סיפור אחר לכן אני חושש שכל בת שתעשה דבר כזה אסור לשפוט אותה

וגם אם כן הייתי שוקלת לא הייתי עושה את זה
ולא בגלל דת או משהו ז"א כן בגלל משהו, אבל לאו דווקא דת

בעיני הפתרון הנכון במקרה כזה הוא חתונה של פשרה. "רווק ורווקה" שמתחתנים וחיים יחד באותו בית.

שאלת אם הפתרון לרווקים/רווקות הוא ללדת ילדים בלי להתחתן

כתבתי שזה פתרון רע מאד. 

אם מחפשים פתרון פחות רע, אפשר שיתחתנו ויחיו באותו בית עם ויתור על האיכות של הזוגיות

שהילד לא יגדל בבית שרבים בו חס וחלילה במקרה הרע ובמקרה הטוב אני לא חושבת שבריא שילד יראה את החוסר זוגיות של ההורים ...

אם את לא רוצה שילד יגדל בבית שרבים בו....

אני חושב שעסקי הנדל"ן יצנחו משמעותית. לדעתי רבים ב99% מהבתים

וההנחה שנישואי פשרה מחייבים זוגיות נוראית היא לא נכונה, אבל היא הסיבה להרבה תופעות מיותרות של רווקות

תהיה זוגיות רעה 

אבל אני רואה סיכוי גבוהה לחוסר זוגיות וזה לא המודל שבו אני הייתי רוצה לגדל ילד...

לגבי מריבות יש בעניי הרבבה הבדל אם יש מריבות ואהבה ומריבות מתוך אהבה  לעומת מריבות בלי הקשר הקרוב והחיבור והאהבה

ויכול להיות גם בבתים צמודים עם מעבר בפנים או משהו כזה לא ממש חשבתי על זה בקטע מעשי ברוך ה' אני לא בכיוון 

ובלי קשר לדת.

זה להביא ילד מתוך מניע אגואיסטי ולגרום לו עוול.

גם ככה נח לאדם שלא נברא שמנברא. אז עוד אתה בורא אותו באופן שהוא יגדל במציאות לא נורמלית (בלי לדון את מי שעושה את זה. אבל ילד לאם חד הורית גדל במציאות לא נורמלית) ויחפש את זהותו והשתייכותו כל חייו.

תראה הורים שבצב כלכלי דחוק עם בית קטן ו10 ילדים שבוחרים להביא עוד אחד. איפה האגואיזם כאן?

ההתייחסות לאידיאלים נחלקת לשני סוגים: (אזהרת פילוסופיה): 

1. לאדם יש מצפון המכתיב לו ערכים ואידיאליים , זו תכונה אנושית - ומותר האדם מן הבהמה.

2. אנשים נתפסים באידיאליים על מנת למלא בעצמם צרכים בסיסיים אגואיסטיים של הנפש (למשל, לתת לעצמם אישור שהם אנשים "טובים" וממילא זה נותן להם זכות קיום וכדו'- ובמונחים מקצועיים- סופר אגו מפותח, כניעה להתניות)

אבל למה לךהסתבך?

יש אנשים טובים שעושים דברים טובים למען הכלל והחברה.

ואם טוב להם להיות ילדים מתלהבים ודוסים למה זה מפריע לך?

של מי?

חסרים מתלהבים ודוסים שטוב להם?

זה שיש דרך שונה לא אומר שלמי שהולך בה טוב יותר.

ומי שטוב לו בד"כ לא מתנגח באחרים, ולא מנסה להוכיח להם כמה רע להם.

כל הדברים שאתה עושה הם אגואיסטים גם.

(תוכל לפרט מה לא?)

אז מה אכפת לך, אם יש אנשים שהאגו שלהם הוא לפתח את העולם וללדת ילדים כדי לתת להם מה שהם מבינים כ"טוב".

גילוי נאות: בעיני התפיסה שלידת ילדים היא אגואיזם טהור וצריך לדבר נגדה, היא תפיסה רעה מאד. מאד. זאת דעתי ותפיסת העולם שלי.

אז אם כל מה שהאדם עושה הוא אגואיסטי, מה זה משנה מה הוא עושה? כל דבר שייעשה, כולל להקשיב לרעיונות שלך (או לשלי), זה מעשה אגואיסטי (ובמשתמע - דבר רע).

וזה הטיעון שלי.

אבל אולי נוציא את הקונוטציה השלילית מהמונח אגואיסטי?

אפשר להבין שהאדם הוא יצור אנוכי ו"מתוכנת" להגשמה עצמית ולמילוי צרכיו האישיים. יש אנשים שההגשמה העצמית שלהם היא מחוץ לעצמם (אלטרואיזם) וודאי שלרב אלו אנשים חיוביים יותר מאנשים שההגשמה העצמית שלהם היא נטו סביב עצמם.

אבל אני חושב שהמטרה של תת-השרשור הזה (שעוסק בהנחה די יסודית בבסיס השאלה שעליה מוסב השרשור כולו) היא לדון בקונוטציה השלילית

ברור לי שיש תכנות פנימי והנעה פנימית למעשים. בעיני יהיה מוזר לכנות את זה אגואיזם, כי המניע הוא פנימי אבל לא היעד, ולכל הפחות אין מקום לקונוטציה שלילית, ששייכת למקרים שבהם גם היעד הוא עצמי, ומוצדקת במקרים שבהם זה בא על חשבון מישהו אחר

מצפון נקי זה יעד פנימי.

נכון אלו יעדים גבוהים יותר.

אבל עדיין מכוונים פנימה.

גם לתת צדקה גורם למצפון נקי וסיפוק עצמי. גם לא לרצוח ולא לשדוד. אז אם השיקול של "אל תהיה אגואיסט" הוא מה שמנחה את האדם, אין שום הבדל אם הוא רוצח ושודד או לא....

אם יש טוב ורע, אני יכול לעשות טוב ולא לעשות רע.

אם הכל רע, אז אין משמעות לכלום.

הבחירה לעשות טוב ולא לעשות רע היא כאשר אפשר להבחין ביניהם

ואני חושבת שזו ההבחנה בין אגואיזם חיובי לשלילי

לדאוג לעצמך- זה גם לצרכים הפסיכולוגיים הראשוניים שלך. וביניהם להרגיש בן אדם טוב. כך שכשאתה דואג לסביבה אתה ממלא אצל עצמך את הצורך  הזה.

יאלה המשך דיון נעים.

פרשתי.

כי היא לא תשנה את דעתנו על לידת ילדים.

אם אתה רוצה לטעון שלא יעשו משהו, אתה צריך להסביר למה זה אגואיזם רע, לא שזה אגואיזם

טוב זו חפירה אינסופית ולא בא לי לערער לאנשים יסודות בסיסיים. אז מוותרת על ההמשך.

זכותך לחלוק..

עשרה ילדים בבית קטן זה צפוף מאוד (יכול להיות שאני מוטה בגלל שיש לי חברה בכורה במשפחה שהם 10 ילדים בבית קטן וממש רע לה מזה ) זה מהיכרותי עם כמה בתים כאלה לא עושה טוב לילדים .

זה אגואיסטי כי להורים יש את הסיבה שלהם ללדת עוד ילד (כן גם אם זה מתוך אידיאולוגיה מה הילדים עשו שהם צריכים להגשים אידיאולוגיה של ההורים שלהם ?)

אם היית כותבת שיש להם מצב כלכלי טוב בית גדול ועשרה ילדים אני בהחלט חושבת שדעתי היתה פחות אנטי אבל גם אז עשרה ילדים מתי יש לך זמן להיות איתם באמת להקשיב וכדו... (ובאופן אישי אני חושבת שזה הדבר הכי חשוב לילד) 

אני מכירה גם משפחות מיוחדות שזה ברוך ה' נהדר גם עם 14 15 ילדים ולא בבתים גדולים  במיוחד אבל אני חושבת שבאופן כללי זה לא טוב לילד 

גם אני בכורה לעשרה ילדים, גדלתי בבית קטן, ואני בהחלט חושבת שכל אח ואחות שיש לי הם ברכה ומתנה גדולה. והייתי שמחה אם הורי היו מביאים עוד ילדים.

יש לי חברה שהיא בכורה ל-13, גם כן בדירה קטנה, והיא חושבת אותו דבר.

ומי שחושב שהורים כאלה מביאים עוד ילד ממניעים אגואיסטים - לדעתי לפחות, לא יודע על מה הוא מדבר!

נראה לכם כל כך קל לגדל 7-8-9-10 ילדים? נראה לכם שלהורים עם מספר כזה של ילדים, אין מושג כמה עבודה נוספת תדרוש עוד ילד, שהם מביאים אותו ממניעים אגואיסטים?

באמת נראה לכם?

נטו אידיאליזם.

החברה שלי, ממש ממש לא היה מצב כלכלי כל כך משופר...

ואנחנו לא היחידות.

אני מכירה משפחות רבות כאלו, והרב המוחלט של הילדים - שמח עם כל אח נוסף!

ואני מכירה משפחות כאלה וגם אנחנו לא מעט ילדים וטוב ברוך ה' 

אבל בכל זאת אני בדעה שכתבתי 

אבל ברור לי מאוד שזה תלוי במשפחה ובהורים 

ואני מתפללת שכל הורה שאין לו מספיק פניות ומקום פיזי לילדים שתהיה מודעות לזה ולא יביא עוד ילדים 

ומי שיש לו את היכולת התכנית והרגשית אז אשריהם ממש על הרצון 

כן, בהחלט תלוי במשפחה ובהורים. ובטוחה שיש הורים שלא עשו את זה ממניעים הכי טובים.

