יעוץ שינה - מישהי ניסתה?הריון ולידה2
אני מותשת. נמאס לי. לוקח המון זמן להרדים אותה כל ערב ואין לי טיפת זמן לעצמי.
כל יום משעות אחרה״צ אני כבר מתחילה לחשוש איך יראה הערב.
אני כבר לא סבלנית אליה בשעות של ההרדמה (כן, שעות!). כל יום אני אומרת לעצמי שאני אשאר רגועה ואוהבת ומכילה ופשוט לא מסוגלת. מוצאת את עצמי כועסת על עצמי ועליה ומעבירה אותה לבעלי שיתמודד (רק שאצלו היא לא נרדמת אז בכל מקרה אני צריכה להתערב כדי ממש להרדים אותה). וזה גורם לי להרגיש נורא. אני מרגישה אמא ממש ממש גרועה.

מישהי ניסתה יעוץ שינה?
עזר/לא עזר?
כמה בכי היה מעורב בתהליך?
כמה זמן לקח?
כמה עלה?

עצם זה שאני בכלל שוקלת את זה גורם לי להרגיש אמא גרועה. זו ממש הודאה בכשלון, וכנראה שזו הסיבה שלא עשיתי את זה עד עכשיו. הרי לאורך ההיסטוריה כולם התמודדו לבד עם התינוקות שלהם. גם עכשיו הרוב המוחץ של ההורים הרי לא לוקחים יועצת שינה.
ורק אני אמא כשלון שלא מסוגלת להרדים את הבת שלה כל לילה מחדש וצריכה יועצת שינה.

מתביישת שאני כזו אמא גרועה ושולחת מאנונימי.
אם יש המלצות על מישהי ספציפית ואי אפשר לפרסם על גבי הפורום אוכל לשלוח מסר פרטי מהניק שלי.
אה, והיא בת שנה וחודשיים!הריון ולידה2
לא תינוקת קטנה.
ועדיין כל לילה סיוט.
היא לא אשמה, אני אשמה. רק אני. אני אשמה שלא הצלחתי לגרום לה לישון כמו שצריך בגילה המופלג.

בא לי לבכות. מרגישה כמו הכשלון הכי גדול בעולם בערך.
עוקבת. סיוט!אביול


אבל מוסיפה-אביול

אני גם חשבתי שאני לבד בסיפור הזה.

אבל גיליתי שלהרבה הורים קשה להרדים תינוקות...

ואת ממש ממש לא אמא גרועה. פשוט צריכה קצת עזרה. לא קרה כלום.

חיבוק

את בכלל לא אמא גרועה! כל כך לאמק"ר
את אמא שמנסה למצוא את הדרך לעשות טוב לך ולה
מתייגת לך את
@ושוב אתכם שתמיד ממליצה
וואו יש לי הרבה מה להגיבושוב אתכם
קודם כל אני חושבת שזה שאת פונה לעזרה זה ממש לא כישלון אלא דבר גדול.
לא נולדנו הורים ואנחנו צריכים כל הזמן ללמוד בזה עוד ועוד. אולי זוגות אחרים נולדו עם נטייה טבעית לזה יותר מאיתנו, אבל גם הם לא נולדו הורים מושלמים. זה דורש כל הזמן להעמיק עוד.

אני מרגישה שאנחנו משקיע המון כסף וזמן בללמוד כל מיני דברים חיצוניים כמו מקצוע, אבל לא מוכנים להשקיע אפילו רבע מזה בללמוד איך לגדל יותר טוב את הילדים שלנו, ומה יותר גדול מזה.
אני חושבת שלהגיד 'אני לא יודע' ולהיות מסוגל לפנות למישהו שמוסמך בזה יותר ויש לו יותר ניסיון, זה ממש לא בושה, להפך, זו גדולה.

אנחנו עשינו ייעוץ שינה ומשתדלים להיות כל הזמן בראש הזה של ללמוד על ההורות ולהתייעץ, כמה שיותר.
מוזמנת לפרטי לגבי פרטים לגבי הייעוץ שינה עצמו.
רק בשורה התחתונה- כן! זה עזר, המון!
מתייגתריבוזום
@ג'נדס אם אני זוכרת נכון כתבת בעבר על ייעוץ שינה שעברתם?
נכון. בע"ה אגיב בהמשךג'נדס
רוצה אולי לפרט פה קצת ואולי יהיו עיצות פרקטיות?יעל מהדרום
לק"י

ושעות השכבה לא תמיד קלות.
בעיקר שמדובר בשעות הערב, שגם ההורים כבר עייפים....
מפרטתהריון ולידה2
עבר עריכה על ידי הריון ולידה2 בתאריך ו' באב תש"פ 15:14
- נרדמת רק בהנקה או בנדנוד
- לא ישנה במיטה שלה. בכלל. אי אפשר להעביר אותה למיטה שלה, מתעוררת מיד (למה זה בעייתי - בהמשך). אז אני שמה אותה במיטה שלנו וכל ערב אחד מאיתנו מושבת כי צריך להשגיח עליה שלא תיפול כמובן. אין זמן אישי ובטח שאין זמן זוגי
- זה נכון גם לתנומות במהלך היום. כשהיא עם מטפלת נרדמת בידיים, בשבתות כרגיל אני מרדימה בהנקה/ידיים ואז איתה במיטה
- מצד שני גם לא נרדמת סתם בחיבוק במיטה (הלוואי). חייבים להניק/לנדנד (ולנדנד גם יכול להיות הרבה זמן, והיא כבדה)
- רק אני יכולה להרדים אותה (אפילו אם זה בנדנוד ולא בהנקה). אבא לא מצליח להרדים
- הרבה פעמים גם כשאני מעבירה אותה למיטה שלנו מתעוררת מסיבה עלומה. התוצאה - מכיוון שישנה כמה דקות עירנית ומאושרת, וערה עד 10 או 11 בלילה (אבל מתעוררת תמיד בסביבות 7:30 בבוקר, לא משנה מתי נרדמה)
- כאמור ישנה איתנו במיטה. הרבה פעמים בסביבות 2 בלילה מתחילה לזוז וחוזרת לישון אחרי שאני מחבקת אותה ומלטפת אותה. לפעמים זה יכול לקחת שעה. אחרי זה כבר לי קשה להירדם בעצמי ואני יכולה להיות ערה שעתיים שלוש בלילה בכיף

אני מתביישת לכתוב את כל זה. מזל שכתבתי באנונימי. אני לא מאמינה שהיא בת יותר משנה ועדיין אין לי טיפת חיים.
תודו שאני אמא גרועה, על כמה אמהות שמעתן שגם כשהילד שלהן נרדם הן עוד צריכות להיות לידו בלי זמן לעצמן בכלל??? מילא בגיל שבוע/חודש/חצי שנה. אבל זה לא אמור להיות ככה בגיל שנה וחודשיים.
באמת לא פשוט....יעל מהדרום
לק"י

אני לא דוגמא טובה ללמד ילדים להרדם לבד.
אז תרגישי בנוח...

