התחלתי סיפור ואני ממש אשמח לביקורת בונהכופרת
הסתכלתי עליה
אני תמיד מסתכל עליה
אבל בחיים כמו שלי.. אתה לומד להסתכל כמו רואה ואינו נראה,
אתה לומד איך לגרום לכולם להתעלם ממך..
אתה לומד לא לתת לאף אחד לראות אותך באמת,
אתה לומד לא לחייך ולא להיות עצוב,
אתה לומד להרחיק את כולם,
אתה לא מנסה ללמוד,
אתה לא רוצה ללמוד,
אבל אתה לומד... כי אין ברירה.
היא הסתכלה עלי וחייכה, זו לא הפעם הראשונה שמישהו מנסה להיות נחמד אלי...
אז התעלמתי,
אני לא יודע מה זה בה,
אבל אני פשוט לא יכול לתפוס מרחק,
דלת נפתחת
שמש
צעדים נמהרים
"דייי!" שמעתי צעקה מהמבנה
'זאת היא,'
'תתעלם!'
'לא יכול! אתה יודע את זה!'
רצתי חזרה
הוא תפס אותה וניסה לנשק אותה,
'דבר יא פחדן'
'לא דיברתי לידה אף פעם'
'אתה לא מנסה להתחיל איתה, דבר!'
"הכל בסדר פה?"
הם לא שמו לב אפילו
'זה יצא חלש משתכננתי'
'תמשיך לדבר'
"שאלתי" אמרתי בקול יותר "אם הכל בסדר פה!"
"עוף מפה יא שחיף!"
"ירדן את סבבה עם מה שקורה פה?" שאלתי
"לא עניינך, פריק!"
"תענה כשאפנה אליך יא שבור" אמרתי
"ירדן, הכל בסדר?"
"לא ממש"
"איך קראת לי?"
"אתה שמעת אותי..." אמרתי
"אני אשמח לשמוע את זה שוב"
"זה נסיון איום?" שאלתי
"אם הייתי מאיים... אתה היית יודע שאני מאיים..."
הוא התקרב אלי במהירות
'הוא יתן כמה שמאליות ואז ימנית כשתתחמק הוא ינסה בעיטה תן לו בכבד ובברך אם זה לא יפיל אותו... עצם הבריח'
'אתה אומר את זה כאילו זה פשוט'
הוא העיף את ידו המאוגרפת לעבר פני,התחמקתי לימין,
"אז את לא סתם שחיף, אתה שחיף מהיר,"
הוא ניסה שוב והחטיא, פעמיים,
"אתה לא לומד אה?"
'הוא מתעצבן הנה באה השמאלית'
'היא עוזבת... יופי'
הוא שלח את ידו הימנית בצורה עגולה התקופפתי ונתתי לו אגרוף בבטן, הוא בקושי התקפל
'זה כאב לי יותר מלו'
'אל תיהיה בטוח... ברך ימנית!'
בעטתי לו בגומץ הרגל הימנית,
הוא נפל על ברך אחת,
'עזוב את עצם הבריח, יד!'
תפסתי את ידו וסובבתי אותה מאחורי גבו וכופפתי
"אייי!"
"אתה צורח כמו ילד בן שלוש אתה יודע..."
"שחרר אותי פריק!"
דחפתי אותו קדימה והתישבתי על גבו
"למה לי?"
"שחרר אותיי!!"
"עכשיו שכנעתי אותי" אמרתי בשיעמום
"מה אתה רוצה?"
"או.. הנה... 1. אתה לא תפנה יותר לירדן
2.אתה לא תקרא לאף אחד בשמות גנאי
3. אתה תתחיל לתת לירדן כסף בעילום שם יש לך מספיק ממנו... אם היא אי פעם תגלה שזה ממך אתה תכנס לקומה להרבה מאד זמן... חבל על השרשרת..."
"איך אתה יודע על השרשרת?!!"
"אני יודע הכל"
'חחח בטח, גאון!'
"אני לא אגע בה יותר!"
"אני יודע... אבל מה עם כל השאר?"
