לא רוצה לצאת עם עובד סוציאלילגיטימי?

(או עם מישהו שלומד\עובד במקצוע עם הכנסה מועטה. אולי אם אבא שלו רוטשילד)...

 

במילים אחרות, 

כשחושבים על הקמת בית ומשפחה, יש גם עניין של שיקול כלכלי.

אני לא רוצה לחיות בדוחק כלכלי.

ברור לי שיש מרחב בין עוני לבין עשירות, לא מחפשת לנסוע בלמבורגיני, רוצה לסגור את החודש + לחסוך בעז"ה לאירועים עתידיים וכו'. להיות עם ראש מעל למים, אפילו בקורונה. לא לרדת מרמת החיים שאני רגילה אליה.

לא רוצה שכל עול הפרנסה יפול עליי.

הקמת בית ומשפחה זה סוג של עסקה כלכלית, ואני מחפשת מישהו שיענה גם על הפן הזה.

 

 

אני יודעת שמזונותיו של אדם קצובות משנה לשנה. אבל אני מאמינה גם בהשתדלות שלנו, ועבודה סוציאלית הוא מקצוע מאוד לא מתגמל לעומת השעות וההשקעה הנפשית הדרושה.

עובדים סוציאליים עושים עבודה מדהימה. זו עבודה שהיא סטריאוטיפית לאישה, ולכן גבר שבוחר לעשות זאת זה נראה לי מעיד משהו על האופי שלו (לחיוב).

 

האם נראה לכם הגיוני לפסול הצעה על סמך מקצוע\לימודים לקראת מקצוע?

כלומר, לא מדובר בהתלבטות בין בחור שהוא בעל מידות טובות, דוס כמו שאני מחפשת, יש לנו דיבור משותף והוא עובד סוציאלי לעומת בחור אחר שעל הנייר עונה על מה שאני מחפשת אבל בפועל אין לנו שום דיבור. אני שואלת כאן באופן כללי, כגישה לחיים - איזה מקום נותנים לשיקול הכלכלי? (ואני מדגישה עובד סוציאלי, לא בחירה בחיי אברכות).

לגיטימי, אבל לפעמים עדיף שלאultracrepidam

כל שיקול שהוא אמיתי הוא לגיטימי.

 

במיוחד אם השיקול הוא סביר והגיוני.

 

אבל מצד שני - עם מאמץ אפשר להשלים הכנסה וכדומה, או באופן כללי - למצוא פתרונות

 

ובגלל שתחום הכסף הוא חיצוני לאדם, הפתרונות הם יחסית פשוטים (לעומת אופי או תפיסת עולם וכדומה, שהם מושרשים יותר ולכן למצוא פתרון הוא קשה יותר). ואז זוג שעוסק במקצועות לא רוויים יכול להתפרנס בכל זאת.

 

בגלל זה, וגם בגלל שלפעמים שווה לשלם את המחיר על בחור טוב, לדעתי לפעמים צריך לזרוק את ההתחשבנות הזאת ולהחליט ש"נסתדר", ועדיף בחור טוב בלי כסף מאשר בחור פחות טוב עם כסף

 

ולדעתי שווה לבדוק בשלב מסוים האם הבחור מודע לזה שהמקצוע שלו לא רווחי ואם הוא חשב על פתרונות.

 

שזה כלל שנכון תמיד:

יש הרבה תופעות שיש להן השפעה על הזוגיות, והשאלה היא לא אם התופעה קיימת אלא איך מתמודדים איתה. וטוב יעשה מי שיודע שהוא נושא בעיה כזו, לבנות תוכנית פעולה וגם להודיע על כך לצד השני בשלב שנראה לו נכון (יכול להיות אפילו בבירורים - לדאוג שהצד השני יתקשר לחבר מסוים שימסור לו "יש לו בעיה __ אבל זה לא יפריע לתפקוד" או במקרה הקונקרטי "הוא עובד סוציאלי אבל יש לו שלש דירות להשקעה בתל אביב"

שאלה מאוד אישית,advfb

כסף הוא אמצעי חשוב בחיים אבל הוא לא יהיה מטרה בפנ"ע.

אם יש לך צורך ברמת חיים המצריכה כמות מסויימת של כסף זה צורך חשוב שלא כדאי לזלזל בו בכל אופן.

תלוי גם במה את עובדת. אם לומדת מדעי המחשב ורוצה לעבוד בתחום אז סביר להניח שלא תהיה לך בעיה כלכלית בבית גם אם בעלך יהיה עו"ס. באופן אישי גם אם אעבוד במקצוע לא מרוויח לא אתחשב שבכך בשידוכים. אם מישהי לא תרצה אותי בגלל עבודה שמכניסה פחות זה כנראה מראש לא יתאים לי.

השאלה מבחינתך עד כמה חשוב מימוש עצמי של אדם. מי שמימוש עצמי זה ערך עליון הוא יעדיף לעסוק ברוב זמנו בתקפיד שהוא ממש את עצמו אע"פ שזה גובה מחיר מסויים. מצד שני, המימוש העצמי במשפחה יהיה חשוב לאדם מאשר בקריירה, ולכן כל אדם יעדיף שיהיה למשפחה שלו רמת חיים טובה על חשבון רוב העיסוק שלו.

 

ואם כבר העלת את העניין - גם בתור גבר באותה מידה אני יכול לשאול את זה. למה שהיא תעבוד במשהו שבא לה ואני אצטרך להביא כסף הביתה? נראה לי תפיסה מיושנת.

 

הכל לגיטימי ויחד עם זה בעייני זאת טעותג'ון
אני לא הייתי רוצה לצאת עם מישהי שרוצה לצאת איתי בגלל שאני לומד מקצוע רווחי.
בית זה במובנים רבים גם מפעל כלכלי, שנינו שותפים בו, אז אם מישהי מגיעה בגישה כזאת, אז כנראה שהיא לא מבינה את זה.
מעבר לכך שמזונותיו של אדם קצובים לו, יכול להיות אדם שהוא אפילו מורה וגם עובד סוציאלי וירוויח הרבה. איך? כי זה תלוי אדם, אם הוא חרוץ ורוצה להרוויח ואז השמים הם הגבול.
(חוסכים ומשקיעים, עושים תואר שני קליני ופותחים קליניקה ובעיקר פותחים את הראש להזדמנויות כלכליות).
זה פחות תלוי מקצוע ויותר תלוי אדם.
לדעתי במה שכתבת חסר איזון , לא?הפי
למה לא לשלב גם וגם?
את לא צריכה מישהו שעונה לך מבחינת נייר ואין לך שום דיבור איתו.. זה נוראי! איך אפשר לבנות בית בלי תקשורת??

מצד שני את לא צריכה להתחתן עם מישהו שתתבאסי שאת חיה בדוחק וכל עול הפרנסה עליך.


אלא את צריכה את האיזון שנכון לך את מכירה את עצמך יודעת מה הגבול שאת מציבה לעצמך שתוכלי לעמוד בו
כן ולאבת 30
מצד אחד יכול להיות שהוא בהיר אחד תפגשי בחור מקסים ונהדר ואז תגלי שהוא עו'ס.
מצד שני היום הרבה אנשים לא מתפרנסים מאפיק אחד אלא משניים או שלושה.
אז בנאדם יכול לעבוד בתור עו''ס וגם להחזיק עסק קטן ורווחי בתחום נוסף שהוא מוכשר בו.
מצד שלישי תחום כלכלי זה קצת דמיונות שלנו, כי יכול להיות בחור הייטקיסט סופר מוכשר, ואז פתאום תבוא תקופת שפל, כמו שקרה לפני כך וכך שנים והוא יהיה לפתע מובטל, בעוד חבריו העו''סים ימשיכו לעבוד כרגיל. (כמה שהקורונה הראתה לנו כמה העולם הכלכלי שלנו שברירי...)

מצד רביעי מאוד מובן למה את רוצה לעשות השתדלות שתהיה משענת כלכלית לבית.

אז מה עושים? לא יודעת..
רק נתתי כמה נקודות למחשבה
שאלה טובה.רות א

קודם כל אני מבינה אותך. יכולה לאמר לך שבעלי בחר במקצוע שבעיני קשה להתפרנס ממנו, לא קל למצוא עבודה בתחום, וכן הייתי שמחה אם הוא היה בוחר מקצוע אחר. אבל, בגלל שזה תחום שהוא אוהב, ואני רואה איך הוא נהנה אני מבינה שלא תמיד הכסף הוא שיקול.. וגם כמו שכבר כתבו לך תמיד אפשר למצוא הכנסה נוספת מהצד. 

 

דבר נוסף- היום מקצוע זה דבר מאוד משתנה, הרבה אנשים מחליפים מקצוע או מתקדמים בתחום שלהם.. לכן זה גם משהו שצריך לקחת בחשבון, לא בהכרח שהוא יישאר בתחום שלו כל החיים. 

אגב מכירה עו"ס שהתקדם להתפקיד ממש רווחיחצילוש
אני חושב שלגיטימיחלל הפנוי
למרות שאני לא מסכים עם הגישה שזו פשוט הגישה שלך ושל עוד אנשים.(מבחינת הכסף וכו)
אני פוסל על דברים אחרים, כמו לי קשה לצאת עם מישהי שלומדת או עובדת בתור אחות. כי זה שעות ושבתות וואלה לא בא לי אישה שחצי מהזמן היא לא בבית וחצי מהשבתות לא בבית.
או שאני לא אצא עם מישהי שהיא עובדת במקצוע כמו רואת חשבון או משהו כזה, כי זה פשוט ראלי מידי בשבילי... וכמו שאמרת שזה מעיד על האישיות
סופר לגיטימיפשוט אני..

ואם מישהו יגיד לך שאת חייבת להתעלם מהשיקול הזה, את עלולה לחיות עשרות שנים בתחושת פספוס גדולה ובתחושת אכזבה מבעלך.

 

כמו שלגיטימי שאנשים רוצים שבן הזוג יהיה מעורב בגידול הילדים או עבודות הבית, לגיטימי שהם רוצים שבן הזוג יהיה מעורב בפרנסת המשפחה (ולא, 6,000 ש"ח לחודש זה לא פרנסה).

 

אני לא אומר שזה שיקול נכון ורלוונטי לכל אדם, אבל מי שזה כן חשוב לו - שיילך עם זה.

6,000 שקל זו כן פרנסה.חצילוש
וכל עבודה מכבדת את בעליה. אני לא אוהבת שנשים בונות על זה שיתחתנו עם חמור עבודה שיביא מינימום 20,000 נטו והן יעסקו במה שבא להן כי מותר להן משום שהן נשים. קצת פרופורציות ואיזון צריך. אי אפשר לקבל את היתרונות שבחיים המודרניים בחלקם, שיוויון במטלות הבית וכו'+ שהבעל יעבוד בלי סוף ואת למשל, כן תרשי לעצמך להיות עו"סית עם חצי משרה בעירייה. מתחתנים עם אדם ולא עם כספומט. עכשיו, אין בעיה לשאוף להתחתן עם מישהו שמכניס הרבה כדי לחיות ברמת חיים שהורגלת אליה, אבל לזכור לא לצאת מפרופורציות ושכסף זה ממש לא הכל בחיים, אלא אמצעי ולא מטרה... "אוהב כסף לא ישבע כסף"
לגבי עובדים סוציאלייםהיום הוא היום
מי שיש לו תואר שני יכול גם לטפל באופן פרטי וזה יכול להגדיל את ההכנסה.

בהצלחה
תודה, העלתם נקודות חשובות, ואנסה להתייחס לכולםלגיטימי?

@ultracrepidam

החיים זה לא משחק של סבבה והכל אבל, וברור לי שהייתי רוצה להתחתן עם מישהו שנעבור ונתמודד יחד עם משברים.

אני מסכימה שכסף הוא דבר חיצוני, ולא כמו מידות ואישיות, ואין לנו איך לדעת מה יקרה - אם פתאום יהיה משבר נגיד בענף הייטק. אבל אין מה להשוות משכורת ממוצעת של עו"ס לעומת משכורת ממוצעת של מתכנת.

אם אנסה לדייק, הפריע לי לצאת עם אנשים בלי תוכנית כלכלית - גם אם לא התחילו לבצע, אבל לפחות הקדישו לזה מחשבה.

@advfb

אני לא מסכימה שהמקצוע הוא המקום להגשמה עצמית. אפשר לעשות זאת גם במסגרות אחרות מחוץ לעבודה, לדוגמה התנדבות בגמ"חים, וזה עצמו משהו חינוכי גם לדור הבא.

זה לא שאני חושבת שעול הפרנסה צריך ליפול רק עליו. אני חושבת שהבית צריך לבוא בשותפות של שני בני הזוג, וברור לי שהקשר שלנו יכלול ויתורים של שנינו למען היחד המשותף.

 @ג'ון

לא בגלל ההכנסה הרווחית, אלא גם. לא מוותרת על שאר הדברים החשובים. מסכימה שזה תלוי אדם, הבאתי עו"ס כסטריאופטיפ. איך בודקים דבר כזה?ההרגשה שלי היא שהרבה מהבחורים נשמעים אותו דבר, סיימו תיכון, היו בישיבה (הסדר\גבוהה) כך וכך שנים, לומדים מקצוע, נחמדים, מידות טובות, לב טוב וכו'. ואם יש לי שתי הצעות כאלה, ואחד לומד עו"ס והשני מדמ"ח, הנטייה היא לפנות לפי הסטריאוטיפ. לא יודעת על דרך לברר מי המיועד מהבחינה הזו. גם זה לא נראה לי מתאים לדבר על זה בפגישות הראשונות...

@הפי

הלוואי.... לא מחפשת מישהו מושלם, רק את זה שיתאים לי....

@בת 30

עד כה לא סירבתי לצאת עם עו"ס, אבל כשעשיתי את זה, תמיד ישבה לי קול כזה בראש ששואל אם אני מוכנה להכניס את עצמי לדבר הזה. אני מרגישה באיזשהו מקום שהפגישות נעשות ממקום מאוד תמים, מלא באידיאלים וכאלה, ולפעמים חסר קצת רגליים בקרקע, לדבר גם על דברים גשמיים. לא רק מה עדיף עיר\יישוב, אלא איך נממן את מה שלא יהיה. אני מסתכלת ימינה ושמאלה, במיוחד בזמן הקורונה, ורואה כמה הדברים יכולים להיות מורכבים ולהשפיע על הזוגיות, הבית, המשפחה, על אף שמדובר במשהו חיצוני.

@רות א

אני תוהה באיזה שלב פגשת את בעלך - האם הוא כבר למד\עסק במקצוע?

הצורך להסתובב בכמה עבודות מהצד, לחלק עיתונים בסופ"ש ודברים כאלה מתאים לדעתי לזוג צעיר בתחילת דרכו. העניין הוא שאם אתם מתחתנים בשלב מוקדם, אז אם אנחנו מדברים על המקצועות המרוויחים - חיים כמה שנים באיזשהו דוחק, כשיודעים שאחרי כמה שנים בעבודה יש העלאות וכו'. לעומת זאת, אם הולכים למקצוע כמו עו"ס, השכר והשעות לא משתפרים עם הזמן, והצורך בחלטורות האלה ממשיך...

@חלל הפנוי

מעניין אותי (אם אתה מוכן לשתף כמובן), האם מה שאמרת על מקצוע ריאלי - האם זה מגיע מניסיון או מסטריאוטיפ בלבד? האם יצאת עם מישהי שעובדת במקצוע כמו ראיית חשבון או משהו כזה, וזה לא הלך, או שמלכתחילה לא ניסית?

@פשוט אני..

מעניין לראות שנראה שהנשואים מקבלים את הגישה שלי יותר מהרווקים.... תודה על התמיכה הזו. אני באמת חושבת שלמצב הכלכלי יש השלכות נרחבות על תחומים רבים נוספים במשפחה.

@היום הוא היום

עו"ס היה בשבילי דוגמה למקצוע שבמצב הרגיל שלו (ולא עובד סוציאלי קליני עם תואר שני) לא מכניס הרבה, ויש המון השקעה של משאבי זמן ונפש. השאלה שניסיתי להעלות פה היא שאלה מקיפה יותר, על העקרון עצמו - עד כמה צריך לתת מקום לשיקולים החיצוניים האלה בבחירת בן הזוג.

תגובהadvfb

מסברה נראה לי באופן פשוט שכדאי שהמקצוע יהיה המקום העיקרי למימוש עצמי.

אדם צריך כסף בחיים כדי להביא לחם הביתה, לא עדיף כבר על הדרך לעשות משהו משמעותי שמתאים לאופי שלו?

לא תמיד יוצא, נכון, אבל לא מפסידים שום דבר אם מכוונים לשם.

בסופו של דבר העיסוק במקצוע תופס מבחינה כמותית כמות יפה מאוד של שעות ביום (לא משנה באיזה עבודה) - לא עדיף לעשות בהם משהו שמתאים לך ומשמעותי עבורך?

התנדבות או דבר אחר למימוש עצמי יכול לקחת כמה שעות בשבוע (במקרה הטוב) - עבודה זה כל יום הרבה שעות טובות. לא כדאי כבר לעשות איתם משהו שהוא מעבר לכסף?

 

^^חיות צבעונית
@לגיטימי?
תחשבי שהתנדבות כמה שעות זה בשבוע?
לעומת זאת, אם העיסוק שלך זה מה שאת אוהבת לעשות ומוציא את כל הטוב שלך וזה קורה כל יום, רוב היום זה לגמרי אחרת.
אין כמו לצאת בשמחה והתרגשות לעבודה.
קראתי את התגובה אלי, לא התעמקתי באחרות... - דייקת נכוןultracrepidam

בהחלט, הקריטריון המשמעותי מבחינתי הוא התכנון הכלכלי.

 

אני חושב שהדגשתי את זה. ולכן בעיני השאלה לא מה המקצוע אלא אם יש תכנון כלכלי. ולכן אני לגמרי מבין את הנטיה לעשות סינון קטגורי לפי מקצוע, על אף שסינון קטגורי הוא דבר בעייתי באופיו שתמיד שופך כמה תינוקות עם המים.

 

ובכל זאת, מקצוע בעולמנו המודרני הוא דבר מאד משתנה, ולא מגביל. ולכן אני חושב שלא כדאי לחשוב "אם הוא עו"ס (או משהו דומה) אז אין לו כסף" אלא "אם הוא עו"ס חשוב להתעניין בתפיסות הכלכליות שלו"

^^^^^^^^rivki
בקשר למה שכתבת לי כאןפשוט אני..
אכן פעמים רבות אנשים לא מבינים מה המשמעות של כסף.

אנשים שגדלים בבית שתמיד היה בו הכל ומעולם לא חסר להם דבר, והם בטוחים שאם ירוויחו מעט הם יצטרכו לוותר רק על רכב פרטי או חופשות בקיץ.

כמו שכבר כתבתי בדיון אחר, להרוויח מעט זה לוותר על ארוחה בשרית בימי חול (בדיוק השבוע מישהי כתבה על זה בנשואים טריים), לוותר על חוגים או מורים פרטיים לילדים, לוותר על לחסוך כסף לילדים, לוותר על רפואה פרטית, טיפולי שיניים איכותיים ועוד.

כמובן יש בזה דרגות, ולא כל מי שמרוויח מעט יצטרך לוותר על כל מה שברשימה, אבל בסופו של דבר צריך היום הרבה כסף בשביל לחיות סביר, על מותרות אני בכלל לא מדבר.
זה אכן שיקול ו ..שמחה רינה
מאוד מובן מה את אומרת.
כי לפעמים אפשר לפגוש מישהו שבאופי והמידות זהז זה אבל בעיסוק זה לא מה שתכננת. אבל השאלה מה עדיף?!..
כי עניין כלכלי אפשר לשנות וכמו שנאמר פה את הדברים המהותיים האחרים לא...
את יכולה לפגוש מישהו שברמה הכלכלית והעיסוק זה מה ששאפת אבל באישיות זה לא מה שאת מחוברת אליו..אז....?

מנגד תוהה בעצמי מה עושים כששני הצדדים עוסקים במקצוע לא מאוד רווחי כמו הוראה. או מצב שבו הגבר אברך...?? שאלה שמעניין לשים על השולחן
מסתפקים במועט, גם עם משכורת של עו"ס אפשר לחיות בכבודחולת שוקולד
עניין של סדר עדיפויות, יהיו שיעדיפו לעבוד במה שאוהבים ולהסתפק במועט ויהיו שהפוך, אפשרי זה כן
אז אם אני מבין אותך נכוןהיום הוא היום
את אומרת שחשוב לך מישהו שיש לו תוכנית לחיים כך שיישאר לו קצת פנאי וזמן לנשום כלכלית ורגשית. לא משהו חונק מדי. הבנתי טוב? זה מאד לגיטימי. רק לדעתי תבדקי את זה לפי הכלל הזה ולא לפי המקצוע כי יש הפתעות במקועות כמו שכתבתי.

כל הכבוד על הלמידה וההתייחסות מכל התשובות
בעיני לא שייך לפסול על בסיס זה. במיוחד שבמשך החיים נמצא אתאלירז

עצמנו במקומות אחרים.
חשוב לומר - שאם זו התשוקה שלו לעסוק בעבודה סוציאלית ולכן הוא בחר בזה- 
תהיה שם ברכה גדולה של גבר עם רווחה נפשית ושמחה פנימית.
דבר ששווה יותר מכל הון שבעולם.

פרנסה זה משמים.
יש השתדלות אבל השתדלות זה לא אומר לקרוע את עצמנו.
וגם אם תתחתני עם בחור יציב כלכלית, אף אחד לא מבטיח שזה לנצח.

הכי חשוב שהוא יהיה מדויק לך בעולם הנפש והערכים.
זה מה שיעזור לכם לצלוח כל קושי באהבה גדולה.

אני תוהה לעצמיהפי
איך זה מסתדר עם הדעה שאמרת שאישה עדיף לה להיות בבית ולא להיות מקור הפרנסה ..
אם אני לא טועה אשמח לדיוק במידה וטעיתי(;
כלומר אם הבחור יעבוד קצת והבחורה לא תעבוד זה לא קצת עצימת עיניים מהמציאות?
מסתדר עם העובדה שפרנסה משמים.אלירז
לא, עם משכורת יחידה של עוס אפשר לחיות בכבודחולת שוקולד
המקום לשיקול כלכליrivki
לדעתי זה שיקול חשוב, אבל אני עצמי כשהייתי בשלב שלב של דייטים ראיתי את זה בצורה אחרת.

סירבתי לצאת עם מי שעדיין בצבא/ישיבה, כי אני בעצמי הייתי סטודנטית וידעתי שאין לי משפחה שיכולה לתמוך בי. לא ברור, איך אפשר להסתדר ככה במיוחד במקרה של הריון.
מצד שני, לא פסלתי אנשים על סמך מקצוע עתידי ש'לא מספיק רווחי'. כי מה שחשוב יותר, זה אחראיות ורצינות של הבחור. שיהיו לו תכניות לעתיד.
זוג או זוג עם ילד יכול להסתדר עם משכורת אחת או 2 משכורות נמוכות. אח'כ אפשר לשנות תכניות לפי הצורך.
אני התחלתי לעבוד ראשונה וכמה שנים הייתי המפרנסת היחידה. בעלי ראה שהוא לא מוצא סידור מתאים אחרי הלימודים ועשה הסבה מקצועית. כבר כמה שנים הוא מרוויח יותר ממני.
בקיצור, האדם עצמו והתכונות שלו יקבעו במידה רבה את העתיד הכלכלי.
חוץ מזה, יש זוגות של מהנדסת ומורה וכו שהאישה מרוויחה יותר, ואני לא רואה בזה שום פסול. אבל אולי בשבילך זה לא מתאים.
לגיטימי לגמריshaulreznik

זכותו של כל אחד/אחת לחפש כלה/חתן פוטנציאליים שעונים על מגוון הדרישות, החל מצבע העיניים וכלה במצב החשבון. משפחה היא עסק רציני שיותר מתנהל לפי חוקי הכלכלה ופחות לפי המימרות מהגמרא

בעיני לא הגיוני לפסול על זהחופשת1
ההפך, זה אומר שהבחור בעל אינטילגנציה שכלית ורגשות מפותחת ואלה יתרונות גדולים שאין להרבה.
כלכלית-מסתדרים. הקב"ה זמן לפרנס לכל.
כלומר את ממליצה לסמוך על הנס?פשוט אני..

ומי קבע שאדם שבחר להיות עו"ס ולא מהנדס, הוא בעל אנטלגציה שכלית או רגשית גבוהה יותר?

הבנאדם יוצא לעבוד, מש..זה לא שהוא מתנהל בצורה מופקרת כלכלית.חופשת1
הוא בחר במקצוע אחרי מחשבה אני בוחרת לכבד את ההחלטה מעוררת ההערכה שלו.
כולם התרגלו לאנשים אגואיסטים המרוכזים רק בעצמם..קצת עצוב.
לא אמרתי משהו על מי שבוחר במקצוע כזהפשוט אני..
אמרתי שהמקצוע של בן הזוג, לרבות תחום העיסוק / שעות העבודה / השכר וכו', מהווה שיקול לגיטימי בבחירת בן זוג
שיקול לגיטימי בעיקר בגלל הסיבה מדוע הוא בחר בזהוהוא ישמיענו
ולא במשהו אחר. כדי לדעת מי *הוא*.

פרנסה זה גם חשוב,
אבל נוצר מצב שפרנסה זה קריטריון ראשי, תנאי סף בכלל כדי להיפגש, ולא משנה מי הבנאדם בעצמו.
זה לא נכון לדעתיהפי
לדעתי (ההתחלה של מה שכתבת) חשוב שיהיה מספיק לפחות כמו מה שהיה בבית..
לדעתי שאומרים מטרות משותפות יכול להיכנס העניין של העבודה גם כן..
אם הבחור רוצה ללמוד כל היום תורה הוא לא יתאים לי ..
ואם הבחור רוצה לעבוד יום בשבוע גם לא..
ואם הבחור רוצה לגור באוהל ולא מתכוון לקחת אחריות על המשפחה זה לא מתאים
כאילו על סמך מה אנחנו אומרים לבחורה שיעשה מה שהוא אוהב? על חשבונה?
אני לא באמת יודעת כמה מרוויח עובד סוציאלי אבל
היא צריכה להיות כנה עם עצמה ולשאול את עצמה האם זה יספיק לנו לילדים לבעל לבעלת הדירה למשכנתא או לקניית דירה וכו' וכו'

תלוי מה השאיפות שלה בחיים אבל זה משהו שרק היא יכולה לענות עליו
תשאלי משפחות של רבנים עם 10- 15 ילדיםוהוא ישמיענו
שמתחת ל'קו העוני', בציבור שלנו- איך הם מסתדרים בתור בני זוג.
לא יודע, אולי תופתעי

וזה סבבה שלא מתאים לך,
אבל זה קשור רק אלייך..
זה לא קשור בהכרח לחוסר לקיחת אחריות של הבחור או חוסר התחשבות- כי את לא חייבת להתחתן איתו אם הוא לא מתאים לך.
מה הקשר? למה צריך לשאולהפי
זה בדיוק מה שאני באה להגיד שהתשובה נמצאת אצלה בלבד
השאלה מה היא מסוגלת להכיל
סבבה.והוא ישמיענו
וכל אחד מכיל לפי האופי שלו ועולם הערכים שלו והמידות והרמה האישיותית שלו.
אז מה הבעיה במה שכתבתי?
כי לבדוק מה המקצוע של הבחורהפי
זה לא רק כדי לדעת מה הוא אוהב
אלא אם העבודה הזאת תצליח להשתלב איכשהו גם לך ולא תגבילי אותו!
אלא לומדים מזה לאן הוא הולך לצמוח ואם זה מתאים לכם
כלומר בחור שחלום חייו לפתח אפליקציה וכל היום רק בזה .. ולא עובד אז הבחורה צריכה לקחת בחשבון שכרגע היא המפרנסת העיקרית
זה רק דוגמא כן .
עם זה אני מסכיםוהוא ישמיענו
אבל אם הוא עובד, אבל כעו''ס או רופא-
זה אולי חשוב, אבל בואו. פחות. ולא הגזמנו

יוצא שאנשים מתחתנים עם קרייריסטים ופחות עם בני אדם
אבל פשוט כתבת על חשיבות הפרנסה אזוהוא ישמיענו
אמרתי שזה לא כזה גורלי כמו שהצגת את זה
שמע אי אפשר להיתפס יותר מידי על פרנסההפי
כי הכל ממנו
אבל קצת לדעת מהעבודה מה השאיפות של הבחור מה הוא רוצה בשבילו .. וכו
מסכים?
קצת- כןוהוא ישמיענו
אבל מה שהולך כיום זה לא נקרא קצת.

תגידי לי, את תיפגשי עם בחור שעוסק בכל מקצוע? או שמראש יש מקצועות מסוימים שאת לא תבדקי אפילו?
אני מדבר על דייט אחד- בכלל רק כדי להתרשם מי הבנאדם, בהנחה שבכל השאר נראה לך מתאים

ויכול להיות שאת כן, הרבה מאוד אחרים- ממש לא
תלויהפי
השאלה הראשונה זה לא במה הוא עובד אלא מי הוא ..
יש לי שאיפות בחיים ואני רוצה שגם לו יהיה ואני אשמח לעזור לו להגשים אותם זה מרגש אותי כבר עכשיו שהוא יצליח
אני טיפוס שחשוב לו עבודה ועסקים כי מה לעשות לא פשוט לחיות ב2020 בארץ
ברגע שאני למשל ירצה ללמוד תואר שני והוא יגיד לי למה לך??
או לא יבין על מה אני מדברת זה מבאס
אלא אם כן במישהו הזה באמת מיוחד
כן חשוב לי לבדוק מה הראיה שלו לגבי עבודה וכו' ..
כי למה לא
תאר לך אתה תרצה לקנות במהלך החיים בית ואשתך תגיד לא ולא תרצה לנסות לחשוב איפה אפשר לחסוך..
זה קשה לנהל זוגיות כזאת
טוב, כיום כולם יודעים מי הבנאדם עוד בשלב ההצעהוהוא ישמיענו
אין מה להכיר יותר..
הגיוני סה''כ. בני אדם זה משהו מאוד שבלוני בד''כ
לא הבנתי מה כתבתהפי
שכשבחור/ה שואל/תוהוא ישמיענו
בבירורים- 'מה הבחור לומד'/ 'במה הוא עוסק'-
הוא כבר יודע מי הבנאדם בעצמו, ולאיפה שייכת הנשמה שלו והכל
אופ לא הבנתי עדייןהפי
למה שלא תשאל אותו?
וגם זה לא מה בדיוק הוא לומד עושה אלא לפעמים מה השאיפה שלו
הלימוד לא אומר עליו
מה הוא רוצה לעשות? וכו'
אנשים חושבים שמהחיצוניות נטו אפשרוהוא ישמיענו
להכיר את הנשמה,
מהמקצוע אפשר להכיר את האישיות,
מהשכל אפשר להכיר את המידות וכן הלאה.

אז אנשים בוחרים עם מי לצאת על סמך התמונה, המקצוע, או השכל. זה המבחן סף, כלומר בלי זה- אין בכלל על מה לדבר.
לא זה לא אומרהפי
זה גם לא מה שאמרתי
לא דיברתי על לימודים
גם לדעתי זה משהו שצריך לברר עם הבן אדם
מה השאיפות שלו ... מה הוא עושה או יעשה כדי להגשים אותם
מה חשוב לו
וכו
לא לגיטימי?!
אם הבנאדם במקצוע לא מכניס מדי-והוא ישמיענו
את תבררי יותר לעומק? את תרצי לקבוע איתו פגישה? או שתעברי הלאה להצעה אחרת של מישהו שעובד במקצוע שנראה לך?
זה לא עניין של כלכליהפי
מעניין יותר השאיפות שלו מה הוא רוצה בשביל עצמו
לכן אני אשמח לשמוע אותו.. ברור שלא ביי לא מתאים ..
שניה יש כאן אדם שעדיין לא שמעתי...
גם בוא אני אחדש לך גם מישהו שלמד מקצוע מאוד נחשב יכול למצוא את עצמו בנקודה מאוד לא רווחית ולא טובה
הכל תלוי בבן אדם והמעשים שלו
אוקיי אז כל הכבוד.והוא ישמיענו
זה לא עניין של כל הכבודהפי
זה עניין של הגיון פשוט
זה היגיון פשוטוהוא ישמיענו
בעולם של המון אנשים לא פשוטים.
ולכן כתבתי
ועוד דבר..חצילוש
מקצוע שאדם בוחר בתחילת-אמצע ואפילו סוף שנות העשרים של חייו לא בהכרח אומר שהוא יסיים את אותו התואר שהתחיל ויעשה שינוי מסלול במהלכו/ במהלך שנות העבודה הראשונות ירגיש שזה לא מתאים לו ולא מספק אותו וירצה לעשות הסבה..
נכון, בהחלטוהוא ישמיענו
למה אתה חושב שאנשים הגיעו למצב כזה כמו שאתה מתאר?מפוצלשים


כנראה כי אני חושב אחרת ממךוהוא ישמיענו
ועכשיו ענייניתמפוצלשים


אם זו סתם שטות,והוא ישמיענו
אתה יכול לדלג הלאה..
יכול להיות שאני טועה

(לא מספיק חשוב בשביל שנתווכח על זה)
עם השורה האחרונה אני מסכים מאודוהוא ישמיענו
תראי,מקום בעולם
הרבה פעמים אמרו לי לא כי אני לומדת סיעוד וזה אומר שהם יצטרכו להיות אבות פעילים יותר ממה שהם דמיינו כנראה.

גם אם לר הייתי אחות, הייתי רוצה נוכחות אבהית מלאה, ולכן, לי זה פחות משחק עניין של ביאוס או עלבון.

זה יפה ובסדר שאנשים יודעים מה מתאים ונכון להם.
ואם לך לא מתאים לחיות ברמת חיים יותר מצומצמת- זו זכותך לגמרי.
רק אומרת, שלא צריך להרוויח מליונים כדי לחיות טוביעל מהדרום
לק"י

זה כמובן תלוי במקום המגורים, בהרגלים ובגודל המשפחה.

(אני רואה את זה מהחיים הפרטיים שלי).
ומהצד השני, שכר של 12,000 למשפחה, לא מאפשר חיים סביריםפשוט אני..
אני כמובן לא מדבר על זוג בתחילת דרכו, אלא על משפחה עם 2-3 ילדים או יותר.

האם אי אפשר לחיות ככה?
בוודאי שאפשר.
אבל זו לא תהיה רמת חיים של אדם סביר, אלא של אדם עני, על כל המשתמע מכך.
יש כאלה שזה מתאים להם, וזה בסדר גמור, אבל זה גם בסדר גמור אם זה לא מתאים למישהו.
לא הייתי חותם על המספרים שאתה מציגultracrepidam

זה תלוי בהמון גורמים שיכולים להשפיע בעשרות אחוזים לכאן ולכאן. העקרון נכון, מעשית המספרים יכולים להיות שונים. מי שרוצה יכול לחיות במינוס עם משכורת של 30,000, ויש אנשים שחיים טוב עם 12,000 ופחות (כך הבנתי מאנשים שדיברתי איתם).

ובכל מקרה, משכורת זה לא דבר יציב וקבוע. אפילו לא תחום עיסוק.

א'. בד''כ אנשים שעוסקים בתחומי החינוך עושים השלמת הכנסהוהוא ישמיענו
ב'. יש עוד אפיקי הכנסה מלבד מקצוע
ג'. מה שאולטרה כתב- משכורת זה לא דבר יציב וקבוע, לכל החיים וגם לא מקצוע
לגבי א. מורים במסגרות חנ"מ מרוויחים יפהיעל מהדרום
לק"י

אחרי נניח 8 שנות וותק יכולים להגיע ל8-9 אלף בחודש.
ככה שגם בתוך תחומים עם אותה "כותרת" יש משכורות שונות.
נכון. תודה על הדיוקוהוא ישמיענו
לא נכון בכלל. לא רוצה לפרט פה בדיוק את ההכנסות שלנויעל מהדרום
לק"י

אבל נראה לי שאנחנו לא מגיעים ל12,000 בחודש, עם שני ילדים (בוא לא נחשיב את הקטנה, כי כרגע אין עליה כמעט הוצאות), וחיים ברווח ב"ה.
כולל שכר דירה, תשלום למעון (עם הנחה משמעותית בתמ"ת) וילד בגן עיריה.
אין לנו רכב.

אני לא צריכה לחשב כל שקל ושקל שאני מוציאה. ממש לא חיים חיים של עניים. חיים ברווח.
לא נבזבז אלפי שקלים בלי מחשבה, אבל כן יכולים להוציא כסף גם על דברים לא הכרחיים בכלל.


אני לא אומרת שלנצח עם סכום כזה אפשר לחיות ברווח, ואין לי מושג מה המשכורת של עו"ס.
רק רציתי להעלות את הנקודה שלא בטוח שזה מה שימנע מהם לחיות ברווח (ותלוי גם במה היא הולכת לעבוד).
מה??חולת שוקולד
12000 זה המווון
זה מספיק למשל ל-
*משכנתא/שכ"ד-3000
*מעון ומסגרות- 3000
* אוכל- 3000
* רכב-1000
*חשבונות חשמל מים והוצאות שונות-2000
זה נחשב לעוני? פרגנתי פה מספרים די גדולים לכל קטגוריה.
זה מאפשר מרחב בחירה די גדול שיש בו כל מה שצריך ומעבר

לפעמים אני מרגישה שאני חיה בעולם אחר, אנחנו מכניסים הרבה פחות מ12 ולא מרגישה שחסר לנו כלום
אבל לפי החלוקה שלך לא נשארעדיין טרייה
בכלל כסף לחיסכון בצד וזה בעצם ההבדל בין לחיות על הקשקש ללחיות ברווחה כלכלית.
חוץ מזה שמשכנתא ממוצעת היא יותר מ3000 יותר לכיוון ה4000-5000 (אפילו שכירות של דירת 3 חדרים בעיר שאני גרה זה כ3500 ואני לא גרה בעיר שנחשבת יקרה במיוחד). אבל זה בהחלט בחירה לגור באזור יותר זול וכו.
לכן אני אומרת שאני מרגישה בעולם אחרחולת שוקולד
למזלינו האיזור (הזול) שבו אנחנו גרים הוא בדיוק המקום שהיינו בוחרים לגור בו גם בלי קשר, באמת אם מרגישים צורך ביותר זה מבאס
וחיסכון ל? אם זה להוצאות גדולות כמו מכונה כביסה שמתקלקלת או בר מצווה אז זה נכנס ל2000 שנתתי להוצאות שונות, אם זה למימון חתונות ולימודים לילדים ולעת צרה אז באמת צריך להוריד מהקטגוריות האחרות בשביל זה אבל עדיין זה אפשרי (לא מאוד ברווח אבל זה רחוק מעוני)
טוב אצלנו הוצאות שונותעדיין טרייה

שכוללות ארנונה מים חשמל ביטוח בריאות טלפונים אינטרנט בגדים לילדים מוצרי סופרפארם יציאות מידי פעם וכו לא מסתכמים ב2000 שח (הרבה יותר) וזה לא כולל הוצאות חד פעמיות כמו מכונה שהתקלקלה.

אבל זה בהחלט בחירה אישית אני רואה זוגות שגרים בערים יקרות יותר שחיים באותו סגנון חיים כמו שלנו עם משכורת כפולה ובקושי מצליחים לחסוך העלות הבסיסית לכלכלת בית ממש משתנה בקלות מאזור לאזור.

כשכותבים את זה ככה זה נראה פשוט, אבל...פשוט אני..
הוצאות רכב 1,000 ש''ח בחודש?
ומה עושים בחודש שבו יש טסט לאוטו (הרישיון השנתי לבדו גבוה מהסכום הזה), או כאשר עושים טיפול שנתי? מה לגבי ביטוחים?
ואיפה נכנסות הוצאות בריאות, ביטוחים שונים, תקשורת, אחזקת דירה, קניית בגדים / נעליים / משחקים / ספרי לימוד לילדים, ארנונה? וכאשר הילדים גדלים אז צריך לשלם על שיעורים פרטיים, שלא לדבר על זה שישיבה תיכונית זה גם כן עסק יקר...

ו... אפילו עוד לא דיברתי על חיסכון ליום סגריר, שלא לדבר על חיסכון לטובת עתיד הילדים.

בנוסף, אני לא יודע כמה ילדים יש לך ובני כמה הם, אבל משפחה עם 3 ילדים בוגרים בדרך כלל לא תוכל להסתפק בקניות מזון בסך 3,000 ש''ח בחודש, ועבור 5 ילדים זה כבר ממש בלתי אפשרי (אלא אם כן הילדים אוכלים בוקר וצהריים במסגרות החינוך שלהם, ואז אותן המסגרות יתייקרו בהתאם).

אני לא בא לשכנע אותך חלילה שאת ענייה. אבל שימוש בכסף רק עבור מגורים+אוכל+תחבורה זה שימוש מינימלי ביותר, שלא מספק בדרך כלל את הצרכים של המשפחה, וזה עוד לפני הבעייתיות של המחסור בחיסכון.

נ.ב.
זוג שמרוויח ביחד 12,000 יצטרך כנראה גם לדחות את היציאה לפנסיה בכמה שנים, כי פנסיה של משכורות כאלה בדרך כלל לא יכולה לממן חיים של זוג מבוגרים.
איזה מזל שאני לא חושבת ככהחולת שוקולד
עבר עריכה על ידי חולת שוקולד בתאריך כ"ז באלול תש"פ 09:23
כי ממש לא מתחשק לי ללכת לעבוד בשביל כל זה🙄

אנחנו משלמים ביטוח לרכב, טסט, טיפולים בערך 6000 בשנה (וגם עשינו קומבינה שלא אפרט מחשש לאאוטינג אבל זה באמת לא מתאפשר לרוב האנשים)
ביטוחים- לא עשינו למעט ביטוח חיים שגם אותו אנחנו בדרך להוריד מתוך הבנה שאם חלילה נצטרך לא נגיע לחרפת רעב אלא בן הזוג הנותר יצטרך לעבוד יותר ולהצטמצם יותר, שזה לא נחמד, בטח אחרי אובדן, אבל החלטנו שאם זה לא יהיה ברמה של חרפת רעב או להתפרנס מצדקה אז כן ניקח את הסיכון (אנחנו בקרן יחד ואת זה כן השארנו)
שאר ההוצאות שכתבת נכנסות אצלינו ב2000 של ה"שונות" (אחזקת דירה הכוונה קניות של דברים לבית, תיקונים וכאלה?) ארנונה אני מחשיבה כחלק מה3000 ששמתי בסעיף הדיור, נראה לי מוגזם לגמרי לגור במקום ובית בגודל שעולה יותר מ3000 כולל ארנונה
שיעורים פרטיים וישיבות למיטב הבנתי נכנס ב12000 אבל אין לי ניסיון, אם מדברים על הכנסה נמוכה יותר אז זה כבר שלב שאפשר להגדיל אותה כי הילדים גדלו (מדברת עלינו, אני בחרתי לא לעבוד כל עוד הילדים קטנים, ואני לא מתכננת שכשיהיו לי כמה בישיבות יהיו לי במקביל גם קטנים [בלי קשר לכסף])
אנחנו עם 4 בגילאי יסודי ומטה ומוציאים 2500 על מזון בלי להתקמצן, קונים לחם מלא, ממתקים (אני חולת שוקולד) בשרי לאמצע שבוע, אבל באמת 3 מהילדים אוכלים צהרים במסגרות (בחינם) ואם זה לא היה כן היינו מפחיתים בבשרי במשך השבוע, ואני לא נוטה לאכול בשרי באמצע שבוע אז זה כמעט רק בעלי, גם לא קונים בשר ודגים יקרים אבל זה לא ממש חסר לנו, אני כן חושבת שעם 3 ילדים בוגרים אפשר להוציא על מזון 3000 יחסית ברווח (באותה רמה שכתבתי על עצמינו)
לגבי הפנסיה- אם יש דירה או שהשכירות נמוכה אז אני חושבת שזה מספיק אבל באמת בזה אין לי ניסיון, ויש כאלה שדווקא שמחים להמשיך לעבוד כמה שנים אבל כמובן א"א לדעת את זה מראש, בכל מקרה זה בטח פחות קשה מלקרוע את עצמך ב20 שנה שלפני
חיסכון זה כן משהו שאני בעד שיהיה אבל לא ברמה שאני אעבוד או אתקמצן בשביל זה

ב"ה יצא לנו שאין לנו דרישות גבוהות גם אם היתה אפשרות- רוצים לגור באיזור שלנו, לא מתכוונים להביא 10 ילדים, לא אוהבים בתי מלון וכאלה, כל זה בלי קשר לכסף, אז לנו מתאים ככה, שכל אחד יעשה את השיקולים שלו
שוב, זה פשוט לא יכול להתאים לרוב האנשיםפשוט אני..
3,000 שכ''ד כולל ארנונה?

זה פשוט כלום. או שהבית פצפון, או שהוא ממש מרוחק. וגם למרחק יש מחיר, כמו פחות שעות עם המשפחה בגלל הדרך הארוכה לעבודה (ברור שיש אנשים שעובדים צמוד לבית, אבל מה לעשות שרוב האנשים צריכים להגיע לעיר הגדולה בשביל לעבוד).

אני יכול להעיד על עצמי שבחרתי להוריד מהשכר שלי 2,000 ש''ח בחודש, רק בשביל לעבוד 10 דקות נסיעה מהבית ולא שעה ורבע. כי הזמן שלי עם המשפחה שווה לי יותר מהכסף הזה. אז יש אנשים שלא יכולים לעבור לעבודה שקרובה לביתם, והם נאלצים להעביר את ביתם כדי שיהיה קרוב לאזורי העבודה, וכך מחיר הדירה מתייקר אבל מרוויחים זמן בבית.

ביטוח חיים: דווקא כשנותר רק הורה אחד אז הרבה הרבה יותר קשה להתפרנס, כי אין את הגמישות שיש למשפחה רגילה שבה אפשר למשל שהורה אחד ישים את הילדים בבוקר והשני יוציא אותם, שלא לדבר על החופשים הלא נגמרים במערכת החינוך וימי מחלה של הילדים וכו'. כשהורה אחד צריך גם לגדל את הילדים לבדו, גם להתפרנס לבדו, וגם להחזיק את הבית (לבשל, לשטוף, לנקות וכו') - זו משימה בלתי אפשרית.
אם אחד מההורים נפטר ל''ע, המשכורת של בן/ת הזוג בהכרח תקטן, המחשבה שהיא תגדל פשוט לא מסתדרת עם המציאות.

ולגבי ''אני בעד זה אבל לא ברמה שאני אעבוד בשביל זה'' - אז את לא מספיק בעד זה, ויש אנשים שכן מבינים כמה זה חשוב והם כן עובדים בשביל זה. אין שום משמעות ללהיות בעד משהו, אם לא עושים שום דבר בשביל שהוא יקרה.

אני חלילה לא שופט, באמת. אני רק אומר שזה פשוט לא מתאים לכל האנשים.
לגבי הביטוחחולת שוקולדאחרונה
אם מי שנותר הוא בן הזוג העובד אז הוא לא צריך להגדיל הכנסות, אולי לחפש עבודה שמסתדרת יותר עם השעות של הילדים, ואם מי שנותר לא עבד לפני זה או עבד קצת אז הוא כן יכול להגדיל הכנסות- כלומר- להגיע למשרה מלאה, במשרה מלאה אפילו של שכר מינימום+קצבאות+קרן יחד הוא מגיע להכנסה שהיתה לפני כן אם לא יותר (מדברת על כאלה שההכנסה שלהם מראש היתה נמוכה)
נכון, אני לא מספיק בעד זה, אני חושבת קודם כל על ההווה ואני בחיים לא אשים ילד במעון בשביל חיסכון ליום סגריר, יש גבול להשתדלות שאנחנו צריכים לעשות, כשאמרתי שאני בעד התכוונתי שאני לא מזלזלת בזה או לא רואה בזה עניין בכלל, אבל כן, גם לא מספיק בעד

ונכון, זה לא מתאים לכולם ואפילו לרוב לא, לי זה כן כי אין לי דרישות גבוהות בכסף ויש לי דרישות גבוהות בעבודה (כלומר- בלא לעבוד) בסוף זה בחירה של כל אחד לפי הצרכים והשיקולים שלו

אה, ואני בכלל לא אוהבת בית גדול, אוהבת את המרחב המצומצם שלי עם כמה שפחות שטח לתחזק
אם יש משכנתא אז חייביםעדיין טרייה
ביטוח חיים וגם ביטוח מבנה.
ו3000 לא כולל ארוננה זה כלום אנחנו משלמים 4000 כולל ארנונה על דירת 3 חדרים.
היא כתבה 3,000 *כולל* ארנונהפשוט אני..
לכן כתבתי שזו בטח דירה פצפונת, או דירה מאוד מרוחקת מאזורי העבודה, ומה שהכי סביר - שתי האפשרויות נכונות.
נכון אני מסכימה איתך הגבתי לה.עדיין טרייה
אדם עני? פרופורציות!!!חצילוש
אדם עני זו אם חד הורית ל3 ילדים שצריכה לשלם שכר דירה ולא מוצאת מי שיעסיק אותה ואין לה שום הכנסה חוץ מקצבה של ביטוח לאומי ואולי קצת מזונות. ממש הלכת רחוק!
מי אמר שהיא עניה?פשוט אני..
..והוא ישמיענו
כתבת-
"אבל זו לא תהיה רמת חיים של אדם סביר, אלא של אדם עני, על כל המשתמע מכך"
לא דיברתי עליה אישית, או שאולי לא עקבתי נכון אחרי השרשור...פשוט אני..
בכל מקרה, ברור שיש רמות לעוני.
רוב העניים בישראל הם זוגות נשואים ולא חד הוריים.
שאלת איפה כתבת שזה עוני.. ככה הבנתי אותךוהוא ישמיענו
אם כך אז גם אנחנו עניים (ממש לא ב"ה)חצילוש
אני סטודנטית ובעלי אברך. אני מכניסה קצת מעבודה מהבית והוא אברך ומדריך בישיבה תיכונית שעושה השכמות ופעילות ערב פעמיים בשבוע (אתה מבין מזה שההכנסה לא גדולה) נטו אנחנו מכניסים באיזור 5,000 פלוס מינוס ומחזיקים רכב (ברור לנו שאם היינו גרים בעיר לא היה מתאפשר להחזיק רכב, אבל בעיר היינו מסתדרים עם תחב"צ) . ב"ה לא חסר לנו כלום! אפילו מדי פעם יושבים בבית קפה וגם משאירים טיפ.
כמה ילדים יש לכם?פשוט אני..
ילדים זו שמחה, אין ספק.
ועל שמחות צריך לשלם...
בדרך...😉חצילוש
אבל בע"ה עד שיהיה יותר מילד אחד ההכנסה תהיה שונה.. אני סטודנטית אגב למקצוע ריאלי ומכניס (רציתי ללמוד פיזיקה, שלטווח הקצר זה פחות מכניס וצריך לפחות תואר שני והרבה תפילות כדי למצוא עבודה), כחלק ממערכת השיקולים שלנו לכך שבעלי יתקדם בתחום התורני (גם תעסוקתית) אז אני לא אומרת שזה לא שיקול, אבל הכל הכל צריך להיות בפרופורציות ומתוך מערכת שיקול זוגית שמקובלת על שני בני הזוג. אז יהיה הרבה זמן שבעלי לא ממש יכניס ואני אכניס משכורת אחת גדולה שהיא כמו 2 משכורות ממוצעות, ובעלי יכניס הרבה אור לבית ויפיץ את המתנה שה' נתן לו ולנו.
שיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות פשוט אני..


תודה!חצילוש
"אם כך אז גם אנחנו עניים" - לא כתבתי על זוג בלי ילדיםפשוט אני..

התייחסתי למשפחה עם 5 נפשות, ולכן כלל לא דיברתי על משפחות כמו שלך.

 

אנחנו חיינו מ-3,500 ש"ח כשהיינו זוג + תינוק, ושרדתי כדי לספר

הבנתי. תודה שהסברת חצילוש
במשך 3 שנים הרווחנו ביחד 3,500 ש''חפשוט אני..
ועוד היה לנו ילד.

שנינו היינו סטודנטים, הלימודים של אשתי לא אפשרו לה לעבוד ואילו אני עבדתי במשרה חלקית, וברוך ה' זה לא גרם לנו לרצות לדחות את ההריון.

קיבלנו עזרה מההורים (לא בכסף, אבל כן הביאו לנו מלא אוכל אחרי שהיינו אצלם בשבתות, והם שילמו לנו על הלימודים וכו').

ברור לי שהיינו עניים באותה תקופה לפי כל קנה מידה, ועם זאת היינו מאושרים.

אני לא מבין למה אנשים נבהלים מהמילה ''עוני''.
מי שבחור לחיות כך מתוך ידיעה ברורה של המשמעות - אין עם זה כל בעיה.
כי הם לא מרגישים עוניחצילוש
עוני מתבטא בחוסר ממשי קריטי
עוני זה לא רק תחושהפשוט אני..
זה שילוב בין תחושה לבין מצב אוביקטיבי.

יש לי משפחה חרדית ענפה, רבים מהם חיים עם 6-8 ילדים, האבא אברך והאמא עובדת במקצוע שמכניס אולי 6,000 ש''ח בחודש.

הם מאושרים בחיים האלה, לא חסר להם כלום. באמת. הם חלילה לא מבקשים צדקה, והילדים באמת ילדים טובים ושמחים.

ועם זאת, משפחה של 10 נפשות שחיה על משכורת של 6,000 ש''ח פלוס כמה אלפי שקלים קצבאות, זו משפחה ענייה. כבר כתבתי כמה פעמים שזה לא רע להיות עני, אבל זאת בחירה שצריך להיכנס אליה מתוך מודעות למשמעות של זה.
נכון, הם עשירים לפי המשנה כי הם שמחים בחלקם, אבל בסופו של דבר עוני הוא שילוב בין אוביקטיביות לסוביקטיביות.
אז גם חיים של עושר זאת בחירה שצריך להיכנס אליהוהוא ישמיענו
מתוך מודעות למשמעות של זה..
ברורפשוט אני..

כתבתי למשל שאני ויתרתי על אלפיים ש"ח בחודש, בשביל לעבוד 10 דקות נסיעה מהבית ולא שעה ורבע (לא שאותם 2,000 ש"ח היו הופכים אותי לעשיר, כן?).

פשוט לי שלהיות עוד שעתיים וחצי בבית ביום, ביחד עם אשתי והילדים, שווים לי יותר מהכסף הזה.

