המטען הזה איטי,בחיי.
כבר שמונים שנה על 16% ו,יאללה חמוד,תזדרז,אני צריכה טעינה על 100.
זה,זה באלי לכתוב פתאום ככ מלא אבל אני ריקה מרוב העומס ולא,אין לי כוח לקרוא ספרים כי זה גורם לי להזדהות עם הדמויות ולבכות בדיוק את אותה כמות דמעות שהן דומעות אבל,נשבעת שכיף לי.
אני פה לבד במיטה של אמא למרות שבשעה הזאת צריך לארגן את המקרן בסלון ולבשל את הפסטה ולהחליט סוף סוף איזה רוטב עושים לה..מה זה משנה,פטריות/עגבניות/קטשופ לעזאסל.
זה,זה הולך לנו והיא מאושרת,היא פשוט מאושרת.
היום בלילה היא עוד יותר תופתע.
ו,מה אכפת לי מה יהיה שנה הבאה.
השנה,את צריכה חופשה?קחי במתנה עם כוס יין וחבילת שוקולד חלב ובריכה.
כרית ועוד כרית ועוד אחת וספה ומטאטא ויש פה תחושה של בית חמים ופתאום ככ טוב להיות בבית,זהו אני לא בורחת מימנו,כבר שומרת מעט מרחק מירושלים.
וואלה ובבצפר הן טוענות בצחוק מתגלגל שעדיין אני אדם בעל חוסר אחריות משווע למרות ש,הי,אני כבר הרבה יותר אחראית מפעם,נשבעת.
אני איתן אני פשוט לא מפסיקה לצחוק.
יש משהו בעיניים שלהן,כאילו הן עמוסות בסם מצחיק והן מדביקות אותי ולעזאסל מה אני יעשה בלעדיהן שנה הבאה ושוב על האחריות,על חוסר האחריות,
זה מצחיק שהן כאילו יודעות יותר טוב מימני אבל המ אני אחראית,נשבעת.
מהזה קשור שנתקעתי שם שש שעות וחזרתי כמעט בזריחה ומהזה קשור שהרמתי את כל הקהילה על הרגליים בערך כי לא היה לי טעינה בפון אז לא טרחתי לעדכן איפה אני בשתיים בלילה של גשם פסיכופטי ומהזה קשור ששכחתי איך מורידים מוביט בחנות הזאת שבפלאפון,
ו,אני בכלל שונאת מוביט,תדעו את זה אנשים,בחיי.
באלי להחזיר את התקופה שהיו הולכים עם שקית תפוחים חתוכים ביד ומפת דרכים ביד השניה וחיוך נקי מפילטרים.
אני שונאת מוביט ושונאת פלאפון אבל באמא כמה אני מכורה וזה מוזר כי זה כזה המ סתם נו אני לא באמת כזאת מכורה
ואחיות שלי קוראות לי האדם הקדמון למרות שאינלי מושג איך נראה האדם הקדמון אז כאילו המ,להסתכל במראה וככה אני אדע איך האדם הקדמון היה נראה?זה מבחיל אנש.סתם אני חמודה סהכ.
ויאו ירד ל15% ואני רק כותבת לי שטויות שאינלי מושג מי יקרא אותן ולא באלי שאנשים יקראו אבל בעצם ככ באלי שאנשים יקראו ויבטיחו שהם אוהבים את החיים ואוהבים את רבי זושא ואוהבים את עצמם כי אהבת עצמנו היא השורש לאהבת האחר ו,
יום קדוש.
אנחנו אוהבים את זושא.
(14%).
כבר שמונים שנה על 16% ו,יאללה חמוד,תזדרז,אני צריכה טעינה על 100.
זה,זה באלי לכתוב פתאום ככ מלא אבל אני ריקה מרוב העומס ולא,אין לי כוח לקרוא ספרים כי זה גורם לי להזדהות עם הדמויות ולבכות בדיוק את אותה כמות דמעות שהן דומעות אבל,נשבעת שכיף לי.
אני פה לבד במיטה של אמא למרות שבשעה הזאת צריך לארגן את המקרן בסלון ולבשל את הפסטה ולהחליט סוף סוף איזה רוטב עושים לה..מה זה משנה,פטריות/עגבניות/קטשופ לעזאסל.
זה,זה הולך לנו והיא מאושרת,היא פשוט מאושרת.
היום בלילה היא עוד יותר תופתע.
ו,מה אכפת לי מה יהיה שנה הבאה.
השנה,את צריכה חופשה?קחי במתנה עם כוס יין וחבילת שוקולד חלב ובריכה.
כרית ועוד כרית ועוד אחת וספה ומטאטא ויש פה תחושה של בית חמים ופתאום ככ טוב להיות בבית,זהו אני לא בורחת מימנו,כבר שומרת מעט מרחק מירושלים.
וואלה ובבצפר הן טוענות בצחוק מתגלגל שעדיין אני אדם בעל חוסר אחריות משווע למרות ש,הי,אני כבר הרבה יותר אחראית מפעם,נשבעת.
אני איתן אני פשוט לא מפסיקה לצחוק.
יש משהו בעיניים שלהן,כאילו הן עמוסות בסם מצחיק והן מדביקות אותי ולעזאסל מה אני יעשה בלעדיהן שנה הבאה ושוב על האחריות,על חוסר האחריות,
זה מצחיק שהן כאילו יודעות יותר טוב מימני אבל המ אני אחראית,נשבעת.
מהזה קשור שנתקעתי שם שש שעות וחזרתי כמעט בזריחה ומהזה קשור שהרמתי את כל הקהילה על הרגליים בערך כי לא היה לי טעינה בפון אז לא טרחתי לעדכן איפה אני בשתיים בלילה של גשם פסיכופטי ומהזה קשור ששכחתי איך מורידים מוביט בחנות הזאת שבפלאפון,
ו,אני בכלל שונאת מוביט,תדעו את זה אנשים,בחיי.
באלי להחזיר את התקופה שהיו הולכים עם שקית תפוחים חתוכים ביד ומפת דרכים ביד השניה וחיוך נקי מפילטרים.
אני שונאת מוביט ושונאת פלאפון אבל באמא כמה אני מכורה וזה מוזר כי זה כזה המ סתם נו אני לא באמת כזאת מכורה
ואחיות שלי קוראות לי האדם הקדמון למרות שאינלי מושג איך נראה האדם הקדמון אז כאילו המ,להסתכל במראה וככה אני אדע איך האדם הקדמון היה נראה?זה מבחיל אנש.סתם אני חמודה סהכ.
ויאו ירד ל15% ואני רק כותבת לי שטויות שאינלי מושג מי יקרא אותן ולא באלי שאנשים יקראו אבל בעצם ככ באלי שאנשים יקראו ויבטיחו שהם אוהבים את החיים ואוהבים את רבי זושא ואוהבים את עצמם כי אהבת עצמנו היא השורש לאהבת האחר ו,
יום קדוש.
אנחנו אוהבים את זושא.
(14%).
