או אולי נהדרת. אף פעם לא הייתי סגור ליחסים שלי איתה, מן יחסי תהפוכות שכאלה. אני מאוהב בה, באמת, בכל ליבי, אבל יש לה כ"כ הרבה פנים ולהיות איתה... יש לזה המון השלכות, עלי ועל אחרים.
אני כבר לא יודע. אני אף פעם לא זגור על זה, אם היא שלי או גם של אחרים, וזה מכעיס נורא, מן הרגשת בגידה שכזו. הלואי שתמות אבל מצד שני אני לא יכול לחיות בלעדיה.
מה אני עושה עם עצמי? אולי זה פשוט זרמי הדור שלנו, כל אחת מתלבשת איך שהיא רוצה, כאילו מעצב האופנה שלה בנה אותה בדיוק למידות של עצמו. איך אפשר לחיות ככה?
היא... איך אני אתאר אותה? היא שוללת כל בחירה, באמת אחרת הייתי מבולבל. מצד שני אם אני לא אהיה איתה אני ארגיש כאילו מעולם לא הייתה לי בחירה שאפשר בכלל לשלול. ושוב אני שואל את עצמי - היא שלי? אולי היא בכלל לא אמיתית וזה רק אני?
נעדרת או נהדרת - אולי גם וגם, מ"מ היא 'אמת'.
ועכשיו תקראו שוב.