 

אני ממש מודע למחיר שצריך לשלם על משכורת גבוהה, ואני מסכים שגם לזה יש מחיר.

עוני זה כשחסר לאדם מה שהוא צריךultracrepidam

מה שאתה מתאר הוא צמצום הוצאות, לא עוני.

 

עוני זה שאדם לא מסוגל לכלכל את עצמו ונמצא בחסר

להיות עני זאת בכלל מחמאהadvfb

יש סיבה טובה למה להבהל מזה..

אם יש משהו שעוזר לך, אתה נחשב עני? אולי.

אבל אתה לא חי כמו עני.

לקבל מאמא ואבא זה לא כמו לקבל מאדם ברחוב או מעמותה.

ואיך לדעתך ההורים שלי יכלו לעזור לי ולאחים שלי?פשוט אני..
ספוילר:
הם חסכו בשבילנו במשך עשרות שנים.

מי שלא חוסך לילדים שלו אבל חי בזכות החסכונות של הוריו, עושה לילדיו עוול.
יש עוד קרטריונים של צדק חוץ ממה שאתה מעלהadvfb

מי אמר שזה תפקיד של ההורים? אולי כן אולי לא...

יש נורמות אחרות מלבד הנורמה שאתה מעלה פה.

יש עוד שיקולים מעבר לחסכונות לילדים לזמן שהם סטודנטים.

כל עוד בנאדם יודע סדרי עדיפויות שלו ומחליט לעשות בכסף שלו על פיהם - לא חושב שהוא עשה עוול למישהו.

אתה גם יכול להשקיע את הכסף שלךוהוא ישמיענו
לתת לכסף שלך לעבוד בשבילך.

זה יכול להכניס הרבה מאוד, בטווח הארוך
אין הכי נמי - בשביל זה צריך לחסוךפשוט אני..


הכל יחסיadvfb

אם אתה מצליח לסגור את החודש ברמת חיים שאת רגיל אליה והיא מספקת אותך אתה לא עני.

אין נתונים אובייקטיבים לעוני. חשוב לדעת.

יפה! כ''כ צודקוהוא ישמיענו
כתבת ש 12,000חצילוש
בחודש זו רמת חיים של אדם עני, ולשם שרשרתי
אם חשוב לך רמת חיים מסויימת תלמדי מקצוע מכניסעדיין טרייה
ותעבדי בעבודה מכניסה.
אל תשבי ותחכי שיפול עלייך בעל עם הכנסה טובה שיסדר אותך בחיים.
לא רק עובד סוציאלי לא מרוויח המון יש מלא מקצועות שמקבלים בהם שכר מינימום אז את מחפשת רק משהו עם תואר בתחום מכניס? יש כל כך הרבה גורמים בחיים שלא קשורים להכנסה ויכולים להשפיע בצורה משמעותית על הכלכלה של המשפחה למשל מקום מגורים זול, בחירה להישאר עם הילדים בבית, לגור קרוב לעבודה בלי צורך ברכב החיים מורכבים מהמון גורמים מעבר להכנסה של אחד מבני הזוג.
שיקול כלכלי הוא חשובמפוצלשים

הרבה בתים מתפרקים על הרקע הזה.

 

בעצם הבעייה שלך היא שעו"ס לא מכניס הרבה. אבל אין לך בעייה אם הוא עו"ס ומסודר כלכלית. נכון?

 

אז זה נכון שאם זה חשוב לך, אז עדיף לרכז מאמצים בכיוון של מקצועות מכניסים יותר.

 

אבל קחי בחשבון שתמיד יהיו חריגים.

 

בתים מתפרקים על רקע כל דברוהוא ישמיענו
מה שאומר שהכסף הוא לא הגורם, הוא בסה''כ התפאורה. אז הוא יכול להיות גם תפאורה לבדיוק ההיפך
מעולהוהוא ישמיענו
שמח שחסכתי לך את הטורח לכתוב את זה מחדש
כמה טריקים על משיכה מהעידן החדשטאבי

לבנות: כל הסיפור הזה של גבר מוביל אישה מובלת מגניב והכל, אבל בתכל'ס הכי כיף כשיש הדדיות. אם יש משהו שאת אוהבת, פשוט לכי על זה, כגבר זה כיף לפעמים להיות מובל ולהכיר עולם חדש ולהיות בתוך מה שעושה לך כיף במקום לגשש כעיוור באפילה ולנסות להמציא את הכל. מן־הסתם גם עברת קצת בחיים וגם הכרת קצת מקומות ופיתחת העדפות רעיונות חלומות. רוצה להיות חלק מזה! ולא רק לשאוב אותך לתוך העולם שלי. פעם אני אחליט פעם תחליטי את פעם נחליט ביחד אנחנו סומכים אחד על השני שיהיה נחמד ומקסימום למדנו צד חדש.

אם משהו לא נעים לך, את לא רוצה, תגידי. ככה, כשאת אוהבת את מה שיש לי להציע, אני יודע שאת לא מזייפת. בסדר זה לא נעים לרגע אבל אנחנו אנשים בוגרים שלומדים אחד את השני, הכל בסדר. לא נבהלים מכלום.

לבנים: דע גם להרפות. ודע להיות אתה. אז בסדר אתה לא מאצ'ו גברי / בייניש צדיק / batman עם רכב טכנולוגי משוכלל. אבל בסוף אתה אתה וגם אתה וגם אשתך יצטרכו לחיות אחד עם השני לנצח וייתכן שגם לאחר היפרדות הנשמה מהגוף לפי שיטות כאלה ואחרות. בסדר קצת חיזור קצת רושם קצת להיות יותר ממה שאתה ביום־יום אין בעיה אבל אל תמכור מוצר ושירות שאינם קיימים.

ואתה גם לא מכיר "בנות" אלא את מי שנמצאת מולך. אדם אחד מיני שבעה מיליארד. ואף־אחד, אבל אף־אחד, לא דומה לשני. חוץ מהסינים. לבנות יש סגנונות כל־כך שונים והעדפות כל־כך שונות זה לא כזה מופרך שתמצא חן בעיני מישהי גם אם אתה לא בקוביה מסוימת. לא זה לא תירוץ להיות couch potato עם אפס רוח / תחומי עניין / חזון לעתיד / מקצוע / אופי אין מה לעשות זה כן צריך. אבל אפשר לעשות את זה בסגנון שלך ולא יקרה כלום.

מסכים מאוד שצריך להבחין הין עיקר לטפלadvfb

העיקר זה הביחד, ביחד זה הדדיות.

וכמובן, גם בחיזור יש מימד של הדדיות. הרי מה זאת הדדיות? ששני הצדדים מרגיש שהם נותנים את חלקם ורואים את השחלק של השני/ה.

בגדול אנחנו רואים שמימד החיזור הוא רוחבי.

כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות ולכן לכל קשר תהיה דינמיקה ייחודית עם דגשים שונים. מה שחשוב בקשר אחד לא יהיה חשוב במשנהו.

אממה, אם חיזור זה עניין רוחבי שחוצה קשרים, אפשר ללמוד ממנו קצת. כמובן שהלמידה צריכה להיות עקרונית ולא סתם חקיינות. אם זיהית שיש עניין שדרכו של האיש לחזר אחרי אישה (כפי שכותבת הגמרא בעמוד הראשון של מסכת קידושין) אז אולי גם לך, האדם האינדוודואל, יש מה ללמוד מזה. אבל תלמד בצורה שתואמת את כישוריכם ואת רצונותיכם ומאוויכם בתור בני זוג.

חשוב לי להעיר, לא אוהב את מימד הלעומתיות בהתנסחות שלך. מוזמן להגיד את דעתך גם ללא פרובוקציה

אינני שולל כמובן אלא בעד לתתטאבי

לעניין מקום ביחד עם שאר העניינים והאינסופיות שהיא נפש האדם.

לגבי פרובוקציה, אני מורד counter-culture קיצוני. ואיני רואה בזה פרובוקציה כלל, אלא צד שני והפוך של המטבע.

דעתי בנדוןהפיאחרונה

אין לי בעיה עם הדדיות יש לי בעיה עם המקום שאליו חלק מהגברים לקחו אותה.

פתאום הדדיות הפכה לחיוב ! שהבחורה תגיע אליו, שגם היא תשלם, תיזום ותארגן.

אם לא היא נצלנית וזה ממש לא נכון.

אני בהחלט מסכימה ובעד שאישה תציע מקומות, במיוחד כשהגבר מגיע לאזור שלה ולא מכיר אותו!! זה הדבר הנכון לעשות ודי להפיל עליו את זה .

אבל בואו לא נזלזל בכוח של הנתינה הגברית.

לא יקרה כלום אם בחור יציע להגיע לאזור של הבחורה אחרי שהשקיעה שעה וחצי בהתארגנות,

בחייאת רק לייבש את השיער זה חצי שעה.

או יארגן פיקניק בעצמו בלי לחלק לה משימות.

יש משהו משמעותי בגבר שיוזם ומשקיע מתוך רצון לשמח את האישה שמולו.

אני מאמינה שלאישה יש חתיכת לב, וכשהיא באמת תרצה את הגבר שמולה ותרגיש רצויה ומוערכת, היא תרצה להעניק, לפנק ולהשקיע בו בחזרה

והוא יבין שהוא ממש זכה בלוטו.

לא סתם איזה היא כמו לביאה לילדים שלה הנתינה של נשים היא לא נגמרת.

הדדיות אמיתית היא לא התחשבנות של חמישים חמישים, אלא רצון של שני הצדדים לתת, גם אם כל אחד מבטא את הנתינה אחרת.

וכן בחייאת אל תתחשבנו איתי ואל תדברו איתי להגיע לאזור שלו אחרי שעה ועשרים של התארגנות .

ולא אני לא מדברת על בחורות שמתארגנות חמש דקות ויוצאות נשגב מבינתי.

כמה טריקים על משיכה מעת קדםכְּקֶדֶם

לבנות: אתן חייבות להפנים כל הזמן בתודעה שגבר מרגיש משיכה הכי גדולה כשמתאפשר לו לתת לך ואת מקבלת. וזה בהכל. יכול להיות דבר הכי בנאלי שיש. לרמה של לפתוח לך את התפוז או למלאות לך את הקפה. בייחוד אבל כשהוא מזמין או מכין לך משהו לאכול (כמו כן בנים בדיוק מאותה סיבה אין מצב בעולם שאתה מתחלק איתה בהוצאות על הארוחה) אז חזרה אליכן, כל פעם שהוא שואל ממך משהו

תתרגמי את זה בראש שלך ל"אני רוצה להתחבר אליך יותר תני לי את האפשרות לתת לך ותקבלי" להוציא מהראש את ה "לא לא תודה זה בסדר יש לי כבר או אני לא רעבה אכלתי" תסכימי לקבל!

