שובניסט.*פצלש
הבחור חושב שתפקיד האישה לטפל בענייני הבית- בישולים, ניקיונות חוץ משטיפה של שישי ועוד(זה הדגם שספק מהבית)
והאיש- חוץ, תורה וכו'
אני ראיתי דגם דומה אצלי בבית
וזה לא מקובל עלי שכך יהיה בבית העתידי שלי.
אני רואה בעיני רוחי חלוקת תפקידים יותר שוויונית
אבל מסכימה שהדגש הוא שהאישה אחראית יותר על הבית,
אבל לא מוכנה לראות תמונה של בעל ואישה שחוזרים שניהם מיום עבודה מפרך- האיש מתיישב על הספה מתרווח והאישה מתפרפרת לשרת את הוד מעלתו.

האם יש מה לעשות עם זה או להחליט אם זה מתאים לי או לא ולקבל החלטה בהנחה שאין סיכוי שמשהו ישתנה אצלו?


*נראלי שהייתי צריכה לפתוח בפורום של הנשואים...
>>ברוקולי

 

א. הייתי מנסה להבין את המקור לאמירה- אפשר להרחיב את הדיון על כך , ולפרק את האמירה לגורמים 

אולי תגלי שהכוונות שלו שונות 

 

ב. כמו כל פרמטר בקשר- תעדוף. את צריכה להחליט האם זה מפריע לך וכמה את מוכנה לוותר / להתגמש 
או לחלופין זהו נושא שאת לא רוצה להתמודד מולו או שאת לא מאמינה שאפשר להסתדר 

 

 

מקווה שיסתדר לך כך או כך 

 

הוא אמר שכל פעם שניסה*פצלש
להכנס למטבח ולנסות לעשות משו
דווקא הנשים בחיו אמא/סבתא צחקו עליו..
אמרו לו שזה לא גברי.
אני יודעת שחלוקת התפקידים המאוד ברורה שלו בכלל בכלל לא מקובלת עלי.

תודה!
אם זה המצב, כדאי לשאול אם תתני לו את המקוםארץ השוקולד
וכמובן בלי לצחוק עליו, כי לדעתך נכון שגם הוא יהיה שם, האם הוא מוכן לנסות או שיצחקו עליו בשאר המשפחה והוא מעדיף לא להיות חלק מזה?
זה נשמע שזה מקומם אותך...אדם כל שהוא

והרגש הזה, יכול לגרום לפעמים טעויות בהבנה,

כדאי לשמוע, בצורה רגועה, למה הוא בדיוק מתכוון  ואיפה שייך  מבחינתו להתגמש, ואז להחליט האם זה מתאים לך.

^^^^אפשר לא להסכים, אבל לא טוב להתיחס בשיפוטיות לדיעות שלוrivki
לכנות אותו מראש בכינויים למיניהם.

תשמעיהפי
אם הוא לא בוגר אין טעם להמשיך
לדעתי החלוקה הזאת לא ראלית..
הזכרת לי את הקטע המופתי הזהפשוט אני..

חח קורעצהרים
עד כמה הקטע הזה נכון היסטורית?מזמור לאל ידי
⁦🤷🏼‍♂️⁩פשוט אני..
לפחות זכית והוא אמר את זה בכנותפשוט אני..

בפורום של הנשואים יש אינספור נשים שמתלוננות על כך שהבעל לא עושה כלום בבית, מגיע אחרי העבודה והולך לנוח, בטוח שהילדים יעשו לעצמם ארוחות ערב ואמבטיות, הכביסה תשטוף את עצמה, הכלים יחזירו עצמם לארונות נקיים וריחניים וכו'.

 

במקרים רבים, זה ממש לא מה ש"סוכם" מראש לפני החתונה, וגם אם הבחור אמר שהוא מאמין בשוויון וכו', בפועל זה התמסמס אחרי כמה שבועות/חודשים/שנים.

 

אם הבחור פתח את הנושא הזה ואמר מה התכנון שלו לבית, את בהחלט יכולה לספר לו מה התכנון שלך להתנהלות המשותפת בבית. בסופו של דבר, זו לא תוכנית כבקשתך. הבית מורכב משני אנשים שהקימו אותו ביחד, והם יכולים וצריכים למצוא את הדרך להסתדר ביניהם.

 

הוא אמר שמתאים לו א', את יכולה להגיד שאת דווקא חושבת ש-ב' יותר מתאים. מכאן תנהלו על זה שיח, תראו אם תצליחו להגיע לעמק השווה, ואם לא - אז מה שברוקולי אמרה. תעדוף.

תודה*פצלש
השאלה אם וכאשר נצליח להגיע להסכמות כלשהן אפשר לסמוך על מה שיגיד מתוך אולי התבוננות שכלית ואולי גם בהשפעת רגשות שישנם כרגע עם דגם שהוא ראה וספג וגם הפנים וכנראה חשב ליישם את זה גם בבית?
יש סיכוי לשינוי אמיתי אצלו?
כי אני באמת לא מוכנה להיות משרתת שלו.
את אף פעם לא יכולה לדעת מה יקרה בעתידפשוט אני..
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך ח' באב תש"פ 09:26

אם היום הוא אומר שהוא כן יעשה ככה וככה, אין לך איך לדעת האם הוא יעמוד במילתו, מלבד הרושם הכללי שלך ממנו - הוא אדם אמין בעינייך?

 

כאמור, הנושא של מטלות הבית מורכב מאוד. אני מניח שהוא אחד הנושאים הכי נפיצים בבתים רבים, וכמו שכתבתי - גם מי שהבטיח שיהיה שוויון לא תמיד שש לקיים.

 

לכן, דווקא מתוך זה שהוא מראש אומר את דעתו הכנה, אני הייתי יותר סומך עליו אם וכאשר הוא יגיד שהוא שינה את דעתו בעניין.

תודה רבה. עזרת!*פצלש
את חייבת להתחתן איתו?הלוי מא
לא.*פצלש
יש בו גם דברים טובים אם אני בכלל טורחת לשאול, לא?
תתחילי עם החיים עצמם אחרי זה תורה וכד...הלוי מא
גילוי נאות
עד שהגיע הבכור שלי לא ידעתי להפעיל מכונת כביסה לימים הייתי אחראי כביסה בבית
הכל יכול להשתנות
מעודד!*פצלש
האמת שכשאמרתי לו מה דעתי ואמרתי בצורה ברורה למרות שהנושא עלה תוך כדי הליכה ולא מספיק התעמקנו בזה
הוא אמר שהוא מוכן להכנס להבעיר את המטבח..
הוא פשוט לא יודע לעשות כלום. חוץ מחביתה.
ולחשוב שנשים גרמו לזה..
מה שלא יודעים אפשר ללמודפריקה2
וגם שיוויונות לא נמדדת דווקא בבישול. אם נוח לי שאני מבשלת (אוהבת, יודעת) ובעלי שוטף, כלים וכד'. זה לא שוביניסטיות כי אף אחד מאיתנו לא כזה אלא חלוקת תפקידים נוחה. יש בתים שבהם זה הפוך.


השאלה בעיני היא לגבי התפיסה שלו וההתנהלות שלו בנושא זה ואיך זה ביחס לנושאים אחרים ואחרי כן - תעדוף.
יש הרבה דברים שבמחשבה שניה אפשר להתמודד איתם עם המכלול הוא מה שרוצים.
השאלה היא כמה זה דבר משמעותי בעיניך (וזה לגמרי בסדר אם כן) וזה חלק בולט המכלול או שזו נקודה שאיתה אפשר להתמודד.
לדעתי את לא צריכה להיבהלבת 30
כל עוד את יכולה ומרגישה בנוח להגיד ולבטא מה שחשוב לך.
נשמע כאילו זה לא באמת בא ממקום אידאולוגי, אלא פשוט מחוויה שלו.
יכולה להגיד לך שגם בעלי לא ידע להכין כלום חוץ מחביתה ומלאווח
והיום, אם רק אבקש הוא יכול להכין כמעט הכל, ויש דברים שהוא האחראי על הכנתם.

לדעתי זו סיבה מעולה לחתוךארץ השוקולד
זה דבר משמעותי שיורגש באופן תמידי
מסכימה שזה מאוד יורגש כל החיים.*פצלש
"בעל הבית רוצה תה" *דופק על השולחן*חסדי הים
בעל הבית צריך אמבולנסהפי
למה נשפך עליו תה (;
חחחנוגע, לא נוגע
אבל רק אל תרעילי לו את התה
אותי זה היה מאוד מאוד מרתיעפה לקצת
דיברתם על זה?
הוא יודע מה דעתך?
איך הוא הגיב?

אני לא הייתי בונה על שינוי עתידי, ולא רק בזה.
באופן כללי פחות נראה לי כדאי להתחתן על סמך הבטחות שאחרי החתונה משהו ישתנה
בגדול אני מסכים, אבל הפעם זה שונהפשוט אני..

אם מישהו למשל לא הולך אף פעם לתפילה במניין, לא הייתי ממהר לסמוך עליו אם היה מצהיר שאחרי החתונה הוא יתחיל ללכת.

אם מישהו שנוטה להתרגז ולצעוק יבטיח לי שאחרי החתונה הוא יהיה רגוע ושלו - גם כאן לא הייתי בונה על זה.

 

אבל בגלל שאנחנו עוסקים כאן בעבודות הבית, משהו שממילא רוב הגברים הרווקים לא מתעסקים בו, לדעתי זה מצב אחר.

הרי גם הגברים שכן מבשלים ומנקים ומסדרים וכו' - לא עשו זאת בדרך קבע לפני חתונתם.

שלא לדבר על טיפול בילדים...

 

 

 

נכון, אבל יש הבדל ביןפה לקצת
לא עשו דרך קבע כי לא התרגלו/לא היה צורך
לבין לחשוב שתפקיד האישה זה בבית והוא רק בחוץ

בעלי לא עשה הרבה דברים בבית שלו, אבל הבין שזה לא אומר שגם אחרי החתונה הוא לא יעשה והיה לו ברור שלשטוף כלים ולכבס זה לא התפקיד הבלעדי שלי.
אם הוא היה בא בגישה שזה תפקיד בלעדי של האישה זה היה מטריד אותי והיה גורם לי לחשוב פעמיים, מה שלא קרה כשידעתי שהוא לא עושה שום דבר בבית כי הוא פשוט לא רגיל ולא היה צורך שיתן יד בבית שלו

הגישה שלו, לפי מה שנשמע ממנה, היא הבעייתית
ולא המעשים שלו בפועל
אני חושב שיותר קל לשנות תפיסה שממילא לא יושמה בפועלפשוט אני..

מאשר לשנות הרגל שכבר קיים (כמו למשל לכעוס ולצעוק).

^^^^^^rivki
ומצד שני, אם הוא לא יתפלל במניין זה פחות ישפיע עליהארץ השוקולד
מאם הוא לא ישא בנטל של סיוע בעבודות הבית
אני חושב אחרת בנקודה הזאתultracrepidam

מקווה שזה לא יגיע לממדי ניצלוש

 

אבל לדעתי יש הרבה נשים

 

שישמחו לעשות את מטלות הבית בצורה לא שוויונית עבור גבר שהן מעריכות

וישנאו לעשות את מטלות הבית בצורה שוויונית עבור גבר שהן לא מעריכות

(כמובן הן ישמחו עוד יותר לעשות בצורה שוויונית עבור מישהו שהן מעריכות, WIN-WIN, אבל בין שתי האפשרויות, ברור מה עדיף)

 

וכיוון שהקפדה על מצוות היא דבר שאנחנו מעריכים, וממילא גם את שומר המצוות

יש סיכוי שדבריך הם לא נכונים בכל המקרים

יש מצב, אינני אישהארץ השוקולד
ובטח שלא אישה נשואה
מה פתאוםבינייש פתוח

אני גר במרכז וההורים בחיפה. מי מנקה מכבס ומבשל אצלי בבית? וגם עשיתי המון בייביסיטר לאחיינים שלי

כן, נגענו בזה וכתבתי בשרשור מה שידוע לי בינתיים*פצלש
אבל לא התעמקנו מספיק.
לגמרי נוטה להסכים איתך.
זה באמת דיון חשובפמיהלכה

שימי לב שאלו לא דעות שוביניסטיות היפותטיות, אלא תפיסות שעומדות להשפיע במישרין על היום-יום שלכם.

כל דבר שגורר תחושת אי-צדק בבית הוא פצצה מתקתקת לזוגיות. זוגיות יכולה להיות מאוד לא שוויונית ועדיין לא להיות מלווה בתחושת עוול (אצלנו, למשל, אני זו שלומדת מקצוע תובעני, והאיש שלי מתחזק את הבית, וזה ממש מאוזן לנו)

יש פה צומת ברור - או שאת משתנה ומחליטה שמתחשק לך לחיות אורח חיים כזה, או שהוא משתנה. אל תמשיכי לתוך זוגיות רצינית עם פער כזה.

רק תיאום ציפיות מוסכם יכול להכניס אתכם בשלווה לתוך מרחב זוגי מחייב.

אם רק הייתה דרך לצפות איך האדם יתנהג בפועל..*פצלש
גם אחי דיבר כמו הבחור הזה אבל הוא מתנהג אחרת בביתו..
נשמע שהציפיות שלכם לא מתואמות בעניין הזה -אלעזר300

למרות שבהחלט שווה לנסות לפרט ביניכם דוגמאות של התנהגות, ואולי התמונה תיראה קצת אחרת מאיך שנראתה בשיחה כללית. אולי.

בכל מקרה, מה שלא ראיתי התייחסות אליו בשרשור לפני - מה היחס שלך אל הבחור בשאר הנושאים? אם אין לך הערכה מיוחדת כלפיו, באמת אין שום סיבה לעשות מאמץ להתגבר על חוסר התאמה בנושא כזה, וכדאי לעבור הלאה; אבל אם חבל לך לוותר על הבחור הזה - (מה שחשבתי שהוא המצב, מעצם זה ששאלת את השאלה... ואולי טעיתי) - אפשר להמשיך ללוש את הנושא בעדינות המתאימה ולראות אם מגיעים לאיזו פשרה שלשניכם נוח איתה. כמובן, לא בטוח שתצליחו, אבל אולי כדאי, במקרה כזה, לנסות.

 

שיהיה בהצלחה בעז"ה!

רק לגבי המילה שובניסטצהרים
תראי, אני בדעה שלך ששני בני הזוג צריכים לדאוג לצרכי הבית. אבל התפיסה שלו היא תפיסה קיימת ויש אנשים שהיא מתאימה להם. ולכן אני חושב שהמילה שוביניסט שמבטאת יחס מפלה לאשה לא מתאימה כאן.
גם אם התפיסה הזאת שקיימתכלי פשוט
היא אכן 'שוביניסטית'?
יש אנשים שמתאים להם כל תפיסה.. זה לא הוכחה שזה טוב
לא רואה איך התפיסה הזאת מפלה נשיםצהרים
חלוקת תפקידים שהייתה נהוגה הרבה שנים בכל העולם. היום היא פחות רלוונטית אבל היא סבירה
תראה, לכל דבר יש את הזמן שלוכלי פשוט
פעם היתה עבדות. עבדות זה דבר רע? לא בהכרח.. בעם ישראל זה היה משהו שמטרתו היתה לעזור לעבדים לשקם את חייהם, או להתפרנס. האם כיום זה טוב? אני לא חושב שיש מישהו עם תפיסות עכשוויות שחושב שכן.

אבל לפחות עבדות זה משהו שהיה בעם ישראל פשוט עם דינים שמגנים על העבד ושומרים על זכויותיו וכבודו.
שוביניזם לעומת זאת זו תפיסה שאף פעם לא היתה בעם ישראל, זה הגיע לגמרי מהגוים.
כן היתה חלוקת תפקידים ברורה. אבל זה לא אומר שוביניזם.

אבל יש כאלה שחושבים עדיין שהאשה אמורה לשרת את הבעל..
זה לא תפיסה שמגיעה מהיהדות.
אולי מהאיסלאם או עמי אירופה של מאות השנים האחרונות.
היהדות דוגלת בהדדיות בין בני הזוג, בחסד, במידות טובות. לא בשוביניזם כמו שהיא גם לא דוגלת בפמיניזם. אלו המצאות גוייות שהיהדות לא צריכה..
מסכים עם כל מה שכתבתצהרים
אני לא חושב שיש בינינו ויכוח. אולי אי הבנה כלשהי
👍כלי פשוט
לוקח את האחריות לאי הבנה
חלוקת תפקידים שונה זה 'לשרת את הבעל'?קוד אבל פתוח


מקבלת.*פצלש
לעניות דעתי זה יותר שאלה של מידות טובות,מדרשיסטית20
ופחות של שוביניזם ופמיניזם. זה נכון שתפיסתית הוא יכול להחזיק במשו מסוים, אבל כמו שכבר כתבו- אמירות כאלה ואחרות יכולות להתמסמס עם הזמן.
בעיני כדאי לבדוק מה המידות שטבועות בו. האם באופן כללי הוא איכפתי כלפייך ? מעניק ונותן בשמחה וטבעיות ? ולא רק מצפה לקבל. מישהו שיש לו מידות טובות קשה לי להאמין שהוא ישב רגל על רגל בזמן שאישתו תעשה את כל העבודה. וגם אם הוסכם ביניהם משו מסויים (שנחשב שוביניסטי) שבו הבעל אחראי נגיד על לימוד תורה ועל הפן הכלכלי- אם יש לו מידות טובות ואיכפת לו באמת מאשתו הוא גם יתן יד כשצריך. אמור להיות לו לא נוח עם עמדת המשרתת.
נשמע טוב בתיאוריה. בפועלפמיהלכה

גם אנשים טובים וערכיים עלולים פשוט... לא לראות. מבחינתם זה לא קשור אליהם. גם אם האישה עובדת מאוד קשה, הם יכולים להסתכל ולומר לעצמם: "ואי, כל הכבוד לה, ממש כל הכבוד לה, איזה אישה מדהימה יש לי", ולא לקום. כי התפיסה שלהם אומרת שזה בשום פנים ואופן לא התפקיד שלהם.

מותק, זה בדיוק נקרא מידות גרועות ;)מדרשיסטית20


אה לא. זה תפיסה. וצריך לתאם ציפיות.פמיהלכה

יש דברים שאחד מבני הזוג רואה ובעיניו זה קלקול במציאות. למשל, כביסה מלוכלכת על הרצפה.

מצד שני, בן הזוג לא יחשוב כמוך. יותר מזה, הוא בכלל לא ישים לב שיש כביסה מלוכלכת על הרצפה, כי זה בעיניו כמו הנוף מהחלון. הוא לא שם לב לזה בכלל. הוא לא אדם רע, הוא פשוט לא רואה את זה.

כך בדיוק במקרה הזה. בעיניו זה בכלל לא דיון - הוא לא רואה שום הגיון בזה שהוא ינקה עם האישה שלו. הוא לא מבין מה הבעיה. את תסתכלי עליו כרשע מרושע, הוא יתסכל עלייך כאילו ביקשת ממנו להניק את הילד שלכם. הוא לא בעל מידות רעות, אלא לא רואה הכל בעיניים שלך. הוא יבטא את ההערכה שלו עם שוקולד ופרחים, יכרכר סביבך ויעריך את פועלך, אבל לא יעלה בדעתו להיות שותף במלאכות הבית.

ובבקשה, אל תקראי לי מותק. אני לא מותק שלך, את לא מכירה אותי. זה גם מעט מזלזל.

מבינה מה שאת אומרת,מדרשיסטית20

אבל בכל זאת מתקשה להסכים עם זה שהמשל מקביל בדיוק לנמשל.

 

ו-וואי מחילה, לרגע לא התכוונתי לזלזל בך. זה ממש היה ברוח טובה, אבל בסדר, מקבלת.

כשנכנסים עמוק לזוגיות מבינים שסתירות כאלה קורותפמיהלכה

גם במורכבויות יותר סבוכות...

לפחות לפי התפיסה הזוגית שלנו (שבעיניי היא נהדרת)

אין טובים ורעים בזוגיות (פרט למקרי קיצון של אלימות לסוגיה)

אין אשמים

אין קורבנות

יש מלאכות משותפות להתקרבות ותיקון כי שני הצדדים רוצים זה בטובת זו.

יתן יד שצריך?הפי
מאמי זה הבית שלו
מה את צריכה גמח? הוא צריך לגלות אחריות כלפי עצמו למה להתחתן עם תינוק
מסכימה איתך ממש !מדרשיסטית20

אבל דיברתי על מצב שבו בני הזוג מסכימים על חלוקת תפקידים מסוימת. לדוגמה יש נשים שיחליטו שלהן לא מתאים להתעסק עם כל העניינים הכלכליים ויותר טוב להן לעשות את המשימות בבית. אז אני מצפה מהבעל שאם יש לו מידות טובות ואכפת לו מאשתו - כשהוא יראה שעמוס לה אז בטבעיות הוא אמור לקום לעזור, להתבצר בתוך העמדה של "זה התפקיד שלי וזה התפקיד שלך" זה סתם נראה לי הזיה.

זה לא רק ילדותי, זה מעיד על מידות גרועות. זה לא קשור לעמדה תפיסתית כזאת או אחרת. זה סתם להתחבא מאחורי מילים גבוהות.

כןהפי
למרות שלא טוב להגדיר מראש מה של מי אלא החיים משותפים ואנחנו כאן בשביל השני .
מסכים שיש דברים יותר משפיעים מההשקפה, ובכל זאת...אדם כל שהוא

צריכה להיות הסכמה בסיסית על הכיוון הכללי [לפחות הסכמה של השלמה].

פער ציפיות מובנה, הוא מתכון לחיכוכים.

ברור !מדרשיסטית20

אבל כשרפרפתי על השרשור היה נראה לי שזה לא כזה עקרוני אצלו. אולי אני טועה. אבל לפי מה שאני הבנתי זו פשוט תפיסה שהוא רגיל אליה מהבית אבל לא נשמע שזה עקרוני לו בטירוף. פשט עניין של הרגל.

אין שום קשר למידותקוד אבל פתוח

וחלוקת תפקידים כזאת לא אומרת שהאישה היא משרתת, אלא שהיא ממלאת תפקיד מסויים והוא ממלא תפקיד אחר. כל עוד זה נוח לשניהם, מה הבעיה?

#MeTooהאטורי האנזו

לעתים הדברים אינם כפי שהם נראים

 

 

 

חחכלי פשוט
עם תשובות כאלה קצרות באמת אפשר להתבלבל לגמריי
אני כבר הגעתי למסקנה לגביךאורות הכתובה
אתה 'הפשוטע' של ערוץ 7
(: עם כמה שזההאטורי האנזו

 מרים (: לא הייתי מתיימר. 

הפשוטע של 7, מתפלל שזה לא יתפוס כקאץ' פרייז חח

אין עליה.

..הללויה~
זהו ראש נורא מסויים,
ויש אכן גברים שלטענתם זהו האידאל (הם עצלנים בתכלית.. אבל לא מדברים על כך~)

אם הוא ממש לא מתכוון לעזור בכלום, (לדעתי זה דפוס שגוי)
אך אם זה כך,
אישית הייתי שוקלת מחדש את ההצעה/הקשר
אבל זו אני. יש כאלו שזה מתאים להן..

ואין דבר כזה חלוקה שוויונית בעבודות הבית, ברור שלאישה זה המסה הכבדה יותר
אך הגבר צריך להיות גמיש ולעזור גם כן.

בהצלחה~
ההגדרה של שובניסט יותר רחבה מחלוקת תפקידים בביתאלגריטי

יכול להיות שתתחתני עם אחד שחושב א.ב.ג... אבל הדינמיקה שלכם תהיה שונה בגלל המצב. 

 

שובניסט אמיתי הוא אחד שלא נותן לעובדות לבלבל אותו ומעדיף לסבול ולא להתפשר עם המציאות. 
הוא מאמין בכל ליבו שהדומיננטיות של הגבר על אישתו צריכה להיות ברורה ונוכחת כל הזמן. גם ברמה של שליטה כלכלית ובכלל המילה האחרונה. זוגיות בשבילו זה סוג של יחסי שליטה שבו צד אחד שולט והשני נשלט וזה טוב רק כשהגבר הוא השולט. הוא יכול להשתדל מאד להיות "שליט נאור" קשוב ומתחשב אבל רק ממקום שהוא השליט בבית ואין על זה עוררין. 

בעיניו המרחב הציבורי הוא לא מקום טבעי לנשים וזה נכון במיוחד לגבי אשתו ובנותיו. הוא מתייחס בהתנשאות לנשים זרות ואם הן סמכותיות וגם מחזיקות בתפקידים בכירים אז הוא ישפוט אותן לחומרה. 
 

אוקי, אז הוא לא עונה על ההגדרה שובניסט.*פצלש
אתה מציג את זה בצורה מאוד חד-סיטריתקוד אבל פתוח

יש במערכת זוגית שובניסטית הדדיות גדולה, השובניסטים הגדולים הם אלו שיפנקו בלי גבול את האישה שלהם, יהפכו אותה למלכה, וייתן לה כל מה שתבקש.

כמובן שזה מגיע כמו שאמרת עם כך שהגבר אומר את המילה האחרונה וכו' אבל זה לא מגיע מתוך רצון לשלוט אלא מתוך אחריות.

 

התנאות כלפי נשים זרות זה לא שוביסט אלא מיזוגן

הממממיואשת******

יתנו לה כל מה שתבקש בתנאי שזה משהו שהם חושבים שראוי לאשה לבקש.

לא רצון לשלוט וגם לא אחריות מגדירים שוביניזם, אלא הדעה שנשים נחותות\שוות פחות\יכולות פחות וכו לעומת גברים.

זוהי מיזוגניהפלונפון מירוסלב


הגדרת ויקיפדיהמיואשת******

שוביניסט רואה עצמו כייחודי ומיוחד, בעוד האחרים נחשבים בעיניו חלשים או נחותים. בשימוש השגור בימינו, שוביניזם גברי הוא זלזול בנשים או אפלייתן לרעה

מִיזוֹגִינְיָה היא שנאת נשים

 

ההבדל מאד ברור.

שובינסטים ממש לא שונאים נשים ורחוק מכך. הם רק חושבים שהן שוות \יכולות פחות. 

לא שההגדרה כ-ז-ו חשובה. זו נבלה וזו טריפה.

איך אמר אחד מרבותי, כל ה"איזמים" האלה הם עיקורים של התורהפלונפון מירוסלב

יש לנו ואהבת לרעך כמוך, וגמילות חסדים. זה מסכם הכל.

 

מקבל את התיקון לגבי המושג.

אימרה יפה מיואשת******


חלוקת תפקידים בבית בצורה המסורתיתאלירז
לא חייבת להתנהל בצורה של שייח ושפחה..
זה קשור כבר לתיקון ההסתכלות על המצב
להערכה הדדית. לקשר עמוק.

בכל אופן אם זה קריטי לו ואת לא רואה את זה קורה מבחינתך-
אין סיבה להמשיל.
מהי חלוקת התפקידים המסורתית*פצלש
בתקופה בה האישה עובדת כמו הגבר בחוץ (לפעמים פחות או יותר) ?

איזו הסתכלות צריך לתקן?

תודה.
חלוקת התפקידים המסורתית היא גבר בחוץ אישה בפניםאלירז

אני אישית אגב, מוצאת את זה נכון ומיטיב הן עם האיש והן עם האישה
מצד החיבור למהויות שלהם. לשמש והירח שהם..
לאנרגיה הזכרית והאנרגיה הנקבית.
מצד האפשור לאישה לנוע עם המחזוריות שלה בלי חשש לימים של התכנסות וימים של יצירה..
ומצד עוד הרבה מאוד נקודות פנימיות שמדויקות לה. ולו.

ובזה אני מתכוונת לתיקון ההסתכלות.
את מתארת שראית משהו כזה בביתך, אין לנו דרך לדעת אם ראית שם דינמיקה בריאה או חולה
אבל זה לא קשור לחלוקת התפקידים של ההורים -
אם גבר מתנהג כאילו אשתו "חייבת לו" בניהול הבית ובגידול הילדים
והיא מתנהגת כאילו הוא "חייב לה" מצד הפרנסה - 
שלום לא יהיה שם.
אבל גם אם האישה תעבוד במשרה מלאה וגם האיש - 
ושניהם יחזרו הביתה וכל אחד יתנהג כלפי השני כאילו הוא "חייב לו" את העזרה בבית או בעבודה -
שלום לא יהיה שם.

אז נקודת המרכז פה היא כבוד, הערכה ושותפות!!
אם הוא מגיע עייף מהעבודה והיא עייפה מיום ארוך בבית -
היא לא צריכה לפרפר כדי להכין לו משהו, הם יכולים לשבת רגע ביחד ולהחליט..

לדוגמא:
אישה בבית. גבר בחוץ.
רוב הימים האישה מקלחת את הילדים בערב בשמחה וגם אחראית לארוחת ערב..
אם הוא בכוחות מלאים הוא מלביש את הילדים ושמח להרדים אותם, או רק עוזר לסדר את המרחב
יש ימים שהיא יותר עייפה, שעובר עליה משהו - 
אז היא מדברת את זה.
מבקשת ויודעת לשים גבול לנתינה שלה כדי לא להגיע להתשה 
והם מסנכרנים.
לפעמים הוא יקח בלעדיות על השכבת הילדים או אפילו על ארוחה לעצמו.
או אולי ישלח אותה לנוח ויקח אחריות על הכל. זה תלוי בבחירה של שניהם.

וכמובן בימים שהוא חוזר עייף באופן קיצוני - 
היא תשחרר אותו מכל עול נוסף ותדאג לפנק במשהו.
לפי המסוגלות..
(בימים ששניהם מותשים, עושים איזה "משא ומתן" - ומוצאים את הקו המתאים)

זה דברים שמתרחשים גם בין שני בני זוג שעובדים.. 
לכן זה לא החלוקה שחשובה, כמו הדינמיקה הבריאה.

אני לא יודעת אם אני טועה - אבל אם ראית בבית אמא שמוחקת את עצמה מול הרצון של האבא
זה לא משנה אופן החלוקה. זה היה קורה גם אם היא היתה "שרת החוץ" בבית הזה.
ומה שצריך לבחון מול הבחור - זו ההבנה הבריאה
ששום דבר לא מובן מאליו, גם אם התפקידים הוחלטו מראש, הכל מוערך מהפרט הקטן ביותר. תמיד!
ונקודת הכבוד והשותפות.

שובניזם זה ביזוי נשים.
אני לא חושבת שזו הכוונה במה שהבחור מבקש.
כמו שכבר אמרתי - לדעתי חלוקת התפקידים המסורתית מכבדת מאוד את הצרכים של האישה
השאלה אם בני הזוג עצמם מכבדים את עצמם ואת השני - 
ויודעים להיות שותפים.

ובעברית - השוויון הוא רק ברמת הערך והכבוד שאנחנו נותנים זה לזו
התפקידים לא צריכים להיות שווים.

ממש קשה לי לקרוא אותךמיואשת******
כל כך שגוי בעיני רב מה שאמרת שלא יודעת מאיפה להתחיל.
אשה בבית גבר בחוץ? לא קיים כמעט. שניהם בחוץ
גבר עוזר? אולי אשה עוזרת? למה עוזר
שניהם עייפים
הבית של שניהם
חלקות תפקידים שייכת לשניהם והמילים בבית או בחוץ מיותרות. כל זוג ומה שעובד לו.
איל חלוקת תפקידים מסורתית שבה אשה עושה הכל בבית מכבדת את האשה? את יודעת מה זה חלוקת תפקידים מסורתית? שהגבר היה עובד וחוזר הביתה והאשה היתה מכינה לו בגדים להחלפה. זה היה חלוקת תפקידים מסורתית לא יודעת את מי היא כיבדה בעינייך.
היום זה לא רלוונטי כמו שמצלמות פילם לא רלוונטיות יותר.
בית שייך לשתי בני זוג
שניהם מפרנסים
הילדים של שתיהם
התפקידים של שניהם.
סה טו.
אני מדברת על מצבים שבוחרים בזהאלירז

לא על מצב שזה לא קיים.. 
גם הגבר עוזר וגם האישה עוזרת.. למה זה סותר?
אף אחד מהם לא מובן מאליו..


חלוקת תפקידים בכל בית נראית מעט אחרת, לא מדויק שבכל בית כזה האישה מכינה לאיש בגדים להחלפה -
לכן ההגדרה הרחבה של חלוקת תפקידים מסורתית היא כשהאיש הוא המפרנס העיקרי והאישה היא בבית..

זה בסדר שתבחרי במציאות אחרת ובחלוקה אחרת
אף אחד לא חייב אותך בדברים שכתבתי.. עוד לא קיבלתי שדרוג לדרגת חז"ל

בעז"ה אחרי חתונה, יחד עם הריונות וכו' - דברים נראים לעיתים אחרת.

מעולם לא חשבתי שאמצא את עצמי בבית ועוד מרצון.
היום אני בבית בשיא הרצון.
בעלי המפרנס העיקרי. על אף שיש לי מקצוע שאני אוהבת מאוד - 
אנחנו בחרנו לא לכלול את ההכנסות ממנו בפרנסה הבסיסית של הבית.
יש לי כנראה יותר שעות טכנית עם הילדים, אבל יש להם אבא מדהים שכל שעה איתו היא איכות אדירה.
וטוב לנו מאוד! ומדויק לנו מאוד.
וזה כמובן - עניין אינדוודואלי לכל זוג.

והוא בהחלט *עוזר* לי! 
בכל דבר. גם בזה שהוא מפרנס הוא עוזר לי.
גם אם על הדף זו החובה שלו..
זה כל כך עוזר לי!!
וזה טוב לי שהוא עוזר לי וטוב לי לקבל ממנו עזרה!

אני לא מחפשת שוויון, אני שמחה להיות המקבלת, והוא המשפיע.
זה מביא  לשנינו ברכה! ועוצמה.. 
 

אם זה מבחירה הדדית זה משהו אחרמיואשת******
תסלחי לי שאני לא מאד מתחברת לשמש ירח וזרימות למינהן
אבל לחלוטין דוגלת בזה שכל זוג צריך לבחור בעצמו מה טוב לו כזוג בצורה שלשני בני הזוג טוב ברמה האישית וגם כזוג ביחד. ומקסים בעיני שהגעת לזה.
אולי רק הנימה שעלתה לי מההודעה שלך פה (ומעוד הודעות שקראתי בפורומים אחרים שלא הגבתי) זה שאת מאמינה שהבחירה שלכם היא הנכונה ביותר (מבחינת זרימה נשית וכו וכו) לכולם רק שלא כולם ראו את האור עדיין. אבל זה לגמרי בסאב טקסט שאני קוראת את זה וכמובן יכול להיות שאני טועה לחלוטין.
אני מנהלת קבוצה ל5,500+ נשים נשואותאלירז

ואני רואה כמה הן כורעות תחת הנטל הזה של להיות אישה וגם גבר בעולם העבודה..
אני רואה מאוד איך החלוקה המסורתית היטיבה עם הגוף הנשי ועם המקצב הנשי..
כמובן בתנאי - שזה בא ממקום של כבוד.
אני לא יודעת אם תשני את דעתך או לא, אני אישית רואה בה דיוק מאוד גדול למרבית העולם.
ואני מקווה שגם אם אישה בוחרת לצאת לעבוד, היא תדע להקשיב לגוף שלה!
הוא זקוק לה..

לא סתם מחלות מסוימות שהיו נחלתם של גברים בלבד, עד לעליית הפמניזם - 
מופיעות היום בקיצוניות יתרה על נשים. כמו מחלות לב למיניהן..
ויש עוד הרבה הוכחות בשטח לכך שהמצב כרגע בודאי לא יותר בריא עבור נשים.
צריך לאזן? אולי..
בכל מקרה, מציעה לבחור בעיניים מפוכחות.
ולשם כך - המלצה קלה על הספר "איך הפכה האישה לגבר" של ד"ר טובי בראונינג.
מתנה מקריאת הספר - מקצר את הוסת.
[כן, כן, מה ששמעתן.. עצם הקריאה מקצרת ]

מעניין מה שאת כותבתנוגע, לא נוגע
אבל מה תעשה אישה שהכשרונות העיקריים שלה והדברים שהיא אוהבת לא מאפשרים לה לעבוד כעצמאית שיכולה לחלק את הזמן כרצונה?
יש אינסוף אפיקים להוציא את הכשרונות אל הפועלאלירז

זה לא אומר שאני לא מרימה תפאורות ופרוייקטים בחיים
זה שאלת האיזון
וזו גם שאלה אם אני חייבת לעבוד בזה או שזה "מעשה ידיה"-
מתוך הנאה שלימה של עשיה ולא מתוך מחשבה על חובת הפרנסה.

כן. אני מתכווין מה תעשה אישה שהיא לדוגמא עם ראש יותרנוגע, לא נוגע
ריאלי או אוהבת תכנות?
היא צריכה או לוותר על זה או לעבוד בחוץ במשרה מלאה בדרך כלל. כמעט אין באמצע
דווקא תכנות וריאלי קל מאוד לעשות מהבית בדורנו אלירז

בכל אופן - כמו שאמרתי, היא לא חייבת לעבוד מהבית
רק שהעבודה שלה לא תהווה חלק מנטל הפרנסה.
כי פיזיולוגית - אישה היא דבר משתנה. וזה לא רק בפיזי.

יש סיבה עמוקה מאוד שמעסיקים לא רוצים להעסיק נשים 
לפחות אם הם רוצים לשמור על עסק יציב..
בין אם זה הריון ובין אם זה ילד חולה, ובין אם זה זמנים בחודש שהיא פחות מנפיקה עבודה בקצב גברי..
זה בסדר גמור!! ואישה צריכה להיות יכולה להגיד "סטופ"
זה פחות הזמן/העונה שלי..

כשאישה דורשת מעצמה להאיר בתמידיות כמו האיש, כמו השמש - 
ומתכחשת להתחסרות ולהתמלאות שלה, ולתנודתיות שלה - היא משלמת בגופה!
וגם בסיפוק המלא שלה..

זה משהו שלאור החינוך הפמניסטי הטהור שמקבלים היום, קשה מאוד להפנים עד שלא חווים.

אלוקים ישמור. ה ירחם עלייך.מיואשת******
יש סיבה עמוקה מאוד שמעסיקים לא רוצים להעסיק נשים
לפחות אם הם רוצים לשמור על עסק יציב..
בין אם זה הריון ובין אם זה ילד חולה, ובין אם זה זמנים בחודש שהיא פחות מנפיקה עבודה בקצב גברי..
זה בסדר גמור!!


🤢🤢🤢🤢🤢🤢🤢

כל כך הרבה דעות קדומות וגועל נפש בשלוש משפטים.
אני אפילו לא הולכת להגיב לך יותר. ב״ה יש מעסיקים - רובם- שמעסיקים נשים בשמחה ומהרבה סיבות טובות.
רפואה שלמה למחשבותייך
את מסוגלת לנתק את כל המקום הרגשי רגע?אלירז

ברמת המעסיק שרוצה שעסק ידפוק כל יום כמו שעון -  
יש לו סיבות טובות לא להחזיק נשים.
לא כי הוא שונא אותן, ולא כי הוא חושב שהן נחותות..
אלא כי ברוך ה', אנחנו גם אימהות, ואנחנו נשים!!
והדבר היחיד הקבוע בחייה של אישה הוא השינוי.

אם את לא יכולה להבין את זה רגע בראש נקי ובלי להשליך את זה על הערך שלך כאישה-
זה בסדר שלא תגיבי לי יותר. 
גם לי לא נעים לדון עם האופן האמוציונאלי והלא ענייני הזה..

אני מסוגלת. מה לעשות שאת טועהמיואשת******
והגישה שלך שוביניסטית להחריד.
ברוך שברא בני אדם שונים ומעסיקים, וואללה עבדתי בהמון מקומות בחיי ואני גם מכירה מעסיקים אישית.
לומר שנשים במחזור מפיקות פחות, גועל נפש. רב הנשים בעולם יולדות שתי ילדים. אם את רוצה לדבר על אפליית נשים דתיות בתעסוקה זה משהו אחר. רב המעסיקים בעולם, לא בראיה הצרה של מעסיקי נשים דתיות, מעסיקים הרבה נשים בעסקים מאד יציבים. הדברים את אומרת הזויים. לא פחות. והסיבה היחידה שאני מגיבה לך זה למען אנשים ונשים אחרים שיקראו אותך.
הופה כאןהפי
את טועה והגישה כל-כך מגוחכת לדעתי
ב"ה שעשני משפחתי
ולא יעזור לך אני מכירה אישית נשית חזקות כלכלית וביתית
אני חושבת שיש באישה כל-כך הרבה כוחות והיא באמת יכולה הכל
אני אחנך את הילדות שלי לעוף על עצמם כל-כך רק בגלל הגישות האלו
של את לא יכולה
אין לא יכולה !

שיעשו מה שהן רוצות, רוצות בית תהיו בבית רוצות בחוץ תהיו בחוץ רק תדעו שהכל אתן יכולות.
ומי שלא רואה את זה צריך טיפול
השאלה היא האם היכולה הכל הזה לא בא על חשבון הבריאות שלהנוגע, לא נוגע
לאהפי
מבחינתי הרצון שלה זה מה שטוב לה
אם אני רוצה לקפוץ מצוק ולמות זה מה שטוב לי?אלירז

ולפני שתתחרפנו מההשוואה..
אין פה השוואה לבחירה לעבוד בחוץ,

 

אלא הוכחה לכך שעצם הרצון שלנו במשהו - לא מעיד על כך שזה טוב לנו.

חחח אלירזהפי
די אני לא יכולה עם הטענה הזאת לעבוד זה לא להתאבד כן?

חוץ מזה אני כן הסכמתי עם חלק מהתגובות שלך בשירשור הזה
אבל הטענה שנשים עובדות פחות טוב
זה לא יעזור זה לא נכון נקודה
ואני באמת חושבת שמי שחושב את זה צריך לשנות את הגישה שלו דחוף דחוף.
אני לא אמרתי בשום שלב שנשים עובדות פחות טוב!אלירז

אמרתי שמעסיק לא יעסיק נשים -
כי יש להן תכונות נוספות שמשפיעות על יכולת ההארה היציבה שלהם דבר יום ביומו
בין אם זה הריון
ובין אם זה ילד חולה בבית
ובין אם זה וסת..

ואני לא רואה בזה קללה.
אני רואה בזה ברכה..
אישה היא כמו הלבנה, כל יום אחרת. כל יום משתנה.
זה אמיתי ממש בגוף שלנו!!

אני אומרת לבעלי שהוא התחתן עם 28 אלירז שונות!!
ושנינו יודעים את זה. שזו האמת.
זה מוכח גם הורמונלית וגם נוירולוגית.
התפקוד שלנו משתנה מיום ליום במשך המעגל החודשי.
אי אפשר להתכחש לזה..
וזה לא רק במחזוריות הוסתית. אלא בכלל..

שמעת פעם על אבות שנשארים עם ילד חולה?מיואשת******
בואי. אני אכיר לך איזה מליון כאלו. חבל שאת לא מכירה עוד אנשים.
שמעת פעם על גברים במילואים חודש בשנה? לאורך עשרים שנה?
על גברים שעובדים אפילו כשכואב להם הראש ? על אדויל לאשה במחזור? הטיעונים שלך מגוחכים
אני חיה בעולם הזה. והזלזול בצורה שאת כותבתאלירז

אליי - משכנע אותי שהדיון שלי איתך הסתיים.
אני יכולה לענות באותו מטבע, אבל ממש לא בא לי לרדת לשם.

האמת , ירדת הכי נמוך שאפשרמיואשת******
ברגע שאת כותבת שאשה במחזור לא נותנת אותה תפוקה למעסיק. אין ייתר נמוך מזה.
אממ לא יודעת איך אתחיות צבעונית
מכירה את זה, אבל המוןןן בנות שאני מכירה סובלות בזמן הזה, וכן הן פחות פרודוקטיביות.
כמו בכל מצב אחר שהן יהיו חולות וירגישו לא טוב
לא יודעת למה זה כל כך רע בעינייך שהיא כתבה את זה
אכן יש הרבה בנות שסובלות בזמן הזהמיואשת******

ובעולם העבודה, הן מסתדרות ולא פרודוקטיביות פחות. 

מה גם שלרוב זה לא נמדד בימים, לרב האנשים גם גברים יש ימים חלשים וימים חזקים ותפוקה נמדדת בחודש ולא כל יום מחדש אלא אם כן את חוזרת חמישים שנה אחורה בזמן המהיפכה התעשייתית שכל יום ספרו כמה ארגזים הספקת לארוז באותו יום.

אין היום אנשים נורמליים שבאים להעסיק אשה ועוברת להם במוח המחשבה- היא תעבוד פחות טוב במחזור, זה ממש הזוי לחשוב ככה.

 

 

אני אני אני!פשוט אני..
במשך כמה שנים רק אני הייתי נשאר כשהילדים חלו, היום אנחנו מתחלקים.
האמת? אפילו אנשי הצוות הרפואי זלזלו ביפשוט אני..
הייתה תקופה שביליתי הרבה עם הבכור בבית חולים, בגלל כל מיני בדיקות שהוא היה צריך לעבור.

כמעט תמיד הצוות הרים גבה מכך שאני הגעתי ולא אשתי, ולפעמים הם ממש זלזלו: ''אתה יכול רגע לבדוק עם אשתך באיזה משקל הוא נולד?''

אהממ... גם אני הייתי בלידה...

זו כמובן רק דוגמה אחת...
ממש עצוב לשמועמיואשת******
ועוד מצוות רפואי שכולל הרבה נשים שעובדות מסביב לשעון והבעלים שלהן שותפים מלאים. מוזר.
דווקא כשאנחנו התאשפזנו ובעלי היה הצוות ממש בא להתפעל באזני איזה אבא שווה ואיפה מצאתי אותו 😁
נו זה בדיוק מוכיח את מה שכתבתיפשוט אני..
הצוות לא רגיל לראות אבות...
כן, זה נכון...מיואשת******
עם זה אני כבר לא יכול להתווכח 😋פשוט אני..
בהנחה שאתן לא חולקות במציאות,נוגע, לא נוגע
אני חושב שהשאלה היא האם לקבל את המציאות הזאת איך שהיא או לנסות לשנות אותה.
ולכל צד יש רווח והפסד כנראה.
כן צדיקההפי
אבל זה קצת כמו להגיד שהאישה עובדת פחות טוב בגלל שהיא לא יציבה
ואני לא חושבת שזה נכון .. כן כמו כל עובד אני חושבת שהיא יכולה לנוח מידי פעם. ויודעת מה עזבי רגע עבודה יום יומית
יש כל כך המון סוגי עבודות ובכולם יש יתרונות וחסרונות
גם בפרויקטים שנשים צדקניות לוקחות על עצמן הגוף שלה יכול להתעייף
זה הכל עניין של הקשבה לנשיות שבי זה לא סותר שאת יכולה להגיע למרחקים הכי גבוהים שאת מאחלת לעצמך

ואני כן מבינה לגמרי את האמירה של תקשיבו לגוף שלכן
את צודקת יש נשים מאוד מנותקות ובאמת חבל..
ויש נשים שבאמת לא יכולות כי אין להן את הפרבלגיה לעצור ולהקשיב

בכל מקרה אני כן חושבת שאישה צריכה להקשיב לעצמה ולכוחות שיש לה אם זה הכוחות שרוצים לפרוץ ואם זה הכוחות הפנימיים
רצון לא אומר שאין קושי וסבל (ואין עייפות)נוגע, לא נוגע
ואולי את לא לא מודעת למחירים שזה כן גובה (בהקשר הזוגי לדוגמא)?

התכוונתי יותר מבחינת היקף המשרהנוגע, לא נוגע
אני מתחבר למה שאת כותבת אבל לא תמיד או אפילו בד"כ זה לא מעשי (לגבי מה שכתבת שהעבודה שלה לא תהיה חלק מנטל הפרנסה)
נכון. רב האנשים לא יכולים לחיות ממשכורת אחתמיואשת******
אם בעל לא עובד הי טק , הרבה משקי בית היום אם לא כולם זקוקים לשתי הכנסות. בטח כשיש הרבה ילדים כן ירבו. להתעלם מזה לא משנה את המציאות. ועצוב שזו המציאות. עצוב שלא כל מי שרוצה יכולה להישאר בבית. אבל באמת שעבור הרבה אנשים זו המציאות
והעבודה המסורתית של אישה בבית..אדם כל שהוא

לא דורשת יציבות?

בישול, כביסות נקיונות צריכים להיעשות בצורה די קבועה.

ואגב, נדמה שבתחום של עבודות הבית, הרבה פעמים הנקודה הזו היא מה שקשה לגברים דווקא.

לגמרי. אולי גם מי שבמחזור לא מטפלת בילדים שלהמיואשת******
כמי שצריך? כי אם בעבודה היא ״לא נותנת אותה תפוקה״ אז לטפל בילדים זה הרי יותר קשה..... פשוט מגוחכת האמירה הזו
הכתיבה שלך ברורה ויפהחצילוש
רק שלדעתי אין איזה מודל אחד של "שמש וירח" כמו שתיארת. יש אנשים רבים ומגוונים שבוחרים לחיות את חייהם אחרת מהמבנה הזה (שגם הוא טוב ומקסים! לזוג שזה מתאים לו)... למשל, זוגות שהבעל אברך, ואישתו עובדת משרה מלאה בעבודה יותר תובענית, היא עובדת ומביאה את הפרנסה, לו יש יותר זמן פנוי אז הוא מוציא ומכניס ילדים למסגרות ואחראי על נתח יותר גדול ממשימות הבית. אני מכירה איש יקר שהוא מחנך ואיש תורה, שעובד כמורה, אישתו מהנדסת מחשבים/תוכנה לא בדיוק זוכרת מה מהם, והוא זה שמוציא את הילדים בבוקר, מנקה ומבשל וכו'. זה מה שמתאים להם והם אנשים תורניים שלא חשודים בנגיעה למושגים מערביים ולא יהודיים כמו שוביניזם/פמיניזם. או זוג שהאישה לא יכולה לשבת בבית עם הילדים כל היום, היא באמת רצתה וניסתה, אבל זה פשוט מדכא אותה, היא חייבת לצאת, לראות עולם ולממש גם את הפוטנציאל האישי שלה במה שהיא מוכשרת בו ולחוות סיפוק (כן, כן. להיות אמא זה נפלא וזה *חלק* מהיעוד של האישה, חלק נכבד אבל חלק. היא גם עובדת ה', וגם חברה, וגם בת זוג, וגם אשת מקצוע וכו'..) והיא עושה את זה. וגם בעלה. ושניהם חוזרים הביתה בשעות אחר הצהוריים המאוחרות, היא עייפה בדיוק כמוהו, ואם נלך באותו קו אז אפילו חלשה פיזיולוגית יותר ממנו, ברור שהם שותפים מלאים ומחוייבים לבית באותה מידה, הוא לא "עוזר לה" הם עושים יחד. וכן יש את המודל שהאישה בבית מגדלת את הילדים בשמחה וטוב לבב; אז כן, בעלה עובד בחוץ ומסתמא שהיא עושה את רוב מטלות הבית, כי זו חלוקת התפקידים הטובה להם. וכן על זו הדרך יש עוד הרבה סוגים של זוגות ואיזונים, לכן לא כדאי לתאר איזו "דרך המלך" בצורה דיכוטומית. מקסים שאת ועוד הרבה נשים מצאתן נחת בדרך זו, איזה כיף לכם שהגעתם לאיזון זוגי שטוב לכם! אך יש עוד נשים וגברים רבים, שלהם מתאימים איזונים אחרים בתחום. וחייבת לומר שהכציבה שלך באמת יפה ומאירה, בנושאים רבים. יישר כח!
יש באמצעהפי
ממה ששמעתי בהייטק לדוגמא אין כמעט באמצענוגע, לא נוגע
יש יש.. והיום בכלל.. עם כל הקורונה יש לגמרי אלירז


את מכירה משרה בהייטק שהיא פחות משבע שמונה שעות עבודה?נוגע, לא נוגע
מחשבים זה לא רק משרדי הייטקאלירז

יש לך היום שיווק דיגיטלי ובניית אתרים ועוד אלף ואחת אופציות לעשות את זה בצורה הרבה יותר נוחה ובשעות שלך..

אבל הרבה לא מתחברים לסגנון הזהנוגע, לא נוגע
זה שונה
אין ספק. לרגע לא אמרתי שחייבים לבחור בדרך שאני מאמינה בהאלירז

רק הצעתי לבחור בפיכחות!
וזה אומר לדעת את ההשלכות לכל צד..

התכוונתי לסגנון הזה של עבודה במחשביםנוגע, לא נוגע
הרעיון המרכזי היה שאפשר לממש כל כשרוןאלירז

וזה לא חייב להיות דרך השטאנץ המוכר.
שאפשר למצוא את הדרך למימוש הכשרונות של האישה בצורה הבריאה והטובה שלהם בלי לוותר על אמא בבית..

מסכים. התכוונתי שיש מקרים וכשרונותנוגע, לא נוגע
שזה טכנית לא ככ אפשרי ואז צריך לבחור.
חייבת לציין שחוץ מהוראה כל המשרות הן שבע שמונה שעותמיואשת******
בהי טק מרוויחים יותר... אבל גם רב המקצועות האחרים הם משרות מלאות היום.
הוראה גם היום הופכת ליותר ויותר שעות והמשכורות על הפנים (וזה לא בסדר! הילדים שלנו משובים יותר ממחשבים והמורים צריכים לקבל יותר!)

מה שכן בעקבות הקורונה הגמישות לעבוד מהבית ובאיזה שעות שנוחות עלתה. יש גם מעלות המגיפה הזו...
נקווה שזה לא יחזור למה שהיה לפנינוגע, לא נוגע
למורים לעבוד מהביתחיות צבעונית
זה הדבר הכי מזעזע שיכול להיות.
נכון נכון. את צודקתמיואשת******
דיברתי על הי טק
למורים וגם לתלמידים זה סיוט (וגם להורים!)
ישפלונפון מירוסלב

יש גם אברכים שעוסקים בתחום

טוב לדעת (אני מתכווין למשהו עם יותר מיצוי ולא בודקי תוכנהנוגע, לא נוגע
נגיד)
ודאי שיש. זה התחום שהכישורים האישיים קובעים בו בעיקר.פלונפון מירוסלב

מכיר מישהו שחצי שבוע היה במשרד, ניהל את כל התחום הטכני (מתכנות, תשתיות וכו') וחצי שבוע בישיבה.

אם אתה טוב, ירצו אותך בכל מחיר.

יופי. אבל זה שוב לא דרך לרבים אלא למי שטובנוגע, לא נוגע
אפשרויות יש בלי סוףפלונפון מירוסלב

"מימי לא ראיתי צבי קייץ" וכו'.

מלכתחילה אדם שבוחר להיות אברך ועוד שעובד צריך להיות קצת מעל הממוצע ביכולות שלו.

קשה לי להאמין שאחד כזה לא ימצא מקום עבודה.

סבבהנוגע, לא נוגע
רק הדיון במקור היה אם זו עבודה שרלוונטית לאישה שלא רוצה לעבוד הרבה שעות. לאו דווקא למוכשרות יותר בתחום
כן, לנשים זה יותר נפוץפלונפון מירוסלב

יש הרבה משרות שבאות בקטע של העדפה מתקנת ומאפשרות תנאים מאוד גמישיים.

בחלק מהמקומות יש גן לילדים באתר.

יש משרות עם שעות קצרות יותר.

לא חסרות אפשרויות בקיצור.

יופי. כי ממה שאמרו לי הבנתי שזה לא ככהנוגע, לא נוגע
אז צדקתי.מיואשת******
והגישה שלך מאד לא מכבדת. כל אשה זכותה להחליט מה טוב לה בלי שאת תחשבי לך בלב- חבל שהיא לא רואה את האור כמוני. זה פטרוני ומתנשא
אפשר להאמין באמת מוחלטת בלי לשרוף את כל האחריםאלירז


הצגתי את עמדתי האישית.
הצגתי תימוכין ללמה אני חושבת ככה.
וכתבתי בסוף - שהבחירה צריכה להיעשות מתוך עיניים מפוכחות..
זאת אומרת, הכרה גם בהשלכות של הבחירה בכל צד. 

זה לא מעיד על זלזול בעיני.

יש לי כבוד לכל בחירה שלך או של אחרים.
זה אומר שאני מכירה בהגיון ובאמת שבהן.
ועדיין אני יכולה לחשוב שזו בחירה פחות טובה בעיני..
בלי שתהפכי אותי לפטרונית או מתנשאת 

כל התגובות שלך מכילות ביקורת סמויהמיואשת******
עובדה שחשתי בזה.
את מסתכלת למעשה על רב הנשים בעולם כבוחרת בחירה פחות טובה ופחות חכמה. וזה משפיע על כל הצורה שאת עונה וזה ממש לא נעים.
אני מסתכלת על הבחירה שלך ומבינה שהיא טובה לך ושמחה בשבילך
את מסתכלת על הבחירה שלי וחושבת בלב כמה חבל שהיא לא בוחרת בעיניים פקוחות (אם אני כן, ההנחה שלך היא שאני לא) ולא מבינה שהזרימה הכי טובה לשמש ירח וכוכבים זה שאשה תבחר להיות בבית.
זה עצוב ומתנשא.
כשאני מבקרת - אני עושה את זה מאוד גלויאלירז

אם חשת ביקורת סמויה נשמה - זה שלך. לא שלי.

מכירה הרבה נשים שבחרו הפוך ממני ובעיניים פקוחות.
ההבדל היחיד הוא, שכשבוחרים בזה בעיניים פקוחות - עושים את זה מאוזן
ולא מדברים כאילו להשאר בבית זו אפשרות של נשים חלשות בלבד
ולא מדברים כאילו זה הדבר היחיד והטוב ביותר לאישה.

לא דיברתי כךמיואשת******
להיפך. אמרתי לך שאני שמחה בשבילך. ובמלוא הכנות. זה דבר נהדר להגיע לבחירה ולהרגיש סיפוק ושמחה מדרך החיים שבוחרים בה. נהדר.

ונראה לי שהבהרתי שחשתי את דעתך על מקומן הטוב לדעתך של נשים לפני שכתבת אותה בגלוי. ושוב. זה לא רק בפורום הזה . אבל זה סתם נקודה למחשבה עבורך ואת לא חייבת לעשות עם זה כלום.
אני יכולה להבין את מה שאת כותבת אבל אני לא מסכימההפי
זה מאוד תלוי באופי של האישה אני מוקפת בנשים חזקות ..במישור הכלכלי ובמישור הביתי אני לא באמת חושבת שגבר יכול לפרנס יותר מאישה אלא שהאישה מסוגלת להכל נקודה.
אותי חינכו כככה מה שאת רוצה עופי על זה מי יגיד לך לא?

ואני חושבת שזה גם גישה בריאה
זה לא עניין של יכולת.. לא מדדתי פה יכולות של נשים וגבריםאלירז

זה עניין של מה הבחירה לעשות במסגרת היכולות שלך.
בכל אופן - אני לא רואה בבחירה להשאר בבית בחירה של אישה חלשה.
בדורנו זה אפילו מצריך הרבה יותר כוחות מאשר לבחור לצאת.

אישה שנשארת בביתהפי
ממש לא אישה חלשה לדעתי זה אפילו יותר קשה להישאר בבית

אבל שמעי כל אישה וההחלטה הנפלאה שלה
אני בעד של מה שעושה לך טוב תעשי את זה.
והסביבה שלי ממש לא מקבלת את זה שאישה נשארת בבית דווקא אני רואה בבחירה הזאת משהו יפה
אפשר גם לגוון

יש פה אבל עוד נקודה שלא בטוחה שכולם יסכימו איתי אני חושבת שאישה נשארת בבית חייבת בשביל עצמה לפני שהיא נשארת בבית להחזיק באיזה מיומנות..
כי אם יבוא יום והיא לא תרצה להיות בבית שיהיה לה את הכלים המכובדים לצאת .
ומי אמר שעצם החינוך שהמימוש של האישה הוא לעבוד בחוץ בדיוקנוגע, לא נוגע
כמו גבר הוא לא פטרוני ומתנשא שמחנך לזה כי הוא חושב שאישה שבבית ועם הילדים ועובדת בהיקף שנוח לה, לא נחשבת?
ואיך זה הוגן לחנך לדרך מסויימת כשלא מדברים על הצד האמהי שיתפתח בעתיד ויהיה חלק מהשיקולים?
היהפי
לא אמרתי את זה
סורי בטעות הגבתי לךנוגע, לא נוגע
התכוונתי לשאול את @מיואשת******

אבל הטענה השניה נכונה גם למה שאת כתבת- אותי חינכו שמה שאת רוצה עופי על זה.
אני לא חושבת שאשה חייבת לעבוד בחוץ בכללמיואשת******
וכשחינכו אותי דווקא מאד דיברו על אימהות וכו.
אשה צריכה לעשות מה שטוב לה. וכל בחירה היא ראויה וטובה אפ היא מגיעה מבחירה והבנה בין בני זוג
לפני שהיא מגיעה מהבני זוגהפי
היא צריכה לבוא מהרצון שלה
ועם מה שכתבת בהודעה הזאת אני מסכימה מאוד
תסביר לי איך זה קשור כי אני לא רואה סתירההפי
אני לא יודע אם זה היה אצלך ככה, אבל אם אומרים לבחורהנוגע, לא נוגע
תממשי את עצמך עד הסוף, תשקיעי, תלמדי מקצוע טוב אם את מתחברת אליו, תפתחי קריירה רצינית, ולא אומרים לה- תדעי שיש בך כח של אמהות שעוד לא התגלה ויתכן מאוד שאת מאוד תתחברי אליו ותעדיפי אותו על עבודה.
ומה תעשה אז אישה שלמדה מקצוע שהעבודה בו תובענית וקשה לשלב אותו עם הרבה שעות עם הילדים?

זה לא שיש לי פתרון. אבל כן צריך להציף את זה.
רגעהפי
אז רק הגבר יכול לממש את עצמו ?
זה מה שאתה אומר בין השורות?
לא.. למה אתן לוקחות את זה כל הזמן לשם?אלירז

נראה שאתן נורא מאוימות מהשיח!!

הוא ממש לא אמר את זה.
הוא אמר שצריך להתעסק פה בשאלת המימוש העצמי של האישה 
ודרך מה הוא צריך לעבור..
שהוא מבין את התסכול של מישהי שכל החיים חינכו אותה איקס, ואז היא פגשה את החיים עצמם..

זה לא אומר שאישה לא תוכל ללמוד ולעשות מה שהיא רוצה
השאלה פה היא איך עושים את זה בדרך ובאופן שמשאיר נשים בריאות ושמחות לאורך שנים טובות וחיים טובים.
אני מאמינה שאי אפשר לברוח מהגוף וממה שהוא יודע.
אני עושה כל מה שאני אוהבת ברמת המימוש שלי.. 
ואני לא רק יועצת ולא רק מקרצפת רצפות.
אני גם מרימה פרויקטים לא פשוטים ולפעמים ברמת הבנייה והביצוע שלהם בשטח.
השאלה האם אני עושה את זה ומחוייבת להיות שם בהארה של דבר יום ביומו -
או שאני עושה את זה על פי המקצב הנשי שלי.

אם האישה היא מפרנסת - היא לא יכולה להיות קשובה לתנודות שלה.
היא חייבת להאיר דבר יום ביומו.
וזה משהו שלא שייך לה.

לא. מה שאלירז כתבהנוגע, לא נוגע
אני אומר שחינוך הוא תוצאה של השקפת עולם וגם תלוי מאוד באופי הפרטי של כל אחד.
אז לא נכון להתעלם מדברים כמו שעושים היום, לשני הצדדים (לפי הרושם שלי בחינוך החילוני מתעלמים מאמהות ובדתי החזק יש נטיה להתעלם מכשרונות מסויימים ולדחוף להוראה וכו').
אבלultracrepidam

מימוש עצמי של גבר לא יכול לכלול הריון. פשוט כי הוא לא מסוגל.

 

מימוש עצמי של אשה כן יכול.

נכון. אבל מימוש עצמי של גבר יכול וצריך לכלול אבהות מיואשת******
ילד זה עד 120. הריון זה חלק קטן מילד. חשוב וקשה וכו. לא ממעיטה. אבל האמת היא שהילד לא זוכר את ההריון ואת אבא שלו ונוכחותו לאורך החיים כן. כדאי לזכור את זה
גם אבא עובד רואה את הילדים שלו.. ולא רק בשבת.אלירז

ואפילו משחק איתם טוב יותר מאמא.. זה לא סותר.

גם אמא עובדת רואה את הילדים שלהמיואשת******
סתם.
יש אבא עובד שרואה ויש שלא. לא אמרתי שאבא לא צריך לעבוד אמרתי שיראה את הילדים שלו מכיון שיש הרבה אבא של שבת. או אבא של תשע בלילה לעשר דקות. ילדים זה לפני עבודה לשתי בני הזוג לא קשור ברחם.
את לא רואה הבדל מהותי באיך שאת ובאיך שבעלךאלירז

מטפלים בילדים?
מתעסקים בפרטים?
מתייחסים לרגשות?

הבדל כן. הבדל זה לא אומר יותר חשובמיואשת******
זה שיש הבדל ביננו זה טוב וחשוב. ילד צריך גם אמא וגם אבא. אחרת מה הטענה נגד זוגות חד מיניים (לא מבחינה דתית)
אני בטוחה שאת מכירה את הבעיות הרגשיות שיש לילדים שלא גדלו עם אבא חס ושלום. כנ״ל אמא.
שונה זה לא אומר יותר טוב ויותר חשוב. זה אומר שונה. ילד מקבל מכל אחד מאיתנו משהו אחר והוא לא צריך הורה אחד יותר מהשני
לא אמרתי שיש צד יותר טוב או חשובאלירז

אני בכלל לא עוסקת במשוואה הזו שאת חוזרת אליה כל הזמן..
[ובלי קשר - באמת אם אין תורה או הבנה בבסיס הבריאה, אין שום טענה כלפי זוגות חד מיניים]

 

בכל אופן - 
יש משמעות אם מי שמקבל את הילד מהגן זו אמא או אבא.
יש זמנים שאבא נצרך יותר בחינוך ויש זמנים שאמא..
אנחנו יכולות להסכים על הנקודה הזו? (בלי השלכות נוספות קדימה או אחורה ופרשנויות הלאה)

לא הבנתי על מה את רוצה שנסכיםמיואשת******
שיש משמעות למי מקבל את הילד מהגן? לא ממש. אם אחד מההורים מקבל אותו ולא מפתח זה מה שחשוב בעיני. אין שום משמעות מי מההורים מקבל אותו לדעתי
את צודקת. אני בהחלט אומרת את זה לבנות שלימיואשת******
כשאנחנו דנות על בחירת מקצוע לגדולה...
המקצוע הזה דורש יותר שעות, המקצוע הזה פחות מכניס וכו.
וגם הן רואות היום כמה המקצוע שלי דורש ממני ומדברים על זה. זה בהחלט צריך להיות נוכח בהחלטה. פשוט לטעמי זה גם עבור גברים. אני מאד מרחמת על ילדים שרואים את אבא שלהם רק בשבת.
הלו הלו אני בן אל תכניסי אותי לסרטים האלה חחנוגע, לא נוגע
אז אצלך זה באיזון. דיברתי על החינוך בכללי.

לגבי גם לגברים- מסכים.
זה מאוד תלוי אופי, אבל אני עדיין חושב שלרוב הגברים קשה יותר להיות עם הילדים הרבה זמן מאשר לרוב הנשים.
אם אתה גבר איך אתה יודע איך מחנכים נשים? מיואשת******
אני חושבת לפחות באולפנה של הבת שלי שמאדדדד מדברים איתם על להיות עם הילדים. לגבי חינוך נשים בציבור הכללי אין לי מושג
לא יודעת באיזה אולפנהחיות צבעונית
הבת שלך לומדת, אצלנו באולפנה ממש לא מחנכים לזה. מחנכים לחיבור והקשבה ועשייה שמעצימה ומיטיבה איתן ומשם גם עם אחרים
ולא מכניסים אף מילה על אימהות?מיואשת******
מן הסתם שכןחיות צבעונית
אבל כחלק מהיותן נערות שיהיו רעיות ואימהות בע"ה. אני לא אגיד שזה חלק שולי בשיח כי אני לא יודעת בדיוק על מה כל מורה בצוות מדברת איתן, אבל יכולה להגיד שבכל ישיבות הצוות וימי ההיערכות הדיבור (שנוגע לחזון האולפנה וההורדה שלו למציאות במפגש עם התלמידה) היה מעטט מאד אם בכלל דיבור על זה.
חבל..מיואשת******
ושוב אמרת שבעיני זה שיח שצריך להתנהל גם עם בנים. אבהות זה לא דבר שולי. וחשוב לדבר עם גברים גם על זוגיות ואבהות וזה בכללללל לא קיים.
הבנות היום צריכותחיות צבעונית
בעיני לפחות, לעבור קודם כל תהליך של חיבור לעצמן לפני שמדברים איתן בכלל על בית וזוגיות (לא אומרת שלא צריך לדבר, צריך מאד).
צריך לבנות קומה בנפש כדי שהדיבורים יתיישבו, בצורה נכונה ולא יצרו אנטי או עשייה לא בחירית
גדול עלי מיואשת******
אני בן אדם פשוט. אנחנו מדברות כל החיים. אני לא מחכה שהן יעברו תהליכים עם עצמן בשביל לדבר איתן. ולא משכנעת לכיוון מסוים. אני מציגה את המציאות שקיימת בשוק, את הרצון שלי לפעמים להיות יותר בבית ואיך אני מבצעת את זה בפועל, אנחנו יכולים לדבר על נשים אחרות שעובדות בדברים אחרים. מדברים על בחירות ועל המחירים שלהן.
יש לנו שיח פתוח בבית. אני לא סומכת על האולפנה שתעשה את החינוך עבורי
מזדהה עם הקונספט של שיח פתוח בבית.כלי פשוט
חשוב!
אני לא חושבת שהיא צריכה לעשותחיות צבעונית
את החינוך עבורך
יש פה שותפות.
וזה שיש לה את היכולת והזמן איתך לשוחח על דברים ולשאול שאלות זה מדהים
תודה מיואשת******
ברור שותפות! האולפנה מקסימה!
אני מתכוונת שאני לא משאירה את התפקיד של החינוך להם. את צודקת שלא ניסחתי טוב.
אני לוקחת בחשבון שיש להם אג’נדה וכשהיא לא בדיוק בדיוק שלי ואני באמת חושבת שחינוך הוא עול של ההורים. אנחנו שולחים ילדים למוסדות כחלק מבחירה חינוכית שלני אבל העול הוא שלנו והאחריות היא שלנו ולא נבוא בטענות אחר כל למה לא אמרו להן שם דברים. אנחנו ההורים אנחנו בעלי האחריות החינוכית
זה הרושם שנוצר אצלי מכמה וכמה בנות שדיברו על זהנוגע, לא נוגע
דיברתי על החינוך הכללי (שנובע מהלך הרוח בעולם ולכן יש השפעה על כולם בתכלס).

