אין ספק הדרכת חתנים וכלות זה דבר חשוב, אבל גם אובר הדרכה זו בעיה. ואפשר לראות את זה בדייטים. כאשר הבנות מקבלות המון הדרכות, זה גורם להן לבוא עם הרבה ציפיות, וגם שיפוטיות 'אם הוא כך זה כנראה אומר שהוא X'. ומצד שני ממש לא מאפשר להתנהל בטבעיות, כי כל דבר נכנס לתוך איזה חוק וסדר מסויים.

ומהצד ההפוך קורה המון פעמים מצב של ריצוי מתוך הדרכה לוותר תמיד וכו'

בנוסף, לגבי הסוף בהחלט יש זוגות שלא מתאימים (לא הייתי בוחר במילה מוצלחים) ולא משנה עם כמה הדרכה, הם עדיין לא יתאימו.

הן לשיעורי נהיגה (הלימוד נהיגה הכי טוב זה לנהוג, לא משנה כמה חפירות יהיו על מי צריך לתת למי זכות קדימה. יותר מידי יכול לגרום לנהג חדש להתפרץ לכביש שיש לו זכות קדימה בצומת שאף אחד לא נותן בה זכות קדימה).
הן לצבא (עם כל ההדרכות בשמינית, ברגע שמגיעים לשיעור לטירונות מבינים מה זה אומר להיות חייל. יותר מידי הדרכות גורמות לאיזה דימיון אוטופי שמוביל לאכזבה גדולה)

הן לדייטים ואני לא מבין למה שחתונה זה יהיה שונה.

למשל..
אם פשוט יאמרו לך :
זה הגה, זה גיר הילוכים, כאן דוושת הגז, כאן דוושת הברקס, המצמד - 
זהו סע לשלום..

כי זה בערך מה ש"הדרכת כלות וחתנים" פשוטה עושה..

ומדברים על זה, ומגיעים לקשר יותר טוב. לא צריך לפחד מלריב בזוגיות.

ההדרכה עצמה זה כמו ללמד על התאוריה.
להיות זמין במהלך השנים הראשונות זה כמו הברקס שיש למורה.

שניהם נדרשים, אבל להגזים עם התאוריה זו תהיה טעות. ותמיד יש כאלה שהילוכים זה לא בשבילם.

את לא יכולה לדעת שאין שם הדרכה, כמו שאי אפשר לדעת שהייתה שם עודף הדרכה.

כמו שאי אפשר לדעת אם הייתה שם חוסר התאמה תקשורתית.
וגם שם, ליצור קשר עם מדריכת הכלות/ טיפול זוגי בהחלט כנראה שיעזור, לא אמרתי שלא.

יש לי גם קבוצה לנושאים האלה, עם 5,500 נשים פעילות ביותר..
מה שמובע שם בצורה מאוד חזקה זה היעדר הדרכה בסיסית ביותר!!
 

לא שולל את זה, שלגבי זה, כנראה אנחנו חלוקים.

בנוסף, כמו שבנשו"ט מגיעים כל הסיפורים הקשים, גם אלייך אני מניח שמגיעים רק מי שיש לו קשיים ולמי שהכל טוב, לא רואה שום צורך.

מי שלא צריך כלום והכל מאוד רגוע, לא צריך מלכתחילה גם לא רק ייעוץ.

אני מקווה שלא תצטרך להתפכח מול זה.

מי שרגוע אצלו יילך לייעוץ?

כמו שיננית..
לוודא שלא הצטברה אבנית

איך אתה יכול לחלוק אם מעולם לא התנסית בזה? 

אנחנו רווקים.

ב. הגישה הזו שהכל יהיה בסדר אחרי ויש עודף הדרכה וכל זה.. כנראה רווחת 
ואולי היא הסיבה שחבר'ה לא משקיעים בנושא של הדרכה מספיק.

מגיעים ביינישים לצבא, אחרי מליון שיעורים על כמה זה חשוב ואז מגיע טירון שחושב שהוא יודע הכל והופך להיות חייל גרוע.
כנל בדייטים, מליון שיעורים לבנות על איך צריך להתנהל וכו' ואז הם מגיעות אל הגברים עם רשימת דרישות ארוכה, וכאשר הגבר לא מושלם כמו הרב עם בן ה70 עם נסיון חיים של עשרות שנים או כמו בעלה של הרבנית כנל, אז הוא לא מספיק טוב.

על איך דברים צריכים להיראות.. באו באיזה רבאקיזם לאיזו מטרה.. עם אידיאלים גדולים
פתאום קולטים שהמציאות היא קצת אחרת..
יש לך שיעורים כאלה כלליים על זוגיות בערימות באינטרנט.
רוב הזוגות לא ניצלים בזכותם..


לא סתם הדרכת כלות וחתנים היא פרטנית -
כי היא צריכה להתאים לאופי של הכלה, 
אתה לא בא ומכתיב כללים מלמעלה, נותן רשימה ושולח אותם..
אתה בוחן את האופי של הכלה והאופי של החתן, מאיפה הם הגיעו מהבית - 
ומתאים את ההנחיות למצבים הספציפיים והאישיים שכנראה יעמדו מולם
מדבר על מכלול ועל אישי..
זה כל כך הרבה יותר עמוק..
זה הכנה מיוחדת ממש. היא לא עוסקת רק באידיאלים.
היא מדברת גם על מצבים שבהם לא יהיה אידיאלי בכלל.
זה הכנה לחיים בכל היבט!

ובכלל - איפה הזוג יקבל הדרכה על הנושא האישותי???
אתה יודע כמה המימד של אישות תופס אח"כ בזוגיות?
חוסר הכנה בתחום הזה יכול להביא למקומות איומים.
מיניות היא אחד הדברים שבו הצרכים שלנו חשופים בעומק.. ופגיעות שם הם מהכואבות ביותר..

קיבלתי

זה כמו השטות של התאמה מינית!!
אין דבר כזה!
שים לב שתמיד בהתחלה נראה שהכל טוב - שהכל מושלם!!
עוברים להם הורמוני ההתאהבות ופתאום לא יודעים לתקשר ולא יודעים לגעת אחד בשני..
זה חוסר הכנה בסיסי!! אפילו לדעת שזה יקרה..
תמיד צריך לעבוד על זה בחיי הזוגיות..
שלא תחיה בסרט שתמצא את האחת ומשם תמיד תתקשרו ותדעו הכל אחד על השני על מי מנוחות..

 

אבל קבלת ההדרכה לא תלויה רק במדריך/כה אלה גם במודרך/כת, ועל זה אין שליטה כל כך...
 

בנוסף קביעת חוקים (אני מצטט: "של הבדלי תקשורת נשים וגברים!") שפחות ופחות רלוונטיים, כאשר כל גבר וכל אישה שונים וכיום כבר יש לגיטימציה לגבר להיות יותר נשי ולאישה להיות יותר גברית (אם זה מה שהם רוצים ומתאים להם) כך שהחוקים הללו פחות רלוונטיים.

משמעותית..
זאת אומרת, אם אנחנו נייצר הדרכה טובה, והקליטה שייכת רק למודרכים -
זו כבר תהיה בעיה שלהם.

יש הבדלי תקשורת נשיים וגבריים עדיין ולמרות הכל.
הם עדיין רלוונטיים על מלא אצל מרבית האנשים.
ובכל מקרה - אלה נקודות תקשורת שמתפלגות תמיד לשני צדדים. 
אז גם אם זה לא מתחלק נשים/גברים, זה אותן נקודות שמתחלקות בין שניהם..
וצריך לדעת איך להתמודד עם המצבים האלה.

אז תקרא לזה "הבדלי תקשורת" אם אתה רוצה וחשוב לך להיראות ליברל
הם עדיין רלוונטיים מתמיד.

הזהרתי מעודף הדרכה.

הטענה שלי היא, שעם עודף הדרכה אפשר להגיע גם למקומות לא חיוביים, עדיף מעט הדרכה שסיכוי סביר שתכנס בצורה טובה, מאשר יותר מידי שהרבה לא יודעים או מסוגים לקבל. ואז זה מגיע למקומות לא טובים.

ראיתי את זה קורה בצבא, בדייטים, ובעוד מקומות.
וראיתי שזה פוגע לא מעט פעמים.

אומנם עדיין לא הייתי נשוי מעולם, אז לא יכול להעיד על עולם הנישואים. אבל אני בהחלט תוהה למה זה שונה מכל שאר הדברים?

המציאות היא שגם הנשים שמחזיקות אחכ זוגיות יחסית טובה - 
מקוננות על כך שלא הודרכו כראוי..

מאיפה שמעת את זה?

ובד"כ מי שעושה את ההדרכות האלה הם אנשים שונים לגמרי.

אין יותר קריטי מהדרכת חתנים וכלות. וחשוב מאוד לעשות אותם אצל תלמידי (ותלמידות) חכמים, שהדברים מגיעים לדיני כרת.

מעבר לזה, עם כל נסיון החיים שרווק יכול להביא איתו, למדריך יהיה הרבה יותר נסיון בשלום בית. והוא גם אובייקטיבי וזה עוזר לנטרל הרבה מתחים שאנחנו לפעמים לא מודעים אליהם.

"בזכות" הגיל המבוגר שלי, יצא לי להתחתן הרבה אחרי שהייתי שותף לכמה וכמה מקרים של שלום בית (ב"ה), ולא היה לי הרבה זמן עד החתונה אז חשבתי להתמקד בדינים הקריטיים שלא היה לי מושג בהם.

אחרי הפגישה הראשונה עם הרב שהדריך אותי (ת"ח חשוב שהיה ראש ישיבה שלי), חזרתי בי וביקשתי ממנו שיעבור איתי על הדברים ההם. הסיבה שאמרתי לו היא שאני מרגיש שלעזור לאחרים הרבה יתר קל מאשר לעזור לעצמך.

כשאתה שקוע בתוך סיטואציה אתה לא שקול, ואתה צריך מישהו אובייקטיבי שיבקר אותך.

רק אחרי הנישואין.. ואז זה כבר הרבה יותר יקר וכואב.

בדיוק אתמול סיפרתי כאן על חלק קטן מהדרכת החתנים שעברתי, על איך לריב נכון:

בקשר לוויכוח נכון - לקראת נישואין וזוגיות

זו רק דוגמה אחת לכמה שההדרכה הזאת הועילה (ועדיין מועילה) לחיים הזוגיים שלנו - ואני ממש מסכים עם אלירז שהדרכה נכונה יכולה לעשות את ההבדל בין זוגיות מוצלחת לבין זוגיות שוקעת ל"ע.

זה ממש חשוב לי, ואני קורא הרבה ספרים על זה...

במקרה כזה גם צריך הדרכה? 

אשרי אשתך!
כמובן שזה לא סותר את הדברים שלצערי לא כתובים וגם לא מדוברים -
ללמוד ממדריך חתנים סופר מקצוען!! לא רק את התאוריה, אלא איך זה עובד למעשה.
כמובן ירא שמים, אבל לא סתם הר"מ בישיבה
(אלא אם הוא באמת מומלץ
על ידי חברים שנישאו וכבר עברו את שנת הנישואים הראשונה
ויודעים להגיד שהוא נתן להם כלים ממשיים בתחום הזוגיות והאישות ולא רק בתחום ההלכה)

כי אני חוזר בתשובה ואין לי ממש הרבה הכירות עם נשואים דתיים, 

לרוב זה חוזרים בתשובה שגם הם מחפשים את דרכם.

ועם כל האהבה שלי אליהם, אני לא יודע כמה תוקף יהיה להמלצה שלהם על מדריך שהוא באמת מקצוען. 

כי גם רב שמעיף סיסמאות יכול להתקבל בטעות כמבין גדול...

הבנתי שרק לומדים הלכות שקשורות לחיי נישואין. לא נשמע שזה משהו מיוחד כל כך. 

מה עוד צריך ללמוד מעבר לזה? ממה שכתבת נשמע כאילו זה דבר מאוד מאוד חשוב שיחסוך הרבה כאב לב. על מה ולמה?

יש פערים מאוד גדולים בצרכים בנושאים האלה בין איש ואישה.
וצריך לדעת איך איש מתעורר ואיך אישה מתעוררת..
וגם בשיח.. 

לומדים על חיי הנישואין, על זוגיות, על יחסי אישות (לא רק הלכות), על פתרון בעיות וכו' וכו'.

בצורה גסה מאוד - אפשר להגיד שזה סוג של טיפול זוגי, עוד לפני שיש משבר. להקדים תרופה למכה. לעזור למנוע את המשבר מראש.

(למען האמת גם אצל הנשים)
יש רבנים נפלאים שעושים עבודה מצוינת ויש פחות.
אבל רובם לא עוברים הכשרה להדרכה.

יקח קצת זמן..
ושווה להתייעץ עם מדריכת הכלות, היא יכולה לדבר עם מדריך החתנים ולוודא שכל החומר החשוב יגיע לחתן

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.