איך יודעים כשמוכנים?אומרת שירה
בס"ד
 
שלום רב,
ברצוני לשאול: איך יודעים כשמוכנים להתחיל? וכשאני אומרת "להתחיל", אינני מתכוונת על להתחיל לחשוב ברצינות על חתונה לאחר פגישות, אלא על להתחיל בכלל עם כל הנושא. איך יודעים כשמספיק בשלים בשביל להתעניין, לצאת ולהפגש למטרת חתונה? הרי צריך בשביל זה בשלות נפשית כלשהי... איך יודעים כשמגיעים לאותה הבשלות?
 
בתודה,
רבקה.
דבר הנתון ללב.רחלקה
בעזהי"ת.
 
[בסופו של דבר השכל מקבל את ההחלטה, אבל הלב נותן את הטון העיקרי.]
פשוט מרגישים שכבר לא כל כך כיף לבדיהוזבד
תראי, אפשר להגיע למצב שממש כבר אי אפשר בלי. אבל לדעתי לא חייבים להגיע לזה. אני הייתי מסתכל על זה הפוך. אם יש בגרות נפשית להחזיק משפחה, שלגבר זה אומר בעיקר שיש לו יכולת מנהיגות ונטילת אחריות על משפחה , פרנסה. ולאשה זה משהו אחר מהפן נשי (אין לי מושג מה,  שבנות יענו לך על זה); אין שום סיבה מוצדקת לדחות את העניין הזה. ואם יש שילוב של המוכנות הטכנית והנפשית עם צעירות ורעננות- זו הברכה הכי גדולה.
רחלקה ויהוזבדאומרת שירה
בס"ד
 
שניכם התמקדתם יותר על הרגש. זה דבר שהוא אולי נכון, אבל הוא גם יכול להיות מאוד מבלבל. אם תשאלו שביעיסטית בל"חית פעורה, ודאי תגיד לכם שהיא מוכנה וכו'. ואין דומה רגש זה של מוכנות, לרגש מוכנות של בת 22, שיודעת מעט יותר על החיים... יתר על כן, אם תבואו לאותה שביעיסטית פעורה כעבור כמה שנים ותשאלו אותה "נו, את עדיין חושבת שבגיל 17 היית מוכנה?", ודאי תשובתה תהיה לא.
 
אז נכון, זה לא לעניין להציב מקרה שכזה, שכן "מי מקשיב לשביעיסטית פעורה?", אבל באמת כוונתי היא שעניין רגש המוכנות יכול להשתנות, וכן, לא רק אצל נערה בת 17, אלא אפילו אצל נערה בת 20 : לעיתים זה פשוט מעטה של דמיון פרוע. נערה יכולה לשאול את עצמה את השאלה הזאת, ולענות לעצמה - אפילו ע"פ השכל (אשר במקרה זה הרגש מעט משתלט עליו בדמיונות שווא), תשובות "הגיוניות" ביותר ל"מדוע היא מוכנה?". השאלה היא איך יודעים כשבאמת מגיעים לבשלות, ושזה לא סתם דמיון של נעורים?
שימי לביהוזבד
אמרתי שצריך להיות באופן כללי שתהיה לאדם יכולת טכנית ובגרות שמצד השכל להחזיק זוגיות, בית וכדו'.
 
מדברייך נראה שאת חוששת שהרגש ישתלט על השכל, דבר שבהחלט יש לחשוש ממנו, לא רק בזה אלא בהרבה דברים בחיים. מאידך כבר אמרו הראשונים מהזהירות שלא להיזהר יותר מדי. וכי בחורה בת 22, רגשותיה לא יכולים להשתלט על שכלה? וכי בחור ישיבה רציני וכבד שפוגש בחורה שמקסימה אותו מאיזו סיבה לא יכול להיסחף אחר רגשותיו? אלא מה, שאם אין סיבה מצד השכל שסותרת את הרגשות אין לחשוש יותר מדי.
 
זה נכון שאצל נערה בת 17 יש לכאורה יותר חשש שזה יקרה, אבל סוף סוף אם יש לה יכולת לנהל בית אני לא חושב שיש עוד סיבה לחשוש.
 
חלק לא קטן מהבשלות הנפשית נקבע על ידי האדם עצמו. ואם האדם יחליט שהוא בוגר, הוא בד"כ באמת יתבגר על ידי ההחלטה הזאת. היום באמת יש נטייה, שהיא מחלה קשה, להחליט: "אני לא בוגר"; "אני עוד ילד". אבל היה אפשר לעשות את זה הפוך. להחליט: "אני בוגר"; "אני כבר לא ילד"; "אני מסוגל להחזיק משפחה"; "להקים זוגיות"; "לגדל ילדים"; "לפרנס"; "לקחת אחריות".
 
היוצא מדברינו שהעיקר תלוי בהחלטה של האדם עצמו.
 
ועוד נקודה לסיום: לא משנה באיזה גיל הבנאדם יתחתן, אחרי החתונה מצפות לו הרבה הפתעות, עד כדי כך שמצד השכל אם היה יודע את זה לפני החתונה לא בטוח שבכלל היה נכנס לכל זה. דווקא בנקודה הזאת יש יתרון גדול לתמימות של אדם בגיל צעיר, שהקסם של האהבה איך שהיא מצטיירת בהתחלה; מחפה על הקשיים שיהיו בהמשך. 
 
 
 
  
את חושבת שיש תשובה פיזית?המוזרה
שמישהו יבוא ויגיד לך למשל כשנופל עליך עלה בצבע ירוק אז כנראה שאת מוכנה?ברור שלא, אין לכך כללים כאלה חיצוניים, ומה שכתבו לך זה נכון זהו עניין פנימי שקשור להרגשת הלב, וגם קצת לתכונות באישיות.
כדי לדעת אם את מספיק מוכנה את צריכה לבדוק ולהבין לעומק בדיוק בדיוק במה מדובר אילו חובות חדשות תצטרכי לקבל על עצמך מה תצטרכי לעשות\לא לעשות לאחר החתונה ובקיצור מה דורש ממך בניית בית ונישאוין, וזה לא רק הבעל לאח"כ זה גם ילדים...בעז"ה. ואז את צריכה לברר עם עצמך אם את מוכנה מוסגלת וגם רוצה להתמודד כרגע אם כל אילו. אם יש בך בגרות נפשית לכך.
ובנוסף את צריכה לנסות להבין מה אומר חייים בזוג וגם כן לראות אם יש בך כרגע  מוכנות לכך, יש בזה המון מחויבות, אבל גם הרבה יופי ושמחה.
ובכל זאת אני חושבת שכשזה יבוא את תרגישי בכך לבד זה פשוט הרגשה שאי אפשר לפספס.
אישה חכמה לימדה אותי,תאנה.
שמבחינת עבודת מידות:
כשאת מפסיקה לכעות על האחים הקטנים שלך -
אז יש סיכוי טוב שאת מוכנה.

ברור שלא לכולם, ולא במאה אחוז,
אבל יש בזה חכמה גדולה מאד...
*לכעוסתאנה.
ממש ממש לא מסכים.אליסף ט
מה זה קשור בכלל? על ילדים שלך לא תכעסי לפעמים? תכעסי. וגם על אחים שלך וגם על בעלך,קורה. לענ"ד להפך-כשקצת מיצינו מהסביבה שמקיפה אותנו (משפחה חברים וכו') סימן שאנחנו מחפשים להקים את הבית של עצמנו.
אני חושבת שתאנה  התכוונה למשו אחר..אמא קטנה
הענין של הכעס  על האחים נובע מחוסר בגרות.
ברגע שהאחים מפסיקים להעסיק אותי בשטויות שלהם,וזה אומר שכשהם רבים אני לא מתערבת,או מוותרת,כי מבינה שאין פה סיבה לריב..זה טוב.
כעס של הורה נובע מאי שביעות רצון מהריב של הילדים ה"לא מחונכים" שלו...כעס מתוך חינוך.
ויש הבדל גדול מאיפה כל אחד נובע.
תאנה-מקווה שצדקתי..
צדקת לחלוטין. לא יכלתי להסביר טוב יותר.תאנה.
דווקא אני חושב שזה ממש חכםnick
ברור שלא כך חשבתיאומרת שירה
בס"ד
 
אבל לפעמים יש דרכים להיות מודע אם הרגשתך בוגרת ואמיתית, או סתם "התלהבות" ופנטזיות נעורים חולפות...
 
 
מבינה את השאלהאנונימי (פותח)
ומסכימה פה עם התשובות.
אבל לפעמים התשובות נראות לנו ממש כבדות. ואני חושבת שגם בגיל יותר מאוחר אני אחשוב שלגדל ילדים זו אחריות מאוד כבדה!!כי היא כזאת. אבל כן לנסות לחשוב האם אני מוכנה לקבל אחרים,לוותר,להצליח להכיל.

אני חושבת שגם אני שאלתי פה שאלה דומה לא מזמן..ואז החלטתי שאולי אני מוכנה..ויצא לי לדבר עם אנשים על זה..והתחלתי לנסות.ולדעתי אפשר גם להתחיל לנסות,לצאת עם מישהו,ולראות אם את מצליחה להתמודד...וכן.אפשר להגיד גם לא. (אבל רק בידיעה מראש שהצד השני יודע על כל העניין..אין שום כוונה לעבוד על מישהו)

אבל בכל מקרה אני חושבת שזה צריך לבוא לפחות אחרי תחילת השרות לאומי.כי מגלים שמשתנים כ"כ בשנה הזאת!ומתבגרים מלא..אחרי חודש כבר רואים הבדל עצום! לא בקטע שמשתנים כל החיים,אלא בקטע שזה מבגר..רואים דברים בצורה שונה.. מקבלים אחריות על החיים שלך,זו הסתכלות שונה לגמרי ממש (אפילו חודש אחרי תחילת הש"ל..)
לדעתי יודעים "כשמוכנים" כשהנושא מהווה את מרכזיהודית פוגל
החיים, וקשה להתרכז או ליהנות ממשהוא אחר. כלומר כל האתגרים וההנאות בחיים נראים חסרי טעם, והאדם מרגיש שהוא ממוקד על הצורך למצוא בן זוג. דוגמה: האפשרות לצאת לטיול מדהים או להתחתן, יש תקופה שללא היסוס תבחרו בטיול, ויש תקופה שתגידו - לא בא לי, אין לי חשק, עכשיו אני רוצה משהוא אחר. בהצלחה.
התורה כבר קבעה.'ערבות הדדית'
בן 18 לחופה, שבן 18 מוכן לחתונה וצריך להיתחתן, (אם בן אז כ"ש בת..)
 
 
וי"מאומרת שירה
בס"ד
 
א. זו לא מצוות דאורייתא, אלא הנהגה שלמדנו מפי חז"לנו, לענדה"ד.
ב. בן ח"י לחופה - מי שמלאו לו שבע עשרה, שכן אז פותח הוא את שנת הח"י לחייו.
ג. אם כבר מדברים על 18 - למה לא 13, וגמרנו? שהרי, לכאורה, מצווה מן המובחר לישא אישה בן שלוש עשרה? אלא, שאין זה אפשרי/מקובל לשאת בעול שכזה כבר בגיל כ"כ קטן, ומפני כמה סיבות דחו אותה, והאחת מהן כתב ה"חלקת מחוקק": "כל המצוות חייב לקיים מיד כשנעשה בן י"ג, מכל מקום במצווה זו קיבלו חז"ל שבן י"ח לחופה מאחר שצריך ללמוד, קודם שישא אישה. התחלת לימוד גמרא הוא מבן ט"ו ואילך ["בן חמש עשרה לתלמוד"]". ולכן נדחו לגיל 18, כדי שילמד לפחות 3 שנים (18=15+3), שהם רוב מתוך 5 בתלמוד, שהוא לימוד תורה מינימלי לפני הכניסה לעול המשפחה. אולם, מי שאינו נושא אשה, ועומד בפני יצרו, מעלה גדולה היא לו! ונפקא מינה שגדול הלומד תורה ודוחה נישואיו, ממי שמבטל התורה ומקדימם. (וכל זאת בתנאי שאין שולטים בו הרהורי עבירה, כמובן)
 
ואמנם טוב להקדים הנישואים, משום הסכנה בהתפתחותם של הרהורי עבירה, כמו שנא': "בן עשרים לא נשא אשה כל ימיו בהרהורי עבירה" (שם), אך מי שיכול ומסוגל לכך, ואין בו כל כך מן היצר הזה, למה שלא ילמד תורה? והרמב"ם כתב על כך: "ואמתי האיש נתחייב במצווה זו (של פו"ר)? מבן שבעה עשרה שנה וכיוון שעברו עשרים שנה ולא נשא אשה, הרי זה עובר ומבטל מצות עשה, ואם היה עוסק בתורה וטרוד בה, והיה מתירא מלישא אשה כדי שלא יטרח במזונות בעבור אשתו ויבטל מן התורה, הרי זה מותר להתאחר, שהעוסק במצווה פטור מן המצווה וכל שכן בתלמוד תורה". (אישות טו, ב) ואכן נהגו תלמידים מישיבות ליטא להתחתן בגיל שלושים, ועל מנהג זה כתב החזון איש: "ויש מאחרין מפני עסק התורה, אבל אין דרך זו רק ליחידים". ואידך זיל גמור. וד"ל.
 
אופס...אומרת שירה
בס"ד
 
ויש מפרשים מכוון לסעיף ב' בדברי. (:
דברים יפיםאמור לחכמה
 
ואם אני בת 25 ועדיין לא מרגישה רצון שכזה?!הקולה טובה
כי אני מכירה כמה כאלו.. וגם יותר גדולים..
יש אנשים כאלו, "אנטי בל"חים" שלא חיים כל היום ת'נושא...
אני לדוג' לא הייתי נפגשת עדיין אם זה היה תלוי רק ברצון שלי.. מבחינת מוכנות- אני מוכנה. מבחינת רצון- פשוט אין לי.. כולם מסביבי בל"חיות (או נשאות\אימהות..) וזה פשוט יצר עלי לחץ מאד חזק להתחיל לצאת כי "מה זה שאת כבר בת 20 ועוד לא התחלת, מתי את רוצה להתחתן? בגיל 30?" כל שבוע בערך מישי אחרת ניגשה אלי עם הצעה (או עם ההצעה מלפני חודש..) וברגע שאמרתי לה שאני לא בקטעים- היא דחפה לי הרצאה מכאן ועד לעולם הבא...
בסופו של דבר זה הצליח להן...;) לפחות מהבחינה שהתחלתי לצאת.
וגם היום- אני מרגישה שלא דחוף לי הנושא.. למרות שהיו לי קשרים רציניים, וכן חשבתי ברצינות על האופציה...
אני יודעת שברגע שאני אמצא בעז"ה את האחד- זה יגרום לי לרוצות להתחתן איתו  אבל בכללי- לרצות להתחתן עם איזה מישהו עלום- את זה אין לי...    
מי מדבר על להתחתן עם מישהוא "עלום"??יהודית פוגל
ברור שהכונה היא לרצות להתחתן בכלל.
מי שכבר "מוכן" הרבה זמן?אני12345
דומה לחמין שבושל מעבר לצרכו?
ונשרף?
לא!!וופל אמריקאי
הוא דומה ליין המשתבח עם הזמן..
בשביל זה צריך להתייעץ עם מישהו שמכיר אותך.הקולה טובה
ומכיר אותך טוב...
כי זה דבר שמשתנה מאדם לאדם..
הכי חשוב- לדעת בשכל. את מוכנה נפשית ליצור זוגיות? את מספיק אחראית לקיים ולתפעל בית? את בנ"א פתוח לשינויים (גם דרסטיים) ועובד מידות? את שואפת כל הזמן להיות יותר טובה ממה שאת עכשיו?
לדעתי האישית. אלו השאלות החשובות.
עדיף שיהיה גם רגש ורצון- אבל לא מחייב...
(אני מכירה ילדות בנות 16 שכל חייהן זה חתונות וחבר'ה בני 30 שעוד לא סגורים על הנושא..)
אני יודעת שיש אנשים שיחלקו עלי. אבל כל החלטה שכזו- חיבת לבוא קודם כל מתוך שכל.
ב"הצלחה מתוקה בכל מה שתחליטי!
ותזכרי- עולם הדייטים לא תמיד הכי ורוד ונחמד, אבל תמיד אפשר למצוא בו המון דברים טובים
האמת היא,אומרת שירה
בס"ד
 
שכבר התייעצתי |מסמיק|. הבעיה היא שאני עדיין חוששת ומתקשה להאמין בדבר מוכנותי. לא יודעת, אולי זה מראה שאני באמת לא מוכנה ו/או שהתייעצתי עם האדם הלא נכון. אני די מבולבלת. מה שבטוח הוא, שכרגע אינני הולכת לחפש ולמצוא שידוך, מפאת גילי הצעיר, אבל אם תגיע לידי איזו הצעה (כי כבר היו כמה שהגיעו, ובגללן הגעתי לחשוב על זה ולהתעניין) ...?
 
=/
בת כמה את?~א.ל
בתור אחת ששיגעו אותה עם הקטע הזהאנונימי (פותח)
האמת היא, שכבר מזמן מזמן הייתי מוכנה, ולא ידעתי את זה.
כשהייתי שמיניסטית ורציתי מאוד מאוד להתחתן, אז אמרתי לעצמי ש"בטח אני רוצה את זה בגלל ההילה והwow של להיות המאורסת הראשונה מהכיתה" אז חשבתי, טוב, אני אחכה שזה ירד לי. אחרי השמינית התחלתי ללמוד ולא עשיתי שירות בגלל האידאלים של הדוסים של "להתחיל ללמוד בשביל שיהיה אפשר להתחיל לעבוד כמה שיותר מוקדם= שהבעל שיהיה בעז"ה יוכל ללמוד כמה שיותר שנים בישיבה." וההורים שלי חשבו שלא יהיה לי טוב גם לחץ של לימודים וגם ענייני חתונה, אז קיימתי כיבוד הורים והתחלתי להפגש רק לקראת סוף שנה א'.
בסוף השנה פגשתי אשה חכמה שאמרה לי, שצריך ללכת כל הזמן עם מה שטוב לך בעבודת ה' ולא לנסות לרצות את הסביבה וגם לא את הנורמות של כולם.
לכל אחד מאיתנו יש עדיין שאריות של ילדות. וזה אפילו יפה. מי שעדיין אין לה עצמאות, יהיה לה קצת קשה להיות פתאום בלי אבא ואמא, אבל היא תתרגל לזה. מי שעדיין הרבה מהמידות שלו לא מתוקנות, אז זה קצת יפריע לחיי הנישואין, אבל החיים לא נגמרים אחרי החתונה, הם רק מתחילים. כל הזמן אפשר לתקן.
בקיצור, מה אני רוצה להגיד? תזרמו, אל תקחו את העניין כבד. כשמרגישים רצון להתחתן, אז להתחיל להפגש. גם חברה שלי שהיתה קצת ילדותית ולא הבנתי איך זה יכול להיות שהיא מתחתנת ככה, גם היא התבגרה- בזכות זה שהתחתנה. אותי זה קצת מבאס שחיכיתי הרבה זמו כדי להתחיל להפגש. אבל הכל לטובה.
שיהיה לכולם סיעתא דשמיא במציאת זיווגם ההגון, ושיהיה במזל טוב!   
או-טו-טו ח"יאומרת שירהאחרונה
בס"ד
 
בעוד חודשים מועטים ימלאו לי ח"י שנים. |מסמיק|
יש לי בכלל סיכוי?מה כבר ביקשתי

אני יודע שהשאלה בכותרת קצת חריפה מדי אז אסביר...

לא יודע אם זה שייך לפה או לאר"מ אז כותב בשניהם.