"מה עם השאר?"
"אתה תדאג אלפיים דולר לחודש לה ולאחיה"
"למה לי?"
"כי אני יודע עליך משהו שלא היית רוצה שידעו.. ועוד משהו.. אני אשבור לך את הצורה אם לא תעשה את זה"
עיקמתי לו את הזרוע קצת יותר
הוא העווה את פניו
"יפה לא צעקת הפעם"
"אומנם היה לך מזל הפעם אבל אני הרבה יותר חזק ממך!"
"רוצה קרב חוזר? אני מבטיח שזה יכאב יותר כדי להבהיר את הנקודה"
"חח בטח רק שחרר אותי קודם..."
"אם תרוץ... אני אדאג שהעניין עם השרשרת יגיע לכותרות"
שחררתי אותו
"אני נראה לך פחדן?"
הוא קם על רגליו ועמד בתנוחת התקפה
"כן"
'הוא ינסה להיות לא צפוי אז הוא יתחיל מהרגל, וימשיך עם שמאלית וימנית מיד, תן לו אחת קלה בצואר אחרי הרגל, זה יעשה אותו זחוח ואז שוב ברך ואתם הבריח'
'הוא לא יכול להיות כל כך צפוי'
רגל
קפצתי
אחת בצואר
"לא כאב" אמר
שמאלית זחוחה
"מה אכפת לך מהסרוטה הזו?"
התחמקתי ונתתי לו שמאלית קטנה מכוונת היטב ישר לעין
'הוא דיבר לא יפה'
'לא אמרתי כלום..'
ימנית
התחמקות
ברך
ויד ישרה למתחת לעצם הבריח בצד שמאל
הוא נפל ישר התיישבתי עליו על הבטן הפעם
"אוי אתה כל כך צפוי!"
'רד ממני, פריק'
"רד ממני, שחיף"
"יפה גוונת... אבל למרות זאת.. לא"
"טוב בסדר, בסדר"
קמתי ממנו
הוא קם מיד וסינן "אידיוט"
'אל'
'מאוחר מדי'
שלחתי יד מתוחה לחיבור בין הצואר לעצם הבריח
הוא לא נפל
"אמרתי... בלי שמות גנאי!"
הוא גם רץ כמו ילד
צעדים
ידית
דלת נטרקת
...
"את בסדר?"
היא מרוחקת
"כן, תודה, איך ידעת את השם שלי?"
"מה?"
"כשהייתי שם עם הדפוק ההוא, אמרת" ירדן, את בסדר עם מה שקורה פה?"איך ידעת איך קוראים לי?"
"שמעתי אותו איפשהו"
'ואו, אמין רצח'
'יש'ך רעיון יותר טוב?'
'טוב סליחה אחי, צ׳יל'
'אתה מבין כמה זה מטומטם לקרוא לי אחי נכון?'
"איך קוראים לך?"
'שיט אחי, מה אני עושה?'
'פתאום אחי זה סבבה?!'
'לא הזמן'
'אוקי תגיד איך קוראים לך לא מסובך'
"בן"
'מה?!'
'לא יודע זה מה שקפץ לי לראש'
"למה עזרת לי?"
"סתם, היית צריכה עזרה ואני הייתי שם"
'הכי אמין שלך עד היום'
'אם אין לך משהו מועיל לומר... פשוט אל תאמר'
"אז... רוצה לשתות קפה בקפה תמר מתישהו?"
"סליחה מה?!"
"אתה יודע... כדי להודות לך..."
"אה.. אמ.. אני לא יכול אז"
'הנה משהו חשוב: היא לא אמרה מתי'
"שיט"
"מה"
"אה סליחה פשוט נזכרתי במשהו אני חייב ללכת"
"מה?"
כובע על הראש
ריצה
דלתות נטרקות
'מה לעזזל?!'
'מה?'
'למה דחית את ההצעה שלה?'
'איזה סיבה יש לי לא לסרב?'
'המשימה.'
'זה שנצא לקפה לא יעזור למשימה!'
'איך לא?'
'איך כן?'