יש כמה עיצות שאני יכולה לתת, תראי אם רלוונטי לך:
1. את מניקה בשכיבה?
אולי להניח מזרון על הרצפה ולהניק עליו, ואז היא תרדם שם. לא צריך להעביר למיטה ולא לשמור שלא תיפול.

2. כנ"ל אם יש מיטה רגילה.
אצלינו בגיל שנה וחצי בערך הגדולים כבר ישנו במיטה רגילה, כי היה לי נח להניק אותם בשכיבה, בלי להעביר אותם בחיל ורעדה למיטת תינוק שמא יתעוררו (הם ישנו זמן קצרצר במיטת תינוק. ולפניה בעריסה בחדר שלנו או איתנו במיטה).

3. אם היא במיטה שלכם, אני הייתי ממגננת מסביב בכריות וכאלה.
למרות שלפעמים הן נופלות, ואז זה מסוכן. אבל אם אפשר צמוד לקיר ואז לבוא לראות כל כמה דקות שהיא לא זזה לכיוון הקצה.

4. יש שיטות הדרגתיות להרגיל ילד להירדם לבד- אני ראיתי את זה בספר "לישון בלי לבכות", וגם בהרצאות של לריסה גינת (תגגלי)
בגדול זה לנתק אותה ממך כשהיא כבר רדומה, אבל עוד לא ישנה ממש ולהניח במיטה.
אם היא מתעוררת- להניק קצת ושוב להחזיר למיטה כשהיא רדומה.
וככה כל כמה ימים להחזיר אותה למיטה בשלב קצת יותר מוקדם.

אותו הדבר לגבי הנדנוד.


בהצלחה!!!
ושתדעי שיש לך עוד אחיות ל"צרה הזאת"💟
אין לך מה להתבייש בכלל בכללאמא גם

יש מיליון ילדים כמוה ומיליון אמהות כמוך. באמת

גם אני כזאת ולא מתביישת

אצלי יותר גדול ועדיין ישן איתנו,ועדיין מרדימה אותו 

מה עם עגלה?

אבל לא הבנתי למה מישהו מכם צריך להיות איתה כדי שלא תיפול. היא כבר גדולה,היא מבינה,היא לא תקפוץ ראש לרצפה. ובטח היא כבר יודעת לרדת. אז מצמידים מיטה לקיר,מאבטחים עם כריות מסביב כדי שלא תתגלגל בטעות מתוך שינה, ואם היא תקום היא תרדם לבד

ואם את חושבת על יעוץ שינהאמא גם

אז תעשי חיפש בפייסבוק על שינה מחבקת של אלכסנדרה. בגישה הקשרותית. 

תקראי קצת מה היא כותבת

הי, פנית אליה לייעוץ אישי?אורוש3
רוצה לפרט קצת?
עניתי בפרטיאמא גם
שרכשתי הרצאות שלה בתשלום
ומאוד אהבתי את הגישה,את העדינות
ויש לה גם ליווי אישי
ממש מסוכן לעשות את זה...מוטיבציה
היא בהחלט יכולה ליפול מתוך שינה וגם מתוך סקרנות (כשהיא ערה).
עכשיו ראיתי את הפירוטאורוש3
תרגעי עם הגרועה טוב?
אני גם כנ''ל. אותו דבר עם ה''חוסר חיים''. אז מה? את אמא טובה שדואגת שהילדה שלה תרגיש בטוחה ואהובה ומחובקת כמו שהנפש שלה צריכה. בסדר זה חונק. מסכימה איתך. מי אמר שלגדל ילדים זה קל. לא אומרת לך לא לשנות. כן מבקשת ממך להפסיק להלקות את עצמך על לא כלום.
ולא לא לא לאבטח בכריות וללכת כמו שכתבו. אצלי אם אני לא שם. ישר קם מנסה ללכת או לזחול מסטול. סופר הגיוני שיפול. ממש לא בטיחותי בגיל הזה.
את אמא מדהימה! אניהבוקר יעלה
לקחתי יועצת שינה, ואני לא חושבת שאני פחות טובה. בעניין השינה היה יותר קשה. אולי זה תסמונת ילד ראשון, אולי זה תלוי יחד פשוט. יש יותר נוחים..
אבל באמת, קחי ומהר.. אלו לא חיים! מגיע לך זמן לעצמך, לזוגיות שלכם..
ממליצה בחום על אפרת וקסלר
יש פה שרשור אירוח עם אפרת וקסלר, אם הפותחת רוצה להתרשםיעל מהדרום
הי יקרהאורוש3
רוצה לפרט קצת? היה בכי? מה סוג המענה? מה סוג היעוץ? חפשתי פה בעבר המלצות עליה מניסיון ולא מצאתי. תודה רבה
כתבתי בפרטיהבוקר יעלה
ממש הרבה. המון. יותר מדייחגהבגה
וזה רק הולך וגדל.
לא יודעת מי את כי את מ אנונימי.
פירטתי את דעתי על הרגלי שינה בשרשור אחר פה מלפני כמה זמן.
זה נשמע סיוט, ואני בטוחה שזה באמת סיוט.
זה לא אמור להיות ככה, בכלל בכלל בכלל!
אבל עם כל זה,
זה בכלל לא בגללך
בכלל בכלל.
את רצית לעשות הכי הכי טוב לבת שלך.
והקרבת בשבילה ועדיין מקריבה הכל!
את אמא מדהימה!
וזה בסדר שאנחנו צריכים כיוון לייעל את הכוחות שאנחנו משקיעים.
יש הרבה שיטות וגישות, מאחלת לך שתמצאי את מה שהכי מתאים לך בנפש שלך בתור אמא.
את מדהימה!
קודם כל תוציאי מהראש את המחשבה שאת אמא גרועהאביול

אין לי עצות, אבל גם אני מתמודדת עם דברים דומים וזה לא אומר שאני אמא גרועה.

להפך, את נותנת את כל החיים שלך למען הילדה שלך, זה דבר עצום!

לא קראתי את התגובות אז סליחה מראשוואוו

א. אם תצליחו לבטל את עניין ההורה המושבת כבר עשיתם צעד גדול...

תהפכו את העולם כדי למצוא דרך (ע"י דומם ולא ע"י בן אנוש) שתגן עליה מנפילה מהמיטה.

להצמיד את המיטה לקיר או לשים מיטת תינוק או עריסה או כל דבר שיגן עליה. בטח אפשר למצוא פתרון. לא הגיוני להיות מושבתים ככה.

אנחנו הורדנו דופן למיטת תינוק והצמדנו אותה למיטה שלי, אין לתינוק לאן לברוח...יש לו את המיטה שלו ולנו את שלנו..

 

ב. ייעוץ שינה זה רעיון טוב, אולי אפשר לוותר עליו אחרי מחשבות שיכולות לעזור.

האם היא לא עייפה בשעות הללו או התלות בהנקה גורמת להתעורר?

אני מניקה בשכיבה ומרדימה בשכיבה, עד גיל שנתיים לפחות.

כשהתינוק עייף ולא ישן אחה"צ כבר- הוא נרדם בכיף, אחרי מקלחת, בערב.מתעורר אחרי כמה זמן, מניקה שוב, נרדם שוב לכמה שעות או עד הבוקר.

 

אז מציעה לך לתת את הדעת על מידת העייפות שלה, סדר היום שלה, זמני השינה שלה במהלך היום, אמבטיה בחלק מטקס שינה ואמצעי להרגעת והרפיית הגוף לקראת השינה.

 

בהצלחה!!

רק להגיד לךברכת ה
שאת ממש אבל ממש לא גרועה, ולא מתקרבת לזה!!!!
עוד כמה נתונים-
*ייעוץ שינה זה לא נדיר, אחרת זה לא היה קיים
*היום יש הרבה יותר תחומים מודרכים מאשר בעבר. זה כנראה נובע מהרבה סיבות, לדעתי הרבה עניין של מודעות ורצון לשפר. עייני ערך הכנה ללידה, ייעוץ הנקה, ועוד ועוד.
*סיוע מקצועי זו ברכה ולא בושה!
*ברמה הפרקטית יש גישות שונות, את צריכה למצוא משהו שאת מתחברת אליו.
****שווה שווה שווה לעבור תהליך מקצועי ולהחזיר לעצמך את איכות ושמחת החיים!!!!!
אל תתביישי ואל תתלבטי!
בהצלחה רבה יקרה 🤗
אין לי נסיון בייעוץ, יש לי נסיון בהאשמה עצמית...בת 30
והנסיון שלי אומר- הדבר האחרון שאת צריכה לעשות זה להאשים את עצמך.
אין שום קשר, ולו קלוש, בין המצב שנוצר לבין היותך אמא גרועה.
א. מי אמר שהיית צריכה לעשות משהו אחר? זה שהמצב עכשיו הוא כזה, אומר שצריך למצוא לו פתרון, לא להתחיל להתייסר מהעבר
ב. אין כזה דבר בעולם אמא שלא עושה טעויות. אין, אין, אין. יודעת מה? ב''ה שהטעות שלך היא לא להצליח להרדים את הילדה...יש טעויות חמורות בהרבה.
ג. גם אם טעית, זה לא הופך אותך לאמא גרועה. זה הופך אותך לאמא לא מושלמת. אז שלום, ברוכה הבאה למועדון האמהות הלא-מושלמות!! הכניסה בחינם, פה לומדים כל הזמן מטעויות. ואמא שעושה טעות היא לא כשלון. היא רק אמא שעושה טעות, ולומדת ממנה.
ד. מבחינה הסטורית- לא נראה לי שיש דרך לבדוק אם מה שכתבת נכון. אף פעם לא שמעתי על מחקר כזה. אני מניחה שתמיד היו תינוקות שהתקשו להרדם וכאלה שלא. אז את המחשבה הזאת פשוט תוציאי מהמשוואה...
איזה יופי של תגובה! תודה על התזכורת התמיד נכונה.. + נסיוננוקמה ש.

בס''ד

 

ולך, @הריון ולידה2 היקרה 💙

 

כשהגדול שלנו היה פחות או יותר בגילאים האלה (היה בן שנה למעשה), עשינו ייעוץ שינה ששינה את חיינו לטובה. עד היום אנחנו מברכים על ההשקעה שעשינו אז, זה לימד אותנו כל-כך הרבה ועשה את חיינו לכל-כך יותר שפויים!

 

הוא גם היה נרדם רק בנדנודים, שעם הזמן הפכו ליותר ויותר ארוכים (זה כמו תרופה שהגוף מתרגל אליה, ושהופכת ללא יעילה יותר. אז צריך להגביר את הכמות, עוד ועוד ועוד.........).

 

גם אצלנו זה יכל לקחת המווווווווון זמן (40 דקות, שעה ויותר...). הגב כאב. נושאי השיחות ביני לבין בעלי נגמרו. דיברנו רק על ההשכבות האינסופיות האלה. נותרה רק עצבנות תמידית, שכמוך, התעצמה סביב שעות ההשכבה. 

 

ממש ממש ממש מבינה את התסכול שלך. זה סיוט לכל דבר! קחי חיבוק גדול. את ממש, אבל ממש, אבל ממש!! לא לבד בדבר הזה! כמו שכתבו מעלי. כל-כך הרבה הורים מתמודדים עם הדבר הזה.

 

 

*

 

בזמנו, עשיתי מחקר לגבי סוגי הייעוץ שונים (זה היה לפני 7 שנים) ובסופו של דבר הגעתי לשיטה שממש מצאה חן בעיניי. קוראים לשיטה הזאת ''שיטת לילה טוב'' (מי שפיתחה את השיטה הכשירה מדריכות שכולן מוסמכות בשיטה). היופי בשיטה הזאת היא שלא משאירים את הילד בוכה לבד לרגע. זה לא אומר שהילד לא יבכה. בימים הראשונים סביר שיהיה קצת בכי (או קצת יותר. זה גם יכול לקרות. אבל לא מחייב). אבל את כל הזמן אתו. לידו (בלי פלאפון). ממש אתו. ניגשת אליו כל פעם שהוא בוכה.

 

כל התהליך הוא של שבועיים-שלושה. למעשה רק הימים הראשונים מאד מאתגרים ודורשים המון מההורים. (המטפלת יכולה להמשיך להרדים איך שנוח לה, אין לזה השפעה על מה שקורה בבית). לאחר מכן התהליך ממשיך אבל אין עוד עבודה רבה וההשכבות כבר נינוחות, נעימות וקצרות.

 

יש לנעמה ברודי-שמש (מדריכה בשיטת לילה טוב) סרטונים מאד טובים ביוטיוב. בזמנו חרשתי אותם והם לימדו אותי הרבה. אבל בפועל רק ההדרכה האישית הצליחה ממש לעזור לנו. כי יכולנו לשאול שאלות, כי זה היה מותאם לבן שלנו ספציפית, כי היא אמרה לנו מתי לעבור לשלב הבא וכו'.

 

אני לא זוכרת כמה זה עלה בדיוק, אבל אני כן זוכרת שזה היה מאד יקר (אולי 1200 ש''ח?). היום אפשר לרכוש פורמולה של קורס אונליין + ליווי או רק קורס אונליין וזה יותר זול אני חושבת. (אני לא יודעת אם זה אפקטיבי באותה המידה. לנו באופן אישי הליווי האישי היה משמעותי).