עברו כמעט חודשיים מאז שהיא חתכה אותי. (לא יצאתי מאז מסיבה טכנית שקצת מנעה ממני להיפגש, ואני מרגיש שאולי זה קצת הזיק לי שאותה גברת ישבה לי במוח כל הזמן הזה ומצד שני גם עלו לי הרבה תובנות לגביה שלא חשבתי עליהם קודם אז אולי כן היתה מזה גם תועלת...לא משנה, זה לא העיקר. וגם סרו המניעות אז בעז"ה ממשיך.).

הנקודה היא שאני מרגיש שאני אולי קצת רגיש מדי. בכללי בחיים. ובדייטים זה מתפרץ במאתיים אחוז. כבר כתבתי על זה פה פעם אבל אז זה היה בהקשר של פרידות. עכשיו אני מתכוון בהקשר של אישיות.

זה היה הקשר הארוך יחסית הראשון שלי. יצאתי עם כמה בחורות לפניה ועם אף אחת לא התקדמתי באמת וגם תכלס לא היה כל כך שייך. כבר שראיתי את הפרטים שלה בהצעה הרגשתי שזה משהו אחר. וזה באמת היה. הבעיה הגדולה היא שלא הצלחתי באמת לקדם את הקשר. בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה. מפה לשם היא הרגישה שאני לא מוביל מספיק ועל זה (לפחות ככה אמרה) חתכה. היתה לנו שיחה ארוכה מאוד לפני שהיא קיבלה את ההחלטה, והמסר העיקרי שקיבלתי שם הוא "אתה באמת אדם טוב. באמת. לא פגשתי הרבה בחורים כאלה וגם אומרים שזה די נדיר אצל גברים. באמת התנהלת מדהים במהלך כל הקשר. הרגשתי שיש מי שרואה אותי ואכפת לו ממני. גם עוד לא פגשתי מישהו שמבין אותי ככה. יש לך לב כל כך טוב, וזאת אחת ה-תכונות החשובות לי. לכן ממש קשה לי לוותר על זה. באמת רציתי שזה יצליח. אתה מה שאני מחפשת. אבל אני מרגישה שזה לא מה שאני צריכה בחיים. אני צריכה מישהו חזק, יציב, שאני אוכל לסמוך עליו. ומבחינת הרגישות אני מרגישה שאנחנו קצת דומים מדי. וזה לא מה שאני צריכה לפחות בשלב הזה של החיים...".

מה שאני שמעתי זה "היית יכול ממש להצליח בתור בחורה. אתה לא גברי, אתה לא מסוגל לספק לאישה את מה שהיא צריכה בחיים, אתה רגיש מדי, מי שאמור לבכות בבית זה לא אתה זו אני, אין לך ביטחון עצמי, אתה לא החלטי, ובקיצור- בתור חברות היינו יכולות להסתדר יופי, אבל בתור בעל? תשכח מזה."

וכאן אני שואל כבר חודשיים ולא מצליח לקבל תשובה- למה אני אמור לצפות? מאז שאני זוכר את עצמי זה מי שאני. רגיש, מתחשב, אכפתי, דואג, שמח בלשמח מישהו אחר, מתכלב בשביל שמי שאני אוהב יהיה בנוח, וכו. אני לא מחפש מישהי גברית ושנחליף תפקידים. יש בי את הרצון הגברי הבסיסי הזה של לספק משענת, להוביל, להיות הקול השפוי. אבל בפועל זה לא מתבטא. בפועל היא נפגשת מיד עם הלב הטוב שלי, זה משמח אותה שיש גברים כאלה בעולם, ובזה מסתכמת התועלת שלה מהקשר. ואני? אני רק מאבד עוד את מעט הביטחון העצמי שנשאר לי. מי תוכל לראות אותי מעבר? ומי תוכל לאהוב את התכונות האלה באמת? יש מישהי שתשמח בזה שאני לפעמים לוקח דברים ללב והם משפיעים עלי? שאני חווה את העולם בצורה יותר עמוקה? שהלב שלי לא מסוגל לשמוע מישהו ובמיוחד מישהי שמחמיא לי בלי שיעלו לי דמעות?

זה קצת מייאש כל העסק הזה ובמיוחד הכנות שבה היא אמרה שאני אשכרה מה שהיא מחפשת ולמרות זאת החליטה לסיים את זה...

רגישות כשמודעים לה היא ברכהמשה

אבל זה נכון באופן כללי. במערכות יחסים הרבה פעמים חלים כללים אחרים. בטח במערכות יחסים ראשוניות שבהם יש גישוש ונסיון להקשיב לצד השני. אם גבר למשל רוצה אותה ונהיה מוצף מזה (למעשה, מוצף מהמנגנון הפנימי שלו בלי קשר אליה) - זה לא יועיל להגיד לו תתקדם. עדיף שיפרד ממנה ויעשה את העבודה הפנימית שלו כי הפרידה הזו בוא תבוא בכל מקרה. אי אפשר לפעול בקשר כמו שהכותב מציג שיש חרדה מכל צעד ומההשלכות שלו.