'יהיה לך יותר קל לעשות את זה כשהיא לא חושבת שאתה איזה סטוקר קריפי...'
'אל תשחק אותה אידיוט'
'לך לשם ותתנצל!'
'לא'
'זאת פקודה'
"ירדן?"
סיבוב מבוהל
"אני מצטער, הקישורים החברתיים שלי הם לא מה שהיו"
"וואלה? דוקא זה היה נורא נורמאלי להתגנב מאחורי כדי לבקש סליחה..."
טון רגוע נורא
חיוך
"לא התגנבתי..."
"אתה עם נעליים צבאיות ולא שמעתי את הצעדים שלך..."
"אני מניח שאני פשוט הולך בשקט?"
צחוק
"אוקיי"
"אז בקשר לקפה... פיניתי את היומן"
"סבבה, רק תזכיר לי באיזה יום היית כל כך עסוק?"
"רביעי זה בסדר?"
"כאילו...? מחר?"
"אם זה בסדר.."
"אז תאסוף אותי בארבע מהבית"
"כע... בטח"
"להתראות"
'אל תפול לזה...'
"ירדן!"
סיבוב מתגרה
"כן?"
"הכתובת..."
"מה המספר שלך אני אסמס לך אותה"
'התפוח לא נופל רחוק מהעץ אני מניח...'
"0585439232"
* פינג *
"אוקיי נתראה"
...
גלגלים חורקים
רגלים נטחות באספלט
* טוק טוק טוק *
"מי זה?"
"בן"
"תכנס אני כבר באה לסלון"
פלאשבק
...
דם
שלוש גופות במדים תואמים ועוד חמישה בשחורים
"תזכור, המשימה שלך, לא יכולה להכשל! אני לא אמות לשוא"
ארבע גופות במדים תואמים ועוד חמישה בשחורים
"לא! אתה לא תמות בכלל! אל תעצום עיניים אתה שומע? לא!"
"בן!!"
עיניים מופתעות
"אה? מה?"
"נצא?"
"בטח! כן!"
דלת נפתח ונסגרת
"רויאל אנפילד קונטיננטל GT"
"מה?"
"האופנוע..."
"אה כן... קניתי אותו ממישהו באזור"
'היא תזהה אותו'
"איך את מכירה?"
"הכרתי מישהו עם אופנוע דומה"
"באמת? מי?"
היא הסתכלה עלי בעיינים, הסיתה את שיערה מאחורי אוזנה ורק אז אמרה "סתם מישהו מהשכונה"
"אה.. אוקיי, אולי ממנו קניתי את זה?"
"קשה לי להאמין" "בבקשה אל תשאל עוד שאלות"
"אוקיי"
'עכשיו אתה שותק????!'
'מה היה לי כבר לומר?'
'אתה אמור להכיר אותה!'
'אני רק יודע מה שאתה יודע, '
'טוב פשוט תסתום,'
'בוגר...'
"על מה אתה חושב?"
"מה?"
"על מה אתה חושב?"
"כלום... רוצה את לנהוג?"
* מושיט לה קסדה *
"טוב..."
* קסדות *
* ראש מנוע *
"את על מאה חמישים קמ"ש!!"
כנראה לא שמעתי מעל לרעש המנוע והגלגלים כי היא אמרה
"אמריקה שונאת זוהר"
"מה?"
"אני רוצה יותר מהר!"
"זה שם תעצרי!"
היא נסעה לפיצריה קטנה
'היא נורא אהבה את המקום הזה כשהייתה קטנה...'
'איך אני יודע את זה?'
'סיפרתי לך את זה.. התת מודע שלך זוכר...'
'מגניב'
"אז איפה אנחנו?"
"סתם פצריה"
'קח לחם שום'
* דלת *
* פעמון *
"הי, אני אקח לחם שום ואת?"
"גם" היא התאמצה להסתיר את החיוך הזה
"נשב?"
"בטח"
השיחה קלחה ובאיזשהו שלב היא התחילה להתקרב אלי
