אורייייייי!שרה רצה אחריה.אבל היא ברחה.רצה כלכך מהר..
שרה לא ידעה שיכול להיות בבנאדם כזה כוח.
היא ממש עפה .כאילו מה כבר אמרתי..חשבה לעצמה.
שרה כמעט הסיגה אותה ואז שמעה צרחה..שלא ידעה שקימות צרחות כאלה בבנאדם.
זה היה ממש נהמה.נהמה מרוסקת..שבורה כזאת..מפחידה.נהמה של חיה פצועה..

-דיייייי-תעזבי אותיייייי אני לא יכולה לשמוע את זה.לא יכולה.
תפסיקי לשקר לי.אני לא עומדת בזה יותר.דידידי.
איך את יכולה להגיד שאני קדושה וטהורה ואבא אוהב אותי ואנשים אוהבים אותי וכמה אני יפה וכל החירטוט הזה?!איך?!תראי אותי!תראי! כאילו יש על מה לאהוב אותי.אני כולי שחורה.מסריחה.נשמה של שקר.כמה צערתי אותו.כמה חוטאת אני.ואפחד לא יודע.ואת מעיזה להגיד לי שהוא אוהב תמיד?!בטוח שהוא לא.הוא שונא שקר.ואני רק שקר.

ובכלל..אין בכלל.אין אהבה אמיתית בעולם הזה.הכל זה רק רחמים.וככה..ככה אני לא רוצה אהבה.

אנשים רואים רק את המעטפת.הם לא יודעים את הבפנים.ואין..נשבעת לך אין מישהו שאוהב אותי בעולם הזה באמת.

אורי ממש התפרקה..רעדה כולה מבכי.

-אורי-
שרה לחשה.
רק אמרה את המילה הזאת וים דמעות התחילו לרדת מהעינים שלה..דמעות מבפנים.
היא..היא כלכך אוהבת תילדה הזאת.אוהבת באמת.וכואב לה לאורי.כואב כלכך.ו..כואב גם לשרה.
אבאא שכבר יהיה לה טוב! לחשה לו..שהיא תרגיש אותך.תרגיש אותך אוהב.לא סתם.אוהב באמת.
ושכבר תרגיש כמה אוהבים אותה תמיד.לא משנה מה היא עשתה.איי שתרגיש.
היא צודקת..חשבה שרה..באמת אי אפשר לחיות בלי שמרגישים אהבה.
שרה הרימה אותה בעדינות מהריצפה.שתיהם בוכות..בוכות ממש..והולכות.פשוט הולכות.לאן שאבא יוביל.
אז הוא הוביל אותם ליער.ושרה שמחה.היא ידעה שכמה שאורי חושבת שהיא רחוקה מאבא ושהוא שונא אותה,ביער הכול כאילו נשכח..
ביער נפתח לה הלב.ביער אפשר לצעוק ולצעוק ולבכות.ביער הוא רואה אותנו.ככה.כמו שאחנו.

בלי קירות ומחסומים.ככה.פשוטים.
ואורי גם מרגישה את זה.היא ילדה של טבע.איי מוזר הקטע הזה שהיא נולדה בעיר.

שרה ראתה את אורי רצה ורצה.ושמחה קצת.משו נרגע לה בלב.זאת היתה ריצה של שחרור.ריצה רגועה כזאת.
לא כמו קודם ששרה כבר פחדה שאורי הולכת לעשות לעצמה משו מרוב כאב.
כל אחת הלכה למקום אחר..לדבר איתו.
לכאוב לו.היחיד שמבין כמה הכאב כואב.היחיד שמבין גם בלי שתגיד כלום.היחיד שיכול לתת אהבה.אהבה בלי גבול.
היחיד שמותר לצעוק ולכעוס עליו והוא עדין ישאר לידך ולא יברח.

