בת 3 שלא מקבלת שום סמכות הוריתהריוניסטית
מה עושים עם הדבר הזה?

כל דבר אני צריכה לבקש שוב ושוב ושוב
עד שלבסוף אני צריכה לאיים עליה
ורק אז אולי היא מקשיבה.

היא הביאה אותי לקצה היום. לקצה.
צרחתי עליה בווליום שאני לא מכירה.
ברמה שהיא בכתה אימים וגם אני.
וחשבתי שזהו.
ועכשיו עוד פעם היא לא מוכנה להקשיב לכלום.
ונמאס לי
פשוט ברחתי לחדר. היא בוכה בסלון עם אבא שלה.

מה עושים עם דבר כזה?
גם אני וגם בעלי נהיינו חסרי סבלנות אליה
כל היום היא נוגעת, מציקה, מעצבנת את כולם
כשאומרים לה משהו היא כאילו לא שומעת.
לא מעניין אותה.

אוף
פשוט אוף
קשה ממש ככה
אני בעד שיטת החיזוקיםאני מושלמת
להתמקד בנושא אחד שאת מעוניינת לשפר אצלה ולתגמל אותה שהיא עומדת בזה. כל הכבוד שאספת ממש שמחת אותי מגיע לך נשיקה/סוכריה/גינה וכו....
אני תמיד מתגמלת אותה על התנהגויות טובות, תמידהריוניסטית
אבל זה לא עוזר במצבים האלה.
היא פשוט לא רואה אותנו ממטר.
ואפילו צוחקת לנו בפנים כשאנחנו מוכיחים אותה

תודה
אז אולי חיזוק שליליאני מושלמת
כשהיא מתנהגת כך לשלול ממנה .... חבל שלא אספת עכשו אני אאסוף ואעלה את זה למעלה עד שאחליט להוריד.... חבל שהתנהגת כך חשבתי דווקא להכין היום עוגה שאת אוהבת נכין ביום אחר שתתנהגי... חבל שלא עשית עכשו אני אצטרך לעשות ולא נספיק לרדת לגינה..
אילוף.תיתי2
סליחה, לא יכולתי לא לומר את זה...

מוטיבציה חיובית, אמון וקשר בונים סמכות
איומים, אכזבות ושלילה אולי (אולי...) מביאים תוצאות אבל זה סוג של אילוף.



לפותחת השרשור אני רק יכולה לומר,
שעכשיו שלהי החופש הגדול
וכולם מאבדים את זה... הורים וילדים.
היציאה מהשגרה מערערת
אני מוותרת בימים האלה. מאפשרת, זורמת, לא מתעקשת, לא עומדת על גבולות, מנסה להכיל כמה שיותר גם כשזה ממש ממש קשה לי.
עוד כמה ימים נחזור לשגרה ומניסיון - הרבה דברים שהתרופפו חוזרים למקום. מעצמם.
ומה שלא - מתקנים ומחזירים תוך שבועיים (ואז מגיעים החגים... ואז שוב מחזירים לשגרה...).
אילוף היא מילה קשה מדי לטעמי. אולי את לא נוהגתהמקורית
כך אבל יש גיל שבו, לפחות לדעתי, ילד צריך ללמוד סיבה ותוצאה.
אם הוא מספיק בשל לזה כמובן.
לדעתי דווקא הגישה שלא שומרת להם על השגרה היא יותר בעייתית ומבלבלת אותם כי יש הרבה שינויים בסמכות ההורית ובגבולות ובכל ספרי החינוך שפגשתי, ומדובר בלפחות חמש, מילת ה'קסם' אם ניתן לקרוא לזה ככה היא עקביות.
אילוף זה כשאין קשר לוגי בין הסיבה לתוצאהתוהה לי
זה הימנעות מכאב ושאיפה לעונג. מנגנונים ראשוניים. כשאת סומכת על האינטליגנציה של הילד ומתאימה את התוצאה למעשה מבחינה לוגית, זה מאד מכבד את הילד. לדוגמה אם הילד לא הולל לישון, הוא יהיה מדי עייך ללכת לגינה יום למחרת. זה לא עונש אלא תוצאה לוגית. אבל אם ילד לא הולך לישון ובתגובה את צורחת עחיו נגיד או מחרימה לו משחק אהוב, זה אילוף, כי להבא הוא ירצה להמנע מכאב שאין לו קשר ישיר למעשה שלו
כתבת מדויק ויפה. תודה.הריוניסטית
עם זה אני מסכימהתיתי2
אני יכולה להסביר לילד (בדרך כלל כמה פעמים...) שאם הוא לא יעשה x לא יהיה לו כוח/זמן/יכולת לקבל y.

