אין לכם מושג על מה אתם מדברים.

ואני חיה במשפחה כזאת...

מעניין מה היא היתה אומרת בגיל 24 ומעלה.

כשהיא כבר נשואה + 4

ונמצאת בדרך אל חזור שלא היא בחרה בה. 

אז אני מאמינה שאנחנו כן מדברות על אותו סוג של אנשים.

באופן כללי במידה והאדם נשאר עם אותו ראש "סגור" זה יכול לעבוד לאורך ימים ושנים. (אבל זו זוגיות מאד מסויימת,שמי שלא גדל כך לעולם לא יתחבר)

אלא,

שתהליכי ההפתחות שעוברים על כלל המגזרים לא פוסחים אף על הקהילות האלה.

מה שיוצר מצבים של התבגרות מאוחרת והתפכחות מאוחרת.

ולפעמים ההתפכחות הזו היא כואבת מאד. וגובה מחירים יקרים.

ב. אצל הציבור החילוני, כאשר לא טוב בקשר (שזה מדד די טוב לכך שהקשר לא נכון) נפרדים מהר מאוד, הרבה יותר בקלות מאשר גירושים בציבור החרדי. ברור שצריך איזון, לא להתרגש מהר מידי ולא להימרח שנים על גבי שנים. האיזון לדעתי ממש לא נמצא שם.

ג. קיים הרבה פחות במקומות שמחוץ לעולם החרדי.

ההורים שלך גרושים

יש לך אח עם מחלה נפשית

יש לך אחות שיצאה בשאלה

ההורים שלך בעלי תשובה

יש לך סוכרת, אסתמה, או כל מחלה כרונית אחרת

הבחור שהציעו לך הוא סוציופת, או סתם בחור עם נטיות לכעס ואלימות (יש דברים שאפשר לגלות רק בקשר עמוק, ולא אחרי שני דייטים. וההורים שלו בטוח לא ינדבו את המידע הזה מעצמם)

ועוד כהנה וכהנה מקרים קשים.

ברור שיש גם יתרונות, אבל אל תחשבי שזאת שיטה מושלמת. יש סיבה לכך שרוב העולם זנח אותה.

והבחירה מוטה יותר לכיוון של הבנאדם עצמו, ופחות לכיוון של המשפחה שלו.

בעייני - זה מה שחשוב.

או בהתאמה אישית?

ברור שמידות זה בסיס.

אבל מידות בלי התאמה אישית זה חסר מאד...

והיא לא קשורה למידות.

וכמובן לא צריכה לבוא על חשבונן.

אבל רק מידות ללא התאמה אישית זה לחוות זוגיות ברובד נורא בסיסי. 

והתאמה אישית מבחינתי זה אופי. זה לא רק כימיה.

אופי זה נטיות נפש.

שקט/ סוער

עמוק/ רדוד

חכם/תם

העיפרון הכי חד בקלמר זה ביטוי שאני מכירה מאד מהציבור החרדי.

קוראים לזה: השפיץ של הישיבה.

וכשחברות שלי דיברו על השפיצים שהן פוגשות, אני רק טענתי ששפיצים זה דוקר.

בציבור החרדי מתמקדים המון בכשרונות, לא יודע כשרונות מול מידות מי מנצח

בציבור הדתי לאומי שאני מכיר נותנים משקל לכשרונות ולמידות, מתמקדים באישיות

אבל זה הבסיס להתאמה בדרך כלל במגזר הדתי לאומי. לא בהכרח מכירים את האישיות, אבל טוענים "אתה מתאים לה באישיות".

לעומת הצעות חרדיות שיישמעו יותר כמו "היא מאד מיוחדת, יש לה כשרונות א' ב' ג' ומידות טובות ד' ה' ו'"

לא אוהב את הציניות (ציניות – ויקיפדיה) שרווחת פה יותר מדי.

כמו כל מושג מופשט, ברור שקשה להגדיר. אבל אני לא חושב שמדברים על משהו אחד מתוך מודעות לזה שמתכוונים למשהו אחר

ציניות היא (בניגוד לסרקזם, ולכן הבאתי את הקישור) זלזול בכנות של בני אדם. אמירה כמו 

באיזה מילה עטפנו את מה שבא לנו כדי להרגיש טוב עם עצמנו-
'התאמה', 'אישיות', 'חיבור'.

וזה מאד לא נעים באופן כללי, ולא מאפשר לנהל שיח. כי אתה פשוט לא מאמין לאנשים. אז התיאוריות שלך הן מקור הידע היחיד. ואז ברור שאתה יודע יותר ממני, כי את התיאוריות שלך אתה יודע. והעובדות בעיניך הן צביעות.

אני חושב שכן.

ומחיתי על הפקפוק שלך בכנות שלנו. זה היה תוכן ההודעה שלי.

ולעצם הנקודה אמרתי שגם אם לפעמים זה נראה כאילו אמרו אישיות והתכוונו למשהו אחר, יכול להיות שהתכוונו לאישיות ופשוט זה מושג כל כך לא מוגדר שזה לא נראה ככה.

בן הזוג לא מעסיק אותן בתקופת האירוסין.

רק שמלת הכלה.

והמתנות מהשוויגער

והמתנות לשוויגער.

והמצעים שהן קנו לחדר השינה.

(ולא לתקוף אותי. מדברת על אלו שמתארסים מאד מוקדם,ובסגנון כזה של שידוכים)

אבל זה לא המקום לדון בזה. יש לאמנון לוי תחקיר על זה שנקרא חיי המין של החרידים

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?