בחינוך הדתי החזק יש לפעמים נטיה הפוכה, להדגיש בעיקר את האמהות. אז אני מנחש שהבת שלך באולפנה דוסית יותר
נכוןמיואשת******
אני מאזנת את זה בבית
שמע. האמת היא שהחינוך מגיע מהבית ולא ממוסדות לימוד. מה שחשוב לך שהילדים שלך יחונכו בדרך מסוימת, צריך שתדאג לזה בעצמך ולא תסמוך על מוסדות לימוד. אז אני מחנכת את הבנות שלי לחשוב, להסתכל על כל הכיוונים של מקצוע ולשקול בעד ונגד בראיה רחבה של החיים שלהן. מקווה שהם ימצאו גברים שחונכו באותה הדרך . אנחנו מנהלים בית שבו בעלי מעורב בחינוך ילדים ורואה אותם ביום יום לא פחות ממני.
אז אולי תקימי אולפנה?נוגע, לא נוגע
(או ישיבה תיכונית..)

באמת הדרך הנכונה זה ככה. לחבר את האדם לעצמו וללמד אותו לחשוב לשקול ולהחליט.

הבעיה העיקרית היא שאצל הרוב לא מחנכים לחיבור לעצמי ולבחירה אלא מתווים דרך ומסלילים ברמה זו או אחרת.
פעם ראשונה שמציעים לי כזה דבר מיואשת******
האמת? חלום שלי להקים אולפנה מוסיקלית. חלום. אולי יום אחד...
נשמע שווה. בהצלחה..נוגע, לא נוגע
אני רואה מציאות בה גם לאבא וגם לאמא ברור שזה התפקיד*פצלש
שלהם.
לא רואה הורים ממורמרים.
אני מתמרמרת בשביל אמא שלי.
גם היא עובדת וגם הוא ועדיין חלוקת העבודה נשארה כמו שהם כנראה התחנכו שצריך להיות כי ככה סבא וסבתא שלי חיו אבל בתקופה של סבא וסבתא - סבתא הייתה רק בבית..
כיום זאת מציאות אחרת לגמרי
וצריך גם להפעיל שכל ישר.
מציעה לך לבחון האם זה באמת מרמור אך ורק אישי שלךאלירז

לא היה מקום בתוך הבית וביחסים ביניהם שהיה בו חוסר כבוד..
ולכן זה מציף אצלך רגש קשה.
כי אם זה רק שלך ואמא שלך היתה מאושרת מהחלוקה ומהזוגיות - 
קשה לי להאמין שהיית סוחבת את זה בתוכך.

את כמובן לא חייבת להגיב על זה.

אין לי בעיה לענות על זה.*פצלש
היא לא מכירה ולא מצפה למציאות אחרת. תמימה מדי.
ההורים יחסית מבוגרים. ההורים שלה גם היו כאלה.
תעברי על השרשור ותראי שכולן לא מסכימות לחלוקת עבודת כזאת.
את חושבת שאם אמא הייתה משדרת שהיא יותר מאושרת מחלוקת העבודה זה פחות היה מפריע לי?
לא חושבת.
היא משליכה את מה שהיא חושבת עלייךמיואשת******
אלירז חושבת שלא טוב לאשה לצאת לעבוד. אז היא מבקשת ממך לחפש איך יכול להיות שלאמא שלך טוב ואת לא מבינה את זה.
בעיה.
תעשי מה שטוב לך. לא מה שמישהו אחר חושב שטוב לך. או לאמא שלך. או לכל אחת אחרת
הפוך - ביקשתי שתחפש איפה לאמא שלה לא היה טוב..אלירז

בכל אופן, אם דיברנו על פטרוני ומתנשא..
לדבר בשם אחרים כדי לסנן אותם... זה יותר קרוב להגדרה פטרונות.

אבל את מניחה שלאמא שלה לא היה טובמיואשת******
כשהיא כתבה בפירוש שהיא לא היתה ממורמרת. ולמרות זאת את ממשיכה לומר לך- תחפשי איפה לא היה לה טוב, שידרה מחיקה עצמית ועוד.
אפשר לקבל את זה שהיא לא אוהבת מה שהיא ראתה כי היא בן אדם עם מחשבה בפני עצמו ולא כי אמא שלה שידרה לה דברים
יש דברים פחות מורכבים בעולם הנפשאלירז

אחד מהם זה הידיעה שילד לא סוחב רגש של אחד ההורים, אם ההורה לא חווה אותו באיזושהיא דרך..
ובכל אופן - זה בסדר שלא תסכימי איתי בהבנת הדברים ובהשקפה על המציאות.
 

אני חושבת שהיא שידרה מחיקה עצמיתאלירז

גם אם היא לא שידרה כעס על החלוקה עצמה. גם אם היא עצמה אפילו לא הבחינה בזה.
להעניק בלי גבול גם כשאת מותשת זה מחיקה עצמית
והיא מגיעה מתוך חוסר אהבה עצמית.. מתוך היעדר תחושת ראויות.
ולכן יש בך התקוממות מול זה.
וזה בריא מאוד שאת מתקוממת.
רק במקום להלחם בחלוקת התפקידים - 
תלחמי על ערך ואהבה עצמית בריאה ושלימה לאיש ולאישה.

אם ככה דורות שלמים של נשים שידרו*פצלש
מחיקה עצמית..כי יש הרבה מאוד נשים כמו אמא שלי, ככה הם גדלו והתחנכו בחו"ל.
זה לא חלוקת התפקידים כמו חוסר הצדק המשווע שזועק מכל פינה,
למי יש יותר כח פיזי לאיש או לאישה?
דווקא החלש פיזית בנוסף ללקיחת חלק בעול הפרנסה שבמקור הוא חובת החזק צריך גם וגם וגם והחזק נשאר רק בתחומי חובתו.. למה זה הגיוני בעינייך?
חד משמעית דורות שלמים של נשים שידרו ועדיין משדריםאלירז

מחיקה עצמית!
הפמניזם במובן מסוים לא שירת את הנשים בעניין הזה
אלא רק הנציח את שנאת הנשיות.
הוא לא גרם לאף אישה להתאהב בהיותה אישה ובתכונותיה הנשיות
אלא רק להוכיח שהיא יכולה להיות כמו גבר. ולשם כך כל תכונה נשית שמפריעה תלך לפח.
שהיא לא חלשה ושאמא טבע לא תגרום לה לנשור מהמסלול (פרסומות של אלווייז, שם , שם)

ולכן כשאישה גם יוצאת לעבוד וגם חוזרת הביתה ומטפלת בהכל -
זה סיטואציה שנובעת פעמים רבות ממחיקת העצמי..
שאני ראויה רק אם אני עושה את כל אלה.

וזה לא נכון, את ראויה תמיד לטוב. גם אם לא עשית כלום

 

אני ראויה שגם הוא יקרצף וישטוף כלים.*פצלש
אישה שמצפה שבן הזוג שלה יהיה איכפתי וגם יקח חלק במטלות הבית *שלו* היא גברית בעינייך?
אישה תתאהב בנשיות שלה רק אם היא תקרצף ותנקה ותבריק ותבשל ותחליף ותשטוף רק בכוחות עצמה? זאת נשיות?
יקירתי - את מכניסה לי לפה דברים שלא אמרתיאלירז

אם נוח לך להתרגז ולהתחרפן מול המסך עם עצמך - בהצלחה.
ולא. אין שום קשר בין שטיפת כלים לנשיות.. 

דווקא ממש לא התחרפנתי.*פצלש
מתסכל איך אפשר להתכוון למשהו אחד ולהיות מובנה אחרת לגמרי.
אני מנסה להבין אותך. באמת.
סליחה. אולי כבר אספתי את התגובות של מיואשת ושלך ביחד..אלירז

אשב להגיב מסודר מאוחר יותר לשאלה שלך

תודה רבה, מעריכה מאוד.*פצלש
מצטרפת לכל תגובה שלך לאורך השרשור מיואשת******
ומחזקת אותך שיש הרבה גברים שחושבים כמוך! תתחתני עם מי שראוי לך!
תודה.*פצלש
קראתי אותך ואת אלירז לאורך השרשוראחרונה
אתן שתיכן נשים חזקות ועוצמתיות.
את צודקת בזה שהפמניזם והקידמה שינו את מעמדה של האישה ולטוב. היא כבר לא "רכוש" של אף אחד, לא מודרת משטחים ציבוריים, יש לה יכולת הצבעה והשפעה ועוד כהנה וכהנה דברים טובים.
אבל במקביל - ופה אני מתחברת לדבריה של אלירז - היא מחקה ממנו את התכונות הנשיות שלנו, את החוזקות שלנו, את הדברים שיחודיים רק לנו כנשים! אף פעם לא שמעתי או נחשפתי לפרסומת או מסר פמניסטי שאומר: את אישה! את יכולה להבין מצבים מאוד מורכבים! את יכולה לשלוט במקביל על כמה דברים! יש לך כוח פנימי עמוק לגרום לבעלך לעשות את רצונך בחכמה...
המסר שלהם הוא בעיקר: את אישה, אבל את יכולה הכל בדיוק כמו גבר! יודעת מה? - לי לא מחמיא בכלל להיות כמו גבר! אמיתי!
התכונות של הגבר הם שלו, וגם אם אחקה אותם - זה תמיד ישאר חיקוי. והתכונות שלי הם שלי וגבר לא יוכל לחקות אותם לעולם!
המסר הפמיניסטי מעודד נשים להתנהג כרגיל גם בימי הוסת. את במחזור? שטויות...תמשיכי כרגיל! ואת רואה שם נשים עם חיוך גדול ממשיכות לעסוק בפעילות פיזית כרגיל. עכשיו, אין לי בעיה עם הפן המעשי של זה. גם אני ממשיכה לעשות ספורט כרגיל גם בזמן הזה( לא אתכחש שקשה לי פיזית יותר). אבל בתור מסר- לדעתי זה בעייתי ומוחק את המקום הנשי שלנו. בטוחה שגם את חווה ומכירה את ההתכנסות העצמית שלנו בימים האלה...לפעמים דכדוך.. כאבים פיזיים...לבוא לאישה במסר ולהגיד לה: מחזור? שטויות, קחי אדוויל, זה כמו כל כאב ראש...לדעתי זה זלזול בנשיות שלי! אני לא מתביישת במחזוריות של הגוף והנפש שלי! אני אישה! ואישה גאה! ואם בזמן הווסת שלי מרגיש לי שנכון לי יותר להנמיך פרופיל, להשתבלל קצת, להתכנס...בא המסר הפמניסטי ואומר לי: לא! את לא אישה חלשה שקיבלה ווסת! את בדיוק כמו גבר שכואב לו הראש! קחי כדור ותמשיכי את החיים כרגיל!
אבל אני אישה! וטוב לי להיות אישה! לא רוצה ושואפת להיות גבר!
כתבת פה שאין הבדל מי מקבל את הילדים בחזרתם מהלימודים, העיקר לא המפתח - שוב, את מוחקת פה את כל הכוח והייחודיות שלנו כנשים! לכי לפורום הריון ולידה( אני יודעת שאת פעילה שם מאוד...) ותראי כמה נשים מתוסכלת שם מהיחס/טיפול של הבעל לילד. הבעל נרדם/ רק בפון/לא שם לב...
לאמא זה פחות קורה! וזה הכוח שלנו!!!! למה את לוקחת אותו מתעקשת להשוות לגברים? להם יש כוחות אחרים, לנו יש כוחות אחרים!
אין שיוויון בין התכונות של נשים וגברים וגם לא יהיה לעולם!! כי ה' ברא אותנו רגשית שונים! אין מה לעשות!!
תראי, אני אישה שחופשת לידה בשבילה היא עונש! לא יכולה להיות בבית! לא מסוגלת! עבדתי ועובדת כל חיי במשרה תובענית בחוץ. (ושוב, את ענין העבודה בחוץ למשל, יש לזקוף לתנועה הפמינסטית) אבל ההבדל הגדול בין שתינו זה הגישה לענין הזה שכנראה משליכה גם על המעשים. אני עובדת מחוץ לבית כי ככה טוב לי כבן אדם! לא משנה אם גבר או אישה, ככה טוב לי לנפש. אבל אין לי שאיפה להשתוות ואני לא בתחרות עם שום גבר! אם הילד שלי חולה - אני מאמינה שיותר טוב לו שאני אשאר איתו - וזה מגיע מהמקום החזק והמועצם שלי!!! מהמקום הפמיניסטי שלי שאומר: אני אישה! ולכן יש לי כוחות ותכונות נפש שאין לגבר! יש לי כוחות נשיים שלי שיעשו עכשיו טוב לילד החולה. בפועל? - הרבה פעמים בעלי נשאר. אבל הגישה שלי לזה שונה .
למשל לבוא ולהגיד לנשים - מה הבעיה? לכו לקרבי! אתן יכולות בדיוק כמו כל גבר! - זה לא מעצים! זה מדכא!! סליחה? איפה הנשיות שלי פה? איפה ההכרה והחיבור לגוף הנשי השונה? זהו? זה המטרה שלנו? להשתוות לגברים? אז מי תהיינה הנשים בעולם?
כן! אנחנו כנשים יש לנו כוחות שונים מגבר! דברים ייחודיים רק לנו! ואישה שמתכחשת לזה - מפסידה!
לענין השוויון במטלות הבית - אז לדעתי זה בכלל ענין של זוגיות תקינה, אהבה, וכבוד. בעל אוהב ומכבד - לא יתן לאשתו לעבוד קשה בשעה שהוא יושב עם כוס קפה! כלומר, אני כן מסכימה איתך שהרעיון הפמיניסטי תרם פה למודעות של הגברים לעזרה בבית. אבל בד בבד מתיימר לנשל אותנו, הנשים, מהתכונות הנפש המותאמות לנו. ואישה שלא מתכחשת לעצמה בשם הפמיניזם- תודה בכנות שיש הבדל בין אם אישה עושה את מטלות הבית או גבר. ושלא תטעי - בעלי *עוזר* לי מאוד ושוותף מלא! אבל זה התחום והממלכה שלנו! כשאת גומרת לנקות את מרגישה מן תחושת סיפוק. כשהוא גומר הוא מסמן עוד וי על המטלה שהיה חייב לעשות...
עוד משו קטן לסיום: גדלתי בבית מאוד מאוד שמרני. שרעיונות הפמיניזם/שוביניזם לא חדרו אליו בכלל... אפילו את המילים האלה לא הכרתי...
לראשונה כשנחשפתי למושגים האלה באמת שלא הבנתי: מה פירוש? למה לנשים אין מספיק כוח? הרי הן יכולות ויודעת הכל?! לא הבנתי מה שייך פה "העצמה נשית " אמיתי! הרגשתי כ"כ מועצמת מהיותי אישה! מועצמת *בגלל* התכונות הנשיות שלי! ולא למרות התכונות האלה! בגלל אני אישה אני יודעת לפתור מצבים סבוכים הרבה יותר בקלות, אני מתקתקת את כל עבודות הבית בהינף יד, יש לי אינטואיציה נשית חזקה, רגישות, כוח נפשי, יופי... באמת לא חסר...וגם את "החסרונות " שלי כאישה אני רואה כתכונות הנשיות שלי! נכון, אין לי וגם אין לי שאיפה להיות חזקה פיזית כמו גבר, אין לי שאיפה לקחת את הניהול הכלכלי של הבית - כיף לי ונשי לי להיות בצד המקבל. ולכן אני אישה!
יאלה, מקווה שהבנת מה רציתי להגיד. מאוד אוהבת לקרוא אותך ואת דעותייך.
מתחברת הרבה לדברים של אלירז.
לילה טוב
איך הרצון שהבעל יהיה שותף*פצלש
למטלות הבית שלו עצמו מוחק את הנשיות שלנו כנשים? איך?
למה לדחוף פמניזם דורסני לכל דבר?
למה אישה צריכה לעשות את כל העבודות השחורות שעוזרת יכולה לעשות במקומה בקלות כדי להרגיש נשית?
מה העניין לגונן על האיש מפני שותפות בסיסית כזאת? אתן באמת חוששות לגבריות האיש בגלל זה? ההפך, גבר מתחשב ורגיש לאישתו הרבה יותר גברי מאיש אגואיסט סוציומאט רע מידות(אני מוציאה מהמשוואה את כל הגברים של הדורות הקודמים שהתחנכו אחרת וזאת הייתה בושה להכנס ולעזור בשבילם).
נשיות היא לא שם נרדף לניקיונות ובישולים.
אפשר להיות מאוד מאוד נשית גם כשעוזרת או בעל עוזרים בעבודה הסיזיפית שלא נגמרת לעולם. אפשר להשאר גברי גם כשמקיימים "ואהבת לרעך כמוך" בהידור.
התגובה הכי חשובה בכל השרשור הזהפשוט אני..


