אחח והיא אומרת לי,החיים פה זה נס.איי זה ככ נס.

זה ליפול ולקום וליפול.

וליפול יותר ויותר ויותר.זה לטבוע.

ועדין,לקום שוב.

כי זה מעגל זה לנשום וזה לא נגמר.זה לא נגמר אף פעם.גם אם תחשוב שכבר סימת להילחם,יבוא איזה משו לפוצץ לך תבועה.

 ולנוח זה באמת רק בקבר.ואין מנוחה בעולם הזה.

וצריך,לא.לא צריך.חיב.חיב דחוףדחוף דחוף.פשוט להפסיק לרגע תטירוף הזה,

ו ל נ ש ו ם . ולנשום לנשום.רגוע.ההכל בסדר.ומותר הכל.ומותר ליפול.

ועוד לנשום ולנשום ולנשום ולנשום כל עוד עדין אפשר, ולא התישב לך עוד משו על האף שחוסם לך את הלנשום.

כי זאת זכות.זאת זכות שלנו,שאחנו יכולים להילחם על לחיות.להילחם על שמחה ועל אהבה.

אהבה טהורה כזאת.איי אהבה  טהורה.מה שזה עושה לנו המרדף אחרי האהבה טהורה הזאת.

אבל צריך אותה כאן.ככ צריך כאן אהבה כזאת.טהורה.נקיה.

אהבה בלי עטיפות.חשופה ופשוטה.

זה..זה רוצה.רוצה פשוט לחבקלחבקלחבק עד סוף העולם.

ולא אכפת מה יגידו.ולא אכפת שזה משוגע.

לא אכפת.

והגעתי למסקנה שאהבה,זה כמו משאף שמביאים לבנאדם שלא מצליח לנשום.וזה מציל אותו בשניה האחת לפני.זה חמצן.ואי אפשר בלי.

זה רוצה לצעוק ש,שלהפסיק לפחד.שבוא נהיה כבר.פשוט נהיה.

וזה מפחד לצעוק.מת מפחד.

משו רועד שם.מבולבל כזה..כאילו ממש מבולבל.הוא כבר הבין שהוא פשוט ככ לא מבין כלום.

והוא..הוא רוצ..צה ככ לאהוב ולאהוב.

וכבר הוא לא יודע איך.והוא מפחד להתבלבל.

הוא מפחד להישבר שוב וכל משו קטן שיאמרו בזמן האחרון מציף אותו לגמרי לגמרי מחדש.

מציף בקטע של דמעות ונחלים של דמעות וים וימים של דמעות,שיכולים לבוא לו בשניה מתי שהוא ככ לא רוצה אותם.

ומתביש בהם והוא ליד אנשים ואי אפשר ככה להישבר..והלב.אוי הלב.נשבר נשבר לרסיסים.

והוא שם לו מחסום שלא יתפרץ והלב דוחף את המחסום וזה מגרד וזה כואב מאוד.

ופתאום שהוא ככ צריך את הדמעות האלה שיבואו וישטפו אותו מהזבל אז הם עושות לו דוקא.והם לא באות.

חוק מרפי כזה.

וכי אנחנו איבדנו את זה פשוט.איבדנו את האהבה.והרגישות.

והיום צוחקים על רגישות,והכי קול זה להיות גבר שלא בוכה

אבל לא.פשוט לא.ובאמת שאיבדנו את עצמנו.

ובאלי לצעוק את זה ש ככ מחביאים את זה שצריך אהבה,ושכחנו.ופשוט שכחנו.

צריך מישו שיבוא להזכיר לנו.

וזה באמת באמת כואב לי שיש כאן איזה פספוס של נקודה במרדף הזה,

ו, ופשוט לא ברור לי בדיוק מה.אבל הוא כל היום מנסה לצעוק לי ולבעוט.

הוא רוצה שישמעו אותו.ואם אני אפילו לא מסוגלת לשמוע, אז..

מי יהיה ככ חד כדי לשמוע אהבה שעטופה בפחד גדול מאוד?

ככל שלא אביט בעינייך החומות

לנצור את יופיין

כל־כך, כל‏־כך יפיפיות

הכל נשכח ממני

נושר מבין ידיי

אוסף מכתבים

בית בן שמונה שורות

קדושת כתר

עצב

אלה כוּלִי

לה, לה־לה־לה, לה

לה, לה־לה־לה, לה

לה־לה־לה, לה‏־לה־לה לה לה

לה־לה, לה־לה־לה לה־לה.

///

לקחתי השראה בחופשיות מהשיר הנפלא, פשוט־נפלא הזה:
 

Someday
Though I may forget you
O eyes of ineffable beauty
Whilst plunging headlong

I know
Like a seagull by the window
Unable to traverse the light
From a lull in the night
There is
A voice

For all the dazzle of daybreak
Weeping
For love
For those who fade
Into isles of solitude
Eden lies at the bed of the sea
For those who have been caressed
Pollinating blossoms

כל שיכולני לעשות

הוא לבכות לבכות

דמעות דמעות

איני יכול לומר דבר

לחשוב מילה

או להרכיב משפט

רק לבכות נהרות שקופים של דמעות

דמעות צלולות חורכות את בשרי

יתכסו לו כל העולם בדמעות דמעות

יטבע כל העולם שאני שונא וכל ששנאתי וכל שִנאתי בדמעות

יימחק הכתב בדמעות

תישארנה רק דמעות

תתייבשנה

כך לא יישאר דבר.

מתערבב

ונעלם.

אין אותי,

ואם אין אותי

אין אותך.

