בפשטות כן. לגמרי.

כל אחד צריך מישהי בראש שלו.

ואם סגנון של עבודת ה' מסויים זה הראש שלו אז זה מה שהוא צריך.

יש דברים שהם כל כך אישיים שאפילו מוזר לשתף מישהי בהם

ויש דברים שבהם יהיה חשוב לי שהיא תבין מה אני מרגיש

ויש דברים שבהם מספיק לי שהיא תקבל את מה שאני עושה

זה עובד גם הפוך - יהיו דברים שארגיש שאני לא נכנס כי זה שלה, יהיו דברים שאם אראה שאני לא מבין מה היא מרגישה זה יהיה פער בעיני, ויהיו דברים שמבחינתי היא יכולה לעשות ואני לא אפריע

כשהיא מעריכה את מה שאני או את מה שאני עושה או את המקום שלי בעבודת ה', זה כיף, אבל אני חושב שזה בונוס מעבר למה שהייתי מצפה או שואף (בניגוד לדברים הקודמים שפירטתי, שבהם אם אוותר על זה זה בתקן של "פשרה"*)

*אני יודע שאנשים לא אוהבים את המלה פשרה. בעיני פשרה זה כל מקרה שבו חסר משהו שאני שואף אליו אבל מתוך הבנה שגם לי בעצמי יש חסרונות ואני לא מחפש מישהי מושלמת, אני מחליט שבסך הכל אפשר להתחתן ולהכיל את החסרון או הפער

(אני לא מתכוונת לפערים דתיים, יותר לרוח הדברים)

אני לא מאד מחויב ל"השקפה" חוץ ממה שכלול אצלי בגדרים של עבודת ה' פרטית.

מישהי שכן, זה ייכלל אצלי גם כן באותם גדרים - האם אני יכול לכבד מספיק את האמונה שלה בצורה שיהיה לה נוח?

מי שלא מעריך את הדרך שבנאדם בוחר ללכת בה הוא לא מעריך חלק מהותי מהאדם. זה לא דבר נספח.

נראה לי שלא בריא לקיים קשר עם דרכים שונות בחיים (לא דווקא בהקשר הדתי אלא תפיסות שונות).

גישה זה איך שאתה פונה לדבר. מה התפיסה שלך.

אם זה מאוד מאוד נקודתי אולי אפשר לבלוע את זה איכשהו אבל אם זה בנוגע לגישה מסויימת בחיים שקובעת איך להתייחס לדברים בצורה מהותית - אפשר לא להסכים. אבל חוסר הערכה - זה כבר לא מאפשר חיבור לדרך שהבנאדם הולך בה.

כל אחד בוחן בצורה מסויימת את העולם הערכים שלו ובונה לו 'גישה' שמחליטה מה להעריך ומה פחות - זה ממש סבבה לא להעריך משהו מסויים עם ראית לנכון לא להעריך אותו.

אני חושש שלמה שאתה קורה 'תת גישה' אני קורא רעיון ספציפי.

גישה זה לא סתם רעיון, זה דרך שלי להתייחס לדברים לכן זה חייב להיות דבר יותר כולל מרעיון ספציפי.

ברור אפילו רצוי מאוד.

אבל היא דיברה על 'חוסר הערכה' ואם היא לא מעריכה את מה שיוצא לי מהפה אז יש לי שתי אפשרויות להתייחס לזה -

א. להטיל ספק ברצינות של מה שאני אומר.

ב. להבין שהיא מזלזלת באיך שאני חושב על דברים. אמירת לשם ייחוד זה רעיון. זה לא גישה. יכול להיות מאוד לחלוק על רעיון. אבל חוסר הערכה? זה כלפי הצורת חשיבה.

יש פעמים שאדם מגיע לרעיון שהוא לא נכון. אך בין 'לא נכון' ל'חוסר הערכה' קיים הבדל גדול.

אז זה יותר עקרוני.

בעיקר שניסיתי לומר - אין לי בעיה שהיא לא תסכים איתי - להיפך, מאוד אשמח.

יש לי בעיה שהיא תזלזל בדברים שאני אומר אותם מתוך חשיבה רצינית.

וואלה יש פעמים שאתה חולק על בנאדם ויש פעמים שאתה לא מעריך (מזלזל) - זה שני דברים שונים. כדאי לעשות את ההבחנה הזאת.

או שאתה מזלזל במה שהיא אומרת וזה באופן עקרוני - אתם לא מתאימים.

אשמח מאד אם אוכל לדון איתה בכל מיני השקפות, ונחזק אחד את השני בעבודת השם וכו'

פתחתי את השרשור הזה כי הרבה פעמים מציעים לי בגלל הרקע שלי אנשים בסגנון מסויים,

שאני לא מתחברת לתפיסת העולם שלהם באופן כללי ולעיתים אף מתנגדת לה.

היה לי די ברור שבאופן כזה זה לא אפשרי,

אבל

מכיוון שאני אדם חסר משבצת, וזו אולי המשבצת הכי קרובה אלי, שאלתי את עצמי מה יקרה אם אני אתחתן עם מישהו כזה ולא אסכים עם הדרך שלו, או שיהיה לי קשה להעריך אותה.

לפי התגובות שלכם זה נראה מהותי.

(אבל נראה לי שאם אני אכיר אדם שאעריך. ורק אחר כך אתוודע לכך שהוא בעל תפיסות עולם מסוג X, זה אולי יפריע לי פחות, ויתכן אף שאצליח להתחבר ולהעריך. אך כשהפערים מונכחים מלכתחילה זה כנראה פשוט לא שייך...)

אבל אני מניח שאם תשמעי על סגנונות של ישיבות או קהילות מסויימות יהיו כאלה שתתחברי יותר לתפיסת עולם שלהם ולפיכך את יכול לחפש מתוכם. יכול להיות אפשרי?

תפיסת עולם זה לאו דווקא משהו 'דתי' (במובן המקובל של המילה). זה כמשמעו - איך אני תופס את העולם שמול עיני. לכן בזה ברור שצריך להיות התאמה.

זה מורכב מדי.

יש כל כך הרבה משבצות, ותתי משבצות, אבל ההשתייכות אליהן צריכה להיות טוטאלית.

וכשאתה לא, זה הופך את הכל להיות מורכב עד בלתי אפשרי.

התכוונתי שאולי לך כדאי לנסות.

את מתכוונת גם לתפיסות היותר 'פתוחות' בציבור החרדי? גם אצלם צריך להיות טוטאלי באותה רמת שייכות?

משתדלת ממש בפגישות ראשונות לא לדון בענייני דעות והשקפות, אלא באמת לבוא במטרה להכיר. (מה לעשות שלפעמים הבחורים מתעקשים??)

הבעיה שאין שום משבצת מוגדרת כזאת.

מה שהופך את החיפוש אחריו לאינסופי

אבל אם מצליחים לבסס קודם קשר ורק אחר כך מתוודעים לפער הוא נהיה פחות משמעותי ומפחיד לדעתי.

(רק תנו צאנס!!)

כלומר, אני חסיד גדול של השיטה שגורסת שזוגיות צריכה הרמוניה, והרמוניה נוצרת מהזדהות.

כמו כן, אני חסיד גדול של מה שאנחנו יודעים מהתורה,שזוגיות היא בנין רוחני משותף, השלמת הקומה הרוחנית של האדם.

לכן, דווקא בדוגמאות שהזכרת - הם אכן יפריעו לי (כמובן שתלוי במידה והמינון, אבל עקרונית) כי הם סותרות בעיני את הנ"ל.

רק מה, שאני חושב שהם לא הדוגמאות היחידות למה שכתבת בכותרת. כי הכותרת יכולה להיות רחבה הרבה יותר, יש כאלו שיצפו שהאשה תהיה החברותא שלהם מהישיבה.... וזה כמובן שטות.

מה שכתבת שלאוו דווקא עבודת ה' אלא כל אידיאל - אז כאן נשאר רק השיקול הראשון שכתבתי, ולא השני.

ולגבי זה, אם נרצה לומר (בגדול ממש, בהכלללה גסה ולא מדוייקת) אפשר אכן לומר שיש הבדל בין אם היא "חולקת" על עמדותי, לבין אם זה "פחות מעניין אותה".

בקטע של עבודת ה' פחות מסתדר לי אם היא רק "מרשה לי לעבוד אותו" ואותה הוא לא מעניין...

אבל שוב, הכל עניין של מינון וכו'.

הייתי חושבת דקה 2 כמו עכשיו

והייתי אומרת שזה קשוח

ובסוף עונה שנראה לי הדמות שאני הכי אוהבת בתנך היא

או תמר או יואב

תמר אשתו/כלתו של יהודה כי היא פעלה בחכמה ובצניעות והצליחה להשיג את מה שהגיע לה מלכתחילה היא הייתה אישה חכמה

ויואב שר צבאו של דוד כי היה נאמנות מוחלטת לדוד המלך כן גם שזה שהוא פעל בלי לשאול אותו והרג כמה וכמה אנשים רק כי לא יכל לסבול את חוסר הכבוד לדוד ולמלכות.

