עבר עריכה על ידי חולות בתאריך י"ט באב תש"פ 19:51
ושוב אני חושבת מה הטעם לחיי. אם שוב חיללתי שבת כי קפצו לראשי מחשבות כפירה וכעס מעורבים. כעסתי שחיה מתה. וכעסתי שהתגרשתי. וכעסתי על השואה. וכעסתי שיש ילדים וילדות עם בטן נפוחה באפריקה. וכעסתי שיש ילדים שאמא שלהם גוזרת להם את השיער היפה כדי שלא יהיו להם כינים. או כדי למכור את השיער. או גם וגם. איף, חפרתי.ואחר כך התחרטתי וכאבתי על חילול השבת. וקפאתי לי עם עצמי ולא שמחתי. כי זכרתי את כל אותם סודות היקום וסודות התורה, ואיך יכולתי לזרוק הכל בשביל לראות סרט מעפן.
מלאת תאוות שכמותי.
בוגדנית.
לו יכולתי למחוק את חילול השבת . הרי כל צרותיי היו נמחקות.
לפני מספר ימים ואולי יותר, נדרתי נדר לאלוקים, וזה היה במקלחת. כי תמיד במקלחת נפתח לי הראש לחשוב, ועם זרימת המים גם המחשבות זורמות איתם.
ואז תפס אותי כעס גדול ונדרתי ואפילו צעקתי את זה , כן, אפילו שידעתי שהשכנה שמעבר לקיר שומעת הכל.
צעקתי, הבאתי עדים- המים הזורמים, הדירה הזו, ואני. את חיי הבאתי בשביל נידרי.
נדרתי שלעולם לא אחזור אל גרושי.
אל הגרוש העלוב ( כן, האגורה ההיא.)
ולעולם לא אתחתן איתו.
ולעולם לא אגע בו.
ולעולם לא אהיה נחמדה איתו.
ואם יקרה שאפר את נידרי, אמות מיד.
ואז רווח לי.
ומצאתי את השקט שלי.
שמחה עצומה שמחתי
כי אין שמחה כהתרת הספיקות, לעולם לא אפר את נידרי.
מפה לשם, כמעט ועברתי דירה, ואלוקים ריחם עליי ועשה לי קצת בעיות עם זה, ונשארנו בינתיים בדירה ה_אין מילים לתאר_
כי יש כאן מידי פעם ציפורים בעלות 2 מחושים
ואז אני מקבלת התקף לב וכל הבניין נחרד משאגתי
המקקים האלו הם האויבים שלנו
כן בבני ברק יש הכי הרבה כן כן הם יצורים כל כך בלתי נסבלים , ושוב קדחתי כאן.
מקדחה אני.
מקדחת מילים כמו חול ואין מה לאכול.
או כמו שכתוב בספרים, מרוב עצים לא רואים את היער.
תיקון : מרוב מילים
ושוב הברגתי למישהו כאן בורג לא רצוי.
לילה טוב
