לפני החתונה אצל מדריכת כלות מומחית בעזרת השם הכל יהיה טוב,

כמובן גם שהבחור ילך למדריך ירא שמיים,עם כל הכאב שבדבר ויש המון

כאב,לחשוב רק איך להיות טובה ובעזרת השם הכל יתהפך לטובה,המון

אנשים אין להם לצערנו שלום בית,אבל הילדים כן עשו מאמץ אדיר והצליחו

בגדול,שיהיה לך שנה טובה ומתוקה ותצליחי בכל התחומים אמן.

אבל לא תמיד אנשים הם אותו דבר בחוץ ובבית 

מה שבעיקר חשוב זה איך את צמחת מזה

איפה זה עומד אצלך בנפש

איך את מתמודדת עם הסיטואציה

ואיזה מודל תרצי לקחת לבית שלך 

מפאת פרטיות אני לא מתייגת- אם תרצי אוכל לקשר אותך לניקית נשואה שחוותה התמודדות דומה 

אולי היא תוכל לתת לך כוחות.

בהצלחה רבה בהתמודדות בדרך !

מסכים מאוד עם דבריך.

שמעתי רעיון כזה פעם מחבר שהיו לו חששות (ללא בסיס, סתם סעקבות החשפות למצבים כאלו) של

'מה יקרה אם הזוגיות שלי לא תצליח' וכדו', ואמרו לו שדווקא אצלו הפחד הזה יגרום לו להשקיע את כל כוחו בזוגיות ולכן מסתבר שדווקא לו יהיה יותר טוב..

ולדעתי זה נכון מאוד, אדם שגדל במציאות מורכבת מבין כמה זה קשה ולא טוב ויעשה הכל כדי לא להגיע לאותו מצב.

אם לא סעיף 4 הייתי חושב שאת אחותי שכותבת פה, בחיי

אבל כמה דקות אני אכתוב על זה. אני עם חבר בפלא'

כל המריבות בבית וההערות השפיעו על הביטחון העצמי, 

ותמיד יש לי חשש גדול ליפול על מישהי כעסנית ולא מכילה או שלא מדברת בנחת שתחזיר לי את כל מה שסבלתי עד עכשיו.

ויש חוסרים נפשיים שמה לעשות - הייתי אמור לקבל מבית בריא ולא קיבלתי. 

מצד שני בגלל שאני מכיר את המקום הזה וכמה אנשים זקוקים לאהבה לפעמים

אני תמיד משתדל מאד להקשיב לאנשים, להבין אותם, להחמיא להם על הצלחות. 

עם כל החששות והשריטות,

אני מאמין וכולי תקווה שעם האחת המתאימה נוכל לרפא אחד לשני את הלב. 

אבל זה ממש לא הסיפור הכי מורכב שקיים

גם אנשים שהגיעו מבתים הרבה פחות "נורמליים", אבל הם עצמם אנשים טובים, זכו להקים בית נאמן.

אני מאמין שאנחנו לא מסוגלים לשער תוצאות פסיכולוגיות של אירועים. אישיות זה דבר כל כך מורכב, שלעולם לא נדע מה השפעה של מה. ולכן מהבחינה הזאת לא מפריע לי בכלל.

מה שכן -

אם בפועל את יודעת על עצמך שיש לך בעיה עם זוגיות, או משהו דומה - זה מרתיע, גם אם להורים שלך יש זוגיות טובה

אם הקשר עם המשפחה, או אי-הקשר - במידה ותבחרי בזה - יהיה כזה שישפיע על החיים שלכם יחד - זה משהו שצריך לקחת בחשבון

אבל כפי שכבר בטח כתבו לך, יש אנשים שדווקא מתוך המציאות הזו בנו את אישיותם ומתוך כך את ביתם בצורה נפלאה ומעוררת השתאות.

מכירה כמה וכמה בתים כאלה, ומדהים לראות את רמת המודעות של בני הזוג, הנכונות לעבודה ועוד.

מי את?

אילו מידות יש לך?

אילו שאיפות יש לך?

אחרי שתעני על זה -

את חושבת שמישהו ירצה להתחתן עם משהי עם מידות ותכונות כמו שלך?

היא לא באה לפרוק את הכאב על המשפחה שלה, אלה את הכאב על איך שיראו אותה.

להגיד לה שלכולם יש מורכבות, זה בדיוק הסיבה שהיא לא צריכה לחשוש מאיך יראו אותה, וממילא אין על מה להצטער על כך.

