'המ. אבל גם מגנום לא!'
חה חה. אז מה אם אהבה לא קונים בשניקל.
'זה אומר שאהבה שווה יותר מאיזה מגנום מעוך שנהנים ממנו לשניה עד שהוא עף לפח? לא!'
'ובכל זאת' ניקול הייתה מתעקשת. 'מגנום אפשר למצוא בכל קיוסק מזדמן ואהבה---'
'גם אהבה' הוא היה קוטע אותה. 'הנה תראי אותך'.
וניקול הייתה רואה אותה, לשבריר שניה. במראה שהיא עיניו הכחולות של אייל, שהיא השתקפה בהן.
מגנום מעוך.
אחד עשרה שקל אצל דודו בקיוסק אבל זה סתם כי הוא גנב, אפשר למצוא גם שלוש בעשרים ולחלק לחברים שיהנו לשניה עד שזה עף לפח.
אחר כך כשהיה מגיע הבוקר היא הייתה בורחת לים, נותנת לרגליים שלה להרגיש את החול הרטוב.
והיא הייתה חורטת על החול בציפורניים שחורות מסריחות, 'אהבה לא קונים בשניקל'.
גם ים לא.
והייתה מסתכלת על הגלים החינמיים, שלא קונים בשניקל. ובכל זאת הם כל כך מרגיעים ואינסופיים והיא הייתה מבטיחה לעצמה שיכול להיות אינסוף שמתגולל ברחובות ובכל קיוסק מזדמן.
ואהבה לא קונים בשניקל. ולא קונים בכלל.
לאהוב זה בחינם, כמו הים.



