מהגג בעיר לא קשה להבחין בשמש העולה, מבהיקה את עיני הדבש של יהודה.
הוא עוזב את כוס הזכוכית. כל בוקר כשחמה יוצאת מנרתיקה הוא יודע- זה זמנו לפתוח את נרתיקו.
הקשת יוצאת ושרף נמרח על שיערות הסוס.
הכינור מתכוונן, מכין עצמו לבכי, וכעבור רגע קצר הקשת כבר מחליקה על המיתרים.
מנגינה שקטה מפלחת את האויר, צלילים ענוגים נשפכים במגע קל של מיתר על עץ חלול, מטיילים בין קולות ציוץ הציפורים לבכי התינוק מהבניין ממול, בין קול האמבולנס המיילל מרחוק לפעימות ליבו.
ובואותו רגע יהודה מדמה שכל קולות העולם מתנהלים בדיוק מושלם לקצב הנגינה, שאם יקשיב טוב יוכל לשמוע את גלי הים בעכו משתלבים גם הם.
גלגל החיים, כך הוא קורא לה - מנגינה שתחילתה בלילה חשוך, מלווה את השחר בברכה, עד שנוגעת בשמיים בהירים.




