אני גם חשבתי שאני לבד בסיפור הזה.

אבל גיליתי שלהרבה הורים קשה להרדים תינוקות...

ואת ממש ממש לא אמא גרועה. פשוט צריכה קצת עזרה. לא קרה כלום.

חיבוק

יש מיליון ילדים כמוה ומיליון אמהות כמוך. באמת

גם אני כזאת ולא מתביישת

אצלי יותר גדול ועדיין ישן איתנו,ועדיין מרדימה אותו 

מה עם עגלה?

אבל לא הבנתי למה מישהו מכם צריך להיות איתה כדי שלא תיפול. היא כבר גדולה,היא מבינה,היא לא תקפוץ ראש לרצפה. ובטח היא כבר יודעת לרדת. אז מצמידים מיטה לקיר,מאבטחים עם כריות מסביב כדי שלא תתגלגל בטעות מתוך שינה, ואם היא תקום היא תרדם לבד

אז תעשי חיפש בפייסבוק על שינה מחבקת של אלכסנדרה. בגישה הקשרותית. 

תקראי קצת מה היא כותבת

אין לי עצות, אבל גם אני מתמודדת עם דברים דומים וזה לא אומר שאני אמא גרועה.

להפך, את נותנת את כל החיים שלך למען הילדה שלך, זה דבר עצום!

א. אם תצליחו לבטל את עניין ההורה המושבת כבר עשיתם צעד גדול...

תהפכו את העולם כדי למצוא דרך (ע"י דומם ולא ע"י בן אנוש) שתגן עליה מנפילה מהמיטה.

להצמיד את המיטה לקיר או לשים מיטת תינוק או עריסה או כל דבר שיגן עליה. בטח אפשר למצוא פתרון. לא הגיוני להיות מושבתים ככה.

אנחנו הורדנו דופן למיטת תינוק והצמדנו אותה למיטה שלי, אין לתינוק לאן לברוח...יש לו את המיטה שלו ולנו את שלנו..

ב. ייעוץ שינה זה רעיון טוב, אולי אפשר לוותר עליו אחרי מחשבות שיכולות לעזור.

האם היא לא עייפה בשעות הללו או התלות בהנקה גורמת להתעורר?

אני מניקה בשכיבה ומרדימה בשכיבה, עד גיל שנתיים לפחות.

כשהתינוק עייף ולא ישן אחה"צ כבר- הוא נרדם בכיף, אחרי מקלחת, בערב.מתעורר אחרי כמה זמן, מניקה שוב, נרדם שוב לכמה שעות או עד הבוקר.

אז מציעה לך לתת את הדעת על מידת העייפות שלה, סדר היום שלה, זמני השינה שלה במהלך היום, אמבטיה בחלק מטקס שינה ואמצעי להרגעת והרפיית הגוף לקראת השינה.

בהצלחה!!

בס''ד

ולך, @הריון ולידה2 היקרה 💙

כשהגדול שלנו היה פחות או יותר בגילאים האלה (היה בן שנה למעשה), עשינו ייעוץ שינה ששינה את חיינו לטובה. עד היום אנחנו מברכים על ההשקעה שעשינו אז, זה לימד אותנו כל-כך הרבה ועשה את חיינו לכל-כך יותר שפויים!

הוא גם היה נרדם רק בנדנודים, שעם הזמן הפכו ליותר ויותר ארוכים (זה כמו תרופה שהגוף מתרגל אליה, ושהופכת ללא יעילה יותר. אז צריך להגביר את הכמות, עוד ועוד ועוד.........).

גם אצלנו זה יכל לקחת המווווווווון זמן (40 דקות, שעה ויותר...). הגב כאב. נושאי השיחות ביני לבין בעלי נגמרו. דיברנו רק על ההשכבות האינסופיות האלה. נותרה רק עצבנות תמידית, שכמוך, התעצמה סביב שעות ההשכבה. 

ממש ממש ממש מבינה את התסכול שלך. זה סיוט לכל דבר! קחי חיבוק גדול. את ממש, אבל ממש, אבל ממש!! לא לבד בדבר הזה! כמו שכתבו מעלי. כל-כך הרבה הורים מתמודדים עם הדבר הזה.

*

בזמנו, עשיתי מחקר לגבי סוגי הייעוץ שונים (זה היה לפני 7 שנים) ובסופו של דבר הגעתי לשיטה שממש מצאה חן בעיניי. קוראים לשיטה הזאת ''שיטת לילה טוב'' (מי שפיתחה את השיטה הכשירה מדריכות שכולן מוסמכות בשיטה). היופי בשיטה הזאת היא שלא משאירים את הילד בוכה לבד לרגע. זה לא אומר שהילד לא יבכה. בימים הראשונים סביר שיהיה קצת בכי (או קצת יותר. זה גם יכול לקרות. אבל לא מחייב). אבל את כל הזמן אתו. לידו (בלי פלאפון). ממש אתו. ניגשת אליו כל פעם שהוא בוכה.

כל התהליך הוא של שבועיים-שלושה. למעשה רק הימים הראשונים מאד מאתגרים ודורשים המון מההורים. (המטפלת יכולה להמשיך להרדים איך שנוח לה, אין לזה השפעה על מה שקורה בבית). לאחר מכן התהליך ממשיך אבל אין עוד עבודה רבה וההשכבות כבר נינוחות, נעימות וקצרות.

יש לנעמה ברודי-שמש (מדריכה בשיטת לילה טוב) סרטונים מאד טובים ביוטיוב. בזמנו חרשתי אותם והם לימדו אותי הרבה. אבל בפועל רק ההדרכה האישית הצליחה ממש לעזור לנו. כי יכולנו לשאול שאלות, כי זה היה מותאם לבן שלנו ספציפית, כי היא אמרה לנו מתי לעבור לשלב הבא וכו'.

אני לא זוכרת כמה זה עלה בדיוק, אבל אני כן זוכרת שזה היה מאד יקר (אולי 1200 ש''ח?). היום אפשר לרכוש פורמולה של קורס אונליין + ליווי או רק קורס אונליין וזה יותר זול אני חושבת. (אני לא יודעת אם זה אפקטיבי באותה המידה. לנו באופן אישי הליווי האישי היה משמעותי).

*

לגבי רגשות האשמה... לקחת את זה ממש קשה. זה נוגע לך ממש עמוק בלב כל הסיפור הזה... שומעים את זה ממש. חיבוק גדול יקרה! על ההתמודדות עם הקטני, ועל התחושות שאת מרגישה. לא פשוט בכלל, בכלל...

תנסי לצאת מעצמך שנייה,

לכמה רגעים...

תנסי להתייחס לעצמך כאילו היית מתייחסת לחברה יקרה ומוערכת.

לא היית מנסה להסתכל אליה בעין טובה ובלב חומל?

לא היית אומרת לה שהכל בסדר, ואנחנו לא נולדות אימהות וזה דבר שאנחנו צריכות לרכוש?

לא היית משקפת לה את כל העייפות האדירה שלה? את כל שעות השינה החסרות שלה? את המחסור בזמן לעצמה ובזמן לזוגיות שלה?

לא היית מסבירה לה שכשאנחנו ככה שורדות,יממה אחר יממה, הראש לא פנוי לחשוב באופן צלול, ושהוא מתקשה לשבור את מעגל הקסמים הזה ולהמציא פתרון חדש?

לא היית מעודדת אותה שאין כזה דבר טעות, יש רק למידה וצבירת נסיון?

לא היית אומרת לה שלא קרה כלום!, ובסך הכל היא רק מרדימה את התינוק באופן שלא מתאים לה יותר?

לא היית מפרגנת לה בטירוף על כל השעות שהיא עמדה וניסתה להרדים את הילד ברכות ובסבלנות? על כל השעות שהיא ישבה לידו כדי שהוא לא יפול? על כל האהבה, המסירות והדאגה האלה?

לא היית מזכירה לה את כל מה שהיא ותינוקה כן הרוויחו מהשינה המשותפת ומההרדמות על-ידי נדנודים והנקות, כל עוד זה עבד? הקרבה, הרוגע, המתיקות, ההתכרבלות, הביחד...

לא היית אומרת לה שתמיד אפשר לשנות וזה ממש ממש לא כזה ביג דיל?

לא היית אומרת לה שאימהות נמדדת במיליוני דברים (אם זה בכלל דבר נמדד), ושאיך מרדימים תינוק, זה רק אחד ממיליוני הדברים האלה? אימהות זה להלביש, לכבס, להאכיל, להחזיק לגרעפס, לנחם, להניק, להחליף, לעבור לידה, לסחוב את הקטני 9 חודשים, לחפש מסגרת מתאימה, להביא למסגרת ולהחזיר, לקנות את כל הדברים להם הוא זקוק ברמה החומרית, לקחת לרופא, לדאוג לו, להתפלל עליו, לדבר איתו, לשיר לו, להוריד כינים, לשחק איתו, לעודד אותו בקריאות מפרגנות, להעניק לו כישורים חברתיים - וכל זה, זה רק כשהוא תינוק!!! אחר-כך הוא גדל ויש עוד ים של דברים חדשים שאנחנו עושות לילדים שלנו. ים של דברים! בחלק מהם אנחנו נצליח. בחלק מהם אנחנו נתמודד. בחלק מהם אנחנו נהיה מוכשרות. בחלק מהם נהיה פחות. ככה זה... וככה גם צריך להיות.

לא היית מרגיעה אותה ואומרת לה את כל זה?

מתוקה שלנו,

קחי את כל המילים הטובות שנכתבו לך כאן

תקראי אותם עוד פעם אם צריך

ותני לעצמך

טפיחה גדולה על השכם!

על כל הדרך שכבר עשית

ועל ההחלטה להתייעץ לגבי דרכים חדשות.

תני לעצמך טפיחה גדולה על השכם

וחיבוק אוהב.

מגיע לך כל-כך, אימא יקרה וטובה שאת ❤!

וואי זה היה מזמן

וואי זה היה סיוט לפני כל כך מבינה אותך

הלחץ שהולך ומתגבר לפני הערב, התחושה שגנבו לי את הזמן לעצמי

ועוד בגיל שנה וחודשיים כמה זה קשה להיות כבולה לכל כך הרבה זמן!!!

אבל די עם ההאשמה העצמי, די מספיק קשה לך לפחות תהיי בצד שלך...

לא כולם צריכים ייעוץ שינה זה נכון

לא כל ההורים מגיעים להורות באותו מצב

לא כל הילדים אותו דבר זה בטח

ולכל אחד יש את הדברים שהוא צריך ללמוד, לפחות למאותגרות הרדמה יש במי להיעזר  יש דברים שיותר מסובך להיעזר במישהו מבחוץ...

קחי מספר של מישהי מומלצת

תשאלי אותה את השאלות

אני ממליצה מאד.

נגיד חודשיים..

פשוט נשכבים במיטה ליד, מדברים מדי פעם, אם זה צרחות ממש מלטפת או מרימה.

מתי מתקדמים הלאה? בא לי שהיא תלמד להירדם לבד אבל אני לא מצליחה להשאיר אותה בוכה לבד בחדר

עד איזה גיל נורמלי לחכות איתה עד שתירדם?

בת שנה

שילמנו מעל 1000 ש"ח. ייעוץ ממש אינטנסיבי ויום יומי.

לא עזר כי תכלס לא ממש מחדשים לך משהו פשוט עוזרים לך להתמודד(יותר בקטע הנפשי) עם הבכי של הילד (והלכנו על הייעוץ שהיה נשמע הכי הכי מכיל שיש) בסוף את צריכה לדעת שאם את לא מוכנה לשמוע את התינוק בוכה אז זה לא ילך. 

ואני לא הייתי מוכנה לשמוע אותו בוכה ולכן זה לא הלך. (ואין דבר כזה ייעוץ בלי בכי גם אם יגידו לך שכן)

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...

החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")

עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...

מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

לק"י

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...

הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

לפעמים זה עושה ת.ל של סחרחורות ועייפות  אצלי למשל זה עושה קצת סחרחורות אבל לא בטוחה שזה מפריע לתפקוד.

מה ש קראתי ובדקתי אין סיבה לא לקחת, להפך, בעיני זה תרופה שמצילה חיים ומעודדת ילודה🤣

הרופא ייתן לך בקלות, את לא צריכה להוכיח כמה את סובלת..

לי למשל באחד ההריונות לא הקאתי אבל הבחילות גמרו עלי.. עד שלקחתי כדור ביום וחיי השתנו..

בהריונות אחר כך לקחתי 2 כדורים ובאחרון אפילו המשכתי להקיא, ועדיין,  אין מה להשוות לבלי כדור.

(להיפראזיס, זה בד"כ קצת פחות עוזר..)

בשעה טובה!

מספיק ל-25 יום

לפני כמה חודשים היה עולה 104..

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

להסתכל על איבחון כזה הגאולה זו ממש ראיה מיוחדת ויפה של המציאות

(וכן, אני מכירה מקרוב לצערי מה המשמעויות של אוטיזם לא מאובחן בזמן, ועדיין להסתכל על איבחון כזה כגאולה זה וואו בעיני)

בזמן (הבן הגדול שלי)

לכן אני יודעת להוקיר את האבחון המוקדם של הבת שלי...

השם הטוב נתן לנו 2 אוצרות בבת אחת

מתנה עצומה ומעצימה

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

אין עוד מלבדו🌸

לידה של ילד מתוק ופלאי, מתנה ממש, גדילה והתבגרות של שני האחים הגדולים שלו, כל אחד בכיוון שלו, גם מתוקים ופלאיים.

התבגרות וצמיחה שלנו כהורים וכמשפחה.

כבר הספדתי את כל פסח, ונהיה אסורים וזה..

ופתאום הוא הגיע

בקרוב אצלי...

אני ב"ה שמחה שלא הייתי לחוצה בחרדות (יש לי OCD כידוע)

וכמו שכתבתי בשרשור לפני כמה ימים

אפילו הצלחתי להכין עם הילדים עוגה ליומולדת בקייטנה ביום שני!!!

והספרון סוף-סוף יצא לאור השנה

וזו ממש גאולה.

תודה על השרשור הזה!

היה נראה כמו איזה משו תכנותי..

פשוט מלא מלא מלא מלא שרשורים של טסטים

איזה 3 עמודים ראשונים של הפורום...