'אני יודע שאני אמור לגונן עליה... אבל אם קורה משהו... אתה חייב לשתף איתה פעולה...'
"מה?!"
היא נבהלה
"מה?!"
"אני פשוט לא מאמין שזה כל כך זול..." הצבעתי על התפריט
"אני אקח גם פסטה"
היא הסתכלה עלי במבט מבולבל
'מה לעזאזל??'
'אתה רציני?!'
'היא מדברת אליך...'
"סליחה, מה?"
"לא משנה..."
"משנה, משנה,"
"אמרתי שהייתי הולכת לפה עם אבא שלי כשהייתי קטנה..."
"אתה שומע טוב?"
"לא... האוזן שלי נפגעה...פציעת קרב..."
'עכשיו אתה כנה?? מה אתה אומר את זה???'
"איזה קרב?"
* צחוק מזוייף *"סתם... נפלתי פעם על הראש... והאוזן שלי נפגעה..."
'היא לא קנתה את זה...'
'מה אתה אומר...'
'זה מתחיל להיות מסוכן... אמרתי לך להתעלם'
'אבל אתה גם אמרת לי להתנצל.. זה אשמתך.'
* צלצול טלפון *
* צעדים מהשולחן*
"אני חייבת ללכת"
"שאני אקפיץ אותך?"
"אני אשמח"
"פלמ"ח שבע"
"מה קרה?"
"כלום, תמהר"
'מה קרה?'
'אין לי מושג אבל היא נראית נורא מודאגת'
'אה הפרצוף הזה לא אומר שהיא מאושרת? איזה מזל שאתה פה!'
"הנה"
* ריצה *
* דלת ניתחת *
'לך למקום שתראה מה קורה'
'ממש אינשטיין'
* משקפת *
* חלון *
* ריצה *
"תגיד יא דפוק?... לא אמרנו שאתה לא פונה אליה יותר יותר?"
"תתרחק!"
"או ש?"
"או שאחיה חוטף כדור בראש"
"לך" היא אמרה
'בצורה שהוא מחזיק את האקדח הוא כנראה לא ירה וגם אם כן... אני אספיק להסיט את הרובה ככה שאף אחד לא יפגע'
'הוא לחוץ! אל תעשה את זה!'
'אני אעשה את זה רוצה להדריך או שאתה מעדיף להיות צודק?'
'תרים את שתי הידיים ותעשה צעד קטן קדימה הוא מסיט את האקדח אליך לשניה תזנק ותסיט את ידו, ואז תצמיד אותו לריצפה'
הרמתי את שתי הידיים ועשיתי צעד קטן קדימה
"תתרחק!" הוא שיחק בדיוק לפי הכללים
"לך מפה!!" היא צעקה
זינקתי עליו, הכדור שנפלט פגע במסגרת החלון זכוכית ננעצה לי ברגל
'אמרתי לך שזה לא ילך!'
הוא זינק לאקדח והייתי בטוח שנכשלתי אבל אז ירדן בעטה לו בראש ותפסה את האקדח
'לא נתת לה מספיק קרדיט'
קמתי ודרכתי לו על הבטן
"אתה תכפיל את הסכום ותעזוב את המדינה עוד היום"
"למה? מה תעשה לי? הבנתי מזמן שאתה לא הולך לפרסם את השרשרת..."
"אולי אבל.."
לקחתי את האקדח מירדן
* יריה *
"פיספסת"
"אתה חושב?"
הוא הסתובב וראה שהיריה פגעה בדיוק באדום בלוח המטרה מאחוריו
'עדיין רץ כמו ילד..'
"אתה בסדר??"
"כן" קולו רעד
היא חיבקה אותו כמה דקות בהם האדרנלין פג והרגל שלי התחילה לצרוח מכאבים
"אני צריך ללכת"
"אני די בטוחה שאתה לא ממש יכול לעשות את זה"
קמתי והתחלתי ללכת לעבר הדלת
* דלת נפתחת *
* מנוע *
"חכה! אני אדריך אותך לבית החולים הקרוב"
