זום המכשיר צריך לעמוד ובשביל כתיבה נוח יותר שהוא ישכב...
שתי אפשרויות:
הוא מנהל את השיעור ב zoom מהמחשב האישי, בשביל המצלמה והקול. וגם מתחבר לאותו שיעור zoom גם דרך ה tablet.
מהטאבלט, מבצע Share Screen. כך כולם יראו את מה שהוא כותב, בזמן שהם ממשיכים לראות אותו דרך המחשב.
ואם רק דרך ה tablet:
• לחיצה על כפתור Share (שיתוף).
•לבחור ב-Whiteboard כדי לפתוח לוח חלק לכתיבה.
• או לבחור ב-Screen כדי לשתף את כל מסך הטאבלט
אני צעיר, רוצה לעשות מה שבאלי אבל המצפון לא נותן..
תנו לי עצה!!!!
אני מרגיש קרוע!!!
תנסה לערבב את השכל והלב, אולי זה יעזור
אלא להבין מה אתה רוצה שיצא ממך
זה באמת מורכב.
חשוב בעיני לברר את המצפון, מאיפה הוא מגיע? מאיזה הקשרים ובאיזה סיטואציות או בחירות הוא עולה? כשאתה מתנהל על פיו אילו רגשות עולים לך? מצפון יכל לנבוע מהמון מקומות, חיצוניים מאוד עד פנימיים מאוד, חשוב לשים לב מאיפה הוא נובע.
ושאלה שעוזרת לי לברר את הדרך-
מה מהרצונות פונה החוצה ומחפש את המילוי מדברים חיצוניים ומה מהרצונות נובע מתוכך ונוגע לבחירה שלך? לרוב רצון שמחפש את המילוי בדבר חיצוני (כשיהיה לי, כשאטוס, כשאשיג משו) הוא דמיוני ולא באמת ימלא אותך, אבל רצון שנובע מתוכך, שלרוב גם יתלווה בעמל ובגבורה מסויימת הוא זה שתרגיש איתו שלם.
זהו וכמובן שהדרך היא שלך אז התשובה היא רק אצלך🫵🫵 בהצלחה אהוב!
שצריך לזרוק משהו ליצר הרע (אם זו הכוונה ל"מה שבא לי";
לא משהו שהוא ממש נגד התורה ושעלול להזיק לך בהמשך
אלא למשהו שהוא לא נורא - לא כל כך תורני, לא כל כך
כמו שהמשפחה או מישהו קרוב מתנהלים לפיו, משהו
שאתה רוצה אבל לא בלי גבולות לגמרי.
לא יודעת למה אתה מתכוון ב"מה שבא לי",
אבל אביא דוגמא מעצמי:
שמעתי וראיתי פעם אחת ביוטיוב מוסיקה
שממש לא משלנו. קובנית. חושנית.
(כמו אצל כל ההיספנים); האזנתי
שוב ושוב ושוב- וממש התמכרתי.
הרגשתי קצת רגשי אשמה - זו מוסיקה
ומילים כל כך לא יהודים. אבל אחרי כמה
זמן, זה עבר לי. כלומר, אני יכולה להאזין
ולהינות, אבל לא כמו האובססיה הראשונה
שהיתה לי.
אם לא הייתי מרשה לעצמי להאזין,
הייתי אולי מרגישה נורא צדיקה אבל
גם מרמור וכעס והרגשת חנק.
אותו דבר לגבי ספרים;
ספריה ציבורית - יש אנשים
שהיא טאבו לגביהם. ובאמתא
רוב הספרים המודרנים הם
זבל. ממש. גסים לשמה....
אבל אוהבת לקרוא אז אני
כן הולכת ונזהרת; אם זה
מהסוג הזבלי, אני לא נוגעת
משתדלת ספר שאם יש
בו דבר מה לא צנוע, זה
לא יהיה לשמה... מבין?
