ערב של מוצש.
שוב ישוב על הגג עם כוס תה ביד וערפל פזור סביב.
מזכיר לי קצת את החיים -
לא הכל ברור, ומשו קטן-מתוק נותן חמימות ותקווה שימשיך הטוב הקיים, שיהיה טוב יותר. אני לא מבין אנשים שאומרים שמתוק לא טוב להם, וששותים קפה שחור בלי סוכר. אולי הם חושבים שלא מגיע להם שיהיה להם מתוק. אני מרגיש שמגיע לי כל המתוק הזה, ושהוא עושה לי טוב. האוירה של הגג השבוע, שונה מאוד מהאוירה של המרפסת בשבוע שעבר. עכשיו אני לא צריך את הסיגריה ולא רוצה לעשן אותה. רגוע וטוב לי המצב כמות שהוא.
מצאתי קצת שלוה ושקט.
אני נמצא בחושך כזה, מהסוג הטוב שנותן לך לבחור אם אתה רוצה שייראו אותך או לא.
מתחשק לי לדבר עם מישהו, אבל שיחת נפש, לא 'היי מה קורה?' ושאלות מנומסות כאלה, שכולם פולטים בתגובה אליהן את התשובה שמצפים מהם.
הלב שלי בועט, נושם, פועם.
המח שלי חושב, מהרהר. מדי פעם אני מרים את המבט מהפלאפון, מחפש השראה או אם ישנה התרחשות שתעניין אותי.
האוזניים מקשיבות.
הכל מאוד שקט. רק כמה כלבים נובחים אי שם, וכמה מכוניות חולפות בכביש, אך גם הם לא מצליחים לערער את מלכות הדממה השולטת כאן, את סמיכות השלווה.
הרגליים יושבות להם בישיבה מזרחית, משולבות אחת בשניה, מציעות תמיכה ושיווי משקל. הפה והריאות מאחדים כוחות כדי שחמצן יוזרם באופן תמידי וקבוע לכל האיברים.
באופן כללי, אני מרגיש שאני חי.
שוב ישוב על הגג עם כוס תה ביד וערפל פזור סביב.
מזכיר לי קצת את החיים -
לא הכל ברור, ומשו קטן-מתוק נותן חמימות ותקווה שימשיך הטוב הקיים, שיהיה טוב יותר. אני לא מבין אנשים שאומרים שמתוק לא טוב להם, וששותים קפה שחור בלי סוכר. אולי הם חושבים שלא מגיע להם שיהיה להם מתוק. אני מרגיש שמגיע לי כל המתוק הזה, ושהוא עושה לי טוב. האוירה של הגג השבוע, שונה מאוד מהאוירה של המרפסת בשבוע שעבר. עכשיו אני לא צריך את הסיגריה ולא רוצה לעשן אותה. רגוע וטוב לי המצב כמות שהוא.
מצאתי קצת שלוה ושקט.
אני נמצא בחושך כזה, מהסוג הטוב שנותן לך לבחור אם אתה רוצה שייראו אותך או לא.
מתחשק לי לדבר עם מישהו, אבל שיחת נפש, לא 'היי מה קורה?' ושאלות מנומסות כאלה, שכולם פולטים בתגובה אליהן את התשובה שמצפים מהם.
הלב שלי בועט, נושם, פועם.
המח שלי חושב, מהרהר. מדי פעם אני מרים את המבט מהפלאפון, מחפש השראה או אם ישנה התרחשות שתעניין אותי.
האוזניים מקשיבות.
הכל מאוד שקט. רק כמה כלבים נובחים אי שם, וכמה מכוניות חולפות בכביש, אך גם הם לא מצליחים לערער את מלכות הדממה השולטת כאן, את סמיכות השלווה.
הרגליים יושבות להם בישיבה מזרחית, משולבות אחת בשניה, מציעות תמיכה ושיווי משקל. הפה והריאות מאחדים כוחות כדי שחמצן יוזרם באופן תמידי וקבוע לכל האיברים.
באופן כללי, אני מרגיש שאני חי.