באמת? תודה.*פצלש
אני ברמת העיקרון מנסה להבין מה לא נכון בגישה שלי וטרם שוכנעתי.
אין שום דבר לא נכון בגישה שלךפשוט אני..

אין שום דבר נשי בלשטוף כלים, ואין שום דבר גברי בללכת מכות בפאב.

 

ברוך ה' אנחנו כבר לא במקום הזה.

מסכימה לגמרי.*פצלש
אבל לא הבנתם!אחרונה
בעלי הוא זה שעושה כלים, ואם מישהוא ילך מכות זו תיהיה אני!
אנחנו באמת לא שם ב"ה היום. והמעשים והתפקידים שלנו לא הם המגדירים את הנשיות או הגבריות שלנו! וטוב שכך!
אבל להעלים, למחוק ולטשטש את הייחודיות היתרונות שלנו כנשים וכגברים- זה לא! לדעתי זה עוול!
וכשאני מתכוונת ליתרונות הנשים אני ממש לא מתכוונת לשטיפת כלים וכל עבודות הבית!
מי דיבר על מחיקת וטשטוש ייחודיות האישה?*פצלש
איך נתינת יד של איש לאישתו בענייני הבית שלהם מוחק אותו?
השרשור מדבר על שותפות ועזרה
לא על מחיקה של אף אחד.
למרות שזה דבר מתבקש, מצד גמילות חסדיםפלונפון מירוסלב

זה בהחלט פוגע בגבריות במובן הטהור שלה (לא מדבר על שובניזם ובלה בלה).

לא לחינם אחד הפירושים של עבודה בפרך הוא שהפכו את העבודות מהגברים לנשים ולהפך.

ראש של גבר עובד קצת אחרת משל אישה. יותר קשה לשים לב לפרטים קטנים, חלוקת קשב היא בעיה נוספת. (יש עוד הבדלים, סתם הדגמתי כדי שלא יטענו לי פה על fMRI וכו').

אלה דברים ידועים, שניכרים כבר מגיל צעיר ולא מושפעים מחינוך.

 

אני מכיר כמה גברים, אפילו חרדים, שהתפקידים אצלם התהפכו. הם לומדים תורה בבית, עקרי בית, והאישה יוצאת ועובדת.

המצב של כל אלה שאני מכיר (אמנם הם 2, אם אני לא טועה), לא הכי מזהיר מבחינה רגשית.

וואו איזה מחקר מעמיק, 2 אנשים מיואשת******

שמע ידידי, יש המון פירושים על עבודת נשים וגברים

בניגוד למה שנוטים לחשוב, עבודת נקיון אינה עבודה נשית

ברוב חברות הנקיון הגדולות רב מוחץ של עובדים הם ... גברים.

רב השפים בעולם הם... נחש? גברים.

מכיון שאלו עבודות פיזיות קשות מאד.

אצל רב החברות שלי והמשפחה שלי הגבר עושה ספונזה קבוע - גברים עובדים אגב , דווקא האברכים שאני מכירה פחות מוצלחים בנקיון.. ומצבם הריגשי טוב להפליא. 

נכון אמנם שהם אינם מצליחים לנהל שיחות טלפון תוך כדי. בעיה גברית. אבל זניחה

זכותך לחלוק על התורה, אני מעדיף שלאפלונפון מירוסלב


ואיפה בתורה כתוב שנקיון זה עבודת נשים?מיואשת******
בעיקרון הבנתי שכן יש מקורלב אוהב

לא זוכרת בדיוק, שתפקיד האישה זה מטלות הבית...

אולי מישהו מלומדי התורה פה יביא את המקור... 

בזיעת אפיך תאכל לחםמיואשת******
תפקיד הגבר לפרנס, הנה מקור.
הזמנים השתנו ואיתם גם התפקידים.
זה כבר דיון אחר ארוך ו... מיותר לדעתי. אז לא אכנס אליו
העניין הוא לסייע ללימוד תורה למי שמצווהפלונפון מירוסלב

ובזה מצווים כל מי שלא לומדים תורה (גם אלה שמצווים ולא לומדים).

זה לא קשור למטלות הבית. גם אם זה היה מקצוע גברי בהחלט, עדיין כל מי שהיה מסייע בידי גבר ללמוד תורה היה מרוויח שכר שמצד המציאות בד"כ הוא יותר שכר ממי שלומד

מסכימה איתךמיואשת******
😫פלונפון מירוסלב

כתבתי שיש חילוק, לא אמרתי מה כן ומה לא שייך למגדר כזה או אחר

אז לא הבנת אותי מיואשת******
אמרתי שלעבודת גברים לנשים ולהיפך יש פירושים שונים מה היתה העבודה הזו. ושנקיון או בישול אינם בהכרח עבודות נשיות, זה הכל. לא חולקת על עצם זה שיש עבודות שונות
החילוק הוא בפרטים מאוד ספציפיים בעבודות האלהפלונפון מירוסלב

יש גברים שבשבילם לעבוד בבית זה עינוי גמור. מוריד להם את הכוחות, את השמחה, את התפוקה בעבודה.

ועדיין הם ממשיכים לעזור לאישה, למה? כי ככה ציווה ה'.

ומה בקשר לנשים כאלו?מיואשת******
אני כל מה שאמרת. מוריד לי שמחת חיים תפוקה וכו וכו. ובכל זאת ממשיכה לעזור לבעלי. סתם. לא מנקה כמעט בכלל יותר
תמיד אפשר לקנות משרתים פלונפון מירוסלב


או להתחלק מיואשת******
אצלינו הוא מנקה אני מבשלת. בעינינו זאת חלוקת תפקידים הוגנת. והמילה עזרה או מצווה ממש לא נמצאת בשיח הזה של חלוקת התפקידים, שנינו עובדים במשרות מלאות . לא אומרת לאף
אחד אחר מה לעשות
אהה.. המניע הכי חזק ליהודי הוא לעשות דברים לשם שמיםפלונפון מירוסלב

כל דבר הוא מצווה. ככה אף אחד לא מקופח אף פעם, ואף אחד לא מרגיש שמנצלים אותו

שתי דברים יש לי לומר על זהמיואשת******
1. אתה צדיק. אין הרבה דברים שאני עושה לשם שמים.
2. אני אוהבת בכללי שבעלי עושה דברים בשבילי, אבל יש נשים שישמחו יותר אם הוא עושה לשם שמים כנראה
אבל בנוגע לעבודות שאני שונאת הוא יכול לעשות לשם שמים או לשם מוחמד גם כן העיקר שלא אצטרך לנקות 😁
הייחוד בלעשות דבר לשם שמים, זה שכוללים את הכל בתוךפלונפון מירוסלב

כשאדם עושה בגלל שה' ציווה, במדרגה הגבוה (לא קבלת עול, שזאת ההתחלה), הוא בעצם כולל את כל המידות בתוך המצווה.

אם ה' ציווה אותו ואהבת לרעך כמוך, הוא יאהב, במקרה הזה את אשתו, בכל כוחו.

אם ה' ציווה אותו לגמול חסד, מידת החסד (שהיא אהבה) שלו תבער בכל הכח.

 

אדם שעושה לשם שמים בצורה יבשה, זאת גם מדריגה גבוהה. אבל זאת לא באמת מצווה לשמה.

נראה לי שאם אדם עושה ממש לשם שמים, אין יותר שמח ממי שלידו באותו הזמן. זכיתי לראות את זה במו עיניי כמה וכמה פעמים. יש לי סיפור ממש יפה על זה, אבל צריך להעלים בו קצת פרטים

 

רק אציין שאני ממש לא צדיק, ומאוד רחוק מלעשות דברים לשם שמים. אבל אני משתדל, ולא נראה לי שהאנשים סביבי מרגישים שאני עושה דברים בכח ובלי אהבה כלפיהם. מקווה לפחות 😬

אני חושבת שהיפוך תפקידים מוחלט זה עקום*פצלש
ולא טוב,
זו דעתי ואף אחד לא חייב לקבל אותה,
לא הייתי רוצה לראות גבר שמרגיש שהתפקיד רומס ומשפיל אותו אלא אם הוא משנה את מה שיש לו בראש כדי לא להרגיש מה שהוא מרגיש..
אני דיברתי רק על נתינת יד ועל הבנה שברור מאליו שהוא צריך לעזור כשצריך כי זה שלו ובשבילו גם בלי שימחאו לו כפיים שבועיים רצוף על איזה עזרה קטנה שעזר.
פשוט להיות איכפתי ורגיש
בלי פמניזם ובלי שובניזם.
עם זה כל אחד שפוי יסכיםפלונפון מירוסלב

ומי שלא, כנראה שלא למד תורה מימיו

ומילה על גמילות חסדיםמיואשת******

חסד ההגדרה שלו משהו שלא מגיע למישהו ובכל זאת נותנים. אנחנו גומלים חסדים עם נצרכים, למרות שאנחנו לא צריכים. זו מהות החסד

כשאתה מנקה רצפה שלכלכת זה מבחינתי כמו להוריד את המים באסלה אחרי שהלכת לשירותים.

שלום, זה בית. כאן חיים

המלכלכים - גבר, אשה, ילדים של שניהם

המנקים- גבר , אשה, ילדים של שניהם לפי גיל והחלטת ההורים

 

אף אחד לא גומל חסד לאף אחד. 

גם הילדה שלי לא גומלת חסד איתי כשהיא מסדרת את החדר שלה, וגם בעלי לא גומל חסד איתי כשהוא מסדר אחרי עצמו.

אכן אפשר לומר שכשאני מבשלת אוכל ששנינו אוכלים אני גומלת חסד איתו, וכשהוא שוטף את הצלחות שלי ושלו אז הוא גומל חסד איתי, אבל אנחנו לא נכנסים לרזולוציות כאלו.

זאת לא ההגדרה של חסד. ולא של מצוות גמ"חפלונפון מירוסלב


הי הי היאחרונה
על זה באמת לא דיברתי בכלל!
ועזרה והושטת יד לדעתי צריכה לבוא מעצם היותכם זוג, ובעז"ה זוג אוהב!
את תעזרי לו והוא יעזור לך בהכל!
התכוונתי פה לדברים מהותיים יותר, בנפש... במהות...
השרשור הלך למקומות שונים ממה שפצלש דיברהפריקה2
זה לא עניין של מי בחוץ ומי בפנים כמותית, לפי מה שהבנתי מפצלש, אלא האם הגבר שותף בעבודות הבית.

יתכן שיעבוד יותר בחוץ והיא תהיה יותר בבית, אבל השאלה האם הוא שותף - לא מי עושה יותר בבית ומי עושה יותר בחוץ.
הדיון של מיואשת ואלירז הוא דיון אחר בעיני. (שהרי גם אלירז אומרת שהגבר צריך להיות שותף, אלא מדברת על חלוקת תפקידים שבה לגבר יש מינון נמוך יותר בעבודות הבית, לא שהוא מחוץ לזה).
הגישה שלך בסדר גמורrivki
אבל אולי מיהרת לשפוט את המדוייט שלך כ'שוביניסט'.

אולי הוא אמר את מה שאמר מתוך חויות הילדות שלו, זה לא בהכרח משהו עקרוני ואידיאולוגי שהוא לא מוכן לשנות.

וגם אם הוא רואה חלוקת תפקידים ביניכם באופן שונה ממך, זה לא אומר שהוא 'עצלן' ורוצה לחיות כמו 'שייח' ולהפוך אותך ל'משרתת'.


בקיצור, את צריכה לדבר איתו ולא עם הפורום.
כנראה שלא קראת טוב מה שכתבתי, או שאני לא היטבתי להסביראחרונה
אני לא חושב שכל אישה צריכה...אדם כל שהוא

לעשות את כל העבודות השחורות כדי להרגיש נשית.

הצורך של אישה להרגיש 'נשית', יכול להתבטא אצל נשים שונות בצורות שונות.

 

ובוודאי שהצורך של גבר להרגיש גברי יכול להתבטא בצורות שונות.

[לדוגמא - יש גברים, שהצלחה בתיקונים טכניים בבית תתפוס אצלם מקום משמעותי בדימוי העצמי, ויש שהיא לא לא תשחק אצלם שום תפקיד, והצורך להרגיש גברי יתבטא אצלם בצורה אחרת].

 

ולדעתי צריך קודם כל לכבד את הצורך הזה, ולא לבוז לו, ולא להאשים בפרימיטיביות את מי שמרגיש/ה אותו.

אח"כ, צריך לראות איך משלבים בין הצרכים השונים, ובונים מערכת שמתפקדת בצורה שנעימה לשני בני הזוג.

מסכימה.*פצלש
שלום לך! שמחה שכתבת והולכת לענות באריכות.. תתכונני ;)מיואשת******


שמחה שכתבת ושמחה לענות מיואשת******

וואו! תודה על ההשקעה והתגובה המפורטתאחרונה
היה לי מענין ומלמד מאוד!
טוב, אנחנו קצת חורגות ממש מהענין לשמו פתחה הפותחת את בשרשור.
בגדול אנחנו די מסכימות בסופו של דבר עם רוב הדברים, בטח שבמבחן התוצאה בפועל. כלומר, יש דברים שאת עושה כי זה אידיאלי בעיניך ( גבר יכול לקבל ילדים מהלימודים באותה איכות שאשה מקבלת), ואני עושה כי אין לי ברירה...
סוף צום, ואין לי כוח בהקלדה להכנס איתך שוב לכל הפרטים, אם כי את נשמעת אישה מענינת מאוד לשיחה. רק אדגיש כן משו קטן , גם לטובת כל המיועדות להנשא:
אישה חזקה ועוצמתית זה כיף ויפה! באמת! גם אני מחזיקה מעצמי כזו. אבל בתוך המסגרת הזוגית, מול בעלי, שם אני אישה. מקבלת. ושלא תחשבי - לא פשוט להגיע למקום הזה! אבל הוא כ"כ מדויק ונכון! ופה אני אעיז ואגיד: מדויק לכולןןןן! שם אין לדעתי אם זה מתאים לכם או לא וכל זוג לגופו- זה בעיני כלל בסיס, כמו שכל זוג חייב לדעת לתקשר היטב מילולית!
ואת המקום הזה של האישה בדינימקה הזוגית לדעתי הרס הרבה הפמניזם.
טוב, כמו שאת רואה, אין לי באמת הרבה כוח להאריך ולהסביר את עצמי. מסתמא שלא הייתי כ"כ מובנת...
בכל אופן תודה לך!
בשמחה מיואשת******

אכן חרגנו, ובכל זאת דווקא נראה לי שלפותחת השרשור טוב לקרוא את ההודעות האחרונות האלו של דיון רגוע ומנומק.

מקווה שזה בסדר מצידך @*פצלש שניצלנו את השרשור שלך.

 

@אחרונה אני מבינה למה את מתכוונת בענין של לקבל, ותרשי לי לומר שאני שוב חושבת שזה ענין אינדבידואלי. כל עוד בזוגיות לשני בני הזוג טוב, אין ענין שזה יהיה בדיוק כמו שאת חושבת שזה צריך להיות. או אני. 

לפעמים בעלי מקבל את דעתי לפעמים אני את שלו. יש תחומים שבהם אני קובעת - בהסכמתו, ויש תחומים שבהם הוא קובע- בהסכמתי ובבקשתי.

גם בעולם הרגיל שבו אני נתפסת כאשה חזקה, גם שם צריך לדעת מתי להכפיף ראש, לקבל ביקורת. אוי ואבוי אם לא. לא מגיעים רחוק בחיים האמיתיים כשנכנסים ראש בראש באנשים. חזק לא הכוונה - רב עם כולם, שתלטן וכו. אלו מושגים לא זהים אף כי יש בלבול בינהם.

 

מול בעלי - אני אני. ככה הוא אוהב אותי והוא הוא. ככה אני אוהבת אותו. אנחנו חיים כזוג ולא מרגישים צורך להגדיר את עצמינו מי המקבל הנותן וכו וכו, זה גמיש ותלוי במלא דברים. וכל עוד טוב לנו, מה טוב. לא לכולן הדרך שלנו טובה. הכל בסדר. 

אבל כשחשים בטוחים ושמחים בדרך שלך שהיא טובה לך ומדויקת לך במאה אחוז, פחות דחוף לנפנף בה לאנשים אחרים ולומר- תראו ככה הכי טוב לחיות! חבל שאתם לא מבינים את זה! (אני אומרת את זה כללית, לא מכוון אלייך) כשאנחנו מרגישים לא בטוחים בדרך ובמקום שלנו אז מאד דחוף לנו לגרום לאנשים אחרים להסכים שהיא הכי טובה... כי איך נרגיש בטוחים?

לפעמים גם אני חוטאת בזה. מעולם לא הצהרתי שאני מושלמת. אבל אני כן משתדלת לפתוח את הראש לאנשים שחיים לגמרי, אבל לגמרי אחרת ממני ולקבל את זה שאם הם שמחים וטוב להם בדרכם - אני שמחה בשבילם. כל עוד הם לא מנסים לכפות את זה עלי...

ספציפית נושא תעסוקת נשים קרוב לליבי מכיון שהתנדבתי בתחום רבות לקדם נשים בתעסוקה ושכר הוגן וכו, אז הוא מקפיץ אותי יותר ממה שהייתי רוצה (ואני טיפוס חם גם ככה)

 

בכל מקרה אני שמחה בשבילך שמצאת את המקום הטוב והבטוח שלך גם מול בעלך וגם מול העולם זה לא דבר פשוט בכלל! וזה מדהים ומיוחד בעיני. כל הכבוד לך.

צום מועיל וקל

לגמרי נהנית.*פצלש
אז כמו שיש לך רגישות מויחדתאחרונה
לנושא התעסוקה של נשים. כך יש לי לנושא עמדת האישה מול הבעל.
זה קרוב לליבי, חקרתי אותו המון, פגשתי אותו המון , התנסיתי בו בעצמי, והייתי שותפה לתהליך מדהים של זוג קרוב על הנושא הזה.
ואני כן אתעקש ואגיד:
הוא נכון ורצוי לכולם!!!
שימי לב, הסכמתי איתך על הרבה דברים שהם תלויי זוגיות , אבל על זה - לא!
תראי, זה דיוק נוסף של הזוגיות. גם אם נמצאים עכשיו בזוגיות קרובה ואוהבת מאוד, תמיד יש מה להתקדם. נכון?
אז זה לדעתי בניית שלב נוסף ועמוק של הזוגיות, אולי באמת לא כל אחד זוכה...
אוף, אני נשמעת מתנשאת פה, אבל אני יודעת ומאמינה בכל ליבי שעל הנקודה הזו אני צודקת! ואין זוג שזה לא יקדם אותו וימנף את הזוגיות שלו!
זה נושא שלם ששווה להעמיק וללמוד אותו, אם לא השתכנעת, אז אולי משהיא אחרת פה והיה זה שכרי!
ולפותחת, מה שאני מדברת לא קשור בכלללל לנושא עליו פתחת - שותפות במטלות הבית. הוא עמוק ומהותי יותר.
ושווה מאוד להעמיק וללמוד אותו.
מותר לא להסכים מיואשת******

הכל ענין של רצוןמיואשת******
את שואלת אותו האם נראה לו הגיוני ששניכם תחזרו מיום עבודה ארוך ואת
תבשלי והוא יקרא עיתון?
אפ הוא אומר שכן, תחתכי
אם לא, תפתחו שיח.
אני התחתנתי עם גבר שאמא שלו חשבה שאסור לו לשטוף כלים כי זה תפקיד לא גברי.
היום שוטף עושה ספונזה וכו.
כמו שהציעו לך פה תדברו על זה. תפתחו את הנושא ותדברו. אם יש לו מידות טובות והוא אדם רגיש וטוב לב לא סביר שהוא יראה את אשתו בהריון עושה ספונזה וישב ויקרא עיתון.
מילת הפתח היא מה שראית בביתפלונפון מירוסלב

זה שמישהו אמר משהו שמעורר לך טריגר להבהל, לא אומר שזאת דעתו.

וחבל להקטין כל אמירה של מישהו בדייטים להקנטה בסגנון "הוא שובניסט". רק היה חסר שתקראי לו מיזוגן.

 

כדאי לדבר, ולראות לאן הרוחות נושבות. רוב הגברים לא רוצים להיות עריצים על הנשים שלהם.

שימי לב מאיפה זה נובע, ממקום פרטי בהיסטוריה שלך.

 

קיצר - לשאול, לברר.

ומי שקפץ פה ואמר "לחתוך", שלא יתפלא שלא הולך לו בשידוכים.

מה לעשות שהוא אמר מה דעתו*פצלש
וכבר קיבלתי שלא נכון לכנותו "שובניסט".
"שובניסט" זה הכותרת לשרשור, לא כתבתי שהוא שובניסט.
הוא באמת חושב שתפקיד האישה כמו שכתבתי,
פעם אחת דיברנו על איזה משהו ואז יצא שאמרתי לו
"וואי זה קשה להיות בן. כמה חובות וכמה מצוות.. ואילו אנחנו הנשים, מה יש לנו? צניעות, תפילה אחת וברכות הנהנין?..“
אז הוא אמר "עכשיו זה קל לך.. חכי אחרי החתונה כמה מצוות יהיו לך- לכבס, לבשל, לנקות, לגדל ילדים, לעבוד.. לא יודע איך נשים עושות את זה".
אמרתי לו " אבל לכבס ולנקות ולבשל זה לא מצוות של נשים בכלל, זה גם של גברים. זה בכלל לא מצוות".
לא זוכרת מה היה ההמשך אבל הבנתי שזה הראש שלו. מטבח מחוץ לתחום מבחינתו.
רוצה לבחור כינוי אחר שיותר מתאים לו?
הוא בחור טוב ואיכפתי שכנראה הנשים בחיים שלו גרמו לו ולאישתו לעתיד עוול. נקווה שאפשר יהיה לתקן.


אוי. משנה את דעתימיואשת******
הוא ממש רואה את זה כמצוות של האשה?
וואו. בעייתי.
כלומר... תמשיכי לא אומרת לחתוך אבל תבדקי את זה מאד מאד בזהירות
מבאס שיש גברים שגודלו ככה.
אבדוק, אבדוק.*פצלש
אני לא חושב שעשו לו עוולפלונפון מירוסלב

ואני חושב שאת בעצמך לא יכולה להגיד את זה עד שלא תדוני איתו בנחת על הדברים.

אני מניח, לאור העובדה שאת מציגה אותו כבחור טוב עם מידות וכו', שהוא לא חושב שאשתו היא השפחה שלו.

רק אנשים עם בעיה כזאת או אחרת חושבים שבן או בת זוג זה עבד/שפחה.

 

לגבי העניין של המצוות, הוא בוודאי צודק.

כשגבר לומד תורה, ואשתו נותנת לו אפילו חמש דקות של שטיפת כוס אחת על חשבונה, זה עולה לה כנגד השכר לימוד תורה שלו והיא מקבלת על זה שכר לימוד תורה (מה שהיא לא תקבל אם היא תלמד לבד, גם את הדברים שהיא חייבת, כי זה שכר הכשר מצווה ולא לימוד תורה שלא שייך לה).

ברור שזאת מצווה. והצגתי את הצד הגדול שלה.

מעבר לעובדה שזה ואהבת לרעך כמוך, גמילות חסדים, הדמות לה' במידות וכו'.

לא חסרות מצוות בעזרה בבית.

אם זאת מצווה רק של נשים? ברור שלא. אם זאת מצווה שמזכה נשים בהרבה יותר ממה שגבר יזכה אם הוא יעשה את זה?

בהנחה שהגבר הוא ירא שמים ולומד תורה ולא בטלן, עצלן או רשע - היא מרוויחה הרבה יותר ממנו.

 

אני לא יודע מה דעתו, ולא יודע למה הוא מתכוון. אבל הצגתי את הדברים פה כדי שאולי תשקלי לשבת איתו על זה לשיחה בנחת.

חבל להשליך מאיך שגדלת על השידוכים שלך. איך אמר לי פעם מישהו חכם? גם אם כולם סביבך מתגרשים, זה לא אומר שאתה צריך לחשוב על זה. לך זה יקרה.

אם הבחור לא מנצל כל שבריר שנייה ללימוד תורה*פצלש
אין שום הצדקה לזה שניקיון יהיה "מצווה" גדולה של האישה משל האיש.
ברור שאדבר איתו.
זה לא צריך להיות כל שבריר שניה. מספיקה דקה ממנופלונפון מירוסלב
ואת הרווחת תורה לשמה לא משנה כמה ובאיזו איכות הוא למד, הרי את התכוונת לזה
הלוואי שהיו קיימים*פצלש
בחורים שמשקיעים את הזמן באמת אך ורק ללימוד תורה. ממש מנצלים כל דקה.
שנינו יודעים שזאת מציאות נדירה עד כמעט לא קיימת.
אני מכיר הרבה כאלה, אבל זאת לא הנקודהפלונפון מירוסלב

גם אם הוא לומד שעה ביום ובשעה ביום הזאת את עוזרת לו בשביל לימוד תורה - זה נחשב גם לו וגם לך כיום שלם.

וגם אם הוא ריחף או לא התרכז או לא יודע מה, לך זה נחשב כמו לימוד שלם, כי לזה התכוונת ומנעת ממנו הסחות דעת.

 

יש בחורים שצריכים הסחות דעת כשהם במקום שאסור להרהר בו בדברי תורה, זה קיים. יש לנו אחלה דור.

אני הבנתי*פצלש
שהשכר הוא לפי מה שנלמד בפועל.
לגבר הלומדפלונפון מירוסלב

לא למי שתומך בו (לאו דווקא אשתו).

בין אם זה כלכלית, מעשית, רגשית וכו'

הוא צודקמיואשת******

גם אם בעלך בכלל לא למד, אם את עשית משהו לאפשר לו ללמוד שעה, ובשעה הזו הוא למד דקה, הוא מקבל דקה, את מקבלת שעה

יש לך מקור לזה אולי?*פצלש
אולהלה.... המורה באולפנה לפני מליון שנהמיואשת******

אולי פלונפון יודע מקור. בטח יש. היא היתה מורה כבודה ביותר

אני לא זוכר מקור מפורש, אבל זה דבר שחוזר בשיחות בכוללים קבועפלונפון מירוסלב

משהו בסגנון, תלמדו טוב. לאשה שלכם לא אכפת מה אתם עושים וכמה אתם מרוכזים - היא את השכר שלה מקבלת.

לתורם לא אכפת אם גזלתם אותו כשהוא חושב שאתם לומדים - הוא את השכר שלו מקבל וכו'.

 

שמעתי את זה תמיד בשיחות בעל פה (מפוסקים), עם מקורות כמובן, אבל בד"כ בעל פה אני נוטה לרחף ולא זוכר מקורות כל-כך אלא אם המקור תופס את תשומת ליבי

 

יש מצב שזה מופיע בבלבבי חלק ג', אבל לא בטוח.

מעניין.אם בכל זאת תזכר במקור*פצלש
אשמח שתציין אותו. תודה!
אני לא כל כך מבינה את ההתחשבנות הסופריקה2
כאילו שאנחנו יודעים חשבונות שמיים ושאנחמו רק רוצים להשיג שכר.

זה חשוב לאפשר לבעל לקבוע עיתים וללמוד תורה, ואם הוא צריך לנוח לפני רצןי לאפשר לו גם את זה
אבל זה לא המצווה של האישה לנקות ולכבס וכל זה וגם לא המצווה שלה לאפשר לו אלא דבר שראוי וחשוב שהיא תעשה כי חשוב שהבעל ילמד תורה. לא אוהבת את טרמינולוגיית המצוות הזו. יש דברים שהם מצוות ויש דברים שלא והם עדיין חשובים אבל אך תהפוך אותם למצווה.

עבודת ה' שלי יותר עמוקה מעבודות הבית למרות שגם הן נצרכות ולמרות שלפעמים אני מאפשרת לבעלי ללמוד תורה (ולפעמים לעבוד, ולפעמים לנוח וכו').

אגב, גם אם אישה לומדת תורה היא מקיימת מצווה גם אם היא לא חייבת.
לגבי הסיפאפלונפון מירוסלב

המצווה שהיא מקיימת זה הכשר מצווה של המצוות שהיא מחוייבת בהן.

עדיף להרוויח שכר תורה ממש, ומספיק חיוך בשביל זה, מאשר לרדוף אחרי הזנב.

 

הייתי פעם לומד במרפסת שפונה לרחוב, ושכנה שהייתה רואה אותי לומד בשעות מוזרות עברה ברחוב עם בעלה והילדים וזרקה לי הערה מעודדת על הלימוד (לא הייתה דתיה בזמנו).

זה חיזק אותי מאוד, ואני בטוח שזה עולה לה לשכר לימוד תורה.

עדיף גם וגם פריקה2
אנשים שחושבים ככה לא בהכרח מתייגים את זה כ'שפחה'פה לקצת
מבחינתם ככה צריך לחיות והם לא רואים את זה כאילו היא עובדת אצלם או שפחה שלהם אלא פשוט זאת דרך החיים וככה נראית ומתנהגת אשת חיל

אז כן, גם בחור עם מידות טובות יכול להיות שחושב שככה מתנהגת אשת חיל אמיתית
מה זה אנשים שחושבים ככה? לא מכיר הגדרות כאלהפלונפון מירוסלב
מכיר שכשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות.
לא הבנתי את הקשר לתגובה שליפה לקצת
את מתארת קאסטה של אנשים שחושבים בצורה כזאתפלונפון מירוסלב
אבל היא לא קיימת. ואת גם מתעלמת מהעבודה שלא רק שמדובר בפרט אנושי יחיד, גם מדובר כאן באדם שבמהלך שידוך וכדאי לא להשליך עליו את ניסיון החיים שלנו. כזה או אחר.
למה הוא אשם? אנחנו נהיה שם כשהוא יהיה שבור ולא יבין מה לא הלך הפעם?
בקצור, תקשורת!!! זה לא חשוב רק לשידוכים, זה חשוב עם לחיי זוגיות וגם לכל מערכת יחסים בחיים שלנו.
אני מתארת אופציה שקיימת בבני אדםפה לקצת
בדיוק כמו שאתה תיארת, ואני מצטטת
"רק אנשים עם בעיה כזאת או אחרת חושבים שבן או בת זוג זה עבד/שפחה."

אז ראיתי לנכון לחדד שיכול להיות בחור טוב שיחשוב שצורת חיים כזאת היא האידיאל

בתגובה הזאת אין קשר לבחור הנ"ל אלא באופן כללי כתגובה לדברים שלך
שובבת 30
השאלה אם זו החוויה שלו שהוא מלביש האידאולוגיה, או שהוא באמת מאמין בזה כדרך חיים?
האם כשתהיי אחרי לידה בע''ה הוא יקח על עצמו נקיון, קצת בישול וכד'?
אני אברר את זה יותר לעומק..*פצלש
בנוסף למה שנשים בחיו אמרו לו
הוא שומע הרבה שיעורים שמתארים את אשת החיל האולטימטיבית ככזאת שעושה הכל בכוחות עצמה.
הבחור עצמו ממש טוב ומתחשב ואני לא כותבת את זה סתם.
אויבת 30
האמת, זה נשמע משונה
למה הוא צריך לשמוע שיעורים על ענינים שקשורים לאישה?
זה כמו שאת תשמעי שיעורים על חשיבות התפילה במנין, ותפתחי ציפיות שבכלל מקפיד על זה, ובסוף אם הוא לא ילך למעין אז תבואי אליו בטענות.
זה פחות או יותר ההקבלה.
צריך שכל צד יעשה את העבודה שלו...לא להתערב לצד השני במה שהוא צריך לעשות
האמת שלאחרונה פיתחתי תחביב חדש-*פצלש
עבר עריכה על ידי *פצלש בתאריך ט' באב תש"פ 10:14
אני מחפשת שיעורי תורה של גברים כדי לשמוע איך הם מדברים על נשים.. אבל בלי נשים, תשמעי ותראי שמדברים ולא מעט.
אני חושבת שאת צריכה לפתוח איתו שיחה פתוחה ןכנהפריקה2
על הנושא ולהגיד לו גם שאת רואה כמה שהוא מתחשב ורוצה להמשיך איתו אבל זה נושא שממש קשה לך ולדבר על זה.
ואז תראי כמה זה טבוע בו.
ובסוף זה תעדוף. על מה את יכולה לוותר (אבל באמת לא רק בתיאוריה ) ומה לא. מה חשוב ממה.
לא מבינה את זה באמתהפי
למה לך להיות אחרי לידה כדי שהבחור יזיז את עצמו
ובואי רוב הבחורים לא הרבנים הראשיים לישראל אין שום סיבה שהם לא ישתתפו במטלות הבית שלהם

ואלה שאומרים זה ביטול תורה שבחור חמש דקות שותף כלים.. גם יגידו זה ביטול תורה שהאבא של הילדים משחק איתם..
ולדעתי זה תורה חיה
זה מידות זה לדאוג לאישה שלך... מה שאני יכול לעשות אני עושה בכיף
שום דבר לא צריך ליפול על אחד זה ממש לא צורה ולא אהבה ולא דרך
טוב, זו דוגמה קיצוניתבת 30
למצב שהבעל חייב להיות שותף.
ולא רק זה*פצלש
גדולי ישראל למרות ובגלל הגדלות שלהם עזרו לנשים שלהם-רחצו כלים, ניקו
והיו הרבה הרבה יותר רגישים לנשותיהם מאנשים מהשורה.
אין בחור אחד שמתקרב לסוליית הנעל שלהם שיכול להשתמש בתירוץ של ביטול תורה. זה סתם תירוץ לעצלות, כנראה מידות לא טובות וחינוך רע שספג.
המשפט הזה היה צריך להיות בכותרת של השרשור...פשוט אני..

"חכי אחרי החתונה כמה מצוות יהיו לך- לכבס, לבשל, לנקות, לגדל ילדים, לעבוד.. לא יודע איך נשים עושות את זה".

 

זה מזעזע בעייני. אני הייתי מרשה לעצמי להגיד משפט כזה בדייט, רק אם האווירה הייתה מאוד בדחנית והיה ברור לה שזה נאמר לגמרי לגמרי בצחוק.

 

בחיי, זה כבר מזכיר את הסרטון שהעליתי קודם.

המשפט הפתיע גם אותי*פצלש
ועוד יותר שזה נאמר ברצינות..
אני מסכימה עם התגובה של @פה לקצת
אנשים שחושבים ככה לא בהכרח מתייגים את זה כ'שפחה' - לקראת נישואין וזוגיות
יש אנשים שיש להם גישה אחרת לגמרי וזה לא חייב לנבוע מרוע, כנראה חינוך או משהו (בעיני חינוך לא טוב).
פספסת לדעתי את הנקודהכלי פשוט
האמירה לכשעצמה באה כתגובה למה שהיא אמרה לו שכיף לבנים שיש להם הרבה מצוות. אז גם אם זה לא הכי מוצלח- ומתמקד בחובות ולא בחיים-
כשהוא מעודד אותה שיש לנשים הרבה מצוות זה לא כזה נורא (טוב זה תלוי גם בנימה שלו).

הענין פה זה המצוות שהוא מייחס לנשים ושככה הוא מקטלג גברים/ נשים. זה הענין הבעייתי
לא כיף. קשה.*פצלש
אני לא מבין? כשתהיה סתימה בשירותים גם שם תדרשי שיוויון?!חוני המעגל פינות
העבודה של נשים זה לבשל ולנקות.

טכנית זה עובד, למה לשנות?! זה לא עבודה מספיק זוהרת? תתמודדי...
למה לא בעצם?חופשיה לנפשי
ומי שלא טובה בבישול וניקיון ומעדיפה תחזוקה?
חחחחחחחחחהפיאחרונה
הוא מצחיק אותי
תמיד יהיו ספקות?עַלְמָה

אומרים שתמיד יהיו ספקות..

השאלה כמה לחכות ולמשוך את הקשר עד שמחליטים שזה זה?

כאילו, מתי נכון לשים סוף לספקות ופשוט לבחור?

תלויאביעד מילוא

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

אז אני אחזור לשאלה היסודית יותרעַלְמָה

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

לכן מבררים מה חשוב לנואביעד מילוא

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

אכןoo

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

התשובה והמאפיינים העיקריים מאוד תלויים באורח החייםזמירות

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

מאוד תלוי באילו נושאים ונקודות הספקותזמירות

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

תודה על התגובהעַלְמָה

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

כדי לנסות להגיב ולהסביר- צריך להבין מהן הספקות שאתזמירות

מתמודדת איתן 🤔

לדעתי אדם צריך להגיע לוודאותצדיק יסוד עלום

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

אבל יכול להיות שבן אדם יחליט להכניס את עצמו לוודאועַלְמָה

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

שתי נקודותיהודי שואף לטוב

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

ודאות שיש עם מה לעבודיהודי שואף לטוב

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

אז בסיסעַלְמָה

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

כמה תנאים מינימליים:צדיק יסוד עלום
  1. שנעים איתו וכיף ונחמד

  2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

  3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

וחשוב מאוד מאוד לבדוק שהוא לא נמנע רגשיתשבורת,לב

אםהפיאחרונה

תקופה את מרגישה שאין לך חשק לראות אותו שכל דבר שהוא עושה מכווץ אותך

זה לא התלבטות זה לא זה ..

ואם יש משהו אחד שלא מסתדר לך זו התלבטות

מחרפן אותי הקטע הזה של הבניםאורי ציון

לפסול בחורה רק בגלל שהיא טסה לחו"ל.

זה לא אומר כלום חוץ מזה שהיא סקרנית ואוהבת להנות מהחיים.

אני בחורה דוסית מבית דוס, ההלכה היא נר לרגלי, ובכל זאת כל כך הרבה בחורים פוסלים אותי עוד בשלב ההצעה רק בגלל ששמעו שאני טסה לחול. ביקשתי מחברות שלי להפסיק להגיד את זה בבירורים, אך אחרי דייט אחד, אחרי שביררו את העניין הם חותכים בגלל הנקודה הזאת. מבחינתי זה אחלה סינון לאיזה בחור יש שכל ישר והגיוני ולמי אין. אבל עדיין זה מחרפן אותי.

מה אתם חושבים, לגיטימי שבחורים יפסלו על זה בלי לברר מאיפה זה נובע ולמה, או לא?

עדיף להגיד בבירורים ולהסתכן שזה יגרום לבחור מראש לדחות את ההצעה, או לא להגיד ואם הוא שואל בדייט אז לספר ולקוות שהדייט לא היה לשוא כי גם ככה יחתוך על זה.

מה אומרים?

ואז הוא עלול לרצות שוב לטוס, אחרי הטעימה, יבואפ.א.

התיאבון…

בדידות ו-AIבחור עצוב

יצא לי בזמן האחרון להתקל בכמה בנות תורניות בגילאי 30+ שמשתמשות בכל מיני כלי ai כמין חבר\ אוזן קשבת\מטפל או שילוב כלשהו של הנ"ל.

שופכות לפני הai את ליבן, מקבלות ממנו חיזוקים ויוצאות מעודדות.

נתקלתם בתופעה כזו? אני היחיד שנתקל וזה מפריע לו?

( סוג וגילאי הבנות שכתבתי הוא כי איתן בעיקר יש לי ממשק, מעריך שקורה בשאר הגילאים והמגזרים)

לפחות הן לא מתחתנות איתו..intuscrepidam

תופעה נפוצהoo

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

חופשי אחי גם בנות 18 19 ככה.. כל היום על זה.בנות רבות עלי

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

>>ברוקולי

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

זו בדיוק הנקודהבחור עצוב

שלי ממש חמודהפי

פסדר מאמינים לךבנות מרכלות עלי

חחחהפי

זה אכן טבעי כשאנשים במצב של בדידות כמו שכתבתמתוך סקרנות

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

נתקלתי בזה לא מעטמשה

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

מעניין, כולם ככה? גם גרוק?מתוך סקרנות

לא מדוייקמשה

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

אבל יש גם צד שנימשה

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

העניין עם GPTבנות מרכלות עלי

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

במקרה של גבריםמשה

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

בינה מלאכותית לא יכולה להוות קשר אמיתיאביעד מילוא

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

גם אני שמתי לב לזהמתוך סקרנות

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

תנסה, תספר פה על התוצאותמשה

נסה גם את ג'מיני.

זה לא מפחיד להשתמש בסיניים?נקדימון

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

נתקלתי בהרבה כאלו,וגם אני לפעמיםעַלְמָה

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

יש דברים כאלהshindov

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

הי, אני אוהבתאנוני.מית

למה זה רע?

זה מחליף חבריםאביעד מילוא

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

זה כליoo

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

אתה צודק, מצד שני גם הפורום יכול להחליףמתוך סקרנות

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

We live happily ever afterנעמי28

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסדר, זה לא שהוא מוריד זבלנוגע, לא נוגעאחרונה

למה לאאורי ציון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

הוא גאון איטלקטואליתאביעד מילוא

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

הוא סופר גאון רגשית, פשוט זה עניין של ניסוי וטעייהנוגע, לא נוגע

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

פעם קראתי כתבהמשה

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

די נוהפי

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

נקווה שלאבחור עצוב

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

צוות הפורום מאחל לכם ולכן שנה טובה 🍎🍯ברוקולי

שנה של בשורות טובות, לכלל ולפרט.

תתברכו בשנה החדשה באמונה ובשמחה, לעשות את ההשתדלות ולתת לקב"ה להוביל את הדרך.

שנה של הצעות טובות ומדויקות, שמכבדות אתכם ואת מי שאתם!

שתזכו להיכנס לקשרים בלב פתוח ובאומץ, לתת מקום למה שיכול לצמוח וגם לקבל בהירות כשצריך.

ובעזרת ה', שתזכו לראות השנה קשרים טובים הופכים לבתים נאמנים בישראל.

ולקראת השנה החדשה, אם במהלך השנה מחקנו, ערכנו, לא נתנו מענה או שבדרך פגענו במי מכם - מבקשים סליחה ומחילה. הכול נעשה מתוך רצון לשמור על הפורום כמקום טוב, מכבד ומיטיב לכולנו באמונה ובתקווה להוות עוגן בדרך לבית.

מצוות הפורום

@ברוקולי @יעל מהדרום @ארץ השוקולד @נגמרו לי השמות

אמן וכן לאמוראביעד מילוא

אמן! שנה טובה בשורות טובות ותודה על ההשקעה בניהולתפוחית 1אחרונה

שאלה על מיזםאביעד מילוא

מישהו כאן נרשם למיזם מפה לחופה וחזרו אליו משם? או מישהו קצת מבין איך המיזם עובד?

אשמח אם מישהו נרשם למיזם או מכיר למענהאביעד מילוא

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

חיפשתי באינטרנטנקדימוןאחרונה

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

מה מחזק אתכם בשמירת נגיעה?פצלשלי2

שלום

שואל באמת כדי לחזק את עצמי

אני לא רוצה משפטי חכמה וכאלה אלא ממש דברים שאפשר לשבת וללמוד ולהעמיק בהם שיחזקו אותי מהבחינה הזו

יש לציין שאנחנו שומרים ולא נפלנו אבל אני מרגיש בקושי עצום לפעמים בנושא וזה מפריע לשנינו ואני פשוט רוצה להתחזק

שבוע טוב ותודה מראש

לזכור שמחוייבים ואם זה זה, אז נזכה לכך בהמשךארץ השוקולד

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

יישר כוח גדול!נחלת

לאחרונה אני מאמץ את המשפטנקדימון

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

לדמיין סיטואציות של שמירת שבתפ.א.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

זה לא כל כך יעילPaslash

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

האמת שאהבתי!! יפה!!נתקה

לכבד את עצמיהפי

זה לא קשה

תודה על כל התגובותפצלשלי2

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

יש לרב ערן טמירשלומית.

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

אם אינך חושש.....נחלת

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

פעם היתה חוברת ישנהאריק מהדרום

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אצל המחברת בהר נוףפתית שלג

מעולה שיש לכם קושי לשמורPaslash

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לא תמיד אם לא קשה, זה אומר משהו ("נקודה אדומה")יעל מהדרום

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?Nachman Wilhelm

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

שמע - לא יזיק לנסותנתקה

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

החלטה חד משמעיתshindov

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

קודם כל, דרך ארץ קדמה לתורהנוגע, לא נוגע

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

נפלא ממש, נוגע לא נוגע.נחלת

וואוו "נוגע לא נוגע" 😉 - זה הפטרוןנתקה

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?Nachman Wilhelm

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מה? מה הקשר אם יש לה אח או אין לה אח?דריה פלג

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

אני יותר מהגוררים, לא מהנגרריםנוגע, לא נוגע

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

עדיין לא הבנתי את התשובהדריה פלג

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

אם קשה, תוותריהודי שואף לטוב

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

יפה מאוד.נחלת

אני מגדירה לעצמי את התקופה של הדייטיםעַלְמָה

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

לזכור רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגענחלת

כל כך יפה ונכון! תודה!

הקפדה על הלכות ייחודadvfb

לזכור שזה איסור יהרג ואל יעבור, כפשוטודורש טוב לעמי

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

יפה מאוד. תודה.נחלתאחרונה

עצה של מאמנת - טובה או לא?איזו

נפגש עם בחורה מעולה תקופה ממושכת, מאוד מתאים מבחינת כימיה, סגנון, ערכים משותפים, נתונים טכניים. מאוד אוהב אותה. יש לי רק משהו שמציק לי: לא מרגיש שאני נמשך אליה מספיק. היא אמנם מוצאת חן בעיני, אבל בראש שלי דמיינתי את אשתי עם שיער חלק ולא כמו שלה. זה מרגיש לי נושא כל כך מטומטם ולא מהותי, אבל מנסיון עם אחרות, זה בדרך כלל מה שיותר מדליק אותי.

דיברתי עם מאמנת לחתונה על הבעיה הזו. היא אמרה שאם הבחורה סה"כ די מוצאת חן בעיני ויש פרט מסויים בחיצוניות שמפריע, אפשר לבקש/להציע לה בעדינות (לא לדרוש!) שאולי תעשה החלקה כי זה יגביר לי את המשיכה מ7 ל10. היא הציעה שאפילו נבוא שנינו אליה לייעוץ והיא תתווך לה את הנושא הזה.

אמרתי לה שבעיניי זה נשמע מאוד רע, וייתכן מאוד שהבחורה תיפגע. מבחינתי אני צריך לקבל ולהימשך לבחורה כמו שהיא עכשו, ללא מניפולציות שאני מבקש ממנה לעשות על עצמה. לא יודע, נשמע לי רעיון חצוף. המאמנת אמרה שבנים אחרים כבר עשו את זה והבחורה לא נפגעה ודווקא שיתפה פעולה.

מה אתם, ובעיקר אתן, אומרים?

דווקא אני מכירה כמה וכמהשלומית.

ג'ינג'ים "כתומים אש" ומאוד רגועים ושקטים באופי, ובקושי מכירה ג'ינג'ים סוערים

אומרים שיש עוד תקווהפורחת מבפנים

מרגישה שחייבת להוריד את הדברים אל הכתב, ולעצמי כתבתי מספיק. אז משתמשת גם באופציה הזו.

יש לי סיבות טובות מאוד לפחד מנישואים. חלקן קשורות ברקע שלי, חלקן נוגעות לאופי שלי, חלקן לעובדה שכבר שלושים שנה אני לבד.

לא רק לבד במובן של רווקה, לבד במובן שלמדתי וסיגלתי לעצמי במשך הרבה מאוד שנים דרכי התמודדות בודדות. בשנים האחרונות יש מגמת שיפור ואני שואפת לשינוי מהותי בפן הזה, אבל בינתיים, מה שחזק ומוכר לי יותר זה הלבד.

ועכשיו הוא הגיע לחיים שלי. והפחד קיים ונוכח וחזק ולעתים משתלט, אבל את זה אני מכירה. אני רגילה לפחד ולעשות. המוח שלי הוא מהאלה שמייצר קטסטרופות ורוצה לשמור עליי משינוי בכל מחיר, ולמדתי להתמודד איתו בכל מיני סיטואציות אחרות בחיים.

הסיבוך הנוכחי מגיע כשאני לא בטוחה ממה נובע הפחד. האם, בפשטות, מהאופציה להתחתן ולשנות ולאבד ולהיכנס לשלב חדש ולא מוכר בחיים, לסכן המון ולהרוויח המון?

או האם זה הפחד להתחתן איתו באופן ספציפי. משהו שקשור בו. זה הופך קשה יותר ויותר להפריד בין הדברים, כי המוח שלי כהרגלו מחפש את הבעיות, את האיפה זה לא יעבוד, את איך הדברים יתקלקלו. כדי לשמור עליי, כמובן, אני יודעת. אבל הוא מטשטש לי את הגבולות בין מה שישנו לבין מה שיכול להיות. ואני כבר לא יודעת אם אני נבהלת כי יש מה להיבהל, או אני נבהלת כי ככה אני, כזו שנבהלת. לפעמים גם כשאין ממה.

על מה מסתמכים כשיודעים שהשכל לא כלי יעיל כרגע? אינטואיציה. האינטואיציה אומרת להמשיך. המוח שלי צועק עליי שאיך אני יכולה לקבל החלטות על סמך אינטואיציה. איזה מפחיד זה לא להיות מסוגלת לסמוך על עצמי.

ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי. אבל אולי גם כן?

אני יודעת, יודעת, יודעת מה תגידו על מה שאני הולכת לכתוב. ועדיין. זו מחשבה שלא מרפה: אולי יכול להיות יותר טוב מזה? אם טוב ברמה כזו עכשיו, אולי יכול להיות טוב ככה ועוד יותר?

אולי מול מישהו אחר יהיה לי יותר קל? אולי המוח שלי צודק, אולי אלו אותות אזהרה?

ואני יודעת את התשובה. את זה שהפרפקציוניזם ייקח ממני אופציה לחיים. את זה שאויבו של הטוב הוא הטוב ביותר. את זה שזו שאלה שאני יכולה להמשיך לשאול לנצח, מול כל אחד שיבוא, כי אין מושלם.

אין מושלם.

אז מה כן יש?

אני לא יודעת אם אני מפחדת להתחתן, או שאני מפחדת להתחתן איתו.

אני לא יודעת אם אני לא סומכת על האחר באופן כללי או שאני לא סומכת עליו באופן ספציפי.

ואין לנו על מי להישען, אלא על אבינו שבשמיים.

קודם כל, עם כל הקושינוגע, לא נוגע

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

כל הכבודזיויק

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

וואו איזה יופי את (אזהרת תגובה ארוכה לפנייך )נגמרו לי השמות

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

 

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

 

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

 

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

 

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

 

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

 

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

 

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

 

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

 

איך התקשורת ביניכם?

 

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

 

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

 

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

 

האם הוא מכבד אותך?

 

האם יש לך חיבה אליו?

 

האם יש לך משיכה אליו?

 

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

 

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

 

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

 

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

 

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

 

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

 

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

 

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

 

זו בחירה רק שלך. ❤

 

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

 

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

 

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

 

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

 

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

 

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

 

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

 

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

 

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

 

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

 

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

 

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

 

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

 

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

 

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

 

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

 

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

 

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

 

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

 

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

 

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

 

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

 

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

 

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

 

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

 

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

 

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

 

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

 

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

 

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

 

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

 

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

 

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

 

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

 

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

 

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

 

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

 

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

 

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

תחשבי על אימוןshindovאחרונה

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.

אולי יעניין אותך