 

*

 

לגבי רגשות האשמה... לקחת את זה ממש קשה. זה נוגע לך ממש עמוק בלב כל הסיפור הזה... שומעים את זה ממש. חיבוק גדול יקרה! על ההתמודדות עם הקטני, ועל התחושות שאת מרגישה. לא פשוט בכלל, בכלל...

 

תנסי לצאת מעצמך שנייה,

לכמה רגעים...

תנסי להתייחס לעצמך כאילו היית מתייחסת לחברה יקרה ומוערכת.

 

לא היית מנסה להסתכל אליה בעין טובה ובלב חומל?

לא היית אומרת לה שהכל בסדר, ואנחנו לא נולדות אימהות וזה דבר שאנחנו צריכות לרכוש?

לא היית משקפת לה את כל העייפות האדירה שלה? את כל שעות השינה החסרות שלה? את המחסור בזמן לעצמה ובזמן לזוגיות שלה?

לא היית מסבירה לה שכשאנחנו ככה שורדות,יממה אחר יממה, הראש לא פנוי לחשוב באופן צלול, ושהוא מתקשה לשבור את מעגל הקסמים הזה ולהמציא פתרון חדש?

לא היית מעודדת אותה שאין כזה דבר טעות, יש רק למידה וצבירת נסיון?

לא היית אומרת לה שלא קרה כלום!, ובסך הכל היא רק מרדימה את התינוק באופן שלא מתאים לה יותר?

לא היית מפרגנת לה בטירוף על כל השעות שהיא עמדה וניסתה להרדים את הילד ברכות ובסבלנות? על כל השעות שהיא ישבה לידו כדי שהוא לא יפול? על כל האהבה, המסירות והדאגה האלה?

לא היית מזכירה לה את כל מה שהיא ותינוקה כן הרוויחו מהשינה המשותפת ומההרדמות על-ידי נדנודים והנקות, כל עוד זה עבד? הקרבה, הרוגע, המתיקות, ההתכרבלות, הביחד...

לא היית אומרת לה שתמיד אפשר לשנות וזה ממש ממש לא כזה ביג דיל?

לא היית אומרת לה שאימהות נמדדת במיליוני דברים (אם זה בכלל דבר נמדד), ושאיך מרדימים תינוק, זה רק אחד ממיליוני הדברים האלה? אימהות זה להלביש, לכבס, להאכיל, להחזיק לגרעפס, לנחם, להניק, להחליף, לעבור לידה, לסחוב את הקטני 9 חודשים, לחפש מסגרת מתאימה, להביא למסגרת ולהחזיר, לקנות את כל הדברים להם הוא זקוק ברמה החומרית, לקחת לרופא, לדאוג לו, להתפלל עליו, לדבר איתו, לשיר לו, להוריד כינים, לשחק איתו, לעודד אותו בקריאות מפרגנות, להעניק לו כישורים חברתיים - וכל זה, זה רק כשהוא תינוק!!! אחר-כך הוא גדל ויש עוד ים של דברים חדשים שאנחנו עושות לילדים שלנו. ים של דברים! בחלק מהם אנחנו נצליח. בחלק מהם אנחנו נתמודד. בחלק מהם אנחנו נהיה מוכשרות. בחלק מהם נהיה פחות. ככה זה... וככה גם צריך להיות.

 

לא היית מרגיעה אותה ואומרת לה את כל זה?

 

 

מתוקה שלנו,

קחי את כל המילים הטובות שנכתבו לך כאן

תקראי אותם עוד פעם אם צריך

ותני לעצמך

טפיחה גדולה על השכם!

על כל הדרך שכבר עשית

ועל ההחלטה להתייעץ לגבי דרכים חדשות.

תני לעצמך טפיחה גדולה על השכם

וחיבוק אוהב.

 

מגיע לך כל-כך, אימא יקרה וטובה שאת ❤!

איזה תגובה מהממת!ברכת ה
כל הכבוד על ההשקעה 🌹
וואו,ברכת ה׳,תודה 🙏🏻קמה ש.
אני ניסיתירקלתשוהנ

אנחנו ניסינו ועזר מאודחולת שוקולד
אבל וזה אבל גדול, זה היה עם קצת בכי, בלילה הראשון בכה רבע שעה (ואני בכיתי איתו)
היום אני לא מאמינה שאני-האמא המשוגעת, המגוננת, שמשאירה אותם בבית ואיתי במיטה ונותנת להם לגור על הידיים שלי עד גיל 20, שפעם כשעלתה לי מחשבה לשלוח למעון רעדתי בכל הגוף- כן אני, נתתי לו לבכות רבע שעה כדי ללמוד לישון
אבל היא אמרה שהבכי לא בעייתי בפני עצמו ואם מתיחסים תוך כדי אז זה בסדר ואני הייתי אמא צעירה ומתוסכלת והקשבתי לה

אבל לא תמיד צריך את כל התהליך הזה, לפעמים מספיק להרדים בעגלה ואחכ להעביר (עגבניות) להרדים על הידיים (כנ"ל)
בת כמה היא? ישנה צהרים? אולי היא לא עייפה עדיין?

ואת ממש לא כישלון! את חושבת שלאורך ההיסטוריה לא היה קשה להרדים? היה אבל לא היה יעוץ שינה וגם השיטות היו אחרות (להרביץ להם כדי שישנו😵)
יכולה להמליץ לך בפרטי על יועצתאם ל2


מה הקשר אמא גרועה???אורוש3
פשוט שטויות. אני איתך בסירה. ועוד אמהות רבות. את יכולה לעשות יעוץ שינה או לקרא לישון בלי לבכות או כל תובנה על שינה שנוגעת בך. את יכולה לנסות לשנות. את יכולה להמשיך ככה ולהשלים עם זה. הכל בסדר והגיוני. רק אל תרגישי אמא גרועה. זה ממש הגיוני בגיל שנה וחודשיים. ממש אבל.
שלי בן שנה ושלוש. עד כה נרדם רק עלי עם הנקה. וגם לקח זמן וגם לא נותן לי להניח אותו. רק במיטה שלי צמוד או עלי. מבטיחה לך שאנחנו לא היחידות. היום הוצאנו את המיטה שלו מהחדר שלנו וננסה לשנות לאט לאט את המציאות. אבל לא הרגשתי גרועה לרגע. הרגשתי לפעמים חסרת אונים או מתוסכלת או מעוצבנת מהחוסר ערב שלי. אבל למה גרועה? קבלי חיבוק.
מזדהה, לי זה עם שניים....ים...
אם היא ישנה פעמיים ביום תנסי להעביר לשינה כחת האמצע היום. זה מה שהמליצו לי פה וזה עזר מאוד בשבת האחרונה.
רק שלא כזה קל להתמיד עם זה
תחליטי שאת פשוט לא נשברת.פעם שנייה2
זה באמת לא פשוט אבל אני לא מכירה אופציה אחרת.
ואת שני הילדים לימדתי ככה.. האחרונה הייתה בת 3 חודשים...
יש פה בכי למי שקשה לה מוזמנת להמשיך..
את פשוט שמה אותה במיטה אחרי הטקס הקבוע מקלחת - סיפור - הנקה
והולכת.
והיא תבכה.. ואת תכנסי לא תרימי.. תנשקי ותלכי.
וככה היא בסוף תרדם.
ביום הראשון זה יקח קצת זמן
בשני פחות
בשלישי פחות
ואחרי שלושה ארבעה ימים יהיה לך שקט שקט.
לימדת אותה להרדם לבד.
וזאת מתנה בשבילה מתנה! את חושבת שטוב לה להיות תלויה בך? לא.
הרדמות עצמאית זה מדהים.

