לא רוצה לצאת עם עובד סוציאלילגיטימי?

(או עם מישהו שלומד\עובד במקצוע עם הכנסה מועטה. אולי אם אבא שלו רוטשילד)...

 

במילים אחרות, 

כשחושבים על הקמת בית ומשפחה, יש גם עניין של שיקול כלכלי.

אני לא רוצה לחיות בדוחק כלכלי.

ברור לי שיש מרחב בין עוני לבין עשירות, לא מחפשת לנסוע בלמבורגיני, רוצה לסגור את החודש + לחסוך בעז"ה לאירועים עתידיים וכו'. להיות עם ראש מעל למים, אפילו בקורונה. לא לרדת מרמת החיים שאני רגילה אליה.

לא רוצה שכל עול הפרנסה יפול עליי.

הקמת בית ומשפחה זה סוג של עסקה כלכלית, ואני מחפשת מישהו שיענה גם על הפן הזה.

 

 

אני יודעת שמזונותיו של אדם קצובות משנה לשנה. אבל אני מאמינה גם בהשתדלות שלנו, ועבודה סוציאלית הוא מקצוע מאוד לא מתגמל לעומת השעות וההשקעה הנפשית הדרושה.

עובדים סוציאליים עושים עבודה מדהימה. זו עבודה שהיא סטריאוטיפית לאישה, ולכן גבר שבוחר לעשות זאת זה נראה לי מעיד משהו על האופי שלו (לחיוב).

 

האם נראה לכם הגיוני לפסול הצעה על סמך מקצוע\לימודים לקראת מקצוע?

כלומר, לא מדובר בהתלבטות בין בחור שהוא בעל מידות טובות, דוס כמו שאני מחפשת, יש לנו דיבור משותף והוא עובד סוציאלי לעומת בחור אחר שעל הנייר עונה על מה שאני מחפשת אבל בפועל אין לנו שום דיבור. אני שואלת כאן באופן כללי, כגישה לחיים - איזה מקום נותנים לשיקול הכלכלי? (ואני מדגישה עובד סוציאלי, לא בחירה בחיי אברכות).

לגיטימי, אבל לפעמים עדיף שלאultracrepidam

כל שיקול שהוא אמיתי הוא לגיטימי.

 

במיוחד אם השיקול הוא סביר והגיוני.

 

אבל מצד שני - עם מאמץ אפשר להשלים הכנסה וכדומה, או באופן כללי - למצוא פתרונות

 

ובגלל שתחום הכסף הוא חיצוני לאדם, הפתרונות הם יחסית פשוטים (לעומת אופי או תפיסת עולם וכדומה, שהם מושרשים יותר ולכן למצוא פתרון הוא קשה יותר). ואז זוג שעוסק במקצועות לא רוויים יכול להתפרנס בכל זאת.

 

בגלל זה, וגם בגלל שלפעמים שווה לשלם את המחיר על בחור טוב, לדעתי לפעמים צריך לזרוק את ההתחשבנות הזאת ולהחליט ש"נסתדר", ועדיף בחור טוב בלי כסף מאשר בחור פחות טוב עם כסף

 

ולדעתי שווה לבדוק בשלב מסוים האם הבחור מודע לזה שהמקצוע שלו לא רווחי ואם הוא חשב על פתרונות.

 

שזה כלל שנכון תמיד:

יש הרבה תופעות שיש להן השפעה על הזוגיות, והשאלה היא לא אם התופעה קיימת אלא איך מתמודדים איתה. וטוב יעשה מי שיודע שהוא נושא בעיה כזו, לבנות תוכנית פעולה וגם להודיע על כך לצד השני בשלב שנראה לו נכון (יכול להיות אפילו בבירורים - לדאוג שהצד השני יתקשר לחבר מסוים שימסור לו "יש לו בעיה __ אבל זה לא יפריע לתפקוד" או במקרה הקונקרטי "הוא עובד סוציאלי אבל יש לו שלש דירות להשקעה בתל אביב"

שאלה מאוד אישית,advfb

כסף הוא אמצעי חשוב בחיים אבל הוא לא יהיה מטרה בפנ"ע.

אם יש לך צורך ברמת חיים המצריכה כמות מסויימת של כסף זה צורך חשוב שלא כדאי לזלזל בו בכל אופן.

תלוי גם במה את עובדת. אם לומדת מדעי המחשב ורוצה לעבוד בתחום אז סביר להניח שלא תהיה לך בעיה כלכלית בבית גם אם בעלך יהיה עו"ס. באופן אישי גם אם אעבוד במקצוע לא מרוויח לא אתחשב שבכך בשידוכים. אם מישהי לא תרצה אותי בגלל עבודה שמכניסה פחות זה כנראה מראש לא יתאים לי.

השאלה מבחינתך עד כמה חשוב מימוש עצמי של אדם. מי שמימוש עצמי זה ערך עליון הוא יעדיף לעסוק ברוב זמנו בתקפיד שהוא ממש את עצמו אע"פ שזה גובה מחיר מסויים. מצד שני, המימוש העצמי במשפחה יהיה חשוב לאדם מאשר בקריירה, ולכן כל אדם יעדיף שיהיה למשפחה שלו רמת חיים טובה על חשבון רוב העיסוק שלו.

 

ואם כבר העלת את העניין - גם בתור גבר באותה מידה אני יכול לשאול את זה. למה שהיא תעבוד במשהו שבא לה ואני אצטרך להביא כסף הביתה? נראה לי תפיסה מיושנת.

 

הכל לגיטימי ויחד עם זה בעייני זאת טעותג'ון
אני לא הייתי רוצה לצאת עם מישהי שרוצה לצאת איתי בגלל שאני לומד מקצוע רווחי.
בית זה במובנים רבים גם מפעל כלכלי, שנינו שותפים בו, אז אם מישהי מגיעה בגישה כזאת, אז כנראה שהיא לא מבינה את זה.
מעבר לכך שמזונותיו של אדם קצובים לו, יכול להיות אדם שהוא אפילו מורה וגם עובד סוציאלי וירוויח הרבה. איך? כי זה תלוי אדם, אם הוא חרוץ ורוצה להרוויח ואז השמים הם הגבול.
(חוסכים ומשקיעים, עושים תואר שני קליני ופותחים קליניקה ובעיקר פותחים את הראש להזדמנויות כלכליות).
זה פחות תלוי מקצוע ויותר תלוי אדם.
לדעתי במה שכתבת חסר איזון , לא?הפי
למה לא לשלב גם וגם?
את לא צריכה מישהו שעונה לך מבחינת נייר ואין לך שום דיבור איתו.. זה נוראי! איך אפשר לבנות בית בלי תקשורת??

מצד שני את לא צריכה להתחתן עם מישהו שתתבאסי שאת חיה בדוחק וכל עול הפרנסה עליך.


אלא את צריכה את האיזון שנכון לך את מכירה את עצמך יודעת מה הגבול שאת מציבה לעצמך שתוכלי לעמוד בו
כן ולאבת 30
מצד אחד יכול להיות שהוא בהיר אחד תפגשי בחור מקסים ונהדר ואז תגלי שהוא עו'ס.
מצד שני היום הרבה אנשים לא מתפרנסים מאפיק אחד אלא משניים או שלושה.
אז בנאדם יכול לעבוד בתור עו''ס וגם להחזיק עסק קטן ורווחי בתחום נוסף שהוא מוכשר בו.
מצד שלישי תחום כלכלי זה קצת דמיונות שלנו, כי יכול להיות בחור הייטקיסט סופר מוכשר, ואז פתאום תבוא תקופת שפל, כמו שקרה לפני כך וכך שנים והוא יהיה לפתע מובטל, בעוד חבריו העו''סים ימשיכו לעבוד כרגיל. (כמה שהקורונה הראתה לנו כמה העולם הכלכלי שלנו שברירי...)

מצד רביעי מאוד מובן למה את רוצה לעשות השתדלות שתהיה משענת כלכלית לבית.

אז מה עושים? לא יודעת..
רק נתתי כמה נקודות למחשבה
שאלה טובה.רות א

קודם כל אני מבינה אותך. יכולה לאמר לך שבעלי בחר במקצוע שבעיני קשה להתפרנס ממנו, לא קל למצוא עבודה בתחום, וכן הייתי שמחה אם הוא היה בוחר מקצוע אחר. אבל, בגלל שזה תחום שהוא אוהב, ואני רואה איך הוא נהנה אני מבינה שלא תמיד הכסף הוא שיקול.. וגם כמו שכבר כתבו לך תמיד אפשר למצוא הכנסה נוספת מהצד. 

 

דבר נוסף- היום מקצוע זה דבר מאוד משתנה, הרבה אנשים מחליפים מקצוע או מתקדמים בתחום שלהם.. לכן זה גם משהו שצריך לקחת בחשבון, לא בהכרח שהוא יישאר בתחום שלו כל החיים. 

אגב מכירה עו"ס שהתקדם להתפקיד ממש רווחיחצילוש
אני חושב שלגיטימיחלל הפנוי
למרות שאני לא מסכים עם הגישה שזו פשוט הגישה שלך ושל עוד אנשים.(מבחינת הכסף וכו)
אני פוסל על דברים אחרים, כמו לי קשה לצאת עם מישהי שלומדת או עובדת בתור אחות. כי זה שעות ושבתות וואלה לא בא לי אישה שחצי מהזמן היא לא בבית וחצי מהשבתות לא בבית.
או שאני לא אצא עם מישהי שהיא עובדת במקצוע כמו רואת חשבון או משהו כזה, כי זה פשוט ראלי מידי בשבילי... וכמו שאמרת שזה מעיד על האישיות
סופר לגיטימיפשוט אני..

ואם מישהו יגיד לך שאת חייבת להתעלם מהשיקול הזה, את עלולה לחיות עשרות שנים בתחושת פספוס גדולה ובתחושת אכזבה מבעלך.

 

כמו שלגיטימי שאנשים רוצים שבן הזוג יהיה מעורב בגידול הילדים או עבודות הבית, לגיטימי שהם רוצים שבן הזוג יהיה מעורב בפרנסת המשפחה (ולא, 6,000 ש"ח לחודש זה לא פרנסה).

 

אני לא אומר שזה שיקול נכון ורלוונטי לכל אדם, אבל מי שזה כן חשוב לו - שיילך עם זה.

6,000 שקל זו כן פרנסה.חצילוש
וכל עבודה מכבדת את בעליה. אני לא אוהבת שנשים בונות על זה שיתחתנו עם חמור עבודה שיביא מינימום 20,000 נטו והן יעסקו במה שבא להן כי מותר להן משום שהן נשים. קצת פרופורציות ואיזון צריך. אי אפשר לקבל את היתרונות שבחיים המודרניים בחלקם, שיוויון במטלות הבית וכו'+ שהבעל יעבוד בלי סוף ואת למשל, כן תרשי לעצמך להיות עו"סית עם חצי משרה בעירייה. מתחתנים עם אדם ולא עם כספומט. עכשיו, אין בעיה לשאוף להתחתן עם מישהו שמכניס הרבה כדי לחיות ברמת חיים שהורגלת אליה, אבל לזכור לא לצאת מפרופורציות ושכסף זה ממש לא הכל בחיים, אלא אמצעי ולא מטרה... "אוהב כסף לא ישבע כסף"
לגבי עובדים סוציאלייםהיום הוא היום
מי שיש לו תואר שני יכול גם לטפל באופן פרטי וזה יכול להגדיל את ההכנסה.

בהצלחה
תודה, העלתם נקודות חשובות, ואנסה להתייחס לכולםלגיטימי?

@ultracrepidam

החיים זה לא משחק של סבבה והכל אבל, וברור לי שהייתי רוצה להתחתן עם מישהו שנעבור ונתמודד יחד עם משברים.

אני מסכימה שכסף הוא דבר חיצוני, ולא כמו מידות ואישיות, ואין לנו איך לדעת מה יקרה - אם פתאום יהיה משבר נגיד בענף הייטק. אבל אין מה להשוות משכורת ממוצעת של עו"ס לעומת משכורת ממוצעת של מתכנת.

אם אנסה לדייק, הפריע לי לצאת עם אנשים בלי תוכנית כלכלית - גם אם לא התחילו לבצע, אבל לפחות הקדישו לזה מחשבה.

@advfb

אני לא מסכימה שהמקצוע הוא המקום להגשמה עצמית. אפשר לעשות זאת גם במסגרות אחרות מחוץ לעבודה, לדוגמה התנדבות בגמ"חים, וזה עצמו משהו חינוכי גם לדור הבא.

זה לא שאני חושבת שעול הפרנסה צריך ליפול רק עליו. אני חושבת שהבית צריך לבוא בשותפות של שני בני הזוג, וברור לי שהקשר שלנו יכלול ויתורים של שנינו למען היחד המשותף.

 @ג'ון

לא בגלל ההכנסה הרווחית, אלא גם. לא מוותרת על שאר הדברים החשובים. מסכימה שזה תלוי אדם, הבאתי עו"ס כסטריאופטיפ. איך בודקים דבר כזה?ההרגשה שלי היא שהרבה מהבחורים נשמעים אותו דבר, סיימו תיכון, היו בישיבה (הסדר\גבוהה) כך וכך שנים, לומדים מקצוע, נחמדים, מידות טובות, לב טוב וכו'. ואם יש לי שתי הצעות כאלה, ואחד לומד עו"ס והשני מדמ"ח, הנטייה היא לפנות לפי הסטריאוטיפ. לא יודעת על דרך לברר מי המיועד מהבחינה הזו. גם זה לא נראה לי מתאים לדבר על זה בפגישות הראשונות...

@הפי

הלוואי.... לא מחפשת מישהו מושלם, רק את זה שיתאים לי....

@בת 30

עד כה לא סירבתי לצאת עם עו"ס, אבל כשעשיתי את זה, תמיד ישבה לי קול כזה בראש ששואל אם אני מוכנה להכניס את עצמי לדבר הזה. אני מרגישה באיזשהו מקום שהפגישות נעשות ממקום מאוד תמים, מלא באידיאלים וכאלה, ולפעמים חסר קצת רגליים בקרקע, לדבר גם על דברים גשמיים. לא רק מה עדיף עיר\יישוב, אלא איך נממן את מה שלא יהיה. אני מסתכלת ימינה ושמאלה, במיוחד בזמן הקורונה, ורואה כמה הדברים יכולים להיות מורכבים ולהשפיע על הזוגיות, הבית, המשפחה, על אף שמדובר במשהו חיצוני.

@רות א

אני תוהה באיזה שלב פגשת את בעלך - האם הוא כבר למד\עסק במקצוע?

הצורך להסתובב בכמה עבודות מהצד, לחלק עיתונים בסופ"ש ודברים כאלה מתאים לדעתי לזוג צעיר בתחילת דרכו. העניין הוא שאם אתם מתחתנים בשלב מוקדם, אז אם אנחנו מדברים על המקצועות המרוויחים - חיים כמה שנים באיזשהו דוחק, כשיודעים שאחרי כמה שנים בעבודה יש העלאות וכו'. לעומת זאת, אם הולכים למקצוע כמו עו"ס, השכר והשעות לא משתפרים עם הזמן, והצורך בחלטורות האלה ממשיך...

@חלל הפנוי

מעניין אותי (אם אתה מוכן לשתף כמובן), האם מה שאמרת על מקצוע ריאלי - האם זה מגיע מניסיון או מסטריאוטיפ בלבד? האם יצאת עם מישהי שעובדת במקצוע כמו ראיית חשבון או משהו כזה, וזה לא הלך, או שמלכתחילה לא ניסית?

@פשוט אני..

מעניין לראות שנראה שהנשואים מקבלים את הגישה שלי יותר מהרווקים.... תודה על התמיכה הזו. אני באמת חושבת שלמצב הכלכלי יש השלכות נרחבות על תחומים רבים נוספים במשפחה.

@היום הוא היום

עו"ס היה בשבילי דוגמה למקצוע שבמצב הרגיל שלו (ולא עובד סוציאלי קליני עם תואר שני) לא מכניס הרבה, ויש המון השקעה של משאבי זמן ונפש. השאלה שניסיתי להעלות פה היא שאלה מקיפה יותר, על העקרון עצמו - עד כמה צריך לתת מקום לשיקולים החיצוניים האלה בבחירת בן הזוג.

תגובהadvfb

מסברה נראה לי באופן פשוט שכדאי שהמקצוע יהיה המקום העיקרי למימוש עצמי.

אדם צריך כסף בחיים כדי להביא לחם הביתה, לא עדיף כבר על הדרך לעשות משהו משמעותי שמתאים לאופי שלו?

לא תמיד יוצא, נכון, אבל לא מפסידים שום דבר אם מכוונים לשם.

בסופו של דבר העיסוק במקצוע תופס מבחינה כמותית כמות יפה מאוד של שעות ביום (לא משנה באיזה עבודה) - לא עדיף לעשות בהם משהו שמתאים לך ומשמעותי עבורך?

התנדבות או דבר אחר למימוש עצמי יכול לקחת כמה שעות בשבוע (במקרה הטוב) - עבודה זה כל יום הרבה שעות טובות. לא כדאי כבר לעשות איתם משהו שהוא מעבר לכסף?

 

^^חיות צבעונית
@לגיטימי?
תחשבי שהתנדבות כמה שעות זה בשבוע?
לעומת זאת, אם העיסוק שלך זה מה שאת אוהבת לעשות ומוציא את כל הטוב שלך וזה קורה כל יום, רוב היום זה לגמרי אחרת.
אין כמו לצאת בשמחה והתרגשות לעבודה.
קראתי את התגובה אלי, לא התעמקתי באחרות... - דייקת נכוןultracrepidam

בהחלט, הקריטריון המשמעותי מבחינתי הוא התכנון הכלכלי.

 

אני חושב שהדגשתי את זה. ולכן בעיני השאלה לא מה המקצוע אלא אם יש תכנון כלכלי. ולכן אני לגמרי מבין את הנטיה לעשות סינון קטגורי לפי מקצוע, על אף שסינון קטגורי הוא דבר בעייתי באופיו שתמיד שופך כמה תינוקות עם המים.

 

ובכל זאת, מקצוע בעולמנו המודרני הוא דבר מאד משתנה, ולא מגביל. ולכן אני חושב שלא כדאי לחשוב "אם הוא עו"ס (או משהו דומה) אז אין לו כסף" אלא "אם הוא עו"ס חשוב להתעניין בתפיסות הכלכליות שלו"

^^^^^^^^rivki
בקשר למה שכתבת לי כאןפשוט אני..
אכן פעמים רבות אנשים לא מבינים מה המשמעות של כסף.

אנשים שגדלים בבית שתמיד היה בו הכל ומעולם לא חסר להם דבר, והם בטוחים שאם ירוויחו מעט הם יצטרכו לוותר רק על רכב פרטי או חופשות בקיץ.

כמו שכבר כתבתי בדיון אחר, להרוויח מעט זה לוותר על ארוחה בשרית בימי חול (בדיוק השבוע מישהי כתבה על זה בנשואים טריים), לוותר על חוגים או מורים פרטיים לילדים, לוותר על לחסוך כסף לילדים, לוותר על רפואה פרטית, טיפולי שיניים איכותיים ועוד.

כמובן יש בזה דרגות, ולא כל מי שמרוויח מעט יצטרך לוותר על כל מה שברשימה, אבל בסופו של דבר צריך היום הרבה כסף בשביל לחיות סביר, על מותרות אני בכלל לא מדבר.
זה אכן שיקול ו ..שמחה רינה
מאוד מובן מה את אומרת.
כי לפעמים אפשר לפגוש מישהו שבאופי והמידות זהז זה אבל בעיסוק זה לא מה שתכננת. אבל השאלה מה עדיף?!..
כי עניין כלכלי אפשר לשנות וכמו שנאמר פה את הדברים המהותיים האחרים לא...
את יכולה לפגוש מישהו שברמה הכלכלית והעיסוק זה מה ששאפת אבל באישיות זה לא מה שאת מחוברת אליו..אז....?

מנגד תוהה בעצמי מה עושים כששני הצדדים עוסקים במקצוע לא מאוד רווחי כמו הוראה. או מצב שבו הגבר אברך...?? שאלה שמעניין לשים על השולחן
מסתפקים במועט, גם עם משכורת של עו"ס אפשר לחיות בכבודחולת שוקולד
עניין של סדר עדיפויות, יהיו שיעדיפו לעבוד במה שאוהבים ולהסתפק במועט ויהיו שהפוך, אפשרי זה כן
אז אם אני מבין אותך נכוןהיום הוא היום
את אומרת שחשוב לך מישהו שיש לו תוכנית לחיים כך שיישאר לו קצת פנאי וזמן לנשום כלכלית ורגשית. לא משהו חונק מדי. הבנתי טוב? זה מאד לגיטימי. רק לדעתי תבדקי את זה לפי הכלל הזה ולא לפי המקצוע כי יש הפתעות במקועות כמו שכתבתי.

כל הכבוד על הלמידה וההתייחסות מכל התשובות
בעיני לא שייך לפסול על בסיס זה. במיוחד שבמשך החיים נמצא אתאלירז

עצמנו במקומות אחרים.
חשוב לומר - שאם זו התשוקה שלו לעסוק בעבודה סוציאלית ולכן הוא בחר בזה- 
תהיה שם ברכה גדולה של גבר עם רווחה נפשית ושמחה פנימית.
דבר ששווה יותר מכל הון שבעולם.

פרנסה זה משמים.
יש השתדלות אבל השתדלות זה לא אומר לקרוע את עצמנו.
וגם אם תתחתני עם בחור יציב כלכלית, אף אחד לא מבטיח שזה לנצח.

הכי חשוב שהוא יהיה מדויק לך בעולם הנפש והערכים.
זה מה שיעזור לכם לצלוח כל קושי באהבה גדולה.

אני תוהה לעצמיהפי
איך זה מסתדר עם הדעה שאמרת שאישה עדיף לה להיות בבית ולא להיות מקור הפרנסה ..
אם אני לא טועה אשמח לדיוק במידה וטעיתי(;
כלומר אם הבחור יעבוד קצת והבחורה לא תעבוד זה לא קצת עצימת עיניים מהמציאות?
מסתדר עם העובדה שפרנסה משמים.אלירז
לא, עם משכורת יחידה של עוס אפשר לחיות בכבודחולת שוקולד
המקום לשיקול כלכליrivki
לדעתי זה שיקול חשוב, אבל אני עצמי כשהייתי בשלב שלב של דייטים ראיתי את זה בצורה אחרת.

סירבתי לצאת עם מי שעדיין בצבא/ישיבה, כי אני בעצמי הייתי סטודנטית וידעתי שאין לי משפחה שיכולה לתמוך בי. לא ברור, איך אפשר להסתדר ככה במיוחד במקרה של הריון.
מצד שני, לא פסלתי אנשים על סמך מקצוע עתידי ש'לא מספיק רווחי'. כי מה שחשוב יותר, זה אחראיות ורצינות של הבחור. שיהיו לו תכניות לעתיד.
זוג או זוג עם ילד יכול להסתדר עם משכורת אחת או 2 משכורות נמוכות. אח'כ אפשר לשנות תכניות לפי הצורך.
אני התחלתי לעבוד ראשונה וכמה שנים הייתי המפרנסת היחידה. בעלי ראה שהוא לא מוצא סידור מתאים אחרי הלימודים ועשה הסבה מקצועית. כבר כמה שנים הוא מרוויח יותר ממני.
בקיצור, האדם עצמו והתכונות שלו יקבעו במידה רבה את העתיד הכלכלי.
חוץ מזה, יש זוגות של מהנדסת ומורה וכו שהאישה מרוויחה יותר, ואני לא רואה בזה שום פסול. אבל אולי בשבילך זה לא מתאים.
לגיטימי לגמריshaulreznik

זכותו של כל אחד/אחת לחפש כלה/חתן פוטנציאליים שעונים על מגוון הדרישות, החל מצבע העיניים וכלה במצב החשבון. משפחה היא עסק רציני שיותר מתנהל לפי חוקי הכלכלה ופחות לפי המימרות מהגמרא

בעיני לא הגיוני לפסול על זהחופשת1
ההפך, זה אומר שהבחור בעל אינטילגנציה שכלית ורגשות מפותחת ואלה יתרונות גדולים שאין להרבה.
כלכלית-מסתדרים. הקב"ה זמן לפרנס לכל.
כלומר את ממליצה לסמוך על הנס?פשוט אני..

ומי קבע שאדם שבחר להיות עו"ס ולא מהנדס, הוא בעל אנטלגציה שכלית או רגשית גבוהה יותר?

הבנאדם יוצא לעבוד, מש..זה לא שהוא מתנהל בצורה מופקרת כלכלית.חופשת1
הוא בחר במקצוע אחרי מחשבה אני בוחרת לכבד את ההחלטה מעוררת ההערכה שלו.
כולם התרגלו לאנשים אגואיסטים המרוכזים רק בעצמם..קצת עצוב.
לא אמרתי משהו על מי שבוחר במקצוע כזהפשוט אני..
אמרתי שהמקצוע של בן הזוג, לרבות תחום העיסוק / שעות העבודה / השכר וכו', מהווה שיקול לגיטימי בבחירת בן זוג
שיקול לגיטימי בעיקר בגלל הסיבה מדוע הוא בחר בזהוהוא ישמיענו
ולא במשהו אחר. כדי לדעת מי *הוא*.

פרנסה זה גם חשוב,
אבל נוצר מצב שפרנסה זה קריטריון ראשי, תנאי סף בכלל כדי להיפגש, ולא משנה מי הבנאדם בעצמו.
זה לא נכון לדעתיהפי
לדעתי (ההתחלה של מה שכתבת) חשוב שיהיה מספיק לפחות כמו מה שהיה בבית..
לדעתי שאומרים מטרות משותפות יכול להיכנס העניין של העבודה גם כן..
אם הבחור רוצה ללמוד כל היום תורה הוא לא יתאים לי ..
ואם הבחור רוצה לעבוד יום בשבוע גם לא..
ואם הבחור רוצה לגור באוהל ולא מתכוון לקחת אחריות על המשפחה זה לא מתאים
כאילו על סמך מה אנחנו אומרים לבחורה שיעשה מה שהוא אוהב? על חשבונה?
אני לא באמת יודעת כמה מרוויח עובד סוציאלי אבל
היא צריכה להיות כנה עם עצמה ולשאול את עצמה האם זה יספיק לנו לילדים לבעל לבעלת הדירה למשכנתא או לקניית דירה וכו' וכו'

תלוי מה השאיפות שלה בחיים אבל זה משהו שרק היא יכולה לענות עליו
תשאלי משפחות של רבנים עם 10- 15 ילדיםוהוא ישמיענו
שמתחת ל'קו העוני', בציבור שלנו- איך הם מסתדרים בתור בני זוג.
לא יודע, אולי תופתעי

וזה סבבה שלא מתאים לך,
אבל זה קשור רק אלייך..
זה לא קשור בהכרח לחוסר לקיחת אחריות של הבחור או חוסר התחשבות- כי את לא חייבת להתחתן איתו אם הוא לא מתאים לך.
מה הקשר? למה צריך לשאולהפי
זה בדיוק מה שאני באה להגיד שהתשובה נמצאת אצלה בלבד
השאלה מה היא מסוגלת להכיל
סבבה.והוא ישמיענו
וכל אחד מכיל לפי האופי שלו ועולם הערכים שלו והמידות והרמה האישיותית שלו.
אז מה הבעיה במה שכתבתי?
כי לבדוק מה המקצוע של הבחורהפי
זה לא רק כדי לדעת מה הוא אוהב
אלא אם העבודה הזאת תצליח להשתלב איכשהו גם לך ולא תגבילי אותו!
אלא לומדים מזה לאן הוא הולך לצמוח ואם זה מתאים לכם
כלומר בחור שחלום חייו לפתח אפליקציה וכל היום רק בזה .. ולא עובד אז הבחורה צריכה לקחת בחשבון שכרגע היא המפרנסת העיקרית
זה רק דוגמא כן .
עם זה אני מסכיםוהוא ישמיענו
אבל אם הוא עובד, אבל כעו''ס או רופא-
זה אולי חשוב, אבל בואו. פחות. ולא הגזמנו

יוצא שאנשים מתחתנים עם קרייריסטים ופחות עם בני אדם
אבל פשוט כתבת על חשיבות הפרנסה אזוהוא ישמיענו
אמרתי שזה לא כזה גורלי כמו שהצגת את זה
שמע אי אפשר להיתפס יותר מידי על פרנסההפי
כי הכל ממנו
אבל קצת לדעת מהעבודה מה השאיפות של הבחור מה הוא רוצה בשבילו .. וכו
מסכים?
קצת- כןוהוא ישמיענו
אבל מה שהולך כיום זה לא נקרא קצת.

תגידי לי, את תיפגשי עם בחור שעוסק בכל מקצוע? או שמראש יש מקצועות מסוימים שאת לא תבדקי אפילו?
אני מדבר על דייט אחד- בכלל רק כדי להתרשם מי הבנאדם, בהנחה שבכל השאר נראה לך מתאים

ויכול להיות שאת כן, הרבה מאוד אחרים- ממש לא
תלויהפי
השאלה הראשונה זה לא במה הוא עובד אלא מי הוא ..
יש לי שאיפות בחיים ואני רוצה שגם לו יהיה ואני אשמח לעזור לו להגשים אותם זה מרגש אותי כבר עכשיו שהוא יצליח
אני טיפוס שחשוב לו עבודה ועסקים כי מה לעשות לא פשוט לחיות ב2020 בארץ
ברגע שאני למשל ירצה ללמוד תואר שני והוא יגיד לי למה לך??
או לא יבין על מה אני מדברת זה מבאס
אלא אם כן במישהו הזה באמת מיוחד
כן חשוב לי לבדוק מה הראיה שלו לגבי עבודה וכו' ..
כי למה לא
תאר לך אתה תרצה לקנות במהלך החיים בית ואשתך תגיד לא ולא תרצה לנסות לחשוב איפה אפשר לחסוך..
זה קשה לנהל זוגיות כזאת
טוב, כיום כולם יודעים מי הבנאדם עוד בשלב ההצעהוהוא ישמיענו
אין מה להכיר יותר..
הגיוני סה''כ. בני אדם זה משהו מאוד שבלוני בד''כ
לא הבנתי מה כתבתהפי
שכשבחור/ה שואל/תוהוא ישמיענו
בבירורים- 'מה הבחור לומד'/ 'במה הוא עוסק'-
הוא כבר יודע מי הבנאדם בעצמו, ולאיפה שייכת הנשמה שלו והכל
אופ לא הבנתי עדייןהפי
למה שלא תשאל אותו?
וגם זה לא מה בדיוק הוא לומד עושה אלא לפעמים מה השאיפה שלו
הלימוד לא אומר עליו
מה הוא רוצה לעשות? וכו'
אנשים חושבים שמהחיצוניות נטו אפשרוהוא ישמיענו
להכיר את הנשמה,
מהמקצוע אפשר להכיר את האישיות,
מהשכל אפשר להכיר את המידות וכן הלאה.

אז אנשים בוחרים עם מי לצאת על סמך התמונה, המקצוע, או השכל. זה המבחן סף, כלומר בלי זה- אין בכלל על מה לדבר.
לא זה לא אומרהפי
זה גם לא מה שאמרתי
לא דיברתי על לימודים
גם לדעתי זה משהו שצריך לברר עם הבן אדם
מה השאיפות שלו ... מה הוא עושה או יעשה כדי להגשים אותם
מה חשוב לו
וכו
לא לגיטימי?!
אם הבנאדם במקצוע לא מכניס מדי-והוא ישמיענו
את תבררי יותר לעומק? את תרצי לקבוע איתו פגישה? או שתעברי הלאה להצעה אחרת של מישהו שעובד במקצוע שנראה לך?
זה לא עניין של כלכליהפי
מעניין יותר השאיפות שלו מה הוא רוצה בשביל עצמו
לכן אני אשמח לשמוע אותו.. ברור שלא ביי לא מתאים ..
שניה יש כאן אדם שעדיין לא שמעתי...
גם בוא אני אחדש לך גם מישהו שלמד מקצוע מאוד נחשב יכול למצוא את עצמו בנקודה מאוד לא רווחית ולא טובה
הכל תלוי בבן אדם והמעשים שלו
אוקיי אז כל הכבוד.והוא ישמיענו
זה לא עניין של כל הכבודהפי
זה עניין של הגיון פשוט
זה היגיון פשוטוהוא ישמיענו
בעולם של המון אנשים לא פשוטים.
ולכן כתבתי
ועוד דבר..חצילוש
מקצוע שאדם בוחר בתחילת-אמצע ואפילו סוף שנות העשרים של חייו לא בהכרח אומר שהוא יסיים את אותו התואר שהתחיל ויעשה שינוי מסלול במהלכו/ במהלך שנות העבודה הראשונות ירגיש שזה לא מתאים לו ולא מספק אותו וירצה לעשות הסבה..
נכון, בהחלטוהוא ישמיענו
למה אתה חושב שאנשים הגיעו למצב כזה כמו שאתה מתאר?מפוצלשים


כנראה כי אני חושב אחרת ממךוהוא ישמיענו
ועכשיו ענייניתמפוצלשים


אם זו סתם שטות,והוא ישמיענו
אתה יכול לדלג הלאה..
יכול להיות שאני טועה

(לא מספיק חשוב בשביל שנתווכח על זה)
עם השורה האחרונה אני מסכים מאודוהוא ישמיענו
תראי,מקום בעולם
הרבה פעמים אמרו לי לא כי אני לומדת סיעוד וזה אומר שהם יצטרכו להיות אבות פעילים יותר ממה שהם דמיינו כנראה.

גם אם לר הייתי אחות, הייתי רוצה נוכחות אבהית מלאה, ולכן, לי זה פחות משחק עניין של ביאוס או עלבון.

זה יפה ובסדר שאנשים יודעים מה מתאים ונכון להם.
ואם לך לא מתאים לחיות ברמת חיים יותר מצומצמת- זו זכותך לגמרי.
רק אומרת, שלא צריך להרוויח מליונים כדי לחיות טוביעל מהדרום
לק"י

זה כמובן תלוי במקום המגורים, בהרגלים ובגודל המשפחה.

(אני רואה את זה מהחיים הפרטיים שלי).
ומהצד השני, שכר של 12,000 למשפחה, לא מאפשר חיים סביריםפשוט אני..
אני כמובן לא מדבר על זוג בתחילת דרכו, אלא על משפחה עם 2-3 ילדים או יותר.

האם אי אפשר לחיות ככה?
בוודאי שאפשר.
אבל זו לא תהיה רמת חיים של אדם סביר, אלא של אדם עני, על כל המשתמע מכך.
יש כאלה שזה מתאים להם, וזה בסדר גמור, אבל זה גם בסדר גמור אם זה לא מתאים למישהו.
לא הייתי חותם על המספרים שאתה מציגultracrepidam

זה תלוי בהמון גורמים שיכולים להשפיע בעשרות אחוזים לכאן ולכאן. העקרון נכון, מעשית המספרים יכולים להיות שונים. מי שרוצה יכול לחיות במינוס עם משכורת של 30,000, ויש אנשים שחיים טוב עם 12,000 ופחות (כך הבנתי מאנשים שדיברתי איתם).

ובכל מקרה, משכורת זה לא דבר יציב וקבוע. אפילו לא תחום עיסוק.

א'. בד''כ אנשים שעוסקים בתחומי החינוך עושים השלמת הכנסהוהוא ישמיענו
ב'. יש עוד אפיקי הכנסה מלבד מקצוע
ג'. מה שאולטרה כתב- משכורת זה לא דבר יציב וקבוע, לכל החיים וגם לא מקצוע
לגבי א. מורים במסגרות חנ"מ מרוויחים יפהיעל מהדרום
לק"י

אחרי נניח 8 שנות וותק יכולים להגיע ל8-9 אלף בחודש.
ככה שגם בתוך תחומים עם אותה "כותרת" יש משכורות שונות.
נכון. תודה על הדיוקוהוא ישמיענו
לא נכון בכלל. לא רוצה לפרט פה בדיוק את ההכנסות שלנויעל מהדרום
לק"י

אבל נראה לי שאנחנו לא מגיעים ל12,000 בחודש, עם שני ילדים (בוא לא נחשיב את הקטנה, כי כרגע אין עליה כמעט הוצאות), וחיים ברווח ב"ה.
כולל שכר דירה, תשלום למעון (עם הנחה משמעותית בתמ"ת) וילד בגן עיריה.
אין לנו רכב.

אני לא צריכה לחשב כל שקל ושקל שאני מוציאה. ממש לא חיים חיים של עניים. חיים ברווח.
לא נבזבז אלפי שקלים בלי מחשבה, אבל כן יכולים להוציא כסף גם על דברים לא הכרחיים בכלל.


אני לא אומרת שלנצח עם סכום כזה אפשר לחיות ברווח, ואין לי מושג מה המשכורת של עו"ס.
רק רציתי להעלות את הנקודה שלא בטוח שזה מה שימנע מהם לחיות ברווח (ותלוי גם במה היא הולכת לעבוד).
מה??חולת שוקולד
12000 זה המווון
זה מספיק למשל ל-
*משכנתא/שכ"ד-3000
*מעון ומסגרות- 3000
* אוכל- 3000
* רכב-1000
*חשבונות חשמל מים והוצאות שונות-2000
זה נחשב לעוני? פרגנתי פה מספרים די גדולים לכל קטגוריה.
זה מאפשר מרחב בחירה די גדול שיש בו כל מה שצריך ומעבר

לפעמים אני מרגישה שאני חיה בעולם אחר, אנחנו מכניסים הרבה פחות מ12 ולא מרגישה שחסר לנו כלום
אבל לפי החלוקה שלך לא נשארעדיין טרייה
בכלל כסף לחיסכון בצד וזה בעצם ההבדל בין לחיות על הקשקש ללחיות ברווחה כלכלית.
חוץ מזה שמשכנתא ממוצעת היא יותר מ3000 יותר לכיוון ה4000-5000 (אפילו שכירות של דירת 3 חדרים בעיר שאני גרה זה כ3500 ואני לא גרה בעיר שנחשבת יקרה במיוחד). אבל זה בהחלט בחירה לגור באזור יותר זול וכו.
לכן אני אומרת שאני מרגישה בעולם אחרחולת שוקולד
למזלינו האיזור (הזול) שבו אנחנו גרים הוא בדיוק המקום שהיינו בוחרים לגור בו גם בלי קשר, באמת אם מרגישים צורך ביותר זה מבאס
וחיסכון ל? אם זה להוצאות גדולות כמו מכונה כביסה שמתקלקלת או בר מצווה אז זה נכנס ל2000 שנתתי להוצאות שונות, אם זה למימון חתונות ולימודים לילדים ולעת צרה אז באמת צריך להוריד מהקטגוריות האחרות בשביל זה אבל עדיין זה אפשרי (לא מאוד ברווח אבל זה רחוק מעוני)
טוב אצלנו הוצאות שונותעדיין טרייה

שכוללות ארנונה מים חשמל ביטוח בריאות טלפונים אינטרנט בגדים לילדים מוצרי סופרפארם יציאות מידי פעם וכו לא מסתכמים ב2000 שח (הרבה יותר) וזה לא כולל הוצאות חד פעמיות כמו מכונה שהתקלקלה.

אבל זה בהחלט בחירה אישית אני רואה זוגות שגרים בערים יקרות יותר שחיים באותו סגנון חיים כמו שלנו עם משכורת כפולה ובקושי מצליחים לחסוך העלות הבסיסית לכלכלת בית ממש משתנה בקלות מאזור לאזור.

כשכותבים את זה ככה זה נראה פשוט, אבל...פשוט אני..
הוצאות רכב 1,000 ש''ח בחודש?
ומה עושים בחודש שבו יש טסט לאוטו (הרישיון השנתי לבדו גבוה מהסכום הזה), או כאשר עושים טיפול שנתי? מה לגבי ביטוחים?
ואיפה נכנסות הוצאות בריאות, ביטוחים שונים, תקשורת, אחזקת דירה, קניית בגדים / נעליים / משחקים / ספרי לימוד לילדים, ארנונה? וכאשר הילדים גדלים אז צריך לשלם על שיעורים פרטיים, שלא לדבר על זה שישיבה תיכונית זה גם כן עסק יקר...

ו... אפילו עוד לא דיברתי על חיסכון ליום סגריר, שלא לדבר על חיסכון לטובת עתיד הילדים.

בנוסף, אני לא יודע כמה ילדים יש לך ובני כמה הם, אבל משפחה עם 3 ילדים בוגרים בדרך כלל לא תוכל להסתפק בקניות מזון בסך 3,000 ש''ח בחודש, ועבור 5 ילדים זה כבר ממש בלתי אפשרי (אלא אם כן הילדים אוכלים בוקר וצהריים במסגרות החינוך שלהם, ואז אותן המסגרות יתייקרו בהתאם).

אני לא בא לשכנע אותך חלילה שאת ענייה. אבל שימוש בכסף רק עבור מגורים+אוכל+תחבורה זה שימוש מינימלי ביותר, שלא מספק בדרך כלל את הצרכים של המשפחה, וזה עוד לפני הבעייתיות של המחסור בחיסכון.

נ.ב.
זוג שמרוויח ביחד 12,000 יצטרך כנראה גם לדחות את היציאה לפנסיה בכמה שנים, כי פנסיה של משכורות כאלה בדרך כלל לא יכולה לממן חיים של זוג מבוגרים.
איזה מזל שאני לא חושבת ככהחולת שוקולד
עבר עריכה על ידי חולת שוקולד בתאריך כ"ז באלול תש"פ 09:23
כי ממש לא מתחשק לי ללכת לעבוד בשביל כל זה🙄

אנחנו משלמים ביטוח לרכב, טסט, טיפולים בערך 6000 בשנה (וגם עשינו קומבינה שלא אפרט מחשש לאאוטינג אבל זה באמת לא מתאפשר לרוב האנשים)
ביטוחים- לא עשינו למעט ביטוח חיים שגם אותו אנחנו בדרך להוריד מתוך הבנה שאם חלילה נצטרך לא נגיע לחרפת רעב אלא בן הזוג הנותר יצטרך לעבוד יותר ולהצטמצם יותר, שזה לא נחמד, בטח אחרי אובדן, אבל החלטנו שאם זה לא יהיה ברמה של חרפת רעב או להתפרנס מצדקה אז כן ניקח את הסיכון (אנחנו בקרן יחד ואת זה כן השארנו)
שאר ההוצאות שכתבת נכנסות אצלינו ב2000 של ה"שונות" (אחזקת דירה הכוונה קניות של דברים לבית, תיקונים וכאלה?) ארנונה אני מחשיבה כחלק מה3000 ששמתי בסעיף הדיור, נראה לי מוגזם לגמרי לגור במקום ובית בגודל שעולה יותר מ3000 כולל ארנונה
שיעורים פרטיים וישיבות למיטב הבנתי נכנס ב12000 אבל אין לי ניסיון, אם מדברים על הכנסה נמוכה יותר אז זה כבר שלב שאפשר להגדיל אותה כי הילדים גדלו (מדברת עלינו, אני בחרתי לא לעבוד כל עוד הילדים קטנים, ואני לא מתכננת שכשיהיו לי כמה בישיבות יהיו לי במקביל גם קטנים [בלי קשר לכסף])
אנחנו עם 4 בגילאי יסודי ומטה ומוציאים 2500 על מזון בלי להתקמצן, קונים לחם מלא, ממתקים (אני חולת שוקולד) בשרי לאמצע שבוע, אבל באמת 3 מהילדים אוכלים צהרים במסגרות (בחינם) ואם זה לא היה כן היינו מפחיתים בבשרי במשך השבוע, ואני לא נוטה לאכול בשרי באמצע שבוע אז זה כמעט רק בעלי, גם לא קונים בשר ודגים יקרים אבל זה לא ממש חסר לנו, אני כן חושבת שעם 3 ילדים בוגרים אפשר להוציא על מזון 3000 יחסית ברווח (באותה רמה שכתבתי על עצמינו)
לגבי הפנסיה- אם יש דירה או שהשכירות נמוכה אז אני חושבת שזה מספיק אבל באמת בזה אין לי ניסיון, ויש כאלה שדווקא שמחים להמשיך לעבוד כמה שנים אבל כמובן א"א לדעת את זה מראש, בכל מקרה זה בטח פחות קשה מלקרוע את עצמך ב20 שנה שלפני
חיסכון זה כן משהו שאני בעד שיהיה אבל לא ברמה שאני אעבוד או אתקמצן בשביל זה

ב"ה יצא לנו שאין לנו דרישות גבוהות גם אם היתה אפשרות- רוצים לגור באיזור שלנו, לא מתכוונים להביא 10 ילדים, לא אוהבים בתי מלון וכאלה, כל זה בלי קשר לכסף, אז לנו מתאים ככה, שכל אחד יעשה את השיקולים שלו
שוב, זה פשוט לא יכול להתאים לרוב האנשיםפשוט אני..
3,000 שכ''ד כולל ארנונה?

זה פשוט כלום. או שהבית פצפון, או שהוא ממש מרוחק. וגם למרחק יש מחיר, כמו פחות שעות עם המשפחה בגלל הדרך הארוכה לעבודה (ברור שיש אנשים שעובדים צמוד לבית, אבל מה לעשות שרוב האנשים צריכים להגיע לעיר הגדולה בשביל לעבוד).

אני יכול להעיד על עצמי שבחרתי להוריד מהשכר שלי 2,000 ש''ח בחודש, רק בשביל לעבוד 10 דקות נסיעה מהבית ולא שעה ורבע. כי הזמן שלי עם המשפחה שווה לי יותר מהכסף הזה. אז יש אנשים שלא יכולים לעבור לעבודה שקרובה לביתם, והם נאלצים להעביר את ביתם כדי שיהיה קרוב לאזורי העבודה, וכך מחיר הדירה מתייקר אבל מרוויחים זמן בבית.

ביטוח חיים: דווקא כשנותר רק הורה אחד אז הרבה הרבה יותר קשה להתפרנס, כי אין את הגמישות שיש למשפחה רגילה שבה אפשר למשל שהורה אחד ישים את הילדים בבוקר והשני יוציא אותם, שלא לדבר על החופשים הלא נגמרים במערכת החינוך וימי מחלה של הילדים וכו'. כשהורה אחד צריך גם לגדל את הילדים לבדו, גם להתפרנס לבדו, וגם להחזיק את הבית (לבשל, לשטוף, לנקות וכו') - זו משימה בלתי אפשרית.
אם אחד מההורים נפטר ל''ע, המשכורת של בן/ת הזוג בהכרח תקטן, המחשבה שהיא תגדל פשוט לא מסתדרת עם המציאות.

ולגבי ''אני בעד זה אבל לא ברמה שאני אעבוד בשביל זה'' - אז את לא מספיק בעד זה, ויש אנשים שכן מבינים כמה זה חשוב והם כן עובדים בשביל זה. אין שום משמעות ללהיות בעד משהו, אם לא עושים שום דבר בשביל שהוא יקרה.

אני חלילה לא שופט, באמת. אני רק אומר שזה פשוט לא מתאים לכל האנשים.
לגבי הביטוחחולת שוקולדאחרונה
אם מי שנותר הוא בן הזוג העובד אז הוא לא צריך להגדיל הכנסות, אולי לחפש עבודה שמסתדרת יותר עם השעות של הילדים, ואם מי שנותר לא עבד לפני זה או עבד קצת אז הוא כן יכול להגדיל הכנסות- כלומר- להגיע למשרה מלאה, במשרה מלאה אפילו של שכר מינימום+קצבאות+קרן יחד הוא מגיע להכנסה שהיתה לפני כן אם לא יותר (מדברת על כאלה שההכנסה שלהם מראש היתה נמוכה)
נכון, אני לא מספיק בעד זה, אני חושבת קודם כל על ההווה ואני בחיים לא אשים ילד במעון בשביל חיסכון ליום סגריר, יש גבול להשתדלות שאנחנו צריכים לעשות, כשאמרתי שאני בעד התכוונתי שאני לא מזלזלת בזה או לא רואה בזה עניין בכלל, אבל כן, גם לא מספיק בעד

ונכון, זה לא מתאים לכולם ואפילו לרוב לא, לי זה כן כי אין לי דרישות גבוהות בכסף ויש לי דרישות גבוהות בעבודה (כלומר- בלא לעבוד) בסוף זה בחירה של כל אחד לפי הצרכים והשיקולים שלו

אה, ואני בכלל לא אוהבת בית גדול, אוהבת את המרחב המצומצם שלי עם כמה שפחות שטח לתחזק
אם יש משכנתא אז חייביםעדיין טרייה
ביטוח חיים וגם ביטוח מבנה.
ו3000 לא כולל ארוננה זה כלום אנחנו משלמים 4000 כולל ארנונה על דירת 3 חדרים.
היא כתבה 3,000 *כולל* ארנונהפשוט אני..
לכן כתבתי שזו בטח דירה פצפונת, או דירה מאוד מרוחקת מאזורי העבודה, ומה שהכי סביר - שתי האפשרויות נכונות.
נכון אני מסכימה איתך הגבתי לה.עדיין טרייה
אדם עני? פרופורציות!!!חצילוש
אדם עני זו אם חד הורית ל3 ילדים שצריכה לשלם שכר דירה ולא מוצאת מי שיעסיק אותה ואין לה שום הכנסה חוץ מקצבה של ביטוח לאומי ואולי קצת מזונות. ממש הלכת רחוק!
מי אמר שהיא עניה?פשוט אני..
..והוא ישמיענו
כתבת-
"אבל זו לא תהיה רמת חיים של אדם סביר, אלא של אדם עני, על כל המשתמע מכך"
לא דיברתי עליה אישית, או שאולי לא עקבתי נכון אחרי השרשור...פשוט אני..
בכל מקרה, ברור שיש רמות לעוני.
רוב העניים בישראל הם זוגות נשואים ולא חד הוריים.
שאלת איפה כתבת שזה עוני.. ככה הבנתי אותךוהוא ישמיענו
אם כך אז גם אנחנו עניים (ממש לא ב"ה)חצילוש
אני סטודנטית ובעלי אברך. אני מכניסה קצת מעבודה מהבית והוא אברך ומדריך בישיבה תיכונית שעושה השכמות ופעילות ערב פעמיים בשבוע (אתה מבין מזה שההכנסה לא גדולה) נטו אנחנו מכניסים באיזור 5,000 פלוס מינוס ומחזיקים רכב (ברור לנו שאם היינו גרים בעיר לא היה מתאפשר להחזיק רכב, אבל בעיר היינו מסתדרים עם תחב"צ) . ב"ה לא חסר לנו כלום! אפילו מדי פעם יושבים בבית קפה וגם משאירים טיפ.
כמה ילדים יש לכם?פשוט אני..
ילדים זו שמחה, אין ספק.
ועל שמחות צריך לשלם...
בדרך...😉חצילוש
אבל בע"ה עד שיהיה יותר מילד אחד ההכנסה תהיה שונה.. אני סטודנטית אגב למקצוע ריאלי ומכניס (רציתי ללמוד פיזיקה, שלטווח הקצר זה פחות מכניס וצריך לפחות תואר שני והרבה תפילות כדי למצוא עבודה), כחלק ממערכת השיקולים שלנו לכך שבעלי יתקדם בתחום התורני (גם תעסוקתית) אז אני לא אומרת שזה לא שיקול, אבל הכל הכל צריך להיות בפרופורציות ומתוך מערכת שיקול זוגית שמקובלת על שני בני הזוג. אז יהיה הרבה זמן שבעלי לא ממש יכניס ואני אכניס משכורת אחת גדולה שהיא כמו 2 משכורות ממוצעות, ובעלי יכניס הרבה אור לבית ויפיץ את המתנה שה' נתן לו ולנו.
שיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות פשוט אני..


תודה!חצילוש
"אם כך אז גם אנחנו עניים" - לא כתבתי על זוג בלי ילדיםפשוט אני..

התייחסתי למשפחה עם 5 נפשות, ולכן כלל לא דיברתי על משפחות כמו שלך.

 

אנחנו חיינו מ-3,500 ש"ח כשהיינו זוג + תינוק, ושרדתי כדי לספר

הבנתי. תודה שהסברת חצילוש
במשך 3 שנים הרווחנו ביחד 3,500 ש''חפשוט אני..
ועוד היה לנו ילד.

שנינו היינו סטודנטים, הלימודים של אשתי לא אפשרו לה לעבוד ואילו אני עבדתי במשרה חלקית, וברוך ה' זה לא גרם לנו לרצות לדחות את ההריון.

קיבלנו עזרה מההורים (לא בכסף, אבל כן הביאו לנו מלא אוכל אחרי שהיינו אצלם בשבתות, והם שילמו לנו על הלימודים וכו').

ברור לי שהיינו עניים באותה תקופה לפי כל קנה מידה, ועם זאת היינו מאושרים.

אני לא מבין למה אנשים נבהלים מהמילה ''עוני''.
מי שבחור לחיות כך מתוך ידיעה ברורה של המשמעות - אין עם זה כל בעיה.
כי הם לא מרגישים עוניחצילוש
עוני מתבטא בחוסר ממשי קריטי
עוני זה לא רק תחושהפשוט אני..
זה שילוב בין תחושה לבין מצב אוביקטיבי.

יש לי משפחה חרדית ענפה, רבים מהם חיים עם 6-8 ילדים, האבא אברך והאמא עובדת במקצוע שמכניס אולי 6,000 ש''ח בחודש.

הם מאושרים בחיים האלה, לא חסר להם כלום. באמת. הם חלילה לא מבקשים צדקה, והילדים באמת ילדים טובים ושמחים.

ועם זאת, משפחה של 10 נפשות שחיה על משכורת של 6,000 ש''ח פלוס כמה אלפי שקלים קצבאות, זו משפחה ענייה. כבר כתבתי כמה פעמים שזה לא רע להיות עני, אבל זאת בחירה שצריך להיכנס אליה מתוך מודעות למשמעות של זה.
נכון, הם עשירים לפי המשנה כי הם שמחים בחלקם, אבל בסופו של דבר עוני הוא שילוב בין אוביקטיביות לסוביקטיביות.
אז גם חיים של עושר זאת בחירה שצריך להיכנס אליהוהוא ישמיענו
מתוך מודעות למשמעות של זה..
ברורפשוט אני..

כתבתי למשל שאני ויתרתי על אלפיים ש"ח בחודש, בשביל לעבוד 10 דקות נסיעה מהבית ולא שעה ורבע (לא שאותם 2,000 ש"ח היו הופכים אותי לעשיר, כן?).

פשוט לי שלהיות עוד שעתיים וחצי בבית ביום, ביחד עם אשתי והילדים, שווים לי יותר מהכסף הזה.

 

אני ממש מודע למחיר שצריך לשלם על משכורת גבוהה, ואני מסכים שגם לזה יש מחיר.

עוני זה כשחסר לאדם מה שהוא צריךultracrepidam

מה שאתה מתאר הוא צמצום הוצאות, לא עוני.

 

עוני זה שאדם לא מסוגל לכלכל את עצמו ונמצא בחסר

להיות עני זאת בכלל מחמאהadvfb

יש סיבה טובה למה להבהל מזה..

אם יש משהו שעוזר לך, אתה נחשב עני? אולי.

אבל אתה לא חי כמו עני.

לקבל מאמא ואבא זה לא כמו לקבל מאדם ברחוב או מעמותה.

ואיך לדעתך ההורים שלי יכלו לעזור לי ולאחים שלי?פשוט אני..
ספוילר:
הם חסכו בשבילנו במשך עשרות שנים.

מי שלא חוסך לילדים שלו אבל חי בזכות החסכונות של הוריו, עושה לילדיו עוול.
יש עוד קרטריונים של צדק חוץ ממה שאתה מעלהadvfb

מי אמר שזה תפקיד של ההורים? אולי כן אולי לא...

יש נורמות אחרות מלבד הנורמה שאתה מעלה פה.

יש עוד שיקולים מעבר לחסכונות לילדים לזמן שהם סטודנטים.

כל עוד בנאדם יודע סדרי עדיפויות שלו ומחליט לעשות בכסף שלו על פיהם - לא חושב שהוא עשה עוול למישהו.

אתה גם יכול להשקיע את הכסף שלךוהוא ישמיענו
לתת לכסף שלך לעבוד בשבילך.

זה יכול להכניס הרבה מאוד, בטווח הארוך
אין הכי נמי - בשביל זה צריך לחסוךפשוט אני..


הכל יחסיadvfb

אם אתה מצליח לסגור את החודש ברמת חיים שאת רגיל אליה והיא מספקת אותך אתה לא עני.

אין נתונים אובייקטיבים לעוני. חשוב לדעת.

יפה! כ''כ צודקוהוא ישמיענו
כתבת ש 12,000חצילוש
בחודש זו רמת חיים של אדם עני, ולשם שרשרתי
אם חשוב לך רמת חיים מסויימת תלמדי מקצוע מכניסעדיין טרייה
ותעבדי בעבודה מכניסה.
אל תשבי ותחכי שיפול עלייך בעל עם הכנסה טובה שיסדר אותך בחיים.
לא רק עובד סוציאלי לא מרוויח המון יש מלא מקצועות שמקבלים בהם שכר מינימום אז את מחפשת רק משהו עם תואר בתחום מכניס? יש כל כך הרבה גורמים בחיים שלא קשורים להכנסה ויכולים להשפיע בצורה משמעותית על הכלכלה של המשפחה למשל מקום מגורים זול, בחירה להישאר עם הילדים בבית, לגור קרוב לעבודה בלי צורך ברכב החיים מורכבים מהמון גורמים מעבר להכנסה של אחד מבני הזוג.
שיקול כלכלי הוא חשובמפוצלשים

הרבה בתים מתפרקים על הרקע הזה.

 

בעצם הבעייה שלך היא שעו"ס לא מכניס הרבה. אבל אין לך בעייה אם הוא עו"ס ומסודר כלכלית. נכון?

 

אז זה נכון שאם זה חשוב לך, אז עדיף לרכז מאמצים בכיוון של מקצועות מכניסים יותר.

 

אבל קחי בחשבון שתמיד יהיו חריגים.

 

בתים מתפרקים על רקע כל דברוהוא ישמיענו
מה שאומר שהכסף הוא לא הגורם, הוא בסה''כ התפאורה. אז הוא יכול להיות גם תפאורה לבדיוק ההיפך
מעולהוהוא ישמיענו
שמח שחסכתי לך את הטורח לכתוב את זה מחדש
כללי, ספציפיטאבי

מחשבה שעלתה לי בעקבות שרשור שהיה כאן.

מה דעתכם על התמקדות, כלומר לחפש מישהו/י "מדויק/ת", שתתאים לא' ב' ג', עונה על קריטריונים מסוימים כו', או לאו דווקא ברמת האדם עצמו, אלא ברמת מה שמחפשים בקשר, שייראה כך ולא אחרת וכן הלאה,

לעומת לא להציב (כמעט) שום פילטרים מההתחלה, ולתת לדברים לזרום ולראות מה הולך?

חושבני שככל שה"אני", עולם הרגש והמציאות נתפשים כיותר מוצקים ומוגדרים, ממילא הצורך שדברים לא יבלטו מבעד למסגרתם.

אבל ככל שאני חושב על זה, הרי אין לנו שום מושג לאן הזוגיות תתפתח, איך אנחנו והמציאות ישתנו, ואם לצאת מנקודת ההנחה האחרונה, הרי שאין שום משמעות לחיפוש דברים ספציפיים.

שאלו אותי פעם "מה אני מחפש" או "איזה סגנון אתה מחפש", well, מאיפה אני, או מישהו בכלל, אמורים לדעת? התחברתי לאנשים שקטים להפליא ורועשים להפליא, עדינים ורגישים וגם מחוספסים ועוצמתיים, אנשי רוח ואנשי חומר, פדנטיים ומבולגנים, וחוץ מזה, מאיפה אני יודע מה אני צריך?

בסך הכולל נראה שאנשים מחפשים או משהו נורא, נורא מדויק וספציפי, או "מחפשים" משהו כל־כך כללי ובנאלי שבזבוז זמן בכלל לבטא אותו ("מחפשת בחור דתי נחמד ששואף להקים בית נחמד". "שלום שדכן, אני במקרה גם מחפש בחורה נחמדה להקים בית נחמד." "ביררתי עם הצד השני, אבל זה לא נראה להם מתאים. אין לי כרגע רעיונות נוספים." ...........................), או שאין להם מושג.

מה אתם חושבים? דונו ונמקו את דעתכם.

לדעתי מאוד תלוי גיל - ככל שמצליחים להכיר ולמצואפ.א.

זוגיות ולהתחתן מאוד צעירים, ככל שיש פחות "כוויות" ואכזבות מניסיונות חיים "שמשאירים סימנים" - כך יש פחות דרישות והגדרות ורשימת מאפיינים שהצד השני צריך להתאים אליהם, והרבה יותר פשוט וקל להכיל, לקבל שונות, להתחבר לאופי שונה …

קודם כלפצל"פ

יש עניין של התאמה כלשהי בערכים ובכיוון של הבית שרוצים לבנות

אחרי זה, זה באמת מאוד תלוי אדם נראלי

אתה אדם שנצליח להתחבר להרבה סוגים

יש אנשים שלא יצליחו להתחבר לסוג מסוים של אנשים או לאנשים עם תכונה מסוימת

לא חושב שזה צורך בהתאמה מדויקת כמו גם ניסיון חיים ההיכרות עם עצמך

ברו יודע אנגליתכְּקֶדֶם

ברוטאבי

דברים שלדעתי חשוביםמילה בסלע

גיל

רמה דתית באיזור טווח רחב, לדוגמא אני לא אחפש לצאת עם מסורתית כי זה ממש עולם אחר.

יש עוד כמה דברים שכדאי לדעת לפני שנפגשים כמו תמונה (אף בחורה לא מגיע לה להרגיש בדייט ראשון עם מישהו שאיך שהוא ראה אותה הוא נכבה)

אבל בגדול צריך לבוא פתוח ואני מסכים עם בסיס הדברים.

יש דברים שמאוד חשובים אבל אי אפשר לדעת עד שבאמת מכירים.

לי למשל חשוב כנות, יושרה ואחריות אבל זה משהו שצריך להכיר כדי לדעת.

"מחפש בחורה עם כנות, יושרה ואחריות"טאביאחרונה

"אה, בעצם אני קלפטומנית שקרנית פתולוגית שאוהבת להמציא גוזמאות לרוב, נראה לי שפחות יתאים"

כאילו...

בן עשרים ומשו+ יצא לי להימשך באמת רק לשלושה בחורותכְּקֶדֶם

אחת מהן היא ניקית כאן מי שיודעת יודעת

השניה זו האקסית של פעם

וההכי הכי זו האקסית האחרונה

היו לי הרבה יותר ידידות טובות מאשר חברים

והרבה מהקשרים שהייתי הכנסתי את רובן לפרנדזון

כל בחורה שאני מכיר אנחנו הופכים להיות חברים טובים וזהו

וזה כיף אבל מתסכל. מה יהיה טעטע

שלוש בחורים, שלושה בחורותטאבי

מה לדעתך בעצם גורם זה?

האופי שליכְּקֶדֶם

מה בו?טאבי

בכל־מקרה, על־סמך הכתוב בשרשור זה, התחושה שלי היא שיש לך מנגנון שתפקידו לעצור את המשיכה מלהתפתח בתוך קשר של ידידות. אולי זה עניין דתי (צניעות?) או פסיכולוגי (לא לחרבש את החברוּת?) ש"מכבה" משהו שהוא לא יכול להכיל כרגע, וממילא זה לא מתפתח.

אנימה

ואם לא היית הופך את הקשרים לידידוּת יכול להיות שזה היה אחרת?

זה בעל כרחי זורם לשםכְּקֶדֶם

היי מה קורה?הרמוניה

תשמע... בעיניי, הפיתרון הוא לשמור מרחק מבנות.

תפנה אליהן ביראת כבוד. תראה שתוכל להימשך להרבה בנות.

אני שומרת עיניים יחסית (וצניעות) וגבר זה דבר מיוחד בשבילי... לא בקטע שאני אתרגש מכל גבר שאני רואה, אבל יש לי יראת כבוד למין השני כי הוא רחוק, שונה, לא רגיל.

זה הכיף בצניעות, זה התוצאה שזוכים לה כשהולכים עם מצוות ה' עד הסוף.

(*אני כן רואה הרבה בנים בעבודה אבל לא שמה לב לזה כי זה במקום הענייני ופחות האישי כמו "עסוק במלאכתו")

דעתי האישית- מה שאתה מתאר הוא סימפטום ולא הבעיה ולכן לא כדאי להתמקד בו.

חושבת שכדאי לך לשאוף למחויבות ורצינות בחיים, לקחת את עצמך בידיים כזה והכל יתיישר לאט לאט בעז"ה.

אתה צודק שעיקר הקשר הוא באמת החברות, ואין סיבה שהדברים לא יבואו ביחד... אני חושבת שהנקודה היא המחוייבות שברגע שתשדר רצינות הקשרים גם יראו ככה, ויהיו יותר ממוקדים.

הכל בשמחה כמובן, בך אני לא חושדת שתהיה כבד...חח

הרבה בהצלחה ובאמונה בע"ה🙏

אני שומרכְּקֶדֶם

אופ כולכם כאן חןשבים שאני פלרטטן ויצא לי שם של לא רציני . אני פשוט חמוד ורוב הזמן אני שקט בחיים האמיתיים

כמו שאני מכיר חברים אני מכיר גם חברות בישבילי אין ככ הבדל (אני יודע זה נשמע דפוק) אבל פשוט מי שמתחבר אליי מתחבר ועם בנות כמו עם בנים יש לי שילוב של שטוטניקיות ועןמק

ברוא שמלכתחילה יש לי משיכה מסוימת לבנות אבל המחשבות שלי הן שונות

ומעניין, לאיזה סימפתום את מתכוונת?

איזה כיף לקרוא הודעה כזו 🙂בחור עצוב

תתחיל להתפקסהפי

ואגב אם זה מנחם אותך גם אני לא נמשכתי לחלק מהגברים שיצאתי איתם..

אולי שווה לך לבחון איזו דינמיקה אתה מייצר עם נשים.

אצלי שמתי לב למשל שקשה להימשך לגבר שמתנהג כמו נסיכה. זה לוקח את הקשר למקום ידידותי ולא רומנטי ושם אותי במקום הגברי בקשר.

ואני בן גרוע ביותר 😂

בכל מקרה אני משתדלת לא להסתכל לגברים בעיניים .. קשה לי לשמור על מבט לאורך זמן נראה לי לא מתאים .. אולי אם תשמור על זה ה' ישמור עליך.

זהו זה הענייןכְּקֶדֶם

הדינמיקה.

בדרכ בנות שאני אוהב אני אוהב אותן כמו אחיות שלי וגם אני כמו אח שהן הכי יכולות לסמוך עליו בעולם. ורק עם 2 הדינימיקה הייתה שונה בתכלית.

מעניין הקטע שהזכרת עם העיניים. באמת עם כל האלה שהיו כמו ידידות בישבילי לא היה לי בעיה להסתכל להן עמוק בתוך העיניים, ודווקא אלו שכן היה משהו שונה אז היה לי הרבה יותר קשה להסתכל

יופי עכשיו תעבוד על דנמיקה אחרתהפיאחרונה

תוכלי להרחיב בזה?ישי2

לדעת

וואלה לא לימדו אותי את זה..

מה תפקיד בלהסתכל תוך כדי דייט ומה לא

אשמח ממש להרחבה בנושא

בהצלחה רבה!advfb

אם אתה בוחר להכיר רק בצורה "טבעית" זה הגיוני

תודה שמרגיע אחכְּקֶדֶם

אבל תתפלא אחת מהשלושה הנ"ל הכרתי דרך שידוך אאאאאר

לדעתי כדאי להוריד את המיקודעַלְמָה

בחיפושים מ "בחורה שאני נמשך אליה"

ל "בחורה שאני רוצה לבנות איתה בית"

ואל תדאג כשתסיר את המיקוד מהבדיקה האינטנסיבית אם יש משיכה - היא תתעצם

מבין מאת אומרת אבלכְּקֶדֶם

היה לי קשר אחד של חצי שנה והבחורה כבר רצתה לסגור וזה.. ומבחינתי על הנייר הכל טוב. בחורה נאה טובה רגישה חכמה, רצינית תורנית יש דיבור והכל. אבלל משיכה לא הייתה לי כמעט בכלל היא הייתה כבר עמוק בפרנדזון אצלי וכעסתי עלעצמי..

בכולופן היום ב"ה היא כבר נשואה והכל

ברור שזה לא מחייב שתתפתח משיכהעַלְמָה

אבל אם יש בסיס של משיכה

זה יאפשר לה לצמוח טוב יותר אם תתמקד בלברר את שאר הדברים שחשובים לך

את אומרת לו את זה בתור בחורה ..הפי

אנחנו לא חושבות על זה כמו שהם ..

זה לא נכון לגבי גברים אם אתה לא נמשך אתה גם לא תימשך בדייט מאה

אצל נשים זה שונה מאוד

לא נכון מניסיוןטאבי

וגם לגבי נשים מהיכרות עם נשים יש ויש

התכוונתי לכתוב את זהעַלְמָה

ספציפית לכקדם ולא לכל גברי העולם

וגם לו, לא אמרתי להתעלם לגמרי מהמשיכה, רק להוריד משקל

יוצא לכם להרגיש גזענות בשידוכים?פתית שלג

ישהפי

לי בעצמי יצא לשדך מישהי.. הבחור מאוד רצה אותה התלהב מהפרטים מהתמונה גם בחורה יפיפיה .. באמת זכיה בפיס.

הבחורה גם אמרה כן ..

אחרי שעה רושם לי רגע שכחתי לשאול היא אשכנזיה?

אמרתי לו האמת שלא יודעת מה העדה ..אבל אם התלהבת מהפרטים והיופי שלה מזה משנה?

אבל אבדוק בקיצור אמרה לי שהיא לא .. ואז הוא רשם שהוא מחפש רק אשכנזיה.

כל-כך כעסתי עליו שהוא לא אמר לפני ..

התקשרתי בדמעות לבחורה שבסוף הוא לא רוצה באמת חורבן בית מבחינתי .

לבחור אמרתי אתה ומשפחה שלא יתקשרו אלי יותר בחיים חתיכת גזענים .

ואם אתה קורא פה אתה חתיכת עלוב

( כן נתקלתי שבחורים אמרו מעדיף ככה וככה אבל לא יפסלו .. או מאוד חשוב לי מישהי שמתפללת עדות המזרח .. אבל לא להגיד מראש כאילו זה משהו כל-כך בסיסי .. ולהתנהג ככה גועל פשוט איכס)

יש בהחלט עוד מקרים כאלה

אבל איך אני אומרת ככל שהמשפחה יותר סטיגמטית וגזענית ככה היא גם יותר מסכנה)

האמת ורק האמת גם אם היא כואבתשנונימי

ערב השואה אחוז היהודים האשכנזים היה 92% (ורבים מהם היגרו לאמריקה לפני המלחמה),

לעומת 8% מזרחים (כמיליון 1 במספר סה"כ וחצי מהם מרוקאים).

האשכנזים היוו את המרכז הרוחני בתקופה זו ואירופה מאוד הושפעה מכך.

(שווה מאוד להסתכל על התפתחות אוכלוסיית מדינות ערב מאז שהוקמה מדינת ישראל בהשוואה לאירופה).

מסיבה זו התגלות ה' הייתה דווקא שם, ב"ברב עם הדרת מלך" והבעל שם טוב עשה מופתים רבים,

ולאחר מכן גם תורתו תלמידיו וזרעו הוא רבי נחמן מברסלב.

בכלליות האשכנזים זכו יותר, יותר תורה, ספרים, צדיקים ויותר חכמה ולב.

אך, על הבעש"ט ועל רבי נחמן הייתה התנגדות קשה מאוד, ונגרמה לנו גם השואה הנוראה.

כשאנחנו מסתכלים בכלליות אכן לספרדים יש חיסרון.

אך לפרט אנו רואים הרבה בני עדות המזרח שזכו להתקרב לה' ולתורה באמת,

ולעומתם גם בני עדות אשכנז שלא זכו ואפילו נפלו לטעויות גדולות רחמנא ליצלן.

ובנוסף לכך עדויות רבות מספרי חסידים משנת 1700 ואילך,

רבים מחסידי הבעל שם טוב נשאו נשים ספרדיות, ולהפך.

ולרוב חצי חצי תמיד נמשכו אחרי הצד האשכנזי כי הוא הרוב המכריע.

בתקופת הראשונים זה הפוך - עיקר המרכז בספרד ולאקעלעברימבאר

באשכנז (וגם פרובנס יותר קשורה לספרד מאשכנז). ועובדהש כל אשכנזי לומר קודם את השו"ע ורק אחר כך את המפה של הרמ"א.

נכון שבתקופת האחרונים עיקר מרכז העם היהודי נדד מספרד לאשכנזים, אבל עדיין הספרדים יותר שימרו את הארצישראליות, ולא במקרה בארץ ישראל כיום (איפה שכלל ישראל האמיתי נספר כי יהודים בחו"ל לא קובעים את כלל ישראל) זה חצי על חצי וייתכן רוב לספרדים.

אצל הספרדים לא היה צריך תנועת חסידות כי הקבלה היתה נוכחת בחיים והת"חים לא היו מנותקים מהעם , בעיות שהחסידות התמודדה איתם. מצד שני זה גרם לכך שהספרדים לא זכו לייתרונות של החסידות. כך שכל עדה והייתרונות שלה.

ערב השואה לא מייצג דבר, כי מאה שנה לפני השואה מספר האשכנזים והספרדים היה שווה, פשוט באירופה היה יותר רפואה ופחות תמותת תינוקות אז הם התרבו תוך 100 שנה פי 5, בעוד שבארצות המזרח לא היתה מערכת בריאות. אם שיעור ההתבוללות כיום ימשיך בארהב - תוך 100 שנה יהודי העולם יהיו חצי ספרדים חצי אשכנזים.

אומרים שכשהבעשט הגיע לאיסטנבול הוא אמר שראה אצל היהודים הספרדים שם נשמות של תנאים

מי שפוסל רק על פי צבע שיער או דעות קדומותשנונימי

זה הפסד שלו.

ואם אין שכל לחפש מעבר לזה...

אז שה' יתן שכל - וגם לנו.

לא בא להצדיק את ההתנהלות שלורודף מצוות
עבר עריכה על ידי רודף מצוות בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 19:36

אך באופן כללי זה שאדם שכח לברר מראש לגבי פרט שחשוב לו מאד, זה דבר שיכול לקרות. ואם זה תנאי סף מבחינתו, עדיף שלא יתחיל לצאת איתה מאשר שיצא לפגישה אחת ויחתוך.

ממש לא מתרגש מזהבחור עצוב

אגב, יותר נתקל בזה אצל בנות מבנים. בד"כ כי לא רוצות לשנות את המנהגים שלהן יותר מדי.

אריק מהדרום

העונש של הגזענים שמניחים להם לנפשם, שיתמודדו.

לשמחתי לא מצד העדהאביעד מילוא

אבל כן סוג של "גזענות" או יותר נכון יחס קצת צונן על רקע היותי דוס.

יש הבדל בין העדפה אישית לעדה מסויימת ובין גזענותרודף מצוות

לגיטימי לחלוטין להעדיף בן/ בת זוג מעדה מסויימת. או להחליט שלא לצאת עם בני עדה מסויימת.

פערים עדתיים קיימים גם היום, ובהצטרף לכל מיני פערים אחרים שמתגלים בתחילת קשר או בתחילת הנישואין - הם יכולים להוביל לקשיים משמעותיים.

אני אישית יצאתי רק עם בנות שהן לא מהעדה שלי, ואף התחתנתי עם אחת מהן. אך חששתי מאד מהעניין ובצדק. והיו לי גם הצעות שסירבתי להן בעיקר על הרקע העדתי.

גזענות בין יהודים לעומת זאת, אינה לגיטימית, אך בדרך כלל לא נוגעת לענייני שידוכים.

מנטליות אשכנזית/ספרדיתadvfb

מאוד תופסת מקום בעיני,

גזע, למי אכפת?

לא הייתי קורא לזה גזענות.קעלעברימבאר

יש אנשים מחפשים מישהו גבוה, יש כאלה מחפשים מישהו רק עם אופי ספציפי, ויש כאלה שמחפשים מישה מעדה מסויימת.

זכותם אם זה מה שעושה להם טוב. רק הפסד שלהם אם זה גורם להם לצמצם את האפשרויות. כמובן לעיתים יש דפוסים טבועים בנפש שקשה לשנות ולא תמיד חכם להלחם בהם אבל שווה לנסות. אדם בכל מקרה לא צריך להרגיש רגשי אשמה שנרתע מהצעה מעדה מסוימת

מה?הפי

יש הבדל בין העדפה אישית לבין דעה קדומה.

בחור נמשך לבחורה, מתלהב ממנה ומאוד רוצה להכיר אותה. ברגע ששומע מה העדה שלה, הכול השתנה. מה בדיוק השתנה בה? הרי היא נשארה אותה בחורה.

הוא לא פסל אותה בגלל חוסר משיכה או חוסר התאמה, אלא בגלל המוצא שלה. וזו בדיוק מהותה של דעה קדומה

אף אחד לא חייב לצאת עם אף אחת, אבל העובדה שדפוסים מסוימים טבועים בנו לא הופכת אותם ללגיטימיים.

לפעמים אדם צריך לבחון את הדעות הקדומות שלו במקום להצדיק

אותן..

צודקת.קעלעברימבאר

דיברתי יותר על פסילה על מראה ממשי או על מנטליות ממשית.

פסילה רק על עצם העדה זה שטות גמורה

למה שטות גמורה?רודף מצוות
עבר עריכה על ידי רודף מצוות בתאריך ח' בכסלו תשפ"ז 9:33

אם מדובר בבחור שמגלה כעבור חצי שנה שהבחורה איתה יוצא היא אשכנזייה - זו שטות לחתוך.

אך לפסול בשלב ראשוני כשמגלים שהעדה היא לא כמו ההנחה הראשוית - זה הגיוני, (אם כי עלול מאד להיות לא יפה או מנומס).

זה לרוב נובע מחשש אמיתי מאתגרים משמעותיים על רקע פערים עדתיים:

בראש ובראשונה מנטליות שונה (שזה עיקר העניין),

אך גם פערים בנושאים אחרים:

  • ציפיות שונות ביחס לתפקידי הבעל והאשה,

  • נורמות והתנהלויות של ההורים והמשפחה,

  • עניינים שקשורים ליהדות - כמו מנהגים, הלכה, דפוסים שקשורים לעבודת ה', ואפילו הגייה.

  • אפילו פערים קולינריים יכולים לתפוס מקום אצל חלק מהאנשים.

נ.ב. אני ממש לא קורא להימנע מנישואין בין עדות, אני דווקא רואה בכך ערך חשוב, ונשוי בעצמי לאשה שאין לי איתה שום חפיפה עדתית. אך זה לא מתאים לכולם.

חשש בדברים שכתבת, לא ביחס לעדה עצמהadvfb

גם לפי דבריך,

העדה היא סימן - לא סיבה!

סימן שאולי יש מה לחשוש, וסיבה לפערים אפשרייםרודף מצוות

לפחות בחלק מהמקרים העדה היא הסיבה לפערים, אם לפעמים גם שמתגלים פערים העדה היא סימן ולא סיבה.

לא לאadvfb

אתה צודק בזה:

גם אם היסטורית זה שאנשים שונים נולדו להורים ממוצא מסויים

אתה עדיין לא יכול לומר שהסיבה לשלול היא העדה. העדה עצמה לא משנה בשום דבר.

לפעמים שלא מכירים יש חשש.

לכן עדה בתור סיבה, לא בתור חשש - זאת שטות.

לא הבנתי, אתה טוען שאין קשר סיבתירודף מצוות

בין העדה שלי ובין צבע העור שלי, למשל?

או בין העדה שלי ובין הנורמות הנימוסיות של המשפחה שלי?

בוודאי שיש!

זה נכון שלא מדובר בתכונות עצמיות פנים פנימיות שנוגעות לשורש הנשמה, 😅

אך קשר סיבתי כלשהו בוודאי ישנו.

אולי אתה נתפס למשמעות המצומצמת של 'עדה', בתור שאלה היסטורית גרידא שנוגעת למיקום הגיאוגרפי של הסבתא או הסבא רבא רבא, אך רלוונטי הרבה יותר לדבר על 'עדה 'במשמעות הרחבה יותר, של זהויות וקשר למסורות שמשליכים לרוב גם על תכונות מסויימות, של האדם וגם של משפחתו.

טוב, לאחר שקראתי שוב וניסיתי לעמוד על דעתךרודף מצוות

אני לא חושב שיש מחלוקת ביננו. תקן אותי אם אתה חושב שאני טועה.

בסוף שלילת עדה מסויימת נובעת מפעלים יוצאים של ההשתייכות העדתית, ואם היא על בסיס עצם העדה בלבד - היא אכן שטות.

כך או כך, היכרות ראשונית עם בן/בת של עדה אחרת לא בהכרח מפיגה חששות רלוונטיים. אני מעריך שרוב הפערים העדתיים דווקא מתחדדים אחרי החתונה.

בנימה אישית, אני דווקא ציפיתי לאתגרים משמעותיים בנושא אחרי החתונה, אך בפועל ב"ה חששותיי התנדפו, ואני באופן אירוני משוכנע שדווקא היה לי ולאשתי פחות קל לוּ היינו שנינו מאותהּ העדה.

אך אני מעריך שהמקרה שלי לא מייצג מאד, ויודע על זוגות שאצלם ההתמודדות לא היתה פשוטה.

נכון אין מחלוקת בינינוadvfb

חשוב לי היה לנסח שהעדה היא לא סיבה אלא סימן לחשש.

אני מבין עכשיו שכוונתך היא ככל הנראה לטעוןרודף מצוות

שההבדל בין גזענות - שהיא לא לגיטימית ובין

העדפה אישית/ חשש מפערים על רקע עדתי - שזה לגיטימי, הוא שבגזענות העדה היא סיבה ל'התנגדות' אך גשמדובר בהעדפה לגיטימית של עדה מסויימת, העדה היא רק סימן.

לדעתי, העיסוק בשאלה של סימן מול סיבה אינו מאד רלוונטי.

הרי אני מנחש שאם נתחקר אנשים (דתיים לפחות) שאשכרה מחזיקים בדעות גזעניות דוחות ולא לגיטימות כלפי עדות אחרות בעם ישראל, הם ינסו להצדיק את עמדתם על בסיס נימוקיים שלא נוגעים לסיבה.

הם לא יטענו שאתיופים הם נחותים אשכנזים כי הם אתיופים, אלא כי הם פרימיטיביים.

גזענים יטענו שייקים הם חסרי רגישות, או שמרוקאים הם חסרי אינטלגנציה, שפולנים הם אליטיסטים, שמרוקאים הם עצבניים, שכורדים הם חסרי אינטלגנציה, שתימנים הם חסרי תרבות או פקפקו ביהדותם של רוסים רק על בסיס המבטא.

בכל המקרים האלה ושכמותם העמדה הגזענית (הפנים-יהודית) אינה טוענת לנחיתותם העצמית של בני עדה כזו או אחרת, (=סיבה) אלא מייחסים באופן כללי חבני עדות מסויימות תכונות שליליות על בסיס דעות קדומות מקוממות ובזויות (=סימן).

איך שלא יהיה, גזענות כזאת אינה לגיטימית,

אך העדפת עדה מסויימת כשזה מגיע לזוגיות ' בהחלט יכולה להיות לגיטימית.

יכולה להיות לגיטימיתadvfb

שמדובר בחשש לגיטימי ;)

מפה, שכל אחד יקח את זה לעולם הערכים שלו.

הניסוח של סיבה וסימן בעיני משמעותי גם אם גזעניים לא יודו בזה שהמוצא אצלם היא סיבה. סוף סוף, זה הדבר הרע שבגללו הם גזענים.

כן,טאביאחרונה

אני חושב שזה חלק מרעיון חיפוש על כמה שיותר התאמה בפרטים "שטחיים" וקלים להגדרה.

ייתכן שיש אנשים שמוצפים במיליון הצעות וכדי "להתמקד" אז חותכים על דברים שאפשר לדעת עוד לפני שנצרכים להשקעה רגשית כלשהי, גם כשזה לא בהכרח הגיוני או אומר משהו.

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני."

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של אחותי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. לפחות בשיחה אחת שלי במהלך היום אני משוחחת רק עם מי שמולי - ואתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

אשרייך על מה שכתבתאביעד מילוא

האמת שזו די הרמה להנחתה לכנס של ארגון "לעורר ליבי"

תודה,נגמרו לי השמות

לא הכרתי את הכנס הזה, רוצה לספר עליו קצת?

אנסה להסביראביעד מילוא

הכנס של לעורר ליבי בא לחזק את מי ששם סינון והגנה על הטלפון או עבר למכשיר כשר. זה כנס שבא לחזק ולעורר מודעות לסכנות שבמכשיר. הכנס מיועד לדתיים לאומיים. והוא מתקיים בשני אירועים שונים (אחד לגברים ואחד לנשים)

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

יישר כח יפה מאודצמר-ארד

וואוו זה באמת יפה מאוד !!!

בהתחלה לא הבנתי למי זה מופנה

יישר כח

יש כמה צדדים למסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

בדיוק כתבתי לך בפורום נשו"טנגמרו לי השמות

ורואה שכתבת גם כאן אז אעתיק גם לכאן את התשובה

נכון,

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה על חשבון דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

עכשיו הגבתי לך גם שם משה

אבל הנושא שם אחר מפה.

הטלפון הוא משאבה מטורפת של זמן בין השאר בגלל שיש ממנה תועלת. כל הקבוצות החופרות האיומות זה מקור מידע קריטי כשצריך אותו. אם מוותרים עליהן (ואפשר!) אז שולחים ילד לגן ביום שאין גננת....

אז מה את רוצה?shindov

מכל הרשימה הזו לא ברור מה את רוצה, ולמה צריך כזו רשימה ארוכה.

אני רוצה בעיקר מעצמינגמרו לי השמות

לא מאף אחד אחר - להצליח לנהל את הזמן שלי לפי הערכים שלי ולפי מה שחשוב לי באמת בחיים. ובתוך זה לזכור שהטלפון הוא גזלן זמן והרבה פעמים מתעתע. והרבה פעמים גורם לפיספוס החיים עצמם.

זו הייתה כתיבה אישית עם התבוננות על הנושא הזה כרגע, שרציתי להניח גם במרחב הזה, וכל אחד יכול לקחת או לא מתוך הדברים מה ששייך אליו.

ואפשר גם לא למי שזה לא שייך אליו, פשוט לדלג הלאה ואז לא צריך לסבול קריאה של "כזו רשימה ארוכה"

מותר לך לקבל גם ביקורת את יודעתהפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 15:25

בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי

ועוד ביקורת קטנה, אם הלב שלך פתוח לקבל אותה אם את רוצה שרווקים יקראו את הפוסט שלך, עדיף שלא תפתחי אותו בסיפור על הילד שלך. כדאי להתאים את הפתיחה לקהל שאליו את פונה.

אתחיל מהתייחסות דווקא לסוף דברייךנגמרו לי השמות

כי בעיניי זה הדבר הכי חשוב: קודם כל אני מתנצלת אם פגעתי או נקטתי בחוסר רגישות במרחב הזה.

האמת שכאשר כתבתי את ההודעה הפותחת בפורום הזה (כי כתבתי אותה גם בפורום הו"ל וגם בפורום נשו"ט) הדבר הראשון שעשיתי היה לערוך בעיקר מהסוף באמת את ההתייחסות לזוגיות וילדים וכו' (אם תקראי בפורומים הללו את ההודעה תראי בעיקר בסוף הפוסט שינויים שבפורום הזה שיניתי בדיוק בשביל הסיבה הזו, של לא להכאיב חלילה או לכתוב בפורום זה משהו שלא מותאם ואף יכול לצער חלילה).

והקטע הוא שגם את השורה הזו שעליה דיברת בהתחלה מחקתי וניסיתי לערוך כך שידובר למשל בשיחה עם אח או חברה, אבל אז דווקא דיון עם רווקה שאמרה שאותה זה דווקא מעצבן שלא מתייחסים וכאילו "נזהרים מדי" לידה לא לדבר או לא לכתוב על הילד היא זו שפוגעת בה יותר ואז עדיף פשוט לכתוב ככה. אז הדיון הזה היה לי בראש (הוא לא היה אתמול אלא דיון שהלך איתי מהעבר), ובתוספת לזה שחשבתי שאולי אני מכוונת כאן על הילד של כל אחד וכל אחת גם מכאן גם בעתיד, וגם בכיוון על הילד שבנו, בכל אחד ואחת מאיתנו מול ההורה שלו והמסכים, וגם באופן של העברת העיקרון - אז בסופו של דבר בחרתי את המקטע הזה כן להשאיר כך.

ועכשיו כשכתבת הבנתי שכנראה טעיתי. ואולי באמת הייתי צריכה למחוק ולערוך גם אותו. כדי לא להכאיב חלילה.

אז באמת על הדבר הזה אני מצטערת. ובעזרת ה' שזה יהיה רלוונטי ונכון במהרה לכל אחד ואחת כאן בישועה שלמה ובמתיקות ב"ה 🙏

זה לגבי העניין הזה.

ולגבי הכותרת שכתבת "מותר גם לך לקבל ביקורת את יודעת" - כמה דברים:

א. לא ראיתי דווקא ביקורת בהודעה של shindov אליי אלא יותר הבעת תמיהה ושאלה. וגם אם כן הייתה ביקורת, כאן בכנות אני לא רואה סיבה לביקורת כיוון שכל "חטאי" היה לכתוב משהו ארוך מכדי שירצה לקרוא (או אחרים) או משהו שלא מבינים מה רציתי, וכאשר גם הבהרתי מה רציתי להעביר, גם מיקדתי זאת בהתבוננות שלי עצמי, גם הסברתי בנחת הכל וגם בהומור שבאמת לא חייב לקרוא את ההודעות שלי בכלל ואת הארוכות שבהן בפרט אם זה לא שייך ולא מדבר, הכל בסדר גמור.

אבל מעשה פסול בכתיבת ההודעה עצמה לא היה כאן לכן אין שום הצדקה לביקורת על עצם פתיחת השרשור והמסר שרציתי להעביר.

ב. בכללי מתן ביקורת בעיניי לא מקדם ודי סוגר את הצד השני. ודווקא דרך של הבעת מה זה עשה לי (כל אחד עם עצמו) ולהניח רגע את הלב ואת מה שזה עשה לי לקרוא, יכולה יותר לקדם וגם לרתום להבנה ומוטיבציה גם לשינוי בצד השני.

זה בכללי ולא רק על ההודעות האלה כאן.

וכאן דווקא כשכתבת את הסוף שלך (שאליו התייחסתי בהחלה מפאת חשיבותו) זה גרם לי לחשוב שאכן המילים הללו אולי פגעו או הכאיבו למי שעדיין אין לו ילד, ואת צודקת לגמרי בנקודה הזו, וכאן דווקא הלהבין מה השני מרגיש יותר מקדם כאן מאשר ביקורת. כי ביקורת לכל אדם כמעט תחווה בצורה שלילית ולא נעימה, ואף לא תקדם את מה שרצה מעביר הביקורת להשיג בד"כ, אלא להיפך. וכן הנכחת הלב ואיפה זה פגש אותי וכדומה יכולה הרבה יותר לפתוח לבבות ולהביא גם לתוצאה הרצויה של מי שאומר זאת.

ג. ואחרי סעיף ב בוחרת לנסות לומר זאת גם לכותרת שכתבת - המילים "את יודעת" בעיקר, אבל גם כל השורה "מותר לך לקבל ביקורת את יודעת" נחוו אצלי בצורה לא כ"כ נעימה. זה עשה לי להרגיש כיווץ כזה בבטן בהתחלה, כמו מילים שבאו אולי לנגוח או להאשים יותר או לתת הרגשה קצת שלילית. לא אומרת שהתכוונת לכך, אבל המילים ודרך ההתבטאות הספציפית הזו יצרו את ההרגשה הזו אצלי.

את לא חייבת כמובן לעשות עם המידע הזה כלום, ואף אני אישית עברתי דרך ההרגשה הזו וניסיתי אחרי שחוויתי אותה להביט קצת מעבר ואף להגיע לכל ההודעה הארוכה הזו שכתבתי לך בעצם... אז הכל ממש בסדר. באמת 🙏

וגם כן להגיד לך תודה כאן על השורה שכתבת "בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי"

כי זה באמת עזר לי להביט בצורה כוללת יותר ולהבין את המאקרו ומה שניסית בעצם להעביר לי (ולפחות מקווה שהבנתי נכון).

ד. אחרי כל האמור, אם את ועוד גולשים נוספים תרצו שאערוך כאן את השורה הזו שמדברת על הילד - אני פתוחה לשמוע. ושוב לא הייתה שום כוונה חלילה להכאיב, וסליחה אם כן, אלא להיפך כמו שפירטתי ברישא הדברים.

זה בדיוק הקטע ..הפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 23:20

אני מעריכה שהתנצלת,באמת אבל הרגשתי שההתנצלות קצת הלכה לאיבוד בתוך כל ההסברים שבאו אחריה.

לא אמרתי שלא תדברי על הילד שלך, אלא שיש משמעות לבחירת הפתיח. בדיוק כמו שלא הייתי פותחת שרשור בפורום של נשים שמתקשות להרות בסיפור על תינוק מתוק

לי אישית זה לא הכאיב, פשוט ההקשר היה מוזר

צר לי שסגנון הכתיבה שלי לא היה לך נעים, אבל אל תצפי ממני להתנסח ברגישות יתרה כשאני מגיבה למשהו שבעיניי היה לא רגיש מלכתחילה...

ולעתיד, אפשר לבקש סליחה מבלי לסייג אותה עד שהיא מאבדת ממשמעותה.

בכל מקרה שתביני הייתי כותבת את אותה ההודעה גם לאחותי האהובה.לדעתי יש מקום גם לדעה שלי וגם לדעה שלך, ולא חייבות להסכים על הכול כדי להעריך אחת את

השנייה.

זה יותר עניין של דיוק

רק להבהירנגמרו לי השמותאחרונה

לא הייתה שום הסתייגות בבקשה הסליחה.

הסליחה הייתה שלמה ובאה בראש ובראשונה ובשלמות וללא הסתייגות וללא עוררין על כך שאם טעיתי להזכיר את הילד בבמה זו ושזה יכול חלילה להכאיב למישהי/ו אז על זה אני מבקשת סליחה ומצטערת באמת.

שאר ההתייחסויות היו לדברים נוספים ולרבדים נוספים שעלו ולא כתלות או כמחיקה או כהסתייגות לסליחה, אלא עמדו בפני עצמם, בנוסף.

הקשר בין התמונה ששמו בראשי לבין התוכן לא קיים 😅נגמרו לי השמות

אפשר להשתמש בתמונה הזו שיותר קשורה (יצרתי אותה כמובן בעזרת AI):

@משה

אני לא בטוח שעט וניר הוא המתחרה של המכשיר הזהמשה

אבל בסדר

(יש הוראה לא להשתמש בAI לחלק מהדברים).

נכון, הבינה תמיד מציעה משום מה מחברת כברירת מחדלנגמרו לי השמות

אז אמרתי טוב נו יאללה נשתמש בזה... לא שזה בא לבטא תחרות הוגנת בין השניים, אבל אולי כן לבטא את הפניות והשליטה על הזמן שלנו לפחות בנקודה הזו?

(וברור שאם ההוראה לא להשתמש אז לא, רק שמה ששמו בראשי פשוט לא קשור, אבל הכל בסדר)

מרווח ותקשורת בין הדייטים-ראיתי שדשו בכך בעבר,ובכלמחדש נעוריי

זאת, קבלו את התנצלותי

אני די "ירוק" בתחום הדייטים (ומקווה שלא אצטרך להשתפשף מדי).

כעת בקשר נחמד בשלבים התחלתיים יחסית.

נראה ששנינו נהנים מהקשר עצמו ב"ה, אבל מרגיש שההנאה והזרימה הם בעיקר בדייטים עצמם.

יש כמה ימים בין דייט לדייט.

וביניהם, לא סגור על נושא הודעות הווסטאפ /שיחות טלפון, מרגיש שהיא פחות בעניין ושאולי מלחיץ אותה אם שולח לה משהו והיא "צריכה" לקרוא ולהגיב.

אמרה מראש שקצת ביישנית ולוקח לה זמן, אז אולי רק דייטים זה הדרך (לפחות בשלב זה).

מצד שני, אולי בסתר לבבה כן מצפה שאחזר בין לבין...

השאלות הן:

  1. האם פער של 4/5 ימים בין דייט לדייט, זה בסדר בדרך כלל, או שזאת הפסקה גדולה מדי?

  2. מה באמת מצופה בדרך כלל בין דייט לדייט בתקשורת? לשלוח הודעות התעניינות ושיתוף בין לבין כדי "להשאיר את האש דלוקה", או שלא קריטי?

    ניסיתי קצת לשלוח, נראה שכן נענתה והגיבה, אבל לא ברור לי אם נהנית מזה, אולי כדאי לשחרר ולחכות ליוזמה שלה.

אם זה מעבר ל3/4 דייטים, כדאי להתחיל לדבר בטלפון.יהודי שואף לטוב

אפשר גם להגביר את קצב הפגישות אם זה מתאפשר. פעמיים בשבוע נגיד.

אבל שיחת טלפון זה באמת חשוב. להתחיל לא רק להיפגש, אלא לחיות יחד על אש קטנה, שזה יהיה קשר ולא רק פגישות מנותקות מהחיים. מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה לך במבחן (לא להמציא. היא סיפרה לך אתמול שיש מבחן). הרגשת מרוצה? אוי, התאכזבת? למה? קשוח. ממש השקעת לקראתו. ומה הלאה? את רוצה לגשת במועד ב' או שתסתדרי עם הציוןמהזה? הבנתי. את שואפת למצויינות ולא מתפשרת. את יודעת, היה לי היום כך וכך, וואלה זה הזכיר לי מה שדיברנו. חשבתי עליך פה/שם. (הכל לפי שלב הקשר). חשבתי שXYZ, מה את חושבת על זה? רגע, עכשיו כבר הגעת הביתה או שאת עוד בדרך? הא, סיימת היום מוקדם, איזה כיף. אז היה גם זמן עם החברות וגם לעבוד קצת על הסמינריונית, וגם עבודה קטנה להכניס כמה שקלים. יפה. יום עמוס, הספקת הרבה. איך את מרגישה עם העומס הזה? מרוצה מההספקים? איזה כיף. בשיחה כזו בבית את סוגרת את עצמך בחדר שהאחיות לא תשמענה? (אפשר להגיד גם 'ישמעו, עילג אבל לא מפלסטיק) יש לך עוד תכניות להיום או שאת הולכת לישון? ומה הלו"ז שלך מחר? זה יכול להיות 5 דקות, ואתה יכול גם לגלות אחרי שעה וחצי שכבר מאוחר ואתה חייב לסיים (רק תהיה רגיש לרמזים מצידה אם היא צריכה לסיים. כמו בפגישה).

לא לצטט את כל זה כמו תוכי. פשוט לדבר. להתחיל להיות בקשר ולא רק להיפגש.

אפשר גם להתקדם מתישהו לשיחת וידאו.

בהצלחה!

למה לשאול אותנו ולא אותה?פצל"פ

כדאי לשלוח הודעותארץ השוקולד

ואולי אפילו שיחה מדי כמה ימים.

ניתן לשאול אותה בשיח באחד הדייטים כיצד תרצו לנהל קשר בין לבין

אני חושבת שזה ממש נושא שאפשר לפתוח מולה ישירותקל"ת

כי אין פה קווים ברורים וזה משתנה בין בחורה לבחורה וגם בין קשר לקשר.

אני יכולה להגיד לך שהיו בחורים שיצאתי איתם שלא היו שולחים לי הודעות או מתקשרים איזה 3-4 אחרי שדיברנו וזה היה לי חסר. ולעומת זאת בחור אחר(שכיום הוא בעלי היה שולח לי הודעה כל יום אם לא יותר וזה היה לי כבר יותר מידי ופתחתי את זה מולו.

עד היום הוא זוכר לי את זה והוא אמר שאני הבחורה הראשונה שמבקשת להמעיט ובזמנו חשב שאני הזויה😅

קיצור יש ויש;)

נחמד, מזכיר ליחושבת בקופסא

איפשהו בין דייט שלישי לרביעי הבחור שלח לי הודעה שהוא נמצא ממש ברחוב ליד הבית שלי בניחום אבלים באזור, וכדאי שנתאם משהו למקרה שמישהו יראה אותנו.

לא הבנתי מה הוא רוצה. להיפגש מיד עכשיו? הוא עד כדי כך נלהב? אחר כך הוא הסביר שהוא התכוון שאם ניפגש במקרה, אז שנמציא משהו כדי שלא ידעו שאנחנו יוצאים. התפדח מאוד כשהבין איך זה היה יכול להישמע, וכמובן לא התכוון ללחוץ עליי, וכו' וכו'. מזל שלא לקחתי את זה יותר מידי קשה, כי היום הוא בעלי.

לפותח- הכי טוב לשאול אותה, אבל בעיקרון תקשורת של שיחות/ הודעות בין הדייטים עוזרת לשמור על הרצף ולא ליצור תחושה של "היעלמות". כמובן שככל שהקשר יותר מתקדמת התדירות הולכת ונהיית יותר אינטנסיבית...

תודה לכל המגיבים, אני מנסה בהודעותמחדש נעוריי

והיא מגיבה אבל לפעמים אחרי הרבה שעות (יש לה עומס), ואף פעם היא לא יוזמת בעצמה (מעבר לשעה לפני הפגישה לוודא שאני מגיע, אז כן לומד שלפחות לפני הפגישה כדאי לבשל קצת...).

אפתח את זה מולה בפגישה הבאה באמת.

בהצלחה רבהארץ השוקולד

אחד הדברים שלמדתי בדרך היא שהצלחה בקשר אפשרית רק אם לוקחים סיכון שהתקדמנו צעד לא מתאים, צריך לנסות לקחת צעדים בזמן שנראה להבנתנו נכון לשני הצדדים ובתקווה יצליח.

זה שהיא לא יוזמת בעצמה - לא אומר כלוםadvfb

בדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

יותר הייתי מתייחס לאיך שהיא מגיבה. מה התוכן של ההודעה.

המטרה הכללית זה לא לכוון במדוייק מה היא רוצה, כי אתה לא קורא מחשבות. כמובן, צריך לחשוב איך על זה בקטע מתחשב, אבל תאפשר לעצמך גם להביא את עצמך לידי ביטוי כפי שאתה מרגיש טוב. וכמובן אתה רואה מתי היא זורמת ומתי היא לא, אבל זה גם ואולי בעיקר איך שמרגיש לך טוב. כאשר אחד מהצדדים של הקשר מביא את עצמו בצורה אותנטית אז השני לפעמים ממילא מצטרף אליו.

כמו שאמרו, אחרי פגישה 3-4 אפשר כבר לתאם ציפיות בצורה יותר גלויה. אולי גם לפני. מכיר חבר שעשה זאת וסיפר שהלך לו טוב.

וחשוב בין לבין לתקשר, בין אם זה הודעות בין זה וואטסאפ, כדי לשמור על רצף. חלק מבנייה של קשר הוא לא רק החוויות המשותפות בדייטים אלא גם הרצף.

ושתי טיפים -

א' - לזכור אירועים שנמצאים לה בלוז ולשאול ולהתעניין לגביהם. מראה לה שאתה חושב עליה בכך שאתה גם זוכר וגם מתעניין.

ב' - כשקובעים פגישה אפשר לקבוע אותה בנגלות. לדוגמא, בשיחת טלפון עצמה לכוון פלוס מינוס לאיזה זמן ואם רוצה מקום סגור או פתוח, בהודעות יום אחרי יום לקבוע מיקום ויום אחרי שעה מדוייקת. לפעמים ככה זה יוצר שיש אינטרקציה כלשהי שכיבכול תחת מעטה ענייני אך לא רק ;)

נכוןהפי

תודה, כנציגת הנשים כאן,אולי תעזרי לי לקבל בהירותמחדש נעוריי

זה באמת הגיוני שבכל השלבים הראשונים רק הגבר יוזם?

מצד אחד, מבין שזה הטבע, מצד שני קשה להתנהל כשלא יודע מה הצד השני מרגיש ורוצה, מבחינת הקצב וכו'...

אבל זה מה שיש כנראה...

זה בדרך כלל מה שקורהחושבת בקופסא

אבל את מוזמנת לפעול בצורה שנוחה לך, תוך התחשבות כמובן ברצונות ובציפיות של הצד השני.

אני חושבת שרוב הגברים דווקא יעריכו פידבק והתעניינות מצד הבחורה, אבל כמובן כדאי לוודא ולתאם ציפיות.

אחלה דרך לפתוח שיחה על "מה אתה חושב על הבדלי גברים נשים" ולראות כמה הצד השני מקובע/ זורם ביחס למה שאת רוצה ומעוניינת בו.

תודה, אני גבר, אבל הרעיון יפהמחדש נעוריי

לשאלתך, היא די פמניסטית , אבל זה דווקא יושב על ביישנות כנראה שזה גם חינני בעיני...

מה הכוונה?הפי

מה אתה מרגיש שאתה לא יודע

( לא נציגה של אף אחת )

בעיקר, מה גורם לנשים לחכות שהגבר יקח על עצמומחדש נעוריי

את כל היזומה בשלבים הראשונים?

ככל שאכן זאת תופעה מקובלת...

הן לא מרגישות צורך בהדדיות? בלנקוט גם יוזמה כדי שהגבר לא ירגיש שהקשר מעניין בעיקר/רק אותו?

מה הכוונה הכל?הפי

אני לא מבינה

את אישרת את התוכן של advfb שאמרמחדש נעוריי

שבדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

עניין אותי אם זה באמת נכון, כי לי זה לפעמים מרגיש חסר בהירות מדי וגם חושש להציף, אם את כל השלבים הראשונים אני עושה בעצמי, אבל אם זאת הציפייה אז הכול בסדר...

בדרך כלל זו הצפייהחושבת בקופסא

זה קשור לשילוב בין הנורמות מוכתבות מראש, לבין הבדלי האופי שגם ככה קיימים בדרך כלל בין רוב הגברים לרוב הנשים.

אני חושבת שתמיד כדאי לקחת את הנורמה בתור בסיס, ומשם לגשש עד כמה הצד השני מרגיש בנוח לשנות אותה או לא. בסוף לכל זוג יש את הדינמיקה שלו, במיוחד אחרי החתונה כשהקשר מבוסס.

בדרך כלל הנורמות האלו מבטאות צורך מסוים בקשר, שאפשר לבטא אותו ככה או אחרת.

למשל, רוב הבנות מחפשות בחור גבוה יותר מהן. זה שילוב של משיכה, או מה שהרבה בנות קוראות לו "תחושת ביטחון" או "גבריות". השאלה אם התחושה הזו יכולה להתבטא רק דרך הגובה של הבחור, או שהוא יכול להעניק אותה בדרכים אחרות. (וגם אז שאלה של כמה גובה מדובר, והאם הבחורה הזו מוכנה לצאת רק עם מישהו הוא 2 מטר לפחות, שזה קצת קיצוני).

אגב, גם לבנים יש העדפות או ציפיות מהבחורה שהם שילוב של הגורמים הנ"ל.

בסוף כל עוד הקשר מכבד וכל אחד מביא את עצמו לידי ביטוי (והכל לפי ההלכה כמובן), אין סיבה לדעתי לפעול דווקא לפי תכתיב מסוים או לפי ההפך המוחלט שלו.

אז אולי אני אהיה נציג הנשים ;)advfb

דווקא נראה לי ששייך לשאול גם גברים, כי בסוף אנחנו מתנהלים מול נשים ומקבלים פידבקים על ההתנהלות הזאת..

אתה יכול גם לשאול עוד חברים שיוצאים.

מסיבות כאלה חשוב למצוא חבר שתיים שאולי קצת יותר גדולים בגיל שאפשר לדבר איתם על זה.

חח התקבלתהפי

ישששadvfb

מרגיש כמעט כמו יו"ר הכנסת.

אני אפעל למען מי שבחר בי וגם מי שלא בחר בי.

תודה תודה.

הישיבה נעולה.

עונהקל"ת

כן זה נכון. לפעמים באמת כי הבחורה יותר מופנמת וקשה לה לעשות את הצעד ולעיתים פשוט כי מכתיבים לבנות שהגבר צריך ליזום בהתחלה, לתת לו לחזר אחרייך ולא את אחריו, גם אם הבחורה מאד מאד בעניין שלך ורוצה בך.

בקשר בריא כמובן זה יהיה רק בהתחלה ואחכ תראה גם פידבק והדדיות.

מעניין, תודהמחדש נעוריי

זאת בנורמה לרובדרייב

הבחורה יותר פסיבית בהתחלה, זה נובע כנראה מזה שהיא רוצה לראות את היוזמה וההובלה שלך כגבר. גם בהודעות זה קורה תדיר. הרבה פעמים הבחורה לא ממהרת להגיב, יש פה קצת תת מודע של לבדוק האם הבחור חפץ מדי ותלוי בתגובה שלי, או שהוא יודע לחזר אך לא תלותי. גם אם זה מציק ומשגע לא צריך להתרגש. זה תופעה שקורית מלא.

שים לב לנקודה חשובה:

נכון שגכגברים אנחנו היוזמים אבל צריך להיזהר לא לרוץ קדימה מדי, ולשדר התלהבות יתר.. זה עלול לפגוע בהערכה שלה כלפיך יוריד לה את החשק בקשר.

לכן צריך לשמור על המשחקיות, להתקרב אבל גם לא מדי. ואם היא מתרחקת מעט לא ישר לרדוף אחריה. לתת לה מעט זמן להתגעגע ולשדר שאתה מחזיק מעמד גם לבד ויש לך עוד עניינים בחיים. כמובן בצורה עדינה ומתונה, לא סתם לסנן.

דבר אחרון ובעיניי משמעותי, לא כדאי לפתוח בשיחות על למה את לא עונה וכמה את רוצה שאכתוב וכו'. תקשורת זה מאוד חשוב בזוגיות אבל אתם עדיין לא שם.. יש דינמיקות חברתיות שונות מאליהן, ודיבור עליהם רק מרדד ומקטין. מסר לא מילולי עובד הרבה יותר טוב מאשר מילולי. למשל אם אתה רואה שהיא לא יוזמת מעצמה אתה יכול טיפה להכניס אותה לעניין בצורה עקיפה, ע''י זה שתוריד מעט הילוך. או לרמוז בקטנה בצורה נסתרת. למשל: אני אביא לנו תה, את על העוגיות? פותח לה פתח להביא משהו משלה, ולא רק להסתמך עליך. כך גם תראה עד כמה היא משקיעה, במידה ואפילו עוגיות שהיא טרחה להכין, או שמעט מדי או מוגזם מדי (יכול להיות סוג של ריצוי ולא מתוך שקיפות אמיתית) זה יותר אפקטיבי מאשר לפתוח בשיחה כבדה לומר שרוצה לראות אותה יותר אקטיבית וכו'.

תודה לך ולכולם...מחדש נעוריי

בעיני, כהכללה הבחורות נותנותadvfb

ונותנות לגבר להחליט ולהוביל כי זאת גם העמדה היותר נוחה עבורן.

זה לא דרך שלהם לבחון את הגבר אם הוא גבר.

נוח לה שהוא ישלח הודעה ויקבע מקום, אם היא תעשה זאת בעצמה, לפחות בהתחלה, היא עשויה למצוא את עצמה בעמדה לא נוחה. לא נוחה ריגשית.

מעניין, למה לדעתך זה לא נוח להן?מחדש נעוריי

כי זה מפתח דינמיקה של קשר שהן פחות "נשיות" בה?

כנראה גםחושבת בקופסא

ובאופן כללי בני אדם אוהבים לא לחשוב ולא להתאמץ.

מה היית מעדיף, לקבוע עם חבר שנותן לך זמן ומקום ואתה צריך רק להגיע, או אחד שמפיל עלייך את התכנון?

לפני כל ה"נשיות- גבריות" כדאי לחשוב בסברה אנושית פשוטה מה נחמד וישמח את רוב האנשים. אחר כך תכניסו את כל הנורמות והציפיות האלו.

לקבוע בעצמי!!!!!הפי

ברור שונאת שחברה אומרת לי איפה סליחה?!

זה חייב לעבור בידוק שלי חח

וואלהחושבת בקופסא

אני כבר מזמן וותרתי על לנסות לארגן מפגשים גדולים של 5-6+ חברות באותה קבוצת ווצאפ.

לעלות סקרים של זמנים אפשריים, להציע כל הזמן הצעות שנדחות, ובסוף פונות אליי 1 או 2 בפרטי שכן מתאים להן וקובעות למשל בבית שלהן בלי להסתבך עם מלא התאמות שונות של לו"זים והעדפות שונות.

נראלי צריך פשוט כל דבר בפרופורציהקל"ת

לפעמים כן לתת לצד השני להחליט לפי רצונותיו כדי שירגיש שנותנים לו מקום, ומצד שני כן לפעמים להחליט בעצמך כדי לא ליצור הרושם של אדם שלא יודע לקבל החלטות.

אבל אני מניחה שכל אדם נוטה למזג יותר מסויים. ההחלטי מול הפאסיבי/זורם.

לדעתי אין פה מה ישמח את רוב האנשים. מה שעושה טוב לאחת לא בהכרח עושה טוב לאחרת.

פשוט תיהיה מי שאתה

נכוןהפי

אני ספציפית גם לא אוהבת שגברים אומרים לי איפה להיפגש אני מעדיפה שנדבר ביחד

לכן בדרך כלל הגבר מציע 2-3 מקומותadvfb

וגם מציע אם בא לך ללכת למקום אחר.

זה הכי טוב לא?

ככה הוא גם נותן מקום למחשבה וגם נותן לך להחליט.

כמובן שמדברים "מה בא לנו" וכו'

מסכן הבחורהפיאחרונה

מזה זה סיוט

פעם דיברתי עם בחורה פעם ראשונהadvfb

ואיך שהוא יצא שהיא לקחה קצת על עצמה את האחריות של לקבוע איפה נפגשים. והיא נלחצה מזה פיצוצים.

מה זה לקבוע מקום? זה לקחת את האחריות, אם הוא יהיה מקום טוב או לא טוב, מה יקרה שנגיע.

בנות, בכללי, הרבה יותר רגישות לדינמיקה בין אישית ולכן הם מרגישות יותר חזק את מה שקורה בדינמיקה.

גבר, ככלל, פחות מרגיש את הדינמיקה, לפחות לא בצורה כל כך חזקה ולכן פחות דרסטי לו ההשלכות השונות.

הרגישות של דייט ראשון זה שעדיין לא מכירים וצריך לתת אמון בצד השני. אם יש לך רגישות גבוהה אז זה יכול טיפה קשה לנווט את הסיטואציה הזאת ולכן מי שמרגיש טיפה יותר בנוח יכול לעזור בזה וזה יקל על הצד השני.

בדרך כלל, בנות לא חושבות "זה נשי" או "זה לא נשי" שהן עושות או לא עושות משהו. הצורת מחשבה הבסיסית שלהן היא נשית. ברמה כזו או ברמה אחרת, בדרך כזו או בדרך אחרת.

איזה שטויות נוהפי

אם הוא בא לאזור שלו החובה שלה להציע מקום

שבירת לב תגובתי ודברים שרוצה לשתף התלמיד העייף

אני רוצה להגיב כאן על פוסט שרשמתי לפני כן על אכילות לב

קודם כל תודה רבה כאן לכולם על התבונות ועל החוכמה ששיתפתם בהחלט הדברים עזרו.

אני רוצה אבל לשתף אתכם משהו שאני חושב שיכול לעזור במידה כזאת ואחרת.

בסופו של דבר כל דבר משמעותי שקרה לנו בחיים אנו לומדים ממנו לטוב ולרע, ובעיקר משברים, אנחנו מכירים את עצמנו טוב הרבה יותר לאחר משברים, ובמקרה שלי אחרי פרידה משמעותית, אתה לומד את הדברים שהיו ומה גרם לקשר הזה ליפול ובוחר להשתנות ולהתעלות, אז כן אחרי שקונים מדרגה חדשה באישיות כי למדנו והפקנו לקחים עצמים, מגיע של צער מסוים, שאומר אם אני הייתי אז במצבי כיום אולי הקשר היה אחר, הדברים היו אחרים, ופה צריך להביט למעלה לשמיים לה' יתברך, אנחנו אנשים מאמינים ויודעים שהכל בהשגחה מאת ה', והכל מאתו יתברך אין כאן מקום להאריך בבטחון בשידוכים וזה שה' בפרט בעניין הזה שם את השגחתו וניהולו בעניין עד שראיתי לרב שמואליביץ' בשיחות מוסר שמבאר על מעשה בר"י בר' חלפתא והמטרוניטא, שהיא שואלת את ר"י מה עוסק הקב"ה מאז ששת ימי בראשית היינו במה ה' מגלה את עצמו בעלמו מאז בריאת העולם? והוא עונה לה בשידוכים! לכן כל שידוך הוא פלאי כל חתונה היא גילוי של ה'.

אדבר עוד נקודה, הזכרונות הטובים החוויות הטובים שחווינו, אני חושב שיש להם מטרה טובה נכון בסוף הבחורה שהייתה בדייטים בחרה שלא להמשיך ושלא לחזור בהמשך, אז ככה שהזכרון עולה אז הוא מביא איתו איזה מפח נפש, אני חושב שבסופו של דבר אפשר להגיד שזה עולה וואלה באמת היה מצחיק באותו דייט ואני יודע שזה יבוא שוב בעז"ה זה לא נגמר, זה לא כאשר היא בחרה לחתוך אז השמחה הלכה איתה, צריך להמשיך ולשמוח בחיים, וכמה דנו רבותינו במעלת השמחה ואם זה מצד הייסורין כמה חשוב לשמוח בייסורין! ולשמוח בה' ולזכור שבסוף המצב איכשהו הוא האידאלי ביותר כי ה' הוא המנהל (אחרי כמובן ההשתדלות שעשינו כמצוות בוראנו)

אני משתף בעוד עניין שאחרי שכתבתי את זה כאן, היה לי מחשבות רבות אם לשלוח לה הודעה ולנסות שוב ולבקש ממנה לחזור, כי שוב האני היום אומר שאם הייתי אז הקשר היה אחרת, אז חשבתי לשלוח הודעה עם הכל ולהגיד לה אני רוצה לחזור, אבל אני הבנתי א. אני צריך לכבד את המילה שלה שהיא אמרה שהיא לא רוצה אז ולא לחזור אחרי כמה חודשים ולשלוח שוב ב. אם אני רוצה להיות שלם ובאמת לשמוח אני חושב שזה לא כדאי עבורי כי אני לא יודע מה הסיכויים שהיא תגיד כן אחרי שהיא כבר אמרה לא לפני כמה חודשים, ואני מרגיש שאם היא שוב תגיד לא לבקשת חזרה חוזרת זה יקשה עליי לשחרר ולהמשיך הלאה בחיים כמו שאומרים, ולכן אני בחרתי פשוט לשחרר להגיד תודה לה' ולה שזה קרה ולהמשיך הלאה בחיים, האם זה אומר בהכרח שאני סגרתי את הדלת לגמרי? לא ממש לא, אם היא תשוב ביום מן הימים ותגיד לי אני רוצה שנדבר על אפשרות לחזור, אני אשקול את זה בחיוב כי בסופו של דבר היא הייתה בחורה מדהימה שעשתה לי כל כך טוב בחיים, ולא הייתה בחורה כמוה, אבל איך אומרים אני לא בונה על זה כי זה לא שייך, אך בהחלט אם היא תבקש לחזור אני אשקול זאת בחיוב.

ובקיצור כמה נקודות שאני רוצה לכתוב כאן שלמדתי במהלך הזמן:

  לאוכלים את הלב, אחי שחרר, לא הכל תלוי בך.

    אל תפחדו להוביל בקשר, לאנשים בעלי בטחון עצמי נמוך אל תפחדו להוביל בקשר לשלוח הודעה וכו' זה בסדר, כמובן צריך להיות עם יד על הדופק ולראות מה שייך ולא שייך ואיזה שלב אתם בקשר ולראות שאתם לא במקומות שונים ואתה עושה משהו שלא מתאים כעת, אך לא לפחד להוביל!

לתת את הזמן יש בחורות ובחורים שלוקח להם יותר זמן להיפתח ולהיקשר אם אתה בחור שנקשר די מהר תיזהר מלבטא את זה בשלב מוקדם יש כאלה שנלחצים מזה וגם זה עלול לסנוור את ההחלטה הכל כך חשובה האם להתחתן איתה

   לזכור לקחת את הדברים הטובים ולהמשיך הלאה בחיים ולסמוך על ה' שבע"ה יהיה טוב ובסדר והכי מדוייק.

בהצלחה!ברוקולי

אמן לכל מילה שלךניצן*אחרונה

קראתי הכל

ומחזקת אותך על הדרך שאתה עובר על מנת להצליח להשתחרר

ה' איתך והוא יעזור לך גם לצאת מהלופ הזה שהוא מורכב, הייתי במשהו דומה בקטנה ממש ואני יודעת כמה זה מורכב. ולפעמים אנחנו גם עושים צעדים שאין להם השלכה על המציאות, להנכיח את הקול הפנימי , אבל יכולים לעזור להבין שהסיפור הזה סגור

מובן לה מאליו דברים שאני עושהחצלה

לא בטוח שהכותרת נכונה, אבל העניין הוא כזה

יוצא עם בחורה מדהימה, כיף לנו ביחד בגדול יש כימיה ומשיכה. ממש תחילת קשר, דייטים בודדים. העניין הוא שמאוד מפריע לי שאני מרגיש שהרבה דברים מובנים לה מאליהם. לצורך העניין אם קונים עכשיו משהו ואני בא לשלם, מאוד חשוב לי שהיא תגיד לי שאולי היא תשלם הפעם או משהו כזה, ואז אני כמובן אסרב ואשלם בעצמי, אבל חשוב לי לדעת שזה לא מובן מאליו. או שמתקפלים וצריך לסחוב דברים או לפנות את הזבל, שלא תחכה שאני אעשה את זה אלא גם תפעל מעצמה ותפנה או תרים, כמובן שביחד, אבל פשוט לא יכול עם התפיסה שאישה היא פרינססה והגבר צריך תמיד לפתוח לה את הדלת וכו. אנחנו רק בהתחלה.

מה עושים עם דבר כזה? זה מוריד לי בקשר קצת תאמת, וזה מבאס כי בלי זה הייתי נראלי בעננים. ומצד שני שייך לדבר איתה על זה? על שותפות כזו בדייטים, שכלום לא מובן מאליו ואנחנו ביחד? לא יודע

אשמח לשמוע מכן/מכם איך אתם רואים את הדברים. אם צריך אפרט יותר.

מה דעתכםאשר ברא

על לשדך אנשים שיצאתם איתם?

אני חושבת שזה טוב ומבורך לשדך אנשים שהתרשמתי מהם לטובה ופשוט לא התאימו לי, או שאני לא התאמתי להם.

והעיקר לא לשדך מישהו שיש לי מטען רגשי עליו לחברה קרובה..

אבל בדיון עם חברות עלה שאין מה לשדך מישהו שיצאתי איתו כי אם הוא היה "מציאה כזאת גדולה", אני הייתי מתחתנת איתו.

הצביעו והשפיעו.

אצל אח שלי זה עבד נהדר, ועובד עד היוםנקדימון

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

ממש כך. זו מצווה גדולה של חסד.נחלת

קודם תציעי... אולי הם כן מעוניינים?שנונימי

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

הרבה חתונות יצאו מזה, כולל שליברגוע

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

שיר יפה אבל רואים רק את הכיפה והמצח.נחלת

את יכולה להגדיל למטה בצד ימיןברגוע

מצווה חשובה. למה לא?תפוחית 1

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

קשה כקריעת ים סוףמסתתר

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כל אחד ואחת הם מציאה גדולה. תלוי למי.נחלת

מבורך מאוד.advfb

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

למה לא?ברוקולי

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

חושב שזה מבורך אבלישי2

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

זה תלויאילת השחר

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

זה שחתכת ממישהו לא אומר שהוא לא טובמישהי719

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

מכיר כמה וכמה זוגות כאלוהסטורי

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

לדעתי, יש להן טעות יסודית.לגיטימי?

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

בגדולזיויק

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

בעד לנסות אם עולה רעיון מסוים אבל ברגישותארץ השוקולד

סוף סוף יצאנו יחד כי חשבנו שייכולה להיות התאמה, הגענו למסקנה שאין התאמה אבל זה לא מעיד רע על הצד השני.

כאבה לי הדעה שעלתה בדיון עם החברות שהבחירה היא לפי "מציאה" שאובייקטיבית פלוני עדיף על אלמוני ולא שיש פה מציאת התאמה. תפיסה שיכולה להוביל לתחושות רעות וגם לדעתי לא נכונה כי אני לא מחפש את זו שהכי מוכשרת אלא את זו שהכי מתאימה לי.

(אישית, זכיתי למצוא את אשתי שהכי מתאימה לי)

ברור שכןהפיאחרונה

חלק מהבחורים שפגשתי היו ממש דבש פשוט לא התאימו לי אז מה? למה לא לשדך אותם לאחרות?

חייבת להגיד שיש אצל חלק מהנשים נטייה פחות לפרגן, וזה ממש ילדותי בעיניי.

מישהי סיפרה לי על חברה שלה שמלכתחילה לא התלהבה מבחור שיצאה איתו וכל הזמן אמרה שהם לא מתאימים והוא שקט ולא מספיק גברי לה. בסופו של דבר, דווקא הבחור אמר לה לא.

אז החברה שלה אמרה לה: אם לא עבד ביניכם, אני דווקא ממש התלהבתי ממנו אני מחפשת בחור שקט ואני וחושבת שהוא יכול להתאים לי.

והיא ממש לא פרגנה לה ממש התחמקה

מה נפגע פה בדיוק? האגו שלך? די, תתגברי. אם הוא לא מתאים לך, למה שלא יתאים לחברה שלך?

כולם חושבים שהיא חברה טובה, אבל מה אני אגיד לכם? חברות נמדדת גם בפרטים הקטנים האלה, ביכולת לשמוח ולפרגן לאחרת גם

שהאגו קצת נפגע.

ממש חבל ..

אמרתי לחברה אז אני אשדך בניכם .. אז היא אמרה לא נעים לי בגלל החברה .

( אני לא מבינה את זה הם יצאו כולה ל2 דייטים והבחורה כל הזמן אמרה שהם לא מתאימים , אז ממה אמור להיות לה לא נעים?)

איזה דרמה מיותרת אלוהים

ואני משתגעת מדובר בבחורות דוסות

אם את באמת כל-כך דתייה ממה את מפחדת?

שיעבוד לחברה שלך?