מעשה שהיה כך היה (אתמול) בזולה של הרב יעקב כשנכנסתי מישהי נתנה לי חיוך חמוד אז התלבטתי לרגע ואז החלטתי לשבת לידה. היה החלפת מבטים וחיוכים ושנינו הסמקנו וכל הבררר ואזזז שלפתי את הנשק הסודי (חטיף אנרג'י) ובאלגנטיות חמודה קירבתי אותו אליה בלי לומר מילה (עם חיוך שובה נפש) והיא הסמיקה אבל סירבה!! בדיוק באותו רגע משו באנרגיה שהייתה בינינו נפל ובייחוד לי. החטיף היה סתם מבחן בישביל הכימיה קיצר הבנתן

לבנים: כשאתם בקשר ראשוני מול מישהי אתם חייבים לשדר ביטחון. ולגרום לה להרגיש שאתה הפרס ולא הפוך.

כי בוא, תכלס מכל האפשרויות שיש לך כרגע מצאת לנכון לתת לה את הצ'אנס, אתה זה שבוחר עם מי להיות. לא בקטע מתנשא של אגו או גאווה. פשוט כי ככה זה. גם אם לך באמת הרבה קשרים עם בנות תשדר את ההרגשה שאתה יכול להיות כזה אם אתה רק מחליט. בחורה אוטומטית מרגישה אם אתה חושב שהיא מעליך ואז זה מוריד לה מאד, או אם אתה מעליה. שוב, לא בקטע שוביניסטי עפעלעצמו אנאערף. פשוט גבר צריך להיות המוביל,זה שקובע זה שמחליט ובחורה חייבת להרגיש את זה.

דבר שני כשאתה מדבר איתה אל תחשוב על מה אם ייגמרו הנושאים לשיחה וכל הפחדים האלה. אם ייגמרו אז שייגמרו . לא סוף העולם אם תהיו בשקט גם. הנקודה שלי היא שאתה לא צריך לדאוג לגבי מה תאמר בדיוק כמו שאין לך את הדאגה הזאת עם חבר טובשך. תגיד את מה שעולה לך לראש (בגבול הטעם הטוב כן? ) ומשם דברים זורמים או שלא וגם זה בסדר

לא בטוחה שהבנתיכל היופי

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

מי אמר שזה נכון?לגיטימי?

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

אף בחורה לא חייבת לקבל שום דבר מאף בחור (ולהפך)חושבת בקופסא

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

הוא ממש לא מתייחס כמו מכונהקעלעברימבאר

Dude, מה זה האובר התעסקות בפרטים הזה?די שרוט

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

מי דיבר על חתונה? יא דוסכְּקֶדֶם

..שפלות רוח
עבר עריכה על ידי שפלות רוח בתאריך כ"ד בחשוון תשפ"ז 1:43

.

יש בזה משהו ואין בזה משהו.טאבי

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

אני דווקא הוקסמתי כשהבחורה סירבה לעוגיות שהבאתידורש טוב לעמי

אח יקר, תודה רבה על הדברים!advfb

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

מסכים עם כל מה שאמרתכְּקֶדֶם

"כאשר במהלך הקשר הגבר נותן בצורה טכנית" -זה העניין אסור שזה יהיה טכני. זה צריך להיות אמיתי. זה בדיוק כמו שיש בחורים שמשחקים אותה גברים אלפא אבל בתכלס הם רק משחקים אותה והביטחון שלהם בריצפה. בחורות קולטות ומרגישות את זה.

אני הצעתי רק שאנחנו נופיע יותר את הצד הגברי שבנו

ותסכים איתי שכדי זה יהיה אמיתיadvfb

אז צריך שיהיה תיאום טוב בין הבחור לבחורה.

בין כל זוג קיימת דינמיקה ייחודית שהם בוחרים לפתח ביחד.

בכל קשר יהיו דברים שלבחורה יהיה פחות מתאים לקבל ויהיו דברים שהיא תאהב לקבל.

לכן זה סוג של ריקוד שבו גם עדינות מסויימת.

מותר לא להיות מדוייק ואז לדייק בפעם הבאה. זה הכרחי וזה בלתי נמנע.

אם אני מהותית מתכוונן לתת לבחורה אז ברמות שונות אני צריך גם לדעת מה היא רוצה לקבל וגם לקבל סירוב או דיוק ממנה ביחס לזה, בלי ליפול מכך מהכיסא.

קודם כל לא היו שם כיסאות ליפול מהםכְּקֶדֶם

ישבנו על הריצפה(;

דבר שני, ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.

בתכלס בכללי המהות של הגבר זה לתת והמהות של האישה זה לקבל.

ברור שיהיו יוצאים מהכלל יכול להיות גבר נשי יותר ויכולה להיות אישה עם תכונות גבריות.

במצב תקין אם לצורך העניין הבחורה מזמינה את הגבר לגלידה ומשלמת עליו זה יוצר איזה שיפט בהרגשה וזה לא סתם

חחח לא דיברתי על דווקא המקרה הספציפי הזהadvfbאחרונה
עבר עריכה על ידי advfb בתאריך כ"ו בחשוון תשפ"ז 0:14

דהיינו, לא התכוונתי לומר אם היית בסדר או לא, או שפעלת לפי העקרון או לא.

רק ניסיתי להעמיק טיפה יותר בעניין.

אני לא מתכוון לומר שיש מקרים יוצאי דופן.

אני מתכוון לומר שהדינמיקה של הנתינה והקבלה היא דינמית והיא תלויה ב"ריקוד" מסויים בין השניים.

לצורך העניין, התפקיד של האישה זה לכוון את האיש היכן היא רוצה לקבל והתפקיד של האיש זה לזהות, איפה הוא רוצה לתת וגם איפה האישה רוצה לקבל.

הגיוני שנשים שונות ירצו לקבל במובנים שונים זו מזו.

אז פה נכנס התפקיד של הגבר לתת.

הנתינה היא גם תלוית שלב בקשר כמובן.

הצד השווה שבהם - נתינה שבאה מתוך ראיית הזולת והקשר איתו, וכמו כן, קבלה שבאה מתוך ראיית הנותן והעצמת הקשר.

אתה נתת דוגמא של "להתחיל עם בחורה", בעיני זה מקרה טיפה יוצא דופן שלא מאפיין חיזור בתוך זוגיות קיימת שהיא עיקרית יותר. באמת להתחיל עם בחורה יכול להיות מורכב. בכל זאת, נראה לי שהמחשת בצורה יפה מאוד את האנרגיה שקיימת בחיזור, וזה קיים בכל חיזור.

החיזור העיקרי כמובן הוא חיזור בתוך זוגיות יציבה ממוסדת.

החיזור של הדייטים זה דרך להתקשר ולבנות קשר מבסיסו, יכול להיות שיש הבדל בין שני החיזורים.

מצחיק שהטריקים האלה באמת עובדים על בנותשנונימי

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

קודם כל אני מאחל לך בהצלחהשנונימי

ואני לא יותר טוב ממך בשום דבר.

אבל שתדע שכל אדם מחוייב לתקן חטאות נעורים.

ומי שלא מתקן יורד עוד יותר,

ואחר כך הצער על החטאים הוא גדול מאוד והבושה קשה מהכאב.

אני מבין גם את הרצון שלך למצוא את הזיווג ולהיות אדם שלם לפי ה'.

אבל "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת, וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת" הוא פסוק ממגילת משלי (פרק י"ט, פסוק י"ד).

לכן אין עיצה אמיתית חוץ מתפילה ולה' הישועה.

כל אדם מחויב. אבל קודם צריך לחטוא בישביל זהכְּקֶדֶם

ויש אנשים שדילגו על הקטע הזה

חלק מתוך מנטליות

חלק מתוך פחד

לא ברור לי איך הם מתכוונים לגדול

אז תלמד דבר וחצי דברשנונימי

רבי נחמן מסביר שאפילו הרהור או מחשבה זה פגם גדול מאוד בנשמה ובעולמות העליונים.

מהתגובה שלך אני רואה שאין לך מושג מהי דרך ה',

אבל ברור לי שלא עליך האשמה אלא האשם הוא האדם שחינך אותך (הורים מורים ורבנים).

ואני יכול להגיד לך בבירור שאתה וכל הפורום הזה (וכל המדינה) רחוקים מאוד מקדושת המחשבה והנשמה - ונשכחה תורה מישראל.

אבל בזכות הצדיק האמת יחזור העולם לתיקון בשלימות.

נ נח נחמ נחמן מאומן הפתק אמת ותורתו אמת.

*העולם יגיע לתיקון בזכות עם ישראל.כְּקֶדֶם

לא בזכות צדיק אחד.

ובישביל להגיע לתיקון עוברים קודם בחרא ומתקדמים משם. ככה עובדים מנגנונים התשובה

רואים שלא למדת את כתבי הרב

לא חושב שהרב הוא בעד "אחטא ואשוב"...מתוך סקרנות

נכון, שאחרי החטא, האמירה היא שכנראה היה פה עניין רוחני, אבל זה בוודאי לא משהו שאפשר לומר לפני החטא.

(הסתירה כאן היא השאלה של ידיעה ובחירה, שבצורתה הפשוטה מעולם לא הבנתי אותה, עד שנחשפתי לאמירות הנועזות והיפות של האיזביצ'א בנושא)...

ברור שלאכְּקֶדֶם

אבל בפועל, כן. כל העולם הזה בנוי ממנגנונים של כשל ובנייה

אשמח אם תשתף מאמירותיו

אני ראיתי את זה בספר של הרב שג"ר (חסד או חירות)מתוך סקרנות

ואין לי את זה תחת ידי כעת, אבל יכול להיות שהציטוט המרכזי היה מתלמידו ר' צדוק הכהן מלובלין, והנה הציטוט מצדקת הצדיק אות מ' ( באדיבות ג'מיני):

עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות – רוצה לומר: שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה' יתברך, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא, ב): שלוש פסוקים כו' "ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי" כו';

וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר "ארבע מאות שקל כסף", ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו: במקום הבחירה – שם אין מקום לידיעה, ובמקום הידיעה – שם באמת אין מקום לבחירה.

כן גם הרב בקבצים מדבר כעין הדברים האלוכְּקֶדֶם

לגבי הבחירה והידיעה זה מעניין, אבל חבל שהוא לא מסביר למה או איך

מעניין, אי אפשר להסביר למה ואיךמתוך סקרנות

זאת הפואנטה, שבעולם שלנו ולפני מעשה יש בחירה, אבל לאחר מעשה בעולם שמחוץ להשגתנו יש בחינה שונה...

כך לעניות דעתי.

קשה לי להסביר לך את זהשנונימי

יש הרבה טעויות גם בזרמים היהודיים הדתיים השונים והמגוונים על כל צבעי הקשת.

לכן ה' עשה איתנו חסד גדול הקדים רפואה למכה ושלח לנו את הצדיק הגדול.

הוא משה רבינו הוא רבי נחמן מברסלב שהאש שלו תוקד עד ביאת המשיח, כולם צריכים לקבל ממנו התורה הקדושה והדרך האמת.

ונתן לנו עצות נפלאות שכולם מקדשות את האדם בכל מיני קדושות - תיקון הכללי תפילות התבודדות תורות כאלה שכולם רפואות לצאת מהחושך הגדול בו אנו נמצאים.

תעסוק בהם ותראה חיים חדשים טובים ונפלאים.

