אתה לי כאח אתה לי חבר, \ הכרנו עוד מבלי לברר,
יחדיו צעדנו ברגליים, \ כאחד הבטנו בעיניים,
היכרות אמתית הייתה בינינו, \ יחדיו הגברנו פעימות ליבינו,
קשה עלי פרידתנו, \ יחסר לי יחוד עמלינו,
ליבי אינו יודע לתאר, \ איך אגש אני לבדי לבאר,
קבעת לך זמן משלך, \ הקדמת אתה את צעדך,
הרגשה בליבי שתחסר לי מאוד, \ תן לי עוד קצת זמן, ועוד
להתבשם מרוחך כנער, \ ולא אהיה אני כבער,
הן עוד לא השלמנו המשימה, \ הן גבול לנו שמנו להגיע עדיה,
יתרונך הוא בטוהר, \ לדידך לא אגביל מוהר,
נקיות ושלימות השגת בעמל, \ לא ההנת לומר, אבל
לבדך חתרת לעבר היעד, \ לא השארת מקום למעד,
בזיכרוני הנאות מתוקות, \ של זמני בירור סברות עמוקות,
ניגוני לימוד בערגה, \ שעות לימוד בחשכה,
כעת צפות לי תמונות, \ עת רציתי לבנות,
איך אחריך צעדתי, \ וזיכרונך דמות לי,
מאוד רציתי להשלים, \ ולגעת בקצות הרים,
ומעמקי נפש אבירים, \ לדלות הפנינים,
לא מצאתי אחר, \ רק אותך בלי להמר,
זכורני ימים מקדם, \ איך צעדת באלם,
נתיבות אותם התוו רבותינו, \ בלי למצמץ אמרת רוח אפינו,
בזיכרוני עיני טוהר, \ לב רגיש מלא זוהר,
נפש זכה ומאירה, \ טהורה מכל סיג, ברה
גם זמנים של זעם, \ לדידי אין שווה להם בטעם,
עת בערה בליבך קנאת היראה, \ ומכוחה אזרת לבוש גבורה,
השקפה מהי הראיתני, \ ואני כילד ננזפתי,
הן עוד לא השלמתי, \ ולא די שאבתי,
ובליבי רצון עז, \ להמשיך עוד ועוד כמאז,
לראות איך הולכים בדרך, \ ובלב לא יהיה מורך,
לצעוד בדרכים ישרות, \ בלי כל עקלקלות,
ולשלימות להגיע, \ מתוך עמל ויגיעה,
שכך ראינו זו הצורה, \ להמשיך ולגדול במעלה,
לעבוד על דרכי הנפש, \ ולא להיות עוד לאפס,
די, זהו אני כבר לא יכול.
מדובר על פרידה מאדם מבוגר ממני שהיה במובנים רבים 'מורה דרך' שלי כתבתי את זה כשהתחתן.. ובעצם השאיר אותי בישיבה לבד.. אני יודע שזה נשמע תלותי.. אבל אלו היו התחושות.
