נראה לי התשובות פה יהיו מגוונות כי זה מאד תלוי בנ"א.

אני אישית הייתי מנסה לקבוע איתו זמן לדבר על זה. ואומרת את כל התחושות שמרגישה. 

כמובן, בצורה נעימה שמסבירה את התחושות שלך ולא ממקום מאשים. 

לרוב המקום הזה שנותן פתרונות ופחות נמצא במקום שציינת 

זה תכונה שנמצאת בבן. ככה הוא-מעשי ונותן פתרונות (שוב, לא כולם, לא תמיד) 

ולכן שמדברים על זה ומשקפים את ההרגשה, הצד השני מבין.

בסופו של דבר אני בטוחה שהוא רוצה הכי להיטיב איתך ולשמח אותך,

וזה לא נעשה ממקום לא טוב, אלא ממקום טוב ואכפתי. 

ושתדעי, שהמקום הזה של לומר מה את מרגישה ומה לא נעים לך\מה מפריע לך,

זה מקום שילווה אותך בכל מערכת תקשורת בחיים, ועם בן הזוג-ממש. 

אז לדעתי, שרואים אחרי כמה פגישות שיש פה התקדמות, זה הזמן לדבר על הדברים האלה.

ולראות עם הזמן מה קורה.. איך הוא הגיב שסיפרת לו? מה קרה אח"כ? 

זה צעד משמעותי שייתן לך הבנה על איזה בנ"א עומד מולך, ואיזה תקשורת יש כאן.

לסיכום, חושבת שכדאי שתפתחי איתו את זה, אם כמו שאמרת משאר הבחינות הוא מתאים לטעמך,

ותראי מה הוא אומר ומה הוא עושה עם מה שאמרת לו. 

בהצלחה גדולה! ובשורות טובות!

בעיקרון זה תיאור של גבר סטיראוטיפי.

מה שלדעתי חשוב זה לבחון את הנכונות שלו "ללמוד אותך" ואת הצרכים שלך. לבחון אם יש לו את היולת להתוונן אליהם, גם אם הוא לא יבין במאה אחוז את המקום שלך.

זה עניין של תרגול ולדעתי במידה ומדובר בגבר בעל אינטלגניה רגשית ממוצעת הוא יתפתח בזה מהר מאד.

כמובן אם זו נקודה שחשובה לך את יכולה לבחון באופן כללי את היחס שלו לעולם של רגש ואמפתיה, לעומת עולם שהוא נטו טכני ומעשי.

הצלחות!!

רק ששהדפוס הגברי הוא מכוונן מטרה, ולכן גם פתרון.

אז כמו שרשמו לך כאן. לדבר איתו על זה. בעדינות.

וזה תרגול זוגי מעולה, ובלל תרגול מעולה לכל מערכת יחסים. לדעת לבטא את הצרכים שלי.

מבחינתך, 
זה מאבד מהטבעיות.

זה קשה.

מלאכותי עדיף על לא מקבל מענה.

והוא לאט לאט יכיר וילמד.

בעיקר אם את קצת עמוקה, מורכבת בצרכים שלך,

לא ברורה לעצמך ב100%.

להסביר לו מה את צריכה
זה לתת לו הוראות הפעלה מדוייקות של הפי.
וזה מה שבונה את הקשר הכי מדוייק שיש

וגם הופך לטבעי.

ופותח אתכם בצורה מהממת.

הקדמה שלך של, אני אספר לך... ובבקשה בסוף תעשה...

וכנשואה שנים רבות,
עד היום קורה לי פה ושם שאני אומרת לו,
אני מספרת X וצריכה Y.

דבר נוסף, את הקושי הזה תבררי מולו
שבחווייה שלך, הוא לא מצליח להבין אותך עד הסוף
וקופץ לפתרון מהר מידי

ואת יודעת כמה הוא רגיש ויכול לעזור לך במהות שלו.
ומה היה עוזר לו להיות איתך יותר?

משהו כזה, שייתן לו לגיטימציה 

ועוד נק' קטנה,
זה פער ידוע בין גבר לאשה
גברים ממאדים ונשים מנגה קלאסי

נשמע שאם תשני את הסיפור הפנימי שלך על הפי שמגדירה בול מה היא צריכה,
ייפתחו לך המון שערים
שכרגע נעולים.
ומה שנועל אותם - הוא המחשבה המקדימה שלך שכתבת פה בהודעה.

זה נקרא להתחיל לפתח שריר זוגי.

וזה קורה רק כשחושפים נק' צורך וחולשה.

יהיו לך אלפי מצבים בחיים הזוגיים
שהוא רואה את הדברים שונה ממך
ולכן מגיב שונה ממה שדמיינת ורצית.

כשהוא יקבל הפי עם הוראות הפעלה
זה הכי בעולם יאפשר לו להיות רגיש
ולך - לקבל
להיתמך, להשען
להרגיש בטחון בקשר.
ולהצליח להעמיק אותו.
 

הסברתי.
לא נקלט.
אני צריכה יותר מידי להסביר.
מתיש לי.

אבל - הסברתי לו באמצע.

עכשיו,
לפני שאת מקבלת החלטה גורלית,
מה דעתך להסביר לו מההתחלה?
ולראות את הדינמיקה החדשה שתיווצר?

זה ייקח זמן
הוא גם יצטרך פה לתרגל את השריר הזוגי
ולכוון את התדר הרבה יותר אלייך.

אחרי שניסית את הדרך הזו, את תדעי לבד את התשובה לשאלה שפתחת בה.

אצלי מי שהבין הבין על ההתחלה וזה רק העמיק עם הזמן

מי שלא הבין, פשוט הבנתי שאנחנו פשוט סגנונות שונים ומדברים בשפה שונה...

דווקא זה מאוד מקל ההבנה הזאת

(השתמשתי הרבה בשורש הבין כמו ששמת לב חח)

כי אני ב 9 שנות דייטים יכולה למנות אולי 3 כאלה.

וכשזה קיים זה מקסים ומשכר.

הבעיה שזה לא הכל.

ואז מוצאת את עצמי מתלבטת הרבה פעמים אם נכון לחכות לעוד אחד נדיר שכזה. 

לא כולם הגיעו לדייט אגב...

היו איזה 7 נראה לי...

פעם לא הייתי מודעת לזה בכלל בכלל

לא הייתי מודעת להרגשה הזאת של ההבנה, ושאפשר לזהות את זה מההתחלה 

וגם איזה סוג של אנשים יכולים יותר להזדהות איתי

אבל מאז שהבנתי את זה, זה הרבה הרבה יותר קל...

וגם לדעתי ככל שאדם מכיר את עצמו ושלם עם זה, אז גם נשלחים ומזדמנים לו אנשים דומים אליו כי דומה נמשך לדומה.

ואצלי זה היה פשוט מדהים ברגע שהבנתי כמה דברים התחלתי להכיר הרבה אנשים (לא רק בקשר לדייטים)

שיכלו להבין אותי בעניינים האלו...

ולדעתי זה רק מתדייק עם הזמן...

זה כל כך הרבה תפילות, כל כך... לדיוק עצמי, להקשבה פנימית... ואי רק ה' יודע...

תודה לה' שהקשיב ומקשיב לתפילות שלי

אצלי העבודה היא הפוכה.

לתת צאנס גם כשאני לא מרגישה את הדיוק הזה על ההתחלה.

זה צורך בסיסי אצלי, (הדיוק, ההבנה בעומק)

וכל כך הרבה הזדמנויות התפספסו לי בגלל זה. כי הרבה פעמים זו תקשורת שלוקח לה זמן להתפתח.

רק לאחרונה הגעתי למסקנה שגם את האדם שהכי יבין אותי בעולם, אני אצטרך לדייק בדברים מסויימים, ו"ללמד אותו אותי".

(אגב, פתחת על זה שרשור לא מזמן נכון? אני נזכרת שתכננתי להגיב ושכחתי ...)

צריך להבין את כמה את מדוייקת עם עצמך וכמה מחוברת

ורק אז לדעת אם זה נכון הצאנסים האלה שאת נותנת... 

ואני חושבת שזה קודם כל מתחיל מדמיון בפנימיות, זה הכי חשוב- הבנה פנימית עמוקה...

ושאר הדברים בחיצוניות לגמרי אפשר ללמד איך לדייק וכו'.. (זה נכון ביחס לכל מערכת יחסים)

ויש מצב, לא זוכרת כבר חח

את רואה את עצמך חיה ליד מי שלא מצליח להבין את הצרכים הרגשיים שלך?

את חושבת שכאשר ישנה אי הבנה, אפשר לתקן את זה ולהגיע להבנה בסופו של דבר?

את מנהלת איתו 'תיאום ציפיות' בצורה שקופה?

פשוט לאט לאט את תצטרכי להסביר לו את הצורך שלך, וגם מתוך מודעות לקבל בהבנה את הדרך שלו, עד שתגיעו לעמק השווה...

הייתי חושבת דקה 2 כמו עכשיו

והייתי אומרת שזה קשוח

ובסוף עונה שנראה לי הדמות שאני הכי אוהבת בתנך היא

או תמר או יואב

תמר אשתו/כלתו של יהודה כי היא פעלה בחכמה ובצניעות והצליחה להשיג את מה שהגיע לה מלכתחילה היא הייתה אישה חכמה

ויואב שר צבאו של דוד כי היה נאמנות מוחלטת לדוד המלך כן גם שזה שהוא פעל בלי לשאול אותו והרג כמה וכמה אנשים רק כי לא יכל לסבול את חוסר הכבוד לדוד ולמלכות.

וכמובן שהייתי עונה טיפה יותר בהרחבה ואולי מילים אחרות אבל כן 2 אלה בטוח

אגב למה?

מה זה מגלה לך?

מסקרן 

לעבד־מלך הכושי.

אף־אחד לא יודע מי אתה, מאיפה באת, מה הסיפור שלך, בנסיבות אחרות היו שופטים אותך שאתה ככה וככה ובאת ממקום כזה וכזה מבלי בכלל לדבר איתך,

אבל בסוף אתה היחיד שעושה את המעשה הגדול.

כל העולם בעבר האחד- ואברהם בעבר השני מול כולם לא מפחד לבחור נכון.

או רחל אימנו על ויתור נאצל

לא יודעת מה הייתי שולפת בשלוף

חוץ מהשם שלך. והגיל, והמספר במשקפיים. ולמה בחרת ללמוד דווקא ביו-כימיה, איסטלציה וגיל הרך. וגם אם היית זברה באיזה צבע של משחת נעליים היית קוראת לילד הקטן-חמוד-נושך שנולד לדוב-גריזלי-מחמד של פינגווין השמירה שלך.

ואולי גם ל'התנשאי לי'.

אבל חוץ מאלו, בנחת.

ועכשיו ברצינות.

בנחת.

את לא במבחן.

דייט זה לא מבחן.

זו הזדמנות להכיר אנשים נחמדים.

מקסימום יצא מזה משהו טוב.

או טוב מאד מאד מאד.

אני מבין, ומכיר, וחושש, את החשש משתיקה.

אני חושב שזה נכון בעיקר בשתיקה של אין נושא.

וגם זה בסדר, לא נעים אבל גם לא נורא.

אך יש שתיקות טובות.

שתיקה של יחד זה נהדר.

אין מילים ולא צריך מילים.

הלוואי שנזכה.

שתיקה של זמן חשיבה היא מצויינת.

היא מייצרת קשר אמיתי.

קשר עם רוגע.

זה לא פסיכומטרי.

לא למהר לענות.

היא מייצרת כנות.

חשבתי באמת על השאלה שלך, והשתדלתי להביא את עצמי כמה שיותר מדויקת.

דייט זה לא בית משפט. אז לא שופטים. לא את, מקווה שם לא הוא.

בטח שזה לא כיתת יורים. אז לא יורים תשובות. אם לא יורים אז גם לא צריך לדרוך מראש. לא צריך לחפש את כל רשימות השאלות האפשריות באינטרנט ולחשוב בבית מה אני עונה.

(אולי גם לא צריך להכין שאלות? נקודה למחשבה. זה נועד למנוע את השתיקות המביכות של חוסר בנושא. כדאי להכין נושאים אבל חשוב גם לזרום ולהתגלגל. נשמע שהוא הכין שאלה מראש, תראי איך סיבך אותך. אגב, הנה עוד נושא שיחה)

תשובה לדוגמא:

'וואו. שאלה יפה. צריכה לחשוב, תן לי רגע. __שתיקה (זמן נהדר בשבילו לגרד את האוזן. הוא חיכה לזה הרבה. זהו, הוא סיים לגרד, עוד רגע שלא יחשוב שחיכית לגירוד שלו. עכשיו)__. אני לא זוכרת את כל התנ"ך בעל פה, אבל ממה שעלה לי כרגע נראה לי שהכי התחברתי לפרנך, אבא של אליצפן, נשיא מטה זבולון בתקופת הכיבוש וההתנחלות. קודם כל מאד התחברתי לשם. בנוסף, אני מעריכה אותו על שהצליח לגדל בן לתפארת בתוך מציאות מורכבת שכזו. אני חושבת שאקרא על שמו את כל 18 הילדים שיהיו לנו, ואולי אבקש גם ממך לשנות את השם'

אם את שולטת ב'חומר', אולי אפשר עוד להעמיק בצד שלו. 'גם פלוני אלמוני מייצג לדעתי את התכונות עליהן הצבעת בירמיהו. למה התחברת יותר אל ירמיהו?'

בהצלחה.

כן חתול זמני, מצופה ממך להגיב בפאנצ' על 'למה' היונק😉

ועכשיו ברצינות. נשמח (איזה כיף לכתוב את דעתי בלשון רבים) לשמוע וללמוד.

סומכים עליך גם לגבי הצעד הבא ;)

סתם חחח

יאללה בקרוב בעז"ה 🥳