היית ילד, מקורזל שיער ושחור עיניים. סקרניות, בוהקות. ושחורות. וטיפסת על כיסא כדי לראות באקווריום אם הדגים מתו או שהם סתם שותקים כל כך הרבה. הכיסא התנדנד מעט עם ליבך המרקד, המפחד. שמא, באמת. יפגוש במוות.
בפעם הראשונה, בחיים.
והם צעקו עליך מיד במקהלה של מבוגרים, תרד ילד! תרד מהר, גבוה - מסוכן..! וירדת מהר מהר לפני שיהיה מסוכן והלב שלך הדואג והחרד התכווץ עוד קצת ובכל זאת העז לקוות שהדגים נושמים אפילו שהם טבעו.
אחרי זה אמא הסבירה לך שמסוכן לטפס גבוה, אפשר ליפול לריצפה. ולא הבנת למה זה משנה אם תיפול לריצפה אם עכשיו במילא אתה בריצפה אבל שתקת, כמו הדגים.
טובע בשאלות אבל נושם.
ושותק שותק. בעיניים שחורות.
אחרי זה עברו עוד מלא ימים שהלכת לגן וחזרת וטיפסת על גדרות וסולמות וגגות וחטפת צעקות וקצת מכות, וחורים במכנסיים, וקצת בלב. אולי הרבה, אתה לא זוכר.
וידעת כבר שדגים נושמים במים וניסית לחקות אותם, לצלול למטה למטה. ולנשום.
תמיד למטה. גבוה זה מסוכן, אתה יודע. אתה צריך להיות מקורקע, לדרוך על אדמה יציבה ולא לטפס ולא להסתכל למעלה מדי.
ככה תמיד מורדי החבר של אבא הנמוך עם הפנים הארוכות היה אומר כשהוא היה לוקח אותך מהגן. ילד, אל תסתכל למעלה כל הזמן. ילד שמסתכל למעלה נתקע באבנים בדרך ו--- בומס. משתטח על הריצפה. אתה לא רוצה נכון?
לא רצית, באמת באמת לא רצית והיית נלחם בצוואר שיתיישר ובעיניים השחורות שישסתכלו למטה, לחפש אבנים שמנסות להכשיל אותך.
היו המון כאלו, והיית עוקף אותם בדרכים עקומות, לא מדלג מעליהן. מה פתאום. מסוכן לעלות למעלה.
רק למטה זה טוב, ובטוח. ושמה כל האנשים, מסתובבים סחור סחור על אדמה שכבר צנחה עוד מטה, מרוב אנשים שרצו עליה והסתכלו עליה, קדחו אותה במבטים, בלי לחפש טיפת שמיים.
ואתה, היית ילד. מקורזל שיער ושחור עיניים.
ויום אחד הם ישאלו אותך, ילד. תגיד, מה זו אהבה?
ואתה תסתכל בעיניך השחורות למטה לריצפה, איפה שהכי בטוח ויציב. ואתה תסלסל בשיערך המקורזל במבוכה. ותגיד, זה בשמיים, רבותיי.
אבל לא תסתכל לשם. בכלל בכלל.
ובטח לא תנסה לטפס.
גבוה זה מסוכן.
תרד ילד, תרד.
בפעם הראשונה, בחיים.
והם צעקו עליך מיד במקהלה של מבוגרים, תרד ילד! תרד מהר, גבוה - מסוכן..! וירדת מהר מהר לפני שיהיה מסוכן והלב שלך הדואג והחרד התכווץ עוד קצת ובכל זאת העז לקוות שהדגים נושמים אפילו שהם טבעו.
אחרי זה אמא הסבירה לך שמסוכן לטפס גבוה, אפשר ליפול לריצפה. ולא הבנת למה זה משנה אם תיפול לריצפה אם עכשיו במילא אתה בריצפה אבל שתקת, כמו הדגים.
טובע בשאלות אבל נושם.
ושותק שותק. בעיניים שחורות.
אחרי זה עברו עוד מלא ימים שהלכת לגן וחזרת וטיפסת על גדרות וסולמות וגגות וחטפת צעקות וקצת מכות, וחורים במכנסיים, וקצת בלב. אולי הרבה, אתה לא זוכר.
וידעת כבר שדגים נושמים במים וניסית לחקות אותם, לצלול למטה למטה. ולנשום.
תמיד למטה. גבוה זה מסוכן, אתה יודע. אתה צריך להיות מקורקע, לדרוך על אדמה יציבה ולא לטפס ולא להסתכל למעלה מדי.
ככה תמיד מורדי החבר של אבא הנמוך עם הפנים הארוכות היה אומר כשהוא היה לוקח אותך מהגן. ילד, אל תסתכל למעלה כל הזמן. ילד שמסתכל למעלה נתקע באבנים בדרך ו--- בומס. משתטח על הריצפה. אתה לא רוצה נכון?
לא רצית, באמת באמת לא רצית והיית נלחם בצוואר שיתיישר ובעיניים השחורות שישסתכלו למטה, לחפש אבנים שמנסות להכשיל אותך.
היו המון כאלו, והיית עוקף אותם בדרכים עקומות, לא מדלג מעליהן. מה פתאום. מסוכן לעלות למעלה.
רק למטה זה טוב, ובטוח. ושמה כל האנשים, מסתובבים סחור סחור על אדמה שכבר צנחה עוד מטה, מרוב אנשים שרצו עליה והסתכלו עליה, קדחו אותה במבטים, בלי לחפש טיפת שמיים.
ואתה, היית ילד. מקורזל שיער ושחור עיניים.
ויום אחד הם ישאלו אותך, ילד. תגיד, מה זו אהבה?
ואתה תסתכל בעיניך השחורות למטה לריצפה, איפה שהכי בטוח ויציב. ואתה תסלסל בשיערך המקורזל במבוכה. ותגיד, זה בשמיים, רבותיי.
אבל לא תסתכל לשם. בכלל בכלל.
ובטח לא תנסה לטפס.
גבוה זה מסוכן.
תרד ילד, תרד.