"זה בסדר"
* חריקת גלגלים *
הגעתי לבית שלי תוך שש דקות ורבע גררתי רגל למטבח,
בארון הראשון הייתה פינצטה ותחבושות לקחתי את שתיהם הורדתי את מכנסי והוצאתי את הזכוכית שהיתה שלושה סנטימטרים בתוך ירכי השמאלית, הרגשתי שהיא פספסה את העורק לחצתי על המקום והתחלתי להוציא רסיסים קטנים יותר כשאני מוודא שלא יוצא יותר מדי דם,
"כדאי שתשב"
"מה את עושה פה?"
"עוזרת לך, שב"
עכשיו לעבור דירה, אוף
התישבתי והמשכתי להוציא את הזכוכיות, ירדן התקרבה לקחה מידי את הפינצטה והמשיכה במקומי, אני חייב לציין שהיא עשתה את זה יותר טוב.
"ידעתי שאתה מסומם"
"למה?"
"לא יודעת כל מיני יציאות שלך"
"לא הבנת, למה את חושבת שאני מסומם?"
"כי ראיתי אותך מוציא לעצמך אינצ׳ וחצי של זכוכית מהרגל בעמידה בלי להזיז שריר"
'תגיד שאתה סביל לכאב, שלא תחשוב שאתה מסומם בשום מחיר!'
'מה? למה?'
'תגיד!'
"אני לא מסומם, את יכולה לעשות לי בדיקה, אפילו אלכוהול אין לי בדם, פשוט יש לי סיבולת גבוהה מאד לכאב."
"אה" ואז משכה זכוכית קצת חזק מדי וכואב מהפעמים הקודמות,
"איך הפנים שלך לא זזו??"
"יש לי סיבולת גבוהה מאד,"
"איך זה?"
'זאת השאלה ממנה קיוינו להמנע'
'אה וואלה?'
'מה עושים?'
'אתה שואל אותי? אני ארד עליה שהיא חוקרת אותי'
'היא תחשוד, היא חכמה מאד.'
'אני אחליף נושא'
'חכמה אומרים לך, טוב לך על הראשון'
"שקלת ק.ג.ב.? שמעתי הם מגייסים"
'ואו שנון'
'מה אתה היית אומר?'
"חח טוב, נושא רגיש"
'איך לא חשבת על זה?'
'גם אתה לא חשבת על זה'
היא התחילה לחבוש לי את הרגל
"למה לא הלכת לבית חולים?"
"אין לי ביטוח"
"אידיוט"
"זהו שמי השני את יודעת"
"אני עדיין חייבת לך תודה"
"את הצלת אותי גם היום זה מתקזז, אפשר סתם ללכת לאכול אם את רוצה..."
* חיוך *
"כן אני אשמח"
'אתה התחלת איתה?'
'אמרת שזה טוב שיהיה קשר!'
'כן, אבל לא התכוונתי שתפלרטט עם הבת שלי!!'
'לא התחלתי או פלירטטתי איתה...'
'מקווה בשבילך שגם היא חושבת כך'
...רחל יהודייה בדם
את כותבת מסעיר מותח ומעניין..
תודהכופרת
אוקיי, ביקורת בונהאריק צדק
הדבר הראשון שצרם לי- יותר מידי ירידות שורה. לרדת שורה זה לא פיתרון לכלום, זה פוגע ברצף הסיפורי והרבה פעמים מלאה את הקורא (מלשון לאות).
הסיפור הזה לא כתוב בצורת סיפור, אלא מזכיר יותר טקסט. הרבה דיבורים, מעט מידי תיאורים, הרבה קפיצות זמן-מקום בלי מילות קישור.
העלילה מאוד מבולגנת. לא הבנתי מי זה מי, איפה הדמויות נמצאות, איך הן נראות, מה האופי שלהן. שום דבר לא התחבר לכדי סיפור עלילתי, זה פשוט רצף של מילים.