מסכים עם רימיינדר

אני חושבת שלפחות לפי מה שהיא פירטה פה, הכרתי אישית אנשים עם סיפורים הרבה יותר קשים.

זאת התגובה האחרונה שלי בדיון,  לא חושבת שיש טעם להמשיך לדון בזה, מה גם שזה לא מכבד את הכותבת או אחרות במצב שלה שקוראות.

הבהרתי את דעתי בנושא כבר כמה פעמים.

אלו שני דברים שאי אפשר לנתק בניהם.

כל אחד בונה בכוחותיו שלו את התדמית שלו ומחליט איך לספר את סיפור חייו.

היחס שלה למשפחה שלה ולמציאות שהיא חיה בה משפיע בהכרח על היחס שלה לסביבה.

חלק מהסיפור הזה - מה מקומה של המשפחה שלי בתוך עולמי? וכל אחד צריך למצוא תשובה לשאלה הזאת שתהא טובה עבורו.

תהליך של השלמה עצמית עם המצב הוא בהכרח מביא גם בטחון עצמי שפותח הזדמנויות.

סתכל על התגובה של @ענבל -

מממ - לקראת נישואין וזוגיות

לפעמים שמנסים להגיד לאדם שלא יקח ברצינות את החסרון שהוא רואה זה יכול פעמים באמת להעצים את הבנאדם וזה יכול לפעמים להוסיף כאב על כאב.

היא אמרה שהיא לא היחידה. כלומר לא ישפטו אותה על זה

עצם החשש משפיטה כשלעצמו הוא העניין.

כשאדם מספר לעצמו את הסיפור שיקדם אותו - כבר ממילא פחות אכפת לו מה ישפטו אותו.

אני לא רוצה להוסיף כי זה נושא רגיש.

משפחה שמסתייעת מהרווחה היא שונה ממשפחה שלא זקוקה לכך.

בלי ספק שהכוונה שלך טובה, אב לא נראה לי שזה מה שכדאי לה לשמוע עכשיו.

יש עניין לחוש את המציאות כמו שהיא ולא לנסות טשטש אותה ע"י השוואות.

היא חווה עכשיו סוג של אובדן ביחס למשפחה שהיא היית רוצה לגדול לתוכה למשפחה שהיא נמצאת בה כעת.

התחושה הזאת, שהיא ממש לא נעימה היא שלב חשוב להתקדמות אישית.

ולאחר מכן - לאחר הפנמה של השלמה (סוג של( עם האובדן) - צרייך לא לעשות השוואות לחברה!

כי מה שמתאים לאדם שלא גדל במשפחה כזאת לא מתאים לאדם שגדל במשפחה כזאת.

לא כדאי להתנחם מעצם העבודה שלכולם יש קשיים.

מה שבאמת יכול לנחם - זאת התמודדות טובה עם הקושי הקיים מול הבנאדם ברגע זה.

אם נחשוב על מישהי שנמצאת במצב קשה והצליחה לעלות ממנו - זה וואו! זה הכי ראוי להערכה. ולא סתם בשביל הכפיים. זה באמת בונה קומה בבנאדם שתשפר את האיכות חיים שלו.

כדאי בהחלט להפסיק להתמש בדמוי השלילי בתור מיתוג.

בהחלט כדאי להקפיד על זה וחשוב שהעלת את זה.

השימוש בהצמדת טייטלים לאנשים הוא בחלט לא כ"כ חיובי.

לוקח את זה מדבריך.

אבל ההשוואה לאחרים בכל זאת נשמעת לי מוזר. 

בס"ד

אבל עברתי סיפור יחסית דומה. 

מעבר לסיפור הזה אני גם עם הפרעת חרדה ועוד שלל דברים שהיו עלולים לגרום לאנשים לפסול אותי. 

היום אני נשואה כבר שנתיים וחצי, בעלי שמע על כל הדברים האלה כבר בדייט הראשון והחליט שזה לא מפחיד אותו. 

אני חושבת שמה שחשוב באמת זה ההתמודדות שלך עם המצב, איך את הצלחת להתרומם למרות ואולי אפילו בגלל הקושי, ואיך את תופסת את המציאות שלך. יש גברים שלא פוחדים מהתמודדות עם מורכבויות, צריך פשוט למצוא אותם. 