אורי נשכבה על האדמה ובאטרף התחילה לצעוק ולצעוק ולבכות.אעאעאעאעאעעעעעעע.אייייי אבאאאאאא.
אבא אבא אבא אבאא היא לחשה מאות פעמים כאילו פחדה שפתאום היא לא תוכל לדבר.
אבא שורף לי.שורף שורף.טירוף לי בפנים.יש שם כלום.אבל הכלום הזה כלכך כלכך כואב לי.
זה מוזר שכלום יכול לכאוב.אבא תדליק לי.תדליק לי את האש.
לא יכולה יותר בחושך והקור הזה.הקור שהעולם הזה מראה לי.
אבאא אנחנו צריכים קצת אהבה בלי גבול בעולם הזה..בבקשה אבא.תיתן לנו קצת.טיפונת..משלך.
'בברסלב בוער אש הבער אותה בליבי' שרה לעצמה.

וכל הגוף שלה נהיה צמרמורות ודמעות.

כמה פשטות ועומק יש בשיר הזה ביחד.
תבעיר אבא תבעיר.כמה אני צריכה שתבעיר כברררררר.כמה כולנו צריכים.

אבאאאאאאא.
אבא תעזור לי להרגיש אהבה.אהבה אמיתית.אני לא מרגישה אהבה.לא מרגישה כלום.
אבא אני רוצה.רוצה לרצות.רוצה אמת.פשטות.תמימות.אש.אשששש.
בבקשה אבא.אתה שומע?
אורי היתה בטוחה שהוא שומע.היא הרגישה.
הרגישה תאהבה זועקת אליה מכל מקום בגוף.
אהבה אליו.אהבה לעולם.לעולם הקר הזה.
הרגישה תאמת בעוילם של שקר הזה.
אהבה.
אהבת אמת.
 

יש איש שחור מתחת לרצפה

שאומר פרקי תהלים שאף אחד לא מכיר

ובוכה בלילה ומפריע לישון

מקצה העולם ועד קצהו

(יש לו מתחת לסנטר מורסה כבדה הוא צובר שם את הגלות ומקנח)

הדמעות שלו מרטיבות לי את הכרית

אני חושב שהוא מטייל לי על הקירות

בלילות הוא מצפין בכתלים חטאים

בכייה לדורות

(יש לו נכדים באמריקה. הוא עדיין חולם על בירקנאו ושווייץ בסיוטים)

הוא מתפלל על קברי צדיקים

ומצא את מסתור העורלות

הוא מתגלח בבין המיצרים כשאסור

מגולל בעפרו תפוח בדבש

(יש לו שיניים שחורות ועיניים מזכוכית. הוא קורא בספרים אסורים)

מצאתי בכיס כרטיס לרופא

כתוב באותיות רועדות של מכונה גוש בצק

התהלים יוציאו אותי מדעתי

השאגות

(בלילות הוא כופה זדונות לזכויות)

תַּתְחִיל לִכְתֹּב שִׁירִים רַכִּים

תָּמִיד אַתָּה צוֹעֵק

מֵקִיא אֶת הַנְּשָׁמָה

אוּלַי תִּלְחַשׁ בַּעֲדִינוּת

בְּשֶׁקֶט בִּדְמָמָה

אוּלַי תַּפְסִיק לִהְיוֹת אָמָּן

תַּפְסִיק לִהְיוֹת קָרוּעַ

נִמְאַס כְּבָר שֶׁהַדֶּלֶק שְׁ'ךָ

זֶה נֵטוֹ גַּעֲגוּעַ

אִם לֹא הָיִיתִי מֵתָה

עַל מָה הָיִיתָ כּוֹתֵב?

אֵיךְ הָיִיתָ חַי

אִם לֹא הָיָה לָךְ כּוֹאֵב?

אוּלַי תַּתְחִיל לִהְיוֹת פָּשׁוּט

אוּלַי תַּפְסִיק לְהִזָּרֵק

מֵהַגְּבָהִים לַתְּהוֹמוֹת

רַק כִּי הַלֵּב שֶׁלְּךָ דּוֹפֵק

תַּפְסִיק לִשְׁאֹל בְּלִי סוֹף

תַּתְחִיל לִמְצֹא מָנוֹחַ

נִסִּיתָ קְצָת לִשְׁאֹף?

נִסִּיתָ קְצָת לִבְרֹוחַ?