אותו דבר לגבי ספר שכותב
על נושא שאני אוהבת.למשל,
טבע, צמחים, חיים של מישהו
בטבע.... אבל אם יש שם
אפיקורסות וליצנות מהסוג
הגרוע, אוותר.
זה הקרבן שלנו לקב"ה.
לא פשוט ללכת על גשר צר...
ואם נופלים לעתים לאחד הצדדים,
להשתדל להיזהר שזו לא תהיה
נחיתה קשה מדי, שאחר כך,
עלולים לשלם עליה ביוקר....
אז זורקים משהו לכלב התאב הזה
איזו עצם קטנה. ולבקש מהשם
שנסתפק בזה ונרגע מזה.
בהצלחה!
מה זה הדבר הזוועה הזה. אין לילה, ושבת נמתחת כ'כ...
לא מבינה למה בכלל עוברים לשעון קיץ
רעיה דורשת לימוד ונסיון. מתנדבים שבאים לזמן קצר, יכולים להועיל מאוד בעזרה בשוטף - נקיון, שמירה, גידור, בניה ועוד. בשביל להכנס לרעיה, צריך להגיע ולהתחייב לזמנים משמעותיים.
גבעת אור אהוביה יש שם פרטים ליצירת קשר
אני יכול לשלוח לך מספר של בעל חווה ליד גוש טלמונים מעל צומת הדואר, עדר פרות, ולא צריך כזה נסיון הכל טוב...
הוציאה כמה פעמים בת מרעה
כמה רומזים עליו שהוא משלנו חחח
עוד יוציאו אותו להורג בגללנו...
בספרו "כלי יקר".
ישנה דיעה האומרת שמשיח יגיע בשנות השין: תש......
זה בזמננו. הלוואי.
לא מחכים לו באמת. לא ככה? עסוקים עסוקים, נגרפים
בזרם השוטף של החיים ושוכחים להרים קצת את הראש
למעלה, מן הגלים - להביט בשמים....לקוות, להאמין
שתהיה גאולה. אולי עוד מעט? למה לא בעצם?
כדי להתכונן לעליהנלרגל של כל היהודים יחד, כרגע נדבר רק על היהודים, לא על כל העולם, צריך כמה דברים.
דבר ראשון בערך להכפיל את קיבולת החשמל, המים והביוב בירושלים פי עשרות.
לפתח את תחום המלונאות והתיירות בירושלים באלפים.
לייצר כבישים, חניות, מסילות רכבת דרכים לעליה לרגל בצורה משוכללת הרבה יותר.
להכפיל פי כמה אלפים את מספר הבהמות להקרבה.
זה רק רק על עליה לרגל לירושלים בשביל היהודים מתוך הנחה שהעולם ירשה לנו בכלל לבנות את בית המקדש בלי להלחם בנו עד טיפת הדם האחרונה.
אחרת צריך להעמיד צבא ענק שכולם ישרתו בו כולל כולם ויצטרכו להקדים את העולם טכנולוגית הרבה יותר ממה שיש לנו עכשיו, צריך להכפיל פי 3 את שעות לימודי המתמטיקה והמדעים בבתי הספר לפחות.
צריך גם לוחמים כמובן, צריך לחנך מגיל אפס את ההילדים לקראת המלחמה הגדולה על ירושלים והמקדש.
כל זה לא יספיק כי במלחמת ששת הימים כבר היה הר הבית בידינו אבל ההנהגה מסרה אותו לוואקף, צריך לגדל דור של מנהיגים בעלי עמוד שדרה שמבינים את גודל השעה ואת גודל המשימה.
כרבי שלמה זלמן אוייערבאך נשאל על בניין בית המקדש הוא ענה "יש היום מספיק מחלוקות בשביל להחריב מקדש בנוי" זה היה עוד לפני הרפורמה המשפטית, הביביזם, הקפלניזם, הפרוגרסיבים, הטוויטר והפייסבוק.
