הלב בפנים שותק ומחריש
הלב בפנים לא יודע מה להרגיש.
העיניים רואות אש.
אש גדולה
שמכלה.
מכלה את בית ה',
בית הבחירה.
והאוזניים שומעות אנשים שזועקים
"איה ה' אלוקים?!"
והרגליים רצות
והידיים מושטות
לקחת מעט מן האור שהולך ונעלם.
2000 שנות גלות
והלב הזה בפנים שותק ומחריש
הלב הזה בפנים לא יודע איך להרגיש.
העיניים רואות
שועלים
שמהלכים
איפה שהיה בית אבי,
בית אלוקים.
והאוזניים שומעות אנשים,
חלקם בוכים וחלקם צוחקים,
שזועקים
"איה ה' אלוקים?!"
אך אין זו אותה הקריאה.
אין בה,
בקריאה,
את אותה הפליאה
אך קולות הגעגוע נשמעים מתוכה.
והרגליים רצות
והידיים מושטות
לקחת מעט מן האור שהלך ונעלם
והיום הוא מופיע שוב
באופן נסתר.
מידי נסתר.
והידיים מושטות
לשבר את החומות הגבוהות
שחוצצות ומסתירות,
ולבנות חומות חדשות
שמקרבות
ומגינות
על הלב והרצון,
ועל בית אבי
שבציון.
