לו על איזו נקודה רגישה? ובגלל גאווה הוא לא רוצה לומר לך? אולי טיפה קנאה?או אכזבה ממשהו

שאת עושה שוב שוב?

את נשמעת מקסימה ובוגרת אבל באמת קשה לדעת שאין תקשורת גלויה ממנו, פשוט תבחני אותו בסיטואציות

שונות ותפעלי לפי זה. תהיי חכמה ותפעלי בשקט.

לא צריך להתנגח ראש בראש כל הזמן.

ותמשיכי להיות עם ביטחון בעצמך זה לא אמור להוריד לך כלום, את יכולה להבין אותו ולקבל

אבל עם גבולות בריאים על עצמך.

ושלך,

ושלו

ושל מי את

ומי הוא

ואיך הזוגיות שלכם

ואיך הוא מתייחס אלייך כל השנים, ואיך ההתנהגות שלו כלפייך כל השנים

ואיך שלך כלפיו כנ"ל

ואיך הוא בתור אדם בפני עצמו, ומה עובר עליו עם עצמו אם בכלל

וכנ"ל את

מה שבטוח - במצב שלא טוב לא להישאר.

או לעבוד על זה בכל הכוח שיהיה יותר טוב - ולהישאר יחד בטוב

או אם מנסים הכל ולא עובד  להיפרד בכמה שפחות כאב לכולם

אבל לא לסבול.

לא להמשיך באמירות וסגנון תקשורת פוגעניים.

לא להמשיך בהרגה הוא מקטין אותך ומנמיך אותך.

משהו כאן חייב להשתנות.

ומהשורש.

וכמה שיותר מהר.

ככה אי אפשר להמשיך.

אם ניסיתם טיפול זוגי ולא הצליח - אפשר לחשוב על כיוונים אחרים או מטפלים אחרים

אם בעלך לא מוכן להגיע - להבהיר לו שהמצב ככה לא יכול להימשך אז זה או טיפול או פרידה עם כל הצער שבדבר

אם עדיין לא מוכן להקשיב - לעטוף את עצמך ולהיות עם ליווי מקצועי שיכוון אותך ויעזור לך להחליט מה הכי טובונכון עבורך ועבור כל המשפחה שלך.

המון המון ב"הצלחה יקרה,

הלוואי שיהיה לך טוב

ברשותכם מספר נקודות שעשויות להאיר את הנושא:

א. איך בעלך מתפקד ומרגיש במעגלי חיים נוספים? קהילה, עבודה, לימודים, משפחה מורחבת, ילדים וכדומה. האם שם מוצא את מקומו? מרגיש מקובל / תורם / משפיע? 

ב. האם אתם עדיין בשלב מאבקי הכח, או שכבר חלפתם אותו ורק עכשיו יש רגרסיה? (רקע: מקובל לומר שרוב הזוגות חווים ארבעה שלבים: התאהבות, התפכחות, מאבקי כוח, השלמה). איפה אתם כרגע? 

ג. בהרגשה, או בהשוואה חיצונית למה שרואים אצל זוגות אחרים,הורים וכדומה, האם המאבק ביניכם הוא בטווח הנורמה של מריבות, או חורג ממנו לחלוטין? עד כמה שניתן להרגיש אחרים ולהגדיר.

ד.  האם פעם שמעת על שיטת גב' רות ולדמן? ניסית לפעול לפיה? חיברה ספר בשם "משלום בית לשלימות הבית". אחד העקרונות שלה הוא, הצורך לכבד את הבעל כבסיס לשלום בית.   

ה. ייתכן שבאופן אבסורדי, ההתקדמות שלך וההשקעה שלך דווקא מסיגים אחור את הזוגיות. כלומר, נניח שבעלך מרגיש נחות לידך, עד שהוא משפיל אותך, כדי לחוש עליונות, גם אם בתת מודע. את משפרת התנהגות, אבל באופן אבסורדי הוא מרגיש מושפל עוד יותר, מה שגורר עלבונות קשים וחמורים יותר. כלומר עליכם לצאת ממעגל שלילי, למעגל אחר, שבעלך ירגיש מכובד ומוערך בלי קשר אלייך. זה לא פשוט בכלל, כי הצורך שלך כרעיה בריאה הוא לקבל ממנו תמיכה רגשית, בעיקר לחוש מוצאת חן בעיניו. בו בזמן הצורך החזק שלו כבעל בריא הוא לקבל ממך כבוד והרבה.

לצורך כך ניתן לתת לעצמנו מחמאות וערך על ידי מודעות ורישום אישי של התגברויות ומעשים טובים. בין היתר שיטה זו מתוארת בספרה של חיה הרצברג. קיימת טכניקה נוספת של ניהול רגשות בשם EFT. יש על זה הרבה סרטונים. האם שמעת על שיטות אלה? ניסית אותן?

ו. האם האגרים ביניכם החמירו לאחרונה? האם מדובר על קושי זמני בעקבות אתגר נקודתי, כגון הרחבת המשפחה, שגרמה לפחות תשומת לב לבעלך?   

ו. תזכרו שתמיד ניתן לתקן, צריך לדעת איך לבצע, נכונות לעבודה קשה ואמונה בבורא ובעצמנו. גירושין אינם פיתרון מושלם. סך הכל מחליפים אתגרים מוכרים באתגרים אחרים, שאינם מוכרים. אמנם במצבים מסוימים גירושין הם המוצא הפחות גרוע, אבל אין מה למהר לשם לפני עבודה אישית רבה, שממילא תצטרך להיעשות.    

בהצלחה. 

ערב טוב.

תודה על המחמאות.

אז ברשותכם נחדד כמה דברים.

א.  עוד נתון שכדאי לברר, האם אכן בעלך סבור שאת גרועה כל כך, או שזה רק מן השפה ולחוץ? רק בשביל לנסות לפגוע בך, הוא טוען כך לפעמים? כמובן שבכל מקרה כואב לך לשמוע ביקורת קטלנית, אבל בכל זאת ייתכן שיש לך הבדל בין חסרונות אמיתיים שזועקים מקירות ליבו, לבין טענות שווא.  

ב. האם קיימת אפשרות לתת לבעלך חדוות יצירה, קורת רוח וסיפוק בתחומים אחרים בחיים? כגון: התנדבות, פעילות בקהילה, עבודה מאתגרת, לימוד תחום מסקרן? סביר להניח כשתהיה לו הנאה והתרוממות רוח - פחות ישפיל אותך.  גם בתקופה של אבטלה גבוהה, ניתן למצוא תחומי ענין מספקים ואולי אף מתגמלים. 

ג.  בין המילים עולה תחושה שביניכם קיים פער בחוויה הדתית, קורה אצל הרבה זוגות. חשוב להיות עירניים: קו דק מפריד בין הערה הלכתית סבירה, לבין ביקורת מוגזמת שעלולה אפילו להיות אלימות רוחנית. היכן אנחנו כרגע? מאיזה צד של הקו, בדרך כלל? 

ד. פרופורציה, מידתיות. קיים פן אישי בנישואין. גם אם הדברים לא ממש חמורים זכותו של כל אחד לנסות לשפר. מהצד השני זכותו של כל אחד לעזוב גם כשיש סיכוי טוב. תני גם לרגש לבטא עצמו.  כמובן לא כל גחמה זו עילה מוצדקת לפירוק משפחה, אבל לפעמים האינטואיציה צודקת שזה לא זה, גם אם הרבה יועצים יוכיחו אחרת. כלומר פרופורציה, מידתיות. חשוב להשקיע, אבל במידה. לדעת מתי העסק פשוט כבר מת, למרות כל הכאב.

ה. הרבה מהתגובות כאן מכווינות אותך לטיפול, בהנחה שבעלך ישתנה. אז זהו שלא. עלייך לקחת החלטה האם להישאר נשואה גם ללא שום דרישה לשינוי מצידו. כלומר אל תבססי את כל הנישואין על זה שבעלך ישתפר. שינוי אנושי דורש השקעה עצומה, כולל עליות וירידות, אורך זמו רב וכו'. הלוואי שבעלך ישתפר, זו תהיה הפתעה נעימה אם כן. אבל לא כדאי לבסס את כל העתיד על חלום מעורפל. לפעמים צריך לפעול לפי נתונים קיימים. להחליט האם המצב נסבל או לא. האם להקריב למען הילדים וכמה.   

בהצלחה

ד. פרופורציה, מידתיות. קיים פן אישי בנישואין, כלומר גם אם הדברים לא ממש חמורים זכותו של כל אחד לנסות לשפר. תני גם לרגש לבטא עצמו: אם לא כייף לך - זכותך לבקש שינוי, במקרה קשה - גם עזרה מקצועית מבחוץ. 

עם זאת יש לזכור שלא כל קושי זו עילה מוצדקת לפירוק משפחה. לפעמים האינטואיציה צודקת שהקשר טעון שיפור מהותי, גם אם בעלך לא מרגיש שמשהו לא בסדר. 

הרעיון הוא: פרופורציה, מידתיות. אמנם ניתן וכדאי להשקיע בזוגיות, לשפר, לתקן, להוסיף,  אבל חשוב לזכור שמדובר רק על תוספת. הנישואין קיימים למרות חיכוכים פה ושם, שחלקם קיימים אצל כל הזוגות.

בהצלחה

שלום.

ברוך ה' השגתי הקלטות של הרבנית רות ולדמן.

האם מעניין אותך.

אם כן, אז איך להעביר? 

בהצלחה

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

קורס שהוא אוהב (אם הוא בקטע של רכבים. יש לגיתאי מסוויץ בראש הרבה קורסים טובים. אבל כנראה פחות יתאים לך )

אפשר  גם משהו זוגי. למשל נגרות לבית.

עם הילדים? צאו לחופשה משפחתית

בני כמה הילדים?

ובגיל שלהם.

ילדים קטנים דורשים המון תשומת לב.

אבל אם הוא בן 50. כנראה שהם כבר לא כל כך קטנים ולכן זה יותר נוח

הבעיה עם מתגברים זה שיש להם מלא קיטורים ותלונות. אם הילדים שלהם לא כאלה, זה יכול להיות חופשה נחמדה מאוד.

זה שונה.

לא מתאים לכל אחד.

אבל יכול להיות אחלה חוויה

עדיף מלון

חשבנו ללכת ליום פינוק במלון בלי לינה א. בוקר מסא'ז וכו וחסר לי הפתעה באמצע...

מה התחביבים שלו?

למסיבה? חגיגה רגילה לא מספיקה? ז"א בילוי כלשהו מתנה וכו? למה צריך להגזים? מה דעתכם? איך אתם חוגגים יומולדת עגול? תודה לעונים

הגרעינית. אבל בעלי חושב שצריך לציין את זה וזה חשוב. ואני צריכה כל שנה לפחד שאני לא עומדת בציפיות (גם ביומולדת רגיל זה סיפור אצלו)

מכל מיני כיוונים ממש חשוב להם לחגוג לי ואני לא בעניין...

נראה לי שכדאי לנהל שיחה כנה עם בעלך, להבהיר שאת אוהבת אותו ורוצה לשמח אותו, אבל להפיק אירוע זה לא את.

אולי מישהו אחר יכול?

(ילדים גדולים, אחים שלו וכד')

הבנת? יעני הפלייסטיישן של היום הוא דור 5. ובעלך הוא גם דור 5.

שכחי מכל הרעיונות שנתנו לך פה. לכי על שלי. תודי לי אחר כך.

אבל לא צריך.

מה לגבי גאדג'טים של גברים? הוא אוהב? דברים לטלפון

אפשר ללכת לסדנה כלשהי (נגרות, שוקולד וכו')

אפשר ללכת לאטרקציה שהוא אוהב אם יש כזאת (באולינג, החלקה על קרח, טיפוס קירות, אומגה, חדר בריחה, מצנח רחיפה)

אפשר ללכת למוזיאון אטרקטיבי

אפשר לעשות פיקניק בטבע ולהכין משימות נחמדות או משחק זוגי (אפשר גם לקנות)

אפשר גם לחגוג בבית או באזור קרוב ולהכין משחק מותאם אליו- חפש את המטמון, חדר בריחה, מי רוצה להיות מיליונר עם שאלות בקיאות עליו, קהוט עליו

אפשר להזמין בהפתעה חברים או משפחה לחגוג איתו

למתנה אפשר להכין אלבום מעוצב עם מכתבים מכל המשפחה או חברים מוכרים מהעבר עם זכרונות טובים ממנו, להוציא חולצה עם הכיתוב אבא הכי הכי או אבא חוגג 50- כלומר ללכת על מתנה אישית לו ולא דווקא משהו אהוב (אלא אם כן יש לך רעיון, בד"כ זה קשה לבנים)

אפשר גם לקנות משהו לתחביב שיש לו- שובר לחנות ספרים, כלי עבודה, משהו לעבודה שלו

אהבתי את הרעיון של החולצה והאלבום

חשבנו לנסוע ליום כיף של א. בוקר בישרוטל ליד ירושלים (ארוחת בוקר מסא'ג וארוחת צהרים אולי)

ואז בבית קהוט זה רעיון מעולה וערב עם הילדים כולל אלבום וחולצות ומתנה. נראה לכם מספיק?

יום שלם של כיף, מה יותר מזה?

תשאירי משהו לימי ההולדת הבאים..

כל הרעיונות שהבאתי נועדו לתת לך השראה לעשות משהו או שניים, לא שתעשי הכל..

זה תלוי בסטנדרטים שלכם.

לא לכל זוג זה היה חורה.

כנראה שגם הוא לא חושב שחצה גבול, כי הוא לא היה מספר לך אם כן.

אם זה מאוד מפריע לך, כדאי שתגדירו גבולות גזרה כי זה לגמרי לא גבול שמובן מאליו.

די בסיסי לשתף דבר כזה.

אתה

רוצה

?

היתה כאן דוגמה לכך 

החלטתי למחוק כי אולי מישהו מכיר את מי שכתבתי עליו.

אז לא משנה

זה עובד בכל סוגי מערכות היחסים,

ככל שההורה / מנהל / בן־זוג מציג תגובה קשה יותר לשיתוף בעיות/כשלים/כיו"ב

ככה קטן החשק לשתף

מחשבה של חתול זמני: כרווק, למה שארצה להתחתן אם ירתחו עליי מעצבים על סיטואציות אקראיות שהשליטה שלי עליהן נמוכה? הלך חשיבה של חתולים זמניים, אבל אני חושב שיש בזה משהו.

ומה מודיעים למפקד מראש.

מכיר את זה מהמילואים שלי.

להסביר למפקד שאתה לא מוכן לישון עם חיילת באותו הרכב

אבל זה צריך להיות מראש וברור.

כמו שאם יתנו לך אוכל לא כשר לא תאכל. ככה גם כאן.

בדרך כלל יש התחשבות בגבול האפשרי

וכן. לפעמים זה גם לא אפשרי. נדיר אבל קיים

אלא בגלל שיש חוסר באנשי רפואה בכירה (פראמדיקים ורופאים) והוכח (זה גם הגיון בסיסי) שאם יש מענה מיידי של רפואה בכירה במקרה של פציעה. זה משפר משמעותית את סיכויי ההישרדות.

איפה זה אג'נדה? שיריון/סיירות וכו'

ששם זה בדרך כלל ברור שגבר יעשה עבודה טובה יותר, כי ה' חנן את הגברים בכוח פיזי גדול יותר. ונדרש שם בעיקר כוח פיזי (כן. גם צריך מעבר. אבל בלי כוח פיזי זה פשוט לא ילך) 

את כועסת עליו? על הצבא?

אילו חלופות טובות יש לך להציע? אם הוא לא בחר בהן, אולי תשתפי אותו?

בכל־מקרה, התשובה שלי היא: כפי שהיית רוצה שיגיבו לך לוּ היית מוצאת את עצמך באותה סיטואציה.

אישית לא יכול להזדהות עם העצבים אבל OK,

עם כל התסכול שבדבר הבחירה הטובה לדעתי היא לפעול באופן פרגמטי שיועיל למערכת היחסים ולא יזיק.

לאו דווקא הבלגה והדחקה, אבל נניח לדון בזה באופן בוגר. כעס לא מוביל לשום מקום.

במהלך שירות צבאי ישנם קווים אזרחיים שזזים , בכמה תחומים,  ומכמה סיבות

למעשה זוהי אינה בדווקא עבירה, במובן של שוע יורה דעה,  למרות שאכן זהו מצב לא נעים, וזה מצב שעלול לקרות וקורה ויקרה,

לא פחות חמור,  מה ההווי היומיומי / הפרדה בתעסוקה, עם החיילות, דיבורים התנהלות התנהגות וכו . בשעות תעסוקה ובשעות הפוגה ובחדר אוכל

לגבייך שאת פגועה

א נכון. מהמשקפיים שלך זה ממש פגיעה

ב באם אתם זוג צעיר,  כנראה מגביר את ההרגשה שלך

ג תשוחחו . תראו מה נכון לכם, וכו

בהצלחה רבה, ניסיתי להאיר נקודות 

עם אווירה של חברה מעורבת, היה מטריד אותי הרבה יותר מנקודת קצה של הכרח שנגרמה.

השאלה כמובן אם זה נקודת קצה שנגרמה או שזה מעיד על כל מה שקורה שם.

קודם כל באמת מצטרף למי שאמר תעריכי שהוא סיפר. זה שהוא מספר לך הכל זה מראה שהוא שומר לך אמונים.

באמת זה אתגר מטורף. תהיי בטוחה שכל חייל שנמצא במסלולים מעורבים עובר אותו.

מציעה לך להתייעץ עם דמות תורנית אמיתית ויראת שמים [אולי אפילו ללכת ביחד איתו].

אבל אל תחכי רגע עם התחושות האלו.

בהצלחה רבה

היא עו"ס מתמחה בפריון, מומלצת של פועה, מקבלת בירושלים.

יש גם את יעל סיון פסיכולוגית היא מת"א, לא יודעת אם היא מקבלת בזום, מצוינת ממש, לא דתיה אם זה חשוב