והמים,המים של הים מלטפים את הרגלים שלהם.הם יושבים על החוף,זרוקים כאלה..הפוכים ושיכורים משמחה מזוייפת.
סיני משהק כל שניה כמו איזה סוס.מעין חושבת לעצמה כשהיא שוכבת על הרגלים שלו ומנסה להירגע מהבלגן שבמוח..אח.המוח הזה.לא מפסיק לחשוב,
תנוח,היא אומרת לו.אין לאן לרוץ.אתה סתם בלחץ תירגע כבר תירגע,נו.הוא,לא ממש אכפת לו מה מעין חושבת על קצב ההליכה שלו,או אולי יותר קצב הטיסה.
מה מעין,סיני לוחש לה,מה הפרצוף הזה?ומתפוצץ מצחוק.את נראית כמו זקנה בת מאתים יאלה תכבי אותו קצת ותני לעצמך מנוחה,תשכחי קצת מה יקרה נו?!
מעין לא אוהבת את הקטע הזה,שאנשים שותים בשביל לשכוח,לשכוח שכואב להם.גם כי זה לשקר על עצמך ואני לא אוהבת את זה למרות שכל החיים שלי זה שקר אחד גדול אבל..צריך נקודת אמת להאחז בה ושם זה הנקודה שלי,לפחות לא לשכוח שזה שקר..לפחות לא להאבד לגמרי,לא לטבוע סופית.
וגם כי אני לא כמו סיני..הוא,לא אכפת לו לשכוח את עצמו לגמרי ולחשוב שהוא בעצם ציפור שקוראים לה שון וכל מטרת חייו עכשיו זה לקפוץ על רגל אחת.
אני מפחדת מאוד להאבד,לצאת משליטה,היא חושבת לעצמה..אבל רק לעצמה.לבחוץ היא צריכה להראות אמיצה.לשמור על חומה חזקה בנויה היטב,שלא יחדרו לתוכה ויראו את החתול המיילל שמתחבא לה בתוך הלב.ההוא שמפחד נורא נורא.שקר לו בלב והוא בודד בודד וחסר ורחוק כל כך.
ולא משנה כמה חברים יהיו לה,וכמה אנשים היא תכיר פה.זה לא יזיז במילימטר את התחושת בדידות הנוראה הזאת,
שאתה מרגיש שאין אף אחד שיכול לתת לך עכשיו חיבוק מספיק מספק.חיבוק שימלא את החוסר הזה,את הבור הכל כך עמוק.
רחוק רחוק מאהבה.והאהבה רחוקה ממנה.
אבל הלב שלה,הוא לא מפסיק להתגעגע.בחיים הוא לא מפסיק.תמיד הוא צועק שבאלו מעיין,ככ באלו מעיין כזה לשאוב טיפה חיות.
פחח מעין,היא מגחחת. את באמת מאמינה לחרטה הזאת שיגיע יום שאת תמצאי מעין? אז את באמת שקרנית.שקרנית גרועה.
סיני מקיא פתאום לידה והיא מרגישה רע.מנותק ורחוק מכל מקום.מישו שומע שם אביתר,אני מוזר לכולם וזר לעצמי,בלי מקום בעולם.
בלי מקום בעולם.
יורדת לה דמעה פתאום והיא מעלימה אותה מהר לפני שמישו ישים לב שהחומה שלה נסדקת לאט לאט,ביחד עם הלב.
היא מרגישה פתאום שהיא חייבת לקום עכשיו ולברוח,במילא סיני נרדם על החול..טוב.היא קמה,מתחילה לרוץ.
סיני מסתובב צועק לה פתאום,לאןןן? היא צועקת לו שימשיך לישון ושהיא תחזור עוד מעט..הוא כבר נרדם לפני שהיא הספיקה להגיד את זה.
פותחת באטרף של ריצה,תוך כדי דמעות עפות לה מהעיניים לרוח.שיעופו.מי צריך אותם בכלל.