הבסיס הוא טוב, הכתיבה סוחפת והעלילה (לפחות מה שהבנתי ממנה) מסקרנת. אבל קשה לקרוא סיפור כזה. הוא לא מובן, הוא מבלבל, אין מילות קישור, אין אחיזה בזמן או במקום.
עם הרבה עבודה יכול להיות כאן סיפור מעניין ומרתק.
בהצלחה (וסליחה על הקטילה)
תודה רבהכופרתאחרונה
עזרת לי מאד אני אכניס תיאורים אבל סגנון הכתיבה אני אוהבת שזה לא ברור
תודה רבה.
..דאק

..

שתי נקודותטאביאחרונה

שתי נקודות

קרובות, קרובות

אך המרחק ביניהן מלגעת

במסגרת הפורמט

אינו ניתן לגישור.

מי נתן לך רישיוןעיניים טובות

בחיים לא חשבתי שאפשר למשש ככה פגיעות.

החלל הריק בין המילים ללב נשאר דומם, בעיקר מדמם, ובאוזני רק זעקה נוקבת: "מי נתן לך רישיון?!"

הזירה נראית כמו אחרי תאונה קשה במיוחד. הצעדים הכבדים של אחריות מנסרים את השטח עד שהוא מסיים להקיף את הזירה ושולח בי מבט שאין בי כוחות נפשיים להסתכל בו חזרה.

זה רצון. זה רצון. אני ידעתי מיד. הוא שרוע מדמם במרכז הזירה שאשמה מכתרת כעת בסרטים אדומים. תוך כדי אני שומעת אותה ממלמלת-מטיחה לכיווני, נוטפת ארסיות: "לא סתם רצון. זה הרצון הטוב. ה-רצון הטוב".

אני רוצה לצעוק לה שזה לא הזמן כרגע, שהוא מאבד דם יקר, שיטפלו בו לפני שיהיה מאוחר מדי, אבל כל מה שיוצא לי מהפה זה רק יבבות קטועות שכנראה מנסרות את הלב של ביטחון שנדרס במרכז החזה.

מרחוק אני רואה את חמלה נוגעת-לא נוגעת, בטח מפחדת להתקרב. לעזאזל, למה היא נשארת לבהות שם? לא רואה שצריך אותה כאן דחוף?

בטחון משחרר אנחות קטועות מפעם לפעם, מחרחר בצורה שמדאיגה את אשמה ואחריות.

רצון מאבד סופית את ההכרה.

כל העסק הזה מדליק את אשמה שבפנים מיוסרות מתקרבת אליי, מדדה עקב בצד אגודל עד שעיניה ננעצות עמוק בעיני והיא לוחשות אליהן, שוב עם הארס הזה: "את הרגת את רצון".

אחריות ואשמה אוהבות לעבוד יחד, אני כבר מכירה אותן היטב. שני צדדים של אותו מטבע שחוק שכעת נזרק לכיווני ואני חסרת אונים.

חוסר אונים. בחייאת ראבאק איך שכחתי ממנו. אורות כחול-אדום מהבהבים מולי בדיוק כשאני קולטת אותו מתרוצץ בתוך הזירה עד שכמעט ובורח ממנה.

כשהוא יושב ליד מה שנשאר מרצון הוא מזכיר לי ילד כאפות, מחכה לבריון של השכבה שירביץ לו.

אחריות מנסה להזיז אותו מהשטח המסומן. אשמה דווקא גוררת אותו לשבת על רצון, אולי חושבת שבכוחו להנשים אותו. מפגר.

איך תמיד אני נתקעת עם הכוחות האלו, כנראה שוב חוייג המספר הלא נכון בלהט הלחץ והכאוס.

