מלבדו שלטו בשמיים רק השמש במערב והירח במזרח.
כן, אף על פי שהייתה זו שעת בין ערביים מוקדמת, זרז עצמו הירח וכבר עלה לשמי מרום.
שמש במערב, ירח במזרח, ובתווך גמל מעונן.
הבטתי במחזה המוזר והמתנתי לראות האם קורה משהו. הייתה אוירה מתוחה מעט, כשל יריבים שנתקלים זה בזה באצעו של מקום שומם. חיכיתי לראות האם אחד מן מהצדדים יפתח במלחמה, ואם כן, מי יעשה את הצעד הראשון.
הורדתי ראשי ושפשפתי עיני. כשנשאתי אותן חזרה לשמים, השמש והירח הביטו זה בזה במבטים רושפי אש, מתוחים, ורק ניכונו ליריית הפתיחה.
**
לפתע, מעליי, דמותו של הגמל נשברה בקול רעם גדול, וגשם עז ניתך מלוא הזעם ארצה. השמש והירח הביטו בפנים נדהמות זה בזו, ושכחו לרגע לשנוא האחד את השניה.
**
הטיפות היו כבדות, נופלות בעוצמה בלתי רגילה.
מבין חשרת העבים לא ניתן כבר לזהות אפילו את צל צורתו של הגמל, ונותרה רק ערבוביה של עננים קשורים זה בזה, מסובכים, ממשיכים להמטיר מים לכל עבר, בכעס בלתי רגיל.
באותם רגעים חשבתי שאין כח בעולם אשר יוכל לעצור עננים אלה. כה אכזריים נראו העננים, שנדמה היה שהחליטו למרוד בתפקידם ולהביא לעולם מוות במקום חיים.
כך נמשכו הקולות והברקים לשלוט בשמיים בדקות אחדות שנמשכו נצח. עד שהשמש התעוררה ושלחה קרן אור יחידה, חדה, ופגעה בענן. השמש לא הסתפקה בכך, וזעה ממקומה צעד אחד קטן לכיוון הסערה. בתנועתה שלחה קרניים נוספות, כאשכר כל אחת חזקה מקודמתה.
באותו רגע, הכל דמם. שקט מחריד עטף את המדבר.
העולם כולו עצר מלכת, מביט משתאה במחזה שנגלה אליו.
מבין קרני השמש הלוהטות וטיפות הגשם הרוגזות צצה ועלתה לה קשת. בתחילה, ביישנית הייתה, וצבעיה בהירים וחלושים, אך מרגע שראתה שכולם מביטים בה, הסמיקה עצמה וצבעיה הפכו עזים, חדים. היא המשיכה לטפס מעלה, מסיגה לאחור את הענן שהחל להיעלם אט אט, מתפזר ברוח.
חשבתי שמיד כשייעלם הענן תלך איתו גם הקשת, חשבתי שלא תוכל להתקיים בלעדיו. אך הקשת בשלה, נשארה במקומה, עומדת על המשמר.
**
באופק שמדרום נגלתה נקודה לבנה קטנה, צועדת לעברנו, בנחת, וככל שמתקרבת דמותה גדלה.
הקשת הסבה פניה אל הנקודה, וחייכה לעברה חצי חיוך.
זה היה ענן מבהיק בלובנו, צח כשלג.
ככל שהתקדם לעברנו הענן, התמוססה הקשת. צבעיה נעשו חיורים שוב, עד שנשאר מהם רק שמיים תכולים בהירים.
משנעלמה,
הופיעה בשמיים רק דמותו של ענן.
ענן בהיר אחד, בצורת גמל.