אל תשכחי גם שלכל אחד יש תיק, כשאנחנו באים לבחור בן זוג אנחנו באים לבחור עם איזה תיק אנחנו מוכנים להתמודד. יש בהחלט כאלה שלא ירצו את התיק שלך, אבל יש גם כאלה שאת לא תרצי את התיק שלהם וחשוב לדעת את זה. הסיבה העיקרית בעיניי שאת צריכה לשפר את ההסתכלות שלך על עצמך בגללה, היא שלא תסכימי לכל אחד כי את לא מאמינה שמישהו טוב ירצה. את חייבת להאמין שגם את יכולה למצוא, שאת בהחלט ראויה לבעל מדהים ונפלא, שעם כל מה שיש לך את עדיין יכולה להביא איתך לנישואין המון ושמי שיתחתן איתך יזכה גם בדברים טובים. 

מקווה ממש שתמצאי את האחד שלך ושהוא יהיה הכי הכי נכון לך.

ב"הצלחה רבה!

אני בפרטי אם תרצי פירוט ספציפי

אהבתי שסיפרת על עצמך הכל בדייט ראשון...

הלואי ולי היה את האומץ הזה לחשוף הכל

זה מאוד מאוד משתנה. (כמובן שצריך לומר בהתחלה, אבל עדיין יש הבדל בין ראשון לשלישי וכו')

ואז אני אוכל להחליט מתי נכון לספר.   

הבעיה שכרגע אין לי בכלל את האומץ הזה, אלא הכל נובע מחשש לאבד ורצון חזק להיות נאהב.

אתה מבין אחי..

ובד"כ להטיח את כל השק בפנים כבר בפגישה הראשונה, עלול להיות כבד מידי. הוא\היא בכלל לא מכירים אותך, אבל הם כן, כעת, מכירים כל מיני דברים שליליים בלי שום מושג באיזו פרספקטיבה לראות אותם. וכך, יתכן שגם מישהו\מישהי מתאימים יפרדו בגלל שהם נבהלו ("למה מגיע לי כל הטוב הזה"). לעומת זאת, אם מחכים מעט לשלב שמכירים מעט יותר (שזה מאוד מאוד משתנה), ו"פורשים" את מה שרוצים לומר בצורה יותר נעימה לאוזן, המדויט\ת יודע בדיוק את אותו מידע, אלא שהוא שהוגש בצורה יותר נעימה ולא "נפל" עליו. הוא\היא גם יכירו אותך יותר וידעו לשים דברים בפרספקטיבה מתאימה.

יובהר, בשום פנים ואופן לא להסתיר. אבל יש דרכים לומר דברים שלא כל אחד מסוגל לשאת בצורה ישירה. 

במקרה שיש דברים שאדם פחות בטוח בעצמו ופחות שלם איתם - לא כדאי לחשוף על ההתחלה.

דברים שאדם שלם איתם ובטוח לגביהם - כל עוד זה לא משהו חריג ממש - מבורך לא להתבייש ולפתוח על ההתחלה.

בס"ד

תראה, אני פשוט הייתי בנקודה שכבר אמרתי שחלאס, לא רוצה להתבחבש במחשבות האם מישהו ירצה אותי או לא, פשוט אומרת הכל על הדייט הראשון וככה חוסכת לי אנרגיה וזמן. במקרה הפעם הראשונה שעשיתי את זה גם יצאה לי טוב

אני כן רוצה להדגיש שסיפרתי הכל אבל לא מהצד הרגשי [לפחות לא מבחינתי, הוא הרגיש כאילו שפכתי את ליבי ורק אחרי החתונה גילה כמה זה לא נכון]. סיפרתי שהיו ויש לי קשיים חברתיים, את הפרטים הטכניים על ההורים שלי, את זה שבזמנו לקחתי כדורים נגד חרדה, דברים כאלה. לא סיפרתי איך אני מרגישה עם זה, מה הוביל לכל זה וכו', התמקדתי בעיקר בפרטים שעל פני השטח. 

כן ראוי לציין גם שהוא היה חבר שלי בפייסבוק אז הוא קצת ראה דברים שכתבתי והחליט שזה שווה לו את זה. זה לא אומר שהוא לא נבהל לפעמים [למשל כשבדייט שלישי אמרתי לו שאני רוצה למנוע היריון בהתחלה. לא הרגע הכי מדהים שלי] אבל הוא כן הבין והחליט שמעניין לו, שכיף לו, שהוא מרגיש בנוח איתי ושזה לא מספיק חשוב בשביל לחתוך את הקשר. 