"גם כן כאוס. בגללו התאונה בכלל", אשמה מלכה בלקרוא מחשבות, והמחשבות שלה מלקות בחזרה. אולי זאת האֲשָׁמָה בעצם.

בין חרחור אחד של ביטחון למשנהו יש לי כמה שניות לעצמי ושוב השאלה חוזרת להכות ולהדהד בי, "מי נתן לך רישיון?!"

חבר'ה יש תחרות כתיבההרמוניה

שיר או סיפור קצר עד 250 מילים

הנושא הוא "אמת"

תרשמו בגוגל "מילה במקום 2026" ותראו פרטים

אפשר לשלוח רק עוד 10 ימים

יש פה הרבה מוכשרים...

בהצלחה

וואי תודה, שלחתי עכשיואהבה.

איזה יופי רוצה לשתף?הרמוניה

הבנתי שאסור להעלות לרשת..אהבה.

לפי התקנון.

אולי כשיפרסמו את הזוכים אני אעלה

אהה חחח אופסהרמוניה

לא נורא חוקים נועדו כדי לעבור אותם

חוץ מזה שכאן זה לא באמת רשת זה סך הכל חצר אחורית כזאת..😅

סתם סתם אבל אם באלך תשלחי לי בפרטיהרמוניה

תודה על ההכוונה סופר צעיר

הנה אחד משלושה שירים שכתבתי לתחרות

עֵת תָּבוֹא הָאֱמֶת 

לְבִקּוּר אֶצְלֵנוּ, 

בְּוַדַּאי תִּתְפַּלֵּא  

מֵעֹקֶם שְׁבִילֵינוּ. 

  

עִקְבוֹתֶיהָ יְכַסּוּ אֶרֶץ 

בּוֹחֶנֶת שֶׁלֶט אֶל דֶּרֶךְ, 

תִּשְׁכֹּן בְּלֵב כָּל נַוָּד 

תָּסֹב כְּנָחָשׁ כָּל כֶּרֶךְ. 

  

לְבַסּוֹף תַּעֲצֹר הָאֱמֶת 

לָפוּשׁ תַּחַת בְּרוֹשׁ, 

יַעֲצֹר לְיָדָהּ זָב חֹטֶם 

וִינַעְנֵעַ אֶת הָרֹאשׁ. 

  

מוֹפִיעָה בְּכָל מָקוֹם, 

וַעֲדַיִן אַתְּ נִסְתֶּרֶת. 

לְךָ יֵשׁ רַק דֶּרֶךְ אַחַת 

וְלָנוּ יֶשְׁנָהּ כָּל דֶּרֶךְ. 

ואוו..!הרמוניה

ידעתי שמוכשרים פה

אהבתי זה נשמע לי פשוט ומקצועי בו זמנית

את הבית השני לקח לי יותר זמן להבין

וממש אהבתי את הבית האחרון

תודה רבהסופר צעיר

לצערי עירי אינה משתתפת טאבי

וואי...הרמוניה

לא אכפת לי לשלוח בשמך אם אתה רוצה כי אני לא שלחתי חחח

אם זה אפשרי אין לי בעיה

אפשר להחליף זריז את הכתובת במשרד הפנים ואז לשנותטאבי

חחחחהרמוניה

סתם שתדע לקבוע תור זה 7 חודשים מראש..(;

פעם בשנה אפשר לשנות דרך האתרטאבי

גולמי, אבל:

מבעד לאישון עיני

המשתקף באישון עיני במראה

ובאישון עינך

נמצאת, בַּשחור חסר־ניצוץ

כל האמת

האמת כולה

על בושה בלתי־מוסברת

שמלווה את נשימותיי

מוסיפה להן נופך צילי

כמו הפחד מרעשי לילה

הדומה לאמת חבויה בציורים בחול על החוף

הנשטפים בגאות ושפל

ובגלים מתנפצים של אמת

האמת שמספרת על חטאים, אכזבות,

טינה שאני שומר כלפי העולם

לְעולם, ולעצמי

כמו קור בלתי־נסבל

מתלכדים גבישים של אמת ופחד

במערות הלב השחורות כאישון

נשקפת מבעד לְחלון הנשמה

סכנת התמוטטות

תחת כובד כל האמת כולה.