גם גבולות ויציבות הם צורך לילדים.
ההחרגה היחידה שציינתי, כמו שאני חווה כעת, בימים אחרונים של חופש ארוווווך ומורכב מאוד, כשכולם כבר על הקצה, והדבר היחיד שעוזר לייצר גבולות זה כעס ו"אם לא תעשה אז..." אני מעדיפה פשוט לשחרר את מה שרק אפשר.
מניסיון שבעוד שבוע הכל יראה אסוף ורגוע יותר.
סיבה ותוצאה זה לא איומים ושלילהמיואשת******
אם עכשיו יש ילדה צורחת אי אפשר לראות סרט, לא ישמעו אותו . זו מציאות.
אם היא שפכה משהו אי אפשר לעשות עוגה, זה מציאות.
אם המשחקים מפוזרים ואמא צריכה לאסוף במקומך לא יהיה זמן לרדת לגינה. מציאות.
אני יכולה להסביר את המציאות לילד כי היא לא בגיל שמבינה עדיין סיבה ותוצאה וזה חלק מהתפקיד שלי להסביר לה מה קורה.
מכאן לאילוף זה כל כך רחוק ולא קשור.
אני חושבת שזה מעברחגהבגה
ילדה בת 3 יכולה להבים שיש לה אחריות על המשחקים שלה. בהחלט יכולה להבין.
בלי -שר לליגת לגינה.
כמו שאמא מבשלת, מכבסת ומנקה, היא צריכה להיות אחראית על המשחקים, ואם היא לא תסדר אותם- הם יילקחו ממנה. זה לא איום, זו סיבה ותוצאה.
וילד בן 3, לא מבים- עכשיו לא תלך לישון מחר תהיה עייף. הם הולכים לכל מקום גם כשהם עייפים...
כמובן שזה צריך להיות משהו שהגיוני לגיל להביןמיואשת******
עם זה אני מסכימה.תיתי2
עם אילוצי המציאות
או צורך של ילד להתאים את עצמו
כן
ומשתדלת מאוד להסביר את ההקשר

אבל לא אוהבת את האופן של "אם לא תתנהג יפה, לא נלך לגינה".
אם לא תישן צהריים - לא יהיה לך כוח לשחק בגינה. זה כן.
האם זה תמיד עובד? לא...
אבל אישית אני מרגישה החרפה בימים האחרונים ולדעתי עוד שבוע הכל יראה אחרת. לא שווה את ההסלמה והלחץ. עדיף לשחרר.
הגבולות יחזרו כשהשגרה המסויימת תחזור, כי ילדים אוהבים מסגרת ויציבות וגבולות.
זה נכון ולא נכוןמיואשת******
כמי מצד אחד זה נכון שיש בלאגן וחוסר גבולות והכל וזה מחרפן בסוף החופש. מצד שני לפעמים דווקא הקפדה יתרה על הגבולות בתוך הבית מאפסת את הילדים ונותנת להם יציבות ולהיאחז בבדל של שפיות. מאד תלוי בילד המסוים
נכון... אמרתי שזה עניין אישי..תיתי2
מה שבטוח, לא ממליצה להסיק מסקנות על גבולות וסמכות הורית לפי ההתנהלות בסוף חודש אוגוסט...
גם בזה משתמשת. ואפילו יותר, כי כמו שציינתי זה כמעט תמידהריוניסטית

יגיע לאיומים.
כי היא פשוט לא מקשיבה 😔
וואו אני ממש מבינה יווואווחגהבגה
זה קשה. ממש
יש לי אחת כזאת.
לפי דעתי כמה פעמים כאלה של זעזוע אמורים להשפיע. ולהזכיר לה- זוכרת שצעקתי ממה וכעת ואת בכיתה ולא היה לנו נעים?
אז אל תת נהגי ככה.
אני חושבת שמיכל דליות מדברת על זה הרבהrivki
ויש באתר שלה ובדף פייסבוק הרצאות/כתבות חינם (אני לא קשורה אליה בשום אופן ואין לי אחוזים אצלה. פשוט סמכות הורית זה הנושא העיקרי של ההרצאות שלה).
אסתכל. תודה!הריוניסטית
היא עוד קטנה, בגיל כזה מבינים תוצאות של מעשיםrivki
לא מילים, הרצאות מוסר וכו
היא חייבת גבולות.משמעת עצמית
ואת צריכה ללמוד לשים.
כל ילד יכול להבין סמכות וגבולות, וחייב את זה להתפתחות התקינה ולבריאות הנפשית שלו.
כבר מגיל שנה ילד מבין "לא".
זה לא סותר קשר חום ואהבה. להפך.
זה נותן לילד יציבות וביטחון.
)במשל: אם אני ילד ורץ לכביש, או מטפס גבוה ואמא שלי עוצרת אותי, ולא מרשה לי לעשות משהו מסוכן, אז אני יכול לסמוך עליה שהיא שומרת עלי. זה גם בהתנהגות. אף ילד לא רוצה להיות יותר חזק מההורים שלו. זה מפחיד!)

חיזוקים חיוביים זה מצוין, אבל זה לא יכול להיות במקום.
ילד צריך שיכוונו אותו גם מה לא בסדר, איך לא מתנהגים.

יש לי עוד הרבה מה לכתוב, (זה פשוט המקצוע שלי🤷‍♀️) והרבה כלים מעשיים. אם תרצי, תפני בפרטי בשמחה.
ואי אני ממש ממש אשמח לקבל כלים בנושאבאורות
מתמודדת גם עם נושא נורא דומה. ילדה בת כמעט 4 שובבה בטירוף שאיבדה גבולות בחופש המחורפן הזה
גיל ארבע וחופש גדול זה שילוב מנצח!!!בת 30
וווווהההההה.
גיל ארבע זה ההתבגרות השניה אחרי גיל שנתיים.
אין לי עצות חכמות מידי, גם לי יש שובבון בן שלוש וחצי מלא באנרגיה שמתיש אותי. וגם את אחיותיו הגדולות.
מה עוזר?
סדר יום ברור,
יציאה החוצה לפחות פעם ביום, רצוי פעמיים, לשחרר אנרגיות בצורה חיובית ולא בצורת זריקת משחקים על שאר בני הבית,
לוודא שהיא לא רעבה. הבן שלי לפעמים משתולל ואז אני קולטת שהוא פשוט רעב .
מאוד לא חינוכי, אבל בזמן שאני חייבת קצת שקט, אני מראה לו סרטון של רבע שעה, וככה אני מצליחה קצת לנשום.
לפעמים אני פשוט מושיבה אותו מול קופסה של מגנטים ומכוניות, מתחילה לבנות ואז הוא ממשיך, ואם התמזל מזלי הוא יכול לשחק ככה הרבה זמן.

אולי כדאי לחשוב על משהו לא שגרתי שהיא יכולה לעשות. נניח, לתת לה ניר קרפ, שתקרע חתיכות קטנות, תכוצ'ץ' , תטבול בדבק ותדביק על ציור שתציירי לה, או השחלה של חרוזים קטנים - וככה תכין לה שרשרת.
אולי לקחת עיתונים ישנים ולתת לה לקרוע או לגזור תמונות שהיא אוהבת. גזירה בגיל הזה דורשת ריכוז, וכשהם מגלים את קסם המספריים הם גוזרים כל דבר בלי אבחנה...

בתקופות כאלה אני משתמשת יותר בכלי היעיל והלא חינוכי שנקרא ''שוחד''.
מי שאוסף מקבל קובית שוקולד
מי שמוכן ליציאה מקבל שלוק
וכד'.
מה לעשות, קצת סוכר עוזר לקדם עניינים לפעמים...

עוד משהו מרגיע- מים. לפעמים בעיתות חרפון אני מושיבה אותו במקלחת (אין אמבטיה) או בגיגית כביסה גדולה בתוך האמבטיה, ממלאת מים נותנת לו כלי בובות או טרקטורים מפלסטיק והוא משחק. זה מרגיע מאוד ומאפס.


ממש ממליצה על ''הורות מקרבת''. נותן כלים טובים
תודה על התגובה המפורטת!הריוניסטית
נשתדל ליישם מה שאפשר
תודה!!באורות
אעלה נניח בעיה. למשל הרעיון שהצעת של היצירה- אנחנן עושים את זה כל יום. הבעיה שברגע שאני מורידה ממנה את העיניים, היא מוצאת איך ל"שובב' את זה. למשל למרוח את הדבק על כל הידיים והרגליים, לצבוע עם גואש את השולחן, להדביק מדבקות על כל הכסאות ועל אח שלה הקטן, וכן הלאה. אני אף פעם לא יודעת איך להגיב נכון למעשים כאלה. ואני מדברת איתה לפני, אומרת לה שעכשיו אני סומכת עליה שהיא כבר גדולה ויודעת לעשות יצירה ושלא מקשקשים על דברים שהם לא הדף ומסבירה לה איך לעשות נכון. וברגע שההשגחה יורדת היא ישר עושנ את זה, דיי בכוונה לדעתי.
ולגבי הממתקים- משתמשים בזה יותר מידי לצערנו. מה שגרם לזה שבשבוע האחרון כל בוקר היא מעירה אותי ב"אמא אני רוצה שלוק". ואז אני אומרת ששלוק הוא כפרס כשמתנהגים ממש יפה. אז מתחיל סשן בכי של "אבל התנהגתי יפה אני רוצה שלוקקקקק" וחוזר חלילה, כיף חיים!.
פיו, מעיףבת 30
אני השבוע קניתי שלוקים פעם ראשונה הקיץ וכבר אני מתחרטת כי כל היום אני בעניינים סביב השלוקים.
האמת שנשמע שהיא צריכה חברה.
יש איזו חברה או חבר קרוב שיכולים לשחק איתה?
היא לגמרי צריכה חברה..באורות
אני משתדלת ליצור לה "פליי דייט" לפחות פעם בשבוע של להזמין אלינו מישהו (אין לנו שכנים קרובים עם ידלים בגילה שהיא מכירה) וגם אנחנו יוצאות לגינה ושם היא משחקת עם ילדים אבל זה לזמנים קצרים..ברור לי שזה בעיקר משעמום אבל עייפתי מליצור לה תעסוקה כל דקה ביום... משתדלת כמה שאפשר אבל יש פעמים שהיכולת מוגבלת
למה לא לתת לה...?תיתי2
מבינה את הקושי
אני נותנת להם. עוצמת עיניים, נושמת עמוק,
ונותנת להם לצייר על הרצפה ועל הרגליים
יש לי מדבקות על הכסאות (אני אפילו לא טורחת להוריד, דווקא חמוד בעיני)
לשטוף כלים וליצור שלוליות על הרצפה
עד שזה לא ממש הורס משהו - אני משחררת...
זו ההנאה והיצירתיות שלהם.
וחבל על המאבקים...
כי זה חתיכת פרויקט לסדר את זה אחכ..באורות
שלא נדבר על זה שזה הורס רהיטים/את חומרי היצירה...
זה גם לא ככ בריא לצייר על הגוף.
יש לה גבולות מאוד ברורים. אני לא מוותרת לה.הריוניסטית
יש דברים שהם בל יעבור
ואני מתעקשת
ופעם זה עבד
אבל בזמן האחרון זה עובר לידה, כמו שפירטתי בפוסט.
זה לא סותר את זה שהיא מקבלת ממני חיזוקים חיוביים על התנהגויות טובות. זה הולך ביחד.

יש דברים שהיא קלטה כבר מזמן שהם בגדר אסור,
והייתה תקופה שהיא באמת לא ניסתה
ועכשיו זה חזר בבום לתוך הפרצוף שלי.

כותבת לך בפרטי
תודה
להסתכל עליה בחמלהאנונימית לרגע1
אמא אני רוצה *עכשיו* את הכדור!
מתוקה אני ממש רואה שאת רוצה את הכדור וברור שאתן לך!! בעוד כמה דקות/ כשנגיע ל../ כשהשעון יגיע ל.. אתן לך.
במקום לומר: ממש לא/ עכשיו זה לא הזמן אפשר להגיד את אותו הדבר בצורה שתשמע מכילה יותר0

לילד שמרביץ בגיל הזה אני אומרת כואב לאמא אוי... ונותנת לו חיבוק. בוא נעשה טובה. ומסבירה איך
לרוב, הם ישר מבינים וכואבים שאמא "עצובה"

לתת הרבה חיבוקים! כן בהתחלה זה מאולץ
כי היא התעקשה
בכתה
והקשתה
וממש לא בא לנו
אבל לאט לאט זה יגיע מעצמו וברור לי שזה יחזק יותר, וירחיק בהרבה את מתיחת הגבולות
אני מממממש משתדלת להסתכל עליה בחמלההריוניסטית
הרבה נותנת לה הזדמנויות נוספת לאסוף את עצמה
ולהרוויח מחדש.
מנסה לדבר איתה ממש ברכות ובלשון שמשדרת חיובי ואוהב.
וגם חיבוקים לא חסר אצלנו.
היא כן לפעמים נדבקת בקטע מציק, אבל יש אצלנו הרבה ביטויי חום וקרבה בבית.

תודה על התגובה היפה
⁦❤️⁩⁦❤️⁩⁦❤️⁩אנונימית לרגע1
מה הכוונה שכל היום היא נוגעת?תוהה לי
אולי היא צריכה מענה תחושתי כלשהו?
המממ... היא פשוט אוהבת לגעת. בהכל. תמיד.הריוניסטית
היינו בחנות, אין דבר שהיא לא ליטפה.
נכנסת אלינו למיטה, ישר חייבת לגעת
בגב, בטן, ראש, לגעת עם הרגליים.
כל הזמן נוגעת באחותה הקטנה ששונאת את זה.

אשמח להבין מה הכוונה במענה תחושתי?
זה ממש נשמע שיש צורךתוהה לי
במענה תחושתי.. יש כל מיני פרופילים סנסוריים, יש חיפוש יתר חושי שלפעמים מתאפיין במגע רב ומציק. לפעמים ילדים שיש חהם חיפוש יתר זה עקב ליקוי בסכמת גוף וסף תחושה גבוה (כלומר קושי להרגיש גירויים עדינים, הם צריכים גירויים חזקים) ואז צריך לתת מענה סנסורי לחיפוש, גרייה עמוקה ומווסתת.. זה ממש על קצה המזלג, לא מספיק מבינה בזה.. הייתי מבקשת הפניה מהרופא לריפוי בעיסוק.
היא אוהבת להתנדנד או לקפוץ בטרמפולינה?תוהה לי
בריכת כדורים? אפשר להזמין בריכת כדורים וטרפולינה קטנה, אם היא אוהבת
זה פעילויות שמווסתות את כל הגוף..
ויש גם התעסקותעם חומרים, בר בצק, חול קינטי, צבעי ידיים, מים.
האם היא רגועה יותר אחרי אמבטיה/גינה/חיבוק?
את יכוחה ממש לבנות לה דיאטה סנסורית בעזרת מרפאה בעיסוק.
לדוגמה להתחיל את הבוקר עם חיבוק ארוך, קפיצה בטרפולינה ל5 דקות וסירוק חזק ולא כואב של השיער. אחר כך לאכול דברים קראנציים. בגן שתנדנד בנדנדה להרבה זמן. בצהריים שוב טרמפולינה וללכת לנוח עם שמיכה כבדה וכו..
מנסיוןoo
של ילד שנגע בכל דבר ולא הקשיב למה שמדברים איתו.
לגבי ההקשבה גם אם הילד שמע הוא לא בהכרח מצליח לעבד את המידע.
בזמן שהוא עסוק במשהו או אני עסוקה, הסיכוי שהוא יעבד את המידע אפסי, ומכיון שרוב החיים אנו מדברים לילדים באמצע משהו, הקשב אצל ילד כזה יכול להיות אפסי. אני למדתי לעצור את העיסוק של שנינו כדי לדבר אליו.
לגבי המגע, כשילד זקוק להרבה מגע כדאי לתת לו לגעת באופן יזום. אני קראתי לילד כמה פעמים ביום לבוא לחיבוק, הרבה משחקים תחושתיים, ברבצק, סליים, משחקי גומי, פרווה, פוף וכד׳
תודה!הריוניסטית
האמת היא שבאמת אין לנו משחקים תחושתיים בבית, אז נשמע שווה לנסות באמת לתת לה.
קלאסי לגיל. הורות מקרבתאמאשוני
ממליצה בחום לשמוע אותם! אפילו רק את ההרצאות החינמיות שלהם,
ממש מקסים ופרקטי
העיקר שיתוף עם הבעל,רויטל.

להסביר ולהסביר,לקרב אותה עם שיחות כמובן לגיל שלה,

משתפים ומתייאשים יחד תודה.הריוניסטית
קשה ממש!...שמחה

ומוכר!
את נשמעת אמא טובה ואכפתית, אבל מאוד מתוסכלת...
הייתי במקום הזה.
והיום אני יודעת להגיד- שילדים מטבעם מקבלים סמכות. ואם זה לא קורה- סימן שצריך לשנות משהו בהתנהלות שלנו. 
יכולה לתת דוגמא למקרה?

יש לי אלף רק מהבוקר 😭😅הריוניסטית
היא נכנסה לחדר שלי, הקטנה מאחוריה.
ביקשתי ממנה לפתוח את הדלת.
היא הסתכלה עלי וחייכה.
ביקשתי שוב. היא בשלה נשארה.
עוד בקשה. היא מצידה לא עושה כלום.
התרוממתי מהמיטה לכיוון שלה והרמתי את הקול שלי באיום על זה שהיא לא תקבל איזה לא זוכרת מה, ואז היא פתחה את הדלת.
וסגרה אותה שוב אחרי חצי דקה.
את מבקשת או אומרת?בת 30
כי אם מבקשים, צריך לקחת בחשבון תשובה שלילית.
אם אומרים, אפשר לדרוש מילד לציית.
דורשת. "תסגרי את הדלת בבקשה"הריוניסטית
וכשהיא ממש לא עושה זה צריך יותר
"תסגרי מיד את הדלת!"
אם את אומרת 'בבקשה' אז את מבקשתבת 30
גם אם הטון תקיף יותר.
אולי יעזור שתקדימי לזה הסבר בחצי משפט שמשקף לה את הצורך שלך ''אני רוצה ש.....אז תפתחי את הדלת עכשיו''.
זה עקרון קטן מתוך הורות מקרבת. וזה לעיתים קרובות עוזר.
עם הגדולות שלי אני אומרת ''בנות, הראש שלי כואב ואני חיבת רבע שעה של שקט בחדר, אז אני נכנסת לחדר, תדאגו שיהיה פה שקט ותעסיקו את הקטנים בבקשה''.
עם הקטן יותר ''אנחנו עכשיו מסדרים ואני רוצה שגם המשחקים שלך יהיו מסודרים, אז תאסוף עכשיו את המגנטים''
וכן הלאה.
הרבה פעמים כשהרצון או הצורך מוצג בצורה פשוטה וברורה לפני הבקשה, אז יש הענות גדולה יותר.
לא במאה אחוז, אבל זה יכול לעזור.
זה אחד העקרונות של הורות מקרבת
עוד כמה דבריםבת 30
א. כדאי לך לקרוא את ''איך לדבר כך שילדים יקשיבו ואיך להקשיב כך שילדים ידברו''.
ספר שמאוד עוזר ונותן כלים.

ב. אולי תנסי לראות איך את מציגה לה את הדרישות או הבקשות באופן יצירתי, שיעורר לה רצון לעשות. נניח- תחרות איתך. בואי נראה מי תסיים קודם את לעשות x ואני עושה y''.
וכמובן שהיא תנצח...
או להדגיש את היותה גדולה ובעלת יכולת לעשות דברים של גדולים. ''את זה, רק גדולים יכולים לעשות, בואי נראה אם את גדולה ''
או כל דבר אחר, מתוך הכרות שלה איתך.

יש לנו ילדות שאיתן עזר להגיד ההפך, בנימה חצי רצינית וחצי צוחקת ''את בטח פשוט לא יודעת לנעול לבד סנדלים, כן, כנראה, את ממש ממש לא יודעת לנעול סנדלים'- ואז הן היו צוחקות וטסות לנעול. ואז היינו מופתעים ''מה? את יודעת? וואו, לא חשבנו...פשששש...''
כמה דבריםמיואשת******
קודם כל, נשמע מחרפן רצח. קבלי חיבוק.
💕

דבר שני כמו שהזכירו פה לבדוק את ענין התחושתיות, ולדעתי משהו בתיאורים שלך מדליק לי נורה לבדוק שמיעה. אפילו בבית בדיקה ראשונית תבואי מאחוריה כשהיא לא מודעת לזה שאת
שם ותשאלי ממרחק אם היא רוצה משהו שאת יודעת שהיא אוהבת. תראי אם היא שומעת טוב

דבר שלישי אני חושבת שנכנסתם למעגל אינסופי של מאבקי כח. מאד קשה לצאת מזה . את צריכה להחזיר את הסמכות ההורית שלך.
אכתוב בקצרה מה לדעתי כדאי לעשות במצב הזה אבל כן ממליצה ללכת לאיזה הנחית הורים מסודרת לדעתי זה מאד מאד מאד עוזר.
אני בשבוע הקרוב לא הייתי מבקשת ממנה כלום. ממש כלום. לנטרל את כל המצב בינכן שהפך ללא בריא שאת מבקשת והיא מתמרדת וכו. בשבוע הקרוב את בוחרת
את המלחמות שלך בצורה הזו שאת בוחרת ביודעין לא לאפשר מצבים שיספקו לה הזדמנות להתעלם או להתנגד למה שתבקשי. ניטרול של המערכת בעצם, אולי שבוע זה קשה מדי אז יומיים שלוש.
אחר כך מגיע שלב העבודה הקשה. והעבודה היא בעיקר פנימית. כדאי להתחיל מדברים שברור לך כשמש בצהרים שהיא חייבת לעשות. הכי פשוטים וברורים מאליהם, כמו להיכנס לאמבטיה או להוריד את המים. דברים שהתעלמות או שהתשובה לא עליהם פשוט לא קיימת מבחינתך.
כל דבר שאת אומרת לה לעשות צריך לבוא אחרי שחשבת שניה עם עצמך וברור לך לחלוטין בלב שהיא תעשה אותו בלי בעיה. אץ
יכולה אפילו לדמיין ממש מול העיניים שלך איך היא מחייכת חיוך מתוק ועושה את זה בלי להתווכח. זה צריך להיות מקובע אצלך במחשבה שאת אומרת משהו והיא עושה. אין אופציה אחרת . אבל בצורה טובה. שיהיה לך ברור בלב שהילדה החמודה והמתוקה שלך רוצה לעשות מה שאמא אומרת לה ולכן כמובן שהיא תעשה את זה. זה עבודה פנימית לגמרי. מתישה .אבל האמת היא שילדים הם מקסימים וטובים והם רוצים לשמח את ההורים שלהם והם רוצים לכבד את הגבולות בבית ולהשתלב בו. זה הטבעי שלהם ולפעמים הם מאבדים את זה לקצת אבל זה הטבעי והאמיתי והוא שם. רק צריך להעיר את זה קצת. אולי זה נשמע מוזר אבל באמת זה עובד. רק אחרי שברור לך לחלוטין שיש רק מסלול אחד של- את תגידי והיא תעשה, רק אז את
צריכה לומר את זה. זה לא מגיע ממקום של בקשה אלא אמירה, ולא פקודה אלא אמירה, כמו שברור לך שאם תגידי לה- רוצה סוכריה? התשובה תהיה כן, ככה ברור לך עכשיו שאם תגידי לה- תלבישי פיגמה , התוצאה תהיה שהיא תלבשי פיגמה.
זה בא ממקום שאת בטוחה שאת האמא, ותפקידה של ילדה בת שלוש במערכת התפקידים בבית הוא לעשות מה שאמא אומרת.
חייב להתחיל בדברים פשוטים וברורים אפילו כאלו שהיא עושה בלי שתגידי כי ככה יותר קל עבורך לבוא ממקום בטוח לגמרי.
בלי בקשות מורכבות וחסרות פשר מבחינתה כמו לסגור דלת לפתוח חלון וכל מיני. דברים בסיסים פשוטים, להלביש פיגמה לזרוק לפח וכו.לאט לאט מחזירים לשתיכם א מערכת התפקידים הנכונה בבית, ואת הידיעה שצריך לעשות מה שאמא אומרת כי את האמא והיא הילדה
מקווה שזה עזר קצת 🌹
כתבת יפה.הריוניסטית
נשתדל ליישם.
תודה רבה!
ממש כתבת יפה.משמעת עצמית
כמה תוספות:
1. הייתי לוקחת אותה לשיחה קצרה בלי יותר מדי מלל בזמן נייטרלי ורגוע בקרוב (שבת זה זמן טוב), עדיף ביחד עם אבא ולהגיד בשיא הנחת:
אבא ואני שמנו לב שבזמן האחרון הרבה פעמים את לא עושה מה שאנחנו אומרים. ואין כזה דבר. בבית שלנו הכלל הוא שמקשיבים לאבא ואמא בפעם הראשונה. אנחנו לא מסכימים לצעוק חזק ןאז את עושה. מעכשיו, את תראי שאנחנו נתחיל להקפיד על זה, ואת ילדה טובה וגדולה. בטח תצליחי. אם לא, אז תצטרכי להפסיד משהו וזה יזכיר לך את הכלל.
זהו. בקצרה.
ולהוסיף: יכול להיות שיהיה קצת קשה בהתחלה כי התרגלת לא להקשיב, אבל בטוח שאח"כ יהיה לך כבר קל, ויהיה יותר כיף ונעים בבית שלנו.

המטרה של זה היא:
א. תחושה של שינוי
ב. כבוד לילדה שאת מודיעה לה מראש
ג. בהירות וסדר
ד. העלאת מוטיבציה

2. כשמדובר בהוראות קצרות ופשוטות: כמו "תסגרי את הדלת או תורידי את המים": פשוט להגיד את זה כמה פעמים באותו טון (מנטרה) ולהזכיר: אני אמרתי לך לסגור. את עושה מה שאמא אומרת.
ואם היא לא, אז בעצם הכל נעצר. וכשהיא באה עוד פעם או מבקשת משהו, אז אומרים לה: קודם את עושה מה שאמא אמרה.
ואם היא מצליחה לעשות מיד, אז לחזק על זה ולא על תוכן המעשה. "כל הכבוד שהקשבת בפעם הראשונה"

אם זה הוראה טיפה יותר ארוכה כמו ללכת ללבוש פיג'מה, אפשר לעורר מוטיבציה כמו בשיטת הפוך על הפוך: נראלך שתצליחי ללבוש לבד? וכאלה. או לתחום בזמן (ספירה עד 20 לאט) בואי נראה אם את מצליחה עד 20...

בכל מקרה בשורה התחתונה,לחזור על המנטרה הזאת: עושים מה שאמא אומרת.
בהתחלה הרבה,ואז היא תבין שאת מאוד ברורה בעניין הזה.
ולחזק אותה כשהיא מצליחה!
הרבה מהחיזוק יכול להיות עקיף, ולוודא שהיא שומעת: "אבא, אתה לא מאמין איך × הצליחה להקשיב היום ולעשות מה שאמרתי" וכו...

מה ש@מיואשת****** כתבה שזה צריך להיות ברור לך, שבטוח היא תעשה זה ממש חכם ונכון.
ילדים יודעים איפה אנחנו סגורים בדרישה, ואיפה יש סדק ואפשר "לצפצף" קצת או להתעלם.

והכי חשוב: הוראות קצרות וברורות, הטרמה מראש( עכשיו נלך לחנות, ואת לא תגעי בשום דבר, רק תסתכלי בעיניים) וחיזוק כשהיא מצליחה.

וגם באמת כדאי לבדוק את הנושא התחושתי, יש אצל כל מרפאה בעיסוק בקופ"ח שאלון סנסורי. מומלץ.



בהצלחה!!
ספרי לנו איך הולך...
🤗
אה, ונזכרתי בעוד משו חשובמשמעת עצמית
בשלב שני, אחרי תקופה שאת רואה שהיא הפנימה קצת,
אפשר לדבר על זה שהיא רוצה להחליט על עצמה, ויש דברים שהוא באמת יכולה.

יש דברים שההורים אומרים לך ואת צריכה לעשות, ויש הרבה דברים שאת יכולה להחליט על עצמך
ולתת דוגמאות:
מה לשים בלחם
מה לשחק
מה ללבוש (אם מתאים אצלכם)
עם איזה חברה לשחק...

את נותנת מקום לרצון שלה בעצמאות, בלי לפגוע בסמכות.
ולהשתדל לאפשר לה כמה שאפשר לבחור.

נניח, אם לא כל כך משנה לך, תני לה לבחור קודם ארוחת ערב או קודם להתקלח וכו...
ואז,
הדברים שאת מחליטה,
את יכולה להגיד לה: יש דברים שאת בטחרת, אבל את זה אמא מחליטה ואת מקשיבה...
כתבת מעולה. תודה גם בשמי;)באורות
מוסיפה עוד משהו-בארץ אהבתי
לגבי הוראות קצרות וברורות -
אצלי לפעמים עוזר אחרי הפעם הראשונה או השניה שאמרתי ולא הגיבו, לשאול - 'את שמעת מה אמרתי לך?', וזו שאלה שמחייבת תגובה. אם היא אומרת שלא (גם אם ברור ששמעה) אז אני אומרת 'אז עכשיו תקשיבי טוב - אני רוצה ש...'. ואם היא אומרת שכן, ועדיין לא מבצעת אז אני שואלת - 'יש סיבה שעוד לא עשית מה שאמרתי?' וממשיכה את השיחה בהתאם.
אוף מיואשת לא לגמרי הבנתי את החלק האחרון שלךבאורות
לגבי האמונה הפנימית. לא ברור לי איך מיישמים את זה
אני אשמח לפרט לך על זה אחרי שבתמיואשת******

זה עבודה פנימית שלנו, עבודה ממש. קשה. אבל משתלמת.

בקצרה זה שאת יודעת - לא מקווה, לא חושבת - יודעת בבירור שהבת שלך רוצה להיות ילדה טובה ורוצה לעשות מה שאת אומרת לה. את יודעת שהיא תעשה את זה כמו שאת יודעת שאם תשאלי אותה רוצה שוקולד התשובה תמיד תהיה כן. 

כשאת יודעת את זה בבירור את פועלת מדברת וחושבת אחרת, וזה עובר אליה

נראה לי...שמחה

היום כשאת מבקשת ממנה משהו- ברור לך שהיא לא תעשה.
כבר כשהיא נכנסה לחדר היתה עם חיוך, ולך היה ברור שהיא זוממת משהו.
א. תכתבי לעצמך כל יום שני דברים טובים שהיא עשתה היום. זה יעזור לך לשנות גישה כלפיה. לראות לא רק את הקושי, אלא את הברכה (בטוחה שאת רואה!! אבל עם כל הקושי שלך- קשה לשים על זה דגש).
ב. כשאת מבקשת ממנה משהו- תחשבי שברור שהיא תעשה את זה. תדמייני אותה עושה. תבקשי ממנה רק פעם אחת בלבד! ואם היא לא עושה- תגידי לעצמך בלב: אני יודעת שהיא הבינה אותי. אני יודעת שהיא תעשה את זה. סהכ היא ילדה טובה, והיא תעשה (ואם בסוף היא לא תעשה? תגידי לעצמך: בפעם הבאה היא בטח תקשיב לי!)
ייתכן שייקח כמה ימים. אבל כשהיא תבחין שאת סומכת עליה ומאמינה בה- היא תתחיל לציית. זה טבע של ילדים.

נכון, ויותר מזהמשמעת עצמית
אני זוכרת שנכנסתי בשנה הראשונה לעבודה לכיתת בנים בני 9 היפראקטיביים עם בעיות התנהגות קשות.
היה מפחיד...
הייתי בחורה צעירה.
ויום אחד הסתכלתי על אחד מהם שהשתולל ואמרתי לו בצורה ברורה ורגועה: אתה יושב במקום שלך עכשיו, ובשקט.
ותוך כדי זה אמרתי לעצמי בלב, למה שהוא יקשיב לך בכלל?
והוא פשוט עשה מה שאמרתי.
הבנתי שכשאני בטוחה במקום שלי, בתפקיד שלי מולו, זה פשוט יעבוד.

אז חוץ מלראות את הטוב שלה ושהיא רוצה להקשיב לך, פשוט תגידי לעצמך בלב:
אני האמא פה. אני מחליטה את זה בשבילה. היא הילדה הקטנה שלי ואני אוהבת אותה, וכך אני בוחרת לחנך אותה.
וגם תזכרי איך את מול מישהו סמכותי(הורים שלך כשהיית קטנה, בוס וכד')
ותביני כמה ברור לך שאת עושה מה שהוא אומר.
ככה ברור לבת שלך.
גם אם היא מצפצפת, היא מחכה לסמכות,להעריץ, לציית.
ככה אלוקים ברא אותנו.

כשיהיה לך ברור שהיא צריכה לציית לך, זה יהיה גם לה. ובטוב.
הרב אפרים אורשלימיאני מושלמתאחרונה
שלום הריוניסטית. ישנו מדור בעלון הדברות של הרב אפרים אורשלימי לדעתי הוא כותב מאוד יפה בחינוך ילדים. בסוף המדור הוא נותן מייל לשאלות לדעתי כדאי לך לנסות להתייעץ איתו במיייל

A0504168883@gmail.con
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !