הערב הופנה למיון.
אושפז.
סיבוך מהניתוח.
כנראה לא יהיה איתנו בחג.
ו... לא מתאפקת.
פשוט לא מבינה. זה הכל.
התקשרתי לאמא: מה דעתך לבוא, בבקשה
הרופא שלח את בעלי למיון (שבועיים אחרי ניתוח לב, כן?)
משהו לא בסדר בריאה הימנית
היא: ממממ. לא צריך לעשות עניין
בטח עוד מעט הוא יחזור הביתה.
אני: אני ממש אשמח להיות איתו, אולי בכל זאת?
היא: ממממ. אהיה בקשר. הם בטח סתם מגזימים.
שכן מתוק (לא צעיר, לא בריא) עלה לשמור על הילדים.
ואני נסעתי, פגשתי את הרופאה
חזרתי לקחת דברים בשבילו.
הגעתי לבדיקה של הרופא מהמחלקה.
רצתי לקנות לו אוכל.
חזרתי.
מתקשרת לאמא. אני אוהבת אותה.