את תפקידי הכהן הגדול, הסגן וראש לויה וכל התפקידים הנצרכים בשביל לתפקד במקדש ינסו להשתלט עליו בצורה פוליטית, איך אני יודע? ניחוש מושכל בהתבוננות על הרבנות הראשית ועל משרד הדתות ועל בתי הדין הרבניים, אין סיבה שלא יקרה אחרת.
מי שרוצה להחזיר את בני עלי הכהן שיסתכל על איך עובדי המדינה במשרדים האלו נראים.
הרפורמים והקונסרבטיבים בארה"ב הם בקטע? לא בקטע? אנחנו רוצים אותם בגאולה? לא רוצים אותם? מה נסגר איתם?
אני יכול להמשיך עוד ועוד למה אנחנו עדיין לא מוכנים לקבל פני משיח אבל אני מניח שהרעיון הובן.
רעיון מיסטי ברובו שלא מתאפשר בגלל בעיות טכניות? או שאתה ציני🤷🏼♀️
להקת הנח"ל שרה "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום".
כדי להביא את המשיח צריך להזיז דברים במדינה הזו, הגאולה האחרונה היא בדרך הטבע, זה לא קשיים לוגיסטיים ובעיות טכניות זה הרבה יותר מזה.
טכנית בבנית תשתיות לבית המקדש, וגם אם נגיד שכן, בטח שזו לא הסיבה שהוא לא מגיע "כי טכנית זה לא אפשרי"
הרבה חלקים מביאת המשיח טכנית לא אפשריים ועדיין יהודים מאמינים.
הרבה יותר הגיוני שההשתדלות תהיה רוחנית ולא גשמית.
גם לפי הרמב"ם שהגישה שלו היא טבעית ופחות ניסית, המשיח הוא זה שיקבץ גלויות ויבנה את המקדש וכל המערכת הפעלה היא עליו והביאה שלו קודמת לפעולות האלה ולא תנאי לזה.
קצת לא מובנת לי האמונה הזאת, שהגבלה פיזית תמנע את ביאת המשיח.
לא נראה לי הגיוני שמדובר בחלוקה לסנטימטרים כשמשיח בונה עד אזור ספציפי בעיר העתיקה ,ומשם, אם אנחנו לא הכנו את השטח הוא לא יגיע.
בוא נגיד שאם הוא מחכה שנכין תשתיות מגורים בארץ לכל היהודים בעולם, הוא כנראה לא יגיע בקרוב.
מסלול אחד כמו מה שאת מתארת, שיבוא המשיח ע"יי השתדלות רוחנית, והוא יסדר הכל.
מסלול שני, כמו שאומר התלמוד הירושלמי לדוג', שבניין בית המקדש קודם למלכות בית דוד. וכמובן המדרש המוכר בזכות השיר- "בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג ביהמ"ק...". גם הרמב"ם כמובן מתייחס למסלול הזה, כשהוא כותב שיש מצווה בנות את ביהמ"ק ולא מזכיר שצריך משיח בשביל זה.
ויש גם וריאציות של שילובים ביניהם (מתי נגמר הטבע ומתחילים הניסים), ומחלוקות איזה מסלול הוא בדרגה גבוהה יותר.
כמה נקודות חשובות:
1. בדברים האלה, צריך לזרום עם המציאות ולא להכחיש אותה. אם עמ"י חזר לארץ בדרך הטבע ורואים נבואות שמתגשמות, צריך לפעול בכיוון הזה של גאולה בדרך הטבע (המסלול השני), שחלק מזה זה עניין בניין המקדש וההכנה ההלכתית והמעשית אליו.
2. מצד שני, צריך גם להיות פתוח ולרצות שיהיה משהו פתאומי ניסי.
3. הנקודה של גאולה בדרך הטבע היא מהותית, כי היא מראה שהעולם יכול להיגאל "מתוכו" ולא מתוך משהו חיצוני שבא ומשנה אותו בעל כורחו. ממילא, צריך להסביר את כל ייעודי התורה גם בדרך טבעית (לדוג' שהמדע מוצא דרך לבטל את הזקנה ואת המוות).
4. מאידך, לזכור שזו לא הדרך היחידה, ולא לחשוב שרק ככה זה יקרה ויקח הרבה זמן.
5. מצוות תכלת מדגימה היטב את הבעייתיות שיש ביחס לעניינים האלו- אפשר לראות עד כמה אצל רבים, צדיקים וחסידים, הדיון הוא לא באמת הלכתי אלא מושפע מאוד מענייני מחשבה. שמתי לב (כמובן שיש יוצאי דופן) שככל שהרב יותר קיצוני ביחס למדינה, ככה הוא יותר "נגד" התכלת (בכל מיני טיעונים דחוקים).
וזה תמוה מאוד- יש לך פה ספק עשה דאורייתא, ואתה מסתכן בביטול עשה כשאתה הולך בבגד ארבע כנפות עם לבן בלי תכלת, וזה מדי יום וכל היום- אז איך אתה לפחות לא שם תכלת מצד החומרא, הרי אתה מחמיר בכל מיני פרטי פרטים ודקדוקי דקדוקים במצוות דרבנן? אז ברור שיש פה בעיה שורשית, ויהיה קשה מאוד להתקדם למקדש דרך כללות ציבור שומרי התומ"צ כרגע. אני רק מקווה שאם נניח טראמפ יתן אישור לבניית המקדש, מי שנגד זה לפחות לא יפריע יותר מדי.
הרב שמואל לניאדו זצ"ל בספרו "כלי פז"
מלפני כחמש מאות שנה!
"מדינה יש רחוק מבבל ושמה בוצרה;
בין גבול אשור ופרס ובין גבול ארץ אדום,
והוא הורמוז . והוא נמצא תחת ממשלת
הישמעאלים. אולי...יהיה דרך שם המלחמה
האחרונה באחרית הימים".
על הפסוק בישעיהו:
"כי זבח השם בבוצרה וטבח גדול
בארץ אדום".
שמעתי זאת בשני שיעורים שונים.
מאוד מפחיד ו...הלואי ונזכה.
הייתי אז בכתה ח.
גם אז אמרו משיח
גם אז אמרו המלחמה האחרונה
גם אז שלפו מקובלים מהבוידעם
לא הגיע, לא נורא.
"נפשי לה' משומרים לבקר" - הריני מן המצפים לגאולה
"שומרים לבקר" - מצפין וחוזרין ומצפין קץ אחר קץ (מצאתי).
הלקח הוא שגדולי ישראל רבים חשבו שנכון להעריך שהגאולה תהיה בימיהם על סמך המציאות שהם ראו, לא הסתייע אמנם, אבל התקווה וחזון המשיחיות לא נזנח.
שהתנצרו בגלל שהמשיח לא הגיע בשנת הת"ר
.
דיבורים חסרי אחריות על משיח מתוך כתבי אי אילו מקובלים ואניסת הכתובים על המציאות גורמת לאנשים חכמים לעשות דברים אידיוטיים כל כך מתוך יאוש.
ככה אנחנו אומרים בפיוט לפרשת זכור...
'וכל המונה וחושב/ קץ הפלאות להבין ולחשב/
נשתה גבורתו מִמְחַשב/ ולא ימצא מענה להשב
ויחשה דומיה מהקשב/ ובאמונה כסליו יְיַשב/
וזאת על לבו יָשב/ ויאמר עד ישקיף וירא ויקשב'...
אמרת יפן - הזכרת לי
"האימפריה שהשמש אינה שוקעת בה לעולם"
(The empire on which the sun never sets)
בשיא כוחה של האימפריה הבריטית (סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20), היא חלשה על שטחים בכל יבשת אפשרית ובכל אזורי הזמן.
בכל רגע נתון, השמש זרחה לפחות על אחד מהטריטוריות הבריטיות (מאוסטרליה וניו זילנד, דרך הודו ואפריקה, ועד קנדה והאיים הקריביים).
