תלמידה מצטינת, כך כולם תמיד אומרים, חברותית, מנומסת, באה מבית טוב, "בטח תתקבל לכל מקום"
ואני?
שומעת ושותקת, יודעת כי זוהי אשליה-אשליה משום שאת עומדת בדרכי.
היית המורה שלי, המחנכת שלי, האדם שאמור לדאוג לי, שאמור לחנך אותי, להיות שם בשבילי, לעזור לי ומעל הכל לרצות שיהיה לי טוב. והאמת? כל מה שהרגשתי ממך היה שונה מכל מה שהיה אמור להיות.
כשלא התקבלתי לשום מקום, אפילו לא התפלאתי, הרי ידעתי שזה יקרה. ידעתי למרות הראיון המדהים ולמרות המבחנים המוצלחים והתעודות הטובות והציונים המרשימים.
ידעתי, כי את עמדת בדרכי.
כשהתקבלתי לאולפנא, את הלכת והוצאת אותי מהרשימה, לאולפנא הנוספת אף הלכת ואמרת להם לא לקבל ופשוט השארת אותי להתמודד לבד עם הכאוס והבלאגן שיצרת לי.
מעולם לא הושטת עזרה או התענינת, למען האמת כשסיפרתי לך שאין לי לאן להמשיך את חייכת, פשוט עמדת וחייכת, מתענגת על הרגע הזה בו הצלחת להוריד אותי מפסגת ההצלחות. ואני רק שתקתי, התאפקתי לא לומר מה אני חושבת, למרות הכל... את עדין המורה שלי.
כשסיפרת לאימי שאת זו שדאגה שלא אתקבל, לא עלה על דעתי שזה מוזר, זה היה ברור שאת זו שעמדה בדרכי...
ועכשיו ואני רוצה לצעוק את זה עליך ועל כולם, התקבלתי!!!
התקבלתי לאחד המקומות הכי נחשבים שיש... לאחת האולפנות שבנות הכי חולמות עליה... ואני התקבלתי תוך ארבעה ימים! וללא מאמץ! והפעם, הפעם לא הצלחת לעמוד בדרכי.
אז לסיום, מאחלת לך את כל הטוב שבעולם, הלוואי ותמצאי את האושר שלך בלי לקנא ולנסות להוריד את אלה שנראים לך מוצלחים מדי. הלוואי ותמיד תיהיי גאה בילדים שלך למרות שהם לא כל כך מוצלחים לימודית, הלוואי ותביני שהם מהממים ולא צריך למרר את החיים לאלו שהתברכו בדברים שילדיך לא, בטוחה שהם מדהימים ומוכשרים בדברים אחרים. מקווה בשבילך שתמצאי את השקט והרוגע הנפשי שלך ושתלמדי להשלים עם עצמך ועם המשפחה שלך.
אני שמחה שעשית לי את זה, כי זה היה קושי טוב...
צמחתי, גדלתי, התבגרתי. אני מתארת לעצמי שבאיזה שהוא מקום אני אף חיבת לך תודה, אז...
תודה!!!
תודה שהיית המורה שלי, תודה שעשית לי חיים קשים, תודה שבזכותך התבגרתי, תודה שכעסת שאני מצליחה, תודה שגרמת לי להעריך עוד טיפה את כל המתנות המדהימות שה' נתן לי, תודה על הכל.
ובעצם, בעצם אולי בסופו של דבר את לא מורה כל כך גרועה...
(ניק חדש, כי לא רוצה לחשוף מי אני)
ואני?
שומעת ושותקת, יודעת כי זוהי אשליה-אשליה משום שאת עומדת בדרכי.
היית המורה שלי, המחנכת שלי, האדם שאמור לדאוג לי, שאמור לחנך אותי, להיות שם בשבילי, לעזור לי ומעל הכל לרצות שיהיה לי טוב. והאמת? כל מה שהרגשתי ממך היה שונה מכל מה שהיה אמור להיות.
כשלא התקבלתי לשום מקום, אפילו לא התפלאתי, הרי ידעתי שזה יקרה. ידעתי למרות הראיון המדהים ולמרות המבחנים המוצלחים והתעודות הטובות והציונים המרשימים.
ידעתי, כי את עמדת בדרכי.
כשהתקבלתי לאולפנא, את הלכת והוצאת אותי מהרשימה, לאולפנא הנוספת אף הלכת ואמרת להם לא לקבל ופשוט השארת אותי להתמודד לבד עם הכאוס והבלאגן שיצרת לי.
מעולם לא הושטת עזרה או התענינת, למען האמת כשסיפרתי לך שאין לי לאן להמשיך את חייכת, פשוט עמדת וחייכת, מתענגת על הרגע הזה בו הצלחת להוריד אותי מפסגת ההצלחות. ואני רק שתקתי, התאפקתי לא לומר מה אני חושבת, למרות הכל... את עדין המורה שלי.
כשסיפרת לאימי שאת זו שדאגה שלא אתקבל, לא עלה על דעתי שזה מוזר, זה היה ברור שאת זו שעמדה בדרכי...
ועכשיו ואני רוצה לצעוק את זה עליך ועל כולם, התקבלתי!!!
התקבלתי לאחד המקומות הכי נחשבים שיש... לאחת האולפנות שבנות הכי חולמות עליה... ואני התקבלתי תוך ארבעה ימים! וללא מאמץ! והפעם, הפעם לא הצלחת לעמוד בדרכי.
אז לסיום, מאחלת לך את כל הטוב שבעולם, הלוואי ותמצאי את האושר שלך בלי לקנא ולנסות להוריד את אלה שנראים לך מוצלחים מדי. הלוואי ותמיד תיהיי גאה בילדים שלך למרות שהם לא כל כך מוצלחים לימודית, הלוואי ותביני שהם מהממים ולא צריך למרר את החיים לאלו שהתברכו בדברים שילדיך לא, בטוחה שהם מדהימים ומוכשרים בדברים אחרים. מקווה בשבילך שתמצאי את השקט והרוגע הנפשי שלך ושתלמדי להשלים עם עצמך ועם המשפחה שלך.
אני שמחה שעשית לי את זה, כי זה היה קושי טוב...
צמחתי, גדלתי, התבגרתי. אני מתארת לעצמי שבאיזה שהוא מקום אני אף חיבת לך תודה, אז...
תודה!!!
תודה שהיית המורה שלי, תודה שעשית לי חיים קשים, תודה שבזכותך התבגרתי, תודה שכעסת שאני מצליחה, תודה שגרמת לי להעריך עוד טיפה את כל המתנות המדהימות שה' נתן לי, תודה על הכל.
ובעצם, בעצם אולי בסופו של דבר את לא מורה כל כך גרועה...
(ניק חדש, כי לא רוצה לחשוף מי אני)