תִּרְקְדִי, תִּרְקְדִי

עַד שֶׁהַלֵּב יִשָּׂרֵף

כְּמוֹ אֶלֶף שְׁמָשׁוֹת

בּוֹהֲקוֹת

כְּמוֹ שַׁלְהֶבֶת.

תִּרְקְדִי, תִּרְקְדִי

עַד שֶׁהַחוֹשֶׁךְ יִצְנַח

בַּאֲפִיסַת כּוֹחוֹת

עַד שֶׁאַחֲרוֹן מִשְׁבְּרֵי הַלַּיְלָה הַחוֹלֵף

יִדּוֹם כְּאֶלֶף תּוּפִּים מַכִּים.

תִּשְׁכְּחִי, תִּשְׁכְּחִי

אֶת כְּאֵב הַבַּלָּהוֹת

בֵּין יָדַיִם חֲרִישׁוֹת

אֶת הַשְּׁתִיקוֹת שֶׁלֹּא בָּכִית

וְהַבְּכִי שֶׁלֹּא נָדַם

אֶת הַצַּלָּקוֹת שֶׁלֹּא הִגְלִידוּ

וְלֹא יַגְלִידוּ

לְעוֹלָם.

תִּבְרְחִי, תִּבְרְחִי

כָּל עוֹד אֶפְשָׁר

כָּל עוֹד רוֹאִים

עוֹלָם שָׁחוֹר

מִבַּעַד לִירִיעָה

כָּל עוֹד אֶפְשָׁר עוֹד לִבְרוֹחַ

וְלִצְנוֹחַ

לַמִּיטָה.

מעשה בבן אנוש

מקווה שתהנו  

הַשֵּׁדִים שֶׁלָּהּ

חוֹזְרִים בַּלַּיְלָה

מְיַלְּלִים אֶת צַעֲקוֹת

אֵשׁ הַתְּשׁוּקָה

הַכְּלָבִים שֶׁבָּהּ

נוֹבְחִים בַּלַּיְלָה

עַד שֶׁלֹּא נִשְׁאַר דָּבָר

מִלְּבַד הַצְּעָקָה

הַחֲתָכִים שֶׁלָּהּ

מְדַמְּמִים שֵׁנִית

מַזְכִּירִים לָהּ שׁוּב

אֶת אוֹתוֹ יוֹם אָרוּר

הָעֵינַיִם נֶעֱצָמוֹת

הַשְּׂפָתַיִם מְלַחֲשׁוֹת

כְּמוֹ נוֹשְׂאוֹת מִזְמוֹר

כֹּה נוֹרָא וּבָרוּר

אַךְ תְּחִלָּתוֹ שֶׁל הַיּוֹם

וְסוֹפָם שֶׁל חַיֶּיהָ

מִי יָכוֹל, מִי יָהִין לְמוֹלֵל

מִי יָבִין לְלִבָּהּ הַשָּׁחֹר

שֶׁנִּשְׁאַר לְבַדּוֹ

מְרֻסָּק וּמִסְכֵּן

בְּשַׁלְהֲבוֹת שֶׁל זַעַם

וְסַכִּין שֶׁחוֹתֶכֶת

בְּדִמְעוֹת שֶׁל אֵשׁ

קוֹדַחַת

מִבַּעַד לַצַּלָּקוֹת

נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם

מִבַּעַד לַכְּאֵב

הִיא צוֹרַחַת

וְיִלְלוֹת הָאֵימִים

בְּתוֹךְ זַעַם כָּבוּשׁ

עַל כְּאֵב

לֹא נִתְפָּס

לֹא מוּבָן

אֶת אֲשֶׁר אָבַד

נָמוֹג וְאֵינֶנּוּ

אֶת אֲשֶׁר נִלְקַח

בְּתוֹךְ נַחַל אַכְזָב

וְגוּפָה מְרֻטֶּשֶׁת

עוֹד תּוֹסִיף לְקוֹנֵן

לְהַזְכִּיר תַּחַת כָּל

נִיעַ וָשִׂיחַ

אֲרוּרִים יִהְיוּ

אֲרוּרִים לָעַד

אוֹתָם שֶׁהָפְכוּ

שַׁלְהֶבֶת

לְפִיחַ.

 רצח בני משפחת פוגל

ואת היי לי לפה ילדתי

בעת אשר ייאלם קולי מדמעה

וגופך הקטון הוא יישאר זעקתי

עת ירווה בדמך רגבי אדמה

ועיניך אשר לא האריכו לראות

הנה בם נשקף כאבי

ופעיותייך, הרכות הקטועות

הנה בם תבכי את בכיי.

וקולך שנדם שנגדע

לעולם יהא הוא קולי

ובכייך ילדתי שגווע

יהא לעולם אות אבלי

ועת עלית למרום ילדתי

ותעל עימך שוועתי

וכאשר מול אל עליון התייצבת

ואתייצב שם איתך גם אני

והנה ילדתי אלחש לך עכשיו

כי תיגשי נא אליו ללא פחד

ולמשמע קולך אזי שוב אכאב

ושנית יאחזני הרעד

ואמרי לפניו

הן הקרבתי הכל

ולכבודך אלוהיי

הקרבתי חיי

הנני אבי

על מזבחך נעקדתי

ועתה אלוהיי

עד מתי עד מתי.

*התפרסם לראשונה בפסיפס תחת הניק "טל אוריה"

לקראת פורים לקחנו כמה אגדות עם קלאסיות וגיירנו אותם לגירסה ביינישית-קומית,
מוזמנים להנות
https://a7.org/?file=20260224123426.pdf