כבד לה בלב.מגעיל לה כל כך.אבנים אבנים יושבות בתוכה וחוסמות לה את הנשימה ויוצאות לה נשימות מקוטעות כאלה..
היא מתיישבת על החוף במקום שהיא מצאה פעם,שהוא רק שלה ושאפשר לבוא לשם שממש ממש רוצים לבד.אף אחד לא יודע על הקטע הזה,בנתיים.
היא מזיעה כולה.ודופק לה המוח פטישים.תק תק תק בום.אח.ויורדות לה עוד מלא דמעות. אבל מהאלה המגעילות,שרק עושות הפוך ממה שדמעות אמורות לעשות,שרק עושות יותר כבד ומגעיל.טיפשות.אתם לא מקיימות את היעוד שלכם.אפילו אתם שונאות אותי.האמת,אתם צודקות.לא מגיע לי אפילו שיבואו לי דמעות טהורות.
היא מרגישה שהיא על סף איבוד חושים.השקר עולה על גדותיו ומציף אותה,השקר הזה.
שמישו יציל אותי מעצמי,בחייאת.למה הים הזה די קורץ לי להיעלם בתוכו לתמיד. הי,ילדההה, למה את בוכה? היא שומעת קול עמום כזה ומציצה לשניה מהחור שבין האצבעות של הידיים,והיא רואה שם ילד מתוק מתוק מתוק,משו שרואים פעם ב,כזה,טהור טהור,עם פאות ועיניים דבש,קטן כזה בן חמש גג,נראלה.מתוק ככ. שעדין לא הספיק להתבלבל כאן בעוילם,אבל מהאלה הדבש. היא בוהה בו בהלם לשניה,איזה יפה הוא.מלאך. והוא שוב שואל,ילדה,למה את בוכה? את לא יודעת שזה לא טוב לבכות? הוא אומר לה בקול ממיס כזה..כל הגוף שלה נהיה צמרמורות. מה? אמ,למה? למה זה לא טוב?היא שואלת אותו,כולה מבולבלת מעצם הסיטואציה שילד קטן אומר לה שזה לא טוב לעשות מה שהיא עושה והיא מקשיבה לו,והיא אשכרה מקשיבה לו! אבא שלי סיפר לי,את רוצה לשמוע מה הוא סיפר לי? אממ,כן,למה לא בעצם..לא יזיק לי היא חושבת. טוב,אז תקשיבי. פעם היה צדיק אחד,הוא היה צדיק ממש.הכי צדיק. והוא היה מאוד עצוב,והיה לו קשה.מאוד מאוד.ואז הוא גילה סוד,סוד שעזר לו להמשיך לחיות.ולחיות בשמחה.את רוצה לשמוע מה הסוד? היא כבר היתה מרותקת. כן. היא רוצה לשמוע את הסוד.מאוד מאוד רוצה. טוב אז,הסוד הוא,ואז הוא פתח את הפה המתוק שלו גדול גדול וצעק: הסוד הוא שאין שום יאוש בעולם כללללל.את יודעת מה זה אומר? אהמ..לא.לא ממש. טוב.אז אני יגלה לך גם את זה.למרות שזה הרבה סודות ביום אחד..(אמאלה מאיפה הילד הזה למד להגיד את כל המילים האלה,מעין חושבת,הוא יודע יותר ממני לדבר.)
אז מה שזה אומר זה,שתדעי לך, יש לנו שמה גבוה גבוה בכחול הזה בשמיים מעל העננים,יש שם אבא אחד.שאוהב אותנו מאוד.והוא מתגעגע אלינו מאוד.נורא מתגעגע.כואב לו שאנחנו בוכים ושאנחנו מתייאשים ושוכחים אותו.כי הוא אוהב אותנו.תמיד הוא אוהב אותנו,ואנחנו עם העיניים הקטנות שלנו לא רואים את זה..אבל הוא אוהב.אני יודע.אני בעצמי מרגיש שהוא אוהב.וגם אותך הוא אוהב.את כולם הוא אוהב.כי אנחנו ילדים שלו,ואבא אוהב את הילדים שלו תמיד.הוא אף פעם לא שוכח אותם,אף פעם הוא לא מפסיק להתגעגע ולרצות שיהיה להם טוב.אז בגלל זה.את מבינה? בגלל זה אין שום יאוש בעולם הזה.בכלל בכלל אסור להתייאש.כי אנחנו,עם כל כמה שאנחנו מצערים את אבא שלנו עם השטויות שאנחנו עושים,הוא לא מתייאש ממנו אף פעם וממשיך לאהוב חזק חזק ולשלוח לנו חיבוקים בלי שאנחנו שמים לב אפילו,הוא מחזיק אותנו תמיד שלא ניפול לגמרי.הוא סוחב אותנו על הידים שלו הענקיות,(והילד הדבש פותח את הידיים הקטנות שלו גדול גדול ומדגים למעין כמה הידים של אבא שלנו ענקיות ענקיות..)אז אנחנו,שלא מגיע לנו כלום בכלל,איזה זכות יש לנו להתיאש מעצמנו?!איזה זכות?!
זה מרעיד למעין את הלב ואת הגוף,נוגע לה בנקודה הכי כואבת.הנקודה של היאוש.של השקר.שאתה משקר על עצמך.זה מדמם לה.כמו סכין שחותכת.
אוף,הוא כלכך צודק הדבש הזה.יורדות לה עוד כמה דמעות.
אז את,אל תשכחי אה?!אין יאוש.אין יאוש.גם בבור הכי עמוק,הוא נמצא איתך.ביי ילדה.והוא מחייך חיוך מתוק ומלאכי כזה,מלא בדבש.
ועוד משו קטן,הוא צועק תוך כדי שהוא פוסע על החול משאיר אחריו שביל של דבש,תזכרי תמיד,שאת פלא.פלא גדול.ואל תשכחי אף פעם.זה חשוב.אל תשכחי.
ונעלם.
ואו.מעין מתחילה לבכות בצעקות. הפעם זה קצת שונה.כנראה שהוא באמת שומע ורואה אותי בכל רגע,שזה,אי אפשר לומר שלא,זה מדהים.
איך ה' שולח לך ברגעים הכי קשים,מלאכים קטנים של אמת,שישימו לך פנס בתוך הבור החשוך שלך.אני כמעט טבעתי,נרעדה.אני כמעט כמעט טבעתי.
תודה,היא לחשה מילה אחת קטנה.מילה שאמרה הכל.היא ידעה שהוא יבין.הכי טוב הוא יבין.
ומאיפה בכלל הילד הזה הגיע,כזה קטן ודיבר לי פה נאומים של נשיא המדינה או אנערף מה.הזוי.אין זה קטע מה ה' יעשה בשביל להציל יצור קטן באיזה חור נידח בקצה.
טוב,היא קמה שוב.קל קצת יותר ממקודם.רצה לסיני,לספר לו את החדשות המסעירות.לגלות לו גם את הסוד.הסוד המופלא הזה.
היא מגיעה ורואה שהוא עדין ישן.האמת,הוא מתוק.עם כל הבלבולים שלו הוא מתוק ברמות.
מעין מתישבת לידו,רואה את השמש שוקעת לאט לאט בתוך הים.
ופתאום היא יודעת.אוי,ככ יודעת.שיש.יש עוד תקוה.אין יאוש.זה מה שהוא אמר,הדבש.והוא,ראו לו בעיניים את האמת.זה חודר,אמת.
והיא מבטיחה לעצמה לזכור את זה לתמיד,לחרוט את זה עמוק עמוק על הלב.
היא מבטיחה לא לשכוח שאין יאוש,גם כשהיא תחזור לבורות השחורים והעמוקים שיש בתוכה,
עדין היא תמשיך לחפש את החיים,את האמת.בכל הכוח.
כי פשוט..פשוט.
פשוט אין יאוש.
בעולם.
כלל.
)
