מדברים עליה, חושבים עליה, חיים על פיה..

פחות דעת קהל\דעת העולם, יותר דעת נצח ואמת

פירושו של הרב קוק - ע"י המחשבות הרבות שבלב איש - עצת ה' היא תקום. הקב"ה מכוון את ההסטוריה האנושית באופן כזה שתקיים את עצת ה' ע"י המחשבות האנושיות הרבות. 

דעת הקהל והעולם היא זאת שמעידה על הקב"ה בעולמו. "אתם עדי ואני א-ל".

מלאכים שמלאים בדעה נצחית בהירה אינם קיימים בעולמנו. 

אחת הדוגמאות לכיוון ההסטוריה האנושית לכיוון אלוקי באמצעות מחשבות האדם היא העובדה שהמפלגה הנאצית הייתה פופולארית בגרמניה. האם זה אומר שלמצע שלה יש משמעות מבחינת האמת האלוקית? לא, ההתגלות של הקב"ה במחשבות האדם היא בכך שה' מכוון את המחשבות כדי שבני האדם יפעלו ויגיעו לתוצאה שהוא רוצה.

היה בה צד של אמת וגם לרע יש מקום כלשהו בעולם והדברים ארוכים..

קשה באותה מידה גם להגיד שזאת התוצאה שהקב"ה רצה, שתהיה שואה..

מוזר. אבל אני לא רוצה להכנס לזה. בכ"א, גם אם ש בדעת הקהל גרעין מסויים של אמת לפעמים (לפעמים!) להתחשב בה זה דבר מאוד מסוכן בכל הקשור לעבודת הבורא.

אך מצד הנהגת הבחירה אדם צריך לדעת ש

"אלקים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים"

"ה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל" ומותר האדם מן הבהמה אין... לבד הנשמה הטהורה

התיקון השלם הוא בלי מחשבות אנושיות כלל

הבל זה לא דבר חסר משמעות אלא משהו זמני..

להבטל זה להתכללף להבין שאני חלק ממשהו יותר גדול. בשביל כך צריך את דעת העולם. העולם צריך להבין איפה הוא נמצא ומה רוצים ממנו. איפה הכוחות שו צריכות לבוא לידי ביטוי.

לא נראה לי שאנחנו חולקים.

כי נשמע לי שהבעיה טמונה במושג עצמו, מכל האפשרויות שאני מבין עולה שהוא די ריק מתוכן ואסביר את דבריי:

נניח שאדם יגיד שהוא רוצה בית של תפילה, הדבר שעולה מכך הוא שהבית שלו משמש לשם דבר עליון מסוים מאוד, תפילה. הנקודה העיקרית בכך היא שלמעשה זה הופך את הבית מדבר בעל משמעות בפני עצמו לאמצעי לתפילה, ובמידה והבית יהיה 100% בית של תפילה אז למעשה זה בעצם יהיה בית כנסת.

עכשיו כשם שברור לנו שנישואין אין מטרתן לבנות בית כנסת אלא לבנות בית כך אמור להיות ברור לנו שלא צריך לבנות בית של תורה (בית מדרש?).

מכיוון שכל אדם הניגש לבנות בית צריך להבין מה זה בית בשבילו, לא אכנס למושג הזה, אך לאחר שתגדירי לעצמך את המושג בצורה אינטואיטיבית ופשוטה ביותר תוכלי להמשיך להמשך הבירור של המושג בית של תורה.

מה שמביא אותנו לכך שבית של תורה זה בעצם בית כפי שהגדרנו לעצמנו, עם קשר כלשהו לתורה.

מכאן האפשרויות למושג בית של תורה הן כאלה:

תורה (שהיא בתוך) בית: מה שתיארתי לעיל, בית מדרש כנראה.

בית + תורה: כלומר המושג בית והמושג תורה מנותקים זה מזה ומנסים לחבר אותם.

בית (שהוא כולל גם) תורה: דהיינו בית של שומר מצוות. (וכמה תורה ומצוות יש בו זה כבר שאלה של הזוג)

בית = תורה: כלומר בעצם המושגים האלה אינם דבר נפרד אלא דבר אחד.

אמנם ההבדלים בין ארבעת האפשרויות האלה עשויים להיראות כשוליים, אך למעשה כל אפשרות מייצגת תפיסת עולם משמעותית בפני עצמה.

