הייתי רק ילד רציתי לגלות את האור, \ בינתיים עשיתי טעויות רבות מספור,
כעת אני מרגיש בכפור, \ אלוהים, תן לי מזור
ואם הרגשנו קצת רחוקים, \ אתה אל שבאלים,
יודע את צרת נפשי, \ אין ממך מרגיש מחושי,
וביד רועדת, \ אחזתי עט כותבת,
נתתי למילותיי לזרום, \ את זה רק אתה יכול לבלום,
ומי אני רק ילד, \ לא אדע מה אלד,
ואם בכלל וכמה, \ ונפשי אוחזת בלי מה,
רק רציתי עד מאוד, \ לפסוע בלי די לצעוד,
לתור אחר עקבותיך, \ ולבסוף לגלות פניך,
והנה כשה אובד, \ ניצב אני יבש רועד,
לא מוצא דרך, \ ובלית ברירה כורע ברך,
את זאת רק אבקש לשרוד, \ אזל כוחי אין בי עוד,
אזי אשוב כבראשונה, \ לא אסור עוד ממנה,
כי לא הסיר הבדלות, \ ולא כל עקבות,
נתן לנו ליבות, \ הכיל ולמצות,
אני רק עוד ילד, \ עוד לא גמרתי שלד,
ובלי בירור, \ מוצאי פירור,
לא אוכל דעת, \ כמה נפשי יודעת,
מריר פגשתני על אם הדרך, \ עטפתני חום ללא גבול ערך,
וכציץ בקיץ השקיתני, \ ומאוד הרבתני,
אולם כל זאת לא ידעתי, \ על מה זאת באתי,
ואולי מבראשית אתחיל, \ מבלי שיר וייליל,
אזי עצי פרי יגמול, \ יש בי הדעת לעמול,
וכנשר לפרוש כנף, \ אגביה עוף בארך אף,
אלי, מה ידעת כי עז חפצי אליך, \ כי משחר נעורי נלחשתי, לזאת בראתיך,
ומאז פגשתיך, \ אזי הבטחתיך,
גם כי ייעצו לי כליותיי, \ לכרות מזבח אבני,
אשא אז את רגלי, \ ושמתי אליך פני,
וכילדותי ימי חלדי, \ עת צץ צמח שערי,
כל עת, נאמנותי \ אטבע בעצמותי,
לא ארגיל עוד כדלי, \ לא אגביל מסת קבילותי,
ומאז אחל לפרוח, \ פירותיי לא אשיר ברוח,
ומוחי אשעבדה, \ ליוצר כל ברא,
וגם אם הרגשתיך, אין \ דמעתי אזיל מעין,
ובליבי פנימה ידיעה, \ כבודך מלא כל האדמה,
אלי אסוף דמעותיי, \ והכרת את מכלי,
האר אלי באור בהיר, \ ושוב נא אל העיר,
כי כבר הכיתי שורש, \ ובזקנותי אהיה חורש,
לא אתן הבלי מקום, \ כי נשמתי חוצבה ממרום,
אלי שמור על יגיעי, \ וזכור אשר שאלת מעמי,
ולא יהא לריק עמלי, \ ומלאו שדותי פריחתי,
............