כולנו ערבים זה לזה וקשורים בגורל אחדשנונימי

אם אתה יודע מהי הדרך להגיע לתיקון העולם, אז הייתי שמח ללמוד ממך.

אף אחד לא יודעהפי

חס וחלילה לא צריך לחטוא בשביל כלוםקעלעברימבאר

חחחהפי

אבל אם הוא מבקש? מזה אומר?

שהייתי בשיעור היה הרבה אוכל בשולחן ולקחתי עוגיות והוא כל שניה בחור מצחיק שאל אותי אפשר עוגיה? והבאתי לו ואז הוא שאל אם אפשר עוד אחת? שיגע אותי. ולא לקח מהשולחן כי טען שלקחתי את כל הטעימות

אז אחרי 3 נגלות אמרתי לו אבל לא יהיה לי ,אז הוא הלך לקנות מהמכולת למטה טימטם ואז הוא אמר זה רק שלנו אנחנו לא חולקים ... הוא גם הכין לי שוקו ואז התעצבן עלי שאמרתי שהוא מגעיל שקל לבחון את החברות הזו מחדש.. אבל היה לי קשוח כי הרב מדבר חזק וזה מבהיל

באיזה שיעור תורה מגישים שוקו?כְּקֶדֶם

שאדע ללכת גם

כעיקרון בעיקר תההפי

חלב יש פעם ב..

אבל בכל שיעור שאני נמצאת בו .

יש גם מישהי ממש קסומה שממש מביאה עוגות לפעמים סלטים אפילו ,באמת יש אנשים מתוקים.

כל מקום דתי יש מי שמארגן פעילויות תורניות תפנה לגרעין.

אני רוצה שוקו אבלכְּקֶדֶם

אנא עזרו לי לשמור על גבולות. אני פטפטניתנחלת

ושוכחת את עצמי. אנא, לא לכתוב אלי באופן אישי.

לבנות - מותר.

תודה!

..ישי2
עבר עריכה על ידי ישי2 בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 18:09

.

אני חושבתעַלְמָה

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

^^פתית שלגאחרונה

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

מה דעתכםאשר ברא

על לשדך אנשים שיצאתם איתם?

אני חושבת שזה טוב ומבורך לשדך אנשים שהתרשמתי מהם לטובה ופשוט לא התאימו לי, או שאני לא התאמתי להם.

והעיקר לא לשדך מישהו שיש לי מטען רגשי עליו לחברה קרובה..

אבל בדיון עם חברות עלה שאין מה לשדך מישהו שיצאתי איתו כי אם הוא היה "מציאה כזאת גדולה", אני הייתי מתחתנת איתו.

הצביעו והשפיעו.

אצל אח שלי זה עבד נהדר, ועובד עד היוםנקדימון

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

ממש כך. זו מצווה גדולה של חסד.נחלת

קודם תציעי... אולי הם כן מעוניינים?שנונימי

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

הרבה חתונות יצאו מזה, כולל שליברגוע

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

שיר יפה אבל רואים רק את הכיפה והמצח.נחלת

את יכולה להגדיל למטה בצד ימיןברגוע

מצווה חשובה. למה לא?תפוחית 1

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

קשה כקריעת ים סוףמסתתר

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כל אחד ואחת הם מציאה גדולה. תלוי למי.נחלת

מבורך מאוד.advfb

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

למה לא?ברוקולי

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

חושב שזה מבורך אבלישי2

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

זה תלויאילת השחר

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

זה שחתכת ממישהו לא אומר שהוא לא טובמישהי719

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

מכיר כמה וכמה זוגות כאלוהסטורי

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

לדעתי, יש להן טעות יסודית.לגיטימי?

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

בגדולזיויקאחרונה

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

שיר ממבט של רווקאש לבנה

הי.

הרבה מאד זמן לא הייתי כאן. חשבתי לשתף אתכם בשיר שיצרתי לאחרונה בסונו.

"אבל אחלה בחור"

תהנו

בֶּן שְׁלוֹשִׁים וּמַשֶּׁהוּ, עֲדַיִן יוֹצֵא,

פָּגַשְׁתִּי כְּבָר מֵאוֹת, אֲנִי עַל הַקָּצֶה

בְּכוֹל פְּגִישָׁה אוֹתוֹ סַחְלָב וְשֻׁלְחָן,

אוֹתָהּ שְׁאֵלָה: "וּמָה אַתָּה עוֹשֶׂה כְּשֶׁיֵּשׁ לְךָ זְּמַן?"

אֵיפֹה אַתְּ, אֵיפֹה אַתְּ, חֲצִי נְּשָׁמָה?

כְּבָר נִגְמְרוּ לִי הַנּוֹשְׂאִים לְשִׂיחָה

אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן, לֹא לִשְׁמֹעַ שׁוּב,

"לֹא נִרְאֶה לִי מַתְאִים, אֲבָל אַחְלָה בָּחוּר"!

זֹאת מְאֹד חֲמוּדָה, אַךְ אֵין מָה לּוֹמַר,

הַשִּׂיחָה זוֹרֶמֶת כְּמוֹ אַכְזָב בַּמִּדְבָּר.

הַשֵּׁם, תֵּן לִי אִשָּׁה שֶׁתִּגְנֹוב לִי אֶת הַלֵּב

וְלֹא אַחַת שֶׁתִּשְׁאַל "לְטַיֵּל אַתָּה אוֹהֵב"?

אֵיפֹה אַתְּ, אֵיפֹה אַתְּ, חֲצִי נִשְׁמָתִי

אִיִמָּא וְאַבָּא מְשַׁגְּעִים אוֹתִי

אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן, לֹא לַעֲבֹד חֲצִי מִשְׂרָה,

בִּנְסִיעוֹת וְטֵלֵפוֹן, בְּחִפּוּשׂ אֲבֵדָה.

וְהִנֵּה אַחַת שֶׁבְּעֵינַי מָצְאָהּ חֵן,

יֵשׁ נִיצוֹץ קָטָן, כְּבָר הַלֵּב מִתְעוֹרֵר

אַךְ לִפְנֵי שֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ, הִגִּיעָה הַבְּשׂוֹרָה:

"הוּא גָּבוֹהַּ? נָמוּךְ? מָה הַעֶדָהּ"?

אַחַת אָמרָה הוּא רְצִינִי, הַשְּׁנִיָּה קַלִּיל,

אַחַת רָצְתָה עוֹבֵד, אַחֶרֶת מַתְמִיד.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הָלַכְתִּי בִּדְרָכֶיךָ

הִגִּיעָה הַשָּׁעָה, אַל תִּשְׁכַּח אֶת עַבְדֶּךָ

אֵיפֹה אַתְּ, אֵיפֹה אַתְּ, חֲצִי נְּשָׁמָה?

אִם אַתְּ שׁוֹמַעַת, תַּעֲשִׂי סִימָן

אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן, לֹא לִשְׁמֹעַ שׁוּב,

"לֹא נִרְאֶה לִי מַתְאִים, אֲבָל אַחְלָה בָּחוּר"!

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּבָר עָבַרְתִּי הַרְבֵּה,

תֵּן לִי אָחָת, שֶׁאָרְגִּישׁ שֶׁזֶּה זֶה,

שֶׁנֵּשֵׁב נְדַבֵּר, וְנִצְחַק עַד הַלַּיְלָה,

שֶׁנַּרְגִּישׁ סוֹף סוֹף שֶׁהִגַּעְנוּ הַבַּיְתָה

מושלםהפי

ככ מתחברתמישהי719

מושש!מסתתר

הגרסה הרגועה עדיפה?אש לבנה

ראשונה!מסתתר

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

מקסים! בקרוב מ מ ש!נחלת

אגב מי שהתחבר לסטייל - שיר נוסף משעשע שעשיתי אתמולאש לבנה

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

חח פם פם פםהפיאחרונה

מתחרה בגידי גוב. גם בשורה האחרונה...shindov

וואו! חזק! תודה שכתבת (וגם על השיר חח הוא ממש קצבימנגו מיובש

"לא נשחרר מנגנון הגנה אם לא תבוא התחזקות אמיתית"מוקי_2020

הגעתי לסרטון הזה :

עדיין לא צפיתי בהכל, אבל היא אומרת שם דברים מעניינים..והמשפט זה תפס אותי :

""לא נשחרר מנגנון הגנה אם לא תבוא התחזקות אמיתית"

ונזכרתי בפורום הזה,

ורציתי קודם להביא לכאן את הסרטון למי שמעוניין ואולי יהיו לו תובנות לעצמו או לשתף עם כולם,

דבר שני..מעלה לדיון לגבי המשפט הזה, בקשר לשידוכים, הכרויות, נישואין :

הרי ברור שבמצבים מסויימים, אצל חלק מהאנשים, יש מנגנוני הגנה שמגבילים אותנו או מחלישים אותנו להגיע ליעד

אבל אם הם יגיעו ליעד, אז תבוא התחזקות אמיתית...

ואז נהיה כאן (כך מרגיש לי...לפחות) , הביצה והתרנגולת...איך מסדרים את הפלונטר הזה לדעתכם ?

תודה והמשך יום נעים לכולם.

נ.ב - אם מישהו שמע על המלמדת בסרטון ורוצה להוסיף, בכיף. פעם ראשונה נתקלתי בסרטון שלה.

על מה אתם מדברים בשיחה ראשונה בטלפון ?בננה1234

סתם שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני ? איך אפשר להפוך את זה לזורם ? איך שהוא הייתי חושב שאקטואליה, דברים שקורים בעולם ואצלנו זו נקודת פתיחה טובה. אבל בדרך כלל הצד השני (מהנסיונות שלי) לא יודע להחזיר את הכדור כשהשיחה הולכת לשם. לשאול על תחביבים וכו' זה גם כן משהו נורא יבש בדרך כלל.. אלא אם כן יש לצד השני משהו מעניין, אבל זה לא המצב בדרך כלל

זה לא שיחה שמדברים בה יותר מידיפצל"פ

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

לדעתיאשר ברא

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש שיחות ויש שיחותלגיטימי?

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

שאלה מעולה!advfb

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

מסכימה ממש!עַלְמָה

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."

אני לא האדם לשאולהפיאחרונה

דיברתי עם בחור עשרים דקות לפחות רק כדי לגלות שהוא לא קשור אלי .. אבל הוא הביא לי מתכון לסלט חצילים אז לפחות יצא מזה אוכל .

אני כל הזמן אומרת לעצמי בראש תתפקסי תזכרי מה רצית וזה עוזר לי בגדול .

"אכילת לב"התלמיד העייף

"אכילת לב" עם מה שרציתי לכתובהתלמיד העייף

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

ברוררadvfb

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

הכאב שלך מובןברוקולי

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

אלו החייםלגיטימי?

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לפעמים קשה לגלות שאלו החיים, וזה בסדר גמורadvfb

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

בטח שזה קשה!לגיטימי?

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

נכוןadvfb

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

אתה צריך להשתפר גם בלי קשר אליהמשה

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

אכילת לבאשר ברא

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אם אתה בעניין של ספריםכל היופי

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

כאב ברור וטבעימוקי_2020אחרונה

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.