משמע שבתוך הכותרת של עבודת ה' נמצא הכל:

תורה, תפילה, צדיקים, קדושה, טהרה, מצוות, חסדים, מידות טובות וכו'

אדם שהוא חי את זה. שזה החיים שלו. שאם תיקח ממנו את זה, הוא ירגיש מת. 

זהו. זה פחות או יותר.

בית שנקודת החיות בו זו התורה,
יכול להיות שעושים כל מיני דברים נוספים של חול,
אבל המרכז והנקודה האמיתית המחיה והפועלת בבית זו התורה.

{כך הסביר רהי את אדם כי ימות באהל תוך כדי דיבור כמשיח לפי תומו}

לדעתי, מדובר בבית שהעמדות שלו נובעות מתוך תורה, כלומר ערכיו מסודרים לאורה.

בית שבוחן את ערכי העולם לפי סולם התורה, ולא את ערכי התורה לפי סולם העולם.
היחס לחיים, לחול, למדינה, לחברה, לאומנות, לטכנולוגיה, לצבא, לטבע, לחינוך וכו'. ברור שצריך שלימוד התורה ינכח מאוד, ולא צריך לומר שהקפדה על רצון ה' בקיום מצוות.

אני חושב שכדי להבין טוב, תנסי לענות לעצמך על השאלה "איך נראה בית של בודהיסטים"?

אינטרנט מסונן ברמה גבוהה

שם לסבא שלי היה, וגם לסבא רבא שלי, והם אכן הקימו בית של תורה,

אבל לי אין...

וההבדל ברור....

זה הוכחה שלפני ארבעים שנה קיומה של טלוויזיה לא סתר בית של תורה.

היום זה לא כך,

אני מכיר המון בתים של תורה, והמון בתים עם טלוויזיה, אין אפילו בית אחד שמשותף לשני הקטגוריות. 

הבתים שאני מכיר שיש בהם טלויזיה, הם לא בתים של תורה...

שאני מגדיר אחרת,

אני חושב שזה בית שיש בו את כל ההגדרות שכתבו כאן אחרים כבר.

שהבתים שאני מכיר עם טלוויזיה אינם עונים על ההגדרות הנ"ל.

ניתן לומר שזה סימן ולא סיבה.

(לדעתי יש בזה גם מימד של סיבה, אבל לא אכנס לדיון על זה, סימן זה מספיק...)

בכל זאת יש הבדלים בין טלוויזיה לאינטרנט: 

1. אינטרנט בפלאפון זה אישי לבעל הטלפון, ההורים יכולים להחליט שלילדים אין גישה לנייד של ההורים.

2. האינטרנט חייב להיות מסונן מתכנים לא טובים.

3. כשיש טלוויזיה בבית, הצפייה הופכת לשגרה  כי המסך גדול ומזמין, התכנים מעניינים ומושכים, וזו לא חכמה להכניס את עצמך לניסיון ואז להגיד אני צריך לשלוט בעצמי.

4. הרבה יותר קל לעסוק בפעילות פסיבית מאשר אקטיבית, וברור שכיף יותר לצפות בטלוויזיה מאשר לעסוק בתחביבים או לימודים וכדו'.

כמובן, שקל לדבר וקשה ליישם, ולי עצמי אכן קשה ואני כן צופה, אבל דווקא בגלל זה אני מבינה את החסרונות שבדבר, וחושבת שעדיף לא להכניס טלוויזיה...

אני בכלל לא חושב שזה עניין דתי. באופן כללי, טלויזיה היא מכשיר מיותר ומעודד פסיביות בכל מיני בחינות. (גם יובל שטייניץ למשל לא מחזיק טלויזיה)

את רצינית? בזמן סבא וסבתא שלך הטלויזיה היתה התגלמות הצניעות , זה כלום לעומת מה שקורה שם היום, אין בכלל מה להשוות.

וחוץ מזה אמרתי שזו רק התחלה, קודם כל סור מרע...

לא מאמינה באחזקת טלויזיה רק לסרטים מצוירים. מתישהו מתחיל הפיתוי ומהר מאד רואים עוד דברים

חוץ מזה הסרטים המצוירים של היום מכילים המון אלימות, ביחוד אלה מיפן.

וחוץ מזה שטלויזיה מכניסה את המח למצב של זומבי, זה מה שאת רוצה לילדים?

קיצור, בכלל בלי עדיף

היינו, מצותיה. וההנאה מהנאמר.

אבל בית של תורה, בלי מציאות האל, כמוה, מציאות האל בלי תורה.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.