מי יתן וחלומות האדם יתגשמו.
מי יעלה בו את משאלותיו?
תבוא העת והאשליות יקרסו,
והאמת תכתיב לו כל תו.
העולם עשוי מסיכה אחת גדולה,
היא מסווה בתוכה אנשים.
הם לא שווים את טורח עמלה,
של נערה נטולת רצון הריגושים.
מי יקיץ את אותם נרדמים,
המתרפקים על חלומות השחרות.
מי אותו אחד שאת תאוותו ידמים,
ינתבה אל אפיקי הבחרות.
עד מתי ימשיך חשקם להשתולל,
להסיר את שלוות הנבעתות.
להיכן ידרדר הוא ומה יחולל,
וכמה ימשיך בהן לשטות.
למה ישכבו? - ללהג ולצחקק,
על מצעים רוויי תאווה.
מה יוסיפו לחבוק וללקק?-
את תשוקתם אל ההיא הנאווה.
מי ישיב גורלם של עלובי נפש.
מי יצפה לאן ירחיקו מאווייהם.
חמדתם מתבוססת בזוהמה ורפש,
כל עוד אינם שובים את יצריהם.
קומו, עורו, כל אותם אנוכיים,
המדמים כמיהתם אל הנכספת.
נפשכם מגואלת בדם אהבים-
אינה היא, אלא אותה מעטפת.
זו הממסכת את עצם תשוקתכם,
מכמינה את מעמקי הקושט.
כאשר תתהו על קנקנכם,
אזי ישפוך הוא על פניכם הבושת.
וכי מהו רצונכם, מהו סוד המאווה?
תישומו- לא זו אהבה!
זהו חוש המשטה מבלי חשך,
לא פולט את שנשך.
אל נא תיפולו אל זו הפחת.
ובל תחזרו אחר נצנוציה המשלים.
הלכו כל אחד בדרכו המונחת,
מבלי לאנוס את הבלחיה הכושלים.
עשו זאת בעוז עד בא העת.
אזרו חיל ואומץ לב.
מי ייתן ומשלתכם בעתיד תתאמת,
ואי מי תעלה ליבותיכם לשובב.
