רצה כאחוזת טירוף.רצה ורצה ונופלת וקמה וממשיכה לרוץ.
לרוץלרוץלרוץ.
בסוף נופלת.אבל בבום חזק.משטחת על האבנים הקשות,על החול.עם כל הגוף.
מכה חזקה בפנים,אפילו לא מרגישה את זה.
אח אבא איפה הרגש שלי איפה.
ועדין,עדין העינים יבשות.ומשו בפנים צורח,רוצה להרוג מישו מרוב חוסר וריק.
ועדין הלב אטום,עדין עינים אטומות.
מתהפכת,ופותחת עינים.נשכבת על החול.עינים אטומות,חלולות ריקות וחסרות מהכל.
בוהה בשמים.השמים הגדולים.ועדין כלום.
איך זה שככה,חושבת.איך זה שעדין כלום.איך זה שעדין לא בא יא אבא.
תראה כמה חסרים אנחנו,תראה כמה אבודים.
תראה כמה צריכים אנחנו,כמה צריכים אהבה.
תראה כמה גלות אנחנו.כל כולנו גלות אחת גדולה.
כמה אנחנו בכלא,כלא של גוף ונפש.
תראה כמה מוסתרים אנחנו,תראה כמה מוסתר אתה.
תראה כמה מתוקים אנחנו,כמה מבולבלים.
פחח חושבת על עצמה.הוא רואה.הרבה יותר טוב ממך.
את ככ קטנה אלוקים.ככ טיפשה.
ופתאום,אז פתאום נפתח הלב,דמעות של מרירות נשפכות מהעינים החלולות.
דמעות של הטעם המר הזה,טעם של גלות.של גלות הגוף והנפש.
אבא אנחנו לבד פה.אבודים במדבר,שיים אובדים.
ובפנים בסוד אז,(אנחנו יודעים שאתה הרועה שלנו)אבל פף מי בכלל זוכר את זה.
אח אלוקים איכה. א י כ ה.
נהיה לה בוץ ליד העינים.דמעות כבדות מעורבבות עם החול המגעיל הזה.
וזה ככ למטה,כאילו אפשר לרדת יותר נמוך מזה?היא רק רוצה להיבלע באיזה חור שחור.
פתאום משתחרר איזה צעקה הזויה אעאע כזה צרוד,מאיפה זה בא לי.
והיא שומעת קול לוחש לה,איזה יהלום את.הוא רחמן.אל תדאגי.
הוא מחזיק אותך..את לא הולכת להיבלע בחור שחור.
והיא צוחקת עליו בכוח,על הקול הזה.מפחדת להגיד שהיא יהלום.
מה הקטע שלך יא דפוקה,מה את מנסה בכוח להיות רשע אומרים לך את יהלום אז תקבלי.
ובפנים בפנים בסתר ליבה(היא יודעת שהיא יהלום)אבל להגיד,זה אסור.אפילו לחשוב את זה היא מנסה להדחיק.
ודמעות מרירות של צער הגלות,צער שאין לה בית שהיא אבודה ככה,מתערבבות עם דמעות דמעות,על שלו אין בית.
וזה ככ רחוק וככ ביחד.
אנחנו הרי חלק אלוקא ממעל ממש.אנחנו הרי חלק ממנו..חושבת.
מאיפה באו כל המחשבות האלה היום.
ופתאום עולה מחשבה מתוקה כזאת מנבואות הנחמה ,כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם־ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב,וְיֵשׁ־תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם־ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם.
וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם.
אנחנו נשוב.עוד נשוב.
ויורדות עוד דמעות,כאלה אחרות כאלה.של געגוע.
געגוע חזק וחוסר.אבא שלי.אין לו.אין לו בית.בגללי.
כמה שזה איי.חושבת.
ו,כן.מותר גם לך ילדה קטנה לרצות קצת טיפה טיפונת גאולה.גם אם זה רק לשניונת ועוד רגע תשכחי מזה.
אני רוצה את אבא,שיוריד את ההסתרה,שיהיה פה.עכשיו.לידי.
אני מתגעגעת כל כך.
ורוח של מדבר נושבת,לוקחת דמעות טהורות למעלה למעלה.
תאמיני או לא,הוא פה.והוא רואה הכל.
אנחנו עוד נשוב.הוא ישוב.הוא מתגעגע.כמונו הוא מתגעגע.
וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם.