אגב, אני כן הייתי עושה את זה גם אם זה לא היה מצליח איתו. פשוט כי אני בן אדם די ישיר וכנה וכי נמאס לי מאנשים שחותכים על דברים כאלה אז מעדיפה לא לצאת עם כאלה מלכתחילה. על הכדורים הפסיכיאטריים רציתי בכלל שיגידו לו בשלב ההצעה אבל שכחתי לומר לשדכן. בסוף באמצע הדייט הראשון אמרתי לו שאני הולכת לעשות משהו אבל שלא ייבהל. הוצאתי את הכדורים מהתיק, הסברתי לו מה הם, לקחתי אחד וזהו. 

קיצור, מקווה שהובנתי.

זה לא עסקים פה.

היא עברה ועוברת את מה שהיא עוברת, בע"ה היא נבנית מזה ולומדת מהטעויות של ההורים שלה כדי לא לחזור עליהם.

לכאורה זה נראה חיסרון, אבל להפך- זה יתרון! דווקא מתוך הקושי, היא עם הרבה יותר מודעות של מה נכון ומה לא נכון לעשות בקשר זוגי ובחינוך ילדים, אפילו יותר ממי שגדל בבית "נורמלי" ..

היא שווה בזכות מי שהיא, היא לא צריכה לתת פיצוי על שומדבר ולא להתנצל על כך. הקב"ה שם אותה דווקא במשפחה הזאת לא סתם, זה חלק בחייה שה' מכוון ובע"ה רק לטובתה.

הפורום הזה מלא בשאלות "האם לספר לה שאני...", "באיזה שלב מספרים לו שאני..." וגם "נפגשנו, איך מבררים פרטים אודותיו". אז כן, האהבה מכסה על הכול, והקב"ה מזווג זיווגים, אבל צריכים להיערך גם למציאות יותר שכיחה, שבה המדויט אפילו בתת-מודע מתחיל לעשות חשבון: "מצד אחד, יש לה הורים פרובלמטיים. מצד שני...", ולדאוג לצד השני הזה.

ניקח מצבים שכיחים יותר: מצד אחד, "במקום שבו בעלי תשובה עומדים וגו'", מצד שני, כלה דתייה טיפוסית רוצה שבסדר המשפחתי המורחב האורחים מהצד של החתן לא יבואו עם כיפות של בית מלון ולבוש לא הולם.

מצד אחד, מי שמתגייר, מקבל נשמה חדשה, מצד שני, לא כל אחד/אחת ימותו על חמות גויה

וכן הלאה, וכן הלאה.

בלי לקשר לזה שזה ציני - זה גם לא נכון.

נכון - לכל אחד יש יתרונות וחסרונות. כל אחד.

אבל זה לא מונע את העובדה, שבסופו של דבר - חיבור אמיתי לבנאדם קורה שהוא נוגע לך בלב.

לא שהוא מרשים אותך עד כמה הוא תותח.

אחרי שתיים שלוש פגישות הרושם החיצוני שאתה מתאר מתסמס. 

של אנשים שמוותרים על משהו בשביל יתרון חיצוני.

עוד לא פגשתי מישהי שתצא עם מישהו עם פער גילאים של 20 שנה רק בגלל הכסף שלו, אם היא לא חיפשה מבוגר מלכחילה.

עוד לא פגשתי מישהו שמפריע לו הורים פרמיטיבים ויצא עם מישהי רק כזאת רק כי היא יפה.

עוד לא פגשתי מישהו שיצא עם מישהי לא יפה בעניו רק כי היא חכמה.

אתה בהחלט יכול לפגוש אנשים שמתלבטים ולפעמים גם הסכימו לוותר על יתרון חיצוני בשביל משהו משמעותי

הוא מבוגר ממני ב20 שנה אבל הוא היחיד שאני מרגישה שמבין אותי

ההורים שלה פרמיטיבים, אבל אני אוהב אותה וכיף לנו יחד

יש לנו חיבור מדהים, אבל חיצונית משהו מפריע לי

כל הדברים שבאמת חשובים, כמו חיבור, שיח טוב, תקשורת וכו' המון אנשים מוכנים לוותר על הרבה דברים בשביל להשיג אותם ואני מכיר כמה דוגמאות:

- בחור שלא שומע הצעות בנות עם ילדים, אבל ברגע שישב לשיחה אם אמא לשנים בגלל החיבור שלהם הוא החליט לנסות.

- מישהי שלא הייתה מוכנה לצאת עם מעשן, ואחרי שפגשה אותו והוא סיפר לה על כך בדייט השני, הם בסוף התחתנו.

ויש עוד המון דוגמאות לא רק עבורי...

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.