אבל לרוב - נראה לי הנחה מאוד פרועה שאנשים יעשו דבר כזה ממניעים אגואיסטים. אם כן - הם פשוט מזוכיסטים...

ובתור אחת שהיתה בחדר של 5 - ולא חדר גדול - ובתור אחת שבהחלט לא גדלה ברווחה כלכלית, אבל עם הורים מסורים במיוחד - כן. במאת האחוזים.

אלף פעמים מעדיפה כל אחד ואחת מאחי ואחיותי על פני כל מה שלא קיבלתי כתוצאה מהמצב הכלכלי.

ומכיוון שאני אוהבת כל כך את 2 הבנות המקסימות והנפלאות שכבר יש לי - כן. אני אתן להן את המתנה הגדולה ביותר שאני יכולה לתת להן: אחים ואחיות.

וכן, אשמח מאוד אם הורי יביאו ילדים נוספים, גם אם זה יאמר שאני אוכל לבוא פחות לשבת/שיהיה להם עוד פחות זמן לדבר איתי בטלפון או כל דבר אחר. ואם שאלתם - אחי ואחיותי שבבית ישמחו גם הם.

ומקבלת שיש כאלה שקשה להם לחיות בחוסר בגלל ילדים נוספים, אבל זו העדפה אישית. לא בהכרח שלרב הילדים עדיפה הרווחה הכלכלית...

ואגב, אבי גדל ברווחה כלכלית של ממש (וילה עם בריכה פרטית ומשרתת שגרה אצלם) אבל עם אח אחד בלבד - וגם הוא חושב שאלף פעמים עדיף איך שהוא מגדל אותנו.

מה שכן, אם יש הורים שזה יגרום להם מעמסה רגשית, שלא יוכלו לאהוב את כל ילדיהם באמת ולהראות להם את האהבה הזאת, שלא יוכלו לגדל אותם בצורה בריאה עקב מחסור כלכלי או מספר ילדים גדול - כן. מסכימה שעדיף שיביאו פחות ילדים. אבל בקרב המשפחות הגדולות שהכרתי - הורים כאלו הם בהחלט המיעוט.

אולי מאמצת או כמו שהעלו פה מתחתנת רק בשביל זה 

אבל שלא נגיע בעזרת ה'

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

בינתיים אני במקומך הייתי יושב בבית ולומד שני דברים לעומק

1.AI

2. אקסל

ולא פחות חשוב מזה את השילוב בניהם.

אקסל אני מכיר קצת, היה לא מעט בתואר..

וגם יודע שיש קורסים חינמיים..

איך לומדים ai? אתה מכיר דרך או קורס?

ותוכל להסביר מעט מה יש ללמוד בזה? 

כללומר. לנצל את הזמן כדי להתקדם מקצועית ולא רק "לחכות" שמישהו יואיל בטובו להסתכל עליך. כמובן גם הקו"ח שלך יתעדכנו  בהתאם.

לימודי AI ברשת - למה זה לא שורה? 

AI יש לא מעט חומר. הייתי מחפש ללמוד על השילוב בין AI לבין המקצוע שלך. כלומר  איך לשאול שאלות על טבלאות דוחות וחשבוניות וכל אלה. בסוף איך לעשות את העבודה שלך טוב יותר.

יש הבדל גדול בין סיום לימודי חשבונאות ובין מי שמחזיק ברישיון לעסוק בראיית חשבון.  

אם אתה עם רישיון - חיפוש העבודה הוא שונה מחיפוש מקום לעשות בו סטאז'  

גם כיוון תעסוקתי הוא שונה - עם רישיון אתה כבר צריך לבחור כיוון התמחות / תת-התמחות מקצועי בתחום הגדול של ראיית חשבון.   

לעשות לו"ז יומי. שכולל לימוד קבוע קודש או חול, אם אפשר כזה שמתקדמים בו.

לקבוע יעדים, כמו ספר קודש מסויים או פרק זמן קבוע או קורס מקצועי אונליין, אפילו סדרת שיעורים תורניים באתר של ישיבה או מכון מאיר

זמני ארוחות יחסית קבועים, ארוחות מזינות.

לשים לב לזמנים האידיאליים בשבילך לשיון ולקום, להתאים את הזמנים של היום למקצב הטבעי שלך.

לשמור על קשר עם אנשים אחרים

לטפח את הבית והסביבה.

למצוא התנדבות- זה משהו שיכול להיות זמני ואחר כך להיפסק או להשתלב בעבודה שתמצא

לחפש פרויקט כלשהו שלך, שאתה רוצה לממש בזמן הבינתיים הזה.

בהצלחה ושיעבור מתישהו

ובכל זאת..

המלחמה יכלה לנטוע בי גבורה, מסירות נפש, רצון לחיים משמעותיים יותר בשל הידיעה כמה חיי אדם נגדעו... איזה אנשים איבדנו שיש להשלים את החלל שלהם..

לא זכיתי שקרה..

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה