כבר שישי, 2 בצהרים מתקרב!
אה, לא מדובר על הסגר.
שישי. האלף השישי!
נברא העולם בששה ימים,
נברא האדם ביום השישי, הוא ראש השנה.
עפ"י סוד הזמן (מקובל מהקדמונים, נמצא ברמב"ן בפרשת בראשית)
כל שנות ההיסטוריה מקבילות לימי בראשית.
ימי בראשית הם תכנית המיתאר של ההיסטוריה
של 6000 שנות עולם הזה.
ששה ימים כנגד ששת האלפים.
האלף הששי , האלף שלנו, מקביל בדיוק רב
לתהליך בריאת האדם ביום השישי
שלב אחר שלב, בתהליך הדרגתי במשך שעות הבוקר
נברא האדם צלם א-להים "עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים".
עם ישראל נברא מחדש באלף השישי, ואיתו כל העולם כולו, האדם הקוסמי.
תהליך הדרגתי של גאולה, של אחרית הימים - הסוף של הימים. שישי , ערב שבת,
עד 'יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים' באלף השביעי - עולם הבא.
אחרית הימים זה מושג מוחלט של גאולה, במהלך זמנים, שגורם למאורעות להתרחש
בסוף האלף הששי. המאורעות מתרחשים בגלל שאנו באחרית הימים (גאולת "בעתה")
ואפילו בלי קשר למצב האדם, ישראל והאנושות ("לא זכו - בעתה"), גם בדרכים שונות ומשונות.
והכל לטובת מהלך גאולה של ערב שבת קודש וחזרה לגן עדן עלי אדמות, חזרה ל"כתר", למרחב הגוף-נפש שלפני החטא.
לאחר שעמד אדם על רגליו כבר בשעות הבוקר המאוחרות (מקביל לשנת תש"ח\1948)
הגיע שלב התפתחות הנשמה בחצות היום (מקביל לשנת תש"ן\1990 בשנים, ובערך 12:30 בשעון היום השישי)
ואוטוטו, בשעה שמינית של היום (מקביל לתשצ"א\2031 בשנים, ובערך 13:30 בשעון היום השישי)
"נכנס לגן עדן"!
"והיתה עמידתו שם בתענוג רב גדול ועצום לרוב, בתענוג הנפש ומעט בתענוג הגוף,
בהשקט והנחה וקורת רוח שאין כמוה, בהיות כולו שכלי, נפשו וגופו הם אחת בהשגת בוראו בלבד..." (רבנו בחיי פרשת בראשית)
במקביל לחזרה לגן עדן באחרית הימים שלנו, משנת ת"ת\2040 - בדיוק כמו 2 בצהרים בימי ששי, הזמן הרשמי שבו עולה העולם ל"מצב שבת" ציבורי בכל יום שישי, העולם יכנס ל200 השנים של סוף האלף השישי, עליהם נאמר בשיר השירים "מאתיים לנוטרים את פריו", לפני "האלף לך שלמה" אלף השלמות, האלף השביעי.
עפ"י סוד הזמן, המאתיים הם מאתיים השנים של תוספת השבת, לפני האלף השביעי, 200 שנים של תיקון נטירת הפרי בגן עדן. מהלך הדרגתי של כניסה לשבת של אחרית הימים, חזרה לגן עדן, פרטי וכללי, פנימי וחיצוני, לאריכות ימים כדורות בראשית, וחיים נצחיים של אחרית הימים.
----
לא סתם פרשת האזינו העוסקת באחרית הימים, נקראת בתחילת השנה.
"זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור" אומר לנו משה רבנו בפרשה. להבין ולהתבונן במהלך ההיסטוריה והשנים, והשייכות שלנו למהלך.
כלל נוסף של התבוננות היסטורית, לימד הגר"א עפ"י ספר "מעשה רוקח" לר' אלעזר רוקח (אב"ד אמסטרדם) שיש משמעות למספר בסדר הפסוקים בתורה, כך שאותו מספר של פסוק מקביל מבחינה מסוימת לאותה שנה שהיא שוות ערך מספרי. בתורה יש קרוב 5845 פסוקים, בהתאמה לשנות ההיסטוריה עד אחרית הימים. הפסוק ה5780 (מקביל לשנת התש"פ), הוא כבר בתוככי פרשת האזינו, לקראת סיום התורה: "כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה". ראינו השנה היטב את המשמעות העולמית של הפסוק עם חוסר הוודאות, חוסר ההחלטיות וחוסר עצות איך להתמודד עם 'מגיפת' הכתר (קורונה) של אחרית הימים. והפסוק הבא (שנת תשפ"א) הוא: "לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם". התורה רוצה שנבין את מהלכי אחרית הימים, שנבין שהמהלכים הם לאחריתנו, למען טובת אחריתנו במהלך אחרית הימים. שנבין את מהלכי האלף הששי, מהלכי אחרית הימים של ערב השבת בסוף האלף הששי, לקראת יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים. בדיוק כתהליך מנוחת היום השישי השבועי, בזמן צהרי היום, שכבר הגענו להיסח הדעת מרוב עיסוקי הבוקר ו'חיי שעה' ושכחנו שכל תכלית היום לכבוד שבת קודש, ל'חיי עולם'. אז מגיעה שעת צהרים, כשתוך דקות הכל נסגר בחוץ ונכנסים חזרה פנימה למנוחה ולדעת של שבת, חזרה לכתר שלנו.
"וה' הסגירם" נכתב בפרשת האזינו.
גמזו לטובה, לטובה א-לוקית נצחית בהווה, לא רק לטובה עתידית שאיננו מבינים.
"וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל, שֶׁלֶּעָתִיד צַדִּיקִים יוֹשְׁבִים וְעַטְרוֹתֵיהֶם 'בְּ'רָאשֵׁיהֶם.
'עַל רָאשֵׁיהֶם' הֻצְרַךְ לוֹמַר
כִּי לֶעָתִיד יִתְבַּטֵּל הַבְּחִירָה
וזה צַדִּיקִים יוֹשְׁבִים
שֶׁהַיְשִׁיבָה הוּא מוֹרֶה עַל הֶעְדֵּר הַבְּחִירָה
כְּמוֹ: "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם"
שֶׁהוּא מוֹרֶה עַל הֶעְדֵּר הַהִשְׁתַּנּוּת
כִּי הַתְּנוּעָה מוֹרֶה עַל הִשְׁתַּנּוּת מֵרָצוֹן אֶל רָצוֹן
וְהַיְשִׁיבָה מוֹרֶה עַל הֶעְדֵּר הִשְׁתַּנּוּת
הַיְנוּ בִּיטּוּל הַבְּחִירָה
וְעַטְרוֹתֵיהֶם, הַיְנוּ הַמַּקִּיפִים
כְּמוֹ: "שָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו עטְרִים אֶל דָּוִד"
בְּרָאשֵׁיהֶם וְלא עַל רָאשֵׁיהֶם
הַיְנוּ הַמַּקִּיפִים יִכָּנְסוּ בְּתוֹךְ הַמּחִין לִפְנִים..."
(ליקוטי מוהרן כ"א. ע"ש)
אנחנו בתהליך ובתקופה היסטורית של אחרית הימים, חזרנו לארץ ישראל לאחר אלפי שנים בשביל להתיישב וליישב דעתנו בה, מהבלי עולם הזה החולפים ומשתנים ללא הרף. להיות נוכחים בגן עדן לנצח, בשלוה נצחית. כבקשתנו במנחת שבת:
"יעקב ובניו ינוחו בו. מנוחת אהבה ונדבה , מנוחת אמת ואמונה, מנוחת שלום ושלוה והשקט ובטח.
מנוחה שלמה שאתה רוצה בה, יכירו בניך וידעו כי מאיתך היא מנוחתם", הכל ממנו, למען מנוחת אחרית הימים.
"ועל מנוחתם יקדישו את שמך", בעולם של מנוחה וקדושה, פנימית וחיצונית, פרטית וכללית, בעולם של עדן ועטרותינו לראשינו לחיי העולמים.
