לא היית קופצת אל המוות
כי הייתי לך מגן, וגם תומכת
כי הייתי קושרת אותך אליי.
הייתי נותנת לך את כל כספי.
מבשלת לך מאכלים שאת אוהבת.
שרה לך ומנגנת מספרת לך סיפורים
מצחיקה אותך ומכירה לך בחורים
הם היו מספרים לך שאת יפיפיה
הם היו סוגדים לאפך הארוך
הם היו מחייכים מול סומק לחייך
מעולם לא דיברת עם גברים.
את חשבת שאין לך מה לתת לעולם
אבל העולם לא העלה על דעתו את מחשבתך
אפילו איש פשוט מאד אוהב את עצמו
ואת המורכבת והחכמה קפצת אל תהום התהומות
ואת השנונה והיפה במיוחדותך שברת את מראות חייך.
שנאת כל כך את אפך המחודד;
כי כשהיית קטנה צחקו לך זבות חוטם
שנאת את קומתך הגבוהה
כי מלכות הכיתה היו נמוכות גב וגדולות ראש; קצרות רגליים ועקומות.
בית הספר של סאטמר לא אהב אותך.
ואת סגדת לו וירקת על עצמך.
טבעת בים של סמים, אלכוהול, סרטים
חלמת על אביר רק כשתשני את עצמך.
וכל כך לא היית צריכה .
ולמה לא הקמתי עלייך צרחה.
מכות הייתי נותנת לך;
ילדה קטנה שהעולם רק מחכה לה;
לו יכולתי לספר לך שגם ניתוחים אפשריים;
וכסף ואהבה ואפילו חיים מאושרים
לו היית מכירה אותי
לא הייתי נותנת לך
ללכת