תודהההרמוניהאחרונה

מעניין... בעצם ההגדרה שלך לאמת.. היא כל ההוויה.

יפה מאד!

שיר של יוםאשר ברא

אתגר לכתיבת שיר יומי

@כולם

בו"ה

שיר של יוםטאבי

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

כל קריאה הבנתי דבר אחרבין הבור למים

זה גדול

שיר של יוםאשר ברא

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

שיר של יוםסופר צעיר

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

אוי ואבוימשה

שיר של יוםצדיק יסוד עלום

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

לא הבנתי אותו בפעם הראשונהבין הבור למים

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

חזק ונהדרליפא העגלוןאחרונה

עומק ראוי לשמו. תודה

ג כסלובין הבור למים

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

שיר של יוםאשר ברא

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

הר הבית?משה

כתבת יפה.

שיר של יוםליפא העגלון

מִזְדָּרֵז לְהַשְׁכִּים, לְעוֹרֵר

אֶת הַשַּׁחַר,

אֶת הָאוֹר הָרִאשׁוֹן

וְכָל שֶׁעוֹלֶה בְּיָדִי

לְגָרֵד מְעַט רְשִּׁימוּ

שידוךxmasterx

הוא נכנס החליט שהגיע הזמן

הוא מוכן ונמאס לו מהמשחקים

שדכנית

זהו להיות רציני

מתיישב מחכה לתורו

מסביבו עוד כמה נשמות אבודות

באות לנסות את מזלן

הוא נכנס

מתיישב מולה היא נחמדה

מחייכת

הוא משתף במה שהוא רוצה מדייק

היא שואלת שאלות והוא עונה

יש לה ניסיון בריקוד המוזר הזה

היא מתחילה לשאול

זו הפעם הראשונה?

כן, הוא עונה קצת בהיסוס

זה בסדר יש כאלה שמגיעים לעדכון גרסה או שדרוג

מה חשוב לך?

נשמה

שהכל יהיה מדויק

היא מקלידה הכל

הכל מתועד שהוא יקבל בדיוק את המילה האחרונה של מה שהוא רוצה

והכל כל כך מושלם

הכל AI

לא צריך אנשים לא צריך כלום רק שרתים

מישהי בחוץ מחכה

באת לשדרג?

שואלת אותה המזכירה

היא עונה שלא

דווקא הפוך, להחליף

להחזיר לדגם הישן.

המזכירה מצקצקת ומעירה משהו על עוד אחת שבאה לחזור לדגם הישן

הוא מושלם מדי היא אומרת למזכירה

אין לו אופי אסרטיביות כלום

אני צריכה משהו חזק לא עדין לא רגיש ולא שביר

תראי ריקי עוד אחת באה להחזיר

בסוף את כל הדור החדש נחזיר וזהו

משטרת התנועהאני הנני כאינני

שלום, כאן משטרת התנועה

שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?

מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?

לא, מה פתאום, למה מה קרה?

רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?

חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת

זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות

למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?

לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת

אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת

טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה

שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה

היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה

וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה

טו טו טו

אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה

תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה

משהאחרונה

אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

קריאה לאתגרבין הבור למים

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינני

רק לא מיסודבין הבור למיםאחרונה

אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תפתחי לנו?בין הבור למים

ברוכה השבהמשה

כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן

תודה. מחזקים דברייך.

מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים

חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

נו נבא לנו!בין הבור למים

מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד

"והבור ריק אין בו מים"

טעות למחוקצדיק יסוד עלום

טעות, למחוקטאבי

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.

יפה !משהאחרונה