 

אחת התוצאות האפשריות של קש  כזה (שנגמר), אגב, היא קשר שבו המערכת לא מופעלת. כלומר קשר שבו לצד הרגיש לא אכפת מהצד השני לקשר וממילא הם מתקדמים הלאה (כי הוא לא מפחד  בתוכו). זה יעבוד בהתחלה אבל יתנפץ מתישהו מול חופי המציאות.

מכיוון שאינני ראוי להיות הגאון של הדור,חסדי הים

אני חייב להתחתן עם אשה שתהיה מוכנה לגדל את גאון הדור הבא.

"יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה".

מה הקשר?!הסטורי
חחחחחחח הסטורי אני מדמיין אותך על פי הודעותיךצדיק יסוד עלום

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

לא אדום מזעםהסטורי
יותר סקרן, חוויה אנתרופולוגית לנסות להבין את הראש של חסדי.


(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

אני הייתי מדבר אפילו יותר בחריפות ממךצדיק יסוד עלום
אבל צריך לכבד ומי אנו בלא נימוסינו?
נכון. אבל האם מפני כך נעזוב את האמתחסדי הים

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

ממש לא לעזובהסטורי
עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

 

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

מסכים כל כך עם ההודעה הזוארץ השוקולד

והסיומת כה מתאימה ומתבקשת

כי זה ממש משמעות מדרש חז"ל של מקור הציטוט 

בגמרא שם כתוב מפורש שחזקיהוחסדי היםאחרונה

השתדל לשאת אשה הגונה, בתו של ישעיהו, כדי שיצאו ממנו בנים כשרים.

"כַּלָּה קִשֻּׁרֶיהָ"חסדי הים
עד כמה שאני יודע, תקופת הגאונים הסתיימה ממזמן…נייקיי

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

כדאי לפתוח שותי"ם של המאות השניםחסדי הים

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

ישאלו אותך בשמים למה לא הייתקעלעברימבאר
חסדי הים, לא למה לא היית גאון או אבא של גאון (כמו הסיפור על רבי זושא).


כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

אנא לא ר' זושא ידענא אלא מתניתא ידענא:חסדי הים
"לפיכך יהיו אומרים כל אחד ואחד, מתי יגיעו מעשיי למעשה אברהם יצחק ויעקב" (תנא דבי אליהו פרשה כג)
זה שכל אחד צריך לשאול, זה אומר שבהכרחadvfb

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

 

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

 

 

אני לא מבין בדרגות רוחניות. אני רקחסדי הים

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

ומי אמר,שאתה לא יכול וראויקעלעברימבאר
להיות בעל דרגה רוחנית גבוהה?
מסכים עם הרישאadvfb
מעשיך כמו אברהם זה לא חייב להיותקעלעברימבאר
כמו גדול הדור. כתוב כמו האבות, לא כמו משה
הכח הזה נטוע בנו מכח האבות להגיעחסדי הים

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

לדעת הרמב"ם זה לא נכוןארץ השוקולד

אחת המחלוקות בין החסידות לרמב"ם.

"הלכה ב

אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן  אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו, או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כילי או שוע, וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו, ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים  אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה. הוא שירמיהו אמר: מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כלומר: אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע. וכיון שכן הוא  נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו: מה יתאונן אדם חי וגו'? גבר על חטאיו. וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו, ומדעתנו עשינו כל הרעות  ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו  שהרשות עתה בידינו, הוא שכתוב אחריו: נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'."

(הלכות תשובה, פרק ה הלכה ב, העתקתי מאתר דעת)

התכוונתי שכל אדם יכול להיות שיא הצדקות, אבלקעלעברימבאר

יש הרבה סוגים של צדקות : ת"ח, חסיד, עניו, ירא חטא, רגשן, שכלתן, הכל לפי תכונותיו של האדם.

 

המקובלים כמובן סוברים שלכל אדם יש סוג נשמה שונה, הרמבם סובר שלא, אבל נראה שכם יסכים שאדם ילמד במקום שליבו חפץ וינסה למקסמם את הכשרונות שלו ולא לנסות להיות מישהו אחר.


 

גם החסידות סוברת שעל עמי הארצות להתקדם כמה שיותר ברוחניות.


 

מה שרבי זושא התכוון זה שישאלו אותו בשמים למה לא מקסם ומימש ומיצה את הכשרונות הרוחניים  והייחודיות של זושא, ולא של משה רבינו. אין הכוונה להטיף לבינוניות.

 

וכמובן אחד המרבה והממעיט שאמרתי זה אם אדם אין לו זמן ללמוד תורה הרבה, או שתפקידו בעולם הוא לעסוק בעיקר בדברים אחרים (גם אח של הרמבם עסק בעעקר בסחורה ופחות בתורה, בהנחיית הרמבם עצמו).

 

כמובן אם אדם מתבטל ולא עוסק בתורה הרבה, במילא אין כאן "ובלבד שיכון ליבו לשמים" כי הרי יכל ללמוד הרבה ולא למד. סימן שהוא לא באמת מתכוון. אבל מי שרוצה ללמוד הרבה אבל רואה שתפקידו וכשרונותיו בעולם זה לעשות משהו אחר בעולם וללמוד רק שעה ביום, או שמנסה בכל המאמץ ועדיין רואה שקשה, על זה נאמר "יכוון ליבו חשמים".

 

בחירה חפשית היא על מעשינו. אבל לא כל אדם יכול לבחור לזכור את השס במבחן סיכה גם אם יתאמץ מאוד. וגם על קצב ההתקדמות אין לנו בחירה, כלומר גם אם מאוד ארצה לא אצליח ללמוד את כל השס תוך יום. על זה נאמר "ובלבד שיכוון ליבו" כלומר מי שרוצה ללמוד את כל השס ומתקדם בקצב שמתאים לו - נחשב כבר כאילו סיים את כל השס (בתנאי שימשיך ללמוד בהתמדה) - כי אדם נמצא איפה שהוא רוצה להיות. עיין על משמעות הרצון (ובלבד שהרצון רציני ולא רמאות) באורות התשובה ובאורות הקודש.

 

כמובן אם אדם "רוצה" ללמוד את כל השס אבל לא לומד למרות שיכול, אז הוא לא באמת רוצה ברצינות

..שפלות רוח

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

"בְּחַבְלֵי אָדָם אֶמְשְׁכֵם בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָהחסדי הים
וָאֶהְיֶה לָהֶם כִּמְרִימֵי עֹל עַל לְחֵיהֶם וְאַט אֵלָיו אוֹכִיל".
אם אתה אדם שמקשיב לאנשיםadvfb

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

..צדיק יסוד עלום
עבר עריכה על ידי צדיק יסוד עלום בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 13:48

לא חשוב

לרדת מעץ החיים?חסדי הים
"וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן". "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר". "פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים. "וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה". "מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים".
לא, מעץ הדעת טוב ורעadvfb
"מסטרא דעץ הדעת טוב ורע דקשיר לון ביצר הטוב למהויחסדי הים
עזר בהדייהו".
מסכים עם הכותרתפשוט אני..
עם ההמשך פחות
הוריו של מר שושני דחפו אותו להיות גדול הדוראריק מהדרום
זה לא הפך את שושני להיות מאושר יותר, בספק אם הפך את הוריו.
לא דברתי על לדחוף. התכוונתי שאני ואשתי לעתידחסדי הים

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

רב' חסדי, אתה איש חמוד.די שרוט
אולי. אבל חסר לי החמודה...חסדי הים

"אוֹצָר 'נֶחְמָד' וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם".

בבחינת חמודה גנוזהנוגע, לא נוגע
'בְגִנְזֵי בְּרֹמִים'חסדי הים
אשריך..נוגע, לא נוגע

שתזכה בעז"ה בקרוב ממש שיתרונן ליבך בנוות ביתך ותתרונן תורתך תחת קורתך



שדכנים לחוצניקים ודומיהםTachyon

האם מישהו מכיר שדכנים לחוצניקים או בכללי אנשים שיכולים מצד אחד להיות מאוד דוסים ומצד שני מאוד פתוחים לעולם? 

אתה יכול לפנות אלי במסר (לא בשיחה אישית) ואתן לךחסדי הים
מספר של שדכנית שעוסקת בזה.
אשמח גםראומה1
התחתנתי לתוך קהילה של חוצניקים רווקיםתמיד בבטחה

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

פניתי ראומה1
יש קהילה של חוצניקים רווקים כאן? סקרנת...מתוך סקרנותאחרונה
זה סביב ישיבת מיר?
תודה רבה! אם יש עוד איזה שדכנים מאזור בית שמש?Tachyon
ראיתי עכשיו זוג בדייטהפי

הבחורה כמעט מתעלפת מקור

והבחור מדבר על מטבע ביטקון או משו כזה..

הבנת מה אני אומר?

אחי , היא בעולמות עליונים

ביטקוייןמשה

זה באמת מקום לרחף בו.

כמה קשה לומר קר לי?בחור עצוב
בנות תמיד צודקות ובנים תמיד טיפשים וחסרי תשומת לבצדיק יסוד עלום
יותר קשה מלאכול סרטים אחר כך שהוא לא שם לב אלייךיוני.ו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

ברור שהיא צריכה להגידהפי
לא ציפיתי שידע לבד
הצעתי לכמה בחורות את המעיל שליבחור עצוב
כולן סירבו. אולי הגיע הזמן לכבס אותו. 
נראה לי שזה בסיסי להיות רגיש למזג האווירadvfb
כדאי שיהיה תשומת לב מצידוארץ השוקולד

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

 

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

חחחח לא נראליהפי

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????


והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים


קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

אז תקבעו מראש במקום סגורבחור עצוב
ואי אני חושבתהפי

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.


שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

אז אפשר לעבורבחור עצוב

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).


אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

ברור שאמרתיהפי
סוף טוב הכל טוב?בחור עצוב

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

אפשר להגיד בטל ומבוטלהפי
לא הבנתיבחור עצוב
קורה לי הרבה בשרשור הזה
מסכיםארץ השוקולדאחרונה
אולי זה דייט בין הראשוניםמישהי נשואה

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

את ההרצאות בנושא כלכלה שהיית נושא בפני😂יעל מהדרום
אשה היא לא יועץ השקעותבחור עצוב
אשה היא אכן לא יועץ השקעותאריק מהדרום
אבל אתה הולך לאחד את ההון שלך וההון שלה להון אחד.


זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.


המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.


וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

זה לא אומר שצריך לאכול לה את הראש על זה בפגישותבחור עצוב
ולגמרי אין לי בעיה לקחת אחריות על הצד הכספי בקשר. לא כל אחד חייב לדעת לעשות הכל. 
אכן לא כל אחד חייב לדעת לעשות הכלאריק מהדרום
אבל בנושא הספציפי הזה זה מאוד חשוב לעבוד יחד כי ישנן החלטות מאוד גורליות.


אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.


אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.


וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

חחח גדולהפי
הרהורים בעקבות שירשורים: למי לדעתכם יש יותר סיכוי?יוני.ו.

ולמה

 

1. "לא הולך לי בדייטים/מערכות יחסים, לא מתקדם לשום מקום, למרות שאני משקיע/ה ומנסה זמן רב." >> "זאת הסיבה שהפכתי להיות פריק/ית ומוזר/ה" >> "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה"

 

2. "אני פריק/ית ומוזר/ה" >> "זאת הסיבה שלא הולך לי בדייטים/מערכות יחסים, לא מתקדם לשום מקום, למרות שאני משקיע/ה ומנסה זמן רב." >> "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה"
 

נגיד שאלו שני סוגי האנשים. שניהם לא אידיאלים, אבל כנראה יותר נפוצים מהסוג האידיאלי, אז תנסו להתייחס אליהם, ולא לשבור לסוג שלישי. אם תקלטו את הלך הדברים תגלו שיש הרבה פחות מקום לקטנוניות.

 

(חסכתי את הניסיון לעדן/ פוליטיקלי קורקט למינהם)

מסכים ומחזקאביעד מילוא

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

אתה מה זה צודקadvfb

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

לא הבנתיהרמוניה

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

לראשון יש יותר סיכויadvfb

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

 

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

תלוי ביחס בין כמה שהוא חושב שהוא פריק ומוזרנוגע, לא נוגעאחרונה

לבין כמה שהוא באמת

שוב נר בלי ביתאנונימיכלשהו

כל משב רוח מכבה אותו. נשארה רק פיסת שעווה חסרת צורה.

בעז"ה שנה הבאה 'נר לבי בית'חסדי הים

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

היום זה עדיין "זאת חנוכה" וההשפעה עדיין קיימתנפש חיה.

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

 

 

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

רק לומרנגמרו לי השמותאחרונה

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

איך עוברים את הפגישה השנייה?אביעד מילוא

יצאתי עם בחורות מקסימות אבל אף פעם לא עברנו את הפגישה השנייה (נחתך תמיד על רקע שהן לא היו בשלות לשידוכים ונכנסו לזה מתוך לחץ חברתי)

💁🏻‍♂️אבטיח ברזילאי

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.


אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

זה לא שאין איתי אווירה נעימהאביעד מילוא

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

מחזק אותךאבטיח ברזילאי

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

יוצאים עם בחורות בשלות יותר…מבולבלת מאדדדד
אולי כדאי גם לחפש בחורות גדולות יותר
^^^ארץ השוקולד

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

כפי שכבר אמרובחור עצוב

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

משקיעים יותרהפי
ומנגד משדרים נחת נעימות
אולי לבדוק בעדינות את הנקודה הזאת בבירוריםadvfb

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אם יצאת עם כמה בנות, ואף פעם לא הגעת לפגישה שנייה-לגיטימי?אחרונה

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.

לבנותמישהי 1
אני מנסה לשדך כמה שרק אני יכולה ואם יש לי עצה בשבילכן היא שהתמונה שאתן מעבירות תהיה הכי וואו שיש
את מתעלמת מהשאלות שלי. ולא בפעם הראשונהלאצעיר

כמה מתוך הזוכות האלו התחתנו בשנות ה30 לחייהם? ובאיזה הפרש?

פי כמה וכמה כמות יש הפוך?


לגבי בעיות - יש ב2 הצדדים. לא על זה מדובר. בגילאי 30+ לא מדובר על בעיות, מדובר על *טבע*. זו עובדת חיים שהפוריות של האישה נחלשת מוקדם יותר. זה מה יש.


אני כבר באמת לא רואה טעם בהמשך הדיון הזה. אני מביא עובדות ומציאות ואת חולמת לשנות את כל העולם לחלומות שלך.


מאחל לך שתמצאי את הנכון לך ובעיקר שלא תתני לשטויות כמו פער גילאים מוגזם *בעיניך* לתקוע אותך. 

אולי יעניין אותך