אוּלַי אִם תִּתְאַמֵּץ

לְהַכְחִישׁ אֶת עַצְמְךָ

בַּסּוֹף זֶה יַעֲבֹד

וּתְזַיֵּף לְךָ שִׂמְחָה

עוד שנה עברה, ורחוקה מהכרעה

שוב במטאפורת שדה הקטל הדמיוני,

הלוחמים כפר עייפים לא תוקעים תקיעה,

שותקים השופרות הצועקים מתוך גרוני

המלך בשדה מתרוצץ והוא עירום

גלימותיו שסועות קרועות ביד כל משרתיו

האם בכלל קיים, הטוב הוא או איום?

ואיך נדע את האמת, מה נעשה עכשיו?

מניפים הלוחמים חרבות שבורות,

היש אלהים אם אין? היכן ממליך המלכים?

בסיבוב אגודל פלדה מתיזים ניצוצות,

משליכים חרבותם בצל העצים ונחים.

עצים שכאלה, עץ הדעת ועץ החיים,

פירותיהם בוסר, גבוהים ענפיהם,

אם ישנו מלך, בצמרתם מסתתר, בשמיים.

אך נדמה שרק ציפרים בצמרת, ואין מנחם.

חופש.

חופש מחיפוש. חופש מחשוף.

ערגה. חופש מלהרוג. להרוג את הערגה.

הערגה שהורגת.

הורגת את החופש.

הורגת את הערגה. לקודש.

קודש זה טוהר.קודש זה בוסר.

קודש זה הילד הזה שאף פעם לא התבגר.

נעלם. קודש זה היעלם.

לכן הקדושים נעלמים.

לכן קודש הקודשים איננו כאן.

כי העולם הזה הורג לחופש והנעלם לא יכול להיות

בחופש.

שפורסם במקום אחר?

היי לכולם זה סגנון קצט שונה ובכ"ז

הם רכבו על אופנועים בעמק הטרשי

מדי פעם עברו על יד תחנת אוטובוס או אוהל בדואי מזדמן

גימלי ישב בתוך הסירה ליד לגולס ידידו

בעוד החמה שוקעת - צללי הערב ירדו

ככה רכבו כל הלילה בדממה שאיש לא הפר

היה זה ערב ראש השנה וגנדלף נשא באמתחתו את הציוד הנדרש

"דבר לגולס, תאר את אשר עיניך רואות"

לגולס ההאיל על עיניו מפני השמש העולה

"אני רואה גבעה ירוקה מסביבה בנייני בטון אדירי קומה

ובראשה מבנה מוזר עם כיפה עגולה

סביב לגבעה הכל דומם כולם ישנים

אך בחצר המבנה שני אנשים עם קסדות בד

שותים משקה שחור עם גרגירים

מעודי בכל שנות חיי לא ראיתי כמראה המוזר הזה"

"זאת ישיבת הספר ואדורס הקודש שמה", אמר גנדלף

"וראש הישיבה תאודן בן תימה שמו

ריש מתיבתת ארץ הספר שוכן בו כבוד

בעלות השחר מגיעים אנחנו

ונתפלל איתם ותיקין אך מעתה

עלינו לנקוט במשנה זהירות משום

שבמלחמה על הבית הם נתונים

על כן הישמרו לבל יישלוף

אף אחד מכם את הספרים.."

המשך יבוא

Ninjago the new generation

בעולם הנעלמים רק הפחד אינו נעלם

הפחד מלהימצא. הפחד מלהפסיק להתקיים.

אנשים חושבים שיעשו להם טובה אם יגאלו אותם

וישחררו אותם לחופש.

אבל החופש הורג.

בעולם הנעלמים יש פחד.

פחד מזה שישבור את הנעלם לנעלמים קטנים שקטנים מדי בשביל להתקבל לממלכה.

נעלמים מדי אפילו בשבילה.

בעולם הנעלמים כשהם רוקדים בחן את ריקוד הסולו שלהם

הריקוד מהוסס מעט.

איה זה שיהרוס את הריקוד ויצטוות לנעלם ויגרום לנעלם לחשוב שהוא לא צריך עוד לרקוד לבד.

שהוא יכול לעזוב את הממלכה ביחד. ולהישאר נעלם ביחד.

שייתן לו את החירות להיעלם.