הוא היה עטוי במעיל מסורבל ,שחור. הוא קרא לי , אז פשוט ניגשתי אליו בלא חשיבה משנית . " תגיד לאחותך שהיא זקוקה להרבה רחמי שמיים" . בהיתי עליו . כחלוף שבריר שנייה התאפסתי . "תגיד לאשתך שבעלה זקוק ששערי רחמים יזלו עליו כגשם" התפייטתי בעודי עוטה על פניי הבעה מתחסדת .מיהרתי לדרכי הרי אין ברשותי לבזבז את זמני על אדם תמהוני זה או אחר .
הוא רק לא ידע דבר אחד .האדם האחרון שנבון היה לנפנף אותו הינו האיש עם המעיל .
----------------------------------------------------
תומר שב הביתה מתוסכל עד כלות . בדרך חזור הוא הספיק לחשוב על לא פחות מחמש צורות תגובה שונות , ראויות פי אלף מהתשובות שענה למנהל. הלה מצא חן בעיניו מאוד ותומר שאף בכל ליבו להתקבל לעבוד תחתיו .
מבלי משים הוא ענה לפלאפון שצרצר בידו ללא הפסקה .הוא שם על רמקול.
"תומר". קול עבה ועמוק מילא את החלל .
מילה אחת ,שתי הברות .תומר לא ידע את נפשו .
"לא התגעגעת אליי?" הוסיף הקול העמוק לשאול.
תומר שאף עמוקות וניסה לייצב את ידיו שנראה כי בגדו בו לפתע .
"אני נמצא בסביבה חשבתי אם יהיה נחמד לבוא לבקר". נשמע הדובר מהעבר השני זחוח .
תומר ניתק בפראות. רגליו נתקפו בעווית בלתי רצונית ,ליבו רעם כתוף. את מוחו מילאה כעת רק מילה אחת באדם בוהק :"סכנה".
בחיפזון נטל תיק דחס לתוכו כסף ,דרכון וכמה בגדים.
תומר סקר את סביבתו משהבחין כי היא ריקה מאדם השתחל בזריזות מתחת למיטה. כעבור דקה יצא משם עם קופסא שחורה בידו , פניו נטפו זיעה.
הוא הכניס אותה בזריזות לתיקו .
הוא חייב לברוח.
עכשיו .
