עם כמה שלא קל לומר את זה, אך זו האמת.. 

לא את כולם מעניינת  בדיוק ההלכה

לפעמים מרוב ה "קולות" שאנשים מחפשים כל הזמן גבולות ההלכה מטשטשים יותר מדיי..

מה גורם לאנשים להחמיר בכלל וגם בחצאית (כי על זה השרשור)? יש בנות שיכולות ללכת עם חצאית שמטאטאת את הרחובות אבל תכלס הם לא צריכות!! ההלכה מחייבת עד הברך! אז למה הם עושות את זה? (אני מנסה להבין את עצמי תוך כדי)

כי זאת לא חומרה

בפשט הגמרא במסכת ברכות בדף כד כתוב שוק באשה ערווה,

בפשטות הגמרות שוק זה החלק שנמצא בין כף הרגל לברך, (אפשר לראות כך בחולין וכדומה)

המשנה ברורה שהחובה היא עד הברך (כולל, כלומר בדרכ עשרה סמ יותר כדי שגם בישיבה כך יהיה)
ראיתי מה שכתב הרב צביודא עצמו אבל אצטט תלמיד שלו ש לרב צביודא היה קשה עם ההיתר של המשנה ברורה וכותב בעצמו שראוי להחמיר, ולכן יש ציבור שהולכים על פי פסיקתו של הרב צביודא.
 

יש מקלים למי שקשה לה או לא יודעת מה, חצאית אמצע שזה חצאית שמגיעה עד האמצע שבין העקב  לברך. ויש דעה שהיא מאוד מאוד מקילה שאפשר להקל עד 10 סנטימטר מתחת לברך אבל זה ממש ממש דעה לא הכי מוסכמת.

ההלכה לא אומרת עד הברך, זו ברמת העיקרות דעת יחיד של המשנה ברורה והרבה הלכו אחריו, שיטתו התקבלה מאוד בציבור ומפה לשם "זה ההלכה". אני אומר את זה בעצב.

ולעניין הארכה - נראה לי שמישהי/מישהו פה אמר/ה את זה. ישנן שתי נקודות: א) גם אם הלכה כהמשנ"ב, ישנו גדר של מידת חסידות שמשמעה להבין את רצון ה' הכללי ולהוסיף מעשים שימצאו חן לפניו (אל חשש, אין בזה בל תוסיף וניתן להכיר בזה ממעשים שבכל יום מנשות רבני הדורות). ב) כל הוספה היא משמעותית משתי סיבות. האחת - היא גורמת לך להרגיש יותר יראת שמים וזה יוביל להשתכללות במידות, בערכים, בגדרות והסייגים (מפריצות) ועוד המון דברים טובים. באמת. השנייה - הוספה תביא לעוד הוספה וכו' עד שתרגישי בנוח ללכת לפי הדעה הרווחת בפוסקים וגם אחרים לא יסתכלו עלייך בעין של "חרדית".

אישית, כל בת ישראל מהמגזר שאני רואה עם חצאית וכה"ג ש"מטאטאות רחובות" אני מרגיש שמחה על קדושתן של בנות ישראל - חזקי ואמצי!

על אף שאני שומע פה ציניות, ואני ממליץ לחשוב עליה פעמים (מדין אדם לחברו). לא עקבתי אחרי כל השרשור, אני לא פוסק כמו רובנו, אני רק אומר את מה שחקרתי ובמודעותי. שוב תודה על ההערה, לא מעניינות אותי דעות אחרות אחרי שהפוסקים שאני הולך על פיהם אומרים אחרת. פלורליסטיות עד פסיקת ההלכה ובמיוחד גדרי צניעות ודיבור. ייש"כ ושב"ש.

נ.ב. למה ברוך הבא? אני פה כבר יותר משלוש שנים...

אני לא חושב שארץ השוקולד התכוון חלילה ללעוג לך, ועברתי כמה פעמים על תגובתו. ממש ממש לא. אני בטוח.

לעצם הנושא אני כבר מזמן איבדתי בו את ידי ואת רגלי, אבל אני רק רוצה להצטרף לשורותיך האחרונות שבתגובה עליה הגיב ארץ השוקולד, גם אני מרגיש ממש ככה, זה מרחיב את הלב ומשמח, ואף יותר מכך, כן תרבינה בע"ה.

שאלה מצויינת ובמקום, אני שמח שיש אנשים כמוך שפותחים פה דיון כאלה (ובעלי אומץ לדבר על כך). אשרייך!

החצאיות הקצרות יותר הן חידוש, וכולם רצו מהר אחריו. כנראה כי חם פה מאוד...

ודי לחכימא ברמיזא

והחכימא היה מבין למה כתבתי

הרי ההלכה היא עד הברך

ההלכה היא עד הקרסול. יש *אולי* דעת יחיד אחרת, אבל זו ודאי לא 'ההלכה'.

אבל זה חרוש ואין לי כוח להכנס לזה

(תקרא אותו טוב. "והוא", מי זה הוא?) עה ב

זה לא נכון

אתה מוכר לי כת"ח מופלג, באמת.

היתכן שהנך מבלבל בין כף הרגל לשוק? תמהני.

אם תחכימני יהא זאת לברכה.

מתי חולקים על אחרונים כי הם רק אחרונים ומתי סומכים על אחרונים גם כשלא מסכימים איתם.

אבל תסתכל באופן כללי על פסיקות בנושאים "טעונים" (צניעות, תכנון משפחה וכו') ותראה אם הכלים נראים לך עקביים.

ובוודאי למצוא קולא ולתפוס אותה כהנהגה ציבורית זה לא דבר שמעיד על יראת שמים גדולה

אתה מוזמן להראות לי את דבריו. מכל מקום זה עדיין מתבטל מול רבים.

אתה אומר שהמשנה ברורה הוא הפוסק הכי דומיננטי כי אתה אשכנזי.

נכון שהחפץ חיים הוא ענק שבענקים והספר שלו הוא מאוד משמעותי.

אבל הוא תפס בעיקר כי הזניחו ספרים מקבילים, של רבנים שקדמו לו והיו גדולים ממנו.

יש עדות שלמות שלא לומדות בכלל משנ"ב, לא על הסדר לפחות.

כמובן שאף אחד לא מתעלם מהדר גאון החפץ חיים רשבכה"ג.

אבל להפוך אותו לפוסק הכי דומיננטי (אי פעם?), זאת אמירה מוגזמת ומתנשאת.

כסמכות עליונה. אבל הם מיעוט בקרב החרדים, ויש גם ליטאים שפוסקים אחרת.

נקווה שיצא לי לעיין בפמ"ג הנ"ל. לא שזה משנה את עיקר הטענה.

שוב, אתה חושב שמי שאומר כך בסמינרים אומר זאת בגלל החפץ חיים.

אבל כנראה שאתה אומר את זה מחוסר ידיעה. אני אומר לך בוודאות שזאת לא דעת פוסקים חרדים, גם לא ליטאים.

הטיעון שלהם זה ש"ארוך זה לא צנוע". ככה, מפורש.

זה נראה לך שפוי? החפץ חיים אמר את זה? גם אם פוסקים כמותו, לא מגלים פנים בתורה שלא כהלכה.

להפוך דעת יחיד (או יחידים) מקילה לעיקר הדין ואז להפוך את עיקר הדין, מנהג ישראל מדורי דורות, לעבירה על ההלכה?!?!? בחייך!

אף פוסק לא יעקם את התורה ככה. זה נאמר ע"י מנהלי סמינרים מאינטרסים אנטי-סרוגים (ולדעתי כלכליים).

לדעתי צריך להביא את ההקלה הזאת לבנות שממש מתקשות ומרגישות שזה או זה או מכנסיים או לא יודעת מה או לבנות שהן בתחילת הדרך. האם ייתכן שדווקא בצניעות שזה הקדושה של עמ"י שעליו תלוי כול השמירה שלנו מה' נקל ככה?????? דווקא בזה צריך להחמיררררר יותר מההלכה. ואם לא להחמיר אז  לפחות ללכת לפי ההלכה שאומרת חצאית עד הקרסול.

המשפט הזה נאמר לא רק כשבח אלא זה גם מחייב את הנשים. בהכרח אם עדיין לא נגאלנו זה קשור בזה. וידוע שבגדול צדיקות אצל גברים זה לפי התורה שלהם ואצל נשים זה לפי צניעותן. הצניעות זה כול מהות האישה ועל זה היא צריכה הכי הרבה להדגיש ואם היא מקפידה על כול התורה כולה ועל צניעות לא הרי יש פה קלקול גדול שהרי על העיקר היא דילגה. לדוגמא בתחיית המתים הבנים יקומו ע"י הריר שיצא להם בזמן שנרדמו תוך כדי לימוד תורה ונשים בזכות הזיעה שהזיעו בגלל כול בגדי הצניעות. 

שמעתי שהרב שטיינמן זצ"ל אמר שבנות לא רוצות להיות להיות לא צנועות אלא שהן מקנאות בחברות שלהן אז צריך לדאוג שלא יהיה קנאה, ייתכן שזו היא הדרך להביא את הבנות ללכת בצניעות. אבל אין שום ספק שהצניעות היא המרכז!!! זו האמת, כך החליט ה', הייתכן לחלוק על החלטותיו?. אני לא מסכימה איתך על שלתלות בזה את כול הקדושה נשמע בעייתי מכמה סיבות. האחת מה לעשות זה האמת, כך אומרת התורה. שנית,מה לעשות? לאדם יש בחירה,"...ישרים דרכי ה' וצדקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם".

מאיפה הסקת את המסקנה שאם היא לא מספיק דתייה אז אין לה מה להתאמץ? אדרבה אומרים לה שיש דבר אחד שהוא הכי חשוב לכן תשקיע בו ,שהוא העיקר, וכך תדע שהעיקר כבר בידה. זו מצווה אחת אבל מאוד מרכזית והיא המהות. כשהקב"ה ברא את האשה הוא ציווה על כול אבר ואיבר שברא פעמיים היי צנועה היי צנועה.  

לגבי המשפט הראשון שלך אני עוד הפעם חולקת עלייך. חוסר צניעות הוא המביא לאיסורי עריות. וצניעות קשורה באורך החצאית. כול מקום שבו יש גדר של צניעות יש קדושה. זה כלול בזה. ולא צריך להגיע לעריות ממש בשביל שישראל לא יהיו קדושים. 

ומשהו שלא כ"כ קשור. ב"שומר ישראל" שאנחנו אומרים בסליחות יש את המשפט "שומר גוי קדוש" ואני הבנתי כך מתי יש ה' שומר על הגוי(העם)? כאשר הוא קדוש. 

סליחה על הבאלגן בכתיבה.. 

כול מה שציטטתי והבאתי לא מדעתיי הבאתי אלא ממה שלמדתי. אלא הנחות יסוד בסיסיות ביותר שנלמדים בתורה. אם זה נראה לך זר כנראה לא למדת את נושא הצניעות ברצינות.

הדעה הזאת מקובלת על רובם המכריע של הפוסקים ובנוסף כך הייתה מסורת ומנהג ישראל, שבנות ישראל מקפידות על שמלות עד הקרסול. 

נכון את לא מחוייבת אבל ראוי מאוד להקפיד בזה יותר מכול הקפדה אחרת בהלכה.

כמו שאמרתי יש בחירה וישרים דרכי ה' וצדקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם.

אני מעדיפה דתייה רצינית שהולכת בהידור צניעות מאשר דתייה רצינית שמקילה בצניעות.

צניעות זה דין דרבנן? מאיפה הבאת את זה? אשמח להחכים.

מאיפה החלטתי שה' שם את זה במרכז עבודת ה' של האישה?

מתוך למידה בספרים ולא צריך אפילו לעיין יותר מידי בשביל להבין את זה. כתוב את זה בברור בספרים!!! ככה כתוב!

לא רק ראוי אלא חשובבב מאוד אם כבר להתחזק אז בזאת המצווה החשובה!! 

צניעותתתתתתתתתתת זה המצווה העליונה והחשובה ביותר לנשים!! 

ממליצה לך מאוד אישה יקרה לפתוח קצת ספרים ומקווה שתגיעי למסקנות הנכונות, זה מאוד מעניין!!

מה שנלמד הוא רק גדר ערווה. זה בגדר גילוי מילתא ולא דין חדש.

האיסור עצמו (אמירת דבר שבקדושה נגד שוק/טפח) הוא דאורייתא.

מזה היום חובת צניעות לאשה.

אבל כמדומני אומרים שיש בזה לפני עיוור.

אני הערתי על כך שגדר ערווה הוא דאורייתא, אף שנלמד מדברי קבלה.

לגבי דרבנן - בית המדרש

תודה על המקורות. אני מכירה את זה ולא נלמד מפה שהצניעות זה מדרבנן. הביאו רק את העניין של זרועות מגולות.

לגבי השוק באשה ערווה וטפח באשה ערווה זה נמצא בגמרא -שזה תורה שבע"פ!

בכול מקרה אנחנו מחוייבים על דברי חז"ל ועונש העובר עליהם גדול מעונש העובר על דברי התורה.

לא הבנתי איזה מהדברים שכתבתי לא מקובל, אשמח שתפרטי את הדברים שכתבתי שאת מתכוונת אליהם- זה מאוד חשוב לי. 

עכשיו הכול ברור. טוב.. מה אני יגיד לך? זה פשוט עובדה. ככה כתוב, ככה למדתי, ככה לימדו אותי,ככה אני חיה. הדבר הזה כתוב בכול מקום אפשרי כמעט שקשה לי להאמין שלא נתקלת בו אם את קוראת ספרי קודש. אז כמו שהצעתי תקראי, סתם כי זה מסקרן. 

קשה לי לאמין שיש רב שיכול להתנגד לדבר הזה..

כ"כ הרבה סיפורים, כתבים, על הנקודה הזאת. נראה לי שבכול ספר על צניעות או מוסר לנשים מזכירים את הנקודה הזאת.

כדאי ללמוד דברים בצורה יסודית, ולא בצורה קיקיונית...

"צניעות הכי חשוב וזה כל העבודה".... נו נו...

אחד מהכללים בלימוד מתייחס גם לעובדה שאפילו אם הטעם שונה, כל דעה נחשבת יחידאה (באותה מחלוקת). לא זוכר אם זה כלל מהש"ס או מאוחר יותר ואם הוא מוסכם או לא.

אבל בכל אופן, ברור לך שלפני החפץ חיים, וגם בסמוך אחריו, זאת הייתה דעתו בלבד.

כל מי שאימץ אותה אח"כ, נתלה בדעתו, לא הוסיף ולא גרע משיטתו. ולא שמענו גם טעמים אחרים, כדי שתגיד לי שיש עוד דעות נפרדות.

1. ממש לא. הם הסתמכו עליו רק כי הוא כתב כך, ממש לא בגלל הדעה העצמה. הרב מלמד בפירוש מסתייג ממנה.

2. איזו מין טענה זו?... צריך לחתור לאמת, לא לסמן וי

ואני מקווה לסיים בזה את הדיון.

דבר ראשון -  ביחס לזה שמדובר בדעת יחיד מול רבים. האם מישהו היה מסתמך על 'דעת יחיד' שסוברת שזה בכלל בריא לעשן, או שהקורונה היא סתם כמו כל שפעת, או כל מיני דעות יחידאיות בענייני רפואה, במה שנוגע לבריאות שלו?

לא.

למה? כי הוא מבין שזו מציאות. וזה שיש פרופסר אחד בעולם שאולי חושב שלעשן זה בריא, לא ישנה את המציאות, ולא יגן עליו מלחלות ולהינזק.

אותו דבר בהלכה. יש הלכה אחת, ואם מישהו חרג ממנה - הנזק הרוחני נעשה, וזה לא ישנה את המציאות זה שקיים ספר כלשהוא בעולם שכתוב בו ש'זה בסדר'. הספרים אינם מייצרים את ההלכה, אלא חותרים אליה ועוזרים ללומד למצוא אותה.

ולכן, זה חוסר אחריות 'להסתמך' על דעת יחיד בהלכה, כשם שזה כך ברפואה או בכל תחום אחר.

אם מה שבאמת אכפת לך זו ההלכה, ולא 'לסמן וי'.

--

דבר שני - גם אילו היה מדובר במחלוקת שקולה, כאמור הפוסקים לא מייצרים את ההלכה אלא עוזרים לאדם למצוא אותה. כך שמי שבאמת יש לו אחריות על עצמו, לא סומך על ספרים בעיניים עצומות אלא מנסה גם לבדוק בעצמו. ובעניין הזה, כל מי שיבדוק בעצמו ימצא עשרות מקורות בתנ''ך, המשנה בתלמוד ובראשונים, ש'שוק' זה מתחת לברך, בצורה חד משמעית בהחלט שאינה מותירה מקום לספק. אז גם לפרי מגדים ולמשנה ברורה מותר לטעות (אם בכלל זו כוונתם), אבל מי שחשובה לו ההלכה לא 'סומך' בעיניים עצומות על מה שנכתב באיזה ספר, אלא עושה לפי מה שמורה האמת.

הארכתי בזה כי זה באמת נוגע לכל צורת ההנהגה ההלכתית בחיים. בסופו של דבר - כל אדם נושא באחריות על עצמו, ועליו לבדוק בעצמו ככל יכולתו. לקיים את רצון ה' כפי שהוא ולא בצורה מדומיינת.

@אנונימי12 @אין קדוש כה'

ועדיין, על משמרתי אעמודה.

הבוחר יבחר, ובעולם הבא יראה את התוצאות...

זה לא הסגנון שלי, וחשבתי לפני השורה הזאת.

הכוונה לא היתה ל'עונשים', אלא לראיית המציאות הרוחנית לאמיתתה.

אלא אם כן את חולקת עליו שזו לא הדרך הנכונה. הייתכן?

ועוד שמי שלומד קצת ברצינות מבין את האמת. והאמת היא שגם בלי ללמוד את זה זה מאוד פשוט שזו ההלכה.

אולי אני לא מבין בזה מספיק בטח שלא בנושא הנידון...

אבל- כל מי שלומד היטב את השולחן ערוך ונושאי כליו ב(פרט האשכנזים שבהם) רואה מייד שיש המון פעמים שסומכים על ההוגה למרות שבסברא ואפי' בראיות הוא נדחה, יש לזה המון מקורות וככה עובד ראש של פוסק.

זה לא אחד ועוד אחד שווה 2 אלא לכל דכעה יש משקל משלה ולכל פוסק יש מקום של כבוד אבל לא שווה ערך לאחרים, זה לא עניין מספרי או כמותי אלא עניין של שיקול דעת!!

בטוח שלא נכון לומר שהפוסקים מגלים לנו את ההלכה אלא הם קובעים את ההלכה לפי ראות עיניהם ועומק לימודם !!

אנחנו במבט לאחור אחר דיון בדבריהם יכולים לתת לזה איזה משקל שנראה לנו לפי ההסתברות ולפי כפיפות דעתנו לאותו הפוסק.

מי שלומד משנ''ב רואה את ההתהלות הזו לכל האורך, והאמת שזה קדום בהרבה וכך התנהל הב''י כשפסק, הכללים בזה לא ברורים ולכן זו בדיוק הגדולה של פוסק, לא היכולת לערוך סכמה מספרית של השיטות אלא לדעת ולהבין בשיקול הדעת איך נכון יותר להכריע ואיזה ראיות וסברות נכון לסמוך עליהם.

וממה ששמעתי מפוסקים שיצא לי לדבר איתם...

אשמח להסבר למה אני טועה.

אגב אני בטוח שגם בזה כמו בכל דבר שקשור ללימוד יש גישות שונות, אבל אני חושב שהגישה המקובלת היא להתייחס לדעה גם אם היא לא מסתברת סברתית וראיתית ויש לי מקורות לזה (למרות שכל מקור שאביא הוא לא בהכרח ראיה כי הרי הטיעון שלך מפריך גם את המקורות) 🤷‍♂️

על זה בין השאר. "כללי הכרעה בהלכות מסופקות" שם המאמר

בהכרעה מדעתו של הפוסק אפילו במחלוקות של קודמיו אם הוא "בר הכי".

רואים שלא תמיד זה כך והוא נוטה לחלוק בהתבסס על רוב שיטות,

למרות שהם לא פוסקים שהתקבלו במסורת הפסק כמו כל מיני ספרי שו''ת למיניהם,

חלילה לא מזלזל אלא שני חושב שהגישה שהצגתי מצויה יוצר אצל חכמי אשכנז ובראשם המשנ''ב, אי אפשר להשוות את הערך שנתן במשנ''ב לגר''א ולרעק''א לעומת פוסקים אחרים ובאופן גורף רואים שלא הוא הביא כל דעה ופעמים רבות הוא משמיט פסקים כאלה או אחרים של א''ר תו''ש פמ''ג...

למישהי שתסמוך על המחבר, ובעקבותיו על הרי"ף והרמב"ם...

יש גבול להגדרת המנהג. ומקובל מדורי דורות ששוק לא חלק ממנו

יש כאן כמה בעיות בכללי הפסיקה, אבל למה להכריח אותי להוציא לעז על גדולי ישראל?

השאלה הייתה פשוטה. עיקר הדין הוא כמו שכולם פוסקים, לא כמו שיחיד (גם יחידים מול רבים זה יחיד!!) פוסקים. וכמו שמקובל מדורי דורות.

אז לבוא ולהציג את עיקר הדין כחומרא זה ממש מגלה פנים בתורה שלא כהלכה ועונשו חמור.

מעבר לזה, יש לנו כלל ש"כדאי הוא ר' שמעון/ר' אליעזר לסמוך עליו בשעת הדוחק" וכו',

תנאי ראשון הוא שאפשר לסמוך על כך רק במקום שלא נפסקה הלכה במפורש, ועם ישראל נהג לכסות את השוק מדורי דורות, ופוק חזי יותר גדול מהכרעה. לא נכנס לפרטים בכלל הזה, אבל ברור שאם אין דוחק, אין שום היתר לסמוך על דעת יחיד. ולא מתחילה השאלה ולא מגיעים לשום היתר.

ואיזה דוחק בדיוק יש בללבוש חצאית באורך נורמלי?!?! הפסד ממון? צער הגוף?!!? סכנה?!?!?!@#

אז למה עשו ככה בפועל? זה בטח לא מיראת שמים אדירה שיש בציבור החרדי. יש להם יתרונות רבים, זה לא אחד מהם. שאספר לך על כמה ספרדים הם כופים בגדים נגד המסורת והפסיקה של רבניהם בשביל להתקבל לבתי ספר?!

זאת החטאת חברו לכל דבר ועניין.

כבר סיפרתי מה אמר לי פוסק חרדי חשוב על הסיבה האמיתית שבגינה לא לובשים חצאיות ארוכות במגזר החרדי, ואתה יודע מה זה אומר שהמנהלי סימנים האלה חושבים על הציבור שלנו (או יותר נכון על המשכורת השמנה מאוד שלהם).

ברור לך שאחרי רבים להטות לא אומר שמבטלים רק דעת יחיד, אלא כל דעה שהיא במיעוט. נכון? אז הבנתי מה הנפק"מ שהבאת מזה שיש עוד כמה פוסקים שכתבו כך?

מעבר לכך יש את העובדה שלא ברור שמי שהעיר בכך כתב כך להלכה ונראה שיש אנשים שיש להם מנהג לעקור קטע מתוך תשובות ולבנות על זה בניינים תוך כדי התעלמות מדעת המחבר עצמו, ואז להציג אותה כדעת המחבר.

1. מיעוט ורבים זה בדיוק כמו יחיד ורבים. הכלל יוצא מהתורה "אחרי רבים להטות". מכל מקום כשזאת אותה דעה, זאת דעה אחת.

2. זה לא נכון לפסיקת הלכה, אתה מדבר על הכרעת הלכה כדי שתהיה הלכה פסוקה שאי אפשר לערער אחריה. זה לא שייך בדורנו מכמה וכמה טעמים, אחד מהם מה שציינת (שלא דנים וכו'). למרות שהיה מקרה אחד לפחות שהרבנות עשתה בו מעשה כזה. (ע' מסכת נדה כמדומני ח ע"ב דליתא כמר ודליתא כמר וכו' לא יכול לעיין כמובן)

3. לא הבנתי מה אתה מנסה לומר?

עיין במאמר של הרב אלישע אבינר "כללי הכרעה בהלכות מסופקות".

ועל הסוגיה הזאת עברתי מהגמרא והלאה ודנתי עם פוסק לפני כמה ימים.

זה פשט הש"ס. לא יודע מי יכול לחלוק על הש"ס ועל כל הראשונים. לא מצאתי דעה שאומרת שלא פוסקים הלכות על פי רוב היום.

לא יודע מי הרב שציטטת, ולא מכיר את הספרים שלו. אתה מוזמן להעתיק לפה אם אתה רוצה לדון.

כמובן שלא היום.

ו"קיבלתי מרבותיי" זה טיעון פנימי לך, לא טיעון כשאתה דן עם מישהו שרבותיך אינם רבותיו בהכרח...

רבותי הם מגדולי הפוסקים בדור, שגם אתה כנראה מקבל אותם עליך לא פחות מאת מרן הרב זצ"ל וכו'.

בכל אופן, להגיד יש מאמר ולשלוח אנשים לגוגל זה טיעון הרבה יותר חלש מטיעון עם ראיות מהש"ס.

מכל מקום, יש הרבה ספרים על כללי פסיקה היום, שלא כולם מדוייקים ונכונים. חלק מהם מרבנים שנחשבים גדולים היום, שאפילו במשפחה שלהם לא מחזיקים מהספרים האלה על כללי הפסיקה.

יש לנו את השדי חמד, את היד מלאכי וכו', די בזה.

תנוחם בנחמת ציון.

פשוט תסתכל שם ותראה מה יש לו להציע לך. אתה לא חייב להסכים עם המאמר, אבל רק תראה מה הוא טוען, אין מה לפחד מזה.

והרב שלי הוא בכלל לא הרב קוק זצ"ל, למען האמת.

אשרייך על ההתמדה ברצון לשדל אותי לחזור על הלימוד שוב ושוב. תודה!

בכל אופן, ט' באב. אני מניח שאתה יודע שכרגע זה אסור.

גם אם הרב שלך לא הרב קוק זצ"ל, סביר מאוד סטטיסטית שאם אמנה את השמות, אתה תיפול תחת אחד מהם. ואעפ"כ אני בטוח שאתה מקבל את העובדה שהרב קוק זצ"ל היה ממוסרי השמועה בכללי הפסיקה הגדולים ביותר. אפילו הפוסקים הכי חרדיים מקבלים את זה.

אלא אם אתה מהנישתיים בציבור שלנו, קרי מסגנון מאוד מאוד ספציפי.

מי יודע, אולי תתקל במקור חדש? או שמא בפרשנות אחרת למקור מוכר? הרי מוזר שאתה כל כך בטוח בעצל כשאצל רבנים אחרים זה לא כל כך פשוט... אני אף פעם לא מסרב לקרוא מקור טוב. לא משנה של מי.

נו מילא, אז אחרי תשעה באב.

ואני מכבד את כל הרבנים הגדולים כמובן. אבל אף אחד מהם אינו רבי המובהק כרגע, ואגב - גם כשיש לך ק מובהק אין שום חובה לקרוא דעות הפוכות לשלו, ואפילו לא לחשוב אחרת ממנו כל עוד אתה לא עושה זאת למעשה.

בכל אופן אני סומך על הפוסקים שגדלתי עליהם, לא על עצמי. תודה שאתה מחמיא לי כל-כך.

כפי שציינתי, היום אסור ללמוד תורה, בטח לא בעיון של כללי פסיקה.

מה שכן - ברור לי שאם אני אפתח את המקור, אגלה שכנראה לא קראת נכון.

הרי קשה לי להאמין שתלמיד של תלמידי מרן הרב קוק זצ"ל המובהקים ביותר בפסיקת ההלכה (הרב ישראלי!!) יכתוב אחרת מהרב עצמו.

ואני חושב שכל אחד אמור לעשות כך.

דחיתי את טענתו שאני ממציא הלכות ומסתמך על עצמי כאילו אני מלך מלכי הגאוותנים.

ולהגיד "רבותיי" זה לא מקור.

אתה רוצה מקור יותר חשוב מהש"ס?!

כשתלמד, נדון. ואם אפשר, לא על גבי הפורום. זה קצת מתיש כשזה נעשה לחינם לעיני כל.

הטענה שלי לא הייתה זאת, הבאתי מקור בש"ס שהוא מפורש מאין כדוגמתו בכללי פסיקה.

התגובה הזאת לא הייתה טענה לעניין עצמו, התייחסתי לעובדה שהוא יחס לי מידות לא טובות

מה שאתה צריך להוכיח הוא שאתה מפרש אותו נכון, ושהוא נוגע גם למצב בו אנחנו דנים.

כשתלמד, נדון בסוגיה

זה אפילו לא שאלה. כול הרבנים זה אומר גם הספרדים וגם התימנים וגם האשכנזים. גם הרב קנייבסקי שליט"א אומר ככה והוא חרדי ליטאי שהם בד"כ לא הולכים עם חצאית עד הקרסול. ההלכה לא נקבעת עפ"י הרחוב אלא עפ"י התורה וגדוליה. זה שהציבור החרדי ברובו הולך ככה אומר שזו ההלכה? ממש לא! 

בנוסף חוץ מאחרי רבים להטות יש גם איסור של אחרי רבים לרעות. 

לא מעיקר הדין?  אם כן אשמח שתגיד מי אותם רבנים.

לא עד הקרסול.

רק ביטוי להתחזקות אלא זו ההתחזקות עצמה. צניעות בלבוש זו ה מצוה. הצניעות זה הקדושה. בזכות זה יש שמירה מהקב"ה וככול שמקלים בזה אז השמירה מתרופפת עד שאין שמירה בכלל.

ציינו פה נראה לי שזו ההלכה ולא חומרה.

אבל רציתי להוסיף נקודה אחרת, אולי שתיים.

אחד מעקרונות החסידות הבסיסיים הוא אהבת ה' ושימתה במרכז. הרעיון גורר הידור בכל רצון ה' יתברך. הרי כשאנו אוהבים מישהו אנו רוצים לעשות מעבר, לפנים משורת הדין, את מה שהוא רוצה גם אם לא אמר, את רצונו היותר שלם. אנחנו מחפשים לשמח אותו. כך גם עם הבורא. אם רצונו שנהייה צנועים כלפי עצמנו, ורצונו הוא טובתנו הבלעדית, מדוע נמנע זאת מאתנו?

ומשהו קטן נוסף, החוץ משפיע על הפנים ולהפך. העולם בחוץ אולי רוצה להעביר לנו שלא משנה דבר, איך נראה ואיך נתלבש, איך נתנהג ואיך נחשוב, הכל חיצוני לנו ואיננו מגדיר אותנו. אני מאמין שה' יתברך חושב כביכול אחרת. החוץ משפיע על הפנים. כל התנהגות, כל דיבור, כל מחשבה וכל סנטימטר משפיעים עלינו כלפי פנים ומגלים את תוכיותינו חוצה.

ובעיקר הגבתי כדי לחזק... אשרייך ממש על התהליך המופלא והטהור ושתהיה לך הצלחה רבה בדרך.

1. פשוט שדעת הרוב היא עיקר הדין

ולא לקרוא רק את השורה האחרונה ולטמון את הראש בחול.

הרב עובדיה הצטער שלוקח לו הרבה זמן להוציא כלל ספר, ואילו אחרים מוציאים כרך כל דקה וחצי.

הרב אלישיב ענה לו "תרנגולת מטילה ביצים אחת ליום". ודי למבין...

הספר של הרב מלמד הוא קיצור. וידוע שבקיצורים יש טעויות (בכל הקיצורים החשובים והידועים יש, גם של רבנים שנחשבים יותר "גדולים" מהרב מלמד).

אם אתה לומד קיצור ומביא לי משם ראיה, למרות שברור לכולם מספר הפוסקים, אני לא יודע איך להגיב על זה.

"לנטות אחרי רבים - והוא כשיפול מחלוקת בין החכמים בדין מדיני התורה כולה, וכמו כן בדין פרטי כלומר בדין שיהא בין ראובן לשמעון... הודיעתנו התורה שריבוי הדעות יסכימו לעולם אל האמת יותר מן המיעוט. ובין שיסכימו לאמת או לא יסכימו לפי דעת השומע, הדין נותן שלא נסור מדרך הרוב." (ספר החינוך מצוה ע"ח)

למי שלא מבין, זאת מצווה דאורייתא.

הנה לך המנחת חינוך:

במנחת חינוך (מצוה עח אות ב) הביא דברי הגט פשוט (קונטרס הכללים, כלל א), וז"ל: "דהא דאזלינן בתר רובא מן התורה, דווקא כששני הכתות נשאו ונתנו יחד בדין זה פנים אל פנים, אז אמרינן בזה אחרי רבים להטות, אבל אם לא נשאו ונתנו יחד יחד רק כל אחד כותב דעתו בפני עצמו כספרי הפוסקים, אף דרוב מסכימים לדעה אחת, בכהאי גוונא לא אזלינן בתר רובא, דאפשר אם היו נושאים ונותנים פנים אל פנים היו הרוב מודים לדעת המיעוט".

והנה היעב"ץ:

"אלא שיש להרהר במוסכם זה שנהגו בו הפוסקים האחרונים לילך אחר רוב הדעות. כי מי קבצם כעמיר גורנה, ומי העלה מספרם אם לא נפקד מהם איש וכי מי ראה כל ספרי הפוסקים שחוברו יחדיו ומי מנה. או איה שוקל וסופר לידע רוב מנין או רוב בנין. איזה יותר מכריע בענין, זוהי שקשה עלינו, מ"מ ברוב המקומות כשסמכו רבותינו ז"ל לילך אחר הרוב, יש להם ראיות חזקות".

חזון איש (הלכות כבוד רבו ות"ח, בהנהגת או"ה, סי' קנ אות ח, "מכתב"):

"ידוע כי אין כח רוב אלא במושב בי"ד, אבל חכמים החולקים שחיו בדורות חלוקות או במדינות חלוקות אין נפקותא בין רוב למיעוט, ואותה המדינה שרוב התורה בידם הוא מרב אחד ומתלמידיו ומתלמידי תלמידיו עושין כרבם אף במקום שרבים החולקים, ובימים אחרונים שספרים מיוחדים של רבותינו לקחו חלק העיקרי של מסירת התורה לדורות הנוכחות... ומלבד שאין כאן כח רוב בעצם אין הרוב ידוע כי הרבה חכמים היו שלא באו דבריהם על הספר, והרבה שספריהם לא הגיעו לידינו [ולכן אין הדין משתנה כאשר מדפיסים כתבי יד חדשים ונהפך המיעוט לרוב], ובכל זאת למיעוט הלבבות, להכריע בסברא, נוטלים לפעמים גם כח הרוב המספרי לנטי' לצד זה, אבל ראוי יותר בזה להתחשב עם הפוסקים שתורתם הגיעו לידינן בכל מקצועות התורה...אם כי אין אנו נגשים להכריע בין הראשונים בהכרעה שכלית מוחלטת, מ"מ מתלוה תמיד בההכרעה עיון שכלי."

ושוב, החיוב מדאורייתא הוא שההלכה תוכרע וכל מי שיפסוק אחרת - יהיה זקן ממרא (ודינו ידוע). ואסור לסמוך עליו גם בשעת הדוחק.

בכללי פסיקה, הולכים אחרי הרוב, גם אם לא אומרים "הלכתא כמר", וזה אומר שבשעת הדוחק אפשר לסמוך על היחיד או המיעוט.

וכמו שכבר ציינתי, זה מופיע בגמרא בנדה, ואתה חוזר על הדברים לחינם שוב.

קראת את מה שהבאת?

מה שכתבת לגבי הגט פשוט, הוא כש"כל אחד כותב דעתו בפני עצמו כספרי הפוסקים". אף אחד לא עושה את זה היום, היום מתחשבים ודנים בדעות אחרות (לפחות הפוסקים הגדולים).

היעב"ץ מפקפק בעניין, ומכריע שגם אצל חז"ל יש מניין. ובחתימת הש"ס לא היו סנהדרין.

וגם החזון אי"ש כתב: "בכל זאת למיעוט הלבבות, להכריע בסברא, נוטלים לפעמים גם כח הרוב[=רוב מניין] המספרי לנטי' לצד זה, אבל ראוי יותר בזה להתחשב עם הפוסקים שתורתם הגיעו לידינן בכל מקצועות התורה[=רוב חכמה]...".

והשאלה היא אם רוב זה כלל ספקות או כלל פסיקה. אני אומר - מהדברים שהבאתי למעלה מראים די בבירור שלדעת רבים זה כלל ספק בלבד ולא פסיקה כי פוסקים מראיות.

הפסיקה בפועל, דעת רוב ככל הפוסקים (למעט הפוסקים כשיטת מוצאו של @ארץ השוקולד).

אין שום קשר לספק, לא מופיע בשום מקום ספק גם בציטוטים שהבאת. אני לא יודע למה אתה אומר דבר כזה.

ושוב גם לדעת החולקים שאין חיוב מדאורייתא ואין כאן הכרעה, פסיקה יש כאן!

מה ההבדל? כתבתי בערך 10 פעמים, ובדיוק הודעה אחת למעלה (רמז: שעת הדוחק).

דרך הפסיקה וזה בכלל לא קשור אם זה חיוב מדאורייתא.

אתה מביא דברים לא קשורים, שהראיתי לך מהציטוט בהם שאתה לא מבין אותם נכון. אוחז את דעת החולקים, גם כשדעתם היא כמו שאמרתי.

לסיים את הדיון, רבי אליעזר ורבי שמעון, היו אחרי חורבן הבית (סנהדרין וכו'). ושם, מפורש בש"ס, יש חילוק בין פסיקה במקרה שלא נאמרה הלכתא (כלומר לא נמנו אחד מול השני) לבין הכרעה עם משמעות הלכתית (כשנאמרו דעות פרטיות, בלי הכרעה). עד כאן. המשך יום נעים

והייתה סנהדרין גם אחרי החורבן.

ואיפה הראת לי שלא הבנתי אותם נכון? בחיי.

הכלל לא אתמר הלכתא כמר, נאמר גם בימי האמוראים, ושם כמובן לא היה סנהדרין. ועדיין נמנו וגמרו אחד מול השני (כדעת מי שציטטת), והגמרא מחלקת בכלל הזה במסכת נדה. משמע שכשנאמר הלכתא כמר (מסיבות כאלה ואחרות) אי אפשר לסמוך בשעת הדוחק על יחיד, ובשעה שלא, פוסקים כרבים אבל בשעת הדוחק אפשר לסמוך על יחיד. אם זה חיוב מדאורייתא או לא, מחלוקת.

מסכים שהקישור בין החורבן לסנהדרין רופף וטעות, אבל הרעיון הוא שהכלל לא נאמר רק מול סנהדרין.

ציטטתי והסברתי. בחיי!

מצאתי מאמר נחמד בנושא, יאיר לך את העיניים מעוד מקומות בש"ס (שים לב למחלוקת ר' יהושע וחכמים):

https://asif.co.il/download/kitvey-et/tort%20h/torah%20h%201/1%20(3)(3).pdf

הדיון פה על החצאית וכו' הוא על מצב שא. אינו במושב אחד ב. הרוב הוא רובא דליתא קמן (כי מי יימר לך שאין עוד ספרים שלא נדפסו).

נכון שזה לא נאמר רק מול סנהדרין אבל לא בהכרח נאמר על מצב שלא ישבו במושב אחד או הרוב לא לפנינו. שזה המצב כאן. ולזה מתייחסים האחרונים שהבאתי.

כולם ראו את דברי החפץ חיים, וכמובן ראו את הפמ"ג. ועדיין הכריעו אחרת.

הבאת ראיה מהחזון אי"ש. עם דילוגים על דברים ובלי להתייחס בכלל לדברים שאני מביא.

אז אביא את החזון אי"ש מהמאמר ההוא, על מנת להסביר לך שאתה קורא בצורה שטחית ומנסה להמציא כללי פסיקה לעצמך נגד מסורת הפסיקה.

ציטוט מהמאמר: החזו"א (בסוף אות ד*) מרחיב עוד את הגדר של "איתמר הלכתא", שבו לא ניתן לסמוך על דברי היחיד בשעת הדחק וז"ל: "והנה במקום שנחלקו הפוסקים, אם רוב הפוסקים מסכימים לדעת אחת, אין סומכין על היחיד אף בשעת הדחק, דזה מקרי איתמר הלכתא, וכש"כ כשאין פלוגתא באחרונים וכגון שנחלקו בדורו של הרמב"ם , והסכימו הרא"ש והר"ן לדעת אחד מהם, או שהכריע השו"ע והאחרונים לדעת אחת, דזה מקרי איתמר הלכתא".

(*יוד סימן ק"נ)

אתה עדיין בטוח שזה מה שעולה מהאחרונים שציטטת? ועוד מהחזון אי"ש ספציפית?!?!?! 🤷‍♂️

בגלל שיש פה עצלות כלשהי לגבי המאמר הנעים ונחמד הנ"ל אצטט משם עוד קצת מקורות:

רשב"א (חלק א' סימן רנ"ג): "ואפילו בשעת הדחק אין סומכין על הקטן בחכמה ובמניין, וכן במקום מחלוקת יחיד ורבים, אלא אם כן שעת הדחק שיש בו הפסק מרובה או כיוצא בזה".

זאת שיטת הפסיקה שציינתי עד עתה כמקובל מפי רבותי. אליבא דההבנה של השו"ע והרמ"א (כמצוטט במאמר).

והחזון אי"ש, שפה רצו לצטט להקל, הוא מחמיר בהרבה. ואפילו אם אין הלכתא, נאמר הלכתא כשיש יחיד ורבים, ואז גם בשעת הדוחק אי אפשר לפסוק כך (והוא מסביר כשיטתו את הרשב"א גם, מאריכות הלשון).

כלומר, גם האילן שרצית להתלות בו כביכול שאפשר לפסוק כך, פוסק בהדיא להחמיר בהרבה שאפילו ביחיד ורבים נאמר הלכתא ואין שעת הדוחק.

כי הפמג והחח לא ראו אותם. מושב אחד זה לא.

החזו"א שאתה הבאת מדבר על כל מחלוקת? או שמא על מחלוקות בגמרא (והוא בא להוציא מדעות כמו שמוזכרות כאן מצוות וקיומן שאתמר הלכתא לא חל אחרי התלמוד). דרושה לך הוכחה טובה שמה שמהחזוא שאני הבאתי לא נפסק על ידו, מה גם שהוא מזכיר במה שאתה הבאת רק ספרים שנתפשטו בכל ישראל שלהם יש מעמד מיוחד כמו במאמר למטה (בניגוד לכל מי שאתה מדבר עליו פה במחלוקת עם החצאית, אין אחרון שספריו באמת נתפשטו בכל ישראל).

והלא לאחרונים שאני הבאתי לא ענית כלל. הרי מהם עולה די מפורשות שזו גם לא דרך פסיקה נכונה.

"אבל אם לא נשאו ונתנו יחד יחד רק כל אחד כותב דעתו בפני עצמו כספרי הפוסקים, אף דרוב מסכימים לדעה אחת, בכהאי גוונא לא אזלינן בתר רובא, דאפשר אם היו נושאים ונותנים פנים אל פנים היו הרוב מודים לדעת המיעוט"

"אלא שיש להרהר במוסכם זה שנהגו בו הפוסקים האחרונים לילך אחר רוב הדעות"

מכל מקום, פתח את המאמר הזה, אם כבר: http://asif.co.il/?wpfb_dl=409

אני מניח שאתה יכול לענות לעצמך לבד.

עברתי על הפסקה שהבאת במאמר שהבאת, ואתה שוב מעקם את הגט פשוט.

הוא אומר שראוי לחשוש לדעת המיעוט להחמיר. ואתה מבקש פה לסמוך על דעת היחיד להקל.

תסתכל בסוף המאמר

"דאע"ג דמרגלא בפומא ... לומר יחיד ורבים הלכה כרבים בין להקל בין להחמיר, אפילו הכי חוששים לדעת היחיד [=שזה כמובן אומר להחמיר]... ואפילו לדברי היחיד נגד רבים חוששים (להחמיר[=הערת המחבר הרב אלישע אבינר]) לפעמים... אך אם פשט המנהג הוראה הלכה למעשה כשיטת רוב הפוסקים המקילים... אז עושים מעשה להקל כשיטת רוב הפוסקים ואפילו לכתחילה[=הדגשה במאמר]".

עכשיו אתה מבין?! הגט פשוט בא להחמיר, כמעט כמו החזון אי"ש, שאפילו אם רבים פוסקים להקל, לכתחילה מחמירים אלא אם יש מנהג לפסוק כרבים. ובוודאי שאצ"ל שאין מנהג לפסוק כיחיד להקל.

תודה שזיכית אותי לראות את המאמר, אבל אני מקווה שהבנת שאתה לא לומד אותו נכון.

ולא, אני לא גיבור כי אני צודק, אלא שלמדתי ודנתי לפני פוסקים וכך קיבלתי מהם והנה, הבאת לי כמה וכמה ראיות מהגט פשוט ומהחזון אי"ש שכך הם הדברים.

את המאמר שהבאת בשם הכותב נתנאל הלפגוט ראיתי מזמן, הוא כותב בצורה שטחית ורדודה עם אג'נדה, והראיתי אותו לאחד מבכירי תלמידי הרב אליהו זצ"ל ודנתי בו לפניו והוא התחמק באלגנטיות מלהגיב על המאמר ואמר שמקובלנו שלא כך פוסקים הלכה ושמי שפוסק כך מחדש חידושים מטעמים לא טובים.

מי אמר שצריך מנהג לפסוק להקל ולא סתם מנהג להקל (וזה בוודאי יש)?

מלבד זאת, אם מישהו פה מעקם את דברי הגט פשוט זה לא אני אלא המנחת חינוך. תחלוק עליו אם אתה רוצה אבל אני הבאתי אותו שמסיק זאת מהגט פשוט.הגט פשוט אומר שראוי לחשוש להחמיר כי הוא סובר שאולי הרוב לא מספיק חזק. העובדה שהוא לא עושה זאת להקל סתם כך, זה לא אומר שהוא לא חושב בהכרח שזה מספיק חזק להקל אלא שהוא חושש שזה לא מספיק חזק כדי להקל. וזה הגיוני מאוד - הרי כללי פסיקה אמורים להיות דו צדדיים. לפי זה ההבנה של המנחת חינוך הגיונית מאוד, שהוא מבין מהגט פשוט שזה בעיקרון גם לקולא כי זה לא במושב אחד (רק שחוששים ומחמירים אולי).

וזה שהחזוא מדבר על הרשבא שמדבר על הרמבם זה לא אומר, כי זה יכול להיות על מחלוקות ביניהם כדעת מי לפסוק בגמרא (ואז זה כמו מחלוקת בגמרא), ולא במחלוקות הבנה.

אגב, לא אמרת כלום על היעבץ

כתבתי גם על היעב"ץ. ה"ועל" שלך כנראה מתכוון לחזון אי"ש והבאתי לך מקור מפורש.

רק חייב לסיים בהערה,

אתה לא מעקם, המנחת חינוך מעקם?!?!? אולי רק הרב אלישע אבינר מעקם?! הלכת רחוק ידידי!

לא רק שאתה יודע כללי פסיקה יותר מפוסקים, אתה גם יודע יותר מגדולי ישראל להבין את גדולי ישראל?!? רח"ל.

בכל אופן - סיימתי עם הדיון הזה.

בכל המקורות שהבאת מובא כמו שאמרתי, חבל על הזמן שלי עם הפלפולים המוזרים.

"הא דאזלינן בתר רובא מן התורה, דווקא כששני הכתות נשאו ונתנו יחד בדין זה פנים אל פנים, אז אמרינן בזה אחרי רבים להטות, אבל אם לא נשאו ונתנו יחד יחד רק כל אחד כותב דעתו בפני עצמו כספרי הפוסקים, אף דרוב מסכימים לדעה אחת, בכהאי גוונא לא אזלינן בתר רובא, דאפשר אם היו נושאים ונותנים פנים אל פנים היו הרוב מודים לדעת המיעוט"

אני חושב שהוא לא מעקם כלום. אבל אם אתה חושב שאני מעקם - אני רק אומר שזה לא אני אלא המנחת חינוך.

אתה אונס את הגט פשוט להיות המנחת חינוך ומביא מקורות הפוכים לגמרי נגד דעתך ואז לא מבין למה אני מתפלא עליך?

דיינו שהמנחת חינוך יגיד ככה. וכבר אמרתי שהדברים שנויים במחלוקת. אבל יש מקום לדון גם בדברי המנחת חינוך, כפי החילוק שאמרנו לעיל, וזה מדוייק במפורש בדברי המנחת חינוך עצמו.

שבת שלום

רבנים רבים במגזר הדתי לאומי מורים ככה? אתה מתכוון לתת מגזר מאוד ספציפי (אלה שבכלל לא נקראים דתיים לאומיים והם דתיים על פי עצמם, או נאו אורתודוקסים).

שגור על פי החרדים שאצל הדתיים לאומיים התורניים (יעני חרד"לים) יש יותר צניעות והבנות הולכות כפי עיקר ההלכה והם אומרים את זה בקנאה. וכאן הוראת רובא דרובא, המוחלט המוחץ והמכריע, של רבני הציבור שלנו.

כל המקורות שהוא הביא כתבו במפורש את מה שאמרתי.

חבל שאתה קורא שטחית כל-כך את דברי, מצער קצת.

כמו שאמרתי, לא נכונים.

זה מצחיק שאתם עושים מזה עניין כשהבאתם ראיות הפוכות.

כן האמת היא שאפילו אם הכרעה ע"פ רוב היא אתמר הלכתא כמו שאומר @פלונפון מירוסלב זה לא אומר שיש לכלל הזה קדימות על הכרעה לפי סברא.

והיא גם תלויה בשאלת הדרגה שלנו בדורנו - האם יש בדורנו "בר הכי" או לא.

לא את השו"ע. לא יודע למה אתם מנסים להציג את זה כסכסוך אישי בין מרן לבין הרש"ל.

ופשוט שגם אותו תקפו על דברים ברוח עצמאית כזאת (כמו למשל היעב"ץ שתקף אותו בחריפות על דבריו נגד הרמ"ע בסוגיה שארץ השוקולד אוהב לנסות להביא ממנה ראיה אין דבר כזה קבלה, למרות שמפורש בדברי הרש"ל שהוא בא לומר שה"קבלה החדשה" לא תקיפה נגד קבלת הראשונים).

אני לא קיבלתי את השיטה הזאת מרבותי, אלא את השיטה שאמרתי לפני-כן

ומתנצל שלא קראתי את השרשור לפני.

א. מסכים שיש מחלוקת. לא מסכים שזו חומרה. אדייק יותר: כשאומרים "לצאת ידי חובת כל השיטות" זו חומרה. כשאומרים "כך פוסק הרמ"א ואני הולך לפיו" זו הלכה.

ב. מסכים עם החילוק. לא הבנתי היכן הדברים סותרים. אתה סובר שצניעות אינה ערך או רצון ה' ולכן אין מקום להדר? אם כן, אז אני אכן חולק על הבסיס. "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ד' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱ-לֹהֶיךָ".

מודה שאינני מרודפי החומרות, אך חביבים עלי ביותר ההידורים. אם כי כאן הבאתי את הנקודה מעט לשיטת המקלים ובעיקר בשביל החיזוק הרצוי.

נ.ב. הניצלו"ש בסדר מבחינת הפותחת?

הפסוק לא הובא בשביל הוכחה. באתי לעמוד על הבנתי ולא להתווכח ועל כן אינני מרגיש צורך להוכיח. (אם כי אני משער שתסכים איתי כאן שהוכחת ערך הצניעות פשוטה ביותר).

אם כך נשארתי עם שאלתי הקודמת: אם ערך הצניעות חשוב, מדוע אין מקום להדר בו? ועל זה כנראה הגבת בראייתך על המציאות. לפי זה יש מקום להדר, פשוט נקודתית בצניעות בלבוש עדיף שלא.

ואם אכן כך, כנראה שבראיית המציאות אנו חלוקים (:

אשתדל לדייק יותר את האסמכתות בעתיד. ואכן בעמוד א

ב. מנסה להבין את שיטתך:
לא יכול להיות מצב בו למרות שאני הולך כדעה המקלה, אעדיף להדר במצווה? לא להחמיר גם כדעה האחרת, אלא להדר בגלל חשיבות המצווה גם אם לא הייתה כל דעה מחמירה.

אשריך.

יש עניין (אם האדם בדרגה הזו), ע' מסלש שער הפרישות.

אפשר אולי לדון אם העניין בחומרות הוא סטטיסטי (יש מצב שהדעה היחידית היא זו שצודקת, אז אם אני רוצה להגדיל את סיכויי לנהוג כראוי אחמיר) או "מיסטי" (יש ערך עצמי לדעת היחיד לחשוש לה, למרות שהיא לא נפסקת להלכה אולי).

זה גם קשור לשאלה אם כללי הספיקות הם מהותיים או סטטיסטיים.

מתנצל מראש אם היא לא כוונה להבנתי ~

להבנתי הרמה הבסיסית יותר כביכול היא ההלכה והיא נמצאת יחד עם גדר עשה ולא תעשה. כביטוי החסידי המפורסם השו"ע זהו המקום הנמוך ביותר שיהודי יכול לרדת אליו. ההלכה עצמה כביכול, למרות הקושי להגדיר אותה בתוך גבולות, היא הנמדדת בגבולות המצוות.
מתוך הרמה הזו מתפצלות להן שתי דרכים: חומרה והידור.

באמצע הגבול בין שתי הרמות נכנסים המנהגים והמחלוקות שלא נפסקו.

אני חושב שהחילוק בהם הוא בסיבה, כמו שהצגתי לעיל. כאשר אני הולך אחר המג"א המעשה נובע מתוך ההלכה (אם כי המג"א עצמו הסתפק איזה זמן הוא הנכון...). כביכול כך פסקתי, אך מכיוון שאין בכוחי לפסוק הדבר יחשב כביכול בגדר מנהג (גדר ודאי לא מדויק). ומשתי סיבות המעשה הלכתי: א. חלק מגדרי ההלכה הם המנהגים. ב. המנהג הוא ע"פ שיטה הלכתית ולא מעבר לה. 

בעצם אם אקרא ק"ש לאחר זמן מג"א אינני אלא כאדם הקורא בתורה. רק מכיוון שאין בכוחי לפסוק יש מקום רב יותר להקל ולקיים את ההלכה כביכול לשיטה אחרת, אבל זה לא לכתחילה. ככול שהמחלוקת נשארה יותר מחלוקת הגבול יותר מטושטש ובכל זאת אני נוטה לומר שכל עוד אני הולך כדעה מסוימת אני הולך לפי גדרי ההלכה.

לעומת זאת גדר ההחמרה מתחיל לדעתי כאשר אנו אומרים שההלכה היא זמן הגר"א, אבל אנו רוצים לצאת ידי חובת המג"א. זו בעצם אמירה לא הלכתית. בהלכה, בקצה, יש אסור ומותר; לכתחילה ובדיעבד; מנהג ורוב; אבל אין "אני רוצה יותר".

לכן להבנתי שלושה יהודים הם עם אותו המעשה אך עם גדרים שונים:
אדם שהולך אחר המג"א כי זה סוף זמן ק"ש מקיים הלכה. אדם אחר עם אותו המעשה שפוסק כהגר"א ובכל זאת מקדים כדי להרוויח את שיטת המג"א הוא מחמיר. ואדם שפוסק כהגר"א אבל רוצה לעשות לפנים משורת הדין ולהקדים את התפילה כדבר ראשון וחשוב במעלה יהיה המהדר.

פשוט שברוב המקרים שלושת הגדרים לא נפגשים.

עצם הצבעת נשים בבחירות, דווקא הרב קוק התנגד לזה (כמו שגם התנגד לבית יעקב).

לתשומת לב, אלו שמנסים להשתמש בו בטענות שצריך "להתקדם" ולהתאים את ההלכה...

שמשפיעה באופן ישיר על כוחה של המפלגה.

ולכן הגיוני לסבור שבאופן עקרוני ראוי שלא לתת לאישה עסק בציבוריות, ומשום עת לעשות לה' כן לקרוא לנשים להצביע

אבל חברות בכנסת ובממשלה היא קצת שונה

זה כן יכול להשפיע על הפופולריות של המפלגה בקרב ליברלים יותר, ופה נכנסת הסוגיה התורנית

אולי @הסטורי או @אריאל יוסף ידעו

(אני רק יודע שהרב עוזיאל והרב ישראלי והרב הרצוג והרב חיים דוד הלוי ועוד התירו הלכתית בספרים שלהם. כמו כן - ראיתי שבמפדל היו טובה סנדרהאי, שרה שטרן-קטן, וגילה פינקלשטיין וכמובן איילת שקד, אורית סטרוק ועידית סילמן)

הרב אבינר לחוטובלי: אם ממילא יש ח"כיות, עדיף לבחור בטובות ביותר - כיפה

(אני חושב שהיה זכור לי משהו כזה במעורפל)

בזמן המנדט הבריטי, כבר בשנת תרפ"א.

חשוב לציין ברקע, שכל המושגים של בחירה דמוקרטית היו יחסית חדשים בעולם וברוב מוחלט של המדינות שכן היו דמוקרטיות - לא היתה זכות הצבעה לנשים (לדוגמא: בשוויץ זכות ההצבעה לנשים ניתנה רק בתש"ל!).

הועברת לדף אחר

בציבור הדתי/חרדי (מושג זהה במונחים של אז) עלתה התנגדות חריפה כפולה - גם שזה אסור תורנית הלכתית/השקפתית וגם שזה פשוט 'נישט שייעך' (=לא שייך) נשים חרדיות (סטייל 'בתי האונגרין' מאה שנה אחורה) - פשוט לא ילכו להצביע ולא יבינו מה רוצים מהן.

רמת הניכור היתה כזאת שרבים מהציבור הדתי האמינו, שגם מפלגות הפועלים לא באמת חושבות שנשים צריכות להצביע, אלא זה בסה"כ דרך להכפיל כח - כי הפועלות ילכו להצביע והדתיות לא...

השלטונות הבריטיים (שגם אצלהם עברו באותן שנים תהליך של נתינת זכות הצבעה לנשים) הכריעו שאמנם תינתן זכות הצבעה לנשים, אך במשפחות שמרניות הבעל יוכל להצביע גם בשביל אשתו. (כן, היום זה נשמע הזוי).

נוצר פולמוס בין רבנים 'מקלים' שטענו שאפשר להתיר, לבין 'מחמירים' שטענו לאיסור גמור. הרב קוק תמך עקרונית בעמדת המתנגדים להשתתפות נשים בבחירות, אבל הקפיד לא לפסוק שזה אסור, אלא רק שזה לא מתאים לאורחות היהדות והצניעות, אה וגם אם נשים יתערבו בענייני ציבור, זה עלול ליצור בעיות בשלום בית.

אגב, הפולמוס הזה היה אחד מכמה עניינים (יחד עם הקמת הרבנות הררשית), שדחף את 'העדה החרדית' לדרוש מהבריטים להכיר בציבור שלהם כ'עדה דתית נפרגת' ולא כחלק מ'הישוב המאורגן' שקיבל סוג של סמכויות אוטנומיות מהשלטון הבריטי כלפי היהודים.

היה ויכוחים סביב חברות כנסת דתיות כמו סביב מזכ"ליות ליישובים?

אבל חידשת לי ששנים קודם היו שתי ח"כיות.

לגבי עצם ההצבעה המציאות ניצחה. ברגע שיש זכות הצבעה, אם נשים לא תצבענה, מפסידים חצי מהכח.

גולדה מאיר היתה בשלב מסויים מועמדת לראשות עריית תל אביב, ולטענתה היא לא נבחרה כי החרדים התנגדו (כידוע, היו בתל אביב אדמו"רים וחסידיהם בהמונים).

אכן כפי שציינו כאן, הרב ישראלי הסביר שמינוי לזמן, שלא קבוע ובוודאי שלא עובר בירושה - אינו מוגדר 'שררה' וממילא מותר שיהיו נשים (וגויים).

גם פה מדובר על אופן שבו התפקיד עובר בירושה?

"ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם"

אם אתה רוצה, הרב ישראלי כאן: עמוד הימיני פרק יב אות ח

וסיכום טוב של דעות המתירים ונימוקיהם כאן:

נשים בתפקידים ציבוריים - הרב חיים נבון

מהמהדורות הישנות)

באיזה איזור בארץ אתה מחפש?

הלכות שבת, מתוך הספר שמירת שבת כהלכתה בהוצאה החדשה (הבנתי שהספר בהוצאה החדשה כולל בתוכו חלקים א-ב ויש נספח- חלק ג, או שמראי-המקומות וההערות מפורטים יותר, בשונה מהמהדורה הישנה)

ההוצאה החדשה (כלומר מהדורה שלישית) היא רק חלק א' של המהדורה השניה+ הטמעה של הערות ונספחים שהרב נויבירט הוציא בקונטרס נפרד כמה שנים אחרי המהדורה השניה.

את חלק ב' (במהדורה הזאת) הרב נויבירט זצ"ל לא הספיק להוציא בחייו. לאחרונה שמעתי שהוא כן התחיל לעבוד עליה ויש מי שעמלים לסיים, אבל ככל הידוע לי עדיין לא יצא לאור.

לא יודע אם מישהו עובד עליו היום.

לערוך ולהוציא אותה.

למי שמכיר את הסיפור עם שש"כ הראשונה. ביררתי פעם (בכובעי כאוצר החכמה) ומסתבר שהמו"ל (והיום יורשיו) לא מרשים להשתמש בשום עותק שלה לצורך שום שימוש, מאימת הצנזורה הפנימית של העולם החרדי.

את השינויים בחלק א' עשה הרב המחבר זצ"ל, לנוכח הביקורת בתוך הציבור.

צריך להיות חצוף מאד מאד, ולהיות בז לזכר הרב המחבר, כדי לשנות ממש.

אמנם, אנו מכירים תופעות של השמטות (צינזורים), כגון באם הבנים שמחה בהוצאת המשפחה ובדברי החפ"ק בעניין יישוב הארץ, אבל לשנות ממש לא מכיר שהעזו.

עיקר העבודה למהדורה החדשה היא פרויקט המפתחות ועריכה גרפית, ללא התערבות בתוכן.

נקווה שלא יחצו גבולות...

יש הבדלי ניסוח, אין כמעט יותר חומרות. כל מה שכתוב במהדורה הראשונה ב'למעלה', מובלע במהדורה השניה והשלישית בהערות.

(חוץ מקולט שמש, שאכן הרב אוירבאך לא הסכים לקולא וגם המציאות השתנתה לחומרא)

בין כך - כמעט כל הלכות מלאכות שבת, כבר נמצאות בכרך א'. כרך ב' זה דיני הדלקת נרות, קידוש, סעודה, תפילות וכד', ממילא יש שם פחות עניין לחומרות/קולות.

"המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו" (משנה שביעית י' ט')

פרשת השבוע, פרשת ראה, עוסקת בין היתר במצוות שמיטת כספים. לפי מצווה זאת בסוף כל שנה שביעית שומט יהודי את כל חובותיו. לכאורה במצב זה לא ינתנו הלוואות והכלכלה תשותק, לאנשים לא יהיה כל רצון להלוות ביודעם שהכסף שלהם יילך לטמיון. פתחתי בציטוט: המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו. שכן יש לו חשיבות רבה בהבנת המצווה. לכאורה יגיד אדם בן זמננו אז רוח חכמים נוחה הימנו, האם בגלל זה אחזיר חוב שאני פטור מלהחזירו? אולם יש להבין שלמשמעות רוח חכמים היתה בתקופות קדומות משמעות שונה מזו שאנו חשים כלפי רוח חכמים היום.

היום ובצדק איננו סומכים על אף איש גדול בעיניים עצומות, לא על ראש הממשלה , לא על הנשיא, לא על חברי הכנסת והשרים, לא על מערכת המשפט, לא על ראשי הצבא, לא על אנשי הרוח והפרופסורים ואפילו לא על הרבנים והמקובלים למיניהם. כולנו חשים שהם נגועים באינטרסים. בזמנים עברו עדיין הייתה בעם ישראל תחושה שרוב הגדולים עניינם טובת הציבור ולא טובתם הם, התחושה הייתה שהם באמת היו חכמים.

כאשר אומרים שהמחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו פירוש הדבר בתקופות קדומות היה שטוב לו לאדם שיחזיר את חובו מאשר שלא יחזיר למרות שפטור הוא מכך. הכיצד? ברגע שרוח חכמים נוחה הימנו האדם הוא בחזקת אדם ישר וכדאי לעשות עמו עסקים. המצב היום הוא שאנשי עסקים גדולים נמנעים מתשלום חובם בטענה שמערכת המשפט מתירה להם לעשות כן. לא הכל שפיט, יש טוב ורע ואדם הגון יכול לקלוט זאת. אדם הגון לא יסכים שאיש נוכל ששתיים מקבוצות הכדורגל בהן החזיק פשטו רגל יחזיק גם בקבוצת כדורגל שלישית. אם הייתה הנהגה ראויה למדינה אנשי עסקים שלא משלמים את חובם היו מנודים, לא הייתה להם אפשרות להופיע בקהל ובוודאי לא לקבל כבוד מלכים.

המטרה במצוות שמיטת כספים הייתה לאפשר לאביונים שבאמת לא יכלו להחזיר את חובותיהם לפתוח דף חדש ולא לחיות כחייבים כל חייהם. המטרה לא הייתה לאפשר לאדם שיכול היה להחזיר את חובו להימנע מכך. אולם אנשים מצאו "חכמים" שאמרו להם שהכל שפיט ואם התורה מתירה להם שלא להחזיר את חובם הם יכולים שלא להחזירו. בשל מצב זה תיקן הלל את הפרוזבול שלמעשה ביטל את מצוות שמיטת כספים.

אבל אם פסיכולוגית זה עושה לך טוב, אז מומלץ (כותב ברצינות)

זה עובד יפה. פחות בגלל האמונה באדמו"ר שלהם זצ"ל ויותר בגלל המבנה של השיטה שלהם שהופך את זה לעובד פחות או יותר בדרך הטבע.

הדבר הבסיסי שהם עושים זה לכתוב מכתב. אנחנו יודעים ממקומות אחרים שעצם זה שכותבים מכתב ומסדרים לעצמנו בראש את הבעיה זה לבד מספיק הרבה פעמים כדי לפתור אותה באמצעים של השכל.

הרבי דרש בקול (שלא לומר צעק) שלא להימנע מלהצביע מהבחירות

ושזאת החובה הבסיסית של כל אחד

למי? הוא לא אמר

נראה שהציונות הדתית יותר דומה בערכים לרבי מאשר החרדים

אין צורך לחפש תשובות על דברים שהרבי דיבר וביקש עליהם במפורש, ספרים על גבי ספרים, שחור על גבי לבן, ועדיין מחפשים תשובות בכוכבים.

חוץ מזה שאגרות קודש זה מושג של חסידים שוטים, הרבי מעולם לא אמר לחפש שם תשובות או לחפש שם ניסים.

הרבי רק ביקש לאגד בספר אחד תשובות שונות בנושאים שונים, שמי שירצה יוכל להיכנס לראות את דעתו.

חיפוש תשובות בספרי קודש זה מושג קדום, יהודים היו פותחים בתנך או בתהילים עם בקשות וחיפוש כיוון.

חסידים אימצו את זה בלי קשר להוראת הרבי, למי שזה עובד, שיהנה.

… לא להכנס לפוליטיקה?

לא להיכנס לפוליטיקה

זאת אומרת לא להקים מפלגה

מהסיבה שאחת העקרונות שלו היא הקמת חזית דתית מאוחדת ובריבוי מפלגות מאבדים קולות

וכנראה גם כדי למנוע מחלוקות בתוך חבד

אבל להצביע מאז ומתמיד הוא ממש דרש מכולם

אם זה מעניין אותך יש ספרים עם הדעות של הרבי על הפוליטיקה הישראלית ודברים שהוא פעל ודיבר עם ראשי ממשלות לאורך כל תקופתו

היו לו דעות נחרצות מאוד וציוניות מאוד גם בנוגע להתנחלויות והחזרת שטחים וגם בנוגע למדיניות לחימה ובכלל.

זה אחד הנושאים היחדים שהרבי היה הכי הכי נחרץ לגביהם, צעק ואפילו בכה.

שאני מניחה שהרבה דתיים לאומיים יפתעו לשמוע.

אמנם חבד נחשבת ל"אנטיציונית" כי לפני קום המדינה האדמו"רים לקחו חלק עם הדעה האורתודוקסית

אבל הרבי מפריד לגמרי בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה.

א. הרבי כתב במכתבים לאנשים מפורשות להצביע.

ב. זה בכלל לא בסתירה לעמדתו האנטי ציונית

ג. הרבי דיבר מספר פעמים על הסדר של אגרות קודש. דיבר במפורש על כתיבה במכתב. והכנסה לדפי ספר. וגם שפותחים ורואים מה התשובה. איך שעושים היום לא הגיע ממנו ממש. אבל לפועל הדברים עובדים

כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

בקישור ששלחת לגמרי כתוב שזה מנהג חסידים

הרבי מעולם לא הבטיח שיקבלו תשובות בדרך נס דרך אגרות הקודש.

הוא ביקש לכתוב לו פדיון נפש, זה עניין שונה לגמרי

כמו דו"ח שכל חסיד כותב לו על ענינו והתקדמות שלו.

בשנות חייו הוא ענה פיזית לכל מכתב ולאחר הסתלקותו חסידים אימצו מנהגים שונים.

גם אם הוא אמר שימצא דרכים לענות (הוא אמר זאת לפני הסתלקותו) הוא מעולם לא אמר על אגרות הקודש

והרבי מעולם לא דיבר על להכניס דפים לתוך ספר ולצפות לתשובה

תשלח את הקישור ששלחת בעצמך

הוא סותר את כל מה שאמרת

.. בין לפני או בין אחרי קום המדינה. הרבי היה נגד החזרת שטחים שבהשגחה עליונה נכבשו על ידינו כולל שטחים שלא כלולים בגבולות ארץ ישראל. הוא מאוד כעס על בגין והליכוד על החזרת סיני. בתרגיל המסריח אכן הוא חשש שהולכים להחזיר עוד שטחים ולכן הורה לאנשיו בכנסת לטרפד את הצעד. מכוון שבעקבות המשך ממשלתו של שמיר באה עלינו צרת האינטיפדה, צרת הטילים של סדאם שבעקבותיה נולד הרעיון של מלחמת טילים בראשם של אוייבנו הוא כנראה הבין שמעורבות של חסידיו בפוליטיקה לבחור ולהיבחר זה לא היעוד האמיתי של התנועה.

...סיעתא דשמייא לאחר קום המדינה הוא הפריד לגמרי "בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה."

ברגע שעשו הסכם שלום עם מצרים והחזירו את סיני הוא הבין שזה תחילת הירידה במסלול תלול שהביא אותנו עד הלום.

הרבי שליט"א אומר להצביע למפלגה שהכי מקדמת את תורת ישראל עם ישראל וארץ ישראל, כמדומני שזה הביטוי המדויק, ויש מחלוקת בחבד האם ג' או המפדל-הציונות הדתית, בן גביר וכו' בבחירות הקרובות מפלגת 'הקהל' רצה ואפשר לומר הרבה שיש להם הרבה מהמאפיינים האלו.

הרי יש מחלוקות בסיסיות כמו:

עליה להר הבית, אחדות העם מול שלמות הארץ, עניין הציונות מול שלוש השבועות ועוד.

עכשיו אני רואה שרשום המפלגה הכי חרדית, אבל תורף העניין הוא אותו דבר, לא משנה מה עושים כל יהודי צריך לקדם את הגאולה ובשביל זה צריך להצביע למי שהכי מקדם את השם, הרבי לא הכריע כי זה לא משנה בדיוק מי, כל אחד מתעסק במה שהוא יכול לקדם את הגאולה, אם זה בהר הבית או בישיבות, מי שבכללי אכפת לו ממה שהרבי רוצה אפשר לראות וללמוד איזה נושאים העסיקו אותו בחיים ועפ זה להכווין את עצמו גם למי להצביע.

אפשר להסתכל באריכות בחבדפדיה בערך בחירות (לא מצליח להעלות קישור).

שעצם ההצבעה לא הייתה קריטית.

יש סיפור על ר מענדל פוטרפעס נראה לי, שעשה מבצעים מחוץ לבחירות, ושאל שמאלני אחד האם הוא רוצה להניח תפילין, אז הוא אמר לו שאם הוא מצביע עכשיו למרץ הוא מניח ר מענדל לא התבלבל והלך להצביע למרץ כדי שהוא יניח תפילין, כי זו הייתה המפלגה שהכי קדמה את הגאולה, שעוד יהודי יניח תפילין.

יחי המלך!

…. לצערי רוב החבדניקים לא יעשו כדבר וימשיכו לתמוך במפלגות שעל מצחם חקוק החזרת שטחים ופילוג בעם ישראל.

הרב בפרוש לאחר התרגיל המסריח סלד מפוליטיקה ולא בכדי הוא לא חזר לאשר לאף מועמד חסדי להציג מועמדות לכנסת. לעניות דעתי גם לבחור זה כלול אם רוצים להיות עקביים.

אני עדין מנסה למצוא עדות לתמיכתו של הרבי במפלגות שמפרות את שלושת השבועות למשל או מפלגות שמעודדות עליה להר הבית.

ואל תחקור במופלא ממך. בטח שלא להציק לאנשים על מה הם מצביעים.

תעשה את מה שאתה צריך לעשות, ודייך.

היא לא המפלגה עם הזקנים הכי ארוכים ושנקראת בהגדרה מגזרית "חרדית”

חרדית היא מי ששמה את התורה בראש מעייניה (התורה ולא בהכרח לימוד התורה)

לדעת הרבי החזרת שטחים זה פיקוח נפש ממש, הוא עודד התישבות, המדיניות הצבאית הימנית שלו, היא פיקוח נפש ממש.

מפלגה 'חרדית' ככל שתהיה שדוחה פיקוח נפש בשביל לימוד התורה היא לא בהכרח חרדית

לא סתם המון מחבד ורבנים מסוימים הצביעו וימשיכו להצביע לציונות הדתית ולא ל-ג.

לכן הדגשתי שאין הבדל בין המפלגה שדואגת לתורה העם והארץ למפלגה הכי חרדית, צריך לשים לב שהרבי דאג מאד לארץ אבל לא על פני התורה והקדושה.

העיקר לקדם את הגאולה, השמירה על שלמות הארץ היא קריטית כביטחון לעם ישראל והצלת נפשות, ולא כאידאיל עליון.

וכמו שכתבתי בסיפור העיקר צריך להיות תמיד בראש! הדאגה להשם ולתורה ולעם ישראל! דבר ראשון גאולה ומשיח!

משיח נאו

יחי המלך!

גאולה גאולה!

… טוב מאוד למה הכוונה אז כדאי שתחשוב על תשובה רלבנטית. כי המעורבות של חסידי חבד במדינה הציונית ובכל העולם כולו עוד מימי מלחמת ששת הימים היא הדוגמא האמיתית לאהבת עם ישראל . מקרה התרגיל המסריח היה מקח טעות היחידי שיש לו השלכות שליליות עד היום.(הסכם לונדון עם המלך חוסן היה מביא אותנו למצב אחר לגמרי היום).

א. זה לא חוקי להצביע תמורת הבטחה ממישהו.

ב. איך הוא יכול להוכיח מה הוא הצביע.

ג. זה לא היה ליד הקלפי בכפר חבד, לכאורה. אז איך הרב פוטרפס - תושב כפר חב"ד - הצביע שם?

ד. אני לא מאמין שחסיד כלשהו יצביע למפלגה חילונית (ובוודאי לא אנטי-דתית) בתמורה לכל דבר שיהיה - לא משנה אם גשמי או רוחני.

בקיצור: הסיפור כנראה לא היה ולא נברא, ואפילו משל לא היה.

האגרות לא נועדו להחליף את הוראותיו המפורשות של הרבי.

וכפי שהזכירו לעיל - הרבי הורה, ביקש, התחנן, זעק וכו' שלא יילך לאיבוד אפילו קול אחד, אלא שכולם יצביעו "בלי טריקים ובלי שטיקים".

תצביע למה שנראה בעיניך "הכי פחות גרוע", אבל אל תימנע מהצבעה, אם איכפת לך מהרבי.

ראה לדוגמא בחבדפדיה כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

שמביאים (בציטוט השני בפיסקה זו) את דברי הרבי שמסייג את פתיחת הספרים ל"ענין שלא נתפרשה בתורה הוראה לעשות כך או כך".

הפרשנות של המכתבים באגרות קודש - היא מאוד סובייקטיבית.

וזו אחת הסיבות מדוע אין שום היגיון שזה יחליף את ההוראות המפורשות.

ה' יתברך שומע הכל תמיד.

ותבקש אם לעשות ככה או ככה ויאיר דרכך,

גם תשליך עליו תבטח בו שהוא מדריך אותך בדרך הנכונה.

לפעמים לא טוב לנו בגלל עוונותינו -

וזה עיקר התפילה שנזכה לחזור בתשובה שלימה.

… ולצערי זה עדין רלוונטי. יהודים שלוקחים באופן אובססיבי את מצוות ישוב ארץ ישראל וביודעין גורמים למחלוקת ושנאה (לא אצלי כי אני חושב שבעזרת השם הכל יסתדר) מעכבים את הגאולה ממש.

מצוות זה obvious. הנקודה היא לא להסתפק רק בהן. ומי שמתעלם מהן יורש גיהינום. פשוט מאוד, יהדות זה לא נצרות.

ועלינו רק להתפלל ולבקש.

חוץ לארץ = גלות

ארץ ישראל = גאולה

ואם יש בידיך לעשות? תעשה!

יש סגולה לעלות לארץ ישראל... לארוז מזוודה ולעלות!