וכמובן שהייתי עונה טיפה יותר בהרחבה ואולי מילים אחרות אבל כן 2 אלה בטוח

אגב למה?

מה זה מגלה לך?

מסקרן 

לעבד־מלך הכושי.

אף־אחד לא יודע מי אתה, מאיפה באת, מה הסיפור שלך, בנסיבות אחרות היו שופטים אותך שאתה ככה וככה ובאת ממקום כזה וכזה מבלי בכלל לדבר איתך,

אבל בסוף אתה היחיד שעושה את המעשה הגדול.

כל העולם בעבר האחד- ואברהם בעבר השני מול כולם לא מפחד לבחור נכון.

או רחל אימנו על ויתור נאצל

לא יודעת מה הייתי שולפת בשלוף

חוץ מהשם שלך. והגיל, והמספר במשקפיים. ולמה בחרת ללמוד דווקא ביו-כימיה, איסטלציה וגיל הרך. וגם אם היית זברה באיזה צבע של משחת נעליים היית קוראת לילד הקטן-חמוד-נושך שנולד לדוב-גריזלי-מחמד של פינגווין השמירה שלך.

ואולי גם ל'התנשאי לי'.

אבל חוץ מאלו, בנחת.

ועכשיו ברצינות.

בנחת.

את לא במבחן.

דייט זה לא מבחן.

זו הזדמנות להכיר אנשים נחמדים.

מקסימום יצא מזה משהו טוב.

או טוב מאד מאד מאד.

אני מבין, ומכיר, וחושש, את החשש משתיקה.

אני חושב שזה נכון בעיקר בשתיקה של אין נושא.

וגם זה בסדר, לא נעים אבל גם לא נורא.

אך יש שתיקות טובות.

שתיקה של יחד זה נהדר.

אין מילים ולא צריך מילים.

הלוואי שנזכה.

שתיקה של זמן חשיבה היא מצויינת.

היא מייצרת קשר אמיתי.

קשר עם רוגע.

זה לא פסיכומטרי.

לא למהר לענות.

היא מייצרת כנות.

חשבתי באמת על השאלה שלך, והשתדלתי להביא את עצמי כמה שיותר מדויקת.

דייט זה לא בית משפט. אז לא שופטים. לא את, מקווה שם לא הוא.

בטח שזה לא כיתת יורים. אז לא יורים תשובות. אם לא יורים אז גם לא צריך לדרוך מראש. לא צריך לחפש את כל רשימות השאלות האפשריות באינטרנט ולחשוב בבית מה אני עונה.

(אולי גם לא צריך להכין שאלות? נקודה למחשבה. זה נועד למנוע את השתיקות המביכות של חוסר בנושא. כדאי להכין נושאים אבל חשוב גם לזרום ולהתגלגל. נשמע שהוא הכין שאלה מראש, תראי איך סיבך אותך. אגב, הנה עוד נושא שיחה)

תשובה לדוגמא:

'וואו. שאלה יפה. צריכה לחשוב, תן לי רגע. __שתיקה (זמן נהדר בשבילו לגרד את האוזן. הוא חיכה לזה הרבה. זהו, הוא סיים לגרד, עוד רגע שלא יחשוב שחיכית לגירוד שלו. עכשיו)__. אני לא זוכרת את כל התנ"ך בעל פה, אבל ממה שעלה לי כרגע נראה לי שהכי התחברתי לפרנך, אבא של אליצפן, נשיא מטה זבולון בתקופת הכיבוש וההתנחלות. קודם כל מאד התחברתי לשם. בנוסף, אני מעריכה אותו על שהצליח לגדל בן לתפארת בתוך מציאות מורכבת שכזו. אני חושבת שאקרא על שמו את כל 18 הילדים שיהיו לנו, ואולי אבקש גם ממך לשנות את השם'

אם את שולטת ב'חומר', אולי אפשר עוד להעמיק בצד שלו. 'גם פלוני אלמוני מייצג לדעתי את התכונות עליהן הצבעת בירמיהו. למה התחברת יותר אל ירמיהו?'

בהצלחה.

אבל האם יודעים שאיזבל היתה איכשהו קשורה לחתונות?!

בא נשמע אתכם.

כן חתול זמני, מצופה ממך להגיב בפאנצ' על 'למה' היונק😉

ועכשיו ברצינות. נשמח (איזה כיף לכתוב את דעתי בלשון רבים) לשמוע וללמוד.

סומכים עליך גם לגבי הצעד הבא ;)

סתם חחח

יאללה בקרוב בעז"ה 🥳