יכולה להוסיף שינוי קטןברכת ה
בעניין הבכי,
אני בעבר נהגתי כמו שכתבת בדיוק.
בילדות האחרונות קצת שיניתי גישה.
נשארתי לשבת ליד הלול שלהן. לא יוצאת ונכנסת. לא מוציאה מהמיטה. אבל יושבת ליד, מידי פעם מדברת, מלטפת, מסבירה, משכיבה כשנעמדים וכו, אבל נשארת ליד עד שנרדמים. יש בכי. אבל מרגישה טוב יותר להיות איתה עם הבכי. הבכי זו השפה שלה להביע מחאה על השינוי, וזה בסדר, אבל לי חשוב להיות שם איתה ובשבילה בתוך השינוי.
מבחינת התוצאות לא הרגשתי שוני. לקח את אותם כמה ימים של פחות ופחות בכי עד שלמדו להרדם עצמאית בנחת ובלי בכי כלל.
וגם אם צריך לשבת ליד כמה דקות עד שנרדמים, זה בסדר גמור בעיני. כל עוד התהליך מתוחם בזמן סביר ובסך הכל עצמאי, זה מתאים לי וגם משיג את התוצאה הרצויה מבחינת שעת השינה ואיכות השינה משך הלילה.

**רק אציין שאני עושה את זה בגיל גדול יותר מ 3 חודשים, משתנה לכל ילד בהתאם להתנהלות ולצרכים... יצא לי בין 7-8 חודשים עד שנה ורבע כזה בערך..
ממש ממליצה על השיטה הזויראת גאולה
עשיתי בדיוק כך עם הקטנה, כשהייתה בת שנה וקצת.

רק מוסיפה, אמרתי לעצמי מראש שאני עכשיו מקדישה שבועיים ל"קורס" הירדמות עצמאית. שזה אומר שאני מגיעה שלווה ולא לחוצה, במטרה לשבת לידה עכשיו שעתיים עד שתירדם (וזה לא לקח שבועיים, וגם לא שעתיים - אחרי כמה ימים זה הפך לחצי שעה).

קצת שרתי, הרבה ליטפתי, קצת נדנדתי, אמרתי משפטים קבועים ומונוטוניים של "עכשיו לילה, כולם ישנים, גם ** הולכת עכשיו לישון". ומדי פעם נרדמתי עד שהבכי הבא העיר אותי...
ואם אצלנו זה השיטה כבר הרבה הרבה זמן?אמא חדשהה

נגיד חודשיים..

פשוט נשכבים במיטה ליד, מדברים מדי פעם, אם זה צרחות ממש מלטפת או מרימה.

מתי מתקדמים הלאה? בא לי שהיא תלמד להירדם לבד אבל אני לא מצליחה להשאיר אותה בוכה לבד בחדר

עד איזה גיל נורמלי לחכות איתה עד שתירדם?

בת שנה

כמה זמן לוקח לה להירדם?יראת גאולה
אמא שלי טוענת שלא כדאי להרים, כי אז הם מסיקים ש"שווה" לבכות.
אני כן הרמתי (מעל המיטה, לא למקום אחר), אבל כל פעם כזו גררה נסיגה קלה.


לחכות שיירדמו - גם עם הבכור שלי אני מחכה, בן 7...
תלוי כמה עייפה..אמא חדשהה
איזור ה20 דקות חצי שעה
לפעמים יותר
אבל בינתיים אנחנו נחים..
ממש הרגעתן, תודה
כי באינסטינקט שלי זה באמת נראלי נורמלי
זוכרת את עצמי בגיל יותר מבוגר בודקת שאמא שלי נשארת בסביבה
אם זה לא מפריע לכם - זה נשמע סביר לגמרייראת גאולה
כמדומני בשרשור אירוח של אפרת וקסלר קראתי שהיא טוענת שכאשר ילד נכנס למיטה עייף במידה הנכונה - לוקח לו מקסימום 20 דק' להירדם.
זה מאוד הרגיע אותי, כי אני יודעת שאני מקדישה עכשיו מקסימום 20 דקות.

כיום כן לוקח אצלי יותר זמן, כי הם מפריעים אחד לשני. אבל אם נמאס לי, אני הולכת לחדר שלי, והם קוראים לי כשהם מוכנים לשכב בשקט 😏
אני נשארת גם בגיל 5אמא גם
וממש חושבת שזב נורמלי
ילדים הם תלויים,הם לא עצמאיים
סביר הגיוני ונורמלי שיזדקקו להורה
גיל שנה שנתיים זה פצפון, הצורך בהורה ליד מאוד נורמלי ומבוסס על אינסטינקט השרדותי
אני לא נשארתי כי זה מתסכל אותםפעם שנייה2
אצלי אישית לא ראיתי התקדמות שנשארתי איתם בחדר הם פשוט תהו (אני מניחה) למה אני לא מרימה או מרדימה הרי אני שם..
אז יצאתי....וזה פשוט פלא..
וזה באמת בדרך לתקשר ולהביע מחאה הבכי הזה אבל מאוד האמנתי שזה לטובתם.
והיום שהם לא תלוי בי או בסביבה אני בטוחה בזה.
כל כך מזדהה עם התחושה של אמא גרועהאמא לקטנטנות
ובגלל זה לקח הרבה זמן עד שפניתי ליעוץ שינה.. זמני הרדמה היו סיוט חיי, אבל באמת. השבוע סופסוף עשיתי את זה! פניתי ליועצת שינה ויכולה להגיד שזה רק חיזק אותי כאמא שבוחרת להיות טובה יותר בשביל הילדים שלה וגם נתן לי המון כלים. אני כבר רואה השפעה, גם בהרדמות וגם עליי ועל הכוחות שלי. אני יכולה להמליץ על היועצת המהממת שאני נעזרתי בה, היא עושה גם מפגשים אונליין אז זמינה לכל הארץ, והיא ממש מדברת אלייך, ומתאימה את עצמה לצרכים שלך. זה כן די יקר אבל אם יש אפשרות זה שווה את זה לגמרי.
אנחנו לקחנו ייעוץ ולא עזר.הריוניתת123

שילמנו מעל 1000 ש"ח. ייעוץ ממש אינטנסיבי ויום יומי.

לא עזר כי תכלס לא ממש מחדשים לך משהו פשוט עוזרים לך להתמודד(יותר בקטע הנפשי) עם הבכי של הילד (והלכנו על הייעוץ שהיה נשמע הכי הכי מכיל שיש) בסוף את צריכה לדעת שאם את לא מוכנה לשמוע את התינוק בוכה אז זה לא ילך. 

ואני לא הייתי מוכנה לשמוע אותו בוכה ולכן זה לא הלך. (ואין דבר כזה ייעוץ בלי בכי גם אם יגידו לך שכן)

תודה רבה לכל מי שהגיבההריון ולידה2
עבר עריכה על ידי הריון ולידה2 בתאריך ז' באב תש"פ 06:47
התגובות כאן ממש העלו לי דמעות בעיניים. אני ממש מעריכה את כל מי שטרחה והגיבה ועודדה וניחמה.
אתמול היא הלכה לישון בשעה סבירה ובלי מלחמות, אז היום אני קצת יותר טוב. גם קראתי קצת על גישות שמעודדות שינה משותפת ומתארות כמה זה חשוב לתינוק, אז אני קצת פחות קשה עם עצמי לגבי זה. גם קצת מרתיע אותי (וגם את בעלי) בכי שיהיה מעורב כנראה ביעוץ שינה (יש לי את הספר לישון בלי לבכות, האמת שלא מצאתי בו בשורה גדולה לצערי).

האמת היא, שאין לי ולא היה לי מעולם אידיאל שהיא תירדם עצמאית. זה לא משהו שראיתי אותו כמטרה (אני יודעת שיש הורים שזה חשוב להם והם עובדים על זה מגיל אפס). עד גיל 11 חודשים בערך היא נרדמה תמיד בהנקה וזה היה ממש בסדר מבחינתי. זו הייתה דרך קלה למדי וכיפית גם בשבילי להרדים אותה.
בשלב מסויים היא כבר לא נרדמה בהנקה ונרדמה רק בנדנוד. זה כבר התחיל להיות לי קשה. היא כבדה, אני לא גדולה במיוחד או חזקה במיוחד וזה כבר היה לי קשה. זה עדיין קשה לי. וכשבעלי מנדנד אותה אמנם כיף לה והיא נרגעת, אבל כדי להירדם ממש היא צריכה שאני אנדנד אותה לא מעט זמן וזה כבר קשה לי.
אני יכולה לחיות עם זה שאני צריכה להרדים אותה והיא לא פשוט נרדמת בעצמה במיטה שלה, אבל יש שני דברים שמאוד קשה לי איתם:
1. זה שהיא לא באמת נרדמת בהנקה יותר (זה קורה לעיתים רחוקות עכשיו) וכל לילה זה סרט להרדים אותה. אני בכיף ארדים בהנקה או בשיר או בסיפור או בחיבוק במיטה, אבל זה לא יכול לקחת שעתיים כל יום...
2. אני צריכה להיות מסוגלת להתפנות לענייניי כשהיא סוף סוף נרדמת, ולא להיות מושבתת איתה במיטה. כשהיא מתעוררת ומתחילה לבכות ולזחול במיטה היא בהחלט יכולה ליפול על הראש וזה סיכון שאני לא יכולה לקחת.
אין לנו אפשרות להצמיד את המיטה לקיר בגלל מבנה החדר. חשבתי אולי לקנות כזה מעקה למיטת הורים, אבל אני לא יודעת אם זה מספיק בטיחותי.
אני לא מניקה בשכיבה, מעולם לא הצלחתי והיא גם לא הייתה בקטע. מי שמניקה בשכיבה - מה אתן עושות אח״כ? משאירות במיטה? מעבירות למיטת תינוק?
גם לתת לה להירדם במיטה שלנו ולהעביר אח״כ למיטת תינוק הולך מבחינתי, אני פשוט לא רואה איך לעשות את זה בלי שתתעורר (והשינה שלה, כמובן, מאוד קלה).
אפילו אין לי שאיפה שתישאר כל הלילה במיטה שלה, אם היא מתעוררת בלילה כשאני כבר ישנה אין לי בעיה להביא אותה למיטה שלנו עד הבוקר.
אני באמת מרגישה שהדרישות שלי צנועות אבל אני צריכה שהיא לפחות תתחיל את הלילה במיטה שלה ותיתן לי שעתיים של שקט. זה נראה לי לא סביר שכל ערב אחד מאיתנו מושבת. הרי אם היו לי עוד ילדים בבית אין סיכוי שהייתי נותנת למצב הזה להמשיך ככה...
אז אין לי עוד ילדים, ואני מוכנה לספוג בינתיים, אבל אני צריכה שהיא לפחות תתחיל את הלילה במקום שהיא לא צריכה בו השגחה.
אני מאוד מסכימה איתךבת 30
בתפיסה, בצורך ובדרישות..
ולמרות שאני באופן עקרוני לא בעד לתת לילד לבכות, אני חושבת שאולי כדאי לך לנסות את זה...
לא באופן קיצוני. לא לתת לה לבכות שעה לבד.
אבל כן להגדיר לה חד משמעית שהיא עכשיו נרדמת במיטה. זה לא יהיה קל, וזה יכול לקחת כמה ימים, אבל זה אפשרי.
ואני חושבת, לפחות מהנסיון שלי, שאם היא תירדם בעצמה, גם מתוך קצת בכי, היא תישן הרבה יותר טוב. כך זה היה אצל הילדים שלי.
ממממ רק אומרתאורוש3
יש לי עוד ילדים בבית. ומאוד דומה אצלי. אומנם בריקוד בידיים הרדמתי רק את הבכור עד גיל שנתיים (בשלב מסויים ישבתי איתו כבר. הם כבדים. תנסי לשבת). אבל השלישי החמוד גם כמו מה שתארת עם המיטה שלי וההשבתה. ולא. לא הצלחנו אתמול להעביר אותו חדר. כלומר את המיטה העברנו יופי. יהיה בסדר. בסוף הם יגדלו.
אצלינו מגיל שנה וחצי הם ישנים במיטה רגילה- הנקתי בשכיבהיעל מהדרום
לק"י

והם המשיכו לישון שם. פתחתי את המיטה למטה, כך שגם אם התגלגלו זה לא נורא.

אבל אם את לא מצליחה בשכיבה והיא גם לא נרדמת בהנקה, זה לא יהיה לך יעיל.
אבל רגע, אם את מנדנדת בידיים- את בכל מקרה אמורה להניח אותה איפושהו, לא?
אז למה במיטה שלכם ולא במיטה שלה או על מזרון על הרצפה?

לעניין הבכי- אם את שם איתה, מדברת ומלטפת, פחות נורא בעיני שהיא תבכה.
זה לא שאת זונחת אותה שתתמודד לבד והולכת.

בהצלחה!
גם לי אין ולא היה אידיאל של הירדמות עצמאיתיראת גאולה
עד שזה התחיל להפריע... עם הילדה הרביעית... אז הבנתי שאני צריכה "לחשב מסלול מחדש", כי המצב כרגע שונה.
כרגע המצב לא מתאים ולא נוח - לא לכם ולא לה. זה שקשה לה להירדם ככה, מראה שיש לה צורך להירדם בצורה שונה.

באופן אישי, כתבתי כאן למעלה מה עשיתי. נכון שהיא בכתה, כי זו הדרך שלה להביע מחאה או קושי, אבל לא השארתי אותה לבד, ניחמתי אותה והרגעתי אותה עד שלמדה להירדם בעריסה שלה.
זה לא עניין של מטרה כמו מתנה בשבילהפעם שנייה2אחרונה
אני יוצאת מנקודת הנחה שתינוק מעדיף לא להיות תלוי בי לצורך כזה בסיסי.
להבדיל מהנקה או כל צורך אחר.
אני לא סתם הסתכלתי על זה כמתנה בשבילה. אני באמת מאמינה בזה.
ואני רק אחדד שהם לא נרדמים בבכי לאחר שלמדו להרדם לבד.
וזה לא מגיע מייאוש אני אהבתי להניק אוהבת לערסל... אוהבת מגע
אבל אני חושבת שזה יותר טוב עבורם להיות עצמאים בפעולה כזו פיזיולוגית.
תקשיביג'נדס
אני קוראת אותך ואני קוראת את עצמי. זה פשוט אחד לאחד ואפרט....

אנחנו הורים לתאומות, היום בנות 4.
אחת לקחה מוצץ נרדמה בשניה וישנה ללא הפסקות.
השניה היתה סרבנית מוצצים ובקבוקים, אוהבת אקשן, לא מוכנה להפסיד כלום. היתה סוחבת את העייפות, רק כשקרסה לגמרי לגמרי, אחרי חצי שעה 40 דק' כל יום רצופות בידיים/הנקה/מנשא/נדנוד/שוב הנקה/עגלה... היתה מרשה לעצמה להירדם....
ואז....
אחרי חצי שעה היה חוזר חלילה...
היינו מותשים. עייפים. מאוכזבים. מעצמנו. איך אנחנו לא מוצאים שיטה. את ה-שיטה. להרדים. תינוקת. אהובה שלנו. שצריכה לישון.
התחרפנו.
איך מרדימים. למה אנחנו לא מצליחים. הכוחות המשיכו לאזול. ממה שכבר לא נשאר.


כל יום, לקחנו מהמעון ב4. וכבר ב5 התחילה לנקר בי התחושה המוכרת והלא נעימה. שהנה, עוד ערב מתיש ומייאש לפניי. כל יום אמרתי לעצמי שאולי היום השיטה הזאת והזאת תעבוד. אולי לא להתייאש ולנסות הרבה זמן במנשא... אבל הגב כואב... אבל ל15 דק רצופות אצליח....

ואז הבכי והצרחות כשניסינו לשים במיטה ולנדנד...והייאוש שמכרסם של למה היא לא נרדמת!!!!!!


ערב לעצמנו? אין דבר כזה. גם חיי האישות שלנו נפגעו ממש. ללכת לאנשהו? אין מצב כי היא סרבנית בקבוקים.

מתי נפל לי האסימון? מניחה שזה שילוב של כל היאוש שהיה כל הזמן, ואירוע אחד שגרם לי להבין.
חברה שלי התחתנה. בשעה טובה. החתונה היתה רחוקה
רק הנסיעה הלוך ושוב (ללא זמן שהות באירוע) היה שחוש שעות כמעט. והבנתי. שאני לא יכולה לנסוע. שאני מפסידה חתונה של חברה בגלל המציאות שהתרגלתי אליה כמציאות קבועה...
אחרי הערב הזה שהייתי כ"כ מבואסת וניסחתי לחברה שלי הודעה שאני לא יכולה להגיע הבנתי.
הבנתי שככה, זה לא יכול להימשך.
ידעתי שבעלי עדין לא שותף לתובנה הזאת. לשאר התחושות כן. אבל הוא הרגיש שיש עוד אולי שיטות/נסיונות שלא מיצינו עד תום. לא יכולתי לכפות עליו. במיוחד שמדובר בהוצאה כלכלית לא קטנה...
אז התחלתי לפמפם עוד ועוד בנושא. התקשרתי לאפרת וקסלר המהממת (שעשתה פה פעם אירוח בפורום, את יכולה לגגל אותה) שהיא גם מכרה שלי... הביאה לנו הצעת מחיר. היה עוד זמן שעבר עד שבעלי שוכנע סופית.

....
........

עד כאן, מזדהה?
חחחח עצרת באמצע המתחאורוש3
אמשיך את הסיפורג'נדס
(בעיקרון כתבתי על זה מלא פעמים כבר בטח יש מי שמכירה..)

בעלי בסוף לא השתכנע במאה אחוז אבל בואו נגיד ב70 אחוז.

אז התחלנו תהליך, אפרת ביקשה שנעשה יומן של 48 שעות ממש מה מו מי- מתי, כמה למה...
אוכלת, מתי, כמה מתי סיימה
ישנה, כמה זמן הרדמה, איך נרדמה מה כל התהליך שהיה. מתי התעוררה, ישנה טוב או לא מתי התעוררה בהמשך...

אחרי שקיבלה את היומן הזה ניסינו לשוחח בטלפון... לא אשכח שבעלי לא היה בבית והבאתי בייביסיטר!!!! כדי לדבר איתה בטלפון!!! וגם זה לא עזר כי היא לא הפסיקה לצרוח... לבייביסיטר... זה רק חיזק לי את הרצון להצליח ביעוץ הזה...

בקיצור
אפרת אמרה שהחליטה שזה קצת גדול עליה בגלל המרחק (חשבה שתוכל לעשות בטלפון את השיחה אבל זה לא צלח) אז נתנה לי שם של קולגה שלה... מהממת ברמותתתת מקצועית אין דברים כאלה. עדי מורן קיבא. קיבלה את היומן, עזרה לנו להגיע לאיזון קלורי שיהיה ביום (ינקה בלי סוף בלילה ובמעון צמה) ואז התחלנו את היעוץ

הוא מבוסס על שיטה שאנחנו פה לעזור לילד אבל לא עושים במקומו. הוא לומד להירדם כשאנחנו שם תומכים בו ומאפשרים לו את התנאים המתאימים לשינה
טקס שינה, חלונות שינה... ואנחנו שם. לידה.היא במיטה ונותנים לה חיזוק חיובי כשהיא עושה פעולות תומכות שינה ומתעלמים (לקצת זמן, כ20 שניות, כשיושבים לידה) כשהוא פעולות נוגדות שינה כמו צרחות וכו'...

מורן יודעת לנתח כל בעיה ונותנת את הכלים להורים להבין את הילד...

בלילה הראשון (!!!!!!!!!!!!!!!!!) כבר היה שיפור. לקח 40 דק אומנם אבל ישנה 2 וחצי רצוף אח"כ... אחרי כמה ימים בעלי שאל אותי מה התוכניות שלי להערב ולקח לי כמה שניות להבין למה שואל אותי.. אני יכולה לתכנן תוכניות לערב!!!!!!!

היא פשוט היתה צריכה ללמוד את זה. זה התאים לאופי שלה, לדעת איך עושים את זה לבד. שהמיטה לא האויב...

היום בעלי משווק יעוץ שינה חח הוא ממש שמח על זה שלקחנו
אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24אחרונה

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אצלנו מכינים את המלית:קנמוןאחרונה

מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.

מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.

לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,

מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.

באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.

לשובע

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנו

קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמי

ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית

אצלנו ממש הולך פאי רועיםשמש בשמיים

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

ממליצה על לאה יוגהרק לרגע9

תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.

ממש תודה (:קנמוןאחרונה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמון

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!

כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

זוג+2 באזור ה400 מפרטתפיצישלי

ליל שבת

סלטים כ10 סוגים חלק קנויים באזור ה70 שח

דגים -50 שח

מרק קובות ביתי 30 שח

שבת בבוקר

בשר 80 שח

ממולאים או אורז עם עוף 50 שח

סעודה שלישית סלטים

מלבד זאת חלות 50 שח

עוגות ופיצוחים וחטיפים 80

כאבי גב תחתון בשבוע 38ילד בכור

התחילו לי בימים האחרונים

זה לא מרגיש צירים

לאורך היום פשוט כואב ממש

מה זה? מרגישה כמו לפני מחזור

נשמע שזה התחלה של ציריםהשקט הזה

אולי עוד לא כאלה שממש מובילים ללידה

אבל הרחם מתחיל לפעול

זה לא מרגיש כמו הצירים שהיו לי בלידות הקודמותילד בכור

אבל אולי הפעם זה מרגיש אחרת?

כאילו זה לא ברור כמו ציר- התחלה אמצע סוף..

השאלה אם זה יכול לקחת גם שבוע עד שיתפתח משהו

כי ממש מתלבטת על שבת בקצב הזה

אולי התבססות באגן?הרמה

מענייןילד בכור

זה לפחות סימן טוב? אם זה מה שיעזור לו להתבסס אז באהבה

גם לי נשמע כמו ציריםכל הישועות

לא יןדעת באיזה רמה וכמה רציניים..

תשתי הרבה ותהיי במנוחה..

זה פשוט נשמע שאת בשבוע 38 😌באתי מפעםאחרונה

הכל נורא כואב, מתרחב, העובר מתבסס באגן , אם זה לא בא בגלים אלא כאב רציף נראה לי קלאסי למצבך. את ממש קרובה לסוףףף

בדיקת דם לגילוי הריוןאנונימית בהו"ל

עשיתי הבוקר בדיקת דם ועדיין אין תוצאות

אוףף

דרך כללית

תכנסי באפליקציה לתוצאות. תוצאות מתאריך עד תאריך..רק לרגע 1

זה לא מופיע בראשי

אם לא מופיע תתקשרי מחר למרפאה

זאת התוצאה, מה המשמעות?אנונימית בהו"ל

פעם ראשונה שאני בודקת בבדיקת דם

זה אומר שאת בהריוןהשם שלי

יאאא איזה כיף!אנונימית בהו"ל

תודה על התשובה, לא מבינה במספרים האלה

בשמחההשם שלי

בעיקרון תוצאה מעל 5 זה חיובי.

את יודעת מה לעשות הלאה?

כן, אני קבעתי תור לרופאאנונימית בהו"ל

מעל 25 זה חיובי. בין 5 ל25 זה גבוליאמהלהאחרונה

או שזה הריון צעיר מאד או הריון כימי.

ולפותחת- זו תוצאה נהדרת ב"ה, שיהיה בשעה טובה!!! בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

כמה זמן את אחרי איחור?

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

תודה רבה! אני לא מכירה האמת אבל אנסה לברראנוונימית1

אוף זה ממש קשה. חיבוק גדול והרבה כוחותסטודנטית אלופה

היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים

אוף מתוקה קטנה. טוב שמשתפת אותךהרמה

זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.

הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶

בשאגת הארישומשומונית

בעלי גוייס. ובת ה4.5 אמרה לי באחד הימים: אמא, בואי נגיד תהילים שאבא לא יפצע. (אמנם לא דיברה על מוות, אבל גם פציעה זה לא רחוק...)

ישר עלו ךי דמעות (הייתי אז גם מאוד הורמונלית בהריון😉). וכמו שכתבת זה נתן לי כאפה שזו המציאות של הקטנים שלנו...

כמה התמודדות💔 אצלנו בתחילת המלחמהחזקה בעורף

לצערנו התמודדנו עם מוות של מישהו ממעגל יחסית קרוב, הילדים הכירו אותו ויש ילדים חופפים בשכבת גיל.

זה קרה בזמן שבעלי היה בעזה מנותק קשר.

כשסיפרו לי על המוות שלו, הייתי מחוץ לבית אבל כשנכנסתי הביתה הילדים כמובן ראו שבכיתי.

וישר הם שאלו אם אבא מת😔

כמובן, שדיברתי איתם וסיפרתי להם ואז אחד הקטנים שאלה נכון x (אישתו) הרבה יותר עצובה ממך עכשיו?

נכון כשאבא ימות את תהיי יותר עצובה ממה שאת עצובה עכשיו??

הזכרת לי… אנחנו קרובים של החטופיםחמדמדה

אחד מהם חזר ב"ה

וכמובן גם הילדים ידעו שנחטף והתפללו

וכשהשתחרר הגיע לבקר ואחד הילדים רץ אליו איך שנכנס וצעק לו 'הייייי *** (השם שלו) לא נרצחת?????'

ילד בן שלוש🙈🙈

מדהים פשוט

כשסיפרתי לבעלי בערב (הוא בבית) הייתיאנוונימית1אחרונה

בהלם שזה ממש הציף לו דמעות בעיניים לשמוע את זה... הוא אחד שבוכה פעם באף פעם.

אבל זה באמת כל כך הפריע לו לדעת שהמילואים האלה עושים צלקת בנפש שלה... וזה קשה ללכת בידיעה שאתה לא יודע מה יכולות להיות ההשלכות על המשפחה (חוץ מהמובן מאליו שמתגעגעים והעול